מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן לד
להרב הגדול החו"ב המפורסים כש"ת מו"ה שרגא פייביש וואלף נ"י מוצד"ק צאנז יע"א:
הדבר שאלתו באיש א' מסר גט ביד שליח לשלחו לאמערנקא ובעודו ביד שליח נמחק קצת אות מ"ם של אביו מעד החתימה היינו שם אביו הוא אלימלך ונמחק קוצו של ואו מה"מ של אלימלך רק תינוק חריף הי' יכול לקרות מחמת שנשאר למעלה רושם אך לא הי' שחור ולאשר שיש בזה קצת חשש עיגון ויש להסתפק אי מועיל בזה תיקון ועכ"פ אם הסופר יוכל לתקן:
והנה כת"ה הביא בזה שיטת הפוסקים דלדעת רש"י מוכח דגם לר"מ אפ"ה קודם התקנה הי' סגי אם כותב אני פלוני עד ואף דלר"מ עיקר הוא ע"ח ובעי מוכח מתוכו ומש"ה בדבר שיוכל להזדייף פסול שם שאני דלא מוכח מתוכו כלל אם נכתוב בו ענין כריתות ובעי רק בירור ע"י הע"ח שיעודו בע"פ או ע"י ע"מ ושפיר ל"ח מוכח מתוכו אבל הכא עיקר הכריתות מוכח מתוך הגט רק שאינו מבורר מי הם הע"ח וכיון דעכ"פ אפשר להתברר ע"י דימוי החתימות שוב חשיב מוכח מתוכו ובאמת לשיטה זו נימא דעיקר התקנה הי' לפרש שמו לחוד כדי שיהי' נוח לקיים החתימות ובאמת פשיטא דקודם התקנה אם הי' חותם אני ראובן אף בלא עד ג"כ הי' כשר ורק הא דמוכח במתני' דפ"ז דרק אני ראובן עד כשר זה הוא אחר התקנה עכצ"ל דהתקנה הוא לעיכוב דבאמת קודם התקנה כמו שהי' כשר בכתב אני פלוני ה"ה דהי' כשר בכותב אני ראובן ורק התקנה הוא לעיכוב ואף דלר"א כשר אף בלא ע"ח זה רק בדיעבד שכבר ניתן אבל לכתחילה ס"ל לרש"י דלא ינתן בלי ע"ח וה"ה דאם כתב אני ראובן ל"מ ודעת הרשב"א ג"כ דמדינא לא הי צריך אף לפרט שמו ורק מצד התקנה צריך לפרט שמו וי"ל ג"כ דל"ח עצה טובה ומיקרי עבריין ואך כ' דלא מיפסל גיטא בהכי אף לר"מ ומכ"ש לר"א ובאמת צריך להבין לפ"ז האיך יפורש מתני' דמשמע דרק אני ראובן עד כשר אבל אני ראובן פסול וכי גרע מאני פלוני עד:
וי"ל דבאמת לר"א כיון דבדיעבד כשר אפי' בלי ע"ח כלל נהי דנימא דגם לדידי' הי' שני תקנות א' דיחתום עדים ב' שיפרוש השם אבל נהי דתקנה ראשונה הוא אפי בדיעבד היכי דלא ניתן הגט אבל תקנה השניה הוא רק לכתחילה אך לר"מ שלא הי' רק תקנה א' לפרש השם פשיטא דגם בדיעבד אם לא פירשו השמות ל"מ רק היכי שכבר ניתן הגט יש להכשיר דע"י תקנה לא נפסול בכבר ניתן:
אך שיטת הרמב"ם והטור דגם לר"א צריך לפרש שמו ושם אביו וס"ל לר"מ בעי מה"ת לפרש שמו ורק התקנה הי' לפרש שמו ושם אביו ועד ובדיעבד סגי אם כתב אני ראובן עד כמו קודם התקנה דהתקנה לא הי' רק לכתחילה אבל בלא פירש שמו י"ל דלר"מ פסול מה"ת ולר"א שני תקנות הוי א"כ פשיטא בכבר ניתן כשר אף בלי ע"ח ובלא ניתן י"ל דל"מ אף בכתב אני פלוני עד דזה הוי כלא נחתמו עדים כלל ואם כ' אני ראובן עד סגי אף ליתנו לכתחילה ורק לכתחילה צריך לפרט שמו ושם אביו כנלע"ד בביאור שיטת הפוסקים ויתיישב בזה הרבה קושיות של הב"מ:
נמצא לשיטת רש"י והרשב"א עיקר התקנה הי' רק לפרש שמו ושם אביו הוא רק מצד המנהג וגם לר"מ אף שמו הוא רק מצד התקנה ולדעת הרמב"ם שמו מעכב לר"מ מה"ת ורק שם אביו הוא מצד התקנה ולא לעיכוב אף לר"מ ואם נכתב בלא שם אביו כשר ליתנו אף לכתחילה אף לר"מ ובלא פירש שמו ג"כ ל"מ לר"מ בוודאי פסול ורק אף לר"מ מ"מ הוי כליכא ע"ח כלל ואינו כשר רק בכבר ניתן והנה ברמ"א כ' דאם טעה או שינה בשם אביו י"ל דכשר כיון דא"צ לכתוב:
והנה מקור הדין הוא בתה"ד סי' רכ"ח ועיקר סברתו דלכאורה י"ל דגם לר"א פסול משום דמזויף מתוכו אך עיקר הטעם דבדבר שא"צ לכתוב גם טעות לא מזיק ובשלמא בע"ח שלא לשמה דעכ"פ בעי מצד התקנה אבל שם אביו ל"צ אף מצד התקנה והקשה דהא לרמ"א דפוסק כשיטת המחבר ומקורו מרמב"ם דגם שם אביו הוא מצד התקנה אבל גם בזה יופסל טעות ושינוי כמו בע"ח שלא לשמה וכמו טעות בשם עצמו היינו בלא כ' רק אני ראובן עד דבזה בוודאי טעות פוסל דרק בכתב גם שם אביו נסתפק הב"ש אי דמי לטעות בשם אביו וא"כ גם בטעות בשם אביו יופסל:
והנלע"ד ליישב עפי"מ דמפורש בש"ס מידה ר"א במזויף מתוכו שפסול ושם ד"ד הקשו בתוס' איזה חשש איכא לר"א בחתמי שלא לשמה ותירצו דגזרינן חתימה אטו כתיבה והדבר צ"ב:
א') והנלע"ד עפ"י דברי הר"ן שהקשה דהכא משמע דסתם יינם הוא מחשש יי"נ והא משמע דמשום גזירת בנותיהן גזרו ותירץ דמשום גזירת בנותיהן הי' די לאוסרו בשתיה אבל כיון דנאסר בשתיה שוב הוצרכו מפני הרואין לאוסרו בהנאה דבלא"ה נטעו להתיר אף יי"נ ממש בהנאה והקשה דא"כ גזירת בנותיהן למ"ל ותירץ דבאמת לא הי' צריכין לגזור אטו יי"נ דל"ש אבל כיון מצד גזירת בנותיהן נאסר בשתיה א"כ הרואה יטעה דאיסור משום חשש ניסוך ועי"ז נתיר גם יי"נ ממש בהנאה עיי"ש וע' תוס' גיטין דט"ז ע"ב ותוס' מה דכ"י ע"ב ונודע מ"ש הראשונים דבדבר התלוי בפלוגתא ל"ש אדם יודע ע' ב"מ דט"ז וקידושין דמ"ז ובר"ן פ"ק דקידושין וע' בספר לקח טוב. א"כ י"ל דכיון דבאמת ר"י ס"ל דבין כתיבה ובין חתימה בעי מה"ת לשמה דס"ל דוכתב דקרא קאי בין אכתיבה ובין אחתימה א"כ י"ל דבאמת קודם שתיקנו לר"א. שיהי' ע"ח בגט אז גם אם לפעמים הי' חותם עד בגט ואף של"ש לא הי' פסול דל"ש למיגזר אטו כתיבה כיון שרואין בכל הגיטין ליכא ע"ח ידעו דל"צ ע"ח אבל כיון דעכ"פ מפני תיקון העולם נהגו תמיד לחתום עדים א"כ יטעו הרואין דהא דחותמים עדים משום דהלכה. כר"י דבעי ע"ח מה"ת ושוב אם ירוא דע"ח של"ש כשר יטעו דגם כתיבה של"ש כשר וא"כ הדבר דומה להתם דאם לא הי' תקנה שיהי ע"ח אז אף בחתמו של"ש הי' כשר רק ע"י שעכ"פ מדרבנן בעי ע"ח שוב יטעו דהא דצריך ע"ח הוא מדרשא דקרא ושוב יטעו להכשיר גם כתיבה של"ש ושפיר כל דברים הפוסלים בכתיבה ה"ה דפוסל בחתימה וז"ב בס"ד:
ולפ"ז בשלמא בטעות בשם העד כיון דלר"י צריך לפרש שמו מה"ת לשיטת הרמב"ם והטור וא"כ כיון דעכ"פ גם לר"א מצד התקנה שצריך ע"ח צריך לפרש שמו עכ"פ ושוב יש לטעות דהא דצריך לפרש שמו הוא מה"ת משום דס"ל כר"מ ור"י ושוב אם נכשיר בטעות בשמו נכשיר גם בטעות בכתיבה אבל שם אביו דעכ"פ גם לר"מ הוא רק מצד התקנה ובלא כתבו כשר לכ"ע א"כ שוב גם בכתבו של"ש או ח"ת או בטעות ליכא למיפסל דליכא חשש מזויף ונימא דנכשיר גם בטעות בכתיבה ז"א דכ"ע יודעין דז"א מעכב מה"ת אף לר"מ ומכ"ש לר"א וא"כ שוב לא יוצמח מזה שום חשש פסול ד"ת ועפ"ז א"ש דינו דרמ"א דטעות בשם אביו עכ"פ כשר במק"ע ודמי לשינה מקום הלידה. וגם בשינה שם אבי' המגרש אם כי רבו הפוסלים אפ"ה דעת העיטור והעה"ג להכשיר ובליכא שינוי גמור כמ"פ מקילין ע' בישי"ע ובשו"ת חא"ש:
והנה כת"ה חוכך בזה להחמיר לפי דברי התה"ד שכ' דעכ"פ אני ראובן עד בעי וכיון ששם אביו נכתב בטעות א"כ שם עד לא נצטרף לשמו וכ' דשם עד נדרש ללפניו וכ' שם דיש לחלק בזה וסיים דאם הי' ע"ח מעכב מה"ת שפיר הי' מקום להחמיר בזה אבל כיון דכל ע"ח הוא רק מדרבנן וגם טעות בשמו היא רק מדרבנן שוב מצרפין תיבת עד לשמו עיי"ש ולפ"ז כ' כת"ה דהכא בשליח שהביא גט דאם ליכא ט"ח שוב א"נ לומר בפ"נ לשיטת הרמב"ם ושוב בעי הע"ח גם לר"א ושוב נימא דזה חשיב כליכא ע"ח כיון דתיבת עד הוא אחר שם אביו ונכתב בטעות עכת"ד:
לפענ"ד כמה תשובות בדבר דבשלמא לר"מ דבעי ע"ח מה"ת דזה הוא עיקר הכריתות כמו דפוסל מה"ת בשלא לשמה אף דליכא חסרון בעדות מ"מ עיקר הכריתות הוא ע"י עדים שחתמו לשמה ובתלוש ה"ה דבעי מה"ת שיהי' מפורש אני ראובן עד שפיר הי' מקום לומר דכיון דטעות יש בין תיבת עד לשמו שפיר ל"ח מפורש חתימת העד אבל לר"מ מצד עצם הכריתות ל"צ ע"ח רק הטעם דבשליח אחר התקנה דבעי ע"ח גם לר"א וא"כ בליכא ע"ח הורע ח"כ של הבעל והשליח וממילא יש חשש על הנאמנות שלו אבל באמת קודם התקנה גם בשליח הי' מהימן לומר לגירושין נתנו לידי אף בלי ע"ח א"כ שוב ע"ח ושמו ל"צ מה"ת רק מדרבנן ושוב מצרפין תיבת העד והוי ככתב אני ראובן עד ובלא כ' שם אביו ל"ח ריעותא דכיון דזה לא מעכב בדיעבד אף בלא ניתן:
אך באמת ברמב"ם גופא משמע דהטעם דא"נ בפ"נ רק משום דקיום שטרות דרבנן ובליכא ע"ח ל"ח כנחקרה עדותן בב"ד ושוב א"נ לומר בפ"נ וא"כ לפי"ז באמת בשליח בעי ע"ח מה"ת ושוב י"ל דלא מצרפין תיבת עד לשמו:
אך באמת אף לסברת הרמב"ם אפ"ה יש לחלק דבשלמא לר"מ דבעי ע"ח מצד עצם הכריתות ובלא פירש שמו אף אי נתברר מי חתם אפ"ה פסול לשיטת הרמב"ם א"כ בעי שיהי' מפורש ואם רק יש לפרש דתיבת עד לא קאי אשמו מפרשין אבל הכא לר"א דל"צ ע"ח מצד עצם הכריתות רק דבלי הע"ח לא הי' נאמן נגד ח"א ודש"ב והע"ח הם לברר שהדבר אמת א"כ שפיר כיון שאפשר לצרף תיבת עד שפיר מצרפין כדי שלא נחזיק את העד במשקר דבאמת גם השליח יש לו ח"כ דלא משקר רק שגזה"כ דע"א ל"מ בדש"ב וא"כ כל שאפשר לצרף עד ולא יצטרך הקיום רק מדרבנן שפיר מצרפין וחוץ לזה לפי"מ דמפורש בש"ס דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ומוכח דתיכף בשעת חתימה אז הוי כהגדה אף קודם שבאו לב"ד וע' בסמ"ע סי' ל"ו וסי' מ"ה שכ' דאם יש קא"פ חתום בשטר אז לשיטת הרא"ש דבעי גם הגדה בב"ד לא נתבטל עדות הכשר מלהעיד בע"פ והש"ך חולק דזה חשיב תיכף כהגדה וע' שו"ת נוב"י מה"ת סי' ע"ו שמיישב דברי הסמ"ע דביש פסול ולא יועיל השטר אז ל"ח כהגדה אבל באמת בשטר כשר נחשב תיכף כהגדה בשעת מעשה וע' בנה"מ סי' כ"ח שכ' דהגדה בכתב אף לשיטת הר"ת דמועיל מ"מ ל"ח כהגדה עד שיבא לב"ד אבל בשטר תיכף בשעת חתימה נחשב כהגדה א"כ פשיטא דהכא כיון דבשעת חתימה הי' החתימה כהוגן א"כ הוי תיכף כנחקרה עדותן בב"ד ושוב מהימן השליח לומר בפ"נ ושוב אף שאח"כ קודם ששלח הגט לשליח השני נתקלקל החתימה ובשעת שרוצה לומר בפ"נ נולד טעות אבל עכ"פ כבר הי' העדים כנחקרה עדותן בשעת חתימה ושוב מהימן השליח לומר בפ"נ ושוב ל"צ ע"ח רק מצד תיקון העולם ושוב מצרפין תיבת עד לשמו ובפרט לסברת הב"ש דרק מצד שיש בו ריעותא שלא נחתמו עליו עדים ובכה"ג שיש עדים חתומים ובשעת חתימה הי' כהוגן נהי שאח"כ נולד טעות מ"מ עכ"פ ליכא חסרון בהשליחות ושוב נאמן העד:
ובאמת י"ל בזה דברי התוי"ט דמיירי שיש באמת ע"ח רק דנולד טעות והכוונה דלר"א במי שיוכל לומר בפ"נ סגי באם נולד אח"כ טעות בחתימה ובא"י לומר בפ"נ וצריך קיום חותמיו אם נצמח טעות וא"א לקיימו פסול וז"ב. ובאמת גם סברת כת"ה נכונה דהרשאה נהי דל"מ לענין שלא יצטרך לומר בפ"נ דאפשר שנכתב על גט אחר ואף דל"ש מ"מ עכ"פ לא מיקרי קיום אפילו הכי ע"י ההרשאה שפיר נאמן העד יפה העיר:
ב)
ובאמת יש להסביר סברתו דהנה באמת פריך בש"ס וליבעי תרי ומשני ע"א נאמן באיסורין ופריך והא איתחזק איסורא והוי לי' דש"ב והקשו המפורשים מדוע לא פריך מח"א לחוד אך באמת נגד ח"א יש ס' אי ע"א מהימן ובאמת בדש"ב להתיר דעת כמ"פ דע"א מהימן אך באמת מהא דכ' התוס' דקרא דוספרה איצטריך דס"ד דהוי דש"ב ומוכח דלהתיר ג"כ שייך דש"ב אך כל זה אי עד אחד מהימן נגד חזקת איסור אבל אי לא מהני נגד ח"א א"כ איצטרך וספרה לגופא ושוב י"ל דלהתיר ע"א נאמן אף בדש"ב וא"כ פריך הש"ס ממ"נ הא איתחזק ואם נימא דנגד ח"א מהימן א"כ שוב נשמע מהא דנדה דגם להתיר ל"מ ע"א בדש"ב וז"ב. יצא דעיקר הטעם דל"מ ע"א משום דהוי נגד ח"א וא"כ כבר כ' הפנ"י דהיכי שנולד ס' בחזקה אף בלי דברי העד שפיר ע"א נאמן א"כ הכא שיש הרשאה נהי שיש ס' שמא ושוב הע"א מהימן נגד הח"א בכה"ג ואי דהוי דש"ב לחוד בזה יש שיטת כמ"פ דדש"ב בלי ח"א ע"א נאמן ובפרט שי"ל דלהתיר ל"ש דש"ב ע"כ הדבר פשוט דאם הוא מק"ע יש להכשיר אך יען שכת"ה כ' דאין בירור שהוא מק"ע ע"כ נדבר עוד קצת מזה:
והנה לענין לתקן באמת הרא"ש מכשיר לתקן הוויין אף על ידי אחר עכ"פ אינו במקום עיגון וכפי שביאר הב"ח שלא במק"ע מתיר לתקן רק בכבר ניתן ועתה הוא במקום רחוק מתיר אף בלי תיקון אבל במק"ע מתיר לתקן אף ע"י אחר משום דבוודאי ניחא להבעל שיתקנו עפ"י תקנת חכמים והיינו כיון שכבר צוה לסופר לכתוב וג"ד דניחא לי' בגט א"כ שוב הגמר אפשר לעשות מטעם זכיה ובפרט דיוכשר, אף בלי תיקון ובלא"ה יתנו להאשה ושוב לא מפסיד ע"י הגט ושוב זכות הוא לו לעשות הכל כד"ת ובפרט דבאמת כ' הפוסקים דהא דבעי ציוי הבעל משום דבלא"ה הוי כלא נכתב לשמה וא"כ י"ל בעדים דגם בשלא לשמה אינו פסול רק מדרבנן מטעם מזויף מתוכו שוב בכה"ג סמכינן אסברא דזכות הוא לו כיון שבלא"ה תהי' מגורשת ולא תהי' אגידה בו שוב ניחא לי' ומהני מטעם זכיה וע' בפוסקים דבג"ד לשדכן דיוכל אביו אח"כ לקדש עבורו וע' במרכה"מ דהא דמהני בנשתטית השלשת הגט אף דלע"ע י"ל כ"מ דלמ"ע לא משוי שליח אפ"ה י"ל דמועיל אח"כ מטעם זכיה להצילו מחדר"ג וע' בתה"ד דבעשה שליח לתרום יוכל השליח לעשות אח"כ שליח אחר אף שמילי לא ממסרין לשליח מ"מ היכי שכבר ג"ד אם הוא ס מעין יפה שוב י"ל דמהני מטעם זכיה ובנ"ד כיון דבמק"ע יהי' כשר אף בלי שום תיקון דבשם אבי העד לא מזיק טעות שוב מותר לתקן אף שלא במק"ע. דהוי כעין ס"ס להקל שמא בשם אביו לא מזיק טעות ושמא מותר לתקן. ובפרט שהעד גופא תיקנו ואף שכ' במלמ"ל דאחר שמוסרו לשליח שוב אף הסופר מיקרי עשה שליחותו מ"מ מדברי הח"מ משמע דרק בצריך לכתוב גט אחר אז ל"מ במוסרו לשליח דרק לא עשה את השליח רק על גט זה ומשמע דאם א"צ לכתוב גט אחר רק לתקן גט זה עדן לא מיקרי עשה שליחתו ובפרט דבעדים עיקר החשש משום של"ש ובעדים אינו רק פסול דרבנן וגם מה דחושש להקנות להבעל כלי כתיבה באמת לדעת הרמ"ה הקנאה מעכבת ורק שם דהסופר נותן משלו בשעה שנותן להאשה הוי כמזכה להבעל ע"י האשה וממילא שוב זוכית האשה לעצמה משל הבעל וע' תוס' ב"מ דע"א ש"כ דאם ראובן נותן ללוי מעות שמעון בשליחות שמעין הוי כמזכה לשמעון ע"י לוי ושוב לוי זוכה לעצמו משמעון עיי"ש וע' נמ"י פ"א דב"מ ובמח"א פט"ז מהלכות מלוה ולוה וע' בחו"מ סי' קפ"ב שיטת הרמ"ה דבאומר לחבירו זבין לי דמהני דהוי כמזכה המעות להלוקח ע"י המוכר ונעשה לוה על המעות ודעת המרדכי דאם מגרש עי"ש סגי באם הנייר משל המשלח היינו באם עשה שליח גם על הכתיבה אך לדעת הח"מ הקנאת כלי כתיבה אינו רק לכתחילה ולדעת הרמב"ן באם משלם שכר להסופר נקנה לו ממילא ע"י המעות א"כ עכ"פ הכא יש לסמוך על הח"מ דהקנאה לא מעכב ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד ברור דעכ"פ ע"י תיקון. על ידי הסופר בוודאי מותר ובפרט דתינוק חריף קורא גם עכשיו האות כתיקנו אף דלא הוי רושם שחור וקיי"ל לענין תיקון אות דבאינו שחור ל"ח רישומו ניכר ובעי תיקון מ"מ הכא כ' הרשב"ם מובא בב"ש סי' ק"ל דאם נקרא לתינוק חריף מהני אף דשם לא מיירי בנמחק אות מ"ם עכ"פ ע"י תיקון פשיטא דשרי ובפרט שיש ס"ס להיתר אף שס"ס נגד חא"א י"ל דל"מ מ"מ בנ"ד דליכא חסרון רק בעדים וקיי"ל דל"צ ע"ח אף שי"ל דזה חשיב מזיו מתוכו מ"מ מיקרי רק פסול דרבנן וכבר כ' הר"ש דהיכי דיצא מח"א ד"ת שוב בדרבנן אזלינן לקולא אף נגד ח"א ואף שביארתי בספרי דהיכי שיש ס' שמא בדרבנן לא נעשה השתנות כלל אז גם בכה"ג אזלינן לחומרא מ"מ ס"ס בדרבנן נגד ח"א לכ"ע מהני כמ"ש הנוב"י והפמ"ג ובפרט בנ"ד שיש ג' ס' שמא א"צ תיקון ושמא כדעת הרא"ש דמהני תיקון ע"י אחר ובפרט ע"י הסופר עדן לא מיקרי עשה שליחותן וג' ס' מהני אף נגד ח"א ד"ת כמ"ש בט"ז סי' ק"י מכ"ש בח"א דרבנן בוודאי מותר כנלע"ד ברור בס"ד:
בעה"ח א' מקץ תרנ"ו ראדימושלא והנני ידידו: