מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן כב
להרב הגדול החו"ב בכחדר"ת כש"ת מו"ה יחיאל לעהרער נ"י מבאבוב יע"א:
בדבר שאלתו במחבת שטיגנו בה לביבות בחמאה והמחבת לא הודחה ולא נתקנחה אח"כ ואחר איזה ימים טיגנו תרנגולת בהמחבת ובעודה רותחת נתחוה ונתנו על קערות פארצליין טובים ויש הפ"מ זה תורף שאלתו. והנה יפה הביא כת"ה דברי האו"ה דאף דקיי"ל דסתם כלי יש בו ס' נגד הליכלוך מ"מ במי ההדחה אין בו ס':
והנה באמת מדיוק היטב בב"ח סי' קע"ג ובש"ך סי' פ"ט שכ' דאפי' הקדירה לא הודח יפה דיש קצת ממשו של בשר דאעפ"י דבטל הוא במיעוטו מ"מ אסור לאוכלו עם גבינה רק לאחריו שרי ומשמע דדוקא בהודח רק לא יפה דאז ליכא רק ליכלוך מועט אז יש מסתמא ס' וכמ"ש הפמ"ג באו"ח סי' קע"ג והנה הא דכ' הב"ח דאם יש ליכלוך מעט דאעפ"י דבטל מ"מ אסור לאוכלו עם גבינה ובאמת במחבר סי' צ"ה מפורש דאם יש ס' נגד הליכלוך מותר לאוכלו עם גבינה והנה בסי' צ"ט כ' הת"ח דחלב שנפל למים ויש בו ס' דמותר אף לכתחילה ליתנו לתוך בשר והרמ"א כ' דרק בדיעבד מותר:
והנה באמת צריכים להבין דכיון דהיתר בהיתר בטל א"כ יהי' מותר לכתחילה ליתנו לתוך חלב:
אך באמת י"ל עפמ"ש בתשובה להסביר הא דדשיל"מ ל"ב עפמ"ש ברשב"א יבמות דק"ג דאף דקיי"ל מהב"ע יצא מ"מ היכי דאם נימא לא יצא יתוקן האיסור אמרי' שפיר דלא יצא דא"נ יצא הוי כלכתחילה חזינן דאף דבר שכבר נעשה ומיקרי דיעבד מ"מ היכי שיש עצה שלא נסמוך אדיעבד חשיב כלכתחילה וע' תוס' חולין ד"ג וגיטין ד"ד ע"ב כעין סברא זו א"כ הכ"נ כיון דקייל אין מבטלין איסור לכתחילה והסברא י"ל כיון דבאמת עיקר הביטול הוי רק בגדר דחויה ואסור לגרום דחויה בידים א"כ הכ"נ בדשיל"מ כיון דגם בדיעבד יש עצה שלא יאסור את ההיתר ולא נצטרך לסמוך אביטול א"כ אי נסמוך אביטול שוב הוי כגורם ביטול בידים וזה ג"כ הסברא דסד"ר בדשיל"מ אסור דהוי כגורם סד"ר בידים ובאמת זה רק לשיטת הסוברים דאיד"ר אסור לבטל אבל למ"ד מותר לבטל ואפ"ה דשיל"מ בדרבנן ל"ב ע"כ דטעם זה אינו א"כ י"ל לפמ"ש הרי"ף דפת שאפאה עם הצלי דאסור דכיון שאפשר לאוכלה עם בשר הוי דשיל"מ והכוונה כנ"ל דכיון דגם בדיעבד יש לו תקנה א"כ אי נסמוך אביטול שוב הוי כגורם ביטול בידים ולא דמי לדברי הש"ס יבמות אי לכהן מישרי שרי ואי לישראל לעולם אסור דשם סתם חולין עומד לאכילה לרוב בני אדם א"כ אי לא נסמוך אביטול נגרום איסור למה שהי' מסתמא עומד לכך וכן בהא דחתיכה שלא נמלחה דוודאי סתם חתיכה לביטול עומד:
ובאמת דעת הש"ך בסי' ס"ט דאף היכי שיש לו תקנה בצלי מ"מ מיקרי הפסד אבל לענין פת י"ל דסברת הרי"ף דפת אינו עומד לאוכלו דוקא עם חלב א"כ י"ל דאי נתיר עם חלב הוי כגורם ביטול בידים אך אף לדידן דל"ל כשיטת הרי"ף מ"מ י"ל דוקא לענין בשר דבאמת בתבשיל קיי"ל דנטבנ"ט שרי בדיעבד וחזינן דאף דאפשר לאוכלו שלא עם בשר מ"מ הוי כדיעבד א"כ י"ל גם לענין פת חשיב כדיעבד אבל לענין מים דקיי"ל דל"מ נטבנ"ט דהוי כלכתחילה א"כ שפיר כ' הרמ"א דאסור לכתחילה ליתנו בבשר דבזה שפיר הוי כגורם ביטול בידים דהא אפשר לשתות המים ולבשלו עם חלב אבל באמת י"ל בתבשיל אם יש ס' נגד הליכלוך מותר לכתחילה ליתנו לתוך חלב אך בשיטת הב"ח עכצ"ל דקאי בשיטת הרי"ף וז"ב:
עכ"פ נשמע דאם לא הודח כלל ליכא ס' נגד הליכלוך כמ"ש בפמ"ג או"ח סי' קע"ג ובאמת גם בסי' צ"ה מסיק הפמ"ג דאין להקל בכ"ע במי הליכלוך והכוונה כנ"ל די"ל כשבא להדיח יש ליכלוך הרבה וליכא ס' ובפרט הכא דהתרנגולת לא מלאה את כל המחבת בוודאי קרוב הדבר שלא הי' ס' כמ"ש בפמ"ג בס' צ"ה:
אך באמת יש מקום לצדד דאף א"נ דנגד הליכלוך ליכא ס' מ"מ י"ל הכא כיון דנתבשל בהמחבת לבובין בחמאה א"כ י"ל דליכלוך הנשאר אינו מהחמאה לחוד רק גם מהבצק ושוב בהיתר ל"צ ס' רק לפי המדומע וא"כ י"ל דנגד הבעין מהחמאה לחוד יש ס' בהתרנגולת ועכ"פ י"ל דחשיב ס' דהא לשיטת הפ"ת תמיד ליכא וודאי ס' נגד הליכלוך ואפ"ה חשיב עכ"פ ס' בדרבנן אזלינן לקולא ונהי דלדידן נגד סתם ליכלוך וודאי יש ס' וכשרוצה להדיח י"ל דוודאי ליכא ס' מ"מ עכ"פ בכה"ג דל"צ ס' רק נגד חלק הליכלוך מהחלב י"ל דעכ"פ ל"ס יחשב שמא יש ס' כנגדו ולדעת הש"ך גם בשר עוף בחלב מותר בנשפך והגם דלשיטת הט"ז סי' צ"ח בשר עוף בחלב אסור בנשפך י"ל דכ"ז בבישול אבל בשר עוף ע"י טיגון דהוי תרי דרבנן בוודאי דאזלין לקולא בס':
ועוד י"ל דכיון דעכ"פ יש דעה בש"ע שמקיל אף אם יש טיחה בעין וע' בט"ז סי' ו' א"כ נהי דיש הכרעה בש"ע דלא כשיטה זו דקיי"ל דבכ"מ הלכה כדיעה הראשונה היכי דמובא שיטה השניה בשם י"א ובפרט דהרמ"א סיים והכי נהוג ובזה נסתפק הפמ"ג בהנהגות או"ה סדר ג' אות ו' אם יש לצרף דעת המחבר לס"ס מ"מ עיי"ש באות ח' שכ' דלענין ברכה דקיי"ל ס' ברכות להקל אף כשהמחבר כותב דיעה א' בסתם אפ"ה חשיב ס' ברכה וחזינן דעכ"פ חשיב בגדר מיעוט שמא הלכה כדיעה ב' ובס' ברכה אף ס"ס לחיוב ל"מ וע' בלב"ש בח"ד שכ' דהיכי דהמתיר מובא בש"ע נהי דיש הכרעה בש"ע דלא כוותיה מ"מ עכ"פ מועיל היכי שהוא ס' איסור ובשלו בכלי אף בנודע בתוך מעל"ע מותר הכלי אחר שהיית המעל"ע א"כ הכ"נ עכ"פ י"ל דהוי לי' ס"ס בדרבנן שמא נגד הליכלוך מהחמאה בעצמה יש ס' ושמא כשיטת הסוברים דגם טיח בעין נפגם ואף דזה הס' חשיב רוב לאיסור מ"מ ל"מ לשיטת התוס' נדה די"ח דאף בכה"ג חשיב ס"ס ואף לשיטת התוס' כתובות ד"ט מ"מ בדרבנן בוודאי מהני ס"ס כזו וא"כ אי הי' עכשיו ע"י ביטול בוודאי הי' שרי אך כיון שהי' ע"י טיגון א"כ בעי גם נטילה כיון דהי' בלי רוטב א"כ י"ל דבנטילה בוודאי ליכא ס':
אך באמת י"ל עפמ"ש הרי"ם דכל איסור הנבלע כ"ק ונטילה יש ס' שמא בקליפה עצמה יש ס' נגד הנבלע בה ורק דאוסרין מס' אבל בניתוסיף אח"כ א"כ ליכא חשש רק מחמת חנ"נ שוב הוי לי' סד"ר ולקולא יצא דעכיפ י"ל דבקליפה עצמה יש ס' נגד הנבלע בו ונהי דאנו אוסרין אף באיד"ר ולא מחשבין לס' מ"מ עכ"פ י"ל כיון דבאמת יש שיטת היש"ש דצלי בס' ול"צ נטילה ובפרט שכ' הפמ"ג במ"ז ס"ק י"א דבשמן כיון דהנטילה הוא רק מחמת חומרא אם אי' מקומו א"צ ליטול מסביב עיי"ש בשם המ"כ והפר"ת א"כ הכא עכ"פ כיון שהוכחתי דבכל התרנגולת יש ס' א"כ ל"צ נטילה רק באותו צד שנגע בהליכלוך ואי' מקומו א"כ א"צ נטילה ואף אם נחוש דבשעת טיגון עשוי להפך את הבשר וא"כ כל צד נגע בהליכלוך מ"מ כיון דהתרנגולת וגם החמאה הם שמנים א"כ הנטילה הוא רק מחמת חומר יש לסמוך שמא בהנטילה עצמה יש ס' ושמא כשיטת הסוברים דגם טיח בעין נפגם ונהי דאין לצרפו לס' מחמת דהמחבר מביא דיעה א' בסתם מ"מ עכ"פ לענין נטילה בשמן דהוא רק מחמת חומרא והראי' דאם בישלו בלי נטילה א"צ ס' נגד הנטילה א"כ במידי דהוא רק חומרא בעלמא שוב יש לסמוך אשיטת הסוברים דטיח בעין נפגם וכמו דמצרפין שיטה זו לענין ס' ברכה ולענין להשהות הכלים מעל"ע ובפרט לענין תרי דרבנן דקיל. וחוץ לזה י"ל דבאמת הא דבעי בשמן גם נטילה יש שיטת האו"ה דשמא הלכה כ"נ ולכאורה קשה באיד"ר לא נצריך נטילה דהוי לי' סד"ר אך שי"ל דהוי סד"ר דסתרי אהדדי דאם לא יהי' ס' שוב נימא להיפך שמא סגי נטילה א"כ סד"ר דסתרי ג"כ ל"מ:
אך באמת א"נ דהטעם דסד"ר להקל משים דחז"ל לא גזרו על הס' א"כ גם בתרתי דסתרי ניקול וכמ"ש המהרי"ט דבס' ממזר מותר אף בתרתי דסתרי וע' ברשב"א נדה ד"ג אך באמת חזינן לשני קדירות של היתר ל"א שאני אומר אף בדרבנן אך ע' בפמ"ג או"ח סי' שצ"ד בשם הפרישה שכ' דבאיד"ר שאין לו עיקר מה"ת אף בסתרי אהדדי מקילין עיי"ש א"כ ידוע מ"ש בח"מ אה"ע סי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כאיסור שאין לו עיקר מה"ת ומש"ה דעת כמ"פ דבתרי דרבנן מותר לבטל לכתחילה ושיב יש להקל אף בתרתי דסתרי א"כ י"ל הכא בבשר עוף בחלב וגם ע"י טיגון דל"צ כלל נטילה היכי דיש ס' ע"כ פשיטא דבמקום הפ"מ יש להתיר גם התרנגולת:
והנה לענין הקערות פשיטא דאף אם חוששין להחמיר מ"מ עכ"פ ל"ח רק ס' איסור א"כ כיון דדעת המתיר הובא בש"ע הייני דגם טיח בעין נפגם א"כ נהי דיש הכרעה בש"ע דלא כדיעה זו מ"מ עכ"פ מועיל לענין דמותר לאחר שהיית מעל"ע דבזה סומכין אדעת המחבר וז"ב ופשיט:
והנה כת"ה הביא בשם הגאבד"ק ברעזאן שליט"א שכ' די"ל דבלוע מהתרנגולת אי' בלי רוטב ואף דבב"ח חשיב איסור מחמת עצמו כמ"ש בש"ך סי' ק"ה ע"ז הביא דברי הפמ"ג דבתרי דרבנן מותר לבטל וא"כ היכי דמותר לבטל כ' האחרונים דל"א חנ"נ ושוב מיקרי איסור בלוע ואי' בלי רוטב וגם העיר די"ל דמש"ה בתרי דרבנן מקודשת לפי שאפשר בביטול לשיטת הפמ"ג עכת"ד:
הנה באמת לכאורה לפמ"ש הפמ"ג בסי' ק"ט דא"ה של א' שנתערב בתרי חתיכות של אחר דא"צ לשלם לו דא"ה מיקרי הפקר א"כ י"ל דל"ח כלל נתינה דהאשה תזכה מההפקר וע' תוס' קידושין דנ"ג:
אך באמת י"ל דהא דא"ה מיקרי הפקר דוקא היכי דאסור לבטלו א"כ שוב אינו עומד להנות ממנו וא"כ גם בנתבטל ממילא בשל אחר י"ל דאחר זוכה מהפקר אבל אם מותר לבטלו ועומד להנות ממנו שוב ל"ח הפקר ואם נתערב בשל אחר שפיר האחר צריך לשלם לו כיון דהבעלים הי' יכולים להנות ממנו ע"י ביטול ושוב י"ל דיועיל לקידושין דחשיב כמהנה אותה משלי אך אכתי י"ל לפמ"ש הפוסקים בישוב קושיות התוס' בהא דהמקדש בערלה דהקשו דהא תוכל להנות מאפרן והריטב"א כ' דהאפר הוי של הפקר והרשב"א כ' דהאפר חשיב פנ"ח נשמע דאף שהבעלים בעצמם מותר לשורפו להנות ממנו אפ"ה חשיב האפר של הפקר ופנ"ח וא"כ היה ביטול ברוב דההיתר משום דגזה"כ דנהפך איסור להיות היתר ועכ"פ חשיב בוודאי פנ"ח ומפורש בש"ס ב"ק דצ"ו דלבינתא ועבד עפרא דחשיב שינוי ואי דהדר משוי לבינתא האי לבינתא אחריתא אבל עכ"פ י"ל נהי דמותר לבטל מ"מ אין להבעלים זכות בהדבר היכי דהוי א"ה קודם הביטול ושוב לא יועיל בקידושין והרבה יש לדבר בזה:
נחזור לשיטת הפמ"ג דבתרי דרבנן מותר לבטל ושוב י"ל כסברת האחרונים בתרי דרבנן ל"א חנ"נ כיון דבאמת דעת הרמב"ם דגם בב"ח באיד"ר ל"א חנ"נ והרשב"א חולק והפמ"ג כ' דבשאר איסורין י"ל דל"א חנ"נ בדרבנן כיון דהוי כעין גזלג"ז ונהי דפוסקין דגם בזה אמרי' חנ"נ ובפרט בב"ח דרבנן בוודאי אמרי' חנ"נ וכמ"ש הפמ"ג בסי' צ"ב דבב"ח גם במליחא אמרי' חנ"נ אך עכ"פ י"ל בבשר עוף ע"י טיגון דהוי תרי דרבנן לא נימא חנ"נ דלשיטת הח"מ בסי' כ"ח דזה חשיב כאיסור שאין לו עיקר מה"ת ושוב י"ל דבזה בוודאי ל"א חנ"נ וכמ"ש הש"ך דבבישול עכו"ם ל"א חנ"נ ואף דלכאורה יוקשה על סברת האחרונים דהיכי דמותר לבטל ל"א חנ"נ דהא לשיטת רוב הפוסקים מה"ת מותר לבטל איסור ובב"ח אמרי' חנ"נ מה"ת ואף שכ' הישו"ע דבב"ח אסיר לבטל מה"ת מ"מ לשיטת התוס' בכל איסורין אמרי' חנ"נ מה"ת ומה"ת מותר לבטל וע"כ דעכ"פ קודם הביטול שם איסור עליו וע"י הביטול פנ"ח בא לכאן אך עכ"פ י"ל כסברת האחרונים דבתרי דרבנן הואיל דחשיב אין לו עיקר מה"ת א"כ ל"ש ליתא דבב"ח ול"א חנ"נ וא"כ פשיטא דמיקרי בלוע ושוב לשיטת החוו"ד אי' בלי רוטב מאוכל לכלי אף בלוע שמן ובפרט שי"ל דבלוע שמן אי' בחם לתוך צונן ולשיטת הסוברים דגם בכלי אמרי' תת"ג וז"ב ופשוט. ובעיקר הדבר שהביא הג' הנ"ל דבב"ח בדרבנן מיקרי בלוע והביא דברי הש"ך בסי' פ"ז שנסתפק בזה לענין מעמיד ופמ"ג סי' ק"א ובהנהגות או"ה בזה הצדק עם הג' יחי' וגם אנכי בתשובה הבאתי דאם חתיכת היתר בלע בב"ח ביחד אז נהי דבזה אמרי' חנ"נ מ"מ כיון דרק מדרבנן אמרי' בזה חנ"נ ע' בסי' צ"ד ובסי' ק"ג ושוב אם נגע בהיתר בלי רוטב בוודאי אי' ופלפלתי בזה בתשובה להמו"ץ מקאלבוסוב:
נחזור להנ"ל דלשיטת הט"ז בסי' ק"ה תמיד גם בב"ח בלוע אי' בלי רוטב ובפרט בתרי דרבנן בוודאי דחשיב רק בלוע וא"כ לשיטת החוו"ד בוודאי מותר דבלוע אי' בלי רוטב מאוכל לכלי ובפרט דאדמיקר אי' בליע שמן אף מחתיכה לחתיכה ובפרט בעירוי שנפסק הקילוח דעת המג"א דהקליפה הוא רק מחמת חומרא ועי' בחוו"ד סוף סי' צ"ד שכ' בפי' דבעירוי שנפסק הקילוח הקערה מותר בדיעבד דבזה כיון דהקליפה הוא מחמת חומרא שוב בא"א לקלפו מותר אף בכלי וע' ביד אפרים סי' צ"ב ובשו"ת מהר"ם ם שיק שכ' כן ובפרט בכלי פארצליין דבאמת י"ל דחשיב כדיעבד כמ"ש המפורשים ועפמ"ש בתוס' פסחים דכ"ו ע"ב וד"ל ע"א ורק שכ' הישי"ע דבכלי שא"א להפריד האיסור חל שם איסור על הכלי וי"ל דכ"ז היכי דבלע טעם גמור אז י"ל דחל עליו שם איסור אבל בעירוי שנפסק הקילוח דהוי רק בליעה מועטת והוי רק חומרא א"כ עכ"פ לא חל על הכלי שם איסור בשביל מעט הבליעה שנבלע בה ושוב בכלי פרציליין דיהי' נפסד י"ל דחשיב כדיעבד ובפרט שיש לצרף שיטת הרשב"א הובא במחבר סי' צ"ט דבכלי שדרכה להשתמש בשפע מותר אפי' לכתחילה וא"כ י"ל אף דבסי' ס"ט כ' הש"ך דבקערה ליכא ס' נגד הקליפה מ"מ בספר חכמת אדם כ' דבקערות דידן יש ס' נגד הקליפה ובפרט היכי דבלע רק ע"י עירוי שנפסק הקילוח דהוי בליעה מועטת ונהי דבכלי ל"ש ביטול כמ"ש בחוו"ד סי' צ"א אבל עכ"פ אם ישתמש אח"כ יהי' ס' במה שבתוך הקערה נגד הקליפה א"כ ל"מ לשיטת הרשב"א בוודאי שרי ואף לדידן י"ל רק בבלע ע"י בישול דיש בו בליעה מרובה נהי דדרכו להשתמש בו בשפע מ"מ יש לגזור שמא ישתמש בו בדבר מועט אבל בבלע ע"י עירוי שנפסק הקילוח דליכא רק בליעה מועטת א"כ אין לגזור דתמיד יהי' ס' נגד מעט בלוע ובפרט בתרי דרבנן יש לסמוך אשיטת הרשב"א ובפרט דעיקר החולקים אשיטת הרשב"א לפי שי"ל דחשיב כמבטל איסור וכיון דבתרי דרבנן מותר לבטל א"כ שוב בוודאי יש לסמוך אשיטת הרשב"א. כללו של דבר דיש לצדד ולהתיר גם גוף התרנגולת אם הוא הפ"מ ובפרט הכלים שבלעו ע"י עירוי שנפסק הקילוח בוודאי מותרים הכלים אחר שהיית מעל"ע כנלע"ד פשוט בס"ד לדינא:
בעה"ח ג' וישב תרנ"ח ראדמישלא והנני ידידו.