מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
דרושים
דרוש לחינוך ס"ת ככהכ"ג דפה בש"ק פ' ראה תרסו"ל
בש"ס דסנהדרין דכ"א אעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו ובש"ס שם הקונה ס"ת כחוטף מצוה מן השוק ולהבין הענין דמאי נ"מ אי כותב לעצמו ס"ת הלא ידוע דאין הכתיבה העיקר רק הוא כח הכנה לקיים מה שכתוב בתורה א"כ גם בקונה ס"ת יוכל לקיים מה שכתוב בתורה:
והנלע"ד לפרש ואקדים לפרש בפרשה דשבוע זו ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ובמדרש אמר ר' אלעזר משאמר הקב"ה דבר זה בסיני מכאן ואילך מפי עליון לא תצא הרעות והטוב רק הרע בא מאליו על עושי רעה וטוב בא על עושי טוב. ולהבין הענין דהנה ידוע דכמו שצריך האדם להשתדל ברפואות הגוף בכל מה דאפשר וביותר באברים הראשים כמו לב וריאה ומוח שהסכנה בהם גדולה מכ"ש שצריך להשתדל רפואות הנפש ולשמור א"ע מדברים המזיקים לנפש ובפרט מעבירות חמורות כמו חילול שבת וכדומה דזה גורם סכנה לכל הנפש וע"ז מפורש בדברי העקידה פי' מה שאמר דוד הע"ה רפאני ה' כי נבהלה עצמי ונפשי נבהלה מאוד שובה ה' חלצה נפשי הרי שחש ביותר על רפואת הנפש:
והנה להשתדל בענין רפואת הנפש צריך לזה ג' דברים א' שיהי' לו ידיעה מענין החולאת וידע שהרפואה ימשוך לו חיות. וב' שלא יקח דבר שיש בו זיוף כי לפעמים נמצא מטבע מזיופת וגם בעניני הרפואה יוכל להיות בו דבר זיוף ואינו מגרש את החולאת וצריך הכרה בטוב להבחין בין הרפואה האמתיות להמזויפת וג' אם צריך לעשות דבר נגד טבעו שמורגל בו מנעריו צריך התאמצות גדול שיוכל לעשות דבר נגד טבעו המורגל בו כמו שפירש בס' בית אלקים מאמר הש"ס לא שזה גדול מזה רק זה מעביר על מדותיו הכוונה שנולד בטבע רע והתגבר על טבעו לזה זכותו גדול מאוד והנה קודם שניתנה תורה לישראל הנה הי' קשה על האדם להזהר בשמירת נפשו א' כי לא ידע בטוב ענין רפואתו ובמה תלוי חיותו האמיתי ואף מי שהשיג בדעתו אופן רפואתו מ"מ הי' יכול ליפול בו ענין זיוף ובפרט מי שהי' רע בטבע הי' קשה לפניו לנטות נגד טבעו ועיין בעקידה פ' אחרי מ"ש בענין שני שעירים ביוה"כ עפ"י גורל אבל משנתנה תורה בסיני הכל יודעים שקיים התורה הוא ממשיך חיים אמתיים ולא יוכל ליפול בו ענין זיוף וגם ע"י כח התורה יוכל להפוך את טבעו הרע אם יקיים מצות תוה"ק ושלשה דברים הללו נרמז בדברי הקרא כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר כמ"ש בס' עקידת יצחק ששם חיים מורה כי ע"י התורה יזכה לחיים אמתיים ושם תורה מורה על ענין שמראה לאדם דרך האמת שלא יפיל בי ענין זייף ושם מוסר מורה שיכול האדם ע"י התורה לסור מהרגילו הרע ונמצא נוכל לומר זה כוונת המדרש קודם שניתנה תורה אם ח"ו נגזר רע על אדם הי' קשה להאדם לשנות הגזירה אף שידוע שאם האיש משלים נפשו כראוי ממילא יתבטלו כל גזירות רעות אך הי' קשה על האדם להשתדל בשלימות נפשו מחמת ג' מניעות הנ"ל והי' הרע בא על האדם מצד גזירת המקום ב"ה אבל אחר שניתנה תורה לישראל ועי"ז נשלם הכח באדם להשתדל בשלימות נפשו א"כ שפיר מפי העליון לא תצא הרעות רק הרע בא מאליו לפי שאינו משתדל בשמירת נפשו וביותר ביאור י"ל ע"פ הנודע מה שהאריך בס' עקידת יצחק שיש ב' עניני הטבע א' כח הטבע המסודר ע"פ ז' כוכבי לכת וב' כח טבע השני שיהי' כל הברואים נכנעים תחת ישראל שומרי התורה שע"י קיום התירה הם נקראים הצורה של כל הברואים ועפ"י הטבע שיהי' החומר נכנע אל הצורה ועיקר התעוררות טבע השני הוא ע"י כח התורה וכמ"ש המפורשים בביאור הקרא וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ופרשו חז"ל לתנאו הראשון היינו שהתנה שיהי' נכנע לפני שומרי התורה וגם אחרי שנקרע לפני משה וגם אח"כ ששב הים ג"כ הי' על אופן הנ"ל שבכל דור ודור אם ימצאו שומרי התורה כראוי אזי יהי' כח הטבע נכנע לפניהם וא"כ זה כוונת המדרש קודם שאמר דבר זה בסיני אם הי' נגזר על האדם בכח טבע הראשון ח"ו רע אז לא הי' כח ביד האדם לשנות כח הטבע אך משאמר דבר זה בסיני מכאן ואילך מפי עליון לא תצא הרעות היינו אע"פ שנגזר עליו רעה ח"ו עפ"י כח הטבע אעפ"כ ע"י כח התורה יוכל לשנות כח הטבע הראשין ולהדיח מעליו כל מיני רעות ואם הוא אינו מקיים התורה בשלימות אז ח"ו גורם רעה לעצמו בכח בחירתו וזה כוונת הקרא ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה היינו שע"י כח התורה יוכל להמשיך לו ברכה אף אם הוא נגד טבעו:
ובזה נוכל לקשר סיום התורה לתחילתה דהתורה מסיימת לכל האותית שעשה משה לעיני כל ישראל היינו שמשה רע"ה הראה אותות היינו שהראה בזה שע"י כח התורה יוכל לשנות כח הטבע שיהי' הכל מסור תחת כח התורה ועשה זאת לעיני כל ישראל היינו שפעל בזה שכל איש ישראל ההולך בדרך התורה יוכל לשנות כח הטבע הראשון וע"ז מרמז התחלת התורה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ היינו שידוע ששם אלקים מרמז על הטבע שאלקים בגי' הטבע והש"י ברא שני מיני טבע היינו כח הטבע המתנהג עפ"י ז' כוכבי לכת וזה מיקרי את הארץ היינו כח הטבע המסור לארציות וטבע השני התלוי עפ"י כח התורה ומכח הצורה מצד נשמת ישראל החצובה מתחת כסא הכבוד וזה נקרא את השמים א"כ זה כוונת הקרא בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ הייני שהש"י ברא שני מיני טבע א' המסור להז' כוכבי לכת וב' המסור תחת כח התורה וא"כ שפיר פעל משה רע"ה שכל איש מישראל הדבוק בהתרה לשנות כח הטבע:
והנה ידוע שהאדם מצד שהוא מורכב מד' יסודות הוא כמעט מוכרח לחטא כמ"ש בעקידה פ' תשא וע"כ הי' מהצורך לברוא כח התשובה שאע"פ שחטא האדם יוכל ע"י כח התשובה לבוא לשלימות האמיתי וכמ"ש בסה"ק דע"ז מרמז משנה התורה שח"ו אף אם חטא אדם ועשה תשובה מגיע עי"ז לשלימות הקדום ומכח התשובה נתהווה ע"י ס' משנה תורה ולכך קורין ס' משנה התורה בסוף השנה שאז הוא זמן התשובה ועי"ז זכו לס' משנה תורה. ונוכל לומר שעפ"ז יש להבין מ"ש בכתבי האר"י הק' זי"ע דבאלול הוא הצירוף מהפסוק וצדקה תהי' לנו כי והשם יוצא מסופי תיבות ובניסן השם יוצא מר"ת של הפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ שבניסן הוא זמן בריאת העולם ואז קודם החטא הי' האדם בשלימות והי' השם יוצא מר"ת אבל הצירוף של חודש אלול מרמז שאע"פ שחטא האדם ח"ו מ"מ ע"י כח התשובה יוכל לבוא לשלימות ומרמז ע"ז השם היוצא מס"ת שאע"פ שחטא האדם ח"ו מ"מ ע"י כח התשובה יוכל לבוא לשלימות ומרמז ע"ז השם היוצא מס"ת שאע"פ שחטא האדם מ"מ אם סופו הוא טוב היינו. שעכ"פ אם עושה תשובה בסוף השנה וזוכה עכ"פ להשם היוצא מס"ת ג"כ יוכל לבוא לשלימות.
ובזה נוכל לפרש הקרא ועתה כתבו לכם את השירה הזאת עד סוף הפסוק היינו שידוע שאדם מוכן בטבעו שע"י קיום התורה שורה עליו רוח קדושה ונקרא לוח מוכן לקבל כתיבה כמ"ש בס' עקידה וע"י החטא ח"ו נקרא שבירת הלוחות וע"י כח התשובה נחחק בו שנית כח קדושה ונקרא בחינת קבלת לוחות שניות. וזה כונת הקרא ועתה שידוע דרשת חז"ל אין ועתה אלא תשובה שע"י כח התשובה כתבו לכם את השירה הזאת היינו שע"י תשובה נחקק כח התורה בלב איש ישראל ולמדה את בנ"י שימה בפיהם היינו שעיקר כח התשובה הוא ע"י וידוי פה כמפורש בקרא כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך נשמע דעיקר הוא שהאדם יקיים מצות התורה ועי"ז יהי' בבחינת לוח מוכן לקבל כתיבה ובכל פעם יתוסף בו קדושה:
ועפ"ז י"ל בהא דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא דוקא בכתיבה וי"ל דידוע מ"ש האלשיך הק' בענין שצוה הקב"ה ליתן נדבות לצורך המשכן הלא כתיב לי הכסף ומדוע לא בא משכן מן השמים כמו שאנו מקוים בבנין הג' ב"ב אך הענין הוא שבעת שצוה הקב"ה על נדבות למשכן חשב כ"א מישראל מה זה שהש"י מבקש נדבות מבו"ד וע"כ הוא טובת הש"י שרוצה לזכות את בנ"י שיקחו חבל במצוה זאת ועי"ז יזדכך נפשם וכ"א נתן נדבה ברוח נדיבה בגודל אהבה ויראה ועי"ז שנתקבץ אהבה של כלל ישראל עי"ז עשה מקום להשראת השכינה וזה כונת שהע"ה אפריון עשה לו המלך שלמה תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים ובס' ערבי נחל האריך בזה וזה הוא ג"כ ענין מצות כתיבת ס"ת שהעיקר הוא שהאדם יקבל עליו לקיים מה שכתוב בתורה ורק עיקר הענין שבאמת כתיב מי הקדמיני ואשלם רק העיקר מה שהאדם מטריח א"ע בגופו וממונו בכתיבת ס"ת עי"ז מראה גודל אהבת השי"ת הטמון בלבו שאף שבטבע האדם חס על ממונו עכ"ז בטל אצלו חמדת הממון נגד רצון השי"ת בזה מראה גודל אמונתו בהש"י שכל השפעות טובות הוא מן הש"י וע"י גודל האמונה נזדכך גופו ויוכל לבוא עי"ז לקיים מצוות התורה והנה ידוע שלא ע"י עשיית מצוה בפ"א יזדכך, גוף האדם רק ע"י עשיית מצות הרבה פעמים, עי"ז נזדכך גופו מעט מעט כמ"ש האלשיך הק' בפ' תשא שע"י דיבור מרע"ה לישראל התורה במ' יום אף שהיו למידין ומשתכחין אפ"ה עי"ז נזדכך גופם שיוכלו אח"כ לקבל התורה וזה הוא הענין ג"כ במצוות כתיבת ס"ת שהעיקר הוא לקיים מה שכתוב בתורה וצריך לזה כח הכנה בהזדככות הנפש בולא במהרה יוכל לבוא לידי כך רק אם כותב ס"ת, בעצמו ומטריח בגופו זמן רב לשם מצות הש"י או כותב ע"י שליח ונותן בכל פעם ממון לצורך מצוה,זאת עי"ז עושה בכל פעם דבר גדול נגד טבעו לצורן מצוות הש"י עי"ז נזדכך חומרו מעט מעט ויוכל לבוא אח"כ בניקל לקיים מצות התורה וע"י קניית ס"ת אינו עושה נגד טבעו רק פ"א בזה אינו מזדכך החומר כל כך לכן העיקר הוא לכתוב ס"ת ויקבל עליו לקיים כל מצות התורה במחשבה דיבור ומעשה הש"י יזכנו במהרה לקיים מה שכתוב בתוה"ק ונזכה לתשובה שלימה בימים הקדושים הבאים לקראתינו לשלום ולגאולה בקרב א"ס:
ב) ועפ"י הנ"ל אפשר לפרש מה דמפורש בפרשת שופטים בפרשת המלך וכתב לו את ספר משנה התורה והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה ולמען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל ופרש"י ז"ל אחת שמונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו והעירו המפורשים דמאי תועלת יש בהס"ת שמונחת בבית גנזיו ועוד מדוע המלך צריך שיהי' לו ב' ספרי תורה הלא גם שאר אדם לפעמים הוא חוץ מביתו וצריך ג"כ שיהי' לו ב' ס"ת וגם קשה קושית המפורשים דאמאי כתבה התורה יעודים הגשמים היינו שיבוא עי"ז לאריכות ימים הלא תכלית עבודת בנ"י שלא ע"מ לקבל פרס אף שכר עוה"ב מכ"ש שאין לו לעבוד הש"י בשביל שכר אריכות ימים בעוה"ז:
אך י"ל דהנה כבר הבאתי בספרי מ"ש הח"ס בהקדמה ליו"ד שבאמת כ' הרמב"ם ז"ל לבנו אשרי מי שחתמו ימיו מהרה בלי טרדת הנפש שעיקר ביאת האדם לעוה"ז להשלים את נפשו לבל יאכל נהמא דכסופא וא"כ טובה הוא להנפש שהשלים חוקו במעט השנים שתוכל לשוב אל בית אבי' אך באמת מי שהוא מדריך את אחרים לילך בדרכי ה' וכולם נקראים בשם בניו כמאמר חז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו אז אף שכבר השלים נפשו ואין לו עוד צורך בעוה"ז עכ"ז הקב"ה מאריך ימיו בשביל טובת הדור וזה כונת הקרא והותירך ה' לטובה בפרי בטנך עיי"ש ונוכל לרמז זאת בפסוק זה דהנה כבר הבאתי דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא לרמז שהאדם יקיים כל מצות התורה וע"י שמקיים תרי"ג מצות וכל אבר מכוון נגד מצוה אחת כנודע עי"ז נתקדשו אברי האדם ונעשים מקום להשראת שכינה בלבו של אדם המרמז לאה"ק כמפורש בזוה"ק וכמאמרם ז"ל כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו נשמע שע"י קיום מצות התורה נעשה האדם קדוש כקדושת הס"ת וכמאמרם ז"ל אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא שכמו בס"ת חל עליו קדושה כמו כן על כ"א מישראל ע"י קיום התורה שורה בו קדושה. אך ידוע שיש ב' דרכים בעבדות הש"י א' שיעשה כל המצות באתגליא ודרך הב' לעשות כל עבודתו בהסתר היינו שלבו יהי' בוער באהבה ויראה להש"י אך יהי' הצנע לכת בעבודתו והנה כ' הסה"ק שבאמת דרך הב' הוא גבוה יותר שבדרך הא' שעובד ה' בהתגלות יוכל ח"ו ליפול בו מחשבת גאות והתפארות מבני אדם וצריך מאוד להתחזק בעבודתו שיהי' בלתי לה' לבדו והדרך הב' שבנ"א אין רואין ממנו שום עבדות רק העבודה שלו הוא בהסתר בזה לא נופל בו שום חשש באמת והוא דרך בטוחה יותר. אך ידוע מה שכ' הסה"ק דנהי דמצד אחד הדרך הב' הוא יותר חשוב אך מצד אחד עבודה הא' הוא חשובה יותר שבדרך עבודה בהסתר נהי שיוכל להשלים נפשו ביתר שאת אבל לא יוכל לקרב ע"י עבודתו נשמות ישראל לאביהם שבשמים שעבודה בהסתר לאו כל מוחא סביל דא אבל מי שעובד ה' בתורה ועבודה במס"נ בהתגלות אז יוכל לקרב גם נפשות אנשים פשוטים לאביהם שבשמים שכ"א רואה דרכי קדושתו בהתגלות וכ"א לומד מדרכיו הקדושים לילך גם הוא בדרכי ה' ואז זכות הרבים תלוי בו. ועוד יש חילוק בין שני דרכי עבדות הנ"ל שמי שעובד ה' בהסתר ואחרים לא יוכלו ללמוד ממנו דרכי ה' אז אחר שכבר השלים נפשו אין לו עוד צורך בעולם ומסלקו הקב"ה מן העולם בקוצר ימים כפי' הרמב"ם ז"ל אבל מי שעובד ה' בהתגלות וגם אחרים לומדים ממנו לעבוד ה' ביראה ואהבה אז אף שכבר השלים נפשו מ"מ הקב"ה מאריך ימיו בשביל טובת בניו כמ"ש הח"ס.
והנה כבר הבאתי שאף שבעצם עבודה בהסתר הוא יותר בטוחה אך מי שרוצה להיות מנהיג הדור הוא צריך לאחוז בשני מיני עבודה היינו שבאמת יעבוד את ה' בהסתר באהבה ויראה עד כלות הנפש אבל צריך לאחוז גם בעבודה באתגליא בלימוד תורה ועבודה במסירת נפש שכל אחד יראה את גודל עבודתו במס"נ ויתנו כל אחד את לבם בראותם עבודת הצדיק שילכו גם המה בדרכי התורה והנה כבר הבאתי שעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא רמז שהאדם יקיים מצות התורה ועי"ז יתקדשו אבריו בקדושת ס"ת כמ"ש לעיל הפסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת היינו שגוף האדם יתקדש בקדושת ס"ת וזה מרמז הקרא שכ"א מישראל צריך לכתוב ס"ת לעצמו היינו שיקיים התורה בשלימות ועי"ז יתקדש גופו בקדושת ס"ת אך כל איש די לו בכתיבת ס"ת אחת היינו שיעבוד ה' בהסתר ועי"ז יהי' הקדושה שורה בתוך לבו וזה נקרא ס"ת מונח בבית גנזיו היינו שאין ניכר קדושתו בהתגלות רק בבית גנזיו מונח הס"ת היינו שלבו קדוש אך מי שנתמנה למלך על ישראל צריך לכתוב לו משנה התורה היינו שיעבוד ה' גם בהתגלות וזה מרמז אחת שמונחת בבית גנזיו היינו שעיקר העבודה הוא בלב במס"נ לה' אך צריך להיות גם ס"ת שיוצאת ונכנסת עמו היינו שכל מי שרואה את המלך יראה שהוא עובד ה' במס"נ בהתגלות למען ילמד ליראה את ה' היינו שגם כ"א מישראל ילמוד מדרכי עבודתו היאך לעבוד את ה' ביראה ואהבה וע"ז קאמר הקרא שמעבודה כזו שהוא בהתגלות נצמח עוד דבר שאף שכבר השלים נפשו מ"מ הש"י מאריך ימיו בשביל טובת בניו וע"ז מסיים הקרא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל אין הכונה שהוא בגדר שכר שבשביל זה יהי' ירא את ה' בשביל אריכות ימיו ז"א דעיקר היראה צריך להיות בגין דאיהו רב ושליט רק כונת הקרא שהמלך צריך לאחוז בב' מיני עבודה שבאמת עיקר עבודתו בכלות הנפש יהי' בהסתר אך גם בהתגלות צריך לעסוק בתורה ועבודה במס"נ כדי שגם אחרים ילמדו מדרכיו לעבוד את ה' באהבה ויראה ועי"ז אף שכבר השלים נפשו במעט ימיו מ"מ הש"י יאריך ימיו על ממלכתו בשביל טובת בניו כדי שיוכל לעורר אחרים שילכו בדרכי תורה ויראה הש"י יזכנו להיות ממזכי הרבים ומיושב כל הדקדוקים בס"ד:
דרוש בדברי אגדה לשבתא דריגלא
כתיב בקרא בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים הכונה דידוע דעיקר גלות מצרים הי' לברר הנה"ק שנתפזרו בחטא אדה"ר. והגם דמפורש בקרא דבזה שאמר אאע"ה במה אדע עי"ז נגזר שיעבוד באמת הוא ענין אחד דידוע שכמו שיש ז' מדות בקדושה כנגדו יש היפך ז' מדות המתנגד לקדושה ומשורש הניגוד יש חיות לז' אומות שמשלו בארץ הקדושה והי' צריכים ישראל להתגבר עליהם בכח ז' מדות דקדושה ולתקן שורש המנגד ועי"ז יתבטל חיות האומות וזה כונת המדרש לא זכה אאע"ה לירש את הארץ אלא בזכות העומר דידוע דכונת הספירה לתקן ז' מדות דקדושה אשר כ"א כלול מכולם ובזכות אשר אאע"ה קידש רמ"ח אבריו ותיקן הז"מ דקדושה ופירסם אלקותו בעולם עי"ז נתבטל שורש המנגד והי' יכולין תיכף לבוא לאה"ק אך כשאמר אאע"ה במה אדע עי"ז נפל פגם ולא הי' התיקון בשלימות ונשארו עוד הרבה נה"ק והיו צריכין לגלות מצרים והש"י ברוב רחמיו עשה דבר למעלה מן הטבע היינו דידוע דעיקר חיותם מבחינת דינין שיש בעולם מזה נמשך להם חיות ואז נמתקו כל הדינין ונתגלה שורש הגאולה העתידה כמו שפירשו הקרא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ולא קאמר אעשה נפלאות רק הכונה דבאמת הנס נפעל אז עד הגאולה העתידה אך לע"ע בעו"ה הוא בהסתר וב"ב יתגלה שורש הנס ואז יתגלה אשר גם הדין הי' חסד גמור רק מפאת המקבלים הי' נדמה לדין אבל באמת בשורש גם הדין הוא חסד כמאמרם ז"ל ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד ופריך והאידנא לאו אחד הוא ומשני לא כעוה"ז עוה"ב בעוה"ז על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין אמת אבל לעוה"ב כולו הטוב והמטיב ושמו אחד בעוה"ז לא כשאני נכתב אני נקרא וביאר בס' עוללות אפרים דידוע מה שאמרו הכופרים ימ"ש שיש ח"ו שני רשויות בעולם שמי שפועל טוב אינו פועל רע אבל באמת אנחנו מאמינים שהבורא ית"ש יחיד ומיוחד ומפי עליון לא תצא הרעות אך בעולם התחתון נדמה שהוא רע ח"ו אבל לעתיד ב"ב תתגלה אשר גם הדין הי' חסד וידוע דשם הנכתב מורה על רחמים ושם הנקרא מורה על דין מלשון אדון ותקיף אבל לעתיד יתגלה אשר הכל אחד וזה כונת הש"ס דהאידנא לפי שרואין שיש רע בעולם ח"ו עי"ז יש ח"ו מקום להכופרים ימ"ש לומר כי יש ח"ו שתי רשויות פועל טוב ופועל רע אבל לעתיד שתתגלה כי הכל טוב אז יתגלה לכל העולם כי ה' אחד וממילא יהי' שמו אחד כי תתגלה אשר גם הדין כלול בחסד והכל אחד ונכלל בהשם הנכתב עכ"ד ודפח"ח וכן כ' בצל"ח ברכות ובס' חינוך בית יהודה:
ובזה יש לפרש מאמרם ז"ל ביקש יעקב לגלות את הקץ נסתלקה טמנו שכינה אמר שמא יש ח"ו פסול בבני אמרו שמע ישראל אמר יעקב ברוך שם כבוד מלכותו. י"ל דידוע מאמרם ז"ל ה' ה' אני ה' קודם שיחטא האדם אני ה' אחר שיחטא האדם ויעשה תשובה דבאמת מחמת שהאדם מורכב מד' יסודות הוא כמעט מוכרח לחטא ולזה ברא הקב"ה כח התשובה שע"י התשובה נהפך לזכויות ואז הדין שהי' בשעת החטא נהפך לרחמים שגם החטא יש בו שורש הקדושה המחי' אותו והשורש דקדושה הוא כח התשובה הנכלל בחטא זה כמאמר מרן הק' בס' ד"ח שבעולם העליון אין מכריזין החטא רק כח התשובה ששיך לחטא זה וידוע דאין תשובה מועיל רק לישראל לפי שנקראים בנים למקום וידוע דברי הפר"ד בהא דהקב"ה החי' מתים בשעה שהפיל נבוכדנצר חמו"ע לכבשן האש וכשבאו עצמות וטפחו על פניו אמר מלכותי' לדר דר ופי' הפר"ד שנבוכדנצר טען שישראל בחי' עבדים למקום וא"כ ח"ו פסקה העבודה למקום כמו שאמרו עבד שמכרו רבו כלום יש זה על זה אבל באמת אנחנו בחי' בנים למקום וא"כ מעולם לא יתבטל שם בן ואפי' בשעת החטא אנו קרואים בנים וידוע דת"ה הוא ע"י הקב"ה בעצמו וידוע דהקב"ה כ"י נקרא כה"ג והתוס' כ' דלכך מותר לטמאות עצמו לפי שישראל נקראים בנים למקום וא"כ הראה לו הקב"ה ע"י תח"ה שהם בנים ושפיר אמר מלכותי' לדר ודר שבבן א"א להתבטל תורת אב ובן עכת"ד. וידוע מ"ש הרמב"ם ז"ל דנהי דידיעת הקב"ה אינו סותר הבחירה אך דבר שבא בדיבור הקב"ה אז סותר הבחירה כמ"ש המפורשים וידוע דברי הק' מדינוב זצ"ל בדברי רש"י ז"ל בהא דאמר הקב"ה למשה אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ופרש"י ז"ל לא פחות ולא יותר היינו דהשליח צריך לשנות לשון של משלח א"כ כל הנביאים שלא נתנבאו באספקלריא המאירה היו צריכים לשנות הדיבור אבל מרע"ה הי' שכינה מדברת מתוך גרונו הי' אומר ממש לשונו של הקב"ה בעצמו ודפח"ח וידוע מאמר הש"ס כי אני ה' בעתם אחישנה זכו אחישנה נמצא שיש כח לקרב הגאולה וידיעת הקב"ה בגאולה דבעתה אינו סותר הבחירה ולזה נאמר לבי לפומי לא גלאי דאם הי' הקץ דבעתה בא להדיבור הי' נתבטל הבחירה ולא הי' אפשר להיות הקץ דאחישנה וידוע דיעקב אע"ה קודם הסתלקותו הי' במדריגת מרע"ה והי' שכינה מדברת מתוך גרונו וכשביקש לגלות את הקץ א"כ הי' בא הקץ דבעתה לבחינת הדיבור והי' נתבטל הבחירה לזה נסתלקה ממנו שכינה כדי שישאר בבחינת ידיעה ויהי' בחירה להקץ דאחישנה ויעקב אע"ה דימה כי יש ח"ו פסול בבניו ועי"ז נסתלקה שכינה ורמזו לו בניו שע"י [כח כח התשובה אפשר להפוך הדין לרחמים ויש כח לקרב הגאולה ולזה נסתלקה שכינה כדי שישאר הבחירה לקרב הגאולה וזה רמזו ה' אלקינו היינו ה' מורה על רחמים ושם השני מורה על דין הכל אחד דע"י כח התשובה נהפך הדין לרחמים וכשראה יעקב אע"ה שע"י כח התשובה מתקנים הכל אז נתברר לו שישראל בחי' בנים למקום ואמר בשכמל"ו שבחי' בן א"א להתבטל כמ"ש הפר"ד וידוע שבש"ק כל דינין מתעברין מיני' ולא נשאר רק חסד וזה הכונה רזא ה' אחד ושמו אחד שבש"ק נתגלה שהכל חסד וא"כ ניכר שליכא ח"ו ב' רשויות וממילא שמו אחד כמ"ש בס' עוללות אפרים ואז שהיו צריכין לעת רצון שיהי' המתקת הדינין בשורשן ושיתקבצו כל הנ"ק וזה סייע להם קדושת שבת אשר היום קונה לעצמו בכח קדושתו אשר בו המתקת הדינין ונתקבצו כל הנה"ק ונתחזקו בכח מדות הגדולה שנק' חסד וזה הכונה שבת הגדול שהשבת קנה לעצמו מדת החסד ונתקבצו כל הנה"ק כמו שיהי' בזמן הגאולה ב"ב שאז הי' רק בכח לפי שעה וב"ב תתגלה השורש ויתראה מלכותו ית"ש בעולם א"ס:
ב) כתיב בקרא החודש הזה לכם ראש חדשים ובמדרש אמר לפניו רבש"ע ת' שנה לא שלמו א"ל הקב"ה כבר שלמו מיד גילו הצדיקים את ראשיהן שהיו מכוסה אלו שבטו של לוי שהיו צדיקים גמורים והדבר צריך הבנה וי"ל עפ"י דברי המדרש שהי' הקב"ה מבקש באיזה זכות לגאול את ישראל ולא מצא עד שמצא זכותו של משה ואהרן וי"ל דזה כוונת הקרא דמשה רמ"ה אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה והשיב לו הקב"ה וזה לך האות וי"ל עפ"י המבואר בסה"ק דכמי שיש נפש חיונית טבעית שכלית כך יש נר"נ וכנגדן יש עולמות הק' כידוע וכל הקרוב למאציל לא נופל בו ענין גשם ומי שזוכה רק לנפש מקבל שפעו מעולם הגלגלים היינו שנשתלשל השפע עד עולם הגלגלים וממילא הוא תחת עולם הטבע אך מי שזוכה לבחי' נשמה מקבל תיכף השפע בלי אמצעי וא"כ אינו מסור כלל תחת הטבע וזה כוונת הקרא כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי היינו מי שזוכה רק לרוח אזי מלפני יעטוף היינו שמקבל ע"י עטיפה ע"י לבוש מעולם היצירה ונשמות אני עשיתי מי שזוכה לנשמה מקבל השפע בלי שים אמצעי עיין בס' חינוך בית יהודא
והנה ידוע מ"ש בס' דרוש על התירה מה"ק מהר"ל מפראג דלקבלת התורה לא זכה מרע"ה רק בשביל שהקטין עצמו לבחי' מה ועי"ז נעשה בלתי בעל גבול וזה הוא ענין רוחני ובזה ביאר מאי מר חז"ל במס' שבת דאמר הקב"ה לשטן לך אצל בן עמרם שרימז לו דמרע"ה הקטין עצמו כ"כ עד שלא נפל בו ענין שם שמורה על מהות וזה אמר לו הקב"ה בשביל שמעטת עצמך תהא נקראת על שמך שמי שמחשב א"ע לדבר מה א"כ הוא בעל גבול ואין מתקיים בו תוה"ק שהוא בלי גבול אך מרע"ה הקטין עצמו לבחי' מה עי"ז נתהווה רוחני ונתעורר כח. נשמתו שהיו אחוז בכסא הכבוד היינו שהי' נשמתו מעולם האצילות וזה כוונת הש"ס אחוז בכסא כבודי היינו שבשורש נשמתו הוא גבוה מהמלאכים שנשמתו מעולם האצילות וכמו שהבאתי הפי' בקרא כי רוח מלפני יעטוף אשר מי שדבוק בשורש נשמתו הוא אינו מקבל שפטו דרך עולם המלאכים וי"ל דזה כוונת הקרא דאמר מרע"ה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ואמר לו הקב"ה זה לך האות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את ה' על ההר הזה. די"ל דמרע"ה ידע דעפ"י הטבע אינו עוד זמן הגאולה אבל ידע שמי שדבוק בשורש נשמתו בעולם האצילות אזי אינו מקבל השפעתו דרך עולם הגלגלים אבל הוא הקטין א"ע עד שדימה שגם הוא נופל ח"י תחת עולם הטבע ואמר לו הקב"ה זה לך האות בזה שאתה מקטין א"ע בזה נעשית רוחני ונתעורר שורש נשמתו מעולם עליון כמו שהי' בקבלת התורה במקום נמוך היינו בסיני ובזה לא היו השתלשלות ע"י עולם הטבע ואז היו צריכין ישועה לקבל תיכף מעולם עליון הקדוש וזה נתעורר ע"י מרע"ה וי"ל דזה כוונת בעל הגדה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ולא שרף ולא שליח היינו ששליח נקרא עולם הגלגלים וזה הכוונה ששורש הגאולה לא הוי דרך עולם הגלגלים ולא דרך עולם המלאכים ושרפים רק מעולם העליון בלי אמצעי וזה כוונת המדרש דהקב"ה אמר לו ששלמו מיד גילו הצדיקים את ראשן שהיו מכוסה היינו דעד עכשיו השורש נשמה שיש להם מתחת הכסא היו מכוסה והיו מתנהגים עפ"י עולם הטבע אך שבט לוי לא פגמו ונשארו בשורשן ועתה נתגלה הראשית וזה זכו ע"י מסירת נפש שמסרו נפשם בשחיטת הפסח כמאמר הכתוב הן תועבת מצרים נזבח וע"י עבודה במס"נ זכו להנהגה למעלה מן הטבע כמ"ש בס' בית שמואל אחרון לפרש ראשונים דמסרו נפשם על קדושת השם מתרחיש להו ניסא היינו שע"י עבודתם במס"נ נדבק בשורשי ונשפע לו שפע מעולם עליון ה"ק וע"י שחיטת הפסח מסרו נפשם ונדבקו בשורשם וזה כוונת מאמרם שהיו קושרים אותם בכרעי המטה הייני עפ"י דברי העקידה בפ' ויקהל שכל אדם צריך לבקש לו דרך שיצמח לי מזה איזה תכלית והיו שייך בו ניסא וכמו שהי' נייחא בבריאת העולם ועיקר הנייחא שייך באם מדבק א"ע בתורה וזה מביאי לידי תכלית כמאמרם אין לך בן חורין וזה הוא דוגמת המטה שהוא נייחא לגוף כן התורה הוא נייחא לנפש וכרעי המטה היינו ד' דברים שמעמיד הנפש היינו תורה ועבודה ומצות ומעש"ט וגזרה התורה שישעבדו את כל כוחות הטבעות תחת נפש השכלית אשר מקורה מעולם עליון הקדוש ועיקר כח הטבע הי' במזל טלה ובכח מס"נ שגרמו אז גרמו שנחלש כח עולם הטבע ונתעורר כח קדושה מעולם עליון ובאמת אז הי' שעת רצון שלא ישתעבדו בשיעבוד מלכות כמאמר המדרש גלתה יהודה מעוני בשביל שאכל חמץ בפסח והדבר מפורש בקרא הסמיכות דלא תאכל עליו חמץ להא דלמען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך דאי הי' נשמרים מאיסור חמץ הי' הגאולה שלימה וא"כ הי' תמיד יציאת מצרים עיקר אבל ע"י אכילת חמץ גרמו הגליות ולעתיד יהי' יציאת מצרים טפל יצא שע"י שנשמרים ממשהו חמץ עי"ז מתגברים על כח הטבע ונתעורר כח נשמות ישראל שהם למעלה מן הטבע ועי"ז נזכה לקירוב הגאולה שאז יתבטל לגמרי הנהגת הטבע זונהי' כולנו חוסים בצל הקב"ה ב"ב א"ס:
ג) נודע קושית המפורשים דמאי בין שאלת החכם לשאלת הרשע דגם החכם אומר מה העדות והנ"ל דנודע קושית הרמב"ן ז"ל בהא דמפורש בקרא אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתך מארץ מצרים ומדוע לא קאמר אשר בראתיך. אך באמת הקשו עוד מדוע לא כתיב בדיבור הא' כאשר צוך והנה בספר הק' תפראת ישראל למהר"ל מפראג פי' עפ"י דברי המדרש משל למלך שבא למדינה אמרו לו בני המדינה גזור עלינו גזירות אמר להם אם אין אתם מקבלים עליכם מלכותי היאך אני גוזר גזירות בתחלה קבלו מלכותי ואח"כ אני גוזר גזירות ולפ"ז קודם קבלת אלקותו ל"ש לומר כאשר צוך ורק אח"כ שייך צוה ע"כ תדה"ק:
ועפ"ז יש לתרץ קושית הרמב"ן ז"ל בהא דלא אמר אשר בראתיך עפ"י מ"ש המפורשים בהא דלא אמר אשר בראתיך עפ"י מ"ש המפורשים בהא דלא מצינו בביטול שום מצוה שיהי' ענוש כרת רק בפסח ומילה והטעם דהנה קיי"ל בקנה עבד מן העכו"ם צריך להטבילו לשם עבדות ואם קדם וטבל לשם ב"ח יצא לחירות אך מפורש בש"ע דטוב להטיל עליו עבדות בעודו במים ובזה מקבל העבדות וממילא צריך לעבוד אח"כ ובאם אינו מקבל העבדות שמטיל עליו רבו בעודו במים הוי פורק עול עבדות לגמרי דהוי כטבל לשם בן חורין ולכך הקב"ה הוציאנו ממצרים וקנה אותנו לעבדים ועי"ז שקבלנו עלינו עול עבדות הש"י חל עלינו עול תרי"ג מצות ומיראה שמא ח"ו ירצה מי לטבול לשם ב"ח ולא יקבל עליו עול עבדות לכך הטיל הש"י עלינו עבדות בעודנו במצרים היינו פסח ומילה ובזה נעשינו עבדים להש"י וממילא חל עלינו עול תרי"ג מצות וא"כ מי שמבטל פסח ומילה נראה שפורק עול לגמרי כנראה שלא קיבל עליו העבדות במצרים וממילא הוי כטבל לשם ב"ח א"כ יש בזה כרת שעי"ז נכרת מכלל ישראל שקבלו עליהם עול מלכותו ית"ש וא"כ זה כונת הקרא אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ היינו תיכף בשעת יציאת מצרים ע"י מצות פסח ומילה בזה קבלת עליך העבדות ושוב אני יכול לגזור עליך גזירות ולכך לא נאמר אשר בראתיך דבזה עדיין ליכא קבלת עול מלכות ואינו יכול לגזור גזירות כדברי המדרש וכפי' הק' מהר"ל ז"ל אבל ביציאת מצרים קבלת עליך ע"י פסח ומילה עול עבדות ובזה נעשיתי אלקיך ושוב אני יוכל לצוות עליך וא"ש קושית הרמב"ן ז"ל וא"כ באמת זה שאלת הרשע דהוא רוצה לפרוק מעליו עול עבדות הש"י מכל וכל וזה אומרו מה העבודה הזאת לכם היינו ששואל דלמה להם לקבל עול עבדות ומדוע לא טבלו לשם ב"ח וזה אמרו לכם ולא לו היינו שכופר בכל העבדות ואומר שלא קיבל עליו העבדות ומתרעם על אחרים שקבלו עליהם העבדות ובזה כפר בעיקר דעיקר דת יהודית שיהי' עבד ה' וא"ש התשובה בעבור זה עשה ה' לי דעיקר גאולת מצרים הי' בכונה שיקבלו העבדות והראי' דהוטל עליהם עבדות בעודם במצרים בפסח ומילה וא"כ שפיר אמר אלו הי' שם לא הי' נגאל דבלי קבלת העבדות לא הי' נגאלים וזה כונת הקרא דאמר מרע"ה מי אנכי כי אלך אל פרעה ואמר לו הקב"ה זה לך האות וגו' דמרע"ה לא ראה באיזה זכות לגאול את ישראל כמאמר המדרש ואמר לו הקב"ה שבזה הגאולה יקבלו עליהם עול עבדות וזה עיקר כונת הבריאה להקרא מלך ואין מלך בלי עם וכ"ז בשאלת הרשע שכופר בעיקר העבדות אבל החכם באומרו אשר צוה ה' ע"כ דמאמין בקבלת מלכותו שעי"ז נקרא ה' אלקינו שקבלנו עלינו מלכותו ועי"ז שייך צוה כמאמר המדרש דבלי קבלת מלכותו ל"ש ציווי וא"כ ע"כ דקיבל עליו עול מלכות ורק שואל טעמי המצות שרוצה לקיים המצות ולהשיג טעמו ג"כ וח"ו אינו מכחיש האמונה כמאמר שהע"ה דע את אלקי אביך ועבדהו היינו עבדות מיקרי שעושה בלי ידיעת הטעם רק שכן צוה האדון ודעת נקרא מי שמשיג עפ"י שכל וע"ז אמר שהע"ה דע ועבדהו היינו שיחקור בשכלו בכל מה דאפשר וגם יקיים ועבדהו היינו אף במידי שאינו משיג הטעם אפ"ה יעשה המצוה כמו העבד וא"ש ההפרש שבין החכם להרשע וא"ש הכל בס"ד:
סוף הספר