אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן יד

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן יד

סימן יג

בדבר השאלה באיש אחד שלא נודע לו מחמצו עד לאחר זמן איסורו ואז הפקירו ועכו"ם זכה מן ההפקר והנה דעת הנוב"י והפמ"ג דמותר לאחה"פ וסברתם דכיון דאכתי ליכא בי' לשיטת רוב הפוסקים וא"כ נהי דאז לא חל ההפקר משום דאסור בהנאה ושני דברים א"ב ועשאן הכתוב אבל כ"ז אם אין לו בעלים אחרים אבל הכא דהנכרי זכה מן ההפקר במשיכה או מדין חצר היכי דה"י עומד בצד חצירו או בקנין אגב לשיטת הקצה"ח בסי' רע"ה ובנה"מ סי' ר"ב דמהני בהפקר קנין אגב שוב אין הישראל עובר בב"י וכיון דמעולם לא עבר הישראל בב"י לא קנסו אך לשיטת הנוב"י שהוכיח משיטת הרמב"ם ז"ל דיש בי' מחצות א"כ אזדא כ"ז דהא כיון דעבר הישראל רגע אחת בב"י שוב קנסו הגם דבנוב"י סי' כ' כ' דעיקר תלוי אם במוצאי פסח אין לו בעלים אחרים אך בזה חלקו עליו ובאמת בירושלמי פ"ה מפסחים משמע דיש בי' מחצות א"כ שוב עבר הישראל:

והנה טרם שנעיין בדין זה נפלפל בדברי הירושלמי אסור ור"ל אמר מותר ופריך ר"י אי אתה מודה הפקיר חמצו משש שעות ולמעלה שהוא אסור א"ל תמן איסורו גרם לו ודברי הירושלמי אין להם הבנה דמאי מקשה ר"י הא נודע דאח"ז איסורו א"ב להפקיר כדקאמר הש"ס וראיתי בגה"ש שם שכ' לפרש דקושית ר"י הוא דא"נ דהפקר מועיל נענין שלא יעבור בב"י וממילא מותר לאחה"פ א"כ אמאי ל"מ הפקר לאחר זמן איסורו נהי דא"ב לבטלן מ"מ כיון דנעשה הפקר מצד דהוי א"ה א"כ לא יעבור בב"י דהא משש נאסרה מה"ת בהנאה וב"י ליכא עד הלילה ואז כבר נעשה הפקר מקודם וראיתי בחידושי הרידב"ז על הירושלמי שהעיר ע"ז דהא שיטת הירושלמי דלמ"ד דמשש ולמעלה אסור מה"ת ה"ה דיש בי' משש וא"כ מאי מקשה הא קודם חצות לא הי' הפקר ובאמת גם זה תמוה דלר"ל דהפקר מועיל פשיטא דאם הפקירו ואמר שיחול ההפקר בחצות פשיטא דא"ע בב"י דברגע חלות האיסור בי' כבר נעשה הפקר וא"כ ה"ה די"ל דמחצות דנאסר בהנאה א"כ נעשה הפקר וא"צ לעבור וע"כ מוכרחין לתרץ כפ"י גה"ש שם דהפקר מצד א"ה ל"מ דאוקמה רחמנא ברשותו והא באמת בלא"ה לשיטת הר"ן עיקר הביטול מועיל לפי שיש ג"ד דאינו חפץ בו שוב מהני ההפקר מצד דהוי א"ה וא"כ עיקר חלות הביטול הוא ברגע שנאסר בהנאה ואפ"ה א"ע בב"י וע' בשו"ת ד"ח שכ' דמש"ה בחמץ ידוע ל"מ ביטול דעיקר הביטול יחול אחר חצות דאז נעשה א"ב מחמת א"ה וא"כ עיקר מ"ע דתשביתו חל בחצות ממש ובעי שבשעה שיגיע חצות כבר יהי' מושבת ובביטול קודם חצות עדן ל"ח השבתה עיי"ש ובאמת עפ"ז יש להעיר בהא דמפורש בש"ע סי' תל"ד דאין לבטל קודם השריפה כדי שיקיים מצות שריפה בחמץ שלו ולפי דברי הר"ן אף בביטלו מקודם מ"מ קודם חצות לא חל עד הביטול ושוב בשעת שריפה חשיב שלו וצ"ע:

נחזור ליישב שיטת הירושלמי דהנה בש"ס ב"מ דכ"ב פליגי אביי ורבא אי יאוש שלא מדעת מהני דלאביי ל"מ ופריך בש"ס מהא דתרם משל חבירו ובא בעה"ב ואמר לו כלך אצל יפות דאם נמצא יפות מהן תרומתו תרומה ומשני תרגמא רבא אליבא דאביי כגון שעשעו שליח והרמב"ם ז"ל פסק סתם דאם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה ולא מוקי בשויא שליח וכ' בט"ז דמשום ניחותא דמצוה אמרי' אמ"ל והוי כעשאו שליח מקודם והקשה לפ"ז בקצה"ח סי' רס"ב דלפ"ז י"ל דהא דל"מ ביטול לאח"ז איסורו זה רק בנודע לו מהחמץ קודם איסור אבל נודע לו עד אח"ז איסורו י"ל דיועיל ביטול די"ל מחמת איסור חמץ אמ"ל שהי' רוצה להפקירו מקודם והוי הפקר למפרע ובש"ס פסחים משמע דגם בלא נודע לו מן החמץ עד לאח"ז איסור אפ"ה ל"מ ביטול:

והנלע"ד ליישב עפי"מ דמבואר בנדרים דס"ז היפר הבעל ולא האב אינו מופר ואצ"ל אם הקים האב ופריך בש"ס השתא הפרת א' ל"מ מכ"ש בהקים א' בוודאי ל"מ ומשני דמירי ששאל אח"כ על ההקים מה דתימא הא דאיקם הא עקרה קמ"ל דבעי שיהי' שניהם מפירין בב"א וכ' הר"ן ז"ל דאין הכוונה שיהי' מפירין בב"א רק שלא יהי' בין הפרת בעל להפרת האב דבר המעכב ההפרה מלחול ודעת הרמב"ן דעכ"פ אחר ששאל טל ההיקם אם יפירו שניהם מחודש שפיר יועיל ודעת הרמב"ם דל"מ אף הפרה מחודש והקשה בר"ן דהא מוכח בהא דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא עליה נדרים אינה מקודשת הלכה לחכם והתירה מקודשת כיון דחכם עוקר הנדר למפרע חלו הקידושין למפרע א"כ הכ"נ נהי דקודם ששאל על ההיקם סברנו דלא יועיל ההפרה מ"מ אחר ששאל על ההיקם תחול ההפרה למפרע ותירץ הר"ן דדוקא בקידושין שהוא מעשה גמור אז נהי דלע"ע סברנו שלא יועילו הקידושין מ"מ אח"כ ע"י השאלה חלו הקידושין למפרע אבל הכא הפרה דכל א' קלישא טובא דל"מ רק בצירוף שניהם וכיון שהי' זמן שסברנו שלא יועיל ההפרה שוב אף בנשאל על ההיקם ואפשר לצרף ההפרות מ"מ כיון שהי' זמן שסברנו שלא יהי' אפשר לצרף שוב א"א לצרף אח"כ עיי"ש:

א"כ י"ל דלפמ"ש הר"ן באמתי הביטול אינו מצד עצמו דהא בעי אתי לרשות זוכה רק כיון דבלא"ה נעשה הפקר מצד דא"ה הוי הפקר רק דגזה"כ דעשאן ברשותו אבל כשגם הוא מפקירו נהי דזה לחוד ל"מ מ"מ עכ"פ הוי כג"ד דלא ניחא לי' בגווה ושוב מהני ההפקר מצד האיסור תורה יצא דלפ"ז הפקר הבעלים לחוד ל"מ רק שמצרף עם זה ההפקר שנעשה מצד האיסור תורה וא"כ לפ"ז כ"ז באם הפקיר קודם זמן איסור א"כ תיכף בשעה שנעשה הפקר מצד האיסור הועיל ההפקר דהא כבר הי' ג"ד מקודם ושפיר נעשה הפקר אבל בלא ידע מהחמץ עד אח"ז איסורו א"כ בשעה שנעשה חצות אז נהי דנעשה הפקר מצד האיסור תורה מ"מ אז סברנו דלא יועיל ההפקר דעשאו הכתוב ברשותו נהי דעכשיו שנודע לו מהחמץ ומפקירו י"ל אמ"ל דגם מתחילה חל ההפקר מ"מ כיון דא"נ דהוי כהפקירו למפרע מ"מ לא יועיל בפ"ע רק יהי' מוכרחין לצרפו לההפקר שנעשה מצד איסור תורה וכיון דעכ"פ בתחילה שחל א"ה לא הי' חלות ההפקר דאמרנו אוקמה רחמנא ברשותו שוב א"א לצרפו ומיושב קושית הקצה"ח בס"ד דשם בתרומה מינוי השליחות הוא מעשה גמור ושפיר אמרי' מכח ניחותא דמצוה אמ"ל אבל בחמץ דנצטרך לבוא לצירוף ל"א אמ"ל וז"ב בס"ד:

ועפ"ז א"ש דברי הירושלמי דזהו קושית ר"י א"נ דהפקר מועיל לענין איסור בי' א"כ אף לאח"ז יועיל ביטול דנימא מכח ניחותא דמצוה אמ"ל ומתרץ ר"ל חמץ איסורו גרם לו היינו דבאמת הפקר מצד הבעלים ל"מ רק דמועיל דעכ"פ הוי כג"ד דלא נוחא לי' בגווה ושוב מהני הפקר מצד איסורי וא"כ זה הכוונה תמן איסורו גורם היינו דבשעה שנעשה הפקר מצד האיסור תורה אז לא הי' אפשר להועיל דאז לא ידע מהחמץ ושוב אוקמה ברשותו ונהי דאח"כ י"ל אמ"ל מ"מ א"א להצטרף אבל הכא שהפקירו קודם זמן איסורו א"כ תיכף שחל הא"ה מועיל ההפקר דכבר הי' ג"ד דלא ניחא לי' בגווה ושפיר מועיל ההפקר וא"ש הכל בס"ד:

ב) עוד נלע"ד בישוב קושית הקצה"ח הנ"ל דנימא בלא נודע לו מהחמץ עד לאח"ז איסורו מכח ניחותא דמצווה אמ"ל והוי כהפקיר למפרע ויועיל אם מפקירו עכשיו:

והנלע"ד דהנה באמת העירו המפורשים דמאי מועיל הפקר בחמץ נימא דיעבור משום הואיל דאי בעי זכה מו ההפקר וכמו דאמרי' דעובר בחלה הואיל דאי בעי מיתשיל אך המפורשים כ' דא"ע בב"י רק היכי שאפשר שיתגלה דלמפרע הי' ברשותו אז שפיר עובר דיש ס' שמא באותו זמן שדנין עליו יתגלה דאז הי' שלו אבל הואיל דאי בעי פריק ל"א דעכ"פ באותו זמן בוודאי אינו שלו וא"כ ה"ה דל"א הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר דעכ"פ אם יזכה אח"כ מ"מ לא הי' שלי למפרע ועפ"ז יש חילוק דבאם באמת הפקירו קודם זמן איסור א"כ אף אם יזכה אח"כ מן ההפקר מ"מ לא יהי' למפרע שלו ושפיר א"ע ול"א הואיל דאי בעי זכה אבל היכי דלא הפקירו קודם זמן איסור אף דלא נודע לו מהחמץ וי"ל משום ניחותא דמצוה אמ"ל אבל עכ"פ עיקרו משום חזקת כשרות המסייע לי' דוודאי איני רוצה לעבור איסור אמרי' אמ"ל דחל ההפקר מעיקרא אבל אם אח"כ יתכוין לזכות מן ההפקר שוב יהי' למפרע שלו דהא באמת בשעה שהפקירו הי' לאח"ז איסור ולא הועיל ההפקר ורק משום דיש לו חזקת כשרות אמרי' דחל ההפקר למפרע אבל אם חזינן דחזר וזכה בו אח"כ שוב אמרי' אדרבה נתגלה דאם הי יודע מהחמץ קודם ומן איסור ג"כ לא הי' מפקירו דהא חזינן דזכה בו מן ההפקר דאף דבכ"מ אמרי השתא דאיתרע ע' ביו"ד סי' א' לענין שו"ב שהמיר זה דוקא שם דאמרי' דעד כעת לא עשה מעשה רשע בפועל אבל הכא דבאמת חזינן דרק עכשיו זכה בי רק שנתגלה דגם הא דהפקיר מעיקרא לא הי' רק מאותו שעה ובכה"ג שצריכין לדון על למפרע בכה"ג דאיתרע עכ"פ ל"א אמ"ל ושוב שפיר עובר בב"י משום הסברא דהואיל דאי בעי זכה מן ההפקר ומיושב קושית הקצה"ח בס"ד:

וביותר ביאור י"ל בישוב קושית הקצה"ח הנ"ל דהנה לכאורה אם יש ס' אם הפקירו למפרע יש חמ"ק דלא יצא מקודם מרשותו ובפרט דא"נ דלא הפקירו מקודם גם עכשיו הוא שלו דעכשיו ל"מ להפקיר דא"ה לדעת כמה מהראשונים חשיב שלו ורק דא"ב מיקרי אך חזקת כשרות כיון דחשיב בירור מועיל נגד חמ"ק אך עכ"פ אם יזכה אח"כ מן ההפקר א"כ איתרע החזקת כשרות ונהי דאמרי השתא הוא דאיתרע אבל עכ"פ לא מיקרי בירור כנודע מדברי ה"ג מלייפניק ז"ל ושוב ל"מ נגד חמ"ק וז"ב בס"ד:

ובזה יש לכוין הפ"י בירושלמי דר"י ס"ל הפקר ל"מ בחמץ משום דבעי אתי לרשות זוכה ומקשה על ר"ל לדידך דמועיל הפקר א"כ יועיל אף לאח"ז איסורו דנימא משום ניחותא דמצוה אמ"ל וע"כ דל"מ הפקר בחמץ ומתרץ ר"ל תמן איסורו גרם היינו דבאמת אז הוא א"ב ואין בכוחו להפקיר רק דמוכרחין לומר אמ"ל אבל אם אח"כ יזכה מן ההפקר שוב יתגלה דרצונו לעבור איסור ונהי די"ל השתא הוא דאיתרע מ"מ הכא כיון דגם מכח חזקת כשרות מוכרחין להחזיק אלמפרע א"כ כיון דאיתרע עכ"פ א"א לדון על למפרע ושוב אפשר שיתגלה דלמפרע רע הי' שלו ושפיר עובר בב"י אבל בהפקיר קודם זמן איסירו א"כ אף אם יזכה בו אח"כ מ"מ לא יהי' למפרע שלו ושפיר אינו עובר בב"י דדמי להא דל"א הואיל באי בעי פריק ומיושב הכל בס"ד וז"ב למעיין היטב:

נחזור לנידון שאלתינו דנלע"ד להקל דהא כיון דלא נודע לו מן החמץ א"כ י"ל דאם מפקירו עכשיו שיב מחמת ניחותא דמצוה אמרי' אמ"ל דגם מעיקרא הי' מפקירו כקושית הקצה"ח הנ"ל אך עיקר התירוץ הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר דהא אם יזכה אח"כ שוב יתגלה שלא התחיל ההפקר דהא הי' כבר אסור בהנאה ולא הועיל ההפקר רק מכח אמ"ל ואם יזכה אח"כ שוב נימא דלא התחיל ההפקר ומש"ה עובר בב"י וכ"ז שייך דוקא אם לא זכה בו אחר שפיר שייך הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר ושפיר עובר בב"י וממילא החמץ אסור לאחה"פ אבל היכי דבשעה שנודע לו מן החמץ תיכף מוציאו מרשותו ומפקירו והעכו"ם זוכה בו תיכף מן ההפקר א"כ ממ"נ נהי דכבר עבר בב"י מחצות אבל לענין הב"י דלמפרע שוב אמרי' אמ"ל דמחמת ניחותא דמצוה כבר נעשה הפקר למפרע והואיל בעי זכה מן ההפקר ל"ש הכא דהא כבר זכה בו העכו"ם וא"כ שוב לא עבר בב"י כלל למפרע ושפיר החמץ מותר לאחה"פ וז"ב ופשוט בס"ד לדינא ובפרט לשיטת הסוברים דליכא בי' עד הלילה ונהי דעכ"פ לאחר חצות יש עשה דתשביתו מ"מ בלא קיים העשה דתשביתו תיכף לא קנסו שיהי' החמץ אסור לאחה"פ ובפרט לענין חמץ שעה"פ דרבנן יש לסמוך אכל הני טעמי דלעיל ולהקל:

בעה"ח ג' משפטים תרס"ג ראדומישלא

בשולי המכתב:

לעיל הבאתי דברי הג' מלייפניק דחזקה דאיתרע נהי דילפינן מנגע דאמרי' השתא דאיתרע מ"מ ל"ח בירור ול"מ בד"נ עיי"ש מ"ש בישוב דברי התוס' גיטין די"ז לענ"ד יש להעיר מש"ס פסחים דפ"ג דקאמר בש"ס שמוש נותר מילתא הוא ומביא בש"ס רא"י מהא דתנן שורפין את עצמות שנעשו נותר וע"כ לפי ששמשו נותר ומשני דמש"ה שורפין העצמות משום שיש בו מוח ויש איסור שבירת עצם ומביא בש"ס פלוגתת ר"ש ור"י אי בכשר ונפסל יש בו משום שבירת עצם ופריך בש"ס מהא דתנן כל עצמות א"צ שבירה חוץ מעצמות פסח ואי אמרת שימוש נותר מילתא הוא א"כ גם שאר עצמות קדשים שניתותרו יצטרכו שריפה ומשני ר"נ כשמצאן חלוצין בלי מוח אמרי' בשאר קדשים בוודאי נשברו קודם שנעשו נותר כדי לאכול המוח ובפסח שיש איסור שבירת עצם קודם שנפסלו אמרי' דוודאי נשברו אחר שנפסלו כד שלא יעבור אאיסור דשבירת עצם וממילא נאסור משום שמוש נותר ור' זביד משני כגון שמצאן מקצתן חלוצין ובקדשים א"צ לבדוק שאר העצמות דאמרי' בודאי ניטל מהן המוח ובפסח צריך לבדוק השאר שמא יש בהם עצמות שלא נשברו משום דיש בו איסור שבירה וכתב רש"י ז"ל דבמצאן בלי המוח אף בפסח א"צ לשורפן דשמוש נותר אינו רק איד"ר ולא מחמירין מס' ותולין שניטל ממנו המוח קודם שנעשו נותר:

ולכאורה הי' מקום לומר דגם בדרבנן ניזיל לחומרא דח"כ מסייע דודאי לא עבר אאיסור שבירת עצם ורק דנשבר אחר שנפסל דאז אין בו משום שבירת וא"כ נאסרו העצמות משום שמוש נותר והי' מקום לומר דר"נ ור"ז פליגי בפלוגתת ר"מ ור"י בהא דטבל מטומאה קלה במקוה שיש בו ס' מס' דר"מ מקיל ור"י מחמיר ופליגי אי סד"ר נגד ח"א הוי לחומרא וכנודע מפלוגתת הש"ך והפר"ח דר"נ ור"ז יסבור דסד"ר נגד ח"א הוי לחומרא ור"ד יסבור דאזלינן לקולא:

אך באמת במהרש"א שם הרגיש בזה דאמאי ניזיל לקולא דיותר יש לתלות דנשבר אחר שנפסל כדי שלא יעבור על איסור שבירת עצם ומתרץ דר"ז קאי אליבא דר' יעקב דגם אחר שנפסל יש בו משום שבירת עצם א"כ שוב י"ל דלא נשבר מקודם ולא נעשה שמוש נותר והוי לי סד"ר ולקולא:

ונראה מדברי מהרש"א דלא ניחא לי' לומר דר"ז וקיל בסד"ר נגד חזקה ולכך מחדש דלכ"ע אם נימא דאחר שנפסל אין בו משום שבירת עצם א"כ אף במצאן חלוצין נחמיר דמכח הח"כ נימא דוודאי שברן אחר שנעשו נותר והוי שמוש נותר ורק דר"ז ס"ל דגם אחר שנפסל יש בו משום שבירת עצם וא"כ ע"כ נשבר באיסור שוב יש לתלות דנשבר מקודם שנעשו נותר וכיון דשמוש נותר הוי דרבנן מקילין ב"ס:

ולכאורה עדן קשה דהא מפורש בחו"מ סי' ל"ד דאם א' העיד עדות ונודע אח"כ שעבר עבירה ולא נודע אם כבר נפסל קודם שהעיד העדות דאין מבטלין עדותו דאוקמינן לי בח"כ ותולין דהשתא הוא שנפסל א"כ הכ"נ נהי דלר"י גם אחר שנפסל יש בו איסור משום שבירת עצם מ"מ ביש ס' מתי נשבר העצם א"כ ח"כ מסייע דבאיחור זמן נשבר וא"כ שוב נאסרו העצמות משום שמוש נותר ול"ש לומר דהוו סד"ר דהא ע"כ נעשה איסור בשבירת העצם וא"כ יש לתלות באיחור הזמן דח"כ של הגברא מסייע דלא עבר האיסור מקודם וא"כ שוב הוי סד"ר נגד חזקה:

אך באמת י"ל דכבר ביארתי בתשובה דא"נ דהטעם דסד"ר להקל משום דחז"ל עשו הס' להיתר גמור ולא גזרו רק על הוודאי א"כ א"נ דגם חזקה ל"ח בירור א"כ אף בסד"ר נגד חזקה אזלינן לקול אך א"נ דחזקה חשיב בירור א"כ שפיר סד"ר נגד חזקה לחומרא:

אך עפי"ד הג' מליופניק הנ"ל י"ל דנהי דקיי"ל דסד"ר נגד ח"א הוי לחומרא עיקר הטעם משום דחזקה חשיב בירור אבל חזקה דאיתרע שוב ל"ח בירור ונהי דגזה"כ דנימא השתא דאיתרע מ"מ עכ"פ ל"ח בירור ול"מ להחמיר בדרבנן וא"כ א"ש הכל דבשלמא לר"ש דאחר שנפסל אין בו איסור שבירת עצם וא"כ א"נ דנשבר עכשיו א"כ לא איתרע הח"כ שלו כלל שפיר הח"כ חשיב בירור דוודאי נשבר אחר שנפסל וממילא העצמות אסורין משום שמוש נותר אבל לר"י דגם אחר שנפסל יש בו משום שבירת עצם א"כ עכ"פ איתרע ח"כ שלו ונהי שיש לתלות באיחור הזמן שנשברו אחר שנעשו נותר מ"מ עכ"פ כיון דאיתרע ח"כ שלו א"כ נולד ס' על למפרע ונהי דגזה"כ דניזול בתר ח"כ שלו ולומר דהשתא הוא דעבר איסור אבל עכ"פ כיון דל"ח בירור שוב ל"מ להחמיר לענין סד"ר ושוב תולין להקל שמא נשבר מקודם ולא נעשו שמוש נותר וא"ש הכל בס"ד ויש מכאן ראי' גדולה לסברת הג' מלייפניק ז"ל דחזקה דאיתרע ל"ח בירור ואינו מועיל לענין ס' נפשות וה"ה דל"מ להחמיר בסד"ר וז"ב בס"ד ונכון:

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה