מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן לג
להרב המאה"ג חו"ב וכי' בנש"ק כש"ת מו"ה יצחק ליפשיטץ נ"י, אבד"ק וויעליפאליא יע"א:
בדבר שאלתו באשה שבדקה א"ע ומצאה על עד הבדיקה קורט דם אחת אם תוכל לתלות בכנים שיש לה בא"מ וכת"ה הביא דברי הס"ט שצריכה שתקנח א"ע על השערות אם תמצא גם שם טהורה אך נסתפק באם איזה ימים מקודם קנחה על השערות ומצאה דם אך עתה לאחר שמצאה על עד הבדיקה קנחה על השערות ולא מצאה כלום אי מותר וגם אי צריכין לבדוק על השערות היכי שקנחה איזה ימים מקודם ולא מצאה וגם אי על הבדיקה הוא נבלע ועל הקינוח הוא נלקט זה תורף שאלתו:
הנה בעיקר הדבר אי תלינן בשערות שבאותו מקום הנה באמת יש בזה הרבה לדבר א' י"ל דכיון דקיי"ל דדם הנמצא על עד הבדיקה הוא ד"ת דאמרי' דתלינן דטעתה בהרגשת עד ול"מ לשיטת הסוברים דדם הבא מהמקור בוודאי טמא מה"ת אף שלא בהרגשה והא דבעי הרגשה כדי לברר שהוא מהמקור א"כ י"ל דהא דכתמים הם מדרבנן הוא רק בחלוק שאפ"ל שמא עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתי' והראי' דבקטנה דעת רש"י דמש"ה כתם טהור דאמרי' דילמא עברה ולאו אדעתי' אבל בגופה גם בקטנה טמא עיי"ש בש"ך ובס"ט ורק חז"ל החמירו היכי דלא עברה אבל בעד הבדוק שבדקה סמוך לבדיקה א"כ בוודאי מגופה היא וטמא אף שלא בהרגשה ואף דבש"ס משמע דגם בעד שייך כסבורה הרגשת עד הוא י"ל דמיירי שלא בדקה סמוך לבדיקה רק הי' בדוק מתחילתו והניחתו תחת הכר או טחתו ביריכה דאז י"ל שנתלכלך ולכך י"ל שמא מעלמא וטעתה בהרגשת עד אך אף לפי מה שהכריח בשו"ת מהר"מ לובלין דגזה"כ שאינה טמאה שלא בהרגשה אף אם הוא וודאי מגופה אפ"ה כיון דרוב דמים בהרגשה באים תלינן דטעתה בהרגשת עד א"כ שוב י"ל דלא תלינן דרק בכתמים דרבנן אז תלינן במה שאפשר לתלות דעכ"פ חשיב בגדר ס' והוי לי' סד"ר אבל הכא דהוי לי' ס' ד"ת י"ל דלא תלינן והנה באמת כ' המפורשים דאף דמוכח בש"ס דבעד הבדיקה אין לתלות במאכולת דאותו מקום בדוק וכ' הס"ט דרק בדורות הראשונים דלא טימאו רק מראה טמא ממש וזה לא הי' אפשר לתלות רק במאכולת של ראש בזה משני הש"ס דא"מ בדוק אבל עכשיו דמטמאין כל דם הנוטה לאדום שוב אפשר לתלות אף במאכולת שבגוף ובזה ל"ש א"מ בדוק הוא:
והנה באמת יש לשדות בה נרגא א' דבש"ס לא פריך רק דליהוי ס' אבל ליטהר לגמרי א"א לתלות דהוי לי' ס' ד"ת ועוד דכיון דמטמאין כל מראה מס' וע"כ דחוששין שמא הוא ממראות הטמאין ושוב האיך אפשר לתלות במאכולת הא אם הוא מראה טמא ע"כ שאינו מאכולת דגוף דזה לא דמי למראות הטמאות אך באמת זה לק"מ דל"מ למ"ד מק"מ טמא א"כ בשלמא אי ליכא במה לתלות ע"כ דבא מהמקור וטמא עכ"פ טומאת ערב ושוב משנזקק לטומאה לא סמכינן אבדיקתנו לטהר אף בכתם אבל באם אפשר לתלות במאכולת שבגוף א"כ ל"ח נזקק לטומאה שפיר תולין מטעם חזקת טהרה ואף למ"ד מק"מ טהור אפ"ה בשלמא בליכא במה לתלות אז כיון דעכ"פ בא מהמקור ונפתח מקורה ושוב עכ"פ איתרע חה"ג ואף שעכ"פ יש ח"ט שלא יצא דם שמטמא את האשה מ"מ בזה שוב שייך הסברא דוודאי נטהר בפעם שלא כדין כיון שזה הס' שייך תמיד אף בזמן שתראה באמת טמא ושוב כיון דמשכחת שנטהר בפעם שלא כד"ת לכך מוכרחין תמיד לטמא אבל ביש במה לתלות וי"ל שלא נפתח המקור כלל ויש חה"ג דלא יצא כלל דם מגופה בכה"ג מהני חה"ג ותולין שבא מעלמא ול"ש הסברא דא"כ ע"כ נטהר בפעם שלא כד"ת ז"א דעפ"י רוב כשיוצא דם מהמקור יוצא יותר מטיפה ואז לא נוכל לתלות ולכך א"ש מה דתולין עכשיו במאכולת שבגוף וע' בט"ז יו"ד סי' ל"א לענין תולע רחוק מהחוטם שכ' חילוק כזה דדוקא במחט בחלל הגוף כיון דע"כ עשה איזה נקב חששין שמא ניקב א' מאברים הפנימים אבל הכא שי"ל דלא עשה נקב כלל ל"ח אך קושיא הראשונה במק"ע דעכ"פ נהי דנוכל לתלות מ"מ הוי לי' ס' ד"ת ואף דמפורש בש"ע דבטחתי ביריכה תולין בפחות מכגריס מ"מ זה דוקא בעגול והטעם דבעגול רגל"ד שאינה בא מגופה דע"י קינוח אינו עגול אבל הכא דא"א לדקדק אם הוא משוך או עגול י"ל דכיון דליכא רגל"ד יש להחמיר:
והנה בס"ט כ' דגם בעד שא"ב נהי דפחות מכגריס טהור אף אם הוא משוך רק משום ח"ט ובג"י הראשונים מחמירין במשוך ואף דחזינן דעגול ג"כ אפשר לבוא מהקינוח דהא יותר מכגריס טמא אף בעגול יש לומר דוקא יותר מכגריס שאין במה לתלות שוב חוששין גם לדבר דל"ש לבוא מהמקור ע"י קינוח אבל בפחות מכגריס דדם מאכולת שכיח א"כ אם הוא עגול א"כ יותר מסתבר שבא ממאכולת מע"י קינות א"כ בשכיח להתיר שפיר מקילין אבל באם הוא משוך דאפשר ג"כ לבוא מהמקור אף דאפשר דגם דם מאכולת הוא משוך אפ"ה חשיב ס' השקול ומחמירין ומש"ה ניחא דבחלוק מקילין לתלות במאכולת אף במשוך דבכתם דרבנן מקילין אף בס' השקול ומש"ה ניחא מה דבעד שא"ב תולין במאכולת אף במשוך דשם בלא"ה יש ס' שמא מעלמא דהא אינו מטמא רק משום כחם וא"כ יש ס"ס שמא מעלמא ושמא ממאכולת דאפ"ל אפי' משוך ובזה הי' אפ"ל כמ"ש הס"ט דבג"י הראשונים דקיי"ל דהוי לי' ח"א לדעת הנוב"י ואפי' ס"ס ל"מ א"כ שפיר יש לחלק דבעגול דאז הוי ס' א' שכיח להתיר ומצטרף ס' השני אף נגד ח"א דנהי שכ' בפמ"ג סי' נ' דשכיח להתיר ל"מ נגד ח"א מ"מ הכא הוי כעין ס"ס ורוב להתיר וכ' בתוס' פסחים ד"ט דמועיל אף בס' טומאה ברה"י א"כ ה"ה דמהני ננד ח"א אבל במשוך דהוי רק ס' השקול א"כ י"ל ס"ס נגד ח"א ל"מ:
אך לפמ"ש בשו"ת רח"כ דגם בג"י הראשונים ל"ח ח"ט רק דל"ח חזקת טהרה ג"כ א"כ שוב תולין בעד שא"ב בפחות מכגריס אף במשוך אבל הכא בעד הבדוק הוי לי' ס' ד"ת ורמשוך שוב נהי דאפשר לתלות במאכולת מ"מ בס' השקול הוי לי' ס' ד"ת אך האמת יורה דרכו דכבר העירו במפורשים דדברי הט"ז סתרי דבתחילה כ' דבעד הבדוק אינו ס' ד"ת ואח"ז כ' להיפוך וכ' דבאמת היכי דליכא מידי למתלי אז כיון דוודאי מהמקור הוא א"כ מסייע חזקת דם שבא בהרגשה ואמרי' דטעתה בהרגשה אבל היכי דאיכא למיתלי שפיר מקילין דהוי כעין ס"ס שמא מעלמא ושמא מגופה שלא בהרגשה ואם כן יש לומר דהא דבמשוך מחמירין משום דהוי רגלים לדבר לחומרא שבוודאי מקינוח בא דדם מאכולת ל"ש להיות משוך ואף דבחלוק תולין במאכולת אף במשוך י"ל שם שאני דבלא"ה הקשה הכ"מ דבכתמים יש ס"ס שמא מצדדין ושמא מעלמא ורק מש"ה לא תלינן משום דלא עברה אבל בפחות מכגריס דעכ"פ על צד המיעוט דם מאכולת הוא משוך שוב מצרפין לס' מעלמא ועכ"פ חשיב כצירוף שני מיעוטי דהוי כרוב או כפלגא אבל בעד דהוי ס' ד"ת נהי שי"ל דחשיב ס"ס מ"מ בעי שיהי' ס"ס שקול אבל הכא דצד הס' שמא ממאכולת שכיח לאיסור ובשלמא אי ס' השני הי' ס' השקול שפיר יש לצרף ס' השני אף דרוב נוטה לאיסור כמו שפירשו בתוס' נדה דף י"ט ואף דמתוס' כתובות משמע להיפך מ"מ כבר כ' הנוב"י דבצירוף ח"ה מהני ס"ס כזו ובמק"א הבאתי ראי' לדבריו מתוס' כתובות די"ד עיי"ש נענין רוב פסולין אך כ"ז היכי דעכ"פ ס' א' הוי שקול שפיר מצרפין ס' השני אף כשאינו שקול אבל הכא דגם הס' שמא שלא בהרגשה יש רוב לאיסור דרוב בהרגשה וא"כ כשהוא משוך דשני הס' הם רוב לאיסור שפיר ל"מ אבל באמת היכי דהס' ממאכולת הוא ס' השקול שפיר מועיל משום דהוי לי' ס"ס אף דס' בהרגשה הוי רוב לאיסור מ"מ מצרפין לס' השגי ובזה ניחא דבעד שא"ב שפיר תולין גם במשוך דשם הס' מעלמא הוי ס' מעליא א"כ מצטרף ס' השני שמא ממאכולת אף כשרוב נוטה לאיסור היינו במשוך אבל בעד הבדוק בעי שלא יהי' משוך דאז שני הס' הם שכיח לאיסור וכיון שכן דל"צ שיהי' שכיח להתיר רק דיהי' עכ"פ ס' השקול ומש"ה שפיר מקיל הט"ז באם מוציאה דם מבית הרעי אף במשוך כיון דדם מכה אפשר להיות משוך שוב חשיב עכ"פ ס' השקול ומצטרף לס' שמא שלא בהרגשה ואף דמדרבנן טמא אף שלא בהרגשה מ"מ הוי לי' ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן ואף שי"ל דכיון דעכ"פ גם ס' השני יש רוב לאיסור רק שכ' הנוב"י דבהדי חזקה מצטרף א"כ י"ל הכא כיון דגם שלא בהרגשה טמא מדרבנן וכבר כ' במהרי"ט סי' מ"א דהיכי דאיתרע הח"פ מדרבנן שוב גם מה"ת ל"ח חזקה ושוב ל"ח ס"ס ז"א דהכא מדרבנן תהי' טהורה מכח הס' ממאכולת ושוב שייך חזקה וכיון דל"צ רק ס' השקול א"כ בא"י אם הוא משוך שפיר מקילין דעכ"פ חשיב ס' השקול שמא ממאכולת כיון שאין רואין שהוא משוך דבשלמא אי לא הי' חשיב ס"ס רק ההיתר משום דשכיח להתיר דדם קינוח אינו עגול א"כ שפיר בא"י אם הוא עגול יש להחמיר אבל כיון דחשיב ס"ס ובעי רק שיהי' ס' השני ס' השקול ולכך שוב בא"י אם הוא משוך יש להקל וכמ"ש בתשובה לענין נקב דתולין במשמוש יד הטבח ובעגול אין תולין ונסתפקתי בנקב קטן שא"א לידע אם הוא משוך או עגול וביארתי עפמ"ש בשו"ת מהרי"ט סי' ל"ז דבאמת בס' יש לאוקמה אח"ה רק דמחיים שכיח יותר שנתהוה סיבות שינקוב ולכך במקום דתולין במשמוש יד הטבח הטעם דעכ"פ חשיב ס' השקול ומש"ה אף באקפו ולא אדמו כשר דעכ"פ חשיב ס' השקול וכיון שכן הא דבעגול מחמירין משום שיש רגל"ד לאיסור וכיון שכן אם הוא ס' משוך ס' עגול דעכ"פ חשיב סי השקול מצטרף לס"ס דשמא הי' שלא בהרגשה ואף א"נ דס' שלא בהרגשה לא מצטרף לס"ס משים דרוב דמים בהרגשה וכשיטת התוס' בכתובות ושוב ע"כ הא דבעגול מטהרין לפי ששכיח להתיר דוודאי הוא דם מאכולת ושוב י"ל דבמשיך עכ"פ כיון דליכא רגל"ד שהוא ממאכולת נחמיר מ"מ י"ל הכא כיון שהוא טיפה א' ונודע מ"ש בנוב"י סי' ק"א דבטיפה א' תולין שהוא מצדדין ואף דגם טיפה כחרדל טמא זה רק כשבא בוודאי מהמקור אבל בא"י תולין בצדדין וכ' דהוי בגדר וודאי שהוא מצדדין וי"ל דעכ"פ הוא בגדר ס"ס שמא מצדדים ושמא שלא בהרגשה ואך באמת דעת הב"ח דגם זה הוא בכלל חומרא דר"ז:
והכונה י"ל דבאמת כ' הפוסקים הטעם דבעי ז"נ שמא בא בג"י והיא בימי זיבה ואף שיש ס"ס שמא בא בפ"א ושמא הוא בימי נדה וע"כ דלא סמכינן אס"ס ה"ה דל"מ ס' צדדין ומש"ה גם טיפה א' טמאה ואין תולין בצדדין וכ"ז בליכא במה למיתלי אבל ביש במה לתלות דהיינו במאכולת שבא"מ בפרט דאין רואין אם הוא משוך דעכ"פ חשיב ס' השקול שמא ממאכולת שפיר מצרפין ס' השני דשמא מצדדין דעכ"פ טיפה א' אין רגיל לבוא מהמקור א"כ בשלמא אם רואין שהוא משוך י"ל דהוי שכיח לאיסור אבל בא"י אם הוא משוך דעכ"פ חשיב ס' השקול שוב כיון דטיפה א' ל"ש לבוא מהמקור שוב הוי כרוב נוטה להיתר דיש שני צדדים להיתר שמא מצדדין ושמא ממאכולת ושפיר תולין להקל ועוד דבאמת יש ס' שמא לא ארגשה רק הא דמחמירין מכח חזקת דם שבא בהרגשה אמרי' דטעתה בהרגשה אבל בטיפה א' דל"ש לבוא מהמקור ח"כ ל"ש חזקת דם שבא בהרגשה ושוב שפיר תולין להקל וא"ש דינו של הס"ט דתולין בכנים שבא"מ וגם משאר הטעמים שכ' שם דבזה"ז ששכיח שערות בא"מ ל"ש א"מ בדוק הוא:
אך עיקר ספיקתו היכי שנתברר מקודם שיש דם בהכנים רק עכשיו קנחה ולא מצאה אי תולין כיון שנתברר שמקודם הי' בה דם מהכנים שבא"מ ובאמת י"ל עפמ"ש בש"ע יו"ד סי' ל"ו דתולין בנקבי מורנא היכי דמורנא לפנינו למקצת פוסקים בעי שיהי' מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב ולשיטת כמ"פ אף ברחוק מהנקב כשר וכ' הש"ך בשם רגמ"ה ה דיש לבדוק נגד השמש אם יוצא תולעים כשר וכ' הש"ך דלא פליגי דבאמת אם רואין תלעים בחוץ אז אף בבדק ומצא בפנים ג"כ ולא יצאו אפ"ה כשר ורק בלא מצא בחוץ אז צריך לבדוק אם יצא והסברא דבאמת בש"ס ל"ק רק דמורנא לאח"ש פריש דמחיים אין דרכו לצאת שיש לי חמימות בפנים ובאמת אפשר שגם לאח"ש א"י א"כ בלא מצא בחוץ א"כ יש ס' שמא נקב זה לאו ממורנא בא דאין דרכן לילך גם לאח"ש רק בבודק ויוצאין תולין שגם מקודם יצא מורנא ונאבד אבל בא"י עתה שמא גם מקודם לא יצא ונקב זה מעצמו הוא אבל ביש מורנא לפנינו א"כ נתברר שנקב זה ממורנא הוא ובוודאי לאח"ש הוא ואף שעכשיו א"י אמרי' דשאר התלעים נתקשו וזו המורנא שיצא מקודם בוודאי לאח"ש יצא וה"ה הכא באם לא מצאו עוד כלל ע"י קינוח משערות שפיר מחמירין דשמא טבע של אשה זו דאין לה דם במקום השערות אבל כיון שעכ"פ נתברר שיש לה דם במקום השערות אף דעכשיו לא מצאה מ"מ י"ל רגע מקודם בשעת בדיקה נתמעך כינה כיון שכבר נתברר שכנים אלו מוציאים דם ואף דחזינן דאף שתולין במכה שבגופה מ"מ באם נתרפאה המכה אין תולין דגם לענין כתם מ"מ בחיתה המכה בעי עכ"פ שתוכל להתגלע ולהוציא דם ואפ"ה רק בכתם תולין אבל לא בדם גמור וכמו שהקשה הח"צ על הב"י שהבין בדברי הרשב"א דסגו מכה שא"י אם מוציאה דם והקשה דהא מפורש במתני' דר"ע השיב לתלמידיו דם ולא כתם וכ' הס"ט דשם כבר נתרפאה אין תולין בדם גמור ומש"ה דעת הס"ט בסי' קפ"ג דאם רק אפשר שנתגלע בשעת תשמיש אין תולין די"ל דכתם אחר התשמיש הוא מה"ת א"כ שוב י"ל דכיון שעכשיו לא מצאה על הקינוח הוי כחותה המכה וע' ביו"ד סי' קצ"א דמש"ה במצאה על עד הבדיקה אחר הטלת מ"ר בעי שיהי' מרגשת כאב משום דכ"ז שמרגשת כאב יש ראי' דלא נתרפאה המכה מ"מ יש לחלק דשם באמת במכה דתולין אף יותר מכגריס והמכה הוא ענין חולאת ועתיד להתרפאות א"כ שפיר בעי שיהי' מוכיחה קיים ובכבר נתרפאה אז אמרי' לא יחזור החולאת ושפיר לא נוכל לתלות אבל הכא דהתליה הוא מכנים שבא"מ וזה אינו ענין חולאת רק הוא ענין טבעי שמתהווה מזיעת השערות וא"כ וכי בכל רגע נתמעך כינה בא"מ וכיון שכבר נתברר באשה זו שיש לה כנים בא"מ א"כ חזינן דזיעה שלה גורם דם א"כ אף דברגע זו לא מצאה דם מקינוח השערות מ"מ ל"ש לומר דפסק החולאת דז"א ענין חולאת שפיר תולין בכינה ובפרט בקורט א' דל"ש לבוא מן המקור וגם ל"ש רוב דמים בהרגשה באים דטיפה א' אין דרכה לראות בהרגשה ועכ"פ לס' יחשב ושפיר תולין ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד פשוט וברור דאם מצאה מקודם ע"י קינוח שבשערות א"ל לברר עוד ואף בלא מצאה עכשיו תולין וז"ב בס"ד:
ובדבר השאלה אודות מראה נעל באמת בבדיקת הפסק טהרה יש להחמיר כשיטת השל"ה ורק באשה שקשה לה להיות בדיקה נקייה ויש חשש ביטול פו"ר יש להקל אף בבדיקת הפסק טהרה במראה געל כנלע"ד ברור בס"ד:
בעה"ח ד' תרומה תרנ"ו ראדימושלא והננידידו.