אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן יז

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן יז

סימן טז

בדבר שאלתו בדבר המקוה שבקהלתכם שמחממים אותו ושופכים לתוכו מים בכל יום וחושש לשיטת הפוסקים דגם בשאובין פסול בנותן סאה ונטל סאה אם הוא יותר מרובו והנה כת"ה נסתפק אף אם נחוש לשיטה זו מ"מ הכא המקוה הלז סמוכה למקוה אחרת ויכולין לעשות השקה מזו לזו אך אכתי י"ל לשיטת הפוסקים דגם לענין השקה אם נפסק ההשקה אח"כ שוב חוזר לפסולו:

הנה לכאורה בוודאי יש להקל בזה ולומר דהוי ס"ס גמור שמא הלכה כשיטת הפוסקים דרק במ"פ פוסל בנתן סאה יותר מרובו אבל במים שאובין כבר נעשה כגוף מי המקוה ואינו חוזר לפסולו ואף א"נ כשיטת הראב"ד דגם בשאובין שייך הך דנתן סאה מ"מ שמא לענין השקה מהני אף אם נפסק אח"כ השקה לענין שאובין ואף שי"ל דהוי ס"ס נגד ח"ט כמפורש בש"ס נדה ד"ב דלענין ס' במקוה מצרפין ח"ט דגברא מ"מ נודע מה שהעירו הראשונים דהא חזקת הגברא הוי חזקת מסובב וכ' הרא"ם בר שניאור דשם יש במקוה גופא חזקה דהשתא לאיסור נהי דחזקה דמעיקרא עדיף מ"מ מצרפין ח"ט דגברא א"כ הכא לענין המקוה הוי ס"ס גמור ושוב י"ל דלא משגיחין על ח"ט:

ועוד נודע דברי הנוב"י דאף דבמקוה ס' מ"ס מחמירין אף אם טבל בו טמא דרבנן ובמקוה ס' שאובין מקילין אף שיש ח"ט דשם בס' מ"ס הס' על המקוה הוא ס' ד"ת רק שנרצה להקל משום דטמא זה הוא רק דרבנן שוב כיון דעיקר הסד"ר נולד מצד הגברא שוב חשיב נגד ח"ט אבל בס' מקוה שאובין דהס' במקוה בעצם הוי דרבנן שוב חזקת הגברא הוי חזקת מסובב וע' במפורשים שהעירו בקושית התומים בהא דכתובות דכ"ב גבי שלשה שישבו לקיים השטר וקרא ערער על א' מהם דמוכח שם בשיטת רש"י והרי"ף ז"ל דבתרי ותרי נשאר פסול וכ' הרא"ש משום דתרי ותרי סד"ר הוא והא בתוס' דכ"ו שם כ' דלענין דרבנן גם בתרי ותרי מוקמינן אחזקה א"כ הכא לענין קיום דרבנן ניזול בתר חזקה וכתבו דבאמת מוכח שיטת הרי"ף ז"ל די"ל דהא דבתרי ותרי פסול משים דיש ח"מ נגד ח"כ אך י"ל דהרא"ש לא ניחא לי' בטעם זה דכיון שאנו מחזיקין הח"כ לכ"מ שוב ח"מ הוי חזקת מסובב וכ"ז אי היינו סוברין דכשר עכ"פ לכל מיני עדות אבל באמת קיי"ל דלכל עדות פסול עכ"פ מדרבנן רק דתרצה לומר דעכ"פ לענין קיום יוכשר דהוי דרבנן שוב כיון דעיקר ההכשר יהי' מצד הקיום שוב י"ל דהוי ח"מ נגד ח"כ א"כ הכא דבעצם המקוה הוי ס"ס גמור ומועיל כמו בכל איסורין א"כ שוב אין להשגיח בח"ע דגברא ובפרט דבאמת עיקר החשש בנטל סאה הוא רק מדרבנן דל"מ לשיטת הרמב"ם ז"ל הוא רק משום מ"ע כמ"ש הדג"מ וגם לשיטת הראב"ד ז"ל דהוי פסול גמור מ"מ כ' דהוי רק פסול דרבנן וע' שו"ת משיב כהלכה סי' ט"ז א"כ הוי ס"ס בדרבנן דמהני אף נגד ח"א כמ"ש הנוב"י והפמ"ג דס"ס בדרבנן בודאי דמהני אף נגד ח"א ובפרט דבאמת נראה עיקר שיטת הפוסקים דבשאובין אין חשש בנטל סאה רק שכ' הש"ך שאין ראוי להכניס במחלוקת אבל עכ"פ נראה דהעיקר כשיטת הפוסקים דבשאובין אין חשש אף בנטל סאה ובפרט דבהא דהשקה ג"כ נראה עיקר דלענין שאובין מהני אף אם נתבטל ההשקה רק שכ' הש"ך דיש להחמיר לכתחילה א"כ בכס"ג דכל ס' באפי נפשי' הוי רוב להיתר א"כ פשיטא דבכה"ג מהני ס"ס אף נגד ח"א וע' בתוס' פסחים ד"י שכ' דס' הרגל מהני אף לענין ס"ס ברה"י ומכ"ש דמהני נגד ח"א ואף שי"ל דרק לענין ס"ס ברה"י דדעת המבי"ט דרק מדרבנן ל"מ הס"ס א"כ שוב ס' הרגיל מהני אבל היכי דגם מה"ת ל"מ ס"ס י"ל דגם ס' הרגיל ל"מ וע' בפמ"ג סי' נ' שנסתפק אי שכיח חשיב כמו רוב לענין ס' בשחיטה אבל גם הא דס"ס ל"מ נגד ח"א הוא רק מדרבנן דעיקר הטעם דמועיל ס"ס לדידן דס"ל ס' ד"ת מה"ת לחומרא ע"כ משום דעדיף מרוב כמ"ש הפוסקים דהוי כרובא דאיתא קמן ומועיל אף בממון א"כ כמו דרוב מועיל מה"ת אף נגד חזקה דהא דסמל"ח הוא רק מדרבנן כמ"ש הראשונים א"כ לענין דרבנן שוב מועיל ס"ס אם עכ"פ בס' אחד הוי רוב להיתר אף נגד ח"א וז"ב ופשוט:

אך באמת לכאורה י"ל דזה ל"ח ס"ס דהנה בעיקר הדין הא דפליגי הפוסקים אי לענין פסול שאובין מהני השקה אף אם אח"כ נפסק ההשקה סברת פלוגתתם דמקצת פוסקים ס"ל דהכשר השקה הוא מטעם זריעה כמו במים טמאים שנתחברו למים טהורים דפקע טומאתם ה"ה כאן המים שאובים נעשו מחוברים והוי בעצם היתר לכך אינו חוזר לפסולו אף אם נפסק אח"כ ההשקה אך מקצת פוסקים סל דזה ל"ח כמו זריעה רק כ"ז שמחובר למקוה הוי כמו מקוה אחת ואם נפסק ההשקה חוזר לפסולו ע' בשו"ת בית אפרים סי' נ"ג שהאריך בזה לפי"מ דאמרי' דגם במעיין כ"ש פוסל בו שאובין וא"נ מטעם זריעה שוב כיון דעכ"פ מעיין כ"ש כשר לענין כלים שוב שייך בו זריעה וע"כ דאינו מטעם זריעה:

והנה גם בהא דפליגי הפוסקים אי לענין שאובין פוסל בנתן סאה ונטל סאה יותר מרובו ג"כ פליגי בזה דהמתירין ס"ל דרק במ"פ דא"א להקל מטעם השקה ורק מטעם ביטול ברוב קאתינו עלה וא"כ שפיר ברבו מ"פ אמרינן חוזר וניעור אבל לענין שאובין דא"צ לבוא מטעם ביטול דהא אה כשכל מקוה עומד באפי נפשי' אפ"ה אם רק מחובר מעט מהני מטעם השקה א"כ ל"ש לומר חוזר וניעור דהשאובין בעצמם הם היתר והראב"ד ז"ל ס"ל דלענין שאובין אף דמהני היתר ע"י השקה מ"מ בנפסק אח"כ ההשקה חוזר לפסולו א"כ מה לי אם נפסק ההשקה לגמרי או שחסרו המים כשרים ממ"ס א"כ שוב אינו מחובר עכשיו למ"ס א"כ מצד היתר השקה חוזר לפסולי ורק שי"ל דחוץ ההיתר מטעם השקה הי' בזה ג"כ היתר מצד ביטול ברוב אך בזה שוב אמרי' חו"נ ועיי"ש במשיב כהלכה שהאריך בזה עכ"פ נשמע דזה ל"ח ס"ס שמא לענין שאובין מהני אף שנפסק אח"כ ההשקה ולפ"ז ז"א דכיון שאנו חוששין לשיטת הראב"ד ז"ל דגם לענין פסול שאובין יש חשש בנטל סאה יותר מרוב ע"כ דחוששין לשיטת הר' ירוחם דבנפסק ההשקה חוזר לפסולו וא"כ שוב אין מעלה בזה מה שאפשר לעשות ע"י השקה וז"ב:

נחזור לענין דינא נראה דבדין דנטל סאה רוב הפוסקים הסכימו דליכא חשש דאף א"נ דע"י ההשקה אם נפסק אח"כ ההשקה חוזר לפסולו זה רק בלא נתערבו השאובין עם הכשרים אז י"ל דל"ח זריעה אבל בנתערבו ממש הוי היתר גמור ומש"ה הוכיח שם המשיב כהלכה דלא איכפת לן אף אם הלכו אח"כ למקום אחר ואף אם ניחוש דזה ל"ח זריעה עכ"פ גם מצד חו"נ רבו הפוסקים דאם בא בהפסק אמרי' קמא בטל עיי"ש שכ' דגם לשיטת הראב"ד הוא רק חשש דרבנן אף א"נ דרוב שאובין פסול מה"ת מ"מ הכא מהני מה"ת מטעם זריעה וא"כ רק חשש דרבנן אתינן עלה ובפרט שבח"ס סי' רי"ב כ' דל"ח לשיטת הר' ירוחם וממילא דל"ח לשיטת הראב"ד כמ"ש המ"כ דאי ל"ח לשיטת הר"י ע"כ דל"ח לשיטת הראב"ד ואף אם נחוש לשיטת הר"י עכ"פ לכתחילה מ"מ יש עצה לתקן ליתן המים חמין דרך המשכה וכבר הארכתי בתשובה דע"י המשכה בוודאי יש להכשיר אף בנתן סאה ונטל סאה יותר מרובו דל"מ לשיטת הדג"מ דרק מטעם מ"ע יש חשש בנתן סאה ואף דלשיטת כמ"פ גם כולו שאוב אינו רק דרבנן ובדרבנן ל"ח למ"ע לשיטת כמ"פ מ"מ דעת הש"ר בסי' פ"ז דגם בדרבנן חוששין למ"ע וע' בט"ז או"ח סי' רמ"ג ובפרט דחוששין לשיטת הסוברים דכולו שאוב מה"ת אבל ע"י המשכה דאף להפוסלין כולו בהמשכה אפ"ה רוב שיטת הפוסקים דאינו רק מדרבנן כמ"ש בתוס' ב"ב דס"ו וע' שו"ת אמרי אש שכ' להיפוך וכבר העיר בזה בד"ח בפתיחה למקוואות א"כ לשיטת הסוברים דכולו שאוב רק דרבנן י"ל דהוי תרי דרבנן ובתרי דרבנן בוודאי ל"ח למ"ע כנודע דתרי דרבנן אף נגד ח"א מותר ובפרט דגם בחד דרבנן ל"ח נמ"ע לדעת כמ"פ ואף א"נ דלשיטת הראב"ד יש פסול גמור מ"מ עכ"פ כ' המשיב כהלכה דאינו רק חשש דרבנן וע' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' מ"ד וא"כ ע"י המשכה הוי תרי דרבנן ושוב יש לסמוך בתרי דרבנן אשיטת אסוברים דבשאובין שייך היתר מטעם השקה ואינו חוזר לפסולו אף אם נפסק אח"כ חיבורו למ"ס דהא גם בנפסק ההשקה כ' הש"ך בס"ק קי"ב דרק חוששין לכתחילה מכ"ש בנתערב ממש יותר יש סברא להתיר מטעם זריעה ולענין חשש תרי דרבנן שוב נסמוך אשיטת המתירין וכנודע דברי הר"ן דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה ה"ה הכא דבדיעבד נסמוך אשיטת הר"ש דמהני השקה אף בנפסק אח"כ וממילא ליכא חשש בנטל סאה דהיתר מטעם זריעה לא נתבטל ורק לענן לכתחילה שוב נסמוך אהיתר דהמשכה אף בכולו דדעת כמ"פ דכולו בהמשכה כשר ובפרט דאף להאוסרין הוא רק מדרבנן שוב ל"ח במידי שאינו חששא רק לכתחילה דבדיעבד יהי' מותר מטעם זריעה וע' בישי"ע סי' ר"א מ"ש בתשובה לקאמינקא דע"י המשכה ליכא חשש בנתן סאה אף יותר מרובו וע' בשו"ת דברי אמת מ"ש בענין הנ"ל בשם התשב"ץ עכ"פ ז"ב דע"י המשכה שרי:

והנה אף דנראה משו"ת ח"ס יו"ד סי' רי"ד דאף דשיטת המחבר דא"צ המשכה עג"ק דוקא והרמ"א סיים דרק יש להחמיר לכתחילה שיהי' ע"ג דבר הראוי לבלוע מ"מ כ' בח"ס דבכולו בהמשכה אף א"נ דמהני מ"מ בעי עג"ק ממש שראוי לבלוע אך עכ"פ בכה"ג שהוכחתי דעכ"פ מה"ת כשר אף בלי המשכה דגם להראב"ד ז"ל אינו רק חשש דרבנן א"כ שוב נוכל להקל אף אם יהי' המשכה ע"ג ריצפה אך אם ילך דרך דבר המקבל טומאה מ"מ בסופו יהי' ההמשכה ע"ג דבר שאינו מקב"ט ובזה ל"צ שיהי' ג"ט כמ"ש בח"ס סי קצ"ט ובשו"ת מהרי"א הלוי סי' א' כ' ג"כ כזה ולפלא שלא הביא דברי הח"ס עכ"פ הדבר ברור דע"י המשכה כנ"ל שרו ורק דלענין פסול שאובין בעי שיהי' שיעור ג"ט הגם דלשיטת הח"ס אם א"צ שיה' עג"ק ל"צ ג"ט אך אפ"ה יש להחמיר שיהי' ההמשכה שיעור ג"ט וז"ב בס"ד:

ובדבר הס' השני במה שאין נותנין חול ג"ט והא לפמ"ש בב"י בשם התה"ד דההיתר מטעם ריבוי והמשכה א"כ שוב בעי שיעור ג"ט הנה לכאורה הי' מקום לומר דהא לטעם הראשון של הב"י דהמים הראשונים נבלעו לגמרי וזה מים אחרים נינהו א"כ אינו מטעם ריבוי והמשכה וי"ל דהב"י אינו סומך א"ע לגמרי אטעם הראשון רק עיקר ההיתר מטעם ריבוי והמשכה וכבר כ' הח"ס דעיקר הטעם דבעי המשכה ג"ט משום דבפחות מג"ט נהי דל"א לבוד להחמיר מ"מ כיון דלפעמים אמרי' לבוד שוב ל"ח קרקע א"כ באמת כבר הבאתי דברבו מים כשרים אז מעיקר הדין מהני המשכה אף שלא עג"ק וא"כ שוב ל"צ ג"ט ורק דמסיים הרמ"א וטוב להחמיר לכתחילה גם ברבו כשרים להצריך עג"ק ושוב י"ל דבעי ג"ט אבל עכ"פ כיון שאינו רק זהירות לכתחילה שוב יש לסמוך אתירוץ הראשון דהמים הראשונים נבלעו לגמרי בקרקע כן הי' מקום לומר:

אך באמת בשו"ת מהרי"א הלוי סי' ל"ג כ' דטעם הראשון שייך רק אם עומד ריקן יום או לילה ואם במשך זמן מיעוט חזר המים ל"ש רק טעם השני א"כ שוב יש לחוש דבעי ג"ט אך באמת כ' שם דאם יש צדדים להתיר מקילין אף בפחות מג"ט והסברא דעיקר הטעם דבעי ג"ס משום דבעי עג"ק וזה רק זהירות לכתחילה א"כ ביש עוד צדדים דל"ח שאובים שוב סמכינן דל"צ המשכה עג"ק ושוב ל"צ ג"ט א"כ ה"ה בנקיון המקוה דעכ"פ ליכא בירור שנפלו ג' לוגין בב"א ומפורש ברמ"א דיש להתיר עכ"פ בדיעבד שוב נוכל לסמוך דל"צ המשכה עג"ק ושוב מהני אף בפחות מג"ט וחשש חציצה ליכא בעפר דזה אינו מתדבק ברגל וז"ב בס"ד:

ג' וירא תרס"ו ראדאמישלא והנני ידידו:

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה