מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן י
להרב המאה"ג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה מנחם מענדל נ"י מוצד"ק דעליטין יע"א.
בדבר שאלתו באיש א' שנשא אשה בחזקת בתולה וכאשר דר עמה שתי שנים ראה שאינה מתנהגת כשורה והיתה חשודה בעיניו על אחיו ופ"א בא לביתו בלילה וראה שאחד השמיט א"ע מן המטה שאשתו שוכבת עליו והדליק הנר וראה שאחיו מונח תחת המטה ערום ואשתו שוכבת ערומה במטתה ופירש הימנה ונסע לאמעריקא כי לא רצתה לקבל ג"פ והאשה נסעה ג"כ שמה ונתנה אותו לבית האסורים ברח משם וכשבא לכאן סיפר לו דאקטאר א' במסל"ת שבעודה פנויה הרתה לזנונים והמיתה את הילד ונתנוה לבית אסורים והראה מכתב תעודה מהגריכט כי אמת הדבר גם באו ב' עדים לפניו ורצו להעיד דבר מכוער ושלחו הבד"צ מכתב התראה להאשה שתבוא לפה לקבל העדות בפניה ויען שהיא דוחית בלך ושוב נתקבל עדות משני עדים א' העיד שבא לבית האיש הנ"ל וכשבא סמוך לביתו השקיף בעד החלון אם הוא בביתו וראה שאשתו שוכבת עם איש במטה תחת המכסה ופגע ברעהו וסיפר לו הדבר איך שאיש הנ"ל דר עם אשתו ביום ואמר לו חבירו כי בעלה אינו בביתו ומסתמא הוא איש הנחשד והלכו שניהם לראות וכשבאו סמוך לביתה ראו שהנחשד ברח דרך הגינה וקושר מכנסים זה תורף שאלתו בקצרה:
והנה יש לדבר מצד י' דברים א' מצד שנתברר עפ"י תעודת הערכאות שזינתה קודם הנשואין גם מצד ראיית הבעל בעצמי גם מצד העדאת העדים:
והנה מ"ש כת"ה הואיל שזינתה בעודו פנויה יש ראי' שזינתה גם תחת בעלה באמת ז"א דל"מ אם לא הי' בזנותה רק איסור ב"ז וא"כ לא נעשית חשודה רק באיד"ר דקיי"ל בזנות דפנויה אם אינה מפקרת א"ע לכל אדם ליכא רק איד"ר כמפורש באה"ע סי' כ"ו דכ"ה שיטת רוב הפוסקים לא כמ"ש הה"מ א"כ נהי דעברה אררבנן מ"מ עדיין חזקת כשרות יש לה מה"ת דקיי"ל דאף שנפסל מדרבנן מ"מ לא נחשד אד"ת כמ"ש בתוס' גיטין די"ז דהעמד אותה בחזקת צדקות דלא זינתה כשהיא א"א אף דע"כ עכ"פ עברה איד"ר בביאת פנויה אפ"ה לענין ד"ת שייך חזקת צדקות ואף שבזה"ז רוב המזנות נדות הם דמסתמא פנויה אינה טובלת לנדתה וא"כ נחשדה על ד"ת מ"מ י"ל דהא קיי"ל חשוד על הקל אינו חשוד על החמור ואיסור זנות בא"א דיש בו עון מיתה חמור א"כ נהי דנחשדה אאיסור כרת מ"מ לא נחשדה אאיסור מיתה ומפורש בש"ס חולין דק"א דבהזיד ביוה"כ ושגג בשבת חייב חטאת וע"כ דחשיב שב מידיעתו דאיסור שבת חמור שהוא בסקילה ואף דמפורש שם דגם בהזיד בשבת ושגג ביוה"כ דחייב אף דשבת חמור וי"ל דל"ח שב מידיעתו כבר העיר בזה בתוס' שם וכ' דיוה"כ לפי שהוא יום סליחה חמור לי' אבל עכ"פ נשמע דגם מיוה"כ לשבת חשיב שב מידיעתו לפי שאיסור שבת הוא במיתה וע' פמ"ג בפ"כ לאו"ח מכ"ש הכא נהי דנחשדה אאיסור נדה מ"מ לא נחשדה אאיסור א"א ובפרט דביש לה בעל זנות ל"ש כמ"ש הרא"ש דרק בזנות דנשואה ס"ל לר"ל דזנות ל"ש לפי שבעלה משמרה ובפרט ביש לה בעל הוי פת בסלו וי"ל דלא נחשדה וע' בחוו"ד סי' קפ"ה:
אך עכ"פ י"ל דאם לא ידע בעלה שזינתה בפניותה י"ל דחשוב כמו מקח טעות כמפורש בש"ס כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות ונהי די"ל דאחר הנישואין אמרי' חזקה אאעבב"ז וע' שו"ת ח"ס אה"ע סי' קמ"ח שהוכיח מדברי מהרי"ט דמבתולה לבעולה אף בבעילה בהיתר חשיב מקח טעות וגם אם הוא סבור שהיא אלמנה ונודע שהרתה לזנונים ג"כ חשוב מקח טעות
אך עכ"פ הכא שהוא סבר שהיא בתולה כשירה ונתברר שהיתה בעולה ועברה איסור נדות י"ל דחשיב מקח טעות ונהי שאפ"ל כיון דקיי"ל בלא הכיר בה שהיא ח"ל צריכה גט והטעם כ' הר"ן די"ל באיסור אדם מתפייס ובפרט הכא דלא נאסרה עליו ובאמת ל"ח בכלל עע"ד דהא מפורש בש"ע דעע"ד הוא רק אם הכשילתו בדבר איסור והכא לא הכשילתו במידי דהא מפורש בחוו"ד סי' קפ"ה דנהי דזינתה בנדתה מ"מ לא נחשדה להכשיל את בעלה באיסור נדות דלגבי בעל הוי כיש לה פת בסלו וכמפורש בש"ס סוטה דאף דמותר להתייחד עם נדה אפ"ה אסור להתייחד עם סוטה דנדה חשיב יש לו פת בסלו וע' ברש"י ותוס' יומא די"ח ע"ב וא"כ ל"ח בכלל עע"ד אפ"ה י"ל דעכ"פ מותר לגרשה בע"כ או לישא אשה על אשתו דעכ"פ נהי דל"ח בכלל עע"ד אבל ר"ג ל"ג רק בפני נשים הכשרות כמ"ש הרשב"א והמהרי"ק הובא בב"י סי' קט"ו וע' שו"ת ד"ח ח"ב סי' ל"ג שכ' בפי' באשה כזו שמותר לגרשה בע"כ ועדיף מלישא ב' נשים כמ"ש בשו"ת שב"י דהיכי דפשעה חדר"ג קי"ל אבל עכ"פ בלא נודע מקומה וא"א לגרשה בע"כ מותר לישא ב' נשים כמ"ש בשו"ת בי"ש אה"ע סי' ע"ז דבאם לא נודע לבעלה שזינתה ומיד שנודע לו פירש ממנה דיוכל לגרשה בע"כ ע"כ אם באמת לא נודע לבעלה ע"ע מהזנות שזינתה קודם הנשואין א"כ משום זה לחוד יוכל לגרשה בע"כ או לישא אשה על אשתו וז"ב בס"ד. עתה נדבר מצד ראיית הבעל:
הנה באמת בזה יש להעיר בשני דברים א' שי"ל כיון דהבעל לא ראה אף כדרך המנאפים דהא לא ראה שוכבים בקירוב בשר א"כ ל"ח רק כדבר מכוער וא"כ מפורש בש"ע סי' י"א דע"א בדבר מכוער ל"מ ולשיטת הב"ש אף במהימן לי' ל"מ וא"כ י"ל דגם ראיית הבעל בדבר מכוער ל"מ ואם ליכא קדל"פ א"כ ע"כ לחוד ל"מ לאוסרה אף באין לה בנים ואף א"נ דכאן חשיב כקדל"פ מ"מ י"ל לפמ"ש הב"ש דע"א בכיעור ל"מ אף במהימן לי' והסברא י"ל דהא דמועיל ע"א במהימן לי' הוא מדין שאחד"א וא"כ י"ל לפמ"ש הא"מ בסי' י"א דע"כ ל"מ רק מדרבנן וא"כ נודע שיטת כמ"פ דבדרבנן ל"ש שאחד"א א"כ ל"מ ע"א בכיעור אף במהימן לי' וא"כ ה"ה ראיית הבעל דג"כ רק מצד שאחד"א קאתינן וא"כ י"ל בדבר מכוער דל"מ רק מדרבנן ל"ש שאחד"א ול"מ ראיית הבעל בדבר מכוער והנה באמת נודע שיטת הבה"ג דלענין לאוסרה על בעלה כיון דהוא בלא התראה בעי כמכחול בשפופרת ורוב הפוסקים חולקים:
א) והנה לכאורה נשמע מדברי התוס' כתובות ד"ט שכ' אהא דפריך הש"ס מעשה שהי' מפני מה לא אסרוהו וכ' בתוס' דהא כמכחול בשפופרת לא ראו ונשמע לכאורה דבעי כמכחול בשפופרת וכבר העיר בזה בשו"ת מהרי"א סי' קנ"ג והוא רצה לחדש דהא באמת משני הש"ס התם אונס הוי וכ' במלמ"ל דשני הלשונות פליגי אי נאסרה על הבועל בזנות באונס ועכ"פ רק מדרבנן אסורה וא"כ לא החמירו רק בכמכחול בשפופרת ובאמת דבריו צ"ע דהא י"ל אם רק מדרבנן נאסרה באונס אז י"ל דבימי דוד לא נאסר עוד:
אך לענ"ד י"ל דהנה באמת מצד הסברא י"ל דבאונס הואיל דלא נאסרה על הבעל ל"ש כשם וכמ"ש המהרא"ש:
אך באמת י"ל דנודע שיטת הרי"ף והרמב"ם דע"כ ל"מ לאוסרה אבעל ורק לבועל וכ' הב"ש דל"ש בזה לומר הואיל דלא נאסרה לבעל דהא באמת אם הי' נודע שזינתה הי' נאסרה גם אבעל רק דלבעל דיש ח"ה בעי דבר ברור ולבועל דליכא חזקה מהני דבר מכוער. אך באמת כתבתי בספרי דא"נ דבנולד ריעותא מחיים ג"כ שייך ח"ה א"כ גם לבועל יש ח"ה ותלוי בפלוגתא אי בנולד ריעותא מחיים שייך חזקה וכמ"ש בש"ך יו"ד סי' נ' וע' ש"ש ש"א פ"ז:
והנה באמת קאמר בש"ס כתובות דנ"א די"ל דאשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה שמא סופה ברצון וכ' בתוס' שם דהוי בגדר וודאי איסור ורק דמסיק הש"ס די"ל יצר אלבשה וי"ל דגם למסקנא חוששין שמא סופה ברצון רק דמכח הסברא דיצר אלבשה עכ"פ חשוב בגדר ס' ואוקמינן אח"ה ולפ"ז י"ל דא"נ דבבועל ל"ש ח"ה א"כ י"ל דשוב גם באונס נאסרה הגם דאם הי' יודעין דהי' באונס גם בסוף לא היתה נאסרת מ"מ באמת יש חשש שמא סופה ברצון ונהי דלבעלה מס' אוקמינן בח"ה אבל לבועל דל"ש ח"ה אוסרין מס' ושייך כשם דהא אם באמת זינתה ברצון נאסרה גם לבעל וכמ"ש הב"ש לענין ע"כ וא"כ י"ל דב' הלשונות בש"ס פליגי אי בבועל שייך ח"ה אף דנולד ריעותא מחיים ולל"ק ס"ל דגם בבועל שייך ח"ה ומש"ה לא נאסרה באונס וא"כ ע"כ הא דמקשה הש"ס מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה אף דידע שהי' באונס ע"ל דס"ל דבבועל ל"ש ח"ה וא"כ אף באונס יש לאסור מס' שמא סופה ברצון וא"כ שפיר כ' התוס' דכ"ז אם יש עדים על כמכחול בשפופרת דאז הוי הביאה וודאית לכך גם בס' שמא סופה ברצון יש לאסור היכי דליכא ח"ה אבל אם ליכא רק כדרך המנאפים א"כ באמת יש ס' שמא לא גמר ביאתו ויש להתיר לבעלה משום ח"ה רק הטעם כמ"ש הרמב"ם ז"ל דאם ראו כדרך המנאפים יש חזקת צורה שהערה בה והוי חזקה זו נגד ח"ה לבעלה ושוב חשוב ס' ואסור אבל אם יש גם ס' אונס א"כ הוי ס"ס שמא לא גמר ביאתו ושמא גם סופו הי' באונס ואף שנגד הס' שמא לא גמר ביאתו הוי חזקה לאיסור היינו חזקת צורה שהערה בה מ"מ ע"כ סוגיא דהכא ס"ל דס"ס נגד חזקה מהני מדפריך הש"ס ואמאי ס"ס הוא והא בס' דלאו תחתיו יש חזקת הגוף המעיד שהי' תחתיו כמ"ש הפנ"י וע"כ דס"ס נגד חזקה מהני א"כ הכ"נ הי' מועיל הס"ס נגד חזקת צורה שהערה בה וא"ש הכל בס"ד. וע' ש"ש ש"א פי"ח י"ט כ' מ"ש בזה:
ב) והנה עפ"ז יש לפרש דברי המדרש בהא דכתיב איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל וקאמר המדרש ע"ז ה"ז הפסוק זה שאמר דוד הע"ה אז לא אבוש בהביטי אל כל משפטי צדקך ודברי המדרש תמוהים. והנראה לע"ד דהנה ידוע שיטת כמ"פ דא"א שזינתה רק שסברה שמותרת לזנות שאינה נאסרת והמהרי"ק חולק דעכ"פ נתכוונה למעול באישה והביא ראיה מהא דפ"פ דמפורש דבקיבל קידושין פחות מג"ש נאסרה וקשה הא יש ס"ס שמא באונס ושמא אומרת מותר וע"כ דאומרת מותר נאסר לבעלה וע' בטו"ז יו"ד סי' צ"ט. אך להסוברים דמותרת עכצ"ל דלא תיקשי קושיא זו די"ל דחשוב ס"ס משם אחד אף שיש נ"מ לענין חיוב קרבן דאומר מותר חשוב שוגג אך צ"ל כיון דאנו דנין לענין איסור לבעלה צריך להיות נ"מ לענין איסור וכמ"ש האחרונים לדחות מ"ש הנוב"י והסד"ט דביש לה מכה ולא ארגשה חשיב ס"ס ול"ח מש"א דיש נ"מ לענין טומאת ערב ודחו דצריך להיות נ"מ לענין בעלה דע"ז אנו דנין מכח הס"ס וע' בנוב"י מה"ק חאה"ע סי' מ"ג שכ' לענין עגונה אם יש חשש שאלה בכלים אף שיש נ"מ למי שייכי הכלים מ"מ חשיב מש"א כיון שאין נ"מ לענין התרת האשה עיי"ש. יצא דא"נ דאומרת מותר אינה נאסרת ע"כ נשמע דס"ס מש"א ל"מ:
והנה בתוס' כתובות ד"ט כ' דמש"ה ל"מ ס"ס שמא כשהיתה קטנה משום דהוי ס"ס מש"א אך נודע דהרמב"ם פסק דקטנה שזינתה נאסרה לבעלה וכתבו המפורשים דהי' ק"ל להרמב"ם קושית התוס' הנ"ל דס"ל דס"ס מש"א נמי מהני וע"כ דקטנה נאסרה בזנות נשמע דא"נ דס"ס מש"א ל"מ י"ל דקטנה אינה נאסרה בזנות אבל א"נ דס"ס מש"א מהני עכצ"ל דקטנה שזינתה נאסרה. והנה בש"ס שם פריך מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה והא דוד הי' יודע שנבעלה ומשני לחד תירוצא התם אונס הוי. והנה בב"ש סי' י"א נסתפק אי בזינתה באונס והבועל הי' מזיד אי נאסרה לבועל ורצה לתלות בשני תירוצי הש"ס וע' במ"ל. והנה באמת קאמר אבוה דשמואל דא"א שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא סופה ברצון ופירש בתוס' דאינו בגדר חששא דא"כ ניזול בתר ח"ה רק דהוי וודאי ורק דמסיק הש"ס אימור יצר אלבשה וי"ל דגם לפי המסקנא אכתי יש חשש שמא ברצון גמור הי' רק מצד הסברא דיצר אלבשה עכ"פ הוי בגדר ס' ושוב מהני ח"ה ולפ"ז י"ל לפמ"ש הש"ש דלגבי בועל ל"ש ח"ה משום דהס' נולד בחיי בעל ומחזיקין מאל"א וא"כ י"ל דבאמת היכי דידעינן דהיתה אנוסה מתחילתה ועד סופה גם לבועל לא נאסרה רק דבאמת יש לחוש שמא סופה ברצון ואף די"ל שמא יצר אלבשה מ"מ עכ"פ לס' יחשב וי"ל דבבועל דליכא ח"ה יש לאוסרה ובאמת י"ל דשני תירוצי הש"ס תלוי בפלוגתא דרבה ואביי יבמות דל"א אי בנולד ריעותא מחיים מהני חזקה דלישנא קמא ס"ל דגם בנולד ריעותא מחיים שייך ח"ה כשיטת התוס' יבמות שם וא"כ גם בבועל שייך ח"ה ושפיר באונס לא נאסרה אך לישנא בתרא ס"ל דבבועל ל"ש ח"ה ולכך יש לחוש שמא סופה ברצון ומש"ה מוכר לתרץ תירוץ אחר אך הב"ש מפרש דלישנא בתרא מודה דניחא בתירוץ קמא ורק מתרץ לרווחא דמילתא ולכאורה קשה לשיטת הרי"ף והרמב"ם דקדל"פ ל"מ רק לבועל וע"כ דבבועל ליכא ח"ה א"כ שוב יש לחוש שמא סופה ברצון אך באמת מפורש בש"ס סנהדרין דב"ש היתה קטנה וא"כ קטנה אינה נאסרת דחשיבה אנוסה וע' בפר"ד דרוש י"ב ובשו"ת חיים שאל ח"א סי' ס"ה ובשו"ת שאי"ע. א"כ זה כוונת הש"ס התם אונס הוי היינו דקטנה אף ברצון חשיבה אנוסה א"כ באמת מטעם אונס לא הי' אפשר להתיר דהא יש ס' שמא סופה ברצון רק דבקטנה לא משכחת רצון. יצא דאי הי' הדין דקטנה שזינתה ברצון היתה נאסרת על בעלה א"כ לא הי' דוד מותר בב"ש אף שהיתה אנוסה מ"מ יש חשש שמא סופה ברצון אך כיון דבקטנה ל"ש רצון א"כ לא נאסרה על דוד:
והנה כבר כתבתי דלכאורה מהא דפ"פ דנאסרה בפחותה מבת ג' נשמע לכאורה דגם קטנה נאסרה אם זינתה ברצון דאל"ה שוב יש ס"ס שמא כשהיתה קטנה אך י"ל דהתם הטעם משום ס"ס מש"א. וא"כ מהא דכתיב בקרא ומעלה בו מעל מפורש במדרש פרט לאומר מותר וא"כ זה כוונת המדרש דהי' מקום לומר דדוד הע"ה דר עם ב"ש באיסור אף שהיתה אנוסה דיש חשש שמא סופה ברצון ואף שהיתה קטנה מ"מ מכח קושית התוס' נשמע דגם קטנה נאסרה בזנות דמצד הסברא גם ס"ס מש"א חשיב ס"ס וע"כ נשמע דקטנה נאסרה בזנות א"כ מדכתיב ומעלה מעל ונדרש פרט לאומר מותר וקשה הא שוב יש ס"ס שמא באונס ושמא אומרת מותר ועכצ"ל דס"ס מש"א ל"מ וממילא גם הך ס' קטנה לא מצטרף לס"ס דהוי מש"א כמ"ש התוס' וא"כ שיב י"ל דקטנה אין נאסרה אף ברצון ושוב אין מקום לאסור ב"ש על דוד הע"ה דהיתה קטנה ולא נאסרה אף ברצון וא"ש דברי המדרש לנכון בס"ד:
ג) עוד י"ל בישוב דברי המדרש דהנה כבר הבאתי די"ל באמת דבאונס אינה נאסרת על הבועל רק שיש לחוש שמא סופה ברצון ורק לבעלה דיש ח"ה אינה נאסרת מס' ותולין דיצר אלבשה אבל לבועל דליכא ח"ה יש לחוש רק דלישנא קמא ס"ל דגם לבועל שייך ח"ה ולישנא בתרא ס"ל דלבועל יש לחוש מס' ולכך משני ואבע"א וי"ל דבאמת גם ללישנא דאבע"א צריכין לתירוץ הראשון דבאמת בהא דמשני גט כריתות כותב לאשתו הקשו בתוס' דלמ"ד א"ב לא יחול הגט לכשימות והגם דכ' בתוס' גיטין דכ"ו דבדבר העומד להתברר ס"ל לר"י י"ב אך באמת יש כמה מ"ד דס"ל דגם בעומד להתברר אמרי' דא"ב אך באמת י"ל כיון דרק מס' אמרי' א"ב כמ"ש בר"ן שם ודלא כמ"ש היש"ש וע' בק"נ שם:
וא"כ אי היתה הזנות ברצון לא הי' סומכין אהא דכותב לה גט דהא י"ל א"ב ולא חל הגט וא"כ שוב שייך כשם שאסורה רק כיון דבאמת היתה אנוסה רק שיש לחוש שמא סופה ברצון ולבועל דליכא ח"ה יש לחוש מס' אבל שוב הוי לי' ס"ס להתיר שמא סופה ג"כ באונס ושמא י"ב וחל הגט למפרע וא"כ נהי דלבועל ליכא ח"ה מ"מ עכ"פ מהני היתר מטעם ס"ס. אך לכאורה י"ל דאם זינתה בעודה תחת בעלה נהי שנתגלה אח"כ שהיתה מגורשת מקודם מ"מ כיון דהיא לא ידעה שהיא מגורשת א"כ נתכוונה למעול בבעלה ושוב י"ל דנאסרה לבועל אף אם באמת נתגלה דהיתה מגורשת והשתא לענין עונש מפורש בש"ס דאשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה ולא ידעה דצריכה כפרה וע' שו"ת צ"צ סי' ס"ט שכ' דאם ביצת ס"ט נתערבה אף דאח"כ חיתה התרנגולת כ"א יום ואמ"ל שהיתה כשירה אפ"ה כ"ז שלא נודע לנו ההיתר צריכין לביטול הביצה ברוב. וה"ה די"ל לענין זנות א"נ דעיקר האיסור לפי שנתכוונה למעול בבעלה א"כ שפיר כיון דבשעה שבא עלי' לא היתה יודעת שנתגרשה א"כ שוב נאסרה לבועל א"כ שוב לא היתה מותרת לדוד דהא יש חשש שמא סופה ברצון ואי דחשיב ס"ס מ"מ עכ"פ נתכוונה למעול בבעלה אך להסוברים דאומרת מותר אינה נאסרת ע"כ דעיקר איסור בזנות משום דמעלה בד' ולזה מהני אם נתגלה למפרע שהיתה מגורשת ושפיר שייך ההיתר הא דגט כותב לאשתו ונהי שי"ל א"ב מ"מ הוי ס"ס להיתר וא"כ זה כוונת המדרש דמדכתיב ומעלה בו מעל ודרשינן פרט לאומר מותר וכיון דאומרת מותר אינה נאסרת ע"כ דאינו תלוי במה שנתכוונה למעול באישה א"כ שוב שייך ההיתר מטעם ס"ס שמא היתה אנוסה ושמא חל הגט למפרע וא"ש הכל בס"ד לנכון וז"ב
יצא דלדינא בזנות באונס אם ראו כמכחול נאסרה עכ"פ לבועל ואם לאו רק כדרך המנאפים אז לא נאסרה גם לבועל אבל באמת בזנות ברצון סגי כדרך המנאפים אף לבעל וז"ב:
נחזור לענין דינא דעכ"פ ע"י ראיית הבעל בדבר מכוער י"ל דלכ"ע לא נאסרה אף אם יש קדל"פ ובפרט הכא י"ל דל"ח קלא א"כ בשביל דבר מכוער לחוד אף עפ"י עדים ליכא לאוסרה אף באין לה בנים ומכ"ש ע"י ראיית הבעל דרק מצד שאחד"א אתינן עלה וא"כ י"ל בדבר מכוער דלא נאסור רק מדרבנן א"כ ל"ש שאחד"א וא"כ א"א לאוסרה עפ"י ראיית הבעל. ועוד י"ל דבזה"ז שיש חדר"ג שלא לגרש בע"כ ושלא לישא ב' נשים א"כ להפקיע שיעבוד ל"ש שאחד"א וכמ"ש בר"ן נדרים ד"צ לחד תירוצא דמש"ה למ"א א"נ משום דבאמת במשועבדת ל"ש שאחד"א ורק למ"ר משום דכסיפא לה יש ראי' דאמת הדבר ולמ"א דליכא ראי' שאמת הדבר שוב הדרינן לכללא דל"מ להפקיע השיעבוד וה"ה הכא דל"ש שאחד"א ובאמת בש"ע סי' קל"ח יש ב' דיעות אי אחר חדר"ג יוכל לומר דמהימן לי' וע' בשעה"מ הלכות גירושין:
אך באמת כ' המפורשים דנהי דנימא דע"י דבר מכוער לא נאסרה לבעל מ"מ עכ"פ יוכל לגרשה בע"כ ולית בזה משום חדר"ג דר"ג ל"ג רק בפני הכשרות א"כ אם ראו דבר מכוער נהי דנימא דלא נאסרה והטעם שי"ל דל"ח רק בגדר ס' ושוב ל"מ נגד ח"ה מ"מ כיון שיש ס' שמא זינתה א"כ עכ"פ ל"ח בכלל נשים הכשרות אך עכ"פ י"ל דאחר חדר"ג לא מהימן ואף שכ' הפוסקים די"ל דהיכי דאומר שרואה שזינתה שייך הסברא דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו י"ל בכה"ג דלא ראה רק דבר מכוער א"כ גם לפי דבריו לא נאסרה בוודאי ושוב ל"ש לומר שאחד"א דכבר נודע שיטת הפוסקים דהיכי דגם לפי דבריו הוי רק ס' איסור ל"ש שאחד"א וא"כ הכא דדבר מכוער אינו רק ס' שוב ל"ש שאחד"א ואף דבשו"ת נוב"י מה"ת סי' י"א מסיק דאם הבעל בעצמו ראה שזינתה מהימן גם עכשיו אף שיש חדר"ג מ"מ כיון דהוא רק מצד שאחד"א וא"כ דבר מכוער דלא הוי רק ס' איסור ל"ש שאחד"א וע' שו"ת ב"ש סי' ע"ב שכ' ג"כ דראיית הבעל שזינתה מהני גם עכשיו וכן כ' בשו"ת בי"צ סי' ל"ג וסי' ל"ח וסי' מ"ו אבל עכ"פ י"ל דע"י ראיית דבר מכוער ל"ש שאחד"א:
עתה נדבר מצד ראיית העדים הנה מה דקיבלו שלב"פ בע"ד:
הנה בשו"ת נוב"י מה"ק סי' ע"ב כ' דנאסרה ע"י קבלת עדות שלב"פ בע"ד דהא מה"ת מהני קבלת עדות שלב"פ ושוב ל"מ להקל באיסור ערוה:
אך לכאורה י"ל א"נ דגם העד לא ראה שוכבים זע"ז בקירוב בשר א"כ ג"כ ל"ח רק דבר מכוער א"כ כבר כ' בשו"ת בי"צ דע"כ שלב"פ בוודאי דל"מ דמה"ת ל"מ עד כיעור ומדרבנן שוב ל"מ שלב"פ והוי כקידש קידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן דל"מ. וע' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' נ"ה שנסתפק להיפך. אך עכ"פ י"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל דעכ"פ ליפטור מחדר"ג ל"צ קבלת עדות בפניו ובשו"ת בר"א סי' צ"ב כ' דחדר"ג דהוי רק דרבנן מהני שלב"פ וכמו דמהני קיום שטר שלב"פ והבי"צ דחה זה וראיתו מכתובה דל"מ שלב"פ אבל עכ"פ לענין לגרש בע"כ דל"צ רק גילוי מילתא שאינה מנשים הכשרות ל"צ שיהי' בפניו ובפרט כיון שכתבו לה ולא באתה בוודאי מהני קבלת עדות שלב"פ ושוב מועיל עדות העד וא"כ נהי דלא העיד רק בדבר מכוער וי"ל דלא נאסרה על הבעל מ"מ עכ"פ יש רגל"ד שהדבר אמת ומהני עכ"פ לענין שיוכל לגרשה בע"כ. ונהי דעכ"פ י"ל דכ"ז אם ב' ע"כ אז שפיר י"ל דנהי דאין לאוסרה מ"מ כיון שהדבר אמת עכ"פ אינה בכלל הכשרות וליכא בזה חדר"ג אבל ע"א בדבר מכוער די"ל דהוי ס"ס להתיר שמא העד משקר דא"נ נגד ח"ה ושמא לא הי' רק כיעור לחוד וי"ל דבס"ס להיתר שוב יש החדר"ג ואף שבי"צ כ' להיפך דבע"א המעיד ע"ד מכוער כיון דרק מצוה לגרשה לא הוי נגד ח"ה ושפיר נאמן ע"א:
אך באמת קשה לסמוך ע"ז. אך באמת גם העד שני ראה שברח דרך הגינה וקושר מכנסים א"כ נהי שי"ל דזה ל"ח אף דבר מכוער מ"מ י"ל דעכ"ע חשיב בכלל רגל"ד שהעד הראשון אמת אמר ושוב נהי דגם הראשון לא הגיד רק בדבר מכוער מ"מ עכ"פ בדבר מכוער ליכא בזה תדר"נ. ובפרט שהוכחתי דגם מצד שנתברר דזינתה קודם הנישואין אם הבעל לא ידע מזה ע"ע בשביל זה לחוד יוכל לגרשה בע"כ או לישא אשה ובפרט שיש לצרף ראיית הבעל בדבר מכוער עכ"פ וגם מצד העדים נהי דהעידו שלב"פ בע"ד מ"מ מהני עכ"פ ליפטור מחדר"ג ובוודאי מותר לגרשה בע"כ ואם א"א זה יוכל לישא אשה על אשתו:
אך עכ"פ נהי שי"ל דכיון שנתברר שזינתה א"כ מפורש בש"ע סי' ק"מ דיוכל לזכות לה גט ורק שהרמ"א הביא ויש מחמירין ועיי"ש בט"ז דהיא עפ"י שיטת הרי"ף ועיי"ש בבי"מ שכ' דעכ"פ ע"י זיכוי הגט מיתר להבעל לישא אשה אחרת דלענין חדר"ג סמכינן אשיטת הפוסקים דזיכוי מהני אף לענין שתהי' מגורשת תיכף ובפרט לשיטת הקצה"ח בסי' קכ"ה דרק מדרבנן מחמיר הרי"ף א"כ לענין חדר"ג דרבנן אין לחוש:
אך כ"ז אם יש בירור שזינתה אבל הכא דליכא רק ע"כ נהי שכתבתי דעכ"פ ל"ח בכלל הכשרות וליכא חדר"ג מ"מ ל"ח זכות ברור דשמא לא זינתה כלל ע"כ א"א בזיכוי גט ורק לישא אשה על אשתו מותר ורק נהי שכמ"פ כ' דבנאסרה בזנות ל"צ ק"ר אך כמ"פ חששו דגם בזינתה וודאי אפ"ה צריך ק"ר ובפרט בליכא רק ע"כ דמה"ד מותר לדור עמה ורק שיוכל לגרשה וכיוו דחרם דב' נשים הוא אף במקום מצוה ורק דק"ר יכולין להתיר אבל עכ"פ צריך ק"ר ועיי"ש בבי"צ שכ' דקבלת עדות שלב"פ בע"ד צריך ק"ר לזה. אם אמנם בספרי סי' ח' נצרפתי להתיר במופקרת ע"י זיכוי גט גם בלי ק"ר שם נתברר שילדה ממזר אבל בנ"ד א"א להתיר בלי ק"ר ולהשליש גם גט עם וועקסיל על כתובתה ואף דאשה שזינתה הפסידה כתובתה אבל בנ"ד שנגבה עדות שלב"פ וליכא ראי' כדרך המנאפים קשה להפסידה כתובתה אבל עכ"פ כיון שמה"ד לגרשה אין פרעון כתובתה מעכב כמפורש בחו"מ וב"ש סי' קי"ט ובפרט אם משליש וועקסיל ע"כ באופן זה גם אנכי מצטרף להתיר אך רק בק"ר והנלע"ד כתבתי בס"ד:
באעה"ח ד' א' דר"ח אלול תרס"ה ראדאמישלא והנני ידידו.