אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן טז

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן טז

סימן טו

לכבוד מח"ו הרה"ג חו"ב כש"ת מו"ה דוד אלימלך כ"ץ נ"י ראבד"ק דינוב יע"א:

בדבר שאלתי בסופר א' שהי' לו ס"ת ישן וכבר הוכהה מראיתו קצת ומקצת האותיות נתאדמו מעט והעביר בקולמוס על כל הספר גם על שמות הקדושים בלי שאלת חכם ונסתפק כת"ה אי ליכא בזה חשש אף בדיעבד וגם אי יש בזה היתר לכתחילה והביא שיטת התשב"ץ דגם על שם שנכתב בקדושה אסור להעביר בקולמוס וגם לר"י אסור להעביר בקולמוס על שם קודש דהיי כעין מוחק כת"ה נסתפק די"ל דכיון שיש איסור בזה א"כ י"ל אעל"מ ולסברת הבית אפרים חיו"ד סי' ל"ט הוי כלא כתב בכוונה וא"כ יש חשש למ"ש הפמ"ג דאם כתב העליון של"ש פוסל כתב התחתון:

הנה באמת א"נ דטעמו של התשב"ץ דהוי כמוחק א"כ י"ל דל"ש בזה לומר אעל"מ עפמ"ש האחרונים בישוב קושית המפורשים משוחט בשבת דנימא אעל"מ וכ' דבשלמא באונס שגירש שיש ע' אזהרה מיוחדת שפיר י"ל דכוונת התורה שלא יועילו הגירושין אבל הכא אטו יש אזהרה מיוחדת שלא לשחוט בשבת הא נכלל בזה כמה מלאכות שאאפ"ל בהם הכוונה דל"מ למשל באופה ומבשל ובונה וא"כ ע"כ דכוונת התורה רק שלא לעשות ד"ז א"כ שוב א"א לחלק הקרא ונימא דבמלאכה אחת הכוונה שלא יועיל ובמלאכה השניה שלא יעשה ע' בש"ת הגרעק"א ובמנ"ח:

א) ובאמת עפ"ז י"ל קושית התוס' תמורה ד"ד דנימא דשוחט פסח על החמץ יפסול מטעם אעל"מ והנלע"ד דבאמת קיי"ל דבכל קדשים בשחיטה בעי שליחות ואם נשחט שלא בשליחות הבעלים פסול ובאמת נסתפק במנ"ח דבכל קדשים י"ל דל"צ שליחות כלל הגם דשחיטה כשירה בזר וי"ל דשלוחי דידן נינהו ותלוי בשיטת רש"י וע' תוס' יומא די"ט שכ' דאם עכ"פ שעיקרו שליחי דרחמנא נהי דשלוחי דידן ג"כ נינהו ואסור במודר הנאה מ"מ לא יוכל לעכב על אנשי המשמר אבל בפסח פשיטא דמוטל על הבעלים והשוחט הוא בתורת שליחות ולפ"ז אם שחט שלא בשליחות פוסל וה"ה בשינה בהשליחות דנתבטל השליחות וממילא הפסח פסול:

והנה במתני' פסחים דס"ג פליגי ר"ש ור"י בשחטו של"ש דר"י מחייב משום שוחט פסח על החמץ אף שהקרבן פסול ור"ש פוטר ונודע מ"ש בשעה"מ דאם נמצאת טריפה אז אף לר"י א"ח משום שוחט פסח על החמץ דדוקא בשל"ש דעכ"פ הי' מציאות שיהי' הקרבן כשר באם הי' שחט לשמו מש"ה חייב לר"י משא"כ בנמצאת טריפה שלא הי' מציאות שיהי' הקרבן כשר פשיטא דא"ח וכעין זו כ' בתוס' יומא דס"ג לענין ש"ח דבשל"ש בחטאת ששחטו בחוץ דעכ"פ הי' מציאות שיהי' עכשיו ראוי לפתח אה"מ מש"ה כיון דבדיעבד אם הקריב לא ירד לכך חייב אבל קודם פתיחת דלתות ההיכל שלא הי' מציאות שיתכשר לפנים א"ח ובאמת בשחט של"ש א"ח אח"כ על הזריקה על החמץ:

ולפ"ז לשיטת רש"י דאם שחט את הפסח ויש לאחד מבני החבורה חמץ דכולן עוברין א"כ ממ"נ אם ציווה הבעלים שישחוט על החמץ א"כ י"ל שלד"ע ובטל השליחות וא"כ הקרבן פסול והיכי שהפסול משום שנשחט שלא בשליחות בוודאי דפטור כמו בנמצאת טריפה שלא הי' מציאות שיתכשר הקרבן וע"כ דמיירי ששחט על החמץ שלא בציווי הבעלים היינו דהבעלים ציווה לשחוט סתם והוא שחטו על החמץ א"כ בכה"ג ל"ש לומר אשלד"ע דהא השליחות הי' ע"ד היתר רק שהשליח עשה האיסור, מעצמו ל"ש בזה לבטל השליחות כמ"ש הטור דבטבח בשבת הואיל דלא ציווה ע"ז לא בטל השליחות וע' בקצה"ח סי קפ"ב:

אך באמת בשחט מעצמו פסח על החמץ י"ל דזה בזה תלוי דא"נ שהקרבן כשר א"כ לא שינה בהשליחות במה ששחט על החמץ ושפיר הוי לי' נשחט בשליחות הבעלים אבל א"נ דהקרבן פסול א"כ הוי שינה בשליחות במה שפסל את הקרבן וא"כ חשיב נשחט שלא בשליחות הבעלים ופסול הקרבן מצד עצמו והיכי שיש פסול בגוף הקרבן שוב בוודאי א"ח משום שוחט פסח על החמץ דדמי לנמצאת טריפה וא"כ מיושב קושית התוס' בס"ד דנימא דשוחט פסח על החמץ יופסל הקרבן ז"א דאדרבה מזה גופה דחייבה רחמנא בשוחט פסח על החמץ נשמע דהקרבן כשר דז"פ דאם יש פסול בהקרבן חוץ מהפסול שנשחט על החמץ דוודאי פטור דבשלמא לענין הפסול דנשחט על החמץ בהכי חייבה רחמנא חבל אם יש פסול מחמת שנשחט שלא בשליחות הבעלים בוודאי א"ח כמו בנמצאת טריפה וא"כ א"נ דהקרבן פסול א"כ הוי שינה בשליחות ושוב פסול משום דנשחט שלא בשליחות הבעלים וא"כ מזה גופא דחייבה התורה בשוחט פסח על החמץ נשמע דהקרבן כשר וזי"ב בס"ד אך לכאורה עדין תיקשו דזה יהי' ניחא לענין שחיטה שכשירה בזר וי"ל דהוא מטעם שליחות וא"כ אם יופסל הקרבן מחמת שנשחט על החמץ שוב יוחשב שינה בשליחות ושוב לא יתחייב אבל לענין הזריקה שוב י"ל דאם זרק על החמץ שפיר יופסל דזריקה אינו בתורת שליח דזריקה הוי מילתא דלמ"ע דמקבלה ואילך מצות כהונה ושוב י"ל דיופסל הקרבן ושפיר יתחייב:

אך לפי דברי ההגרעק"א א"ש הכל בס"ד דכיון דליכא אזהרה מיוחדת על הזריקה רק דנלמד מקרא דלא תזבח על חמץ דם זבחי וכיון שהוכחתי דבשחיטה אאפ"ל שיופסל הקרבן ושוב ע"כ דכוונת הקרא דלא תשחט היינו שלא יעשה כן אבל אין הכוונה שלא יועיל וכיון שכן נהי דבזריקה הי' אפשר לומר שיופסל אבל א"א לחלק הקרא דכיון דעיקר הקרא קאי על השחיטה ושם אין הכוונה שייפסול שוב גם בזריקה כשר הקרבן וא"ש הכל בס"ד.

נחזור להנ"ל דלפ"ז גם לענין העברה בקולמוס כיון דעיקרו משום מוחק ונלמד מקרא דל"ת כן וא"כ במוחק באמת ל"ש לומר אעל"מ דהא כבר נמחק השם וע"כ דכוונת הקרא שלא למחוק א"כ אף שבאזהרה זו נכלל ג"כ ענין מחיקה ששייך לומר בזה אעל"מ היינו במעביר בקולמוס על שם דיש בזה איסור מחיקה וא"נ אעל"מ יהי' חשיב ככתב עליון של"ש ויופסל אבל עכ"פ א"א לחלק את הלאו ולומר דעפ"י רוב הכוונה שלא לעשות ולפעמים שלא יועיל עשייתן זה ל"א וז"ב:

וחוץ מזה י"ל דבכה"ג ל"ש אעל"מ דבשלמא במעשה שהיא מוכרחת כמו בשוחט פסח על חמץ דע"כ צריכין למעשה השחיטה ושפיר העבירה מסלק להמעשה ורק שכ' הב"א שאינו מסלק רק הכוונה אבל היכי דל"צ כלל למעשה העבירה שפיר ל"ש לומר בזה אעל"מ דהא א"צ כלל למעשה ההוא וא"כ כמ"ש בתוס' סוכה ד"ל לענין מה"ב דבלולב של אשירה כיון שאין המצוה מחמת העבירה ל"ש למיפסל משום מה"ב א"כ הכ"נ י"ל כן וז"ב ופשוט:

אך בעיקר סברת הב"א יש להעיר מהא דמפורש בש"ע אה"ע סי קכ"ג דכתב גט בשבת פסול דהוי כתיבת מומר וכ' הב"ש משום דבכל שני אותיות הוי מעשה חדש א"כ תיקשו דבלא"ה יופסל הגט משום דהאיסור שבת משוי לי' כמו שלא נכתב לשמה וגם בכותב בי"ט יופסל דחשיב ככתב של"ש וצ"ע ומ"ש כת"ה בישוב קושית המפורשים בהא דתלי וזבין דנימא אעל"מ וכ' דעכ"פ מהני כוונת המוכר לפלא הא כבר כתבתי זאת בספרי סי' צ"ה בתשובה לכת"ה ב

) ומ"ש כת"ה ליישב קושית התוס' סוכה דלמ"ל קרא למעט סוכה גזולה ת"ל משום מה"ב וכ' דכיון שכ' האחרונים דענין מה"ב משום דאעל"מ וא"כ בסוכה שיש הנאה בישיבתה אצ"כ ול"ש לומר אעל"מ עכ"ד:

הנה באמת מפורש בתוס' ב"ק דס"ו דפריך אביי לרבה מקרבנו ולא הגזול נשמע דיאוש ל"ק ופי' בתוס' דגילה התורה דמיפסל משום מה"ב ונשמע דגם אביי דס"ל אע"מ אפ"ה ס"ל דמה"ב פסול הגם שהי' מקום לומר בישוב קושית התוס' גיטין דנ"ה לדעת ר"ת דגם היכי שקנה קודם ההקדש אפ"ה מיפסל לעולא משום מה"ב א"כ מה פריך אביי לרבה נימא משום מה"ב:

והנה באמת עוד יש להעיר בסוגיא דשם בהא דקאמר עולא ד"ת בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי ל"ק והקשו בתוס' דבב"ק משמע דסבר עולא יאוש קני ותירצו דרק למצוה פסיל משום מה"ב וקשה מדוע נקט הש"ס דהסבר יאוש כדי ל"ק הא באמת ס"ל יאוש כדי קני רק להקרבה פסיל משום מה"ב ועוד קשה הא בהקדש יש שני קנינים יאוש ושה"ש ובשני קנינים ל"ח מה"ב כמ"ש במהרש"א סוכה ד"ל:

והנלע"ד דנודע מ"ש בב"ש סו' כ"ח דאם קידש אשה בגזל לאחר יאוש נהי דמהני לשיטת הרמב"ם מטעם יאוש וש"ר מ"מ אם לא ידעה שהוא גנוב יכולה לומר אין רצוני להתקדש בגניבה דלא ניחא לי להתעבד איסור ע"י ובשו"ת נוב"י מה"ת אה"ע סי' ע"ז ביאר הדבר דכיון דיאוש כדי ל"ק א"כ גם אחר היאוש הי' צריך להחזיר גוף החפץ וע"י ההקדש נפקע זכות הבעלים מלהחזיר להם גוף החפץ א"כ ההקדש מסייע ידי עוברי עבירה יה"ה בקידושין חשיבה האשה מסייעת ידי ע"ע נשמע דהגזלן גופא פשיטא דאם מוכר הגזילה או מקדש בי אשה או מקדיש החפץ פשיטא דעושה איסור בההקדש דהא גורם להפקיע החפץ מרשות בעלים וכ"ז אי ס"ל יאוש כדי ל"ק א"כ קודם ההקדש ה"י צריך להחזיר גוף החפץ א"כ ע"י ההקדש נפקע החפץ מרשות הבעלים א"כ עושה איסור בהקדישו אבל למ"ד יאוש כדי קנה א"כ גם קודם ההקדש לא הי' צריך להחזיר רק דמים וזה מחויב להחזיר גם אחר ההקדש א"כ אינו גורם בההקדש שום פסידא להבעלים א"כ הוי ההקדש היתר גמור:

והנה ראיתי לש"ב ה"ג ר' יוסף יחי' שחידש דלפמ"ש האחרונים בטעם היתר חכם לפי שנודר אדעת חז"ל א"כ לפמ"ש המרדכי דמש"ה בח"ל ל"א אפקעינהו משום דחזינן שלא קידש אדעת חז"ל א"כ הכ"נ היכי דהנדר הוא בדבר איסור כמו תמורה א"כ לא הקדיש אדעת חז"ל ושוב ל"מ שאלה האריך בזה נשמע דאם הקדיש דבר הגנוב אחר יאוש אי יוכל לישאל על ההקדש תלוי בזה דא"נ דיאוש כדי ל"ק א"כ נהי דחלות ההקדש הוא מטעם שה"ש אבל עכ"פ לא יוכל לישאל על ההקדש דהא ע"י ההקדש נעשה איסור דגורם בזה להפקיע החפץ מרשות הנגזל א"כ כיון דעושה איסור בההקדש א"כ לא תלה ההקדש בדעת חז"ל א"כ ממילא ל"מ שאלה אבל א"נ דיאוש קני א"כ אינו מפסיד כלום להנגזל ע"י ההקדש א"כ שוב י"ל דתלה ההקדש בדעת חז"ל ושוב מהני שאלה ועפ"ז א"ש הכל דבאמת בש"ס ב"ק דס"ו אהא דמשני דמש"ה חל ההקדש בדבר הגנוב משום דהוי יאוש ושה"ש הקשו בתוס' דהא הוי שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה אך לפ"ז א"ש הכל דלמ"ד יאוש כדי ל"ק א"כ ע"י ההקדש עושה איסור דמפקיע החפץ מרשות הבעלים, וא"כ כיון שההקדש הוא באיסור ולא עשה אדעת חז"ל שוב ל"מ שאלה ושפיר חל ההקדש נשמע דכ"ז למ"ד יאוש כדי ל"ק שפיר בהקדיש דבר הגנוב אחר יאוש הוי לי' שה"ש כיון דל"מ שאלה אבל למ"ד יאוש כדי קני א"כ בהקדיש דבר הגנוב אחר יאוש ל"ח שה"ש לפי שחוזר לברייתו ע"י שאלה דהא לא עשה שום איסור בההקדש נשמע דא"ש פירכת הש"ס דאדרבה אי הי' ס"ל לעולא דיאוש כדי ל"ק כלל א"כ שפיר הי' חטאת הגזולה מכפרת דחל ההקדש מטעם יאוש ושה"ש ובשני קנינים ל"ח מה"ב רק אדרבה כיון דס"ל לעולא דיאוש כדי מהני לענין קנין רק להקרבה ל"מ חד קנין משום דהוי מה"ב וכיון דס"ל דיאוש כדי מהני לענין קנין א"כ כבר נפקע החפץ מרשות הבעלים אף קודם ההקדש וליכא שום איסור בההקדש ושוב מהני שאלה ולא נשאר רק יאוש כדי דל"ח שה"ש משים דחוזר לברייתו ע"י שאלה ושוב חד קנין ל"מ לענין הקדש וא"ש הכל בס"ד:

נחזור ליישב קושית התוס' דמאי פריך אביי לרבה נימא משום מה"ב ועפ"י הנ"ל הי' מקום לומר דאביי לשיטתו דס"ל אע"מ לא ס"ל הסברא דמהב"ע מש"ה שפיר דייק מהא דקרבנו ולא הגזול דיאוש ל"ק ונהי דחל ההקדש מטעם שה"ש או ש"ר אבל עכ"פ פסול להקרבה דבעי קרבנו בשעה שמקדיש אבל י"ל למאן דס"ל אעל"מ שפיר שייך הסברא דמה"ב א"כ אף בקנה קודם ההקדש אפ"ה פסול משום מה"ב:

אך לכאורה תיקשי דא"כ שם בב"ק דס"ז דייק רבא ג"כ מהא דקרבנו ולא הגזול דיאוש ל"ק ופריך הש"ס והא משני לעיל דמיירי בגזל קרבן דחבריה ומשני הדר בי' ולפ"ז תיקשי דרבא לשיטתו דס"ל אעל"מ ושוב י"ל דשפיר יאוש קני ואפ"ה פסול משום מה"ב דהא ס"ל אעל"מ ובקדשים עכ"פ שייך הפסול משום דאעל"מ במו בשוחט פסח על החמץ וצ"ע:

ג) אך בעיקר סברתו דהא דמה"ב הוא רק שמסלק הכוונה וא"כ במידי דהנאה דלצ"כ ל"ש פסול דמה"ב הנה באמת דבריו תמוהים דכ"ז ניחא לשיטת הסוברים דגזול ביו"ט ב' כשר וע"כ דס"ל דבמצוה דרבנן ליכא חשש מה"ב כמ"ש בתוס' שם והטעם י"ל דכיון דמצוה דרבנן אצ"כ ליכא משום מה"ב א"כ שפיר הי' מקום לומר דגם במצוה ד"ת היכי דל"צ כוונה ליכא משום מה"ב א"כ באמת לשיטת הרמב"ם דפסח דגזול ביו"ט ב' כשר שפיר י"ל דבמצה של טבל ליכא חשש משום מה"ב דבמידי דהנאה ל"צ כוונה והי' מיושב בזה שיטת הירושלמי דבממזר מקיים מצות פ"ו ובריטב"א פ"ח מבכורות העיר דהא שייך בזה פסול משום מה"ב ועפ"ז א"ש דבמידי דהנאה דל"צ כוונה ליכא חשש משום מה"ב אבל הכא בסוגין דקאי למ"ד דגזול ביו"ט ב' ג"כ פסול משום מה"ב וכן התוס' בסוכה ד"ט הביאו מקודם סוגיא דידן דגם ביו"ט ב' גזול פסול וע"כ דגם בדרבנן נהי דל"צ כוונה אפ"ה שייך פסול משום מה"ב וא"כ שפיר הקשו מסוכה דנהי דנימא דסוכה יש הנאה בישיבתה ואצ"כ כמ"ש בתוס' ר"ה דכ"ח אפ"ה שייך פסול דמה"ב דלא עדיף ממצוה דרבנן דבוודאי אצ"כ ואפ"ה ס"ל דיש פסול משום מה"ב וא"כ הקשו שפיר ממצה ש"ט דג"כ יופסל משום מה"ב וז"ב ופשוט בס"ד:

נחזור להנ"ל דזה פשוט דל"ש בזה לומר אעל"מ הואיל שא"צ כלל למעשה ההוא נחזור לדבר בגוף דברי התשב"ץ שאוסר להעביר בקולמוס על שם קודש ויש להסתפק אי יש בזה איסור תורה או רק איד"ר או אפשר שאין בזה רק זהירות לכתחילה:

הנה באמת גם שיטת הלבוש הוא כדעת התשב"ץ וידוע מה שהעירו מהא דפריך בש"ס גיטין דנ"ד בההיא דאמר אזכרות לא כתבתי לשמן ופריך בש"ס וליעבר עלה קולמוס וליקדשו לר"י דמתיר העברה בקולמוס וקשה הא באמת אינו נאמן שלא כתב לשמן ושוב אסור להעביר בקולמוס לשיטת הסוברים דע"א איני נאמן להעיד נגד ח"א וכיון שהס"ת מוחזק בכשרות א"כ ממילא אסור להעביר בקולמוס וא"נ להתיר העברה בקולמוס אך א"נ דרק איד"ר יש א"כ נודע מ"ש הנוב"י דע"א נאמן להעיד לאחד שמתה אשתו להתיר חדר"ג דהא דע"א א"נ נגד ח"א הוא באמת בעיא בש"ס ובמידי דרבנן אזלינן לקולא וא"כ לענין איסור העברה בקולמוס על שם קודש דאינו רק איד"ר שפיר נאמן ע"א אף נגד חזקה ושוב מותר להעביר בקולמוס ושפיר מקשה דלמ"ל לומר דא"נ ליפסל הא יש עצה להעביר בקולמוס ומיושב קושית המפורשים עכ"פ נשמע דליכא רק איד"ר בהעברה בקולמוס על שם קודש:

ד) אך באמת עוד י"ל בישוב קושיא הנ"ל דלכאורה י"ל דזה כוונת הש"ס דעיקר הטעם משום דאף דע"א א"נ נגד חזקה מ"מ בדשיל"מ ל"מ חזקה וכיון שיש עצה להעביר בקולמוס חשיב דשיל"מ ול"מ חזקה ואסור לקרות בו בלי תיקון ושוב מותר להעביר בקולמוס ולזה העירני ח"א ובאמת יש בזה מבוכה רבה אי בדשיל"מ ל"א כל דפריש ע' בר"נ ביצה ד"ז ובמ"א סי' תקי"ג ובסדורו של שבת וא"נ דרוב וחזקה חשיב בירור ל"ש עד שתאכלו ב"ס איסור:

אך באמת ידוע מ"ש האחרונים דאף דע"א א"נ נגד חזקה מ"מ מגרע לכח החזקה ועכ"פ שוב ל"ח בירור ושוב בודאי ל"מ בדשיל"מ ובאמת לפ"ז הי' מקום לישב קושית מרן בש"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' קכ"ז דמאי משני משום דמחזי כמנומר הא יש עצה להעביר בקולמוס על כל הספר ובכה"ג ל"ח כמנומר כיון דהכל כתב אחד ועפ"ז א"ש דבאמת ידוע שיטת הרשב"א דכלי שנתערב ל"ח דשיל"מ כיון דצריך הוצאות וע' במג"ש דמש"ה הקדש חשיב דשיל"מ לפי שיוכל לחלל על שו"פ וע' תוס' רי"ד ובא"מ בתשובה א"כ שוב י"ל דל"ח דשיל"מ נהי שעכשיו רוצה הסופר לתקן אבל עכ"פ אם לא יהי' הסופר כאן יצטרך להוציא הוצאות א"כ ל"ח דשיל"מ אך אי ל"צ להעביר בקולמוס רק על השמות לחוד י"ל דהוי הוצאה מועטת ושפיר חשיב דשיל"מ ול"מ חזקה ושוב הס"ת פסול ומותר להעביר בקולמוס אבל בתר דמשני הש"ס דאם יעבור בקולמוס על השמות לחוד יופסל משום מנומר ואי דיש עצה להעביר בקולמוס על כל לספר זה הוי הוצאה מרובה ול"ח דשיל"מ ושוב מהני החזקה ושוב העד א"נ ושוב אסור להעביר בקולמוס וז"ב בס"ד:

אך בעיקר הדבר דנימא דמש"ה מותר להעביר בקולמוס כיון דע"י היתר דהעברה בקולמוס חשיב דשיל"מ ושוב ל"מ החזקה ואסור לקרות בו וממילא מותר להעביר בקולמוס:

באמת י"ל דלפי"מ שהקשה החינוך בנדר עד"מ נימא עדל"ת והקשו דהא אפלקיש ע"י שאלה ותירץ הב"ט דל"ח בכלל ישנו בשאלה דהא א"נ עדל"ת א"כ לא חל הנדר ול"מ שאלה ואף שע"י דאפשר בשאלה ל"א עדל"ת ושוב חל הנדר מ"מ שאלה ל"מ רק במידי דאף א"נ דל"מ שאלה יחול הנדר גילתה התורה דמועיל שאלה אבל במידי דאי לא יועיל שאלה לא יחול הנדר שוב ל"מ שאלה וכעין זו כתבו האחרונים בהבנת דברי הש"ס דכ"מ דל"מ ע"י שליח ל"מ תנאי ע' בשו"ת ברית אברהם וברי"מ קידושין ד"ו עיי"ש:

והארכתי בזה בתשובה לענין חלה שנפל בתבשיל ויש ס' אם הי' ס' ונשפך דבאמת באיד"ר מקילין בנשפך אך הכא י"ל דלשיטת הרמ"א בסי' שכ"ג א"כ הוי דשיל"מ ול"א סד"ר להקל בשלמא לענין ביטול עיקר הוא טעם הר"נ ולכך כיון דקודם שנתערב לא הי' לו מתירין בטל כמ"ש המפורשים בישוב קושית הט"ז שם אבל בס' הא דמחמירין בדשיל"מ הוא מטעם רש"י ולכך אם עכשיו יל"מ ל"א סד"ר להקל אך באמת פלפלו האחרונים אי על טעם שנתערב מועיל שאלה די"ל דהוי כאכלה כולה אך כ' האחרונים כיון דטכ"ע הוי כבעין מהני שאלה וכ"ז היכי דוודאי יש טעם אבל הכא בס' באמת אמרי' סד"ר להקל א"כ מותר לאוכלו ול"מ שאלה רק שי"ל דע"י שאפשר בשאלה לא נימא סד"ר להקל ואסור התערובות ושוב יועיל שאלה שוב אמרי' להיפך כיון דא"נ דליתא בשאלה שוב יהי' חשיב כליתא בעולם ולא יהי' איסור כלל שוב ל"מ שאלה א"כ הכ"נ אף דבדשיל"מ ל"מ חזקה זה דוקא במידי שאף אם נסמוך אחזקה מ"מ ע"י מעשה יהי' היתר וודאי אז הוי בכלל דשיל"מ אבל כאן א"נ דמועיל החזקה שוב ל"ח דשיל"מ דהא אסור להעביר בקולמוס א"כ מאי חזית דלא תסמוך אחזקה ויהי' דשיל"מ הא אם ניזיל בתר חזקה שוב ל"ח דשיל"מ:

אך א"נ דדעת הלבוש דהוי רק איד"ר א"כ לענין איסור דרבנן נאמן הע"א ושוב מותר להעביר בקולמוס ושוב חשיב דשיל"מ ושוב י"ל דאסור לקרות בו בלי העברה בקולמס:

ד) עוד י"ל בשוב קושיות הנ"ל דלכאורה י"ל דיהי' הסופר נאמן דהא אומן קונה בשבח כלי וחשוב כשלו אך לדבריו דהס"ת פסול א"כ ליכא שבח כלי ול"ח בעלים ואף דא"נ דהס"ת כשירה א"כ שוב יש שבח כלי וחשיב בעלים אך י"ל כמו דמפורש בש"ס יבמות לדבריך נכרי אתה ועיין תוס' כתובות כ"ו וכ"ז אי ליכא עצה שיוכשר עוד א"כ ליכא שבח כלי ול"ח שלו ושפיר א"נ ושפיר פריך הש"ס וליעבור בקולמוס היינו כיון שאפשר להכשיר ע"י העברה בקולמוס על השמות לחוד א"כ יש עכ"פ שבח כלי בשאר התיבות וממילא קנה את החפץ וחשיב בעלים ויכול לאסור מדינא ושוב מותר להעביר בקולמוס ומשני דלמ' העברה בקולמוס על השמות לחוד דהוי מנומר ול"ק קושיות הד"ח שיעבור בקולמס על כל הספר:

ולפי"ז ניחא דאי צריך להעביר בקולמס על כל הספר א"כ לא הועיל כלום בכתיבה הראשונה וליכא שבח כלי ול"ח בעלים ואנ"ל שלא קידש השמות והס"ת כשר שוב אסור להעביר בקולמוס כקושיות הג"פ דהא כתב השני אינו מתקן כלום ונשמע דאדרבה מסוגית הש"ס הללו יש עוד ראי' לשי' הלבוש והתשב"ץ דא"נ דעל שם כשר מותר להעביר בקולמוס א"כ שוב הי' עצה להעביר בקולמס על כל הספר דל"ח מנומר לשי' השואל בד"ח וע"כ דבאמת על שם קדוש אסור להעביר בקולמס רק א"נ דמהני העברה בקולמס על השמות לחוד שוב הי' חשיב בעלים ע"י שבח כלי והוי נאמן ושוב הי' מותר להעביר בקולמס לצורך תיקון אבל השתא דצריך להעביר בקולמס על כל הספר שוב ליכא שבח כלי ול"ח בעלים ושוב אסור להעביר בקולמס:

ובאמה לפי"ז נשמע דמה"ת יש איסור להעביר בקולמס על שם קודש דאי ליכא בזה רק איסור דרבנן שוב נאמן לענין זה שמותר להעביר בקולמס ושוב הי' עצה להעביר בקולמס על כל הספר וע"כ נשמע דיש בזה איסור תורה אך באמת י"ל דאף א"נ דמותר להעביר בקולמס מ"מ להעביר בקולמס על כל הספר הוי טרחא מרובה ובכה"ג א"צ לברר דבאמת ע"א א"נ נגד חזקה רק היכא דיש תקנה בנקל צריך לחוש ולברר אבל להעביר בקולמס על כל הספר הוי טרחא מרובה באופן דליכא הוכחה מזה דיש בזה איסור תורה להעביר בקולמס על שם רדוש אבל עכ"פ ליכא קושיא על שי' התשב"ץ ועוד יש לפלפל בזה הרבה:

אך עכ"פ מצד הסברא נראה דאף לשי' התשב"ץ ליכא בזה איסור מחיקה מה"ת כיון דעכ"פ נשאר צורת השם כתקינו וגדולה מזו דעת הנוב"י דאף אם מוחק מקצת אות מגוף השם מ"מ אם נשאר שיעור אות ליכא בזה רק איסור דרבנן וכמו מחיקה בנטפלין ובאמת בזה כ' בשו"ת הרמ"ע דיש בזה איסור תורה מדין ח"ש באיסורין ועי' ח"ס יו"ד סי' ר"ס דכמו בע"א במאבד הנטפל לע"א אינו מקוים המצוה ה"ה מחיקה בנטפלין הוי רק איסור דרבנן מכ"ש הכא דאינו עושה מעשה בגוף השם רק מוסיף עליו דיו ונשאר צורת האות כתיקונו בודאי דלית בי' איסור מחיקה ד"ת רק די"ל דעכ"פ יש איסור דרבנן כיון שעשה מעשה שלא לצורך א"כ הוי גזירה שמא ימחוק גוף השם אבל עכ"פ ליכא איסור תורה ויפה הביא בזה מ"ש בשו"ת רע"א סי' ע' ובפרט הכא לע"ע ל"ח לצורך תיקון כיון דלע"ע לא נפסלה הס"ת ועי' בנוב"י מה"ת לענין סתימה בנסרים דאם לע"ע המקוה בשלימות רק הפעולה שלא יחסר המים אח"כ ל"א הויתן בטומאה ועיי' ח"ס יו"ד סי' ר"ד ועיין שו"ת הר הכרמל סי' א' עכ"פ לדינא וודאי לכתחילה קשה להתיר להעביר בקולמס על שמות הקדושים אף לשי' השואל בד"ח דאם מעביר בקולמס על כל הספר ליכא חשש מנומר מ"מ יש לחוש לשי' התשב"ץ ושיטתו ובפרט לשי' הד"ח יש חשש מנומר אף אם העביר בקולמס על כל הס' אבל בדיעבד פשיטא דאין ליפסל הס"ת כנלפענ"ד בס"ד ברור לדינא:

בעה"ח יום ו' עש"ק שמות תרס"ז

ידידי מחו' הדוש"ת בשולי המכתב:

ובאמת עפ"י הנ"ל יש להעיר מה שהארכתי בסוגי' דכבתה דרבא דייק דס"ל לר"ה מותר להשתמש לאור וא"כ המעשה אין מוכיח על הכוונה ובעי כוונה בפירוש וא"כ שייך החשש שמא תכבה ויחזור וידליקנה דלא יהי' חשיב טעה בדבר מצוה דהוי לא עשה מצוה דהאיסור מסלק הכונה אבל א"נ דאסור להשתמש לאורה א"כ שוב בדרבנן ל"ב כוונה והוי טעה בדבר מצוה:

ולכאורה יש להעיר דהא רבא ס"ל גם במצוה ד"ת אצ"כ אך באמת ניחא דהא באמת מוכח בתוס' סוכה ד"ט דרבא לא ס"ל כלל הטעם דמה"ב יופסל מה"ת וי"ל דכיון דס"ל מצות אצ"כ א"כ העבירה אינו מסלק רק הכוונה ואך הכא קאי בשיטת ר"ה דס"ל פסחים דקי"ג מצות צ"כ א"כ לדידי' שפיר במצוה ד"ת פוסל משום מה"ב אך הכא במצוה דרבנן דלכ"ע ל"ב כוונה א"כ שוב לא יהי' שייך הסברא דמצוה הבא בעבירה ורבא ס"ל באמת הטעם דגזול פסול ביו"ט ראשון רק משום דלא הוי לכם ורק דמחדש דאף מאן דס"ל מצ"כ וא"כ יש ביו"ט ראשון פסול משום מה"ב אבל ביו"ט שני דל"צ כוונה וליכא חשש משום מה"ב וא"כ שפיר אי הי' סובר ר"ה אסור להשתמש לאורה א"כ לא הוי צריך כוונה ולא הי' שייך פסול דמה"ב א"כ לא היו חשש שמא תכבה ויחזיר וידליקנה ורק ע"כ דס"ל מותר להשתמש לא רה א"כ המעשה אין מוכיח על הכוונה ושוב בעי כוונה בפירוש ושוב אם ידליק בשבת לא יהי' חשיב עשה מצוה דאיסור שבת מסלק ושפיר שייך החשש שמא תכבה ויחזיר וידליקנה ומש"ה אסור מלהדליק בשבת בשמן פסול וא"ש דברינו בש"ד:

להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מו"ה

אלישע נ"י מוצד"ק ביטש וע"א.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה