אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן יט

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן יט

סימן יח

להרב הגדול החו"ב וכו' כש"ת מוה' יחיאל לעהרער נ"י

בדבר שאלתי באחד שנסע בספינה ונטבע בים ושני עדים כשרים שהו יותר מג' שעות ולא ראוהו עולה מהמים ואחר ב' ימים נמצא כערך א' וחצי פרסה רחוק ממקום הטביעה וע"א ראה תיכף בהעלותו מהמים אבל לא הכירו רק בפדחתו בט"ע גמור ועוד ע"א הכירו בפדחתו למחרתו וגם בט"ע של כל בגדיו וד' כנפות ומכנסים וחגורה ומעיד שמכיר כל בגדיו בט"ע זה תורף שאלתו בקצרה הנה מקודם נדבר מכח ט"ע של העד הא' שראה עולה מהמים תיכף והנה בהא דמפורש בש"ס דקכ"א בהא דדיגלת דבעי חזי בשעתיה ידוע שיש בזה מחלוקת הפוסקים דיש מקצת פוסקים דמי שלא ראה הטביעה ול"ש חשש בדדמי ל"צ חזי בשעתיה דהחילוק הוא רק דתיכף בעלותו מהמים אז פ"פ ניכר היטב ול"צ להכרה גמורה אז ל"ש חשש בדדמי ואחר שמונח ביבשה איזה שעה אז נשתנה קצת וצריך להסתכל היטב ומי שראה הטביעה לא מסתכל היטב ולכן בעי חזי בשעתיה אך כמ"פ כ' דלעולם בעי חזי בשעתיה דאח"ז נשתנה וא"א להכירו בפ"פ וגם בשני עדים בעי חזי בשעתיה רק דלמי שראה הטביעה אז ל"מ אף ט"ע אפי' בראה תיכף רק בעי סימנים ורק בלא חזי בשעתיה אז בעי סימן מובהק ובחזי בשעתיה סגי בסימן אמצעי ומוכח לכאורה דאף אם יש חשש בדדמי מ"מ סגי סימן אמצעי ולכאורה י"ל הסברא דל"מ א"נ דחשש בדדמי הוא רק מדרבנן וכפי פירוש הריטב"א בהא דבעי הש"ס בע"א במלחמה דהיינו באמת ע"א נאמן בעדות מה"ת משום דלהתיר ל"ש דש"ב כמ"ש בתוס' יבמות דפ"ח וע"א נאמן נגד ח"א או כמ"ש הספרי מקרא דלא יקום אבל קם לעדות אשה או כשאר הסברות ורק חז"ל הי' להם להחמיר אי לאו משום טעם דדייקא וא"כ הכא דשייך הסברא דבדדמי יש לחז"ל להחמיר וא"כ לענין החשש דרבנן מהני סימן אמצעי כמ"ש הנוב"י וכמ"פ דלענין איד"ר מהני סימן אמצעי ואף א"נ דחשש בדדמי הוא מה"ת וי"ל הסברא דבאמת בדש"ב אין ע"א נאמן רק הסברא כמ"ש הרמב"ם דהיכי שיש בירור הדברים בלי דברי העדים ל"צ תו"ע וכיון דעכ"פ יש ס' שמא אומר בדדמי א"כ עכ"פ ל"ח בירור ושוב ע"א ל"מ בדש"ב א"כ שוב י"ל דלא יועיל סימן אמצעי:

אך באמת דעת הנוב"י דאף באיסור ד"ת מ"מ היכי דעכ"פ איתרע ח"א ד"ת מהני סימנים ובאמת עפ"ז י"ל דנהי דיש חשש בדדמי ול"ח בירור מ"מ גם ע"א נגד דש"ב נהי, דל"מ מ"מ עכ"פ חשיב איתרע ח"א ושוב י"ל דמהני סימנים ובאמת בגוף דברי הנוב"י שכ' דהיכי דאיתרע החזקה מהני סימנים באמת כבר העירותי בספרי ח"א סי' מ"ט מש"ס יבמות בהא דתנן במתני' דסימן ל"מ ופריך מהא דמצאו קשור דמשמע דמהני סימן ושמא מיירי היכי דזיכה גט במקום יבם דבכה"ג הוי ס' מגורשת תיכף בקבלת השליח את הגט וא"כ עכ"פ הוי ס' מגורשת ומהני סימן כיון דעכ"פ הוי ני' ס' א"א תיכף בקבלת השליח את הגט ונשמע לכאורה דבס' ד"ת אף היכי דאיתרע החזקה ל"מ סימנים והגם שי"ל דזה תלוי בזה א"נ דקיי"ל באמת סימנים דרבנן אז אף א"נ דלענין איד"ר מהני סימנים אבל היכי שאכתי יש ס' איסור ד"ת ועכ"פ לא נתקלקל הח"א לגמרי ל"מ סימן אבל לשיטת הרמב"ם דפסק באמת סימן ד"ת ורק מפני חומר א"א החמירו וכמ"ש התוס' דבאיסור א"א החמירו לחוש למיעוט כמי במשאל"ס עיי"ש קידושין ד"נ דחששו אף למיעוט מקדשי והדר מסבלי א"כ י"ל היכי שכבר איתרע הח"א ועכ"פ ל"ח עון מיתה שוב מהני סימן אך עכ"פ אי חשש בדדמי לא הוי רק מדרבנו שפיר מהני סימן אמצעי:

אך באמת אנן מחמירין דאף למי שלא ראה הטביעה אפ"ה בעי חזי לאלתר ומהני אף בלי סימן נחזור לדידן דהעד העיד שראה תיכף והכירו בפדחתו והנה באמת בש"ס בכורות משמע לחד לישנא דמה"ת סגי בהכרה בפדחת לחוד ורק בתחילת עדות החמירו חז"ל והכוונה י"ל עפמ"ש המהרח"ש בהא דמפורש בש"ס שני טעמים על נאמנות ע"א בעגונה א' משום דעד"ל ב' משום עגונה אקילי רבנן דבאמת י"ל בהא דבדש"ב בעי שני עדים יש שני טעמים א' משום חשש משקר ב' דגזה"כ דבזה בעי תו"ע והנ"מ דאם יש חשש משקר ויבוא מכשול באיסור א"א בזה לא הי' כח ביד חז"ל להקל משום עגונה אך אי ליכא חשש משקר ורק דגזה"כ דבעי תו"ע בזה יוכלו חז"ל להקל א"כ זה כוונת הש"ס דמשום דעד"ל יש בירור דלא משקר ואי דגזה"כ דבעי תורת עדות מ"מ בזה שוב יוכלו חז"ל להקל משום עגונה עיי"ש הייטב:

א) ובאמת עפ"ז י"ל קושית התוס' נדה ד"ב בהא דמפורש שם כל הנשים דיין שעתן וחכ"א מטמא מעל"ע וכ' בתוס' דרק לקדשים תולין אבל לבטלה דהוי חולין טהורה מטעם חזקה והקשו בתוס' דנימא דהוי ס' טומאה ברה"י וטמא אף לחולין אף היכי שיש חזקה דהא קיי"ל דבס' טומאה ברה"י ל"מ חזקה:

והנלע"ד דהנה עוד הקשו בתוס' שם דמדוע הכא רק תולין והא בנגע באחד בלילה משמע דעכ"פ בלא ראה חי מבערב הוי וודאי טומאה עכ"פ בקדשים והטעם כיון דליכא חזדמע"ק ברורה אזלינן בתר חזקה דהשתא א"כ הכ"נ באשה כיון דשכיח בה דמים כאינה בדוקה דמיא א"כ יהי' טומאת וודאי וכ' בתוס' משום לבי נוקפו לא החמירו חז"ל והקשה המהר"ם דא"כ מאי הקשו התוס' דנימא שיהי' טמא מדין ס' טומאה ברה"י הא י"ל משום לבו נוקפו לא החמירו חז"ל ותירץ דבשלמא לפי"מ דס"ל דבאמת לחולין טהור רק לקדשים מחמירין א"כ ע"כ דהוי רק חומרא דרבנן דמה"ת ל"ש לחלק בין קדשים לחולין א"כ לענין סייג שפיר י"ל דמשום לבו נוקפו אוקמה אדינא אבל לפי"מ דס"ד שיהי' טמא מדינא אף לחולין מה"ת א"כ משום לבו נוקפו א"א לטהר שלא כדין עיי"ש. ובאמת מצינו כזה בש"ס יבמות דפ"ח דקאמר שם דמש"ה ע"א נאמן בעגונה משום עגונה אקילי בי' רבנן ופי' הרשב"א והריטב"א דבאמת אי לא הי' נאמנות לע"א מה"ת בעדות אשה לא הי' כח ביד חז"ל להקל משום עגונה לבוא לידי חשש מכשול באיסור א"א ורק דבאמת מה"ת ע"א נאמן בעדות אשה מדרשא דספרי ורק אי לאו משום עגונה הי' חז"ל מחמירין שלא לסמוך על ע"א כמו שהחמירו במשאל"ס ורק משום עגונה אוקמה אד"ת:

ובאמת בש"ס נדה די"ב בעיא הש"ס אשה מה שתבדוק א"ע כדי לחייב את בעלה חטאת וקאמר לא תבדוק משום לבו נוקפו שם הוא ג"כ רק חשש דרבנן דעיקר בעיית הש"ס אי נסמוך אחזקה במקום שאפשר לברר וזה הוא רק מדרבנן דלא סמכינן ארובא וחזקה היכי דאפשר לברר כמ"ש בספר גינת וורדים וע' תוס' פסחים ד"ד א"כ שפיר משום לבו נוקפו אוקמא אד"ת אך באמת דעת התוס' יבמות שם וכן הבין הריב"ש בשיטת הרמב"ם ז"ל דנאמנות ע"א הוא רק דרבנן ומוכח דיוכלו חז"ל להקל משום עגונה אף נגד ד"ת. אך לדברי המהרח"ש הנ"ל יצא דדוקא היכי דיש באמת חשש מכשול באיסור א"א אז לא יוכלו להקל משום עגונה אבל היכי דידעינן שמת נהי דגזה"כ דבעי תו"ע בזה שוב מהני קולת עגונה נמצא הכא דבאמת יש חזדמע"ק המברר דהשתא הוא דראתה ולדעת כמ"פ חזקה חשיב בירור א"כ נהי וגזה"כ דבס' טומאה ברה"י ל"מ חזקה להתיר מ"מ ליכא בזה חשש מכשול באיסור טומאה דהא החזקה מבררת שלא ראתה מקודם רק דהלל"מ דל"מ בזה חזקה ובזה שוב י"ל משום לבו נוקפו הקילו כיון דעכ"פ ליכא חשש מכשול באיסור טומאה וכמו שהקילו שם משום עגונה:

אך לכאורה י"ל לפמ"ש הג' מליופניק ז"ל דדוקא חזקה דלא איתרע אז חשיב בירור אבל היכי שיש חזקה דהשתא לאיסור נהי דילפינן מנגע מ"מ עכ"פ ל"ח בירור ול"מ בד"נ דכתיב והצילו העדה א"כ שוב י"ל דבחזקה דאיתרע באמת יש חשש שמא ראתה מקודם רק במקום דגזה"כ דנסמוך על החזקה א"כ אף אי קמי' שמי' גליא שנתהווה איסור מקודם אפ"ה הוא לא עביד איסור דהא עשה ברשות התור לסמוך אחזקה והמ"ש הפמ"א דמי שלא בדק אחר ח"י טריפות ואכלו ואח"כ נתוודע שהי' טריפה דא"צ כפרה דחשיבא אנוס ומקורו מש"ס פסחים דע"ב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור ועי" ש"ס שבועות די"ז ומה שפלפלו בזה הנוב"י והס"ט וע' בפמ"ג בפתיחה להי' ל"ה ומ' תוס' ביצה דכ"ה ע"ב. אבל בס' טומאה ברה"י דהלל"מ דלא נסמוך אחזקה שוב יש חשש שמא מחמת ראתה מקודם כיון דחזקה דאיתרע ל"ח בירור וא"כ היכי דבאמת יש חשש מכשול באיסור טומאה שוב לא יוכלו להקל משום לבו נוקפו אך באמת ניחא דבאמת יש לבעלה ח"ט וח"ט דידי' לא איתרע וגם חזקת הטהרות לא איתרע ורק אי לא הי' באשה זו שום חזדמע"ק להיתר א"כ הי' חזקה דהשתא חשיב כבירור לאיסור א"כ לא הי' מועיל ח"ה של הבעל והטהרות כמ"ש התוס' רי"ד כיון דעיקר אנו דנין בתר חזקת גוף דבר שנולד בו הס' ובמקום דליכא חזדמע"ק חשיב חזקה דהשתא כוודאי איסור וכמפורש בש"ס קידושין דע"ט לענין יומא דמשלם שתא וע' שו"ת נוב"י מה"ק אה"ע סי' ל"א א"כ לא הי' מועיל חזקת מסובב אבל כיון דבאשה גופא יש ח"ט נהי דל"ח בירור כיון דאיתרע אבל עכ"פ נשאר הדבר בס' ושוב יש לאוקמי טהרות אחזקתן וחזקה דידי' לא איתרע וחשיב בירור ונהי דנימא דברה"י ל"מ חזקה מ"מ כיון דליכא חשש מכשול באיסור טומאה שוב יוכלו להקל משום לבו נוקפו וכמו שהקילו שם משום עגונה כיון דליכא חשש מכשול באיסור א"א ומיושב קושית התוס' בס"ד:

נחזור להנ"ל דבשלמא לענין ע"א דיש בירור דלא משקר א"כ אף א"נ דלא כסברת הרמב"ם רק דגזה"כ דאף אם יש בירור אפ"ה בעי תו"ע מ"מ מהני קולת עגונה אבל אם ליכא רק פדחת לחוד דזה ל"ח הכרה גמורה ויש עכ"פ חשש מיעוט שמא אחר הוא בזה ל"מ קולת עגונה דיש חשש מכשול באיסור א"א א"כ אדרבה נהי דמה"ת מהני דל"ח למיעוט מ"מ החמירו חז"ל כמו שהחמירו במשאל"ס אעפ"י דמהני לענין נחלה ה"ה דגם הכא החמירו עכ"פ נשמע דמה"ת מהני הכרה בפדחת לחוד אך לתירוץ האבע"א אף מה"ת ל"מ ובהסבר פלוגתתם י"ל עפי"מ שנסתפק בפמ"ג יו"ד סי' נ' במצוי להתיר אי חשיב כרוב ומהני מה"ת אף בס' בשחיטה או נימא דנגד חזקה לאיסור אף מה"ת ל"מ וי"ל דהכא ע"י היכר הפדחת לחוד חשיב עכ"פ כמו מצוי להיתר ופליגי אי נגד חזקה מהני ס' המצוי להתרר מה"ת וביותר ביאור י"ל עפמ"ש הב"א והח"ס דהיכר פדחת לחוד חשיב עכ"פ כסימן אמצעי וא"כ י"ל דפליגי אי מה"ת מהני סימן ורק מפני חומר א"א ל"מ סימן או אף מה"ת ל"מ סימן:

ובאמת עפ"י הנ"ל הי' מקום לומר לכאורה לפמ"ש הפוסקים דעכ"פ באיד"ר מהני סימנים א"כ הכא בנטבע במשאל"ס דכבר נסתלק האיסור תורה א"כ ל"מ לפי"מ דמשמע דרק חז"ל החמירו שלא לסמוך אפדחת א"כ י"ל דלא החמירו רק היכי שיש חשש ד"ת אבל הכא דכבר נסתלק האיסור ד"ת לא החמירו ואף לתירוץ השני דגם מה"ת ל"מ פדחת מ"מ כיון דעכ"פ חשיב כסימן אמצעי ושוב היכי דכבר נסתלק החשש איסור תורה שוב י"ל דמועיל סימן אמצעי וה"ה דמועיל היכר פדחת ואף שבאמת כמ"פ מביאים ראי' דגם לענין איד"ר ל"מ סימנים מהא דמפורש במתני' דפדחת לחוד ל"מ אף בצירוף סימנים והא לחד לישא מהת' מהני פדחת לחוד ונשמע דגם באיד"ר ל"מ סימנין:

אך באמת כ"ז לתירץ הראשון של הש"ס שפיר נשמע דגם באיד"ר ל"מ סימנים אבל נתירוץ השני שפיר י"ל דבנסתלק האיסור ד"ת מהני סימן רק דפדחת לחוד ל"מ מה"ת וא"כ הכא ממ"נ א"נ דפדחת מהני מה"ת א"כ שוב י"ל דחז"ל לא החמירו שלא לסמוך אפדחת רק היכי שיש חשש ד"ת אבל במשאל"ס דכבר נסתלק החשש ד"ת שוב מהני היכר פדחת וא"נ דפדחת גם מה"ת ל"מ שוב י"ל דלענין דרבנן מהני סימנים וא"כ כיון דפדחת חשיב עכ"פ כסימן שוב אחר שנסתלק האיסור ד"ת ע"י משאל"ס שוב מהני פדחת. נמצא דבשאר סימנים אף בנטבע במשאל"ס י"ל דל"מ דשמא כלישנא קמא דבכורות ונשמע דגם באיד"ד ל"מ סימן אבל בצירוף פדחת בוודאי מועיל:

עוד י"ל דשפיר אפשר דבמשאל"ס מועיל סימן אמצעי וצא תיקשי מהא דל"מ פדחת ע סימנים דכבר נודע דס' בנתגלגל אסור והטעם לפי שכבר הוחלטנו בס' לאיסור בשעה שהי' נ"מ לד"ת א"כ הכ"נ יש לחלק דבשלמא בנפל תחילה למשאל"ס א"כ כבר נסתלק אז האיסור ד"ת לפי שהוחלטנו שמת במים רק חז"ל חששו שמא עלה מהמים א"כ שפיר בנמצא אח"כ איש א' עם סימנים אין מהצורך לחקור רק על חשש דרבנן דאף אם לא נסמוך על סימנים ונאמר דאחר הוא שיש לו סימן זה אפ"ה אשה זו יצאה מאיסור ד"ת וא"כ כיון דבשעה שדנין על הסימן אין חשש ד"ת לכן מהני סימן אבל בהכירו בפדחת עם סימן אז אם נחליט דל"מ הסימן דאחר הוא שנזדמן בסימן כזה א"כ יש חשש איסור תורה רק דמה"ת מהני היכר פדחת אבל עכ"פ כיון דבשעה שדנין על הסימן צריכין לדון גם על ד"ת וע"ז לא נסמוך אסימן נהי דמה"ת יש היכר פדחת מ"א כיון דבשעה שדנין על הסימן צריכין לדון גם על ד"ת וע"ז ל"מ סימן שוב ל' גם לענין דרבנן וז"ב:

ובאמת עפ"ז י"ל נמי בהא דכ' הנוב"י דלענין דרבנן מהני סימני בגדים דלענין דרבנן ל"ח לשאלה כמו דל"ח לשאלה בממון והג' מבערזאן נ"י העיר דהא נשמע מהא דפדחת ל"מ בצירוף כלים אף דמה"ת מהני פדחת ובאמת י"ל דללישנא בתרא אין ראי' מזה דהא פדחת אף מה"ת ל"מ:

אך לפי הנ"ל ג"כ אין ראי' דשם עכ"פ בשעה שדנין על הבגדים צריכין לדון גם על ד"ת ואי ניחוש לשאלה ונימא דאחר הוא וא"כ יש גם איסור ד"ת ונהי דמה"ת יש היתר מכח פדחת אבל עכ"פ כיון דע"כ צריכין לצרף היתר פדחת ממילא ל"מ גם לענין דרבנן אבל במשאל"ס דכבר נסתלק האיסור ד"ת קודם שמצאו אותו ול"צ לדון כלל על ד"ת שפיר י"ל דסימני בגדים לחוד מהני וז"ב בס"ד נשמע דשפיר י"ל דהכא שנטבע במשאל"ס וכבר יצאה מאיסור ד"ת שפיר היכר פדחת לחוד יועיל וגם סימני בגדים לחוד ובפרט צירוף תרווייהו בוודאי מהני ובפרט אף א"נ דלמ"ד סימנים דרבנן ל"מ אף באיד"ר מ"מ לדידן דמספקא לן שמא סימנים ד"ת בוודאי עכ"פ היכי דיצאה מאיסור ד"ת שפיר הוי לי' ס' בדרבנן שמא סימן מועיל אף באיסור ד"ת ואין לומר דהוי לי סד"ר נגד ח"א דבס' דדינא ל"ש חזקה כמ"ש הפוסקים דבשביל חזקה לא ישתוה הדין וה"ה די"ל לענין חשש שאלה כיון דעכ"פ יש ס' דדינא אי חוששין לאלה דהא לתירוץ האבע"א ל"ח לשאלה ובאמת כמ"פ ס"ל להלכה דל"ח לשאלה ע' בחו"מ סי' ס"ה וא"כ היכי דכבר יצאה מאיסור ד"ת שפיר הוי לי' ס' דדינא במידי דרבנן ואזלינן לקולא וא"כ אין ראי' ממתני' דמתני' קאי למ"ד דוודאי חוששין לשאלה אז שפיר י"ל דגם בהיכר פדחת חוששין לשאלה אבל לדידן להלכה י"ל דהיכי שכבר יצאה מאיסור תורה ל"ח לשאלה דהוי לי' סד"ר והא דמוכח בש"ע דגם היכר פדחת ל"מ אף בצירוף כלים י"ל דקאי לאבע"א דהיכר פדחת ל"מ אף מה"ת אבל בנטבע במשאל"ס בוודאי מהני היכר הבגדים ע"י ט"ע:

אך לכאורה י"ל דאף שכ' דכיון דהיכר פדחת חשיב כסימן וי"ל דמהני בנטבע במשאל"ס מ"מ יש לחוש לפמ"ש המפורשים דאף דבמשאל"ס אם ניסת ל"ת מ"מ ע"א במשאל"ס ל"מ דל"מ לשיטת הסוברים דרק מדרבנן נאמן ע"א ומשום קולת עגונה א"כ במשאל"ס דל"ש קולת עגונה א"כ אין לו נאמנות ואף אם ניסת תצא אך אף א"נ דמהימן מה"ת. הוא רק משום מדע"ל והכא אינו מתיירא לשקר דיוכל לומר שעלה מהמים ע' שו"ת פמ"א וברית אברהם שכ' דאף א"נ דנטבע במשאל"ס מהני אח"כ סימן אמצעי אבל אם ליכא על הטביעה רק ע"א ל"מ סימן אמצעי א"כ הכא י"ל דאף שכ' המפורשים דהיכר פדחת חשיב עכ"פ כמו סימן מ"מ י"ל דכ"ז אם שני עדים מעידים על היכר פדחת אבל אם רק ע"א מעיד א"כ כיון דעכ"פ ל"ח הכרה מעליא דהא לא עדיף מסימן א"כ יש חשש משקר דל"ש עד"ל דאם יבא בעלה ניתלי שגם אחר הי' לו פדחת כמו זר וא"כ שוב אין לו נאמנות כלל על היכר פדחת וא"כ שוב עכ"פ מדרבנן משאל"ש אסור:

אך באמת מסיק הבר"א דגם במשאל"ס שייך מדעד"ל דאם יבא יהי' נתפס בשקרן דכיון דרובן אינם ניצולים נהי דבעגונה חששו למיעוט אכל עכ"פ יהי' נתפס בשקרן ה"ה הכא אף דלענין חומר א"א ל"מ היכר פדחת מ"מ יהי' נתפס בשקרן כיון דבאמת ל"ש שיהי' לאחר פדחת כזה וא"כ שייך מדעד"ל ושוב היכי שכבר יצאה מאיסור ד"ת שפיר מהני וגם יש עוד לצרף דברי העד השני שהכירו בפדחתו למחרתו ואף דלא ראה לאלתר מ"מ לשיטת הסוברים דשמע אין דינו כראה, א"כ דעת כמ"פ דלמי שלא ראה הטביעה ל"צ חזי בשעתיה ובפרט שי"ל דבאמת דעת הריב"ש מובא בב"י דאם לא שהה ג"י במים אז ל"צ חזי בשעתיה ואף שמביא דהרמב"ן והרשב"א חולקים מ"מ כ' הנוב"י דיש לצרף זה א"כ הכא דנראה דבשעה שראה העד השני לא הי' ג' מעל"ע שלמים א"כ אף שדעת הנוב"י דל"צ ג' מעל"ע מ"מ כמ"פ ס"ל דבעי ג' שלמים א"כ בתוך ג' מהני הכרה אף בלא חזי בשעתיה:

אך אכתי י"ל דחשיב ס' ג"י דאף דאיש הזה עדין לא עבר ג' מעל"ע מ"מ שמא אחר הוא וכבר עבר עליו יותר מג' מעל"ע ואף שהנוב"י כ' דס' ג"י עם בגדים בוודאי מהני מ"מ י"ל הכא הוי ס"ס להחמיר שמא הוא אחר ג' ושמא כשיטת הרמב"ן דבמים אף בתוך ג"י בעי חזי בשעתיה וס"ס להחמיר אף בדרבנן לחומרא כנודע מ"מ י"ל כיון דעכ"פ איש שאנו דנין עליו הי' חי קודם ג' א"כ אף אי נחוש לשאלה מ"מ לא השאיל רק לאיל חי א"כ ע"כ גם איש זה שנמצא הי' חי קודם ג"י א"כ שוב לא נשתנה פניו וע"כ הוא האיש שאנו דנין עליו וכבר העיר בזה הנוב"י בכמה חשובות א"כ אף דהעיקר דבמים אף בתוך ג"י בעי חזי בשעתיה מ"מ עכ"פ חזי לצרף לכל הני סברות דלעיל:

נחזור לנ"ד די"ל דנטבע במשאל"ס ונתברר זאת עפ"י עדים כשרים ושהה עד שת"נ מהני אח"כ היכר פדחת וה"ה שאר סימנים והיכר בגדים ג"כ י"ל דמהני כיון דעכ"פ מספקא לן אי חוששין לשאלה ובדרבנן אזלינן לקולא ובפרט היכר פדחת עם סימני גופו וכבר יצאה מקודם מאיסור ד"ת ס בודאי דמהני:

ובאמת נודע דעת מהר"ל מפראג דסימן אמצעי בגוף וט"ע בכלי מהני ממ"נ והב"ש חולק ולענ"ד יש להביא ראי' לשיטת הב"ש מש"ס ב"מ דמבואר אבל בעדים דאוכף וסימני דאוכף אימא לא וכ' התוס' בעדי אוכף פירוש למ"ד סימנים ל"ד וכונתם דלמ"ד סימנים ל"ד ל"מ סימני אוכף וקשה דזה פשיטא דגם סימנים בגוף ל"מ. וע"כ נשמע מזה כסברת הב"ש דלמ"ד סימני דרבנן פשיטא דחוששין לשאלה רק אם יש ט"ע על הבגדים א"כ ע"י החשש שאלה חשיב כסימן אמצעי אבל בסימן ע"י החשש שאלה גרע עוד מסימן אמצעי א"כ זה כוונת התוס' דלמ"ד סימן ד"ת א"כ חזינן דל"ח לאתרמי א"כ פשיטא דעדי אוכף מהני דחשש שאלה לא גרע מחשש אתרמי עכ"פ בכלים דלא מושלי חשיב כמו סימן וא"צ קרא לזה רק בסימני אוכף הו"א דנצרף חשש שאלה לחשש אתרמי ועכ"פ חשיב בגדר שני מיעוטי דחשיב כפלגא קמ"ל דבכלים דלא מושלי ל"ח כלל לשאלה ול"ח אף למיעוט אבל למ"ד סימנים דרבנן לדידי' צריך קרא אף לעדי אוכף דהו"א דגם בכלים דלא מושלי הוי חשש שאלה עכ"פ כמו חשש אתרמי קמ"ל דבכלים דל"מ ל"ח לשאלה ומהני אף למ"ד סימנים דרבנן. עכ"פ נשמע כדעת הב"ש דלמ"ד סימנים דרבנן מצד הסברא יש לחוש לשאלה:

ובאמת עפ"ז י"ל דלפי תירוץ הראשון בבכורות פדחת מהני מה"ת א"כ נשמע ממתני' דפדחת עם סימני כליו ל"מ משום דחוששין לשאלה דגם לענין דרבנן חוששין לשאלה ומש"ה האבע"א משני כליו בחיורי וסומקי משום דס"ל דהיכי שכבר נסתלק האיסור ד"ת ל"ח לשאלה וכיון דהכא כבר נסתלק האיסור ד"ת ע"י היכר פדחת ס"ל דל"ח לשאלה ובאמת באיסור ד"ת שפיר נחוש לשאלה ומש"ה ניחא דפריך הקושיא דמצאו קשור אחר האבע"א והקשו דהא כבר ידע מתירוץ הש"ס דל"ח לשאלה ובזה א"ש דהאבע"א מיישב רק המתני' אבל באמת בחשש ד"ת מצד הסברא חוששין לשאלה וז"ב בס"ד:

נחזור להנ"ל דאדרבה י"ל דהאבע"א קאי לל"ק דבכורות ופליגי שני התירוצים אי בדרבנן חוששינן לשאלה. אך עכ"פ בנ"ד שנטבע במשאל"ס א"כ נסתלק האיסור ד"ת ושוב י"ל דמהני היכר פדחת ל"מ לל"ק דבכורות דרק חז"ל החמירו א"כ י"ל דבכה"ג שכבר נסתלק האיסור ד"ת לא חשו חז"ל וגם ללשון שני עכ"פ הוי כסימן ובאיד"ר מהני סי' עכ"פ לדידן דמספקא לן אי סימנים ד"ת וגם י"ל דבדרבנן ל"ח לשאלה דלל"ב בבכורות בודאי די"ל דבדרבנן ל"ח לשאלה והא דפדחת בצירוף כלים ל"מ משום דפדחת ל"מ מה"ת ורק לל"ק דבכורות י"ל דס"ל כמו האבע"א דמיירי בחיורי וסומקי ונשמע דהאבע"א ס"ל כל"ק דבכורות אבל עכ"פ בדרבנן בוודאי דל"ח לשאלה ובפרט שביבמות משני הך בחיורי וסומקי בסופו ומשמע דגם בד"ת ל"ח לשאלה מכ"ש בדרבנן ואף שעל היכר פדחת יש לפקפק כמש"ל מ"מ הוכחתי דחשיב עדות גמור א"כ פשיטא דבנטבע במשאל"ס ויש היכר פדחת וט"ע בבגדים דמהני ויפה כ' הג' מבערזאן נ"י דלל"ק בבכורות הוי תרי דרבנן ודעת הח"מ אה"ע סי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כאין לו עיקר מה"ת וממילא ס' לקולא אף נגד ח"א וע' בפמ"ג או"ח סי' שצ"ד א"כ בוודאי דל"ח לשאלה:

ובפרט בכל בגדיו כ' כמ"פ דחשיב ככלים דל"מ ונהי דלדעת הב"י למ"ד סימנים דרבנן ל"מ אף ט"ע בכלים דל"מ אבל כיון דלמ"ד סימן ד"ת מהני א"כ זה חשיב עכ"פ כסימן אמצעי וא"כ בנטבע במשאל"ס דמהני סימן אמצעי ה"ה דמהני כלים דל"מ ובפרט שכ' הנוב"י דסברת הב"י דמדרבנן חוששין לשאלה א"כ הכא דכבר יצא מאיסור ד"ת או ע"י הטביעה או ע"י הפדחת א"כ בודאי דמהני ט"ע בכל בגדיו ובפרט שכ' כמ"פ דבגד ד' כנפות חשיב כלום דל"מ ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד להיתר והנני מצטרף לדברי הג' מבערזאן נ"י:

בעה"ח ג' פרשת וארא תרנ"ט ראדאמישלא והנני ידידוש"ת

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה