מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן כג
להרב המאה"ג חו"ב כש"ת מו"ה אלישע מוצד"ק בייטש יע"א:
בדבר שאלתו שלקחו שומן של בהמה שעבר עליו ג"י בלי הדחה ומליחה ולא נודע מזה ונתערב בשאר שומן ועופות והתיכו יחד ועשו ממנה טשאלינט של ש"ק ובש"ק שפכו הרוטב רותת על י"ג טעליר שהי' עליהם האדין רותחין ואחר ש"ק נודע שהי חלק משומן שעבר עליו ג"י בלי הדחה אך הי' רוב שומן כשר נגדו ונסתפק כת"ה דהנה לענין בשר ששהה ג"י בלי מליחה מפורש ביו"ד סי' ס"ט דבטל חד בתרי וכמ"ש בש"ך שם ס"ק נ"ז דכיון דאינו רק חומרת הגאונים י"ל אף דשייך אם יבשלם יתן טעם אפ"ה בטל ובפרט דהעיר הנקה"כ והדג"מ דלשיטת הש"ך בסי' ק"ט באיד"ר גם במבשא"מ בטל חד בתרי ורק שכ' הפמ"ג דמשכחת בזה איסור תורה אם ישפכו עליו מים רותחים ועירוי איני מבשל אבל לענין שהה ג"י דהוי רק חומרות הגאינים מקינין ע"י ביטול ברוב:
אך באמת מפורש שם בש"ך ס"ק נ"ח דדוקא לבטלו כ"א בפ"ע מותר אבל לבשלו הכל ביחד אסור דשוב אוסר בשעה שנעשה לח ואף דמפורש ברמ"א סי' ק"ט דבמקום הפסד מותר כיון שכבר נתבטל אך כ"ז בנודע בשעה שהי' יבש וא"כ י"ל דכבר תבטל ונעשה היתר ושוב אינו חוזר ואוסר אבל בלא נודע לא נתבטל ושוב בשעה שנעשה לח שוב אוסר עד ס' כמפורש בש"ך שם סי' ק"ט ועיי"ש בפמ"ג:
והנה כת"ה הביא דעת מקצת פוסקים דגם בלא נודע שייך ביטול מה"ת והביא הראי' שהביא הפוסקים מהא דהקשו בתוס' מעילה דכ"א גבי נפלה פרוטה לתוך כיס של הקדש וליבטיל ברובא והא י"נ דמיירי בלא נודע מעולם וא"כ ל"ש ביטול בלא נודע אך בשו"ת בית יצחק כתב דעכ"פ חשיב בכלל אינו שב מידיעתו דאם הי' נודע לא הי' חשיב כנהנה מקודש דהא הי מותר מטעם ביטול אך באמת זה אינו לפמ"ש ש"ב הג' הר' יוסף יחי' בסתר צ"ל כלל ט"ו בהא שנסתפק בשו"ת רעק"א דבכתב גט בשבת על כתב שהי' כתוב של"ש והעביר עליו קולמוס לשמה דכ' בתוס' שבת דק"ד דחייב משום דהיכי דכתב השני מתקן חשיב כתב והא י"ל דשייך בזה לומר אעל"מ וגם דיתוקן האיסור דהיכי דאינו מתקן ל"ח כתב כלל ואף שי"ל דבשוגג ל"א אעל"מ מ"מ חשיב אינו שב מידיעתו עיי"ש וכתב ש"ב הנ"ל דזה חשיב שפיר בכלל שב מידיעתו דהא עכשיו החיוב משום שהוא כתב ואם גם אחר ידיעתו הי' חשיב כתב שפיר הי' שב מידיעתו רק מה דחשיב אינו שב מידועתו לפי שלאחר ידיעתו ל"ח בכלל כתב עיי"ש ודפח"ח:
א"כ הכ"נ בהא דהקדש י"ל דל"ח בכלל אינו שב מידיעתו דהא באמת גם אחר ידיעתו לא הי' רוצה להנות משל קודש רק דאז ל"ח של קודש דנהפך איסור להיות היתר וא"כ ל"ח בכלל אינו שב מידיעתו דהא אם הי' מיקרי קודש הי' שב מידיעתו ונדחה סברת הבי"צ ושוב הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא ונשמע לכאורה דגם בלא נודע שייך ביטול:
אך באמת י"ל כיון דעיקר ידועה תלוי בידיעת בעלים וכמו שנסתפק בירושלמי ערלה פ"ב הלכה א' וע' בשו"ת בי"צ יו"ד ח"ב מה שמחולק בזה עם ה"ג מהרש"ק ז"ל א"כ י"ל לפי"מ דמוכח בש"ס ב"ק ד"כ דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי דדעת שכינה איכא א"כ בנפל פרוטה של הקדש חשיב נודע דדעת שכינה איכא ושוב י"ל דבלא נודע ל"ש ביטול אף מה"ת ושוב י"ל דבכה"ג לא נתבטל השומן ביבש ושוב אוסר עד ס' אך באמת שיטת כמ"פ דגם בלא נודע שייך ביטול מה"ת וא"כ עכ"פ לענין איסור שהוא רק מחמת חומרות הגאונים ועיקרו אינו רק דרבנן דהא דם שבישלו אינו אלא דרבנן א"כ יש לסמוך אשיטת הסוברים דגם בלא נודע שייך ביטול ואף שי"ל דהוי ס"ס להחמיר שמא בעי כפל ממש ושמא בלא נודע ל"ש ביטול ושמא כשיטת הרשב"א דגם בנתערב ביבש ונודע אפ"ה בבישלו בקדירה אחת חוזר ונאסר:
אך באמת לשיטת כמ"פ באיד"ר אף בס"ס לחומרא אזלינן לקולא כנודע מדברי המלמ"ל פ"ד מבכורות ומקורו מתוס' עירובין דל"ה וע' שו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד סי' ס"ד. וחוץ לזה אף א"נ דל"ש בזה היתר מצד ביטול אפ"ה לשיטת רוב הפוסקים גם בתחתון חם מכלי שני אפ"ה אמרי' תת"ג ומצנן לי' לעליון ובפרט דעפ"י רוב אין היד סולדות בהיידין של ש"ק וא"כ בעירוי שנפסק הקילוח מפורש ביא"פ סי' צ"ב דיש להתיר הכלי אחר שהיית מעל"ע וע' בדף האחרון בט"ז דאף שהוא מחמיר בבישלו בלי קליפה כמפורש בט"ז סי' צ"א אפ"ה כ' דהיכי דהקליפה היא חומרא שפיר בא"א לקולפו מותר והכא כל עיקר האיסור הוא רק חומרת הגאונים ונוגע רק לאיד"ר וגם ע"י עירוי שנפסק הקילוח א"כ פשיטא דיש להתיר ע"י שהיית הכלים מעל"ע ובפרט ע"ו הגעלה ג"פ ויפה הביא כת"ה דתרי דרבנן י"ל דחשיב כאין לו עיקר מה"ת וכבר העיר בזה בח"מ סי' כ"ח ונודע שהג' ר"נ מראווא ז"ל מקיל בבשר ששהה ג"י בלא מליחה להתיר הכלים ע"י הגעלה ג"פ ונהי דבהג"ה יד שאול שם חולק עליו אבל עכ"פ הכא דיש היתר ע"י ביטול ג"כ פשיטא דמותר ע"י הגעלה ג"פ ע"כ יפה הורה כת"ה:
בעה"ח א' ויצא תרס"ז ראדמישלא והנני ידידו.