אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן לא

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן לא

סימן ל

להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מו"ה יחיאל לעהרער נ"י:

בדבר השאלה באחד שהרחיק נדוד מביתו ושלח גט לאשתו ומינה את אחי אשתו ע"י הבי"ד להיות שליח להולכה והאשה מיאנה לקבל הגט והי' הגט מונח זמן רב בידי הבד"צ ואח"ז ניתן לה הגט ואחר נתינת הגט זמן מה יצא קול שבעלה מת והרבו לחקור ולדרוש ונודע כי מת בעל בבירור אך שא"א לברר אי מת קודם נתינת הגט או אח"כ ויש ס' לענין אם צריכה חליצה ובעלה הי"ל אח מומר אשר נסע למדה"י זה יותר מחמשים שנים וכבר נשכח זכרו וא"א לבוא על המחקר אם היבם חי ויש מקום עיגון גדול אם יש לסמוך על הגט ולהתיר את האשה בלי חליצה זה תורף שאלתו:

והנה לכאורה משנתינו הוא זו דמפורש בגיטין דע"ה ע"ב כתבו לאחר יב"ח וכתבו ונתנו לאחר יב"ח ומת אם הגט קדם למיתה ה"ז גט ואם המיתה קדמה אינו גט ואם ס' מגורשת ואינה מגורשת וחולצת ולא מתייבמת והטעם כ' הר"ן דאף דיש לאוקמי אחזקת חי דכיון דהשתא מת י"ל שמא קודם יב"ח מת עיי"ש ולהבין הסברא הא באמת קיי"ל דחזקה דהשתא לגבי חזדמע"ק כמאן דליתא דמי ואמרי' השתא הוא דאיתרע א"כ הכ"נ נימא דמוקמינן אח"ח שהי חי בשעת נתינת הגט ובפרט דחא"א מסייע דבשעת נתינת הגט עדן לא פקע חא"א. דאף דעכשיו פקע האישות או ע"י המיתה או ע"י הגט אפ"ה כ"מ דמצי לאחר הפקעת האישות מאחרינן ומוקמינן אותה אחא"א דקודם הגט לא פקע החא"א והוי שני חזקות להיתר ובשעה"מ פ"ז מאישות כ' או די"ל כשיטת הט"ז דח"ח הוי חזקה גרועה ומש"ה אזלינן בתר חזקה דהשתא ואו די"ל דכיון דאשה זו הי' לה חזקה שאסורה להינשא לשוק וח"ה ליבם וכיון שאפ"ל דנשארה בחזקת זקוקה מחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק ויש נגד ח"ח חזקת זקוקה ליבם וכמפורש בש"ס יבמות דל"א ובאמת היא מחלקות ישינה בין רש"י ותוס':

והנה בשו"ת ברית אברהם כי דהמתני' מיירי היכי דתיכף בשעת נתינת הגט יצא קול שהוא מת רק שלא הי' בירור ע"ז א"כ לא איתחזקה בח"ה לשוק א"כ שפיר כשנודע אח"כ שמת והס' אם מת עוד קודם הגט שפיר צריכה חליצה דנהי דיש ח"ח מ"מ כנגד זה יש ח"א לשוק אבל אם בשעת נתינת הגט לא נודע לנו משום ריעותא וכבר איתחזקה בהיתר א"כ איתרע חזקת זקוקה ליבם א"כ אף בנולד לנו אח"כ ס' שוב מוקמינן אח"ח דוודאי הי' חי בשעת הגט עכת"ד אך מפלפל שם דבג"ח הבחנה ל"ח עוד איתחזקה בהיתר כיון שהיתה אסורה להנשא מחשש הבחנה:

והנה באמת כסברת הבר"א מפורש בסמ"ע סי' נ"ד בהא דמפורש ברמ"א דאם העידו ואח"כ נודע שעבר עבירה ולא נודע אם קודם העדות אין העדות מתבטל מס' וכ' הסמ"ע דאף דס' פסול אינו מעיד שם בשעת העדות ידענו מהריע ותא אבל כאן כבר הוחזקנו דמועיל עדותו וכיון שגם עכשיו החזדמע"ק מסייע דבשעת עדותו הי' כשר אין מבטלין עדותו ועיי"ש בקצה"ח ונה"מ שכ' דכיון דח"מ ל"ח חזקה המבררת רק דגזה"כ דמס' א"א להוציא ממון כיון שכבר העיד בחזקת כשר שוב א"א לבטל העדות גם עכשיו ח"מ ל"ח בירור עיי"ש. א"כ הכ"נ י"ל דבאמת יש לאוקמי בח"ח בשעת הגט ורק הסברא משום דיש כנגדה חזקת זקוקה ליבם והנה באמת זה ל"ח חזקה גמורה דל"ש לומר שהי' עלה שם איסור לשוק מכח היבם דהא בחיי הבעל לא הי' עלה איסור מחמת היבם רק אחר מיתה חל וא"כ יש ס' על התחלת האיסור ורק הסברא דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמ"ש ברשב"א יבמות דל"א דהוי ס' במעשה המתיר אבל עכ"פ א"א לומר דחזקה מברר שהוא וודאי איסור דהא מעולם לא חל עלה שם איסור וודאי מחמת היבם ולפ"ז דוקא היכי דנולד ס' בשעת הגט אם כבר מת א"כ גזה"כ דמס' א"א להוציאה מחזקתה שהיתה בחזקת זקוקה ליבם אחר מיתת בעלה וכיון דנתברר אח"כ שמת א"כ נהי דח"ח מסייע דהשתא הוא דמת אפ"ה נודע דחזקה דאיתרע עכ"פ ל"ח בירור ושוב ל"מ להוציא מחזקת זקוקה אבל היכי דבשעת הגט לא נודע לנו משום ריעותא א"כ כבר הוחזקנו לבירור בשעת הגט שוודאי מועיל הגט א"כ אף דעכשיו נולד לנו ס' מ"מ שוב מס' א"א לבטל הגט דכיון דגם עכשיו ח"ח מסייע דוודאי הועיל הגט וחזקת זקוקה ל"ח חזקה דחא"א בוודאי איתרע וח"א לשוק לא איתחזקה מעולם דאדרבה בשעת הגט הוחלטנו דוודאי מועיל הגט ולא דמי להיכי דנתן גט ואח"כ נתברר שיש ס' אם הועיל הגט היינו אם הגט הי' כשר דשם כיון שי"ל שהיא עדן א"א א"כ שפיר מוקמינן אחזקת הקדים ואף דכבר הוחזקנו דהותר האיסור א"א מ"מ נודע לנו עכשיו שהחזקה הי' בטעות דהא י"ל דנשאר שם איסור הראשון וגם אפ"ל דחא"א מברר הס' אבל הכא דחא"א בוודאי ליכא ורק הס' לענין אם ע"י מיתתו נתחדש עלה שם איסור מחמת היבם בזה אף א"נ דמחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ עכ"פ ל"ח בירור וכיון שכבר הוחלטנו דלא נשאר עלה שם איסור שוב מהני הח"ח לענין שתשאר בהיתרה וז"ב בס"ד:

ובאמת בש"ס כתובות דכ"ב בהא דתו"ת דקאמר רמנב"י תצא ומחלק בין באו עדים ואח"כ ניסת ונחלקו בזה הג' הרא"ב והח"צ ז"ל בטעמו של דבר וכ' דבאמת י"ל דתו"ת סד"ר הוא ומה"ת אוקמי אחזקה ול"מ מה שניסת לאחד מעדיה ורק היכי דכבר ניסת מקודם ואיתחזקה בהיתר עכ"פ איתרע הח"א ושוב הוי רק ס' ומהני הא דניסת לאחד מעדיה וע' ברשב"א קידושין דס"ו ובפ"י בכתובות שם שכ' דאף להחולקים על הר"י בר ברוך מ"מ בכבר ניסת חשיב ח"ה אף בנודע שהחזקה הי' בטעות מ"מ עכ"פ חשיב לס' השקול ומכ"ש הכא דחא"א בוודאי ליכא ולענין איסור מחמת היבם יש ס' על התחלת האיסור בוודאי אף שי"ל מחזיקין מאל"א מ"מ עכ"פ ליכא ח"א גמור ושוב היכי דכבר הוחזקנו בהיתר עכ"פ מוקמינן אח"ח ומהני וע' שו"ת חא"ש להג' מוהרש"ק ז"ל שהביא מ"ש בשו"ת הר"ן סי' מ"ג ומדמה לה להא דסי' גבי סכין דביצא בהיתר מהני:

ובאמת יש לחלק דשפיר י"ל דבס' בגירושין אף בכבר הוחזקנו בהיתר יש לאוקמי אחא"א ובשלמא בהא דס' בתו"ת כבר העירו המפורשים דהאיך אפ"ל דמהני חזקה הא חזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה וכתבו דנהי שאאפ"ל דחזקה מברר הס' מ"מ עכ"פ מס' א"א לשנות מכפי שהוחזקנו עד עכשיו ולפ"ז שפיר בכבר ניסת מקודם והוחזקנו להיתר שוב ל"ש לומר דמה"ת אוקמי אחזקה דהא חזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה אבל באם נתוודע שהי' ס' בגט בעצם דאז בס' במציאות אפ"ל דחזקה מברר הס' שוב אף דכבר הוחזקה בהיתר מ"מ אם נודע שהי' חזקה בטעות שוב אזלינן בתר חא"א:

אך כ"ז באם הס' הוא על חלות הגט וי"ל דעוד בחא"א הוא אבל הכא דחא"א בוודאי ליכא רק הס' אם אסורה מחמת היבם בזה ליכא ח"א ואף להמחמירין הוא רק משום דמחזיקין מאיסור לאיסור אבל עכ"פ אאפ"ל דחזקה מברר הס' וכיון שכבר הוחזקנו להיתר שפיר י"ל דמהני ח"ח ול"ש לומר דהוי חזקה בטעות זה אינו דגם עתה מסייע ח"ח דבאמת חלו הגירושין וא"ש סברת הבר"א בס"ד:

ואך בשו"ת בר"א כ' דאם נולד הס' בג"ח הבחנה דל"ח עוד יצא בהיתר ושוב ל"מ הגט וכת"ה הביא מ"ש בשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה לענין אם תו"ת מחולקים אם ביטל הגט דהואיל דכבר הוחזקה בחזקת מגורשת שוב מה"ת אוקמי אחזקה ואף כשהוא בג"ח הבחנה באמת יש לחלק דשם לענין תו"ת בלא"ה מדרבנן ל"מ חזקה ומה"ת שפיר שייך חזקה דהבחנה הוא רק איד"ר וא"כ מה"ת כבר חל שם היתר ונודע דעת הר"ש דאם מתחילה הי' בו איסור ד"ת ואיסור תורה בוודאי נסתלק אזלינן לקולא בדרבנן אף דהוי נגד ח"א ואף שהקשו עליו מהא דטבל ונמצא דבר חוצץ אף דמיעוט המקפיד אינו רק דרבנן מ"מ כבר כתבתי דבשלמא שם עיקר החשש שמא נתחדש מקרה לאיסור היינו שהלך מקודם בכשירה ואח"ז בשאובין אבל במיעוט המקפיד הס' במעשה המתיר דמדרבנן ל"ח, טבילה שפיר י"ל דחשיב ח"א והארכתי בזה. א"כ הכא דהאיסור להנושא אינו מחמת איסור א"א הקדום רק איסור אחר הוא כדי להבחין או שאר הטעמים המפורשים בש"ס יבמות א"כ שפיר לענין איסור א"א חשיב יצא בהיתר ומדרבנן בלא"ה מחמירין בס' דתו"ת אבל הכא בס' במציאות דרוצין להתיר גם מדרבנן משום דכבר הוחזקנו בהיתר א"כ שפיר אפ"ל דכיון דעכ"פ עדן היתה אסורה להנושא עכ"פ ל"ח עדן יצא בהיתר ושוב יש לחוש כיון דהיתה בחזקת זקוקה:

אך באמת י"ל דהכא עדיף טפי דשם בדינו דהח"ס אפ"ל דנשארה בחא"א ואפ"ה חשיב ח"ה מכ"ש הכא דאיסור א"א בוודאי נסתלק או ע"י המיתה או ע"י הגט ולענין זיקת היבם יש ס' על התחלת האיסור ובפרט שכבר הוחזקנו להיתר דכבר נודע דאיסור התלוי בזמן ל"ח רק איסור גברא דזמן ממילא קאתי וא"כ עכ"פ ע"י הגט פקע שם איסור מהאשה ונהי דעדן היתה אסורה משום הבחנה מ"מ איסור זה ידענו שיסתלק בזמן ושפיר י"ל דחשיב ח"ה והנה בעיקר ראיות הבריא מהא דסי' י"ח גבי נאבד הסכין ונמצא אח"כ פגום דחולין:

הנה באמת גם הח"ס כ' דהואיל דכבר הוחזקה בגרושה אף כשנולד אח"כ ס' מה"ת מהני חזקה ובאמת י"ל דשם אין הס' על עצם חלות הגט רק הס' שמא ביטל השליחות י"ל דס' ביטול אינו מוציא מידי וודאי מינוי השליחות וכמ"ש בתוס' כתובות דע"ו דח"פ ל"ח כלל לגבי חזקת הגוף והכוונה כיון דוודאי נתקדשה ס' תנאי אינו מבטל קידושין ול"מ ח"פ דעכ"פ הורע הח"פ כיון דוודאי נתחדשה עיי"ש בפנ"י וע' במלמ"ל פי"ז מטוען שכ' דס' בתנאי לא מבטל קנין ברור. א"כ ה"ה הכא דבאמת מסר הגט רק הס' על הביטול אז שפיר ביצא בהיתר חשיב חזקה להיתר דחא"א איתרע דהא כבר מסר הגט לשליח אבל ביש ס' על עיקר חלות הגט היינו שמא מת מקודם א"כ שפיר י"ל דאף שכבר יצא קול גירושין אפ"ה מחזיקין האיסור למפרע דהגירושין הי' בטעות ועוד יש לחלק כנ"ל דבתו"ת א"א לומר שחא"א מברר הס' דהא תרי כמאה ורק דמס' א"א לשנות מכפי שהוחלטנו עד עכשיו וכאן אדרבה כבר הוחזקנו בהיתר אבל בס' במציאות על הגט שאפשר שהחזקה מברר הס' שפיר יש להחמיר. אך כבר כתבתי דעכ"פ הכא דחא"א בוודאי ליכא שוב י"ל דחשיב יצא בהיתר ובעיקר הדבר דבנאבד הסכין דמהני אף אם נמצא פגום אח"כ משום דיצא בהיתר וע' בלב"ש סי' ל"ו לענין אם תולין נקבים בעכו"ם דבכבר נבדק מסירכות אז תולין הנקבים בעכו"ם דחשיב יצא בהיתר ובאמת ראי' לסברת הט"ז מקושית התוס' נדה ד"ט בהא דבעיא בש"ס למ"ד ווסת ד"ת אם הגיע ווסתה בימי עיבורה אי צריכה בדיקה וקפשיט מהא דתנן אם היתה במחבא והגיע שעת ווסתה קאמר ר"מ טהורה משום דחרדה מסלק את הדמים טעמא דאיכא חרדה אלמא ווסת ד"ת ואפ"ה מהני חזקת סילוק והקשה בתוס' שמא באמת קאי למ"ד ווסת דרבנן ורק הא דבעי חרדה מיירי בבדקה ומצאה טמאה והנה הנוב"י כ' ליישב דאם בדקה ומצאה טמאה לכ"ע ווסת ד"ת ושוב נשמע דמהני סברא דחרדה אף למ"ד ווסת ד"ת ובאמת יש לפלפל בזה דנודע מ"ש המהרי"ט והנוב"י אעפ"י דבכ"מ אזלינן בתר חזדמע"ק מ"מ היכי שנולד ריעותא קודם שראינו השתנות ולא הוחלטנו הס' להיתר אז כשרואין אח"כ השתנות בחזקה קמייתא שוב אזלינן בתר חזקה דהשתא ולפ"ז י"ל דמש"ה בדקה מצאה טמאה טמאה דעכ"פ בשעת ווסת עכ"פ חשיב נולד ס' בחזקה קמייתא ע"י שראתה בג"פ ונהי דמה"ת מהני חזקת טהרה אבל עכ"פ אחר שחשו חז"ל לווסת חשיב עכ"פ כלא דנו עדן להתיר ושוב חשיב נולד ריעותא מש"ה במצאה אח"כ טמאה מחזיקין טומאה משעה ראשונה וכ"ז היכי דליכא חרדה דאז עכ"פ מדרבנן הי' צריך לחוש ול"ח יצא בהיתר א"כ שפיר במצאה אח"כ טמאה מחזיקין על למפרע אבל ביש חרדה דאז עכ"פ למ"ד ווסת דרבנן הועיל סבר דחרדה ולא היתה צריכה בדיקה וחשיב יצא בהיתר א"כ אף במצאה אח"כ טמאה לא מחזיקין על למפרע א"כ זה כוונת התוס' בקושייתם דשמא באמת למ"ד ווסת ד"ת ל"מ חרדה רק דהכא קאי למ"ד ווסת דרבנן ומיירי בבדקה ומצאה טמאה דאף דבכה"ג מה"ת מחזיקין למפרע מ"מ ביש חרדה חשיב יצא בהיתר מותר וע' בספרי ח"א סי' א' מ"ש בישוב קושית התוס':

ב') אך בישוב קושית התוס' י"ל דהנה בטעם דמ"ד ווסת דרבנן י"ל שני סברות א' י"ל דבאמת כ"ע מודים דחזקת ג"פ חשיב חזקה ורק דס"ל דח"ט דאשה חשיב חזקה טובה דרק לקדשים מחמיר ב"ה מדרבנן וחשיב לה לחזקה גרוע אבל באמת לבעלה חשיב חזקה גמורה וכמ"ש הש"ש דחשיב חזקת הגוף ומועיל אף לענין ס' טומאה ברה"י וא"כ חזקת אורח בזמנו בא נגד ח"ט משוי לה לס' ועכ"פ מותרת מה"ת לשיטת הסוברים דס' ד"ת מה"ת לקולא ורק חז"ל שהחמירו בכ"מ החמירו גם כאן כיון דעכ"פ חזקה נגד חזקה חשיב ס' ואף דלכאורה מוכח בתוס' כתובות דכ"ב דהיכי שיש חזקה לאיסור היינו חא"א ויש חזקה להיתר כנגדה יש חיוב א"ת וע"כ דס' כזה אסור מה"ת חדא דשם יש חד תירוץ דהכוונה איסור א"ת וחוץ לזה דשם עכ"פ מעיקרא הי' ח"א גמור נהי דהשתא איתרע חא"א מכח חזקת דייקא ומינסבא אבל עכ"פ חשיב איקבע אבל הכא אדרבה מעיקרא הי' ח"ט שלה חשיב כוודאי נהי דהשתא ע"י חזקת אורח בזמנו בא חשיב ס' מ"מ עכ"פ ל"ח רק כס' דלא איקבע ובוודאי מה"ת לקולא ועוד י"ל בטעם הסוברים ווסת דרבנן דס"ל דחזקת ג"פ ל"ח כלל בגדר חזקה וא"כ מה"ת ח"ט בתוקפו ורק חז"ל החמירו לחוש לזה והנ"מ בין הטעמים י"ל דידוע מ"ש הפוסקים דהיכי דליכא חזדמע"ק ברורה להתיר אז בנולד השתנות לפנינו הוי חזקה דהשתא חזקה גמורה ומחזיקין הריעותא על למפרע ומקורם מש"ס קידושין דע"ט דביומא דמישלם שתא אמרי' הרי הוא בוגרות לפנינו וע' תוס' יבמות דס"ח ובשו"ת מהרי"ט סי' מ"א וא"כ א"נ דגם למ"ד ווסת דרבנן אפ"ה מודה דחזקת אורח בזמנו בא חשיב חזקה רק דמה"ת מותרת לפי שעכ"פ חזקת אורח בזמנו בא נגד ח"ט חשיב רק ס' וס' מה"ת לקולא א"כ עכ"פ חשיב כליכא ח"ט וממילא שפיר בבדקה ומצאה טמאה טמאה משעה ראשונה דהיכי דליכא חזדמע"ק שוב אזלינן לגמרי בתר חזקה דשעת מציאתן אבל א"נ דלמ"ד ווסת דרבנן ס"ל דחזקת ג"פ ל"ח כלל לחזקה וא"כ מה"ת הוי ח"ט בתוקפו ול"ח כלל אף בגדר ס' א"כ שוב נהי דבדקה ומצאה טמאה מ"מ צ"ל השתא הוא דאיתרע דחזקה דהשתא לגב חזדמע"ק כמאן דליתא ואי דמדרבנן עכ"פ חוששין לווסתה מ"מ בעבר זמן ווסת ולא הרגישה גם מדרבנן הוא טהורה א"כ לשיטת הסוברים דטהורה בלי בדיקה א"כ גם בבדקה ומצאה טמאה נימא השתא הוא דראתה והנה באמת למ"ד ס' ד"ת מה"ת לקולא שפיר י"ל דנהי דס"ל ווסת דרבנן מ"מ מודה דחזקת אורח בזמנו בא חשיב חזקה רק דנגד ח"ט חשיב ס' וס' מה"ת לקולא אבל למ"ד ס' ד"ת מה"ת לחומרא ואפ"ה ס"ל ווסת דרבנן עכצ"ל דחזקת אורח בזמנו נגד ח"ט חשיב כמאן דליתא עכ"פ מה"ת דאי הי' חשיב ס' הי' צ"ל מה"ת לחומרא ולפ"ז א"ש דהא דקאמר בש"ס לקמן דאף למ"ד ווסת דרבנן אפ"ה בבדקה ומצאה טמאה מחזיקין על למפרע כ"ז למ"ד בעי חתיכה משני חתיכות וממילא דס"ל ס' ד"ת מה"ת לקולא א"כ שפיר י"ל דמודים דחזקה דאורח בזמנו גם מה"ת חשיב חזקה רק כיון דהוי נגד ח"ט חשיב ס' וס' מה"ת לקולא א"כ שפיר כיון דגם מה"ת חשיב ס' וליכא ח"ט א"כ שוב היכי דמצאה אח"כ טמאה מחזיקין למפרע גם מה"ת דהיכי דליכא חזדמע"ק אזלינן בתר חזקה דהשתא אבל למ"ד ס' ד"ת מה"ת לחומרא ואפ"ה יסבור ווסת דרבנן עכצ"ל דחזקה דאורח בזמנו בא ל"ח כלל בגדר חזקה ומה"ת ל"ח אף למשוי לס' דאי הי' חשיב בגדר ס' עכ"פ הי' צ"ל מה"ת לחומרא כמ"ש האחרונים דמ"ד ווסת ד"ת ס"ל ס' ד"ת מה"ת לחומרא וע"כ אי אמרי' דגה למ"ד ס' ד"ת מה"ת לחומרא אפ"ה ווסת דרבנן עכצ"ל דחזקה דאורח בזמנו בא ל"ח כלל בגדר ס' וא"כ שוב ח"ט בתוקפו ואחר שעבר זמן ווסתה גם מדרבנן טהורה וא"כ גם בבדקה ומצאה דם אפ"ה אין מחזיקין למפרע דאמרי' השתא הוא דראתה. וא"כ הכא קאי לר"מ דס"ל בכריתות די"ז דל"צ חתיכה משני חתיכות וא"כ ס"ל ס' ד"ת מה"ת לחומרא וא"כ אי הי' סובר ר"מ ווסת דרבנן ע"כ דס"ל דמה"ת ח"ט עדיף א"כ אף בבדקה ומצאה דם אפ"ה אין מחזיקין למפרע וא"כ שוב ל"צ לטעם דחרדה וע"כ דס"ל ווסת ד"ת ואפ"ה מהני טעם דחרדה ומיושב קושית התוס' בס"ד נחזור להנ"ל וראיתי לכת"ה שהביא דכמ"פ חולקים אסברא זו דיצא בהיתר ועוד דאף א"נ דמהני הסברא דיצא בהיתר דוקא שם שיש חזקה טובה לסכין אז שפיר כשנאבד הוי חזקת הסכין חזקה טובה מש"ה תולין אח"כ אבל הכא לא הי' לאשה זו ח"ה מעולם א"כ אף שהוחזקנו להיתר אפ"ה בנודע אח"כ שהי' חזקה בטעות ל"מ ומ"ש כת"ה דכמ"פ חולקים אסברת הט"ז באמת הפמ"ג כ' דרק בדינא דמהרי"ק לענין חשש שמוטה דיש חזקת איסור אם כן ל"מ יצא בהיתר כיון שנתעורר ריעותא למפרע והס' בעצם השחיטה אבל כאן דנגד חזקת אמ"ה יש חזקת בדוק של הסכין ונהי דבאיתא קמן צריך לברר ולא תלינן רק בדבר ברור אבל בנאבד כבר הוחזקנו חזקת הסכין בתוקפו א"כ בעי עד שיודע לך במה נטרפ' דקודם שראינו הריעותא הוחזקנו לוודאי היתר מכח חזקת הסכין א"כ באמת א"נ דשם מהני הא דיצא בהיתר משום חזקת הסכין א"כ ה"ה הכא דבאמת ח"ח כ"ז שלא ראינו ריעותא הוי חזקה גמורה וסמכינן שלה אף נגד חא"א דח"ח חשיב בירור א"כ בשעת נתינת הגט הי' כבירור שוודאי נתגרשה מכח ח"ח א"כ אף דעכשיו נולד ריעותא מ"מ כיון שכבר הוחלטנו להיתר מכח ח"ח נהי דעכשיו נולד ס' ויש חזקת זקוקה כנגדו מ"מ כיון שכבר הוחלטנו מכח ח"ח לוודאי היתר דאז הי' הח"ח חשיב בירור א"כ שוב א"א להוציאה מחזקתה וי"ל עוד דאף להמחמירין שם דוקא בנמצא פגום שאפ"ל דנשאר שם איסור הקדום דלשיטת התוס' בס' בשחיטה חשיב ח"א גמור מכח עשה שא"ז א"כ י"ל דנשאר שם איסור הקדים א"כ ל"מ מה דיצא בהיתר אבל הכא דחא"א בוודאי אזדא רק דאם הי' הס' נולד תיכף בשעת הגירושין הי' מקום לחוש מכח חזקת זקוקה ומחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק אבל בכבר יצא בהיתר שוב מהני הח"ח:

ולפ"ז י"ל בעיקר הדבר אי מהני הסברא דיצא בהיתר לענין נמצא סכין פגום י"ל דתלוי א"נ דבנבילה יש עשה שא"ז וחשיב ח"א גמור ל"מ אף יצא בהיתר אבל א"נ דליכא עשה שא"ז כשיטת הריצב"א ועיקר הטעם דמחמירין בס' בשחיטה משום מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ ביצא בהיתר שפיר מותר:

עכ"פ הכא שפיר י"ל כיון דבאמת ח"ח חשיב חזקה וחזדמע"ק עדיפא ורק שי"ל דחזקת זקוקה כנגדו ושפיר ביצא בהיתר מהני. ובפרט שי"ל עוד דבנ"ד עדיף דבאמת כ' הח"ס דבס' בביטול אמרי' דהואיל שכבר הוחזקנו אותה בחזקת מגורשת חשיב חזקה להיתר וכתבתי דשם עכ"פ מינה השליח בוודאי רק הס' בביטול השליחות וחשיב איתרע חא"א אבל בס' על חלות הגט היינו אם הגט הי' כשר וחשיב חא"א בתוקפו ל"מ הא דיצא בהיתר א"כ הכ"נ י"ל בשלמא במתני' דלא מינה אותם שליח רק אחר יב"ח א"כ קודם יב"ח לא חל השליחות וחשיב חא"א בתוקפו ויש להחזיק מחא"א לחזקת זקוקה אבל בנ"ד דכבר מינה שליח בחיים א"כ באמת בשליח להולכה תיכף משמסר הגט לשליח נעשה במקום הבעלים והראי' דלשיטת הרמב"ם אף בנשתטה בשעת כתיבה כשר היכי דמינה שליח כשהי' בריא ובפרט בנשתטה בשעת נתינה כ' הב"ש דכשר אף לדעת הטור וכ' המפורשים דכ"ז שלא נכתב הגט הוי מילי ואינו עומד במקום הבעלים אבל אחר הכתיבה כבר עומד במקום הבעלים ועיקר הטעם דלא יתנו לאחר מיתה אף במינה בחייו משום דלאח"מ פסק כח האישות ונתבטל השליחות וכמ"ש בקצה"ח סי' קפ"ח וע' בח"ס ובחידושי הרי"מ שכ' דהוי כאומר על בכור בשעת יציאת רובו ה"ז עולה דל"מ א"כ עכ"פ השליח כבר קיבל כח הבעלים והס' שמא אז בשעת נתינת הגט פסק ממנו כח השליחות שפיר חשיב איתרע חא"א ושפיר ביצא בהיתר בוודאי מהני דדמי לסברת הח"ס א"כ א"נ דח"ח חשיב חזקה אלימתא ומהני אף נגד חזקה דהשתא ורק עיקר החשש מכח חזקת זקוקה א"כ שפיר י"ל דביצא בהיתר מהני דגם עתה ח"ח בתוקפו אבל אם נחוש לשיטת הט"ז בסי' שצ"ז דבנולד ריעותא ח"ח ל"ח חזקה א"כ שוב ל"מ מה דיצא בהיתר דנתגלה שהי' חזקה בטעות דכיון דראינו עכשיו מת י"ל דלמפרע הורע חזקתו והוי חזקה בטעות ושוב יש לחוש דהיכי דל"ש חזקה להיתר ל"מ אף ביצא בהיתר לזה נדבר מפלוגתת המהר"ם מינץ והט"ז:

והנה בס' שמיעה קרובה דעת המהר"ם מינץ להחמיר מכח ח"ח עד עכשיו ואף לשיטת הט"ז כתבתי בספרי סי' ע' דרק לענין אבילות דהלכה כדברי המיקל באבל אף נגד הרוב היכי דיש עכ"פ מיעוט המצוי ה"ה חזקה דאיתרע ל"ח בירור ול"מ לחייב באבילות אבל באמת גם ח"ח חשיב חזקה לכ"מ אף דנולד ריעותא ושוב י"ל דהיכי דכבר ניתן הגט ולא ידענו משום ריעותא א"כ הוחזקנו אותה לוודאי מגורשת אז אף דנולד ריעותא מ"מ גם עכשיו נשאר ח"ח דהשתא הוא דמת וכיון שכבר הוחזקנו את ח"ח שפיר אין מוציאין אותה מהיתרה וז"ב בס"ד:

ג) עוד נלע"ד לומר סברא א' בהא דכתבו הגט אחרי ב"ח וא"י אם חי אם מת דהיינו בנתברר אח"כ שמת וא"י אם קודם יב"ח דמס' צריכה חליצה ולא מוקמינן אח"ח י"ל הסברא דנודע שיטת הרמב"ם דאם כתבו הגט בשעה שא"ר לגירושין היינו כתוב לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשה דחשיב שלא לשמה וע' בב"ש סי' מ' דאם קידש ע"ת מעכשיו אפ"ה לא מצי לכתוב הגט קודם קיום התנאי אף דשייך ממ"נ מ"מ ל"ח מבורר לשמה וידוע מ"ש בתוס' גיטין דכ"ה דבגט אף למ"ד י"ב מ"מ ל"ח לשמה והסברא כ' בשו"ת משאת משה דענין ברירה הוי ס' רק דגזה"כ דנסמוך עלה והיכי דבעי בירור לשמה כמו דרוב ל"מ ה"ה דל"מ היכי דצ"ל ברירה א"כ י"ל זה הסברא היכי דבשעת נתינת הגט יצא קול שמת נהי דל"ח לקול בעלמא משום ח"ח מ"מ כיון דאיתרע החזקה ע"י הקול עכ"פ החזקה ל"ח בירור ושוב ל"ח מבורר לשמה דשמא כבר מת ונמסרו בשעה שא"ר לגט ול"ח לשמה ואף דשייך ממ"נ אם דמהני הגט או דל"צ אך גם בדינו דהב"ש שייך ממ"נ אפ"ה ל"מ ורק אי הי' נתברר אח"כ דהקול שקר א"כ שפיר חשיב לשמה דהיכי דהוא רק בגדר גילוי מילתא וכבר בא חכם זה מהני אף בגט וכמ"ש בספרי סי' י"א אבל בנתברר אח"כ באמת שמת ונהי שאפ"ל השתא הוא דמת אבל עכ"פ חזקה דאיתרע ל"ח בירור ול"ח לשמה ממילא היכי דבשעת נתינת הגט לא ידענו משום ריעותא א"כ הי' חשיב מבורר לשמה דחזקה דלא איתרע חשיב בירור א"כ אף שעכשיו נולד ריעותא בזה שוב מהני ח"ח לענין זה דישאר בחזקתו הראשונה כיון דבשעת גירושין הי' מבורר לשמה ואף דנתינת הגט ל"צ לשמה לשיטת כמ"פ ע' בא"מ ובט"ג גיטין דכ"ה וע' שו"ת נוב"י מה שפלפל בהמ"ח עם הג' מהרא"ל ז"ל אך הנוב"י חושש לשיטת הסוברים דגם בנתינת הגט בעי לשמה ויש חשש בנתינת שני גיטין מטעם ברירה וא"ש דברינו בס"ד:

עכ"פ כל הפוסקים הסכימו דח"ח חשיב חזקה אלימתא והוכחת הט"ז דחו בטו"ט ע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' שמ"א עכ"פ שוב בנ"ד יש לסמוך אסברת הבר"א ועל שאר הסברות שכתבתי לעיל:

והנה כת"ה הביא בשם גדול אחד דמש"ה אסור להנשא בלי חליצה משוה דאם תרצה להוציא הכתובה מהיבם יוכל לטעון שמת אחיו מקודם יחזדמע"ק נ"מ להוציא ממון וכיון דלענין ממון חוששין שמת מקודם שוב ממילא איסורא בתר ממון גריר הנה באמת כבר העיר בסברא זו הריט"א דמש"ה ל"מ קנין כסף לענין בכור אף שיש ס"ס לפטור מ"מ כיון דישאר ברשות הישראל דס"ס ל"מ להוציא ממון שוב קדוש ג"כ בבכורה דאיסורא בתר ממון גריר אך באמת גם שם ביארתי בתשובה באופן אחר וגם הוא רק מחמת חומרא דכיון דנשאר ברשות הישראל מיחזי כמזלזל בקדושת בכור אבל מדינא ל"ש בזה לומר איסורא בתר ממון גריר דבאמת לענין ממון רק הטעם דבעי תורת בירור כשיטת התה"ד וא"כ באמת לענין איסור מהני הרוב וידוע מ"ש ברשב"א ריש נדה דמש"ה בטומאת מעל"ע טהור אם נגע בדשאבד"ל דל"ח תרתי דסתרי דמשום דגזה"כ. דדשאבד"ל לא מקב"ט מס' א"כ בנ"ד נמי נהי דלא תוכל להוציא הכתובה דבזה בעי תורת בירור אבל עכ"פ לענין איסור מהני חזדמע"ק ובפרט שי"ל דהוי שני חזקות ולדעת הריב"ש עדיפא מרוב ואף דשני חזקות המקושרים זה בזה כ' הנוב"י דלא עדיף מרוב אבל עכ"פ נהי דל"מ לענין ממון מ"מ לענין איסור מהני ואף א"נ כסברא זו דכיון דל"מ החזקה לענין ממון חוששין ג"כ לענין איסור מ"מ יש לחלק דבשלמא כשנולד הס' מיד בשעת נתינת הגט א"כ מעולם לא הוחלטנו דמועיל הגט לענין הכתיבה ושפיר גם לענין איסור ל"מ אבל אם בעת נתינת הגט לא נודע משום ריעותא א"כ הוחזקנו אותה לוודאי מגורשת וגם לענין כתובה דח"ח קודם שאיתרע בוודאי דמועיל אף לענין ממון א"כ כיון שכבר הוחזקנו דהועיל הגט הוי כרוב שכבר הוחזק דמהני אף לענין ממון כמ"ש ההפלאה סיפ"ק דכתובות וגם לפי דברי הרמ"א בסי' ל"ד דאם העיד בשעה שלא נודע ריעותא מהני עדותו אף לענין ממון וא"כ בלא"ה א"ש ול"צ לומר מטעם יאוש שכ' הג' הנ"ל רק מ"ש בעז"ה הוא נכון וז"ב בס"ד:

עתה נדבר מפרט השני מחמת שהיבם הוא מומר והי' מימר בשעת קידושין ולא נודע מקומו הנה באמת ידוע שיטת כמ"פ דיבם מומר אינו זוקק ומפורש בהגה"מ יבמות די"ל דגם קידושי מומר לא חלו רק מדרבנן משום חומרא דגיטין וקידושין דשמא חזר בתשובה וכמ"ש בתוס' קידושין ד"נ דבאיסור מיתה חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי ועפ"ז כ' בספרי סי' ב' ליישב קושיות הג"פ דאמאי בקידש בעודי בדת יהודית יוכל לגרש אחר שהמיר הא מה"ת דיני כעכו"ם:

ועפ"ז א"ש דכבר כ' ברש"י יבמות דמ"ט דהיכי דלא תפסי קידושין ה"ה דפקעי קידושין א"כ אם נימא דקדושי מומר ל"מ א"כ אף כשנעשה מומר אח"כ יפקעו קידושין אך באמת גם קדושיו מהני דשמא חזר בתשובה ואף דאינו רק חשש דרבנן משום דהוי נגד ח"פ אבל היכי שכבר נתקדשה לא פקעה דשמא חזר בתשובה אבל ע"י גט מהני ממ"נ או דפקע קידושין ואם באמת חזר בתשובה שוב מועיל הגט וא"ש:

אך כ"ז לענין קידושין חוששין מדרבנן שמא חזר בתשובה דהוי איסור מיתה אבל לענין יבום דהוי איסור לאו שוב אין חוששין דלדידן דל"ח למיעוט יש לחלק בין לאו למיתה אבל בכבר חל זיקה היינו בהמיר אח"כ למ"ד נישואים מפילים א"כ שוב חוששין שמא חזר אח"כ בתשובה וע' שו"ת ח"ס סי' ע"ג וסי' ע"ד א"כ לפ"ז א"נ דמומר שקידש אין חלות הקידושין רק מדרבנן א"כ פשיטא דאין זוקק ליבום דבאיסור לאו ל"ח למיעוט ואף א"נ דמומר שקידש חלו קידושין שלו מה"ת מ"מ י"ל דאין זוקק ליבום חדא דבשלמא לענין קידושין כיון שחזינן דאומר כדמו"י מוכח דחזר בו בתשובה אבל לענין היבם אין חוששין מה"ת וגם מטעם השני דקידושין לא תלוי באחוה אבל יבום דתלוי באחוה לא וגם טעם הממר"ם מטעם אומדנא כמ"ש הב"ח שם ועיי"ש בח"ס שנראה מדבריו שאין לדחות שיטת הגאונים א"כ עכ"פ בכה"ג חשיב ס"ס דשמא הי' חי בשעת הגט ושמא מומר אינו זוקק ליבום ואף דבס"ס במקום ח"א יש מחמירין מ"מ הכא חוץ מזה דלענין היבם ל"ח ח"א דיש ס' על התחלת הזיקה דאף דאמרי' דנישואים מפילים מ"מ עיקר חלות האיסור הוא אחר מיתת הבעל כמפורש בש"ס גיטין דפ"ג דיבם הוא דקאסר א"כ עכ"פ ל"ח ח"א ובפרט דעכ"פ ח"ח מתנגד לח"א דזיקת היבם ושוב מהני הס"ס ומדברי כמ"פ משמע דמצרפין לס"ס הך דיעה דמומר שהי' בשעת הנישואין דאינו זוקק ליבום עיי"ש בח"ס ובשו"ת ד"ח ח"א סי' צ"ט:

ובפרט שבאמת דעת כמ"פ דביבום ל"ש מחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבום הואיל דלא משכחת איסור יבום, רק כשפקע איסור א"א ורק די"ל בטעם דל"מ ח"ח בס' אם גט קדים או מיתה קדים משום די"ל דבחזקה דאיתרע מחמירין כשיטת הטור שהביא בשעה"מ שם וכשיטת הפנ"י דמדרבנן מחמירין שלא לסמוך אחזקה דאיתרע וכיון דליכא בזה רק חשש דרבנן בוודאי לענין דרבנן נוכל לצרף שיטת הסוברים דמומר אינו זוקק ליבום. וגם י"ל לפמ"ש כת"ה בשם גדול א' דמש"ה ל"מ ח"ח להתירה לעלמא כיון דלענין הכתובה ל"מ הח"ח דהיבם יוכל לטעון שמא מת מקודם ולא מגיע לה עוד הכתובה וחזדמע"ק ל"מ להוציא ממון א"כ איסור בתר ממון וגריר א"כ י"ל דהא דחזדמע"ק ל"מ להוציא ממון הטעם משום דחזקה דאיתרע ל"ח בירור ולא עדיף מרוב דל"מ בממון א"כ י"ל לפמ"ש הקדמונים דבעכו"ם ל"ש לומר אין הולכין בממון אחה"ר א"כ ה"ה במומר נהי דאמרי' אעפ"י שחטא ישראל הוא זה רק לענין איסור אבל לענין ממון דינו כעכו"ם דהא מפורש ביו"ד סי' קנ"ט דמומר מותר להלוותו בריבית וכ' בתוס' משום דאין מצוין להחיותו וכ' במלמ"ל דאם כבר נטמע בין העכו"ם אז ל"ח שמא נפיק מיני' זרעא מעליא ומותר לאבד ממונו א"כ ממילא לענין מומר שפיר הולכין בממון אחה"ר ואף דמומר יורש את אביו וע' בח"ס סי' ע"ד אבל עכ"פ לענין להוציא הכתובה מהמומר יועיל הח"ח וא"כ כיון דמהני לענין ממון א"כ ה"ה דמהני לפטור מהזיקה ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דיש להתיר האשה ובפרט שיש לצרף שמא מת היבם כבר אף דח"ח שלו לא איתרע וח"ח של הבעל איתרע מ"מ עכ"פ יש ג' ס' להיתר שמא הי' חי בשעת הגט ושמא כבר מת המומר ושמא מומר אינו זוקק ונהי דהוי נגד ח"ח מ"מ דעת כמ"פ ד"ג ס' מהני אף כשהם נגד ח"א כמ"ש בט"ז סי' ק"י א"כ הדבר פשוט שיש להתיר ובפרט שכבר פסקו כן גדולי הדור שלפנינו כמ"ש בשו"ת מאמר מרדכי לזה גם אנכי מצטרף להיתר ובלבד שיסכימו לזה גדולי זמנינו והשי"ת יצילנו משגיאות:

בעה"ח ועש"ק ב' דר"ח אדר תר"ס ראדימושלא והנני ידידו.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה