אור ברסלב
מהרש חלק א סימן פט

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן פט

סימן פח

להרב החריף ובקי בחדר"ת המפורסים וכו' כש"ת מוה' אלישע בראנדער נ"י מוצד"ק בייטש יע"א:

בדבר שאלתו בסופר שכ' שם הק' אלקיכם ואחר גמר כתיבת השם ואחר שנתייבש נפל טיפת דיו על אותיות כם מהשם וכיסה את האותיות ורצה הסופר למחוק את האותיות הנטפלין ובתוך כך בעת שהתחיל לעסוק בהם נתקלף טיפת דיו מב' האותיות ונראין לעין כל ונסתפק אי מותר למוחקן אח"כ זה תורף שאלתו:

והנה ידוע דאותיות הנטפלין להשם אינם נמחקים וכן איפסק הילכתא במס' סופרים פ"ג ד' ה'. אך אם נפל טיפת דיו על האות עד שנתקלקל האות מפורש הדבר בפ"ה ממס' סופרים דמותר למוחקו שלא היתה כונתו אלא לתקן. אך רו"מ נסתפק כיון דעכשיו נתגלה האות ע"י שנתקלף הטיפת דיו מעל האות א"כ א"נ דכעת האות כשר א"כ שוב אסור למחוק והנה הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים דדעת כמ"פ דפסול דח"ת הוא רק כ"ז שלא נגמר צורת האות אבל אחר שכבר נגמר האות אם נעשה אח"כ דיבוק אותיות או דיבוק ו' דמ' פתוחה להכ' מותר לגרור הנגיעה ול"ח ח"ת. ולדעת הרשב"א א"צ אף לגרור דכל הראוי לבילה. וה"ה אם נפל טיפת דיו אחר. שנגמר האות בכשרות אם הסירו הדיו ונתגלה האות מותר ול"ח ח"ת ואפ"ה כ"ז שלא הסירו הדיו פסול ובזה ל"א כל הראוי לבילה דהא אין צורת האות עליו ובשלמא בדביקת האותיות עכ"פ הכל רואין שכל אות צורתו עליו ורק דגזה"כ שכל אות יהי' מוקף גויל א"כ שפיר כשהי' מוקף גויל בתחילת הכתיבה כשר לחד תירוץ שבירושלמי. אך עכ"פ אחר שנתגלה האות כשר וכ"ה שיטת כמ"פ. אך בש"ע פסקינן כשי' סה"ת דגם בנפל טיפת דיו אחר גמר הכתיבה מ"מ ל"מ אם נתגלה האות אח"כ ע"י הסרת טיפת דיו דחשיב ח"ת וצריך למחוק האות ולכתבו מחדש:

והנה לפ"ז אם נחליט כשי' הרשב"א דהאות כשר כעת ח"כ בודאי דיש בו איסור מחיקה אך לשי' סה"ת גם עכשיו אינו כשר א"כ שוב י"ל דמותר למוחקו דהוי לצורך תיקון. והנה י"ל דנהי דאנן פסקינן לחומרא כשי' סה"ת דנפל אח"כ דיו אין תקנה בהסרת הדיו מ"מ י"ל דרק מס' מחמירין כשי' סה"ת אבל לחומרא יש לחוש לשי' הפוסקים דהשם כשר בכה"ג וא"כ יש בו איסור מחיקה. והנה כבר נתעורר בס' זה בשו"ת ב"א סי' ס"א. ובאמת הי' אפ"ל דכיון דבש"ע לא הובא רק דעת סה"ת והרא"ש א"כ כל שי' שלא הובא בש"ע לא מצרפין לס'. וחוץ לזה י"ל כיון דהכא הדבר נוגע רק לאותיות הנטפלין ודעת רוב הפוסקים דמחיקה באותיות הנטפלין ליכא רק איסור דרבנן א"כ בכה"ג הו"ל סד"ר ולקולא דשמא כשי' סה"ת וא"כ גם עכשיו השם פסול ושוב מותר למוחקו ובשלמא בהך דין המובא בשו"ת ב"א הי' השאלה אם מותר למחוק גוף אותיות שבשם אבל הכא השם בעצמו הוא כתיקונו א"כ י"ל סד"ר לקולא:

אך אם נחוש לשי' הסוברים דמחיקה באותיות הנטפלין יש בו איסור ד"ת עי' שו"ת ח"ס סי' רס"ג שוב יש לחוש לשיטת הסוברים דהשם כשר ושוב יש בו איסור מחיקה. אך עוד נתעורר בשו"ת ב"א די"ל דאף א"נ דאכתי פסול משום ח"ת מ"מ כיון דצורת אות עליו יש בו איסור מחיקה כמו שנסתפק מהר"י אסכנדרי דאם רגל הה' נוגע בגגה רק נגיעה מועטת די"ל דאסור למוחקו כיון דאם יגרור רק הנגיעה יהי' פסול משום ח"ת ולגרור כל הרגל אסור כיון דצורת האות בשלימות ול"ד לנפל טיפת דיו דשם בטל צורת האות. אבל הכא דצורת אות עליו נהי דנפסל ע"י הנגיעה לגגו מ"מ י"ל דאין היתר מחיקה תלוי בהכשר השם לס"ת. ובאמת כ' בשו"ת הרמ"ע דגם השם שפסול משום ח"ת יש איסור במחיקתו ועי' שו"ת נובי"ק ומש"ה צריך לגרור ממטה למעלה דאי יגרור מלמעלה איד כשיתפרד הדיבוק יהי' עליו צורת אות ויהי' איסור במחיקתו. הגם דבנוב"י שם משמע דעיקר הטעם משום דנסתפק מהרמ"פ אי מיפסיל מטעם ח"ת. ומשמע דאי השם פסול בודאי לית בי' איסור מחיקה. אך בשו"ת הרמ"ע כ' דגם בשם שנפסל בח"ת אסור למוחקו א"כ שוב יש לחוש גם בכה"ג. אך באמת לכאורה לפי"מ דמוכח בש"ך סי' רע"ו דכל שנוגע עכ"פ נגיעה מועטת ומיפסיל האות באמת מה"ת ליכא איסור מחיקה ורק שי"ל דעכ"פ יש בו איסור משום מ"ע דהרואה יסבור שמוחק את השם כיון דלא ניכר הנגיעה להדי'. וא"כ י"ל לפמ"ש בכמ"ק דבאיד"ר ל"ח למ"ע עי' ברמ"א יו"ד סי' פ"ז ואף דבש"ך שם חולק מ"מ כמ"פ ס"ל הכי ועי' ט"ז או"ח סוסי' רמ"ג וא"כ י"ל לענין אותיות הנטפלין דאיסור מחיקה רק מדרבנן הוא ל"ח למ"ע א"כ לשי' סה"ת והרא"ש חשיב ח"ת וא"כ באמת מה"ת לא הי' שייך איסור מחיקה אף בגוף השם ורק עכ"פ הי' בו איסור מצד מ"ע ובאותיות הנטפלין ל"ח למ"ע. יצא דאם נחליט כשי' הט"ז והעה"ג והנוב"י דאיסור מחיקה בנטפלין אינו רק מדרבנן הי' מקום להקל דאף דלשי' הרשב"א וסמ"ק כשר בלי תיקון מ"מ כיון דעכ"פ חשיב הדבר ס' שמא הלכה כסה"ת והרא"ש וא"כ הו"ל סד"ר ולקולא. ואף דגם לשי' סה"ת יש איסור מחיקה מ"מ הוא רק משום מ"ע ובדרבנן ל"ח למ"ע. אך אי נחוש לשי' הח"ס דמה"ת יש איסור מחיקה בנטפלין א"כ שוב יש לחוש לשי' הרשב"א וגם לסה"ת עכ"פ יש איסור מחיקה מטעם מ"ע. וגם בגוף הדבר דמשמע מדברי הש"ך דבנגיעה מועטת דאסור למוחקו הוא רק משום מ"ע וכן כ' בשו"ת הגרח"כ סי' מ"ט:

באמת בגוף דברי מהר"י אסכנדרי שהובא [בב"י משמע דיש בזה איסור ד"ת דהא מביא שם בתחילה שי' המרדכי דדיבוק האותיות מתחילת הכתיבה אסור להפרידן והביא בשם מה"ר איסרלן שנסתפק אי מותר לתקן ההין שבשם וכ' דיש ללמוד מהא דמותר לתקן אם נפל דיו על השם דאינו מתכוין רק לתקן וכ' דיש לחלק דשם נטשטש האות וגם מהר"י אסכנדרי כ' די"ל דוקא בדיו שנפל דהתם בטלה צורת האות. וכ' דאף דאפ"ל דמחיקה לצורך תיקון שרי כמו במזבח דשם א"א בע"א אבל הכא אפשר לסלק היריעה. ומוכח דס"ל דיש בזה איסור מחיקה מדינא דאי רק משום מ"ע א"כ מאי ק"ל מהא דנפל דיו הא פשיטא דשם ל"ש מ"ע דהכל רואין דאין בו צורת אות וע"כ דס"ל למהר"י אסכנדרי דהכא יש איסור מחיקה מדינא דעכ"פ הם אותיות משם הק' ומש"ה צריך לחלק בין יש לו צורת אות א"כ שוב י"ל דגם באותיות הנטפלין כיון דלע"ע ניכר צורות האותיות שוב יש בו איסור מחיקה עכ"פ מדרבנן וגם לשי' הש"ך גם בדרבנן חוששין למ"ע א"כ לשי' הרמ"ע דשם שפסול מחמת ח"ת אפ"ה יש בו איסור מחיקה ונהי דהוי מדרבנן מ"מ יש בו איסור מחיקה. ואף דבאמת שי' הב"א והתו"ג דשם שפסול מחמת ח"ת לית בי' איסור מחיקה אבל עכ"פ י"ל דהוי ס"ס לחחמיר א' שמא כשי' הרשב"א וסמ"ק דל"ח ח"ת ב' שמא גם בח"ת יש איסור מחיקה וס"ס להחמיר גם בדרבנן לחומרא עי' במלמ"ל פ"ד מבכורות ובשעה"מ פ"י ממקואות. אך עוד יש לצדד להיתר לפמ"ש הש"ך דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו לצורך תיקון א"כ כיון דעכ"פ בשעת נפילת הטיפה נפסל האות אף לשי' הרשב"א א"כ אף א"נ דאח"כ שנתגלה חזר להכשירו לשי' הרשב"א וגם לשי' סה"ת עכ"פ יש בו איסור מחיקה מ"מ עכ"פ כיון דעיקר התהות האות הוא ע"י גילוי האות א"כ בעי שעכ"פ יעשה פעולה זו בכונת קדושה שיתכוין להסיר הדיו ועי"ז יתקדש השם אבל הכא כיון שרצה למחוק כל האות א"כ לא נתכוין כלל להסרת הטיפה א"כ לא קידש כל האות בהסרת הדיו ושוב לית בו קדושה ומותר למוחקו לצורך תיקון וכבר העיר בזה בשו"ת ב"א:

ובאמת בשו"ת מהר"י כהן ח"א לה' מטארני ז"ל חידש סברא זו והג' בעל ט"ג ז"ל מפלפל דאם יתכוין לכתוב אותיות השם אף שלא נתכוין לקדשו יש בו איסור מחיקה ולפלא שלא העיר מדברי הב"א הנ"ל, עכ"פ לענין נטפלין דאיסור מחיקה הוא רק מדרבנן הי' מקום להקל דהוי ס"ס להיתר שמא כשי' סה"ת דיש בו פסול מטעם ח"ת ולית איסור מחיקה כשי' הב"א והתו"ג ובפרט א"נ כשי' הש"ך דעיקר איסור מחיקה בשם שפסול משום ח"ת הוא רק משום מ"ע וי"ל בדרבנן ל"ש מ"ע וגם שמא כשי' הפוסקים דאם נכתב שלא בכונת קדושה מותר למוחקו. ובפרט הכא דנתכוין בפי' למחוק האות לגמרי א"כ הוי כנתכוין להיפך ונודע מ"ש כמ"פ דאף מ"ד מצא"כ מ"מ בנתכוין להיפך בודאי לא יצא ועי' תוס' מנחות ד"מ ע"ב ובש"ך סי' ר"א לענין שאובין אעפ"י דפוסל שלא בכונה מ"מ בנתכוין לנקות המקוה ונשפך מים בחזרה אינו פוסל אך באמת י"ל דכ"ז באם הי' טעות בעיקר השם דבזה בעי קדושה וצריך שיאמר לשם קדושה ועכ"פ לחשוב בלבו לשם קדושת השם שפיר י"ל דע"י נפילת הדיו נתבטל קדושתו וכיון דהסרת הדיו הי' בלי כונת קדושה א"כ לא נתקדש השם אבל הכא דגוף השם לא נעשה בו שינוי ורק באותיות הנטפלין א"כ לא מצינו בשום מקום דבעי שיתכוין ויאמר באותיות הנטפלין שמקדשן די"ל דהואיל דהשם קדוש גורר קדושתו אאותיות הנטפלין אליו וכדמצינו בכלי שרת להרבה מ"ד דמקדשין שלא לדעת ועי' ש"ס מנחות דצ"ה גבי שתה"ל ולחה"פ ועיי"ש בברה"ז מ"ש בישוב שי' הר"מ ז"ל ועי' בס' מרכבת יוסף סי' א' וסי' ב':

א"כ י"ל נהי דגילוי הנטפלין הי' שלא בכונה מ"מ כיון דהשם קדוש גורר קדושתו אאותיות הנטפלין וממילא יש בי איסור מחיקה ובפרט א"נ דכל איסור מחיקה באותיות הנטפלין הוא רק מדרבנן ע"כ דעשו הרחקה כדי שלא ליפגע בגוף השם וא"כ הכא דהשם קדוש ויש בו איסור מחיקה יש לאסור אף באותיות הנטפלין ועי' בשו"ת ברכת רצ"ה שכ' בהא דהי' צריך לכתוב אלקים וכ' אלקיכם וכ' העה"ג דיעשה מהכ' מ' סתומה וימחוק אח"כ המ' דאינו טפל עוד להשם ודחה הג' הנ"ל דכיון דהכל נכתב רק לשם נטפלין ול"ב שיקדשו א"כ לא יוכל להיות מזה האות צירוף להשם. ובאמת י"ל שם בשעה שגומר האות אז מקדש כל האות דנהי די"ל דבעי כל האות להתקדש לשם קדושת השם. אבל עכ"פ בגמר האות לשם קדושה נתקדש כל האות דאף דאם כתב פסול מקצת האות וגמר הכשר ל"מ כמ"ש בב"ש סי' קכ"ה וגם מקצת אות הנכתב בח"ת פסול לשי' כמ"פ מ"מ העיר הג' מלבוב נ"י מש"ס ע"ז דכ"ז אתא צפורה ואתחלי' אתא משה ואגמרי' ובתשו' הארכתי בזה. ובפרט לענין פסול של"ש דעדיף מפסול ח"ת דבח"ת לכ"ע ל"מ העברה בקולמוס עי' במפו'. ובשל"ש מהני לר"י העברה בקולמוס א"כ שפיר בגומר האות בהכשר לשמה מתפשט קדושתו אכל האות. וראי' לזה מהא דמפורש במס' סופרים הי' צריך לכתוב השם וכ' יהודה עושה מהד' ה' ומוחק הה' וקשה נהי דמיירי באם הסופר לפנינו ואמר שכ' לשם קדושת השם אבל עכ"פ הד' בודאי לא כ' לשם קדושה ועי' בפ"ת מ"ש בשם התפל"מ וא"כ יהי' מקצת הה' נכתב שלא בכונת קדושה וע"כ דבשעה שיגמור רגל השמאלי ויתכוין לקדשו יתפשט קדושה בכל אות וה"ה בנידון דהעה"ג ועי' בס' בני יונה שהעיר בזה:

עכ"פ נשמע דא"צ לקדש אותיות הנטפלין דממילא אם הוא טפל לשם קודש אסור למוחקו והוא מדין הרחקה כדי שלא יבוא למחוק את גוף השם וכמ"ש במאירי לשבת בטעם דח"ש משום סייג כדי שלא יבוא לאכול בכא"פ עוד ח"ז ובאמת כ' בשו"ת הרמ"ע דגם במוחק מקצת אות מהשם אף דעדין נשאר צורת אות יש בו איסור ד"ת מדין ח"ש באיסורין ובנוב"י משמע להיפך ובתשו' להרב מדינוב נ"י הארכתי בזה. ועי' בא"מ שכ' בהא דשי' הר"מ ז"ל דאף בנשבע אכזית מ"מ יש איסור ד"ת בכ"ש דזה הוי רק כאיסור הבא ממילא ולא מחמת שבועתו א"כ י"ל באותיות הנטפלין אף בלי כונת קדושה יש בו איסור מחיקה ואזדא היתר הנ"ל:

אך בעיקר הדבר במס' סופרים כ' הטעם בנפל דיו דמותר למוחקו משום דכונתו לתקן ומוכח דאין הטעם משום דבטל קדושת השם רק משום דעיקר הא דאסרה התורה מחיקת השם משום דהוי בזיון להשם אם מזלזל בקדושתו וכשכונתו לצורך תיקון א"כ אדרבה זה כבוד השם שלא יגרום פסול לשאר היריעה שרי. אך מהר"י אסכנדרי ס"ל דכ"ז שלא בטל צורת השם אסור למחוק אף לצורך תיקון והכונה במס' היינו לתקן גוף צורת האות. ובאמת יש נ"מ גדולה דא"נ דעיקר היתר מחיקה היכי דבטל צורת האות א"כ י"ל אף א"נ דאם השם פסול ג"כ לית בי' איסור מחיקה דל"ח כלל בכלל צורת השם מ"מ היכי דיש ס' שמא זה השם כשר שוב אסור למוחקו דשמא קמי שמי' גלי' דהוא כשר וממילא דיש בו איסור מחיקה. אבל א"נ דהטעם משום דמותר למחוק לצורך תיקון דעיקר איסור הוא דרך השחתה כמ"ש בא"ר או"ח סי' קנ"ב לדחות דברי הט"ז לענין גומא בכותל בהכ"נ והביא מדברי הר"מ ז"ל דעיקר האיסור הוא דרך השחתה ומה שהקשה הפמ"ג מש"ס מכות דכ"ב דבישל בעצי הקדש לוקה. שם י"ל כיון דבישל דבר האסור בהנאה ל"ח כלל כנהנה מהעצים ושפיר חשיב דרך השחתה וכמ"ש בריטב"א שם דמש"ה ל"ח מעילה דבעי הנאת פרוטה והכא כיון דבב"ח אסור בהנאה ל"ח נהנה ועי' בב"ט שם. וגם בבישל דבר היתר כיון שאינו עומד לכך לבשל בעצי הקדש א"כ בטלה דעתו וחשיב דרך השחתה. אך באמת אם אינו דרך השחתה ליכא איסור ואינו מטעם דחוי' כלל רק דבכה"ג לא התחיל האיסור וכמ"ש בתוס' ע"ז די"א דאם שורפין לכבוד המלך ליכא ב"ת ודוקא לענין צעב"ח כ' התוס' דהוא מדין דחוי':

וא"כ י"ל כיון דאם מוחק לצורך תיקון ליכא התחלת איסור ובאמת ז"א מטעם עדל"ת דהא באמת ל"ח בעידנא רק דבכה"ג ל"ח דרך השחתה א"כ י"ל דאם עכ"פ השם פסול מס' וא"א לקרות בו א"כ שוב כונתו לצורך תיקון השם שיהי' ראוי להשתמש בו בקדושתו א"כ שוב ל"ח דרך השחתה ובשלמא אי הי' מדין דחוי' אז י"ל דבעי עשה ודאי וכאן יש ס' שמא השם כשר וא"צ לכותבו שנית וממילא יש בו ודאי איסור וס' מ"ע לא דחי לודאי איסור עי' ביצה ד"ח ע"ב ואף דכ' בתוס' חולין די"א דמס' קרבן דו"ש י"ל בשבת אצל קרבנות חשיב הותרה כמפורש בש"ס יומא דמ"ז אבל היכי דהוא מדין דחוי' ס' מ"ע לא דחי אבל הכא דההיתר משום דל"ח דרך השחתה א"כ ל"מ א"נ דס' מה"ת לחומרא וצריך תיקון א"כ בודאי ל"ח דרך השחתה דמ"ל אם צריך לתקן מכח ודאי או מכח ס' כיון דהתורה אמרה דצריך לתקן השם א"כ ל"ח דרך השחתה. ובאמת בש"ך מביא הראי' מש"ס בכורות דמותר לגזוז השערות שחורות ובס' משנת חכמים כ' דשם הוי התיקון מיד. והנה א"נ דהוי מדין דחוי' י"ל דאם אין התיקון מיד א"א לדחות דל"ח בעידנא ולפ"ז י"ל בנידון דהעה"ג דעושה מהכ' מ' דאז הוי התיקון מיד שפיר י"ל דמותר מטעם דחוי' ובשו"ת ח"ס סי' רס"ג כ' דאדרבה בכה"ג דהעבירה נעשית בשעת התיקון י"ל דאין עבירה מצוה ובאמת י"ל בכה"ג מדין דחוי'. אך באמת אין בזה הטעם מצד דחוי' רק דל"ח דרך השחתה ולא התחיל האיסור א"כ אף אם התיקון בא אח"כ מ"מ מותר דל"ח דרך השחתה. ונודע מ"ש בשו"ת הר"ן דאם חל הנדר עכ"פ מס' חשיב חל הנדר ומועיל התרה. ובאמת י"ל עפ"ז שי' הר"מ ז"ל דפסק גבי שתה"ל ולחה"פ אפייתן בפנים ואינו דו"ש. וקשה קו' הש"ס שם. ונלע"ד דהנה במנחות דנ"א הקשו בתוס' דהא שלא בזמנו אינו מקדש ותירצו כיון דאינו דו"ש א"כ ע"ש זמנו. ויש להעיר שמא מספקא לתנא דמתני' אי תנור מקדש ובאמת אי קמי שמי' גלי' דתנור מקדש באמת צריך לדחות שבת דהא יופסל בלינה ורק הא דאינו דו"ש משום דשמא תנור אינו מקדש וא"צ לדחות ולכך שפיר אפייתן בפנים דשמא תנור מקדש ויופסל ביוצא או משום גנאי עיי"ש ברש"י ותוס' ואפ"ה לא נפסל בלינה משום דהוי שלא בזמנו ואי דע"ש זמנו ז"א דהא דאסור לאפות בשבת הוא רק מס' דשמא תנור אינו מקדש אבל באמת אי קמי שמי' גלי' דתנור מקדש באמת צ"ל דו"ש ושוב ע"ש ל"ח זמנו. אך באמת כיון דס' מה"ת לחומרא א"כ כיון דעכ"פ מספקא לן שמא תנור אינו מקדש ושוב אסור מה"ת לאפות בשבת א"כ אף אי קמי שמי' גלי' דתנור מקדש מ"מ אסרה התורה מס' לאפות וכיון דאסור לאפות מס' שוב הוי ע"ש זמנו וצריך ליפסל בלינה ושפיר פריך הש"ס. אך כ"ז למ"ד ס' מה"ת לחומרא אבל למ"ד ס' מה"ת לקולא א"כ באמת מה"ת מותר לאפות בשבת דשמא תנור מקדש ואי דמדרבנן אסור מ"מ ע"ש ל"ח זמנו ולא יופסל בלינה. ונודע דרבא ס"ל ס' מה"ת לחומרא עי' באו"ח פסחים ד"ה ובש"ש שהוכיח כן מש"ס חולין ד"ט ושפיר אמר רבא הקשה אדם קשה כברזל היינו לשי'. אבל הר"מ ז"ל לשי' דס' מה"ת לקולא א"כ שפיר נהי דאינו דו"ש מ"מ לא נפסל בלינה כיון דרק מס' אינו דוחה שוב ע"ש ל"ח זמנו ולא נפסל ומש"ה בחביתי כ"ג דכתיב על מחבת ובודאי מתקדש שפיר דו"ש דבלא"ה יופסל בלינה וא"ש הכל ע"נ בס"ד:

נחזור להנ"ל דתיקון מס' ג"כ ל"ח דרך השחתה ורק אף א"נ דס' מה"ת לקולא מ"מ כיון דעכ"פ יהי' פסול לקרות בו מ"ל אי מה"ת או מדרבנן שפיר חשיב תיקון וכמ"ש בב"ש סי' כ"ח דאף דקידש לפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין מ"מ בקידש בא"ה דרבנן ל"ח כיון דבעי שיהי' לה הנאה וכיון דחז"ל אסרו א"כ לא תוכל ליהנות ממנו ושוב אף מה"ת אינה מקודשת. ובאמת שם בא"מ תמה דהא בקידושין מהני מעמ"ל אף דלא נהנית מ"מ כיון דעכ"פ שם כסף עליו וא"כ באמת זה תלוי אי ע"י איד"ר פקע שם כסף מיני' ותלוי בפלוגתא דראב"י ור"פ שבועות דל"א אי במשחק בקוביא חייב ק"ש ובאמת בש"ס יומא דע"ד משמע דהטעם דר"פ משום דלא יועיל בעדותו. אך באמת לשי' המפי' דבמקום דאינו מועיל גם לראב"י פטור ורק דמיירי בקבלו לעדות ורק בקרוב אף בקיבלו א"ח ק"ש כמפורש בירושלמי ופליגי אי פסול דרבנן יש עליו שם עד:

אך עכ"פ במידי דתלוי בהנאה אם עכ"פ מדרבנן אסור ל"ח הנאה אף מה"ת א"כ ה"נ כיון דעכ"פ מה"ת בעי להדר שישאר השם בקדושתו וכל שעושה לצורך תיקון לית איסור כלל וכל שחז"ל אסרו לקרות בו שוב חשיב דרך תיקון ועי' שו"ת ב"א שכ' לענין בכור בע"מ דאף דמה"ת מותר לאכלו ביומו דחשש נפל הוא רק מדרבנן מ"מ כיון דגזירת התורה שיוכל לאכלו שנה תמימה וכיון דעכ"פ מגזירת חז"ל אסור לאכול עד יום ח' שוב מחשבין השנה מיום ח' דחשיב כאלו א"ר מה"ת עי' מל"מ פ"ו מתרומות ועי' שו"ת ניב"י תנינה אה"ע סי' י"ט ובדג"מ סי' ט"ו ובטו"א ר"ה ד"ו ועי' שו"ת מהרי"ט סי' נ' דבגירש את אשתו ע"מ של"ת לפלוני יוכל לגרשה שנית וכ' דהיכי דקיום התנאי היא בקו"ע ועכ"פ מדרבנן אסורה להינשא שמא לא יתקיים התנאי ושוב חשיבה אגידה גבי' ומהני לגרשה שנית והעירו המפו' דהא מה"ת מותרת להינשא והיאך מהני חומרת חז"ל להקל וכמ"ש הנוב"י גבי בכור בע"מ לענין ח"י ועי' בר"ן פסחים ד"ל:

אך סברת המהרי"ט כיון דבגט בעי דבר הכורת וכיון דעכ"פ מתק"ח אסורה להינשא ל"ח כורת ושפיר יוכל לגרשה שנית. יצא די"ל דגם אם צריך תיקון מדרבנן מ"מ מותר כיון דאין ההיתר מטעם דחוי' רק דל"ח דרך השחתה ואם עכ"פ א"ר לקרות בו שוב חשיב דרך תיקון. ואף לפי"מ שדחה המשנ"ח הראי' מבכורות דשם פרה הוא קדשי בדה"ב וליכא רק איד"ר מש"ה מותר לצורך תיקון. אבל עכ"פ נשמע דבאותיות הנטפלין דלרוב הפוסקים אין במחיקתן רק איד"ר א"כ שוב נשמע מהא דבכורות דמותר לצורך תיקון וכן כ' בשו"ת הגרח"כ סי' מ"ט בשם שו"ת מהרמ"ל דעכ"פ בנטפלין בודאי שרי לצורך תיקון. יצא דלשי' הש"ג בודאי מותר הכא לתקן אך אף לשי' מהר"י אכסנדרי דרק במזבח שרי הואיל דא"א בע"א א"כ י"ל דאף לצורך תיקון אסור ושוב י"ל דלשי' הרשב"א דהשם כשר שוב אסור למחוק:

אך באמת העיר בשו"ת ח"ס סי' רס"ז דא"נ דיש איסור ע"מ לתקן מאי מועיל הא דא"א בע"א וכ' די"ל דהוא מדין דחוי' ורק אם אפשר בע"א הוי אפלק"ש ולא דחי ומפלפל דל"ח בעידנא וגם העירו עליו המפו' דלענין בנין בהמ"ק י"ל דאין עדל"ת שבמקדש ועוד יש להעיר דסילוק היריעה ל"ח בכלל אפלק"ש דאסור להוריד שמות הרבה מקדושתן ומפורש בש"ס מנחות דע"ג דמשום חביבה מצוה בשעתה ל"ח בכלל אפלק"ש והגם דבש"ס דחה זה אבל הר"מ ז"ל פסק נקצר ביום כשר ואפ"ה דו"ש וע"כ משום חביבה מצוה בשעתה כנודע. אך בתשו' לפולין כ' דעפמ"ש הר"ן דעיקר האיסור במשחרר עבדו הוא משום לא תחנם והקשה במג"א סי' צ' דא"כ מאי פריך בש"ס ברכות דמ"ז והא מהב"ע הא לצורך מצוה ל"ש חנינה. וכ' בח"ס יו"ד סי' שכ"ב ובחו"מ בליקוטים סי' פ"ו דאם אינו עושה בשביל מצוה היותר גדולה חשיב חנינה דמאי חזית לשחרר ותקיים מצות תפלה לא ישחרר ויקיים מצות לעולם ב"ח. א"כ ה"נ י"ל דבאמת גזה"כ דעיקר איסור נותץ אבן מבהמ"ק הוא רק דרך השחתה ולצורך תיקון שרי. אך באמת כ"ז במזבח דא"א בע"א א"כ שפיר ל"ח דרך השחתה וא"כ ליכא התחלת איסור וא"צ לבוא מטעם דחוי' דבזה הי' אפ"ל דל"ח בעידנא וגם דהוי ל"ת שבמקדש ורק דההיתר משום דל"ח דרך השחתה. אבל בשם מאי חזית דימחוק ויתקן השם הא אפשר בסילוק היריעה וג"כ יתוקן השם ואף דהוי קצת הורדה מקדושה לשאר השמות מ"מ מאי חזית דימחוק ולא יוריד שאר השמות מקדושתן הא בזה שיסלק היריעה לא יעשה מעשה בידים וע"י המחיקה עושה מעשה בידים וכמפורש בש"ס עירובין ד"ק א"כ שוב ע"י מחיקה חשיב דרך השחתה ואי דנימא עדל"ת שוב ל"ח בעידנא. ויצא דבאמת בנידן דעה"ג דע"י שעושה מהכ' מ' נגמר תיכף השם שפיר י"ל דמודה הר"י אכסנדרי דמותר דהיכי דהוי בעידנא י"ל דמועיל מטעם עדל"ת ונהי דאפשר לסלק היריעה מ"מ כיון דיהי' קצת הורדה מקדושה לשאר השמות עכ"פ ל"ח בכלל אפלק"ש בהיתר גמור:

ונשמע דכ"ז באם צריך למחוק שם גופא א"כ שפיר אפ"ל דעדיף טפי לסלק הידיעה ולהוריד קדושת השמות בשוא"ת מלמחוק ויעבור איסור תורה בידים ושוב חשיב דרך השחתה ואסור אבל בנ"ד לענין נטפלין דליכא במחיקתו רק איד"ר א"כ עדיף טפי לעשות איד"ר בנטפלין מלגרום גניזה לכמה שמות הק' ושוב כיון דזה עדיף א"כ ל"ח דרך השחתה וליכא התחלת איסור כלל ולמ"ש הח"ס דבתר דמשני הש"ס מצוה דרבים שאני ל"ח חנינה. יצא דבכה"ג לענין נטפלין י"ל דהר"י אסכנדרי ג"כ מודה דמותר למחוק לצורך תיקון כשי' המרמ"ל והגרח"כ. ובפרט שכבר כ' דעכ"פ י"ל סד"ר להקל שמא כשי' סה"ת דבכה"ג פסול משום ח"ת ומותר למחוק ואף שי"ל דהוי ס"ס לחומרא שמא כשי' הרשב"א דל"ח ח"ת ושמא כשי' הרמ"ע דגם בח"ת יש איסור מחיקה מ"מ י"ל דהנה באמת העיר הפנ"י דלשי' הר"מ ז"ל בטעם הס"ס לא משכחת ס"ס לחומרא ועי' בפמ"ג. אך עכ"פ י"ל דעכ"פ חשיב ריב לאיסור כשי' הרשב"א והיכי דיש רו"ח לאיסור גם בדרבנן לחומרא והנה לפ"ז י"ל לשיטת החוו"ד סי' ק"י דבדרבנן שא"ל עיקר מה"ת אף בס' נגד חז"א אזלינן לקולא ומקורו מש"ס עירובין דל"ו ועי' פמ"ג או"ח סי' שצ"ד דבכה"ג אף בתרתי דסתרי מקילין והסברא דכיון דחז"ל עשו בזה הס' להיתר גמור א"כ דמי להא דס' ממזר דכ' המהרי"ט דמיתר בבת ישראל ובממזרת ועי' רשב"א נדה ד"ב. א"כ י"ל לשי' הח"מ בסי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כא"ל עיקר מה"ת. א"כ לענין שם הנכתב בח"ת דעכ"פ לית בי' איסור מחיקה רק משום מ"ע א"כ לענין נטפלין הוי תרי דרבנן ובזה רו"ח לאיסור ג"כ ל"מ ושוב ממ"נ אף דמכח שי' הרשב"א הוי חד דרבנן מ"מ בזה אמרי' סד"ר להקל ואף דמכח שי' הרמ"ע הוי ס"ס לאיסור מ"מ שוב הוי תרי דרבנן ובזה אף רו"ח לאיסור ל"מ. ובפרט לשי' הסוברים דבדרבנן ל"ח למ"ע א"כ ליכא רק ס' א' לאיסור שמא כשי' הרשב"א ושוב הו"ל סד"ר. וא"כ פשיטא דמותר למחוק אותיות הנטפלין ולחזור לכותבן ובאם יש אומן לקלוף י"ל דעדיף לקלוף כמ"ש הג' מוה' טיאה ואף דהנוב"י כ' דאם יקלוף ולא יהי' מחובר להשם יתבטל קדושתו באמת כ' בשו"ת ברכת רצ"ה די"ל הואיל שכבר הי' מחובר להשם לא יופקע קדושתו. ובפרט י"ל הכא באמת נתקנח הדיו שלא בכונת קדושה א"כ בעצם אין על הנטפלין שום קדושה דלא עדיף מהשם גופא דל"מ בלי כונת קדושה ונהי שכ' דבאותיות הנטפלין אסור למחוק אף כשנכתבו שלא בכונת קדושה הואיל דהשם קדוש גזרו על הנטפלין איסור מחיקה משום סייג כדי שלא יבוא למחוק גוף השם וכ"ז לענין מחיקה אבל לענין הורדה מקדושה ל"ש הכא דבעצם לא נתקדשו הואיל דבשעת נפילת הטיפה נתבטל קדושתן והשתא נתגלו שלא בכונת קדושה. יצא דבאם כ' הנטפלין לשם קדושה י"ל דאסור לקלוף כשי' הנוב"י. אך בכה"ג פשיטא דמותר לקלוף ואם א"א בקליפה מותר למחוק וליותר שאת יש לעשות ע"י קטן כמ"ש הב"א ועי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' קי"ט וליתן עליו נייר לח ואז כיון דאינו בא המחיקה תיכף ל"ח רק גרמא ושרי אף בשם גופא ומכ"ש בנטפלין כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:

בעה"ח ועש"ק ראה תרס"א לפ"ק ראדימושלא. ו והנני ידידוש"ת הק' ש

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה