אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן לב

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן לב

סימן לא

להרב החי"ב בחדר"ת וכו' כש"ת מו"ה יהושע בוימעהל נ"י:

בדבר שאלתו באחד שמכר פדה מבכרת לעכו"ם בכסף ובקנין סידור ונסתפק אי מועיל להפקיע קדושת בכור והנה בקנין כסף לחוד תלוי בפלוגתת רש"י ור"ת וכמ"פ פסקו כר"ת דהלכה נר"י דישראל בכסף ועכו"ם במשיכה ול"מ בבכור כגם בקנין סידור רבו הפוסקים דל"מ דעכו"ם אך נסתפק אי י"ל דמועיל מטעם ס"ס שמא כסף מהני בעכו"ם ושמא עכ"פ קנין סידור מהני בעכו"ם כשיטת והתוס' קידושין ד"ג דלבר מחליפין שהן בשניהם י"ל דכ"ס מהני להפקיע קדושת בכור עכת"ד. וזה החלי בס"ד:

והנה כת"ה הביא דברי הריט"א שהקשה דגם בכסף לחוד יש ס"ס שמא כשיטת רש"י דישראל במשיכה ועכו"ם בכסף כר"ל ואת"ל דהלכה כר"י מ"מ שמא כשיטת הרמב"ם דעכו"ם קונה בין בכסף ובין במשיכה והריט"א כ' כיון דס"ס ל"מ להוציא מרשות הישראל וישאר הדבר ברשות הישראל ק א"כ אף אי קמי' שמי' גלי' שבאמת כסף קונה מ"מ כיון שנשאר ברשות הישראל ממילא קדוש בבכורה ומפלפל שם די"ל דמועיל תפיסת העכו"ם ושוב יהי' יד נכרי באמצע רק שכ' חדא דזכות התפיסה ל"מ שיהי' עי"ז מיחשב כשלו ב' כיון דתקפו כהן מוציאין מידו:

הנה באמת מ"ש דל"מ תפיסה חדא דבפלוגתא דרבוותא מועיל תפיסה אף לשיטת הרי"ף ובפרט בס"ס נהי די"ל דל"מ להוציא ממון מ"מ עכ"פ מועיל תפיסה כמ"ש בנה"מ דיני תפיסה וזכות התפיסה חשיב כש לו זכות אף קודם תפיסה דהא לדידן דפסקינן דלא כשיטת הרמב"ם ז"ל בהא דתק"כ ע"כ ס"ל דכיון דתק"כ מוציאין מש"ה חשיב של הבעלים ונשמע דהכל תלוי בזכות התפיסה ועיין שו"ת הרי"ם או"ח סי' ה' ונודע מ"ש ברשב"א שבועות ד"ל דהיכי דמועיל לענין תפיסה חייב ק"ש וע' בכ"מ פ"ב מגניבה ובכ"מ פכ"א מעדות ובפרט דהכא אחר התפיסה יהי' לו זכות בוודאי דלהחזיק יועיל הס"ס א"כ שפיר חשיב כיד עכו"ם באמצע והדרא קושיות הריט"א:

ובאמת בספרי ח"א סי' נ"ו כתבתי בישוב קושיות הריט"א עפי"מ שכתבתי להבין הענין דאמרי' ס"ס והמפורשים כ' דס"ס מטעם רוב או לפי שס' הראשון מה"ת לקולא ובאמת י"ל ע"פ המפורש בש"ס כתובות דע"י דנכנסה לרשות הבעל צריך לברר דעד שלא נתארסה הי' בה מומין הללו וקאמר בש"ס משום חזקה אין אדם שותה והוי חדא במקום תרתי והקשו בתוס' דגם להבעל יש שני טעמים לזכות דנגד חזקת הגוף יש סברת כנכ"ה ונגד החזקה דידע ומחל יש חזקה שאין אדם מתפייס וכתבו בתירץ השני דהאשה יש לה לזכות בשני טעמים או שנולדו המומין אח"כ או דמחל ולהבעל א"א לזכות רק אם יצטרפו שני הטעמים מש"ה עדיף זכות האשה. א"כ י"ל דזה הטעם דמהני ס"ס כמו בהא דפ"פ דלהיתר יש שני צדדים או שהי' לאו תחתיו או שהי' באונס ולאיסור א"א רק א"נ שהי' תחתיו וברצון א"כ יותר טוב לומר צד אחד להתיר משנאמר שני צדדים לאיסור א"כ בנ"ד נהי שאפשר לומר דקנין כסף חשיב ס"ס מ"מ עכ"פ ליכא שני צדדים להיתר דעיקר ההיתר משום דכסף קונה בעכו"ם ואי נחוש דכסף איני קונה בעכו"ם שוב ליכא צד להיתר א"כ כמו דלהיתר יש צד א' הכ"נ לאיסור די בצד א' ושוב ל"ח ס"ס וזה גרע עוד מהא דס"ס שאינו מתהפך כמו הא דתוס' כתובות ד"ט ד"ה אי למיתב דשם עכ"פ לזכות האשה יש שני צדדים אי דאינו בקי או שהי' באונס ולזכות הבעל מוכרחין לשני צדדים דבקי וגם שהי' ברצון א"כ יותר י"ל צד א' לזכות להאשה אבל הכא מיד כשנימא דכסף אינו קונה בעכו"ם שוב הוי וודאי איסור ומיושב קושיות הריט"א בס"ד:

ולפ"ז בנ"ד שהי' קנין כסף וקנין סידור א"כ שפיר חשיב ס"ס דלהיתר יש שני צדדים או שנימא דכסף קונה או דקנין סידור מהני ולאיסור מוכרחים לצרף שני צדדים לאיסור דאף א"נ דכסף אינו קונה אכתי יש צד להתיר מכח קנין סידור א"כ יותר יש לתלות להיתר דסגי בצד א' או מכח כסף או מכח קנין סידור ולאיסור מוכרחים לצרף שני צדדים ושפיר חשיב ס"ס ואי דאפ"ה ל"מ ס"ס להוציא מרשות הישראל י"ל דעכ"פ בס"ס בפלוגתא דרבוותא מועיל תפיסה ולדידן היכי דמועיל תפיסה חשיב כיש לו זכות אף קודם תפיסה כמפורש בש"ס ב"מ ד"ו וכשיטת הרשב"א והכ"מ שהבאתי וא"כ שפיר חשיב עי"ז כיד עכו"ם באמצע ורק אי לאו שיטת הרמב"ם ז"ל לא הי' מיחשב כסף כלל לס' קנין דהא בש"ע סי' קצ"ח ובסי' כ"ד מובא רק שיטת ר"ת דבישראל כסף קונה וא"כ דיעה שלא הובא בש"ע אין לחשבו לס"ס אבל מכח שיטת הרמב"ם עכ"פ לענין עכו"ם ליכא הכרעה אי ל"מ כסף ועכ"פ לס' קנין יחשב ושוב י"ל דבהדי קצין סידור מצטרף לס"ס ומועיל להפקיע קדושת בכור ומה שהעיר כת"ה דלפי"מ דמוכח במהרי"ט קידושין דקנין חליפין הוי רק כמו קנין סטימתא א"כ י"ל דבקנין כזה שהוא רק להפקיע קדושת בכור והוי כעין מכירה בהערמה ל"מ רק מידי שהוא קנין בעצם אבל זה שהוא רק מכה מנהג הסוחרים ל"מ רק במה שהוא מתכוין לקנין גמיר וכמ"ש הצ"ץ לענין קנין סטימתא דל"מ בבכור יע' בשו"ת ח"ס סי' שט"ז ובשו"ת ד"ח סי' ק"ז ובאמת בח"ס סי' שי"ד משמע להיפוך:

אך באמת י"ל עפי"מ שנחלקו הפוסקים בביטל חמץ אם אינו מבטלו בלב שלם דדעת כמ"פ דל"מ והנוב"י כ' דאין משגיחין ע"ד שבלב דהיכי שהלב סותר מה שבפה ל"מ וביארתי במק"א דעפ"י שיטת הר"ן דעיקר הטעם דמהני ביטול משום דעכ"פ חשיב ג"ד דלא ניחא לי' א"כ עיקר הא דמועיל ביטול דמגלה מחשבת הלב ואם בלבו באמת ניחא שוב אוקמה רחמנא ברשותו ול"ש לומר דברים שבלב אינם דברים דעיקר הוא משום גילוי מחשבת הלב אך לשיטת רש"י דביטול הוא משום השבתה שפיר י"ל דברים שבלב אינם דברים א"כ הכ"נ י"ל עפמ"ש בתוס' בכורות די"ח דבמידי דמצוה קונה בדיבור בעלמא וע' בר"ן קידושין ד"ח ובא"מ סי' כ"ט ובמנ"ח מצוה של"ו והכוונה דעיקר הא דבעי קנין דבדיבור בעלמא לא ס"ד המוכר והלוקח ובמצוה משום ניחותא דמצוה אמרי' דמקני בדיבור בעלמא כמו שפסק הרמב"ם דבהפרשת תרומה מהני הפרשת השליח אף שלא הי' בידיעת הבעלים היכי דחזינן אח"כ דניחא לי' והקשו מש"ס ב"מ דכ"ב וכ' משום ניחותא דמצוה אמרי' בוודאי ניחא לי' וע' בקצה"ח סי' רס"ב וא"כ י"ל דנהי דבדיבור בעלמא לא ס"ד מ"מ אם עשו קנין כזה שנהגו לקנות בו א"כ יש עכ"פ ג"ד דבאמת ס"ד להקנות שוב ל"צ קנין כיון שיש גילוי מחשבתו שרצונו להקנות א"כ א"ש שיטת הצ"ץ דבאמת בבכור כיון שרצונו רק להפקיע קדושת בכור א"כ באמת אין כוונת העכו"ם לקנות בו רק דלא משגיחין ע"ד שבלב א"כ שפיר קנין כזה שאינו מצד גזה"כ רק מטעם מנהג הסוחרים דהיינו שיש ג"ד דס"ד להקנות א"כ בכה"ג שיש ג"ד להיפך ל"ש דברים שבלב דעיקר חלות הקנין הוא רק משים גילוי מחשבתו וא"ש שיטת הצ"ץ. וכ"ז במידי שאינו קנין מה"ת אבל באמת קנין חליפין הוא קנין ד"ת רק כוונת המהרי"ט הוא עפמ"ש בשו"ת ח"ס סי' ש"י דיש קנינים מחודשים שלא הי' מועיל קודם מ"ת ורק הוא מצד חידושי התורה וזה ל"מ בעכו"ם אבל קנין שהי' מועיל גם קידם מ"ת זה מועיל מצד הסברא ומהני גם בעכו"ם ע"ז כ' המהרי"ט דקנין חליפין אינו מטעם כסף דכסף הוי קנין חדש אבל חליפין הי' מנהג מקודם לקנות בו ורק במ"ת קיימה התורה זאת לקנין גמור מצד מנהג הקדים ושוב אחר מ"ת שוב הוי קנין גמור כמו כל הקנינים חדשים ושוב אף דבלבו לא ניחא לי' להקנות לו בקנין גמור שוב אמרי' דברים שבלב אינם דברים כיון דבאמת הוא קנין ד"ת וע' ש"ס חולין דק"א במתני' אמרו לו בסיני נאמר ובפיהמ"ש להרמב"ם שם דגם כל הדברים שנהגו קודם מ"ת משבאו לסיני אין אנו מחזיקין אותם הדברים בשביל שנהגו מקודם רק בשביל שציוה הקב"ה בסיני שיתקיימו אלו הדברים וע' ברמב"ם פ"י ממלכים ובלח"מ שם ובהקדמה לספר תרומת הכרי וע' ש"ס חונין דצ"ב וברש"י שם וצע"ק. עכ"פ גם כל הקנינים שנהגו קודם מ"ת אחר שניתנה התורה מתחיל דבר חדש ואנו מחזיקין רק הקנין לפי שצוה הקב"ה שישאר קנין הנ"ל בתקפו וא"כ שוב עכשיו חשיב קנין סידור כמו שאר קנינים ומועיל אף כשהוא להפקיע קדושת בכור דאף דנימא דהנכרי לא ס"ד לקנות מ"מ דברים שבלב אינם דברים והישראל בוודאי ס"ד כדי שלא יעבור אאיסור כמ"ש בתוס' שבת די"ח וב"מ דל"א דאנן סהדי דמפקר בלב שלם משום שלא יעבור באיסור א"כ שפיר מהני קנין סידור אף במכירת בכור ושוב שייך ההיתר מטעם ס"ס נחזור להנ"ל דלשיטת הסוברים דחליפין מועיל בעכו"ם שפיר מהני אף במכירת בכור ושוב חשיב עכ"פ ס"ס וא"כ ל"מ לשיטת הסוברים דס"ס מהני להוציא ממון בוודאי דמהני להפקיע קדושת בכור ואף א"נ דל"מ לענין ממון מ"מ לענין איסור י"ל דמהני הס"ס ול"ש לומר איסור בתר ממון גריר דרק לקולא מצינו דס' איסור התלוי בממון אזלינן בתר צד ממון שבו ע' ביו"ד סוס"י קע"ז לענין ס' ר"ק די"ל קי"ל אף שיש בו צד איסור וע' בתוס' בכורות ד"כ ש"כ קצת תימה דכיון דמהני רובא ללקות בגיזה ועבודה ומקריבו ע"ג המזבח איך לא יועיל לענין ממון ועיי"ש ברא"ש ורמב"ן דבאמת אמרי' תרתי דסתרי וע' שו"ת דברי אמת סי' ט' ובתוס' נדה דכ"ה ד"ה גבי בהמה דאיסורא ודבריהם תמוהים ועיי"ש במהרש"א ובאמת בש"ס בכורות דמ"ט משמע דפדיון חשיב דבר איסור דקאמר ואע"ג דהילכתא כרב באיסורי אך עיי"ש בריט"א מה שהביא בשם מהר"י קורקוס:

אך כ"ז לחומרא אבל לקולא נהי דל"מ לענין ממון היינו דרוב ל"מ נגד ח"מ או כשיטת התה"ד דרובא לא מיקרי ראי' אבל לענין איסור כיון שיש ס"ס שלא חל עליו קדושת בכור שפיר מהני וחוץ לזה כיון שעכ"פ יועיל תפיסת העכו"ם שפיר חשיב כיש לו זכות אף קודם תפיסה דתפיסה דבר קל היא א"כ שפיר י"ל דמהני להפקיע קדושת בכור ובפרט דבאמת רוב הפוסקים הסכימו דקנין סידור מועיל בעכו"ם עיין או"ח סי' תמ"ה במג"א ובדג"ם שם א"כ אף דהש"ך ז"ל סי' קכ"ג חושש דל"מ ק"ס בעכו"ם עכ"פ בצירוף קנין כסף יש להקל ומה שהעיר בהא דאמרי' אין מטבע נעשה חליפין ופריך הש"ס ממתני' דהזהב קונה את הכסף והקשה לשיטת הנמ"י דהטעם משום שאין ברצון המוכר להקנות המטלטלין רק אם יוקנה הצורה ג"כ והצורה א"א לקנות דהוי דבר שאין בו ממש ול"ש בי' קנין וכ' דלפ"ז אם ג"ד שחפץ להקנות המטלטלין אף שלא יקנה הצורה שפיר מהני א"כ מ"פ הש"ס מהא דהזהב שמא מיירי בהותנה עכת"ק:

לענ"ד לק"מ דכיון דרוב אנשים מקפידים שלא להקנות המטלטלין בלי קנין הצורה א"כ ממילא לא כתבה התורה דין קנין חליפין במטבע דהתורה דיברה בדעת רוב בני אדם א"כ ממילא אף אם א' מגלה דעתו שחפץ להקנות המטלטלין אף בלי קנין הצורה רק גוף המטבע אפ"ה בטלה דעתו דהתורה לא חידשה קנין שלא יועיל בלתי התנאי ובשלמא בקנין כסף דבאמת באתרא דלא כתבי שטרא כסף קונה ורק משום דלא ס"ד א"כ שפיר מהני פריש וה"ה בקנין כסף במטלטלין כ' הרמ"א דמהני פריש כמ"ש המח"א דהוי כאומר א"א בתק"ח אבל הכא דהתורה ידעה דרוב בני אדם דעתם אצורה א"כ בשביל מיעוט אנשים דמתנים שאין מקפידין אקנין צורה בשבילם לא חידשה התורה קנין חליפין במטבע וז"ב בס"ד:

ומה שהעיר עוד די"ל דגם הצורה ניקנית נהי דהוי דבר שאין בו ממש מ"מ לשיטת המרדכי במקנה דשלב"ל עם דשב"ל ביחד מהני. לענד"נ דדוקא בדשלב"ל עם דשב"ל כיון דעכ"פ חל הקנין ע"ד הבא לעולם א"כ כיון דע"כ יש לו חלות במקצת שוב י"ל דחל לגמרי וכמו דבאמת העירו המפורשים אהא דמה"ת ל"מ מכירת שט"ח נימא מגו דחל אנייר חל נמי אשיעבוד ותלוי נמי בשיטת הפוסקים החולקים אי אמרי' דהיכי דלא קנה השיעבוד אי נתכוין עכ"פ לקנות הנייר אבל כאן כיון דאמרי' דדעתא אצורה וא"כ אי לא יוקנה הצורה שוב לא יוקנה את גוף המטבע א"כ ל"ש הסברא דנקנה ביחד דאי לא יוקנה הצורה לא יחול כלל וכעין סברת הרמב"ם דהנאת בב"ת ל"ח מוסיף דאי לא יחול איסור בב"ח לענין אכילה לא יחיל נמי אהנאה ועיין במקנה קידושין ד"ז:

נחזור להנ"ל דהכא שייך ההיתר מטעם ס"ס. אך עדיין יש לחוש דלפמ"ש בשעה"מ בהל' יבום בשם השט"מ דבאיסור כרת ל"מ ס"ס עיי"ש מ"ש בדברי התוס' יבמות ד"ב שכ' דמש"ה קטנה אינה מתייבמת דשמא אם הי' חי לא הי' מקפיד אף שיש ס"ס מ"מ באיסור כרת ל"מ ס"ס א"כ י"ל לפמ"ש בהגה"מ סוף יבמות דמש"ה בבכור ל"מ היתר חולבות דבאיסור כרת חוששין למיעוט והכא יש חשש שני כריתות משום שוחט קדשים בחוץ ואוכל קדשים בטומאת הגוף והוא כעין שכ' בתוס' קידושין ד"נ דבאיסור מיתה חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי וכדחששו במשאל"ס ועיי"ש בר"ן וברמב"ן שכ' תירוץ אחר ועיי"ש בק"נ שכ' ששני התירוצים חד הם ושוב י"ל באיסור כרת ל"מ ס"ס והגם דכבר העירותי בספרי סי' ל"ד מש"ס נדה דט"ו דאם עברו ימים שתוכל לספור ולטבול מותרת מטעם ס"ס ולשי' הרי"ף והרמב"ם קאי למ"ד ווסת ד"ת דלמ"ד ווסת דרבנן ל"צ ימים שתוכל לספור ונשמע דגם באיסור כרת מהני ס"ס אך באמת י"ל שם משום חזקת טהרה ג"כ וכמ"ש בתוה"ש שם:

ומש"ה א"ש הא דמפורש בש"ע או"ח סי' תס"ז דלענין חמץ ל"מ ס"ס לענין היתר אכילה וע"כ הטעם דבאיסור כרת ל"מ ס"ס וא"כ י"ל דלענין בכור ל"מ ס"ס אך באמת דעת כמ"פ דבכור בזה"ז אינו רק מדרבנן ע' בשו"ת שעא"פ סי' ע"ט וגם דעכ"פ בזה"ז ליכא חיוב כרת משום קדשים בחוץ דאינו ראוי לפתח אה"מ וכמ"ש בתוס' ע"ז די"ג ע"ב ול"ח איסור כרת ושוב י"ל דמועיל הס"ס ובפרט להטיל בו מום י"ל דוודאי שרי דל"מ לשיטת הסוברים דמטיל מום בבכור בזה"ז ליכא רק איד"ר ונהי שכ' המפורשים דאף א"נ דליכא רק איד"ר אפ"ה אסור אף בס' בכור כיון דהס' בעצם הוא מה"ת וצריך מה"ת ננהוג קדושת בכור שוב אסור להטיל בי מום ע' בח"ס בכמה תשובות ובשו"ת ד"ת ובשו"ת הרי"ם סי' י"ח אבל הכא דבאמת יש ס"ס וקרוב לוודאי שאין בו קדושת בכור רק שאנן חוששין דבאיסור כרת ל"מ ס"ס אבל באמת אף א"נ דל"מ ס"ס באיסור כרת מ"מ זה רק חומרא דרבנן דגם הא דחוששין במשאל"ס הוא רק מדרבנן א"כ כיון שאין בו חשש רק מדרבנן שוב עכ"פ מותר להטיל בו מים דחז"ל לא אסרו רק היכי שהוא קדוש מה"ת וע' שו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה שמתיר בכה"ג שקרוב לוודאי שאינו קדוש בבכורה להטיל בו מום ואף א"נ דהטלת מום גם בזה"ז אסור מה"ת דמקריבין אעפ"י שאין בית א"כ באמת מפורש בש"ס מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת ע' יבמות דפ"ב ודקי"ט וברש"י דבמידי דהרחקה יש לחלק בין לאו לכרת וע' ש"ס עירוכין די"א ע"ב לענין סיוע בהגפת דלתות דמחלק בש"ס בין משורר ששוער במיתה יש לגזור ובאיסור לאו לא גזרינן אך עכ"פ הכא דבאמת יש ס"ס רק דלענין לאוכלי בלי הטלת מום י"ל דל"מ ס"ס דהוי באיסור כרת אבל עכ"פ לענין הטלת מום דהוי רק איסור לאו שוב מהני ס"ס ובפרט דבאמת הוכחתי דבזה"ז ליכא כרת בבכור דאינו ראוי לפתח אה"מ וכמ"פ כ' דגם באיסור כרת מהני ס"ס וגם לענין עגונה מהני ס"ס לשיטת כמ"פ א"כ הי' מקום להתיר אף בלי הטלת מום אך ליתר שאת יש לעשות הטלת מום ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר כמ"ש בח"ס סי' ק"ה כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:

בעה"ח ו' עש"ק ויקהל תר"ס ראדימושלא והננידידו.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה