מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן ו
להרב החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה צבי הערציג נ"י בפקודת כ"ק אדמו"ר ציס"ע משינאווא זי"ע:
בדבר השאלה באשה אחת מקהלתו שהי' לה בעל מטיטשון וזה ז' שנים שנסע לארץ ארגאנטינא בזיד אמעריקא והי' שמה אצל אחיו ואח"כ לא נודע ממנו ויצא קול שנהרג שם ע"י רוצחים ויען כי מרחק רב לשם לא יוכלה ליסע שמה לחקור על הדבר והיא יושבת עגונה והיא רכה בשנים ובוכת במר נפשה להוציא לאור משפטה. והנה אחר יגיעה רבה נודע איזה צדדי היתר עפ"י הגב"ע א' תיכף אחר מיתתו כתבה אשת ר' יודיל טאכמאן שהיתה גיסתה של האשה הלזו היינו שהמת הי' אחיו של הר' יודיל הנ"ל וכתבה לאחד מק' רישא איך כי בעלה יודיל ואחיו אליעזר שזה שני שבועות שבא לאחיו מתו ביום א' היינו יום א' ויגש תרנ"ב יוכבד טאכמאן גם נחתם ע"ז ד' אנשים שכתבו בתו"ע כי אליעזר בן נפתלי שבא להם י"ד ימים קודם מותו וישב אצל אחיו יודיל וביום א' ויגש תרנ"ב נפטר ונקבר שם וביקשו תשובה אם הגיע המכתב ליד רב או מו"ץ כי תק"ע נגע בו ונחתם ע"ז א' מד' אנשים הנ"ל שמו יעקב שו"ב ורשם האדרעס להשיב לו. אך כעת א"א לברר הדבר אצל השו"ב הנ"ל יען שהשו"ב עקר דירתו משם וא"י מקומו איה והנה אח"כ בשנת תרנ"ה היתה ה' יוכבד בעצמה במדינתנו וספרה לפני איש א' שבמוצש"ק שמעו קול נביחת כלבים וסברו שאיש בא לשם ויצאו ומיד שמעו קול קנה שריפה וגיסה בא הביתה ונפל למשכב ומיד מת ויצאה לחוץ וראתה שבעלה כבר מת וגם ספרה שהרוצחים באו אח"כ לביתה ורצו להרוג גם אותה אך בתה הקטנה בכתה לפניהם לבל ימותו את אמה גם בתה אמרה כי לפני א' עוד טרם שהעידה אמה גם עוד בשנת רנ"ב כתבה אשה א' שדרה סמוך לשם מכתב לאבי' שדר בטיטשין וכתבה לו המעשה משני אחים הנ"ל ומכוונת ברוב דברים לה' יוכבד הנ"ל והגב"ע הי' יום ג' שופטים שנת רנ"ה והנה יש לדון מכח ג' דברים א' מכח עדות ה' יוכבד הנ"ל ב' מכח עדות ד' אנשים ובראשם השי"ב ג' מכח מכתבה' פאני בעק שכתבה מכתב לאביה בשנת רנ"ב ובכ"א מהפרטים יש להאריך הרבה והנה מכח עדות ה' יוכבד שהעידה בכתב חוץ מזה שיש חשש מכח עדות בכתב ושטר שאינו מקוים חוץ מזה מפורש ביבמות דקט"ז הכל נאמנים להעיד חוץ מה' נשים ואחת מהן יבמתה ופירש"י שמתייראות שתהי' צרתה ופירש"י ששונאות זו את זו ומתכוונות לקלקלה:
ובאמת לכאורה יש מכאן ראי' לשי' הפוסקים דס"ל דאעפ"י דקיי"ל דשונא כשר להעיד מ"מ בשונא גמור פסול להעיד אך עוד י"ל דבאמת בהא דמצינו בש"ס גבי נאמנות ע"א בעגונה הטעם משום מדע"ל או משום דייקא או משום עגונה אקילי בי' רבנן וכ' המהרח"ש. דבאמת בהא דבעי עדות בדש"ב הוא בשביל ב' דברים א' דע"י ע"א יש חשש משקר וחוץ מזה גזה"כ דאף שהדבר אמת אפ"ה א"א להב"ד לפסוק בלי עדים ולפ"ז אי לא הי' בגדר מדע"ל והי' חשש משקר לא הי' מועיל הקולא משום עגונה כיון דיש מכשול באיסור א"א אך לזה מועיל הסברא דמדע"ל וחשיב עי"ז בירור שאינו משקר מאי אמרת הא עכ"פ גזה"כ דאף שהדבר אמת מ"מ לא יוכלו הב"ד לפסוק בלי עדים ע"ז שוב מועיל הקולא דעגונה כיון שאין חשש מכשול באיסור א"א אך יצא דעיקר הדבר משום דידעינן דוודאי אומר אמת אבל אינו בשביל נאמנות העד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דהיכי דידעינן בירור הדברים בלתי העדות ל"צ כלל תורת עדות ודבר שהוא בירור עדיף מעדים וכנודע מתוס' יבמות דפ"ח דבדבר הגלוי לכל העולם ל"א תרי כמאה וע' תוס' כתובות דכ"ב ובש"ך סי' מ"ו וע' שו"ת נוב"י מה"ק אה"ע סי' ס"ה וע' ש"ס כתובות דט"ז דפריך הני סהדי שקרי נינהו ואף א"נ דעד כשר המעיד בעדות אשה יש לו דין עד וכדמוכח בספרי אך כ"ז בעד כשר דעכ"פ יש לו שם עד ע"י צירוף אבל נשים דל"מ אף ע"י צירוף בוודאי אף דנאמנות בעדות אשה הוא רק בשביל שידענו בירור הדברים וע' בפר"ד שהקשה בהא דתנן באנשים ולא בנשים הא משכחת בעדות אשה דנשים מהימני וא"כ יתחייבו ק"ש וכתבו דבנשים אף דמועילן בעדות נשים אפ"ה אין עליהם שם עדות וא"ח ק"ש וכמ"ש בירושלמי דבקיבל קא"פ אפ"ה א"ח ק"ש דבעי שיהי' עליו שם עד וע' בנמ"י פז"ב שכ' דבעדות אשה רשע שאינו דחמס כשר לפי שאין בו חשש משקר וע' בקצה"ח סי' נ"ב. א"כ לפ"ז א"ש בשלמא מי שהוא בגדר עדות דגזה"כ דנסמוך עליו אף במקום שאין לנו שים ראי' שהדבר אמת אפ"ה גזה"כ דנסמוך עליו ואף אם קמי' שמי' גלי דהעד משקר מ"מ אנן עשינו ציווי התורה וא"כ שפיר אף בשונא אפ"ה לא חשדינן לוודאי משקר ושוב סמכינן אנאמנות שנתנה לו התורה אבל הכא בעדות נשים דבאמת אין להם תו"ע רק דעיקר הטעם דכיון דידעינן מכח הסברא דוודאי הדבר אמת א"כ כיין דכ"ה שוב ל"צ לדון כלל מצד נאמנות העד אבל בשונאות זו את זו דיש עכ"פ חשש משקר שוב עכ"פ ל"ח דבר ברור דוודאי מת ושוב צריכין לבוא לתו"ע ונשים אין להם תו"ע וז"ב בס"ד:
והנה עפ"ז י"ל בהא דנסתפק במלמ"ל פי"ב מגירושין אי ע"י עדות הני נשים אי חשיבה עכ"פ כ"ס א"א וכ' דתלוי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד בפ"ט מתרומות בה' נשים שהעידו על בת ישראל הנשואה לכהן שמת בעלה דלדעת רבינו אוכלת בתרומה ולדעת הראב"ד אסורה ולענד"נ באמת אי לא הי' מתקני חז"ל שיהי' ע"א נאמן בעגונה פשיטא דלא הי' משוי אף לס' דהא גזה"כ דבדש"ב בעי ב' עדים כמ"ש המהרח"ש ופשיטא דבדש"ב ואיתחזק דל"מ ע"א אף לס' לא משוי ובוודאי מהני חא"א ורק חז"ל הקילו משום עגונה וע"י סברת מדע"ל וכיון שכן בעדות הני נשים דעכ"פ ל"ח בירור דלא משקרי א"כ בכה"ג לא תיקנו חז"ל שיהי' מהימני כיון שיש חשש מכשול באיסור א"א ושוב הדרינן לכללא דבדש"ב בעי ב' עדים ובלא"ה אף ס' ל"ח ופשיטא דח"אא מועיל אף לקולא ולדעת הש"ש היכי דהוי חזקה לאיסור אף לענין ס' ממזר אסור וכמו דמועיל חא"א לענין חנק אבל שם לענין לאוסרה בתרומה באמת שיטת רוב הפוסקים דע"א נאמן לאסור אף נגד חזקת היתר וקיי"ל דכ"מ דע"א נאמן ה"ה דאשה ג"כ נאמנת וכ"ה שיטת כמ"פ וע' שו"ת דברי אמת סי' א' א"כ נהי דע"י עדות ד"ה נשים יש חשש דמשקרת מחמת שנאה מ"מ עכ"פ אסור מס' באופן שי"ל דהכא אף לדעת הראב"ד עדות ה' נשים לא משוי אף לס' רק עדן הוית וודאי א"א:
ובאמת עפ"ז י"ל הא דבפ"א מסוטה דין ט"ו פסק דגם ע"י עדות ה' נשים נאסרה והקשה במלמ"ל דלשי' הרמב"ם ז"ל דחשבינן ני' לוודאי משקרת א"כ אמאי נאסרה על בעלה אך נודע מ"ש הפנ"י דאף א"נ דע"א נגד ח"א ל"מ מ"מ היכי דנולד ס' בלי דברי העד שוב בוודאי דנאמן ע"א וכן כ' בשו"ת נוב"י לענין חזקה דהשתא דהיכי דנולד לנו ס' בחזקה קמייתא קודם שראינו השתנות אז בודאי אזלינן בתר חזקה דהשתא וכמ"ש בתוס' יבמות דס"ח ומקורו מש"ס נדה ד"ד וע' בש"ש שהאריך בזה. א"כ הכ"נ בשלמא לענין תרומה דקודם שהעידו הה' נשים לא נולד לנו שום ס' בחזקה קמייתא ולא בדינו מלבנו שום ס' שמא מת בעלה אז באמת יש דעת קצת פוסקים דגם עד כשר ל"מ נגד ח"ה ובפרט ה' נשים בוודאי ל"מ ונשאר חזקת חי בתוקפו אבל הכא בעד סוטה הטעם דמהימן משום דיש רגל"ד בלתי עדותו וכמ"ש בתוס' נדה ד"ב וחולין ד"ט דכיון דקינא לה ונסתרה איתרע חזקתה וכמפורש בש"ס נדה ד"ג דמש"ה ס"ל לר"ש דס' טומאה ברה"י ל"ח רק ס' משום דשאני סוטה שיש רגל"ד א"כ קיי"ל דבסוטה עשה בה ס' כוודאי רק העדות מועיל שלא נשקה אותה א"כ בכה"ג דכבר איתרע החזקה קודם עדותן ויש רגל"ד אף בלי עדותן שהדבר אמת בכה"ג אף הה' נשים מהימני דעכ"פ מצטרפי להרגל"ד שהי' מקודם עדותן וז"ב בס"ד ע"נ:
כ
ובאמת עפי"ד של המ"ל דלשי' הראב"ד עכ"פ מועיל עדות ה' נשים שיהי' רק ס' א"א א"כ י"ל בהא דנסתפק שם המ"ל עוד היכי דכבר יצאה מאיסור א"א ד"ת ע"י אחרים הכשרים כמו עדים העידו שנפל במשאל"ס ושהה עד שת"נ ואח"כ העידו הני נשים שראו שהעלו מן המים וחזינהו לאלתר באופן שאם הי' ע"ז עד כשר הי' מועיל ורק הני נשים ל"מ אי מהימני עכ"פ בכה"ג היכי שכבר איתרע החא"א ע"י אחרים ולענד"נ דלשיטת הראב"ד דעכ"פ ע"י עדות הני נשים חשיב ס' א"כ בכה"ג דכבר אזדא האא"א ד"ת שוב לענין דרבנן י"ל סד"ר להקל ואף שי"ל דהוי נגד ח"א וגם בדרבנן לחומרא ז"א דהכא גם מדרבנן עכ"פ איתרע החזקה ורק חז"ל חששו למיעוט וכיון שנולד אח"כ ס' שמא הכירו בט"ע א"כ שוב הוי לי' סד"ר להקל וחוץ לזה י"ל לשי' הר"ש דהיכ' דמקודם הי' בו ח"א ד"ת וח"א ד"ת בוודאי נפקע שוב בדרבנן אזלינן לקולא אף דהוי נגד ח"א א"כ הכ"נ אף א"נ דהני נשים ל"מ מ"מ עכ"פ איסור ד"ת בוודאי ליכא דמה"ת ל"ח שיצא מן המים וכיון שכן בוודאי אזלינן לקולא אף נגד ח"א ואף לפמ"ש בספרי דהיכי שיש ס' שמא לענין דרבנן לא נעשה השתנות אז אזלינן לחומרא אף דח"א ד"ת כבר איתרע כמו בס' חציצה במיעוט המקפיד וס' שהה במיעוט בתרא אך עכ"פ שם א"נ דהוי דבר חוצץ א"כ עכ"פ מדרבנן לא הועיל הטבילה אבל הכא נהי דחז"ל חששו שמא עלה מהמים אבל מ"מ ליכא רק חשש ושוב בכה"ג אזלינן לקולא בס' דרבנן אבל לשי' הרמב"ם דמוכח דחשיבי וודאי משקרים ושוב י"ל דגם בנפל במשאל"ס ונתברר זאת עפ"י אחרים ג"כ ל"מ אך באמת י"ל דגם לשי' הרמב"ם עיקר הטעם משום דס"ל דנגד חזקת חי ל"מ אף עד כשר ומכ"ש בה' נשים דיש חשש דמשקרי מחמת שנאה ל"מ נגד חזקה אף למשוי לס' אבל הכא דעכ"פ אזדא הח"א דגם בלא שהה מ"מ חשיב רק ס' א"א והראי' שכ' הנוב"י דכיון דעכ"פ ל"ש חא"א מהני סימנים מכ"ש בשהה בוודאי ליכא חזקה ושלא כנגד חזקה שפיר עכ"פ משוי לס' ושוב סד"ר להקל באופן שי"ל דלשי' הראב"ד בוודאי מהימני בכה"ג ואף לשיטת הרמב"ם נמי י"ל דמהימני הני נשים וז"ב בס"ד:
נחזור לענין דינא דע"י עדות ה' נשים לא נוכל להתירה והנה במלמ"ל האריך אי ביש להם בנים מהימני דהכא ל"ש לומר שמתייראת שתהי' צרתה וכ' די"ל חדא משום לא פלוג ועוד שמתייראת שמא ימותו הבנים וכ' די"ל דגם לטעם דמתייראת שמא ימותו הבנים הוא עיקר הטעם משום ל"פ חששו אף לחשש רחוק ופלפל שם בטעמו של הרמב"ם דס"ל אף ביבמתה שהיא ערוה לא תעיד אי הטעם רק משום ל"פ י"ל דביש להם בנים לא נימא ל"פ ובאמת י"ל דחשש שמא ימותו הבנים כבר אמרו בש"ס דלמיתה דחד חיישינן למיתה דתרי ל"ח וע' תוס' יומא ד"ב שכ' דלזמן מרובה בוודאי מיתה דחד שכיח וע' בשעה"מ הלכות סוכה ובהלכות עבודת יוה"כ שהאריך בזה וע' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמ"ט ושוב י"ל דגם חמותה או יבמתה אינה חוששת למיתה דתרי אך באמת כבר כ' בשטמ"ק ליישב שיטת רש"י כתובות ד"ב שכ' דהחשש שמא יתברר ע"י עדים וכתב דבאמת עיקר התקנה הי' משום אשת כהן דנאסרה עפ"י דיבורו דליכא רק ס' א' רק דבשאר נשים אי לא הי' באפשרי שיועיל התקנה לא הי' אמרי' ל"פ כיון דבדידהו לא יועיל התקנה אבל כיון שיש סברא שיתברר ע"י עדים נהי דזה הוי בגדר מיעוט אבל עכ"פ מועיל לענין זה שלא יוציאו מכלל התקנה ונימא בהו עכ"פ ל"פ והארכתי בזה בספרי סי' מ"ח עכ"פ נשמע דהכא שיש חשש שמא ימותו הבנים נהי דהוי בגדר מיעוט ול"ש שתשקר בשביל זה מ"מ עכ"פ י"ל בזה ל"פ וז"ב ובפרט לפמש"ל דבאמת נשים אינן בגדר עדות רק דחז"ל האמינו לפי שהוא דבר ברור וכיון שכן אף ביש להם בנים מ"מ כיון דעכ"פ יש חשש שחוששת שמא ימותו הבנים שוב עכ"פ ל"ח דבר ברור ולא האמינו חז"ל להם ושוב אוקמה אדינא ד"ת דנשים ל"מ. אך עכ"פ זאת נלענ"ד ברור דאף שכ' המל"מ דלדעת הרמב"ם חשיבי וודאי משקרי ול"מ אף לחומרא אבל עכ"פ ביש להם בנים מהני עדותן עכ"פ למשוי לס' וכיון שכן י"ל דעכ"פ היכי דכבר איתרע החא"א ע"י אחרים דבכה"ג נסתפק המ"ל די"ל דמהימני הנשים אך כ' דלשי' הרמב"ם ל"מ אבל עכ"פ ביש להם בנים דעכ"פ ל"ח וודאי משקרות שוב היכי דל"צ עדותן רק לענין איסור דרבנן בוודאי יש להקל דהו"ל סד"ר וח"א ד"ת כבר איתרע אך עכ"פ דעת המ"ל דגם ביש להם בנים אפ"ה לא יעידו וכן כ' הב"ש וכ' ג"כ שני הסברות או דחוששת פן ימותו הבנים או משום ל"פ וכ' דבזכרים עכ"פ ביש בנים מעידין דבזכרים לא תיקנו ול"ש ל"פ עכ"פ בנשים אמרי' ל"פ:
והנה בחמ"ח נסתפק ביש להם בנים. וגם נסתפק בזה"ז שאין מייבמין אי מהימני א"נ כמו דל"מ לייבם ה"ה דאינו מהימן לחליצה ובב"ש הביא דברי מהר"י מינץ וצ"ץ וע' בק"נ שהביא ג"כ דבריהם ובאמת כ' הב"ש דגם בזה שייך ל"פ. ובפרט שי"ל דאף א"נ ביש להם בנים מהימני ול"א ל"פ כ"ז ביש להם בנים דגם בזמן התלמוד לא הי' חשש משקר א"כ י"ל דתיכף שתיקנו חז"ל שיהי' נשים נאמנים בעדות אשה כללו גם יבמתה היכי שיש להם בנים אבל עכ"פ כיון דבאמת גם ביש להם בנים עכ"פ בזמן התלמוד לא היתה נאמנת וא"כ ע"כ דתק"ח להאמין לנשים בעדות אשה לא הי' על גיסתה א"כ נהי דעכשיו דאין מייבמין ל"ש החשש מ"מ אי אפשר לחדש נאמנות לנשים אלו כיון דלא הי' בכלל תק"ח ונודע דחומרת חז"ל ל"מ רק להחמיר אבל לא להקל ע' תוס' נדה די"ח ע"ב ובר"ן פסחים ד"ל ומכ"ש חומרת האחרונים בוודאי דל"מ להקל. ובפרט שדעת הב"ש בסי' קס"א דאם יש גדול הנשוי אשה יחלוץ הקטן דחוששין מחמת חדר"ג לחליצה שא"ר ליבום. וא"כ ה"ה שי"ל דבשלמא לשי' הראב"ד דע"י עדות הה' נשים עכ"פ חשיב ס' א"כ בס' לא איכפת לן בהך חששא דכל שא"ע ליבום וכמפורש בש"ס משום דאפשר להתברר ע"י אליהו אבל לשי' הרמב"ם דחשיבי וודאי משקרים א"כ בוודאי א"ע ליבום משום זה ושוב א"ע לחליצה וגם בזה"ז בעי עכ"פ שיהי' ראוי ליבום. באופן דאם אין להם בנים בוודאי דאף בזה"ז ל"מ ורק ביש להם בנים הטעם רק משום ל"פ אבל עכ"פ ל"מ. אך יצא דבזה"ז וגם ביש להם בנים נהי דנימא דגם בזה אמרי' ל"פ מ"מ עכ"פ ל"ח בגדר וודאי משקרי דעכ"פ לס' יחשב וא"כ י"ל היכי דכבר יצאה מאיסור ד"ת מהני עדות נשים כזו וז"ב. נשמע דאי לא הי' שום עדות רק עדות הה' נשים לא הי' מועיל:
אך לכאורה אם בשעה שהעידה בשנתרנ"ה הי' נתברר עכ"פ שבעלה כבר מת היינו שה"ר יודל בעל יוכבד מת א"כ עכ"פ אז לא היתה צרתה א"כ היתה נאמנת הגם דהב"ש נסתפק בזה די"ל משום שונאה שהי' לה מקודם משקרת גם עתה וכן נסתפק המ"ל שם אך באמת מדברי התוס' יבמות שם שכ' בתירוץ הש"ס דשאני בחמותה שכבר הרגישה צערה וכ' בתוס' דהי' מקום לומר דשם חוששת שיבא בעלה. ולפ' דברי המ"ל לפי סברת התרצן גם בנתברר שמת בעלה מ"מ אסורה להעיד לחמותה וגם הקשו בתוס' דעכ"פ בניסת כלתה תהי' מהימני דעכשיו לא תדור עם בנה וע"כ דס"ל דהיכי דליכא חשש שונאה עכשיו מהימני וכן מסיק הב"ש אך בפרט ביש להם בנים דאז באמת ליכא חשש משקר ורק הטעם משום ל"פ אך עכ"פ ל"ש לומר דבשביל שונאה הקדומה תשקר גם עכשיו א"כ פשיטא דאי בשעה שהעידה בשנתרנ"ה כבר נתברר שבעלה מת אז פשיטא שמועיל עדותה. ואף שי"ל דכיון שהעדות ששלחה בכתב בשנת תרנ"ב אינו מועיל א"כ גם עדות שהעידה אח"כ ג"כ לא יועיל דעביד אינש לאחזוקי דיבורי. ז"א דכבר כ' הנה"מ בסי' ל"ג דדוקא באם הי' אפשר שיופסקו הב"ד עפ"י עדות הראשון דהיינו שלא ידעו מקרבתו אז עביד לאחזוקי דיבור כדי שלא יחזקו במשקר אבל היכי דידע דהב"ד לא יסמכו על עדותו דהיינו בשלב"פ בע"ד אז לא יבוש לומר דאמר מקודם שקר ול"ש לומר דעביד לאחזוקי דיבורו א"כ הכ"נ כיון דבשעת מעשה לא הי' באפשר שיועיל עדותה א"כ ל"ש עביד לאחזוקי דיבורו וא"כ פשיטא דאם בשעה שהעידה האשה יוכבד בשנתרנ"ה. עכ"פ נתברר שבעלה יודיל מת ונתברר זאת עפ"י עדים אחרים אז פשיטא דמועיל עדותה להתיר את העגונה. אך אי ליכא דבר ברור גם על עדות מיתת וודיל אחיו של אליעזר א"כ שוב י"ל דהעדות של ה' יוכבד אינו מועיל:
עתה נדבר מצד עדות ה"ר יעקב שו"ב ועוד ג' אנשים שכתבו שאליעזר בן נפתלי שישב אצל אחיו יודיל מת ונקבר. א"כ י"ל דמועיל עדותן דהא כתבו שמו ושם אביו ואף לשי' הסוברים דבעי ג"כ שם עירו מ"מ י"ל דשם אחיו הוי ג"כ כשם עירו כמ"ש הפוסקים דשם כינוי הוי עכ"פ כשם אביו ובפרט במקום שיש אומדנות המוכיחות לכ"ע סגי בלי שם עירו כמפורש ברמ"א שם סי"ח והכא שנודע לאשתו בכאן שנסע לשם הוי כאומדנות המוכיחות ודמי לעובדא דמכליף בן מלל הואיל שידענו שנסע לשם ובפרט ע"י עדות ה' יוכבד נהי דאינה נאמנת משום ל"פ אבל עכ"פ ביש להם בנים ובפרט בזה"ז שאין מייבמין עכ"פ ליכא חשש משקר והוי כאומדנא המוכיח דשפיר מצרפין עדות העדים שהזכירו שמו ושם אביו. אך יען שיש בזה העדות ריעותא א' מכח עדות שבשטר גם מחמת דלא נתקיים ע"כ יש לדון בזה:
והנה מחמת חשש עדות בכתב נודע שיש בזה פלוגתא בירושלמי דר' ירמי' ס"ל דמועיל ור' בון ס"ל אין משיאין את אשתו מתניתא מסייע לר"י דתניא עפ"י עדים ולא עפ"י כתבם ועכשיו משיאין עפ"י ע"א ועפ"י עמפ"ע ודכוותא עפ"י כתבם ומתניתא מסייע לר' בון יפה כח עדים מצאו כתוב בשטר אין משיאין עפ"י אשתו. והנה הרי"ף הביא הפלוגתא דר"י ור' בון ולא הכריע וכ' דסמך אפרק מ"ש דמוכח שם דבעדות אשה מהני עפ"י כתבם בנשתתק והפוסקים הקשו א' דכי לא יסבור ר' בון דמשיאין מפי ע"א וע"כ דמחלק בין עפ"י כתבם ועוד דא"נ דסמך אפרק מ"ש א"כ למה מביא הפלוגתא והא הדבר פשוט בש"ס דבעדות אשה מהני עפ"י כתבם. אך די"ל דבאמת כבר כתבתי בספרי בהא דנחלקו הפוסקים אי שבועה בכתב מהני וכ' דבאמת קיי"ל דגמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו אך באמת א"נ דעיקר הדיבור בעי לגלות מחשבת הלב וכיון שכן גילוי מחשבתו ע"י כתב עדיף טפי אבל א"נ דגזה"כ דבעי דיבור פה א"כ י"ל דכתב ל"ח ביטוי בשפתים אבל באמת לענין גילוי מחשבתו כתב עדיף ובאמת מצינו כ"פ דמעשה עדיף מדיבור ע' בפוסקים דבלבשה בגדי נדות ל"מ אמתלא. וע' בספרי סי' ס"א שהארכתי בזה. א"כ י"ל דר' בון ס"ל דאף דבעדות אשה סגי בע"א מ"מ זה רק בע"א דעכ"פ אין החסרון בעדות של העד רק שגזה"כ דאין לו נאמנות בדש"ב ע"ז הקילו חז"ל משום עגונה אבל בעדות בכתב דהחסרון הוא בגופו של העדות ל"מ אף בעדות נשים ור' ירמי' ס"ל דדוקא במידי דבעי תו"ע אז גילתה התורה דל"מ מפי כתבם אבל היכי דל"צ רק בירור הדברים א"כ ע"י כתב חשיב יותר בירור דאדרבה ע"י כתב לא ישקר דהא הכתב עומד לימים הרבה א"כ זה סברת ר' ירמי' דכיון דמהני עמפ"ע וע"כ הסברא כמ"ש הרמב"ם דהיכי דידעינן בירור הדברים בלי עדות ל"צ תו"ע א"כ כיון דאין הדבר מצד העדות רק משום דיש רגל"ד שהעדות אמת א"כ עדות בכתב עדיף דאדרבה עי"ז יש יותר ראי' דהדבר אמת. וגם מה שהקשו דלמה מביא הפלוגתא כיון דסמך אפרק מ"ש. ולענ"ד א"ש דבאמת כ' המפורשים דלשי' ר"ת דבראוי להגיד ל"ח מפי כתבם א"כ היכי דבד"מ כשר מה"ת בוודאי דגם בעדות אשה מועיל ורק לדידן דס"ל דגם בראוי להגיד חשיב מפי"כ ע"כ יש לדון אי בעדות אשה קיל או לא ונימא דנהי דהקילו בד"מ להכשיר שטר הוא משום נעילת דלת והוא משום הפבד"ה וכמפורש בש"ס לענין סימנים דניחא להו לבעלים כדי דניהדרי' לדידי' ג"כ בסי' אבל לענין איסור ל"ש נעילת דלת. ובזה פלוגתא דר' ירמי' יר' בון והנה מצינו פלוגתא בפוסקים לענין מינוי שליחות בכתב על גט ושי' הרא"ש דרק בנשתתק דא"א בע"א מהני הרכנה וגם ע"י כתב אבל בפיקח ל"מ מינוי שליחות בכתב וא"כ לענין עדות בכתב י"ל דבנשתתק גרע דבזה בוודאי חשיב מפי"כ אף לשי' ר"ת וי"ל אדרבה בנשתתק דא"א בע"א אז נקיל בעדות אשה ע"ז שפיר אי לא מצינו פלוגתא בירושלמי אי מועיל עדות בשטר לענין עגונה דאף דמצינו בש"ס דגיטין דמהני הי' הו"א לומר דרק בא"א בע"א אז מקילין אבל לענין פיקח לא נכשיר עדות בכתב דרק בד"מ מקילין משום נעילת דלת אבל באמת גם בראוי להגיד חשיב מפי"כ ולא יועיל רק עדות בע"פ ולכן מביא הפלוגתא דר"י מקיל ומשמע דמקיל גם בראוי להגיד ור' בון קאמר בסתם דל"מ בשטר בשום ענין וכיון שכן דנשמע עכ"פ בנשתתק דא"א בע"א מקילין ע"י עדות בכתב וע"כ דלא ס"ל כר' בון דאיהו אינו מחלק כלל ושוב נשמע דהלכה כר"י ואדרבה בפיקח יש להכשיר יותר דעכ"פ לענין עדות אשה י"ל אשי' ר"ת דבראוי להגיד ל"ח מפי"כ וז"ב בס"ד:
נשמע דעדות בשטר מהני בעדות אשה דכיון דאינו בתו"ע רק בירור חשיב דלא משקרי א"כ מכ"ש דע"י עדות בכתב יש יותר בירור דלא משקרי. אך נהי שכ"ה מסקנת רוב הפוסקים דעדות בכתב מועיל מ"מ כ' כמ"פ דעכ"פ בעי שיהי' השטר מקוים דבלא"ה יש חשש מזויף אך כמ"פ כ' דכיון דחשש זיוף הוא רק מדרבנן א"כ לענין עגונה אוקמי אד"ת ע' ברמב"ן וברשב"א ונמ"י ובש"ע ובחמ"ח מסיק דבמק"ע סמכינן בלי קיום והגאון ר"מ אביו של הש"ך ז"ל מחמיר וע' בנוב"י בתשובה. ועיי"ש שרצה לחדש דאף א"נ דע"א בעדות אשה הוא רק מדרבנן אפ"ה מהני עדות ע"א בכתב אף בלי קיום דאף שי"ל דהכא ל"ש סברת הש"ס דקיום שטרות דרבנן דהא מה"ת ל"מ ע"א בעגונה אפ"ה כ' דעכ"פ החשש זיוף הוא מדרבנן וראי' מש"ס גיטין ד"ג דקאמר קיום שטרות דרבנן והא עדות שבשטר לשי' הרמב"ם הוא רק מדרבנן וע"כ דעכ"פ החשש זיוף הוא מדרבנן ובאמת כבר קדמוה המהרי"ט בזה:
אך באמת י"ל דשם בשטר אין החסרון מה"ת משום שיש חשש שמא הדבר שקר רק שגזה"כ דבעי מפיהם אבל באמת החשש זיוף אינו מה"ת ושפיר אמרי' דאחר תק"ח שיועיל מפי"כ שוב החשש זיוף הוא ג"כ מדרבנן אבל הכא א"נ דמה"ת ע"א ל"מ משום שיש חשש משקר א"כ נהי דחז"ל הימניהו מ"מ אם יש חשש זיוף הוי שני חששות לאיסור שמא הכתב מזויף ושמא העד משקר וממ"נ מה"ת חשדינן שהעד משקר ומדרבנן שוב חוששין לזיוף ויש להסביר הדבר עפמ"ש הח"ס דמש"ה חשש זיוף דרבנן לפי שמה"ת אזלינן אחה"ר אבל באופן הנ"ל הוי כעין תרי מיעוטי ונודע שי' הר"ן דתרי מיעוטי חשיב כפלגא רק שכ' הפוסקים דאם הם משני ענינים לא מצטרפי אבל הכא הם מענין א' וע' ש"ס ברכות דנ"ג דתרי מיעוטי חשיב כרוב עיי"ש:
אך באמת לענין עד כשר דעת כמ"פ דנאמן מה"ת א"כ גם באינו מקוים חתימתו יש להקל. יצא דעכ"פ ע"י עדותו של יוכבד שהעידה בכתב בוודאי אין לסמוך כיון דנאמנות אשה בוודאי הוא רק מדרבנן שוב באיני מקוים ל"מ דל"ש לומר אוקמי אד"ת דאדרבה מה"ת חושבין למשקרת ומדרבנן שוב יש חשש זיוף. אך ע"י עדותו של השו"ב עם עוד ג' אנשים פשיטא שיש לסמוך אף שלא נתקיים חתימתם כיון דהם יש להם נאמנות מה"ת שוב י"ל דבעגונה אוקמה אד"ת ול"ח לזיוף. ולכאורה הי' מקום לומר דאף אם נחוש לשי' הפוסקים דבעי שיהי' השטר מקוים דבלא"ה חוששין לזיוף י"ל דדוקא היכי דעיקר העדות הוא ע"י כ יי כהה נכככככככככבכניייייייייייייייייייייייייי ב "ם אא רי י * השטר ואם נחוש לזיוף יש חשש איסור א"א ד"ת אז שפיר חוששין לזיוף דהשתא בממון הקל חוששין למיעוט דמזייפי מכ"ש באיסור א"א החמור כמו שהחמירו במשאל"ס לחוש למיעוט מפני חומר א"א וע' קידושין ד"נ ע"ב וב"מ ד"כ ע"ב ובע"ז ד"מ ע"ב ובתוס' שם וע' בש"ש שהאריך בזה. אבל בנ"ד דבאמת יש עדות יוכבד וכיון שיש לה בנים ובפרט בזה"ז ל"ש חשש שונאה והוא רק משום ל"פ אבל עכ"פ ליכא בזה רק חשש דרבנן שוב בכה"ג י"ל דבוודאי ל"ח לזיוף כיון דכבר נסתלק האיסור תורה ע"י דבר אחר ונודע דברי הר"ן דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה לענין לכתחילה. אך באמת ז"א דכ"ז הי' ניחא אי נאמנות נשים בעדות אשה הוא מה"ת א"כ נהי שחז"ל החמירו שיבמתה לא תהי' נאמנת וגם כללו דגם ביש להם בנים לא תהי' נאמנת עכ"פ הוא רק מדרבנן ושוב י"ל אשטר שאינו מקוים אבל כיון דעדות נשים הוא רק מדרבנן וכיון דביבמתה לא תיקנו חז"ל שתהי' נאמנת א"כ לא הועיל כלל נאמנת היבמה ושוב יש איסור ד"ת דא"נ דהשטר מזויף א"כ מה"ת ליכא שום עדות ושוב י"ל דנחוש לזיוף ובפרט כיון דבשעה שבא השטר לידינו אז לא הי' לנו העדות בע"פ של יוכבד והא עיקר הסמיכה מכח השטר ואז שפיר חששנו לזיוף א"כ אף אחר שהעידה ה' יוכבד בע"פ אז הועיל עדותה עכ"פ מה"ת א"נ דנשים מהימני ד"ת מ"מ כיון שכבר חששנו למזויף שוב אף כשנסתלק החשש ד"ת מ"מ גם בדרבנן חוששין לזיוף וכעין זה כ' בתוס' גיטין ד"ב דבאם נתקיים בהיתר מועיל הקיום ואם טען מזויף מקודם לא מועיל קיום יצא דא"נ דגם בעדות אשה ל"מ שטר שאינו מקוים א"כ הכ"נ לא יועיל. ולכאורה הי' מקום לומר דאף לשי' הפוסקים דל"ח לזיוף הטעם כ' הח"ס דשום איש ישראל לא חשוד לזיוף ואי נחוש לצרה הא במק"ע ל"ח לצרה:
ועפ"ז י"ל דהכא דכיון דבאותו הכתב הי' חתימה גם יבמתה ועל עדותה לא סמכינן דחשדינן במשקרת א"כ שוב יש חשש שמא זייפה גם חתימת העדים דכמו דחוששין דעדותה שקר א"כ שמא חתמה את העדים בשקר. אך באמת ז"א דהא באמת ביש לה בנים ליכא חשש דמשקר רק דמשום ל"פ תיקני חז"ל לה נאמנות א"כ כשאנו אין סומכין על עדותה אין הטעם דמחזיקין במשקרת רק שחז"ל לא נתנו לה נאמנות אבל עכ"פ אינה חשודה שתזייף חתימת עדים א"כ שוב י"ל דסגי אף בלי קיום אך עדן יש לחוש לשי' הפוסקים דגם בעדות אשה חוששין לזיוף וע' שו"ת ח"ס סי' מ"ג וסי' מ"ד וסי' מ"ט שחושש דשמא האיש נשא אשה אחרת ואשתו השניה כתבה זאת ובאמת בספרי כ' דעכשיו שיש חדר"ג יש חזקה דוודאי לא עבר אקדר"ג ואף שי"ל דהא כ' הה"מ ראי' דביאת פנויה הוא מה"ת דבלא"ה לא הי' שייך החזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז שי"ל דלא זהיר בדרבנן ושוב י"ל לשי' כמ"פ דחדר"ג הוא דרבנן וי"ל דעבר אדרבנן אך באמת הה"מ בעצמו בהלכות רבית כ' להיפוך ועיי"ש במלמ"ל. וחוץ לזה י"ל דדוקא על איד"ר בפ"א כמו בפנויה שבא עלי' פ"א י"ל דעבר אדרבנן אבל לישא אשה על אשתו ולעבור חדר"ג בכל ביאה יביאה בוודאי לא עבר וידוע דאיסור שהוא תמידי חמיר. ושוב י"ל דליכא למיחש לצרה אך אף אי נחוש לחשש מזויף מ"מ הוא רק מדרבנן וכבר כ' המלמ"ל דהיכי שכבר יצאה מאיסור תורה ע"י עדים כשרים י"ל דגם ה' נשים מהימני וכ' לעיל דלדעת הראב"ד בוודאי נאמנת ובפרט ביש לה בנים וגם בזה"ז בוודאי דעכ"פ עדותה משוי לה לס' ונהי שא"א להאמינה כיון שחז"ל לא נתנו לה נאמנות אבל עכ"פ היכי שכבר נסתלק החשש איסור תורה בוודאי מועיל. ואף א"נ דגם לענין החשש זיוף דרבנן אפ"ה ל"מ עדות ה' נשים אבל עכ"פ יש לצרף גם עדות ה' פאני בעק שכ' לאביה ואף שכ' הרמב"ם ונודע שהוא כתב ישראל ביארו כמ"פ הכוונה בדבריו שנודע שכתבו ישראל אבל אם עכו"ם כתבו עפי"כ א"א לידע אם הוא מסל"ת והח"ס כ' דאם הוא מכתב דייטש יש לחוש שעכו"ם כתבו וזייף לכתוב בשם ישראל אבל הכא נהי שהמכתב הוא כתב דייטש מ"מ אבי ה' פאני בעק אמר שהוא כתב בתו א"כ הוי כמקוים ושוב אין חילוק בין כתב יהודית לכתב בלשון דייטש א"כ עדותה לבד מועיל ופסק בש"ע דאם אמר העד ששמע א"צ לשואלי היכי שמע ובוודאי שמע בטוב. ואף שמפורש שם שאם יצא קול שנהרג י"ל שכתב משום הקול ע' בט"ז שכ' דבאם באמת יצא הקול שפיר מועיל ובפרט הכא שכבר נסתלק החשש איסור תורה ע"י השטר מהשו"ב ועוד אנשים בוודאי תולין דהאשה פאני בעק שמעה דבר ברור ואף שלא הזכירה ה' פאני בעק שם אביו רק שמו ישם כינוי אך כבר כ' כמ"פ דשם כינוי הוי כשם אביו ושמו ושם אביו ויש אומדנות המוכיחות ובפרט שכתבה לטיטשין בכה"ג כ' הב"ש דהוי שם כ ובפרט דרוב הפוסקים הכריעו דגם שטר שאינו מקוים סגי ובפרט הכא שיש כמה ס' להתיר שמא הלכה דל"ח לזיוף בעגונה ושמא ביש לה בנים נאמנת עכ"פ לענין החשש זיוף דרבנן ובפרטן בזה"ז ושמא סגי עדות ה' פאני בעק ואף ששינתה באיזה פרטים מעדות ה' יוכבד מ"מ כבר כ' בשו"ת הר"ן סי' ל"ג שכל שנראה שבגוף עדותן מכוונין אין משגיחין על קצת שינוי בעדותן ומתרצין דבריהם שלא יהי' כמוכחשין. וע' בא"מ בסופו בתשובת הג' בעל ספ"י. ולש' כמ"פ ס"ס בעגונה מהני ובפרט שכבר עבר זמן רב ובזמנינו שקבוע בי"ד ולא יצא מחמת שונאה כ' הח"ס בשם כמ"פ דאחר יב"ח ולא נשמע ממנו שום דבר איתרע חא"א ובכה"ג פשיטא דס"ס מהני ע"כ מכל הני טעמי נלענ"ד להתיר להעגונה להנשא לכל גבר ובלבד שיסכים לזה גדול א' וישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א. והש"י יצילנו משגיאות:
ב' קרח תרנ"ז לפ"ק ראדאמישלא. והנני ידידו דו"ש...