אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן יב

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן יב

סימן יא

שוכ"ט לכבוד הרב המאה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה שמחה פרענקיל נ"י אבד"ק סקאווין יע"א:

בדבר שאלתו שיש מין גחלים הנעשים מדם או מן עצמות שלוקחים הדם ועצמות ושורפים עד שנתהווה מהם גחלים ובעלי הפאבריק שעושים ציקער שמן הולך הציקער והשמן דרך הנחלים והפעולה הוא שהגחלים יוציאו את הפסולת מן הציקער ושמן אבל מגוף הגחלים אינו מתערב בתוך הציקער ושמן ואינו נותן שום טעם אי מותר לכתחילה שילך הציקר והשומן דרך הגחלים ע"כ תורף שאלתו:

והנה כת"ה הביא הדין המפורש בש"ע סי' פ"ד דשרף שרוף מותר לאוכלו לצורך רפואה דעפרא בעלמא היא ומשמע דלבריא אסור והטעם י"ל דבאמת ל"ח כעפר גמור רק דחשיב כא"ר לאכילה והוי שלכ"א ואסור באכילה מדרבנן עכ"פ ורק לחשאב"ס מותר בשלכ"א כמפורש בש"ס פסחים דכ"ו דקאמר מידי דרך הנאתן קעבידנא. והנה יפה הביא דברי הפמ"ג דמשמע לי' דרק לשורפו לכתחילה כדי לאוכלו י"ל דאסור דהוי כמבטל איסור לכתחלה אבל בדיעבד אם שורפו מותר אף לבריא די"ל דל"ח בכלל שלכ"א ג"כ דהוי כעפרא בעלמא ועדיף משלכ"א דשם עכ"פ גוף האיסור לא נשתנה רק שעירב בו דבר מר שפיר י"ל דיש בו עכ"פ איד"ר כיון שמשכחת עוד שיהי' איסור תורה בהדבר אם יטיל משם הדבר מר וכמ"ש בחוו"ד סי' ק"ג לחלוק על הכו"פ שכ' דבב"ח הואיל דשלכ"א אסור מה"ת ה"ה דנוטל"פ יתסור מה"ת ודחה החוו"ד דבשלכ"א אם יקח הדבר מר מהתערובות יחזור לאיסורו שפיר אסור בב"ח אבל בנוטל"פ דלא משכחת שיחזור לאיסורו גם בב"ח מותר ולפ"ז י"ל בנעשה עפר דלא משכחת שיחזור לאיסורו שפיר גם איד"ר ליכא ומותר אף לבריא לאוכלו. והנה בפמ"ג העיר די"ל דרק לענין הנאה מותר היכי דנעשה עפר אבל לענין אכילה י"ל דאסור ודחה דאדרבה לענין אכילה בודאי שרי והכונה י"ל דא"ה קיי"ל דל"מ אף בנשתנה עיין רש"י ור"ן ע"ז דמ"ו ע"ב א"כ הי' הו"א דגם האפר יהי' אסור אף דזה חשיב נשתנה כמ"ש ברשב"א קדושין דנ"ז דמש"ה המקדש בא"ה אינה מקודשת אף שתוכל להנות מאפרן מ"מ האפר חשיב דשלב"ל ואף דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי מ"מ במידי דהגוף משתנה ל"מ וכ"ז בא"ה אז ל"מ שינוי משום דזה גופא חשיב הנאה וכעין שכ' הפוסקים דבא"ה לכ"ע אין מבטלין איסור לכתחילה הוא מה"ת וע' בחוו"ד סי' צ"ט שכ' דבא"ה אף איד"ר אסור להוסיף משום דזה גופא חשיב הנאה עיי"ש ואפ"ה קיי"ל דבשרפו האפר מותר כיון דעכ"פ כעת אינו נהנה מגוף הא"ה ומכ"ש במידי דאסור רק באכילה פשיטא דבשרפו ונעשה אפר דמותר באכילה דבאיסורי אכילה מועיל שינוי מכ"ש כשנעשה אפר דחשיב פנ"ח כמ"ש הרשב"א פשיטא דמותר באכילה ועדיף משלכ"א. ואף שבפמ"ג סי' פ"ד וסי' פ"ז מפורש דאפר בב"ח אסור לפי שבשאר נקברים אף דאפרן אסור מ"מ חשיב שלכ"א אבל בב"ח דשלכ"א אסור מה"ת ה"ה דהאפר נמי אסור מה"ת ובאמת לשי' החוו"ד בסי' ק"ג י"ל דשלכ"א כזה שא"א שיחזור לאיסורו הראשון שלכ"א כזה לא אסרה התורה. אך מהפמ"ג מוכח דעכ"פ אפר חשיב שלכ"א ומש"ה נסתפק שם בסי' פ"ד אי מותר לבריא. עכ"פ י"ל דרק בא"ה דל"מ שינוי ועיין שו"ת פר"מ שהאריך בזה לענין החלב מהבהמות שאוכלין חמץ עיי"ש א"כ י"ל דגם האפר אסור אבל באיסורי אכילה דמועיל שינוי מכ"ש דבנעשה אפר מותר דאף דשלכ"א עכ"פ איסור יש מ"מ הכא א"צ לדון מטעם שלכ"א רק מטעם שינוי ובפרט דגם לענין שלכ"א שיטת התוס' דליכא רק איד"ר וע' במלמ"ל פ"ה מיסוה"ת ושפיר י"ל דבכה"ג אף לבריא מותר. וראיתי בספר ציונים לתורה לש"ב הגאון הר' יוסף שיחי' כלל ל' שהביא ראי' דהיכי דחז"ל ציווי לשרוף אז חשיב נעשה מצותו אף מה"ת מתוס' סוכה דל"ה שנסתפקו אי שריפת ערלה הוא רק מדרבנן וא"כ למה חשיב ערלה בכלל נשרפין שם בתמורה והא עיקר הטעם דנשרפין הוא משום דנעשה מצותו וע"כ כנ"ל עיי"ש:

ולענ"ד לפמ"ש הפמ"ג הנ"ל דאפר נקברים אינו אסור רק מדרבנן דחשיב שלכ"ה א"כ בערלה דמה"ת מותר בשלכ"ה שוב האפר מותר מה"ת וכל איסורו הוא רק מדרבנן ושוב כיון דמדרבנן מצותו בשריפה שוב דרבנן מהני לדרבנן וז"ב. שוב מצאתי בפמ"ג או"ח סי' תמ"ה ס"ק ב' שהרגיש בדברי ש"ב הגאון הנ"ל עיי"ש וז"ל ואולי ס"ל לרש"י דערלה אינו נשרף רק מדרבנן וע' תוס' שבת דכ"ה ע"א וע"כ דאפר נקברים אינו אסור מה"ת עכ"ל. ונראה שהפמ"ג הרגיש בכל דברינו וצ"ע על ש"ב הג' יחי' שלא העיר מכ"ז:

א) והנה בהא דפריך בש"ס פסחים דכ"ב והרי אמ"ה הקשה ח"א מש"ס בכורות ד"ו דנסתפק הש"ס דחלב אסור משום אמ"ה ועיקר ההיתר מטעם שינוי וא"כ א"נ דאמ"ה אסור בהנאה שוב גם חלב יהי' אסור דבא"ה ל"מ שינוי עכת"ק:

אך באמת י"ל דעיי"ש בריט"א שכ' דפשיטא דחלב נ"ח בכלל אמ"ה רק דהי' הו"א לאסור מכח בשר מן החי ובשר מן החי נלמוד מקרא דבשר בשדה טריפה לא תאכלו וא"כ פשיטא דאף א"נ דאמ"ה אסור בהנאה אבל בשר מן החי דנלמוד מקרא דטריפה הוא בכלל היתר הנאה דטריפה ושוב מועיל השינוי להתיר ומש"ה חלב מותר והש"ס לא פריך רק מאמ"ה וז"ב ונכון. אך עוד י"ל דהנה אקושי' והרי חדש משני בירושלמי די"ל דחדש הואיל שיש היתר לאיסורו א"א ללמוד מנבילה ושפיר לא נאסרה בהנאה. והקשה הגאון מהארימלוב ז"ל דא"כ מאי פריך הש"ס והרי אמ"ה הא י"ל אמ"ה שיש היתר לאיסורו ע"י שחיטה ולא דמי לנבילה וא"א ללמוד בו א"ה ובאמת מצינו כן בש"ס חולין דס"ט לענין חלב מאבר היוצא דמחלק הש"ס בין יש לו תקנתא בשחיטה אך באמת א"ש דהש"ס מיירי בחתך אבר מבהמה חיה דשוב אין לו תקנה בשחיטה אותו אבר ושוב הי' הו"א דאסור בהנאה. ומיושב עפ"ז קושית הגרעק"א דנלמוד היתר הנאה מהא דלא תחרוש בשור וחמור יחדיו ומוכח דבשור לחוד מותר לחרוש וע"כ דאמ"ה מותר בהנאה. ועפ"ז א"ש דלחרוש פשיטא דמותר כיון דיש לו תקנה בשחיטה ופשיטא דמותר בהנאה וז"ב ונכון:

ועפ"ז מיושב הכל דמפורש בש"ס דעיקר ההיתר בחלב הוא משום דיש לו תקנה בשחיטה והראי' דחלב מאבר היוצא באמת אסור וא"כ אף א"נ דאמ"ה אסור בהנאה מ"מ פשיטא דהחלב מותר משום דנשתנה ואין לומר דבאמ"ה ל"מ שינוי ז"א דכ"ז שיש לו תקנה בשחיטה פשיטא דמותר בהנאה ושוב החלב מיתר משום דנשתנה ובאיסורי אכילה מהני שינוי ועיקר פירכת הש"ס באבר שאין לו תקנה בשחיטה ובזה הי"א דיתסור בהנאה ובאמת א"נ דאבר שאין לו תקנה בשחיטה אסור בהנאה אז פשיטא דחלב מאבר היוצא אסור אך בעיית הש"ס בחולין היא לפי המסקנא דתמיד אמ"ה מותר בהנאה אז י"ל דגם בחלב מאבר היוצא מותר משום דנשתנה והי' אפ"ל דזה בעיית הש"ס א"נ דההיתר משום שינוי ושוב אף חלב מאבר היוצא מותר או דילמא דלא כשיטת הר' יונה ואף בנשתנה לא פקע האיסור רק היתר דחלב הוא מגזה"כ וא"כ י"ל דאפשר לחלק בין יש לו תקנה בשחיטה ומיושב הכל לנכון בס"ד. אך עפ"ז עדן יוקשה בהא דפריך הש"ס והרי דם למ"ד באיסור חלב הוא משום דם נשמע ע"כ דדם מותר בהנאה דאלת"ה מדוע חלב מותר הא בא"ה ל"מ שינוי ואף דלכאורה י"ל דקושית הש"ס קאי למאן דלא ס"ל דם נעכר ולדידי' פשיטא דאפשר למילף היתר הנאה משם. ובפרט לפי"מ שהערנו ח"א לומר דהא דלא יליף ר"ש היתר הנאה בגיד ק"ו מדם משום דס"ל דם לא הוי בכלל בשר ומש"ה צריך קרא מיוחד לדם שרצים שיטמא אבל לדידן דם הוי בכלל בשר עכ"ד. ותיקשי לכאורה דמאי פריך הש"ס והרי דם הא י"ל דדם הותר בכלל נבילה וע"כ נצטרך לדחוק דקושית הש"ס הוא לר"ש דס"ל גיד אסור בהנאה וע"כ דס"ל דדם לא הוי בכלל בשר וע"ז פריך הש"ס מנ"ל באמת דדם מותר בהנאה:

ועפ"ז לא יוקשה קושיתי דנילף מהיתר חלב דממ"נ לדידן ניחא בוודאי דנלמוד היתר הנאה דהוי בכלל בשר ורק עיקר הקושיא לר"ש ור"ש הא לא ס"ל דם נעכר רק אברים מתפרקים ע' ש"ס נדה ד"ט. אך באמת דברי החכם הנ"ל אינם א' דבהדיא כ' בתוס' שם דלכ"ע אינו בכלל בשר ועוד דא"כ למה לא משני אקושי' דהרי דם דהותרה בכלל נבילה ואח"כ יפרוך אלא למ"ד גיד אסור בהנאה וע"כ דדם לא הוי בכלל בשר מא"ל וע"כ נשמע דגם לדידן דם אינו בכלל בשר ושוב י"ל דקאי גם למ"ד דם נעכר ושוב יש ללמוד היתר הנאה מחלב ועוד אף א"נ דקאי קושית הש"ס למאן דלא ס"ל דם נעכר מ"מ תיקשי דבאמת הקשו בתוס' די"ל דדם הותרה בכלל נבילה רק שכ' הצל"ח די"ל באמת דם אסור בהנאה ורק הא דהתירה התורה ליתן כל הנבילה לעכו"ם ומשמע אף עם דמו מיירי כשבישלו דפקע איסור דם עיי"ש וא"כ תיקשי דמאי פריך והרי דם הא יש ללמוד מכלל היתר נבילה דמשמע אף עם דמו ואי די"ל דמיירי כשבישלו הא עיקר ההיתר בדם שבישלו משום שינוי כמ"ש בפמ"ג יו"ד סי' ק"ה ס"ק ב' וכבר קדמו בזה בר"ן חילין פכ"ה בהא דבר יונה שנפל לכדא דכמכא עיי"ש וכ"ז בתר דידעינן דדם מותר בהנאה א"כ דם שבישלו מותר אבל א"נ דדם אסור בהנאה שוב אף בנתבשלו אסור דבא"ה ל"מ שינוי וע"כ נשמע מדהתירה התורה ליתן כל הנבילה אף עם דמו ע"כ דדם מותר בהנאה וצ"ע כעת ולא באתי רק להעיר. ובזה י"ל מה שהקשו דלמ"ד דחלב יאסור משום דם א"כ מאי קאמר הש"ס דלמה אסרה התורה בב"ח הא דם שבישלו מותר מה"ת:

ועפ"ז א"ש דהא דדם שבישלו מותר הוא משום שינוי וכ"ז בתר דידעינן דחלב מותר וע"כ הטעם משום שינוי וחזינן דע"י שינוי פקע האיסור א"כ ה"ה בדם שבישלו אבל לפי הס"ד דחלב אסור וע"כ דל"מ שינוי להפקיע האיסור ה"ה בדם שבישלו י"ל דאסור ושפיר פריך הש"ס למה הוצרכה התורה לאסור בב"ח וא"ש הכל לנכון בס"ד:

ב) ובהיותי בזהנ"ל ליישב קושית האחרונים שהקשו בהא דפריך הש"ס והרי אמ"ה לשי' הרמב"ם ז"ל דמפרכסת אסור לב"נ דלית לי' הא דמא"מ וא"כ שמא מיירי הכא באמ"ה של מפרכסת דשרי לישראל וכבר יש מזה אריכות בכל אחרונים אך לענ"ד נ"ל ליישב דכבר הבאתי לעיל קושית ה"ג מוהר"י ז"ל בהא דפריך והרי אמ"ה הא אמ"ה הואיל שיש לו תקנה בשחיטה חשיב יש היתר לאיסורו ושוב ל"ד לנבילה ושפיר דמותר בהנאה. אך באמת י"ל דזה ל"ח יש היתר לאיסורו דבשלמא בחדש אותה תבואה שהי' אסור מקודם הותר אח"כ אבל הכא עיקר האיסור כשהוא חי וכשנשחט שוב אין בו חיות:

אך באמת י"ל דעדן חשיב יש היתר לאיסורו היינו לגבי מפרכסת שחייה עדיין ועיין תוס' יבמות דל"ג שכ' דטריפה אין לה היתר אף בנשחטה אבל אמ"ה אתי שחיטה ומפקע לי וע"כ הכוונה במפרכסת וז"ב:

והנה י"ל דכ"ז למ"ד מפרכסת אסור לב"נ וע"כ דחשיב כיש לו עוד חיות ושפיר חשיב יש היתר לאיסורו היינו לגבי מפרכסת אבל למ"ד מותר לב"נ והטעם משום דאין בו כל החיות ושוב ל"ח יש היתר לאיסורו. ועפ"ז א"ש דאיך מיירי במפרכסת דשרי לישראל ואסור לב"נ. ז"א דע"כ המקשן דפריך והרי אמ"ה מוכרח לסבור דמפרכסת מותר לב"נ ושוב ל"ח יש היתר לאיסורו דאלת"ה שוב יוקשה דהא יש היתר לאיסורו היינו לגבי מפרכסת וע"כ דהמקשן ס"ל דמותר לב"נ ושוב ל"ח יש היתר לאיסורו ושפיר פריך הש"ס וז"ב ונכון בס"ד:

נחזור להנ"ל דעכ"פ ז"פ דבאיסורי אכילה מועיל שינוי וא"כ י"ל דמותר לאוכלו אף גוף הדבר ששורפו וכמ"ש כת"ה מהא דמוסק ובפרט דמפורש בש"ס פסחים דט"ו ט"ב דפת שעיפשה חשיב עפרא בעלמא והש"ס מדמה לזה חמץ בזמן איסורו ד"ת ובמסקנא דחו דזה חשיב עפרא בעלמא וי"ל דזה תלוי בהא דבש"ס שבועות דכ"ג ס"ד דהש"ס דכמו בנשבע סתם שלא אוכל אין עפר בכלל שבועתו ה"ה בסתם אין נבילה בכלל שבועתו ולמסקנא דמשני אלא משכחת לה כדרבא ופירש"י ז"ל דלמסקנא ס"ל דסתם נבילה הוי בכלל שבועתו כיון דרק ארי דרבוע עלה ולהתוס' שם אינו כן ולפ"ז י"ל דס"ד דהש"ס דאיסור תורה חשיב כא"ר לאכילה וכמו בא"ר לאכילה מצד עצמו ליכא איסור לטמא תרומה ה"ה ע"י איסור תורה חשיב כא"ר רק בשעה ששית דאסור רק מדרבנן ובוודאי דל"ח רק איסור גברא א"כ ל"ח בכלל א"ר ויש בו איסור טומאה ודחה הש"ס די"ל דגם איסור תורה ל"ח כא"ר לאכילה וכפירש"י ז"ל במסקנא דשבועות. עכ"פ מפורש דבא"ר לאכילה חשיב כעפר מכ"ש היכי דבאמת עפר הוא בוודאי פקע איסורו. ובפרט דהכא אינו אוכל גוף דבר הנשרף רק שהמשקה הולך דרך האפר ואם יש חשש שנתערב אף מעט מהאפר תוך הציקער והשמן מ"מ מותר דל"מ אם יש רוב מההיתר א"כ קיי"ל דדבר הפוגם אינו אוסר תערובתו ואף אם ליכא רוב מ"מ לשיטת הפמ"ג בסי' ק"ג דמידי שפוגם בעצם ואין הפגם מחמת התערובות נהי דבאפי נפשי' אסור לאכול עכ"פ מדרבנן מ"מ בתערובות אף פחות ממשהו מותר ואף לשיטת החוו"ד שם דההיתר הוא רק משום דאמרי' קמא קמא בטל אבל עכ"פ אף רוב ל"צ ואף דגם בחמץ שנחרך קודם זמנו אפ"ה אסור באכילה הוא רק מטעם אחשבי' וא"כ נודע מ"ש הפוסקים דבתערובות ל"ש אחשבי' וא"כ אף אם הי' בירור שנכנס מעט מהגחלים לתוך המשקה מ"מ מותר ובפרט דלפי דברי כת"ה אין נכנס כלל מהגחלים לתוך המשקה רק שהמשקה הולך דרך הגחלים ונפקע הפסולת מהציקער א"כ קרוב לוודאי שלא נשאר כלל מהגחלים בתוך המשקה א"כ ליכא שום חשש ובפרט דגם בגוף הגחלים ליכא שום חשש דאף דשלכ"א אסור מדרבנן מ"מ ח"ש שלכ"א אף אוד"ר ליכא כמ"ש במח"ל שבועות דכ"ג ובישי"ע סי' תרי"ב ובפרט דהכא שייך ההיתר דנשתנה וכמ"ש הרשב"א ז"ל ובאיסורי אכילה לכ"ע מועיל היתר דנשתנה ע"כ פשוט דליכא בזה שום חשש וז"ב בס"ד לדינא:

בעה"ח ג' תולדות א' דר"ח כסלו תרס"ו לפ"ק ראדאמישלא והנני ידידו ה"ק

שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה