אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן כד

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן כד

סימן כג

להרב הה"ג חו"ב בנש"ק כקש"ת מו"ה יעקב פרענקיל נ"י האבד"ק פאדגורזע יע"א:

בדבר שאלתו שעכו"ם א' הוציא קול על בתולה אחת שיש לה שייכות עם שני נכרים ולא אמר בפי' שראה שזינתה וגם לא ראה בה הכרת עובר רק שיש לה שייכות עם הנכרים וע"י הש"ר נסעה הבתולה למק"א על ג"ח ועי"ז נתחזק הקול ביותר שמסתמא היא מעוברת והיא קדל"פ שהי' לה וולד ואין שום עדות בדבר שראו ממנה שום פריצות או הכרת עובר רק קול בעלמא ע"י הערל הלז וכעת נשתדכה לכהן והמשודך א"י מזה אי מותר לה להנשא להמשודך שלה זה תורף שאלתו:

והנה מקור הדברים בש"ס גיטין דפ"ט א"ר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעלמא הוא דקחזי לה ופירש"י יצא שם מזנה לכותי ולעבד שפוסלין אותה מן הכהונה וכן בהא דת"ר בעולה א"ח לה פירש"י משום בעולה לכה"ג ובתוס' שם כ' דסתם בעולה דזנות שא"י ממי פסולה לכהונה דאפי' לר"ג דנאמנת היינו היכי דאמרה לכשר נבעלתי אבל היכי דאמרה לא נבעלתי או שא"י ממי אפי' ר"ג מודה עכ"ל:

ולתרץ שיטת רש"י י"ל דהנה באמת ז"פ דברוב פסולין ואינה אומרת לכשר נבעלתי אף בדיעבד תצא ולשיטת הרמב"ם לכתחילה אף באומרת לכשר נבעלתי בעי תרי רובא ולדעת הב"י גם תרי רובא ל"מ רק בעי צירוף טענת ברי ובדיעבד מהני או ברי אף נגד רוב פסולין או תרי רובא ולדעת כמ"פ בברי וחד רוב סגי אף לכתחילה או תרי רובא אף בלי ברי ובדיעבד סגי או בברי או בתרי רובא והבעה"מ מקיל יותר דחד רוב סגי לכתחילה אף בלי ברי וע' בב"ש שהאריך בזה אבל רוב פסולין ובלי ברי בודאי ל"מ:

אך באמת נודע מחלוקת הקדמונים היכי דיש ס"ס ובס' א' רוב נוטה לאיסור אי מהני הס"ס והנה בתוס' נדה די"ח כ' דבכה"ג חשיב ס"ס עיי"ש דאי מקצת שליא היינו עכ"פ מיעוט יש שאין בהם וולד מצרף ל"ס שלא יצא רוב הוולד ונשמע דמהני כזו אך בתוס' כתובות ד"ט משמע דל"מ רוב היכי דב"ס א' רוב נוטה לאיסור וא"כ לפ"ז י"ל דכיון דחזינן דעכ"פ לקלא דבתר נשואין ל"ח חזינן דעכ"פ קול ל"ח לדבר ברור רק ל"ס יחשב ול"מ נגד ח"ה לבעלה וא"כ שוב י"ל דבשלמא אי יצא קול שנבעלה לפסול לה א"כ נהי דקול ל"ח דבר ברור מ"מ עכ"פ כיון דליכא רק ס' א' אסרינן לכתחילה להנשא לכהן, אף שיש לה חזקה שהוא כשרה לכהונה מ"מ אוסרין לכתחילה ול"ד לחיה לבעלה דשם כיון שכבר יושבת תחתיו אין מוציאין רק בדבר ברור והרי באמת גם בהא שהקשו בתוס' כתובות ד"ט ונוקמי בח"ה לבעלה הקשה הפנ"י הא עכ"פ מדרבנן לא סמכינן אחזקה ותירץ דכדי שלא להוציא אשה מבעלה אוקמי אד"ת וע' בבי"מ אבל הכא אוסרין לה ורק משום דתולין שלא ראו רק פריצות בעלמא ומש"ה ל"ח אף לכתחילה אבל באמת אי יצא קול בעלמא שזינתה וא"י למי אז י"ל להו דרוב פסולין אצלה מ"מ עכ"פ הוי לי' ס"ס להיתר שמא לא זינתה כלל דהא קול ל"ח ד ברור דהא ל"מ להוציא מבעלה ואת"ל דזינתה שמא לכשר לה ואף דרוב פסולים אצלה מ"מ מצטרף לס"ס ולכך מוכרח רש"י לפרש דהקול שנבעל לפסול ל ואז אי לא הי' תולין בפריצות בעלמא הוי אסרינן לה:

אך באמת לכאורה לשיטת התוס' בכתובות בכה"ג ל"ח ס"ס כנודע מדברי הריב"ש וע' בפנ"י ובש"ש וברמ"א סי' קפ"ז לענין רדמ"ת דבלא הרגישה מהני מכה שא"י אם מוציא דם מטעם ס"ס אף דרוב דמים מהמקור בא אפ"ה מצטרף לס"ס ועיי"ש בס"ט ובאמת שם קשה עוד יותר דהא בשני הס' רוב נוטה לאיסור דגם בס' מחמת מכה מ"מ ל"מ באשה שאין לה ווסת א"כ דרך המקור להוציא דם והמכה אין דרכה להוציא דם רק אף באשה שיש לה ווסת מ"מ עכ"פ ידעינן שבהמקור יש דם ובהמכה יש ס' שמא אין בה דם. ובאמת כ' הח"ס דבעי עכ"פ ידוע שיש בהם דם אך באמת כבר כ' במק"א דשם באמת יש ח"ט דגם באשה שאין לה ווסת עכ"פ חשוב ח"ט דאף להסוברים דאשה שאין לה ווסת בעי בדיקה היינו מדין היכי דאיכא לברורי מבררין ובאשה דיש לה ווסת הוי בגדר וודאי שעד הויסת לא תראה כמ"ש הפוסקים דאף למ"ד ווסת דרבנן הוא רק לענין החשש שמא תראה בזמן הווסת אבל עכ"פ לענין שלא תראה עד שעת הווסת לזה בוודאי מהני חזקת הווסת וא"כ כיון דשייך ח"ט גם באשה שאין לה ווסת א"כ סגי באמת ס' א' להתיר וראי' דבאם ידוע שמכתה מוציא דם והמכה הוא במקור אז אף בארגשה מהני ורק החסרון במכה שא"י אם מוציא דם לפי שליכא ס' השקול להיתר וא"כ בלא ארגשה דעכ"פ יש מיעוט שהוא דם צדדין א"כ הוי עכ"פ בגדר שני מעוטי להתיר היינו מיעוט צדדין ומיעוט דם מכה ונודע עת הר"ן דשני מיעוטי חשוב כפלגא וע' ש"ס ברכות דנ"ג דתרי מיעוטי חשוב כרוב וא"כ שוב מועיל עכ"פ שיהי' חשוב ס' השקול ומהני ח"ה אבל באמת במקום דל"מ ס' א' היינו היכי דליכא חזקה להיתר שוב י"ל היכי דבס' א' הרוב נוטה לאיסור ל"ח ס"ס וחוץ לזה י"ל דאף לשיטת התוס' בנדה דבכה"ג חשיב ס"ס י"ל דוקא במקום דרוב מועיל להתיר אז י"ל דמיעוט מצטרף לפלגא והוי לי' רוב אבל לענין יוחסין דגם רוב כשרים ל"מ דלא מבעי' לשיטת הרמב"ם דס"ל דאף בצירוף ברי ל"מ לכתחילה רק תרי רובא ואף לשיטת הרמב"ן דיקא ברי ורוב כשרים מהני לכתחילה אבל בא"י למי נבעלה ל"מ חד רובא א"כ נהי די"ל דס"ס מהני מ"מ היכי דב"ס רוב נוטה לאיסור לא עדיף מרוב ושוב ל"מ ביוחסין ורק לשיטת הבעה"מ דגם באינו טוענת ברי אפ"ה מהני היכי דיש חד רובא א"כ שוב י"ל דגם כ"ס כזה מועיל:

ב') ובאמת עפ"ז י"ל גם קושיות הריב"ש שהקשה דמאי הקשו בתוס' דאי רצון הוי רוב א"כ אף ס"ס לא יועיל הא י"ל עכ"פ סמוך מיעוט אונס לפלגא דאין תחתיו ועפ"ז י"ל דבאמת הקשה בשט"מ דמ"פ הש"ס והא ס"ס היא הא הוי לי' ס"ס נגד חזקת הגוף דמעגלה לנו דוודאי תחתיו נבעלה אך לכאורה יש ראי' מכאן דש"ס נגד חזקה מהא דס"ס עדיף מריב כמ"ש הרשב"א והפנ"י בקו"א ובפמ"ג בפ"כ לאו"ח או כמ"ש במק"א דכיון דהס' אונס אינו נגד חזקה א"כ ס' זה מותר מה"ת ולר"ח דס"ל דחזקת אם ל"מ לבת ע"כ דס"ל דחזקה ל"ח בירור וא"כ סד"ר אף נגדה החזקה הוי לקולא א"כ כ"ז באם הס' אונס חשיב ס' השקול אז מועיל אף דהס' תחתיו הוי נגד החזקה אבל באם רצון הוי רוב רק דנימא דמצטרף מיעוט אונס לפלגא דאין תחתיו ויהי' חשוב רובא בכה"ג לא יועיל דהוי נגד חזקת הגוף ול"מ רוב דעכ"פ אמרי' סמל"ח ומיושב קשיות הריב"ש והפנ"י ושם בנדה דליכא חזקה לאיסור שפיר מהני אף ס"ס כזו וא"ש הכל בס"ד עכ"פ נחזור להנ"ל דהכא לענין כהונה דלשיטת רוב הפוסקים ל"מ חד רובא באינו טוענת ברי א"כ ה"ה די"ל דס"ס כזו לא יועיל ואף שכ' הב"ש דבאם בוודאי זינתה עם כשר אז מהני חד רובא ול"ח שמא זינתה גם עם אחר וכ' בדג"מ שם דגם בליכא שים רוב מהני מטעם ס"ס י"ל שם כיון דחד רוב מועיל ה"ה דס"ס כזו מהני דעכ"פ חשוב כרוב אבל במקום דל"מ חד רובא ה"ה די"ל דגם ס"ס כזו ל"מ:

אך באמת י"ל דהנה באמת בשו"ת ניב"י מה"ת יו"ד סי' קמ"ח כ' דנהי דס"ס ס כזו ל"א מ"מ היכי שיש חזקה המסייע לס"ס כזה שפיר מהני דננד חזקה נהי דרוב עדיף מ"מ עכ"פ חשיב רוב שאינו גמור רק רוב גרוע ושוב מצטרף לס"ס עיי"ש ואף ש"כ דמסוף דברי התוס' משמע להיפיך ובאמת במק"א כתבתי דאין ראי' מסוף דברי התוס'. אך אף א"נ דגם בצירוף חזקה ל"מ ס"ס כזה מ"מ עפמ"ש במהרש"א והש"ש דחזקת הגוף מהני אף נגד ס' טומאה ברה"י אף דח"ה ל"מ מ"מ חזקת הגוף עדיף וע' בנוב"י אה"ע סי' ס"ט שכ' דאף דרוב עדיף מחזקה מ"מ רק כמו גבי פרה אדומה דל"ש חזקת הגוף דעכ"פ נעשה מעשה נגד החזקה שהי' הזאה והרוב נוטה שהי' הזאה כהוגן אבל היכי שיש ס' נגד עצם המעשה כמו בס' זינתה אז עכ"פ החזקה חשיב כמו הרוב עיי"ש א"כ א"ש דשם דעפ"י טענתו פ"פ א"כ ידיענן דעכ"פ איתרע חזקת הגוף ל"מ היכי דליכא ס' מוכת עץ א"כ ע"כ דוודאי זינתה רק דיש ח"ה בזה שפיר י"ל דרוב רצון משוי לוודאי אף נגד ח"ה ושוב לא מצטרף לס' דאין תחתיו אבל הכא דליכא רק קול ועכ"פ לא משוי רק לס' זנות דהא לאחר נישואין ל"מ לאוסרה וא"כ שוב יש חזקת הגוף המגלה שלא זינתה א ונהי דמ"מ לכתחילה חוששין למיעוט היכי דליכא למיתלי בפריצות אבל היכי שיש עוד ס' שמא נבעלה לכשר אף דרוב פסולים מ"מ עכ"פ ע"י צירוף חשיב רוב וי"ל דצירוף רוב וחזקת הגוף שפיר מהני אף דרוב כשרים ל"מ זה דוקא היכי דוודאי זינתה וליכא חה"ג אז ל"מ רוב כשרים אבל הכא שיש חה"ג המסייע להך רוב שפיר י"ל דמהני דחה"ג ורוב עכ"פ הוי כתרי רובא ותרי רובא מהני אף לשיטת הרמב"ם אף כשאינה אומרת לכשר נבעלתי ואף שהב"י ס"ל בדעת הרמב"ם דבעי תרי רובא וברי מ"מ י"ל דרש"י ס"ל דתרי רובא מועיל לכתחילה אף בלי ברי וחה"ג מהני כרוב מדמהני נגד ס' טומאה ברה"י ומיושב שפיר שיטת רש"י ז"ל בס"ד:

אך אכתי יש לעורר דבאמת בהא דהקשו בש"ס דנימא ס"ס הוא ס' אונס העירו המפורשים דכיון דמיירי ע"כ בהיא מכחשת דאי מיירי בטוענ נאנסתי א"כ לשיטת כמ"פ נאמנת אף נגד הרוב עיי"ש ברא"ש בשם הר' יונה א"כ שוב נימא דדמי להא דמבואר בש"ס דאומר לא לייתי ועדים אומרים שלוה ופרע דצריך לשלם דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ומהימנינן לעדים שלוה ומהימנינן לו שלא פרע א"כ הכ"נ נימא דכיון שהיא מכחשת עכ"פ אומרת שלא נאנסה וא"כ ליכא ס"ס ותירצו די"ל דשפיר חשוב ס"ס והא דלא טוענת שמא ענ"ב והסברא נכונה דבאמת גם בטמאה אני לך למ"א אינה נאמנת אך שם הקשו הא אין מאכילין לאדם דבר האסור עיי"ש מה שתירצו אך הכא דבאמת לפנינו יש ס"ס רק האיסור נצמח מצד דלא טוענת הוי כאומר לא פרעתי שם י"ל דמועיל מטעם חיוב חדש כמ"ש המהריב"ל אבל הכא דמשועבדת לבעלה וא"י לאסור אם המעשה שקר א"כ שייך הסברא דענ"ב וא"כ שיב י"ל דוקא שם דכבר ניסת שייך הסברא דענ"ב אבל הכא דל"ש ענ"ב א"כ שוב י"ל דל"ח ס"ס שמא נבעלה לכשר כיון שהיא מכחשת א"כ הוי כאומר לא לויתי ושוב הוי כמו באם הי' הקיל דנבעלה לפסול ושוב יש לאסור ע"י הקול אי לאו הטעם דתולין בפריצות והדרא קושיות התוס' לדוכתא אך באמת בעיקר קושיות הפוסקים דנימא דל"ח ס"ס דכיון שמכחשת א"כ הוי כאלו מודית שלא נבעלה באונס א"כ דמי להא דלוה ופרע באמת כעין זה הקשו המפורשים בהא דקיי"ל במכות ד"ו דנמצא קא"פ עדותן בטילה וקשה כיון שהלוה מכחיש גוף המעשה א"כ מכחיש שגם הפסולים לא. ראו א"כ נימא דעכ"פ מהימן שהפסולים לא ראו ושוב יתחייב ע"י הכשרים ובאמת עפ"ז י"ל בישוב קושיות התוס' שם בהא דקאמר רבא והיא שהעידו תכ"ד ופירש"י דאי לא העידו תכ"ד חשיבי שתי כתי עדים לכל דבר משמע דאף לענין קא"פ בעי הגדה תכ"ד והקשו דא"כ מ"פ הש"ס הרוג יציל הא ההרוג אינו בא לב"ד:

והנלע"ד דבאמת כ' התוס' דרק לענין הזמה שנתברר דלא הי' צירוף ראיה אז בעי צירוף הגדה אבל בקא"פ דהראיה אמת א"כ ל"צ צירוף הגדה ובאמת דעת הרמ"ה דצירוף הגדה לחוד ג"כ פוסל בקא"פ כמו בהזמה אך באמת בהזמה גופא אם אומרים העדים שלא ראו כאחד לא מצטרפי וע"כ הסברא דהיכי דהם בעצמם אומרים שלא הי צירוף ראיה אז לא מצטרפו ע"י הגדה אבל היכי שהם אומרים שהי' צירוף ראיה רק ע"י הזמה אנו אומרים שלא הי' ראיה ביחד עכ"פ מצטרפו ע"י הגדה ביחד ועיי"ש בקצה"ח וא"כ י"ל דזה הוא סברת רבא דמיירי בד"מ דא"כ נהי דהעדים אומרים שהי' צירוף ראיה מ"מ כיון דהבע"ד מכחיש הכל א"כ עכ"פ מהימן לומר שהפסולין לא ראו וא"כ ממילא ליכא צירוף ולכך בעי עכ"פ צירוף הגדה כמו גבי הזמה יצא דכ"ז ניחא בד"מ דמועיל הודאת בע"ד א"כ שפיר בלוה ופרע חייב כמ"ש המהריב"ל שהוא מטעם חיוב או מטעם נאמנות כמ"ש בקצה"ח סי' ל"ד וע' בב"ש אה"ע ע סי' ל"ת א"כ שפיר נהי דע"י העדים ליכא חיוב דהא אומרים שראו כאחד אבל עכ"פ נצמח חיוב ע"י הבע"ד אבל שם בהא דפריך הרוג יציל דמיירי בד"נ דל"מ חיוב ע"י הודאתו א"כ שפיר בנמצא קא"פ אז אף דלא העידו תכ"ד אפ"ה בטל העדות דהי' צירוף ראיה ואף שהבע"ד מכחיש הכל וי"ל דנאמן שלא ראו הפסולין אך באמת ל"מ חיוב עפ"י עצמו א"כ ל"ק הקושיא מהא דהרוג יציל דבד"נ ל"צ הגדה כאחד וז"ב בס"ד.. וחוץ לזה אף בד"מ בהא דהקשו הנוב"י דהוי לי' למיפרך לוה יציל ובאמת זה תמוה דבד"מ לכ"ע בעי עכ"פ כוונה להעיד וכבר העיר בזה ה"ג מליופניק ז"ל ולדברי לענין לוה שוב י"ל דהוי כאומר לא פרעתי אך באמת ז"א דבשלמא אליבא דאמת דבעי מקיימי הדבר א"כ אף בנמצא קא"פ עכ"פ אפשר לחלוק את העדות ולומר דראו הכשרים בלי הפסולין א"כ שפיר י"ל דהבע"ד בהכחשתו הוי כאומר שהפסולין לא ראו אבל א"נ דמלוה ולוה יצילו א"כ לא משכחת כלל עדות וכשרים לחוד א"כ שוב ל"ש לומר דהוי כאלו לוה פרע דאי מהימני להעדים שראו ההלוואה א"כ שוב עכ"פ שהי' גם פסולין עכ"פ קושיות התוס' מיושב שפיר:

ד') אך עוד נלע"ד בעיקר הדבר שהקשו בקא"פ דנימא דהוי כאלו אומר לא לויתי ועדים אומרים שלוה ופרע דצריך לשלם. הנה באמת המהריב"ל דעתו דהא דנוגע מעיד לחובה היינו דאדם יוכל לחייב א"ט והקצה"ח הקשה דא"נ דהא דאדם נאמן על עצמו הוא מטעם חיוב א"כ באומר לא לויתי חזינן שאין רצונו לחייב א"ע עיי"ש:

והנלע"ד דידוע שיטת כמ"פ בהא דטענו חיטין והודה לו בשעורין פטור כ' דהטעם משום מחילה דכיון דלא תבעו מחל לי השעורין א"כ הכ"נ י"ל הסברא דכיון דבאמת העדים ראו ההלוואה ונתחייב ליתן לו מעות ואף שראו הפרעון ג"כ מ"מ כיון שאינו טוען פרעתי י"ל דמחל לי את המעות ושוב נשאר חיוב הראשון עפ"י העדים א"כ כ"ז ניחא בלוה ופרע אבל הכא בקא"פ דגזה"כ דעדות שיש בו קא"פ ל"מ א"כ לפי דברי העדים לא התחיל החיוב א"כ אף שהוא מכחיש הפסולים וי"ל דיוכל לחייב א"ע מ"מ כיון שהוא מכחיש גם הכשרים א"כ חזינן דאין רצונו לחייב א"ע כקושיית הקצה"ח וא"כ שפיר ל"מ העדות ומיושב שפיר קושיית המפרשים וממילא מיושב ג"כ קושיות המפורשים דנימא כיון דאינה טוענת נאנסתי א"כ נימא דדמי ללוה ופרע ז"א דכיין דבלא דיבורה לא התחיל האיסור דיש ס"ס ואף שהיא מכחשת הס' דאונס מ"מ כיון שהיא מכחשת א"כ עכ"פ אין ברצונה לאסור על נפשה א"כ שפיר ליכא התחלת איסור א"כ ממילא ה"ה הכא דנהי דל"ש הסברא דענ"ב דהא עדין לא ניסת אבל עכ"פ ממ"נ היא מכחשת לגמרי וחזינן דאין ברצונה לאסור א"ע על הכהן ולפנינו שיש ס"ס לא התחיל האיסור כלל ושפיר יש ס"ס ומיושב שיטת רש"י דאי לא הי' הקול רק סתם זינתה אז לא הי' אוסרין אותה לכהן הדיוט אף בלי הטעם דפרוצות רק הי' ההיתר משום דיש ס"ס רק ביש קול שנבעלה לפסול אז עיקר ההיתר משום דתולין בפריצות ומיושב הכל בס"ד נחזור להנ"ל דקאמר בש"ס יצא שם מזנה מנכרי אפ"ה אין איסרין דתולין בפריצות בעלמא והנה שם בש"ס קאמר כתנאי דלר"מ ור"ע מהני קלא לאוסרה לכהן אלריב"ז. נ"מ ופירשו בתוס' דמיירי בקלא דקודם נישואין היינו שהי' עוד הקול קודם נישואין וס"ל לת"ק דאוסרין בשביל קול בעלמא וכיון שהי' הקול קודם נישואין תצא וריב"נ ס"ל דלא חישינן בזה לקלא דא"כ יחוש הכהן שמא הי' הקול קודם נישואין וע"כ דל"ח לקלא רק דתולין בפריצות והא דנדחקו התוס' לפרש בקלא דקודם נישואין דאי בלאחר נישואין פשיטא דבשביל קלא אף ליכא למיתלי בפריצות אפ"ה לא אסרינן לה לבעלה דלא גרע מקלא דנתגרשה דקיי"ל קלא דבתר נישואין ל"ח וע"כ דמיירי בנתברר שהי' הקול קודם נישואין ואפ"ה ס"ל לריב"נ דלא תצא דתולין בפריצות. והנה לכאורה לשיטת הת"ק דריב"נ דבקלא דקודם נישואין חוששין בקול דזנות יש להסתפק היכי דהי' הקול שזינתה בעודה יושבת תחת בעלה ואז לא הועיל הקול לאוסרה אבעל דהא קיי"ל לקלא דבתר נישואין ל"ח ואין חילוק בין הקול הוא שתחילת הנישואין הי' באיסור. או הקול הוא שאח"כ נאסרה אפ"ה לא נאסרה כמפורש הכא בש"ס דאף בקול שנתגרשה לא אוסרין אותה אבעלה כהן וע' תוס' יבמות דצ"ב ובההיא דרוכל מיירי לענין בועל או דשם מיירי בעידי כיעור וקדליפ יש דיעה לאסור אבל על קול לחוד אין אוסרין אך יש להסתפק היכי דאח"כ מת בעלה אי מותרת לכהן מי נימא דלכהן שוב הוי לי' כמו קלא דקודם נישואין וכעין זה מפורש בש"ס סוף פ' הזורק דאי יצא קול שנתגרשה אף דלא אוסרין אותה אבעלה מ"מ אסורה לשני אם מת בעלה וע' במהרש"א בסוגין:

אך נלע"ד דיש לחלק דנודע מ"ש ברשב"א קידושין דס"ו דלמי שטוען ברי נגד החזקה ל"מ החזקה וע' במהרש"א יבמות דפ"ח ופנ"י כתובות דכ"ב. ובאמת רק נגד חזקה דל"ח בירור כמו בהא דס' תרי ותרי דא"א לומר דמועיל מטעם בירור דהא תרי כמאה רק דמס' א"א לשנות מכפי שהוחלטנו עד עתה ומש"ה מהני ברי וה"ה נגד חזדמע"ק דאיתרע ויש חזקה דהשתא אז מהני טענת ברי נגד חזדמע"ק אבל נגד חזקה דלא איתרע דמועיל מטעם ברור ל"מ טענת ברי נגד קול מהני וא"כ פשיטא דיצא קול שנתגרשה בעידה יושבת תחת בעלה דאז א"צ לדין מחמת החזקה לגרע דהא כיון שהם יודעין ששקר הדבר וטוענים ברי פשיטא דקול ל"מ א"כ שוב אחר שמת בעלה אסורה לכהן אחר דלגבי אחרים ל"מ טענת ברי שלהם אבל בקול זנות דבשעה שנולד הקול לא הי' הבעל טוען ברי נגד הקול וטענת ברי שלה ל"מ לגבי הבעל וע"כ דהותרנו איתה מכח ח"ה לבעלה ומכח החזקה הוחלטנו דודאי לא זינתה א"כ שוב י"ל דגם אחר שמת אפ"ה מותרת לכהן דכבר הוחלטנו מכח החזקה דוודאי טהורה היא וז"ב בס"ד:

אבל בנולד קודם נישואין אז לת"ק אין תולין בפריצות ולריב"נ תולין בפריצות ול"ח רק בדבר ברור אך באמת מ"ש דאף לת"ק דריב"נ דחוששין לקול זנות מ"מ היכי שהקול הי' תחת בעלה ולא הועיל הקול שיש מכח החזקה מחליטין ולא הועיל הקול שיב מכח החזקה מחליטין שהקול שקר ומותרת אח"כ להנשא לכהן באמת שיטת הב"ח להיפך דאדרבה אף לריב"נ דוקא באם הקול הוא בשעת שהיא פנויה אז י"ל דהקול נתחזק מכח שראו בפריצות אבל אם נתחזק הקיל בשעה שיושבת תחת בעלה אז ליכא למיתלי בפריצות דבשביל פריצות בעלמא לא הי' מוציאין קול על א"א וע"כ דהקול הוא מזנות ממש ונהי דל"מ להוציאה מבעלה דקדל"פ אינו מוציא מבעל מ"מ עכ"פ חוששין אח"כ לכהונה ועכצ"ל הסברא גם בשעה שהותרנו לבעל לא הוחלטנו לוודאי היתר רק דגזה"כ דלהוציא אשה מבעלה בעי דבר ברור וקול לא מיקרי דבר ברור אבל עכ"פ הדבר נשאר בס' ושוב נאסרה אח"כ לכהונה דמעולם לא הוחלטנו שהיא טהורה וכמ"ש בתוס' נדה ד"ג דאף בנולד הס' בדשאבד"ל אפ"ה אם יצמח הס' לענין דשיבד"ל יהי' טמא והסברא כמ"ש ברשב"א ז"ל דבדשאבד"ל הא דס' טהור דגזה"כ דאינו מקב"ט מס' אבל הדבר נשאר בס' וה"ה הכא:

אך באמת שיטת הב"ח הוא רק לתרץ הסוגיא דסוטה דקתני לא ישא דומה והנה רש"י ז"ל פירוש שם דמיירי דוודאי זינתה תחת בעלה והטעם משום דמזונות תחתיו וא"כ אין חילוק בין כהן לישראל ה אך המה מדייקים מלשון הרמב"ם ז"ל דנקט אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה מוכח דמיירי רק מכהן דזונה אסורה לו וקשה ממ"נ א"נ דמיירי דוודאי זינתה א"כ אף לישראל אסירה דמקלקלת לי' וע"כ דהי' רק קיל וקשה הא קיי"ל כרבא ולכך נדחקו לחלק דבאם הקול יצא בעודה א"א א"כ יש ממש בקלא ומהני עכ"פ לאוסרה לכהן ורק בקדל"פ חוששין אף בדיעבד ובקלא דפסיק ל"ח בדיעבד והדרישה מחלק דרק בקול שלא הוחזק בב"ד אין חוששין אבל בסי' ד' מיירו בקול דאיתחזק והב"ש תמה ע"ז דבאמת בדברי הה"מ ספי"ז מהלכות א"ב משמע דגם קלא דאיתחזק אפ"ה תולין בפריצות ובאמת גם חילוק הב"ש תמוה דבאמת מפורש ברמב"ם ספי"ז מא"ב דאפי' גירשה משום דבר מכוער אפ"ה בלא הספיק לגרשה ומת מותרת לכהן וחזינן דגם בנולד הקול בשעה שהיתה א"א אפ"ה אין אוסרין אותה אח"כ לכהן ועיי"ש בהג"ה ה"ג מלייפניק שהביא דהב"ח בעצמו בתשובה מחלק כחילוק הב"ש ובאמת הב"ש מקשה על הב"ח מסוגין דקאמר לימא כתנאי והכא מיירי בא"א והכוונה ע"כ הא דקאמר ת"ק תצא אינו מן הבעל דבאמת מבעל בוודאי דלא מפקיעין ע"י קול רק הכוונה שנולד הקול בשעה שיושבת תחת בעלה ואח"כ מת וניסת לכהן ס"ל לר"מ תצא דעכשיו הוי לי' קלא דקודם נישואין וריב"נ ס"ל דכיון דלא הועיל הקול לענין הבעל ה"ה דמותרת אח"כ לכהן אף לכתחילה דאם נימא דמועיל הקול עכ"פ לאוסרה אח"כ לכהונה א"כ גם הבעל יחוש לקלא ויחמיר על עצמו. עכ"פ נשמע דגם באם נולד הקול בשעה שהיתה א"א אפ"ה א"ח לאוסרה אח"כ:

אך באמת מוכח מלשין התוס' דמפרש לה בקלא דקודם נישואין דהי' ק"ל דאי בקלא דבתר נישואין לא הי' ר"מ אומר תצא וקשה שמא הכוונה לענין ניסת אח"כ לכהן ונשמע לכאורה דהתוס' קאי בשיטת הב"ח (דאם נולד הקול בשעה שהיא א"א חוששין אח"כ לכהונה אך באמת י"ל דגם התוס' אין מחלקים בין הקול בשעה שהוא פנויה או א"א רק דמשמע להו דהא דקאמר ר"מ תצא היא תיכף בשעה שנודע הקול וא"כ ע"כ דמיירי דנתברר דהי' הקול קודם נישואין וקאמר ריב"נ דאף לקלא דקמא נישואין ל"ח דא"כ כל איש יחוש שמא יתברר שהי' הקיל קידם הנישואין. ומה שהקשה כת"ה אדברי התוס' דליכא ראי' על לכתחילה ז"א דזה כלל גדיל דאם חוששין לקלא דקמא נישואין אז אף אם נתברר אחר הנישואין שהי' הקול קודם הנישואין תצא ושפיר דייק דל"ח לקלא יצא דפשטות הסוגיא מוכח דמיירי בא"א וע"כ נשמע דלא כשיטת הב"ח ואף לשיטת התוס' אפ"ה י"ל דאין מחלקים בין נולד הקול כשהוא פנויה או בעודה א"א וכדמוכח ברמב"ם פי"ז מהא"ב וגם אפי' קול שהוחזק בב"ד ל"ח ורק הא דסי' ד' מיירי שהכל מרננים אחריה והכוונה י"ל דבסי' ו' מיירי היכי דהקול היא רק דשני עדים ראו בה דבר מכוער אז תולין בפריצות אבל היכי דהוא שגור בפי כל אז גרע מעדים וכמ"ש בתוס' יבמות דפ"ח דדבר הגלוי לכל העולם ל"א תרי כמאה וע' תוס' כתובות דכ"ב ובש"ך סי' מ"ו וע' שו"ת ניב"י אה"ע סי' ס"ה א"כ הכ"נ היכי שהוא שגור בפי כל שהיא זונה אז חוששין לענין כהן אבל היכי דהקול הוא רק ששני עדים ראו בה דבר זנות תולין בפריצות בעלמא והנה בשו"ת ח"ס סי' ח' החזיק בשיטת הב"ח אך עיי"ש בס' כ"ב קאי ג"כ בשיטה זו ומסיק דאם יש קיל מזנה זה יש לתלות בפריצות אבל יצא קול שנתערבה זה א"א לתלות בפריצות א"כ לכאורה לפ"ז גם הכא יש לחוש אך באמת עכ"פ בעי קיל שהוחזק בב"ד אליבא דכל הפוסקים וכעין המפורש בסי' מ"ו א"כ הכא דכל עיקר הקול יצא מן עכו"ם שאין לו נאמנת לאסור ובפרט שגם העכו"ם לא אמר עלה שם מזנה רק שיש לה שייכות י"ל מחמת שראו בה פריצות ומה שנתהווה עי"ז קיל שהי' לה וולד נראה שהוא מחמת שנסעה מביתו וזה יש לתלות באמתלא א"כ עכ"פ לענין הוולד בוודאי דהוי כקלא שלא הוחזק בב"ד ועל דיבורו של העכו"ם יש לתלות בפריצות בעלמא ובפרט שכבר נשתדכה ויש בושה גדולה בכה"ג כ' הח"ס דהוי כא"א בענין אחר ע"כ מכל הני טעמא נלע"ד דמותרת להנשא להמשודך ומה שרצה כת"ה לומר דיש ס"ס שמא לא הי' לה וולד שמא מכשר לענ"ד ז"א דכ"ז אם לא הי' הקול שנתעברה מנכרי אז הי' שייך ס"ס אף נגד רוב פסולים אבל כיון שהקול שהיתה מעוברת מנכרי א"כ אם הקול אמת ליכא ס"ס וע' בפרישה סי' ד' אך העיקר בעיני דלא הוחזק הקול בב"ד כ"ז נלע"ד להלכה ולמעשה:

בעה"ח ה' וישלח תרנ"ז ראדימושלא והנני ידידו"ש.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה