אור ברסלב
מהרש חלק א סימן פח

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן פח

סימן פז

לכבוד הרב המאה"ג חו"ב שלשלת היוחסין וכו' כש"ת מיה' אלי' פרענקיל תאומם נ"י בהדה"ג ליבטשוב ז"ל:

בדבר שאלתו באחד שהתיך כלי גדול עם שומן והניח הכלי כך עם השומן איזה ימים כי רצה לחפש אחר איזה כלים ועמד כך אינו קרוש ואח"כ עירה מקצתו לתוך כלים אחרים ונשאר מקצתו בתוך כלי הגדול ועמד אח"כ שני ימים והי' אח"כ הקדירה מכוסה מזמן שעירו מתוכה מקצת השומן ואחר שעירו מותר השומן נמצא על ש דופן הכלי עכבר קטן והשומן גם עכשיו אינו קרוש ובעת שהי' הכלי מלא הי' ס' בודאי ורק אח"כ שנשאר חצי הכלי עם השומן לא הי' בו ס' נגד העכבר אך אחר שעירה השומן הי' מכוסה באופן שבבירור בשעה שעירו מקצת השומן כבר הי' בו העכבר זה תורף שאלתו בקצרה:

והנה כת"ה העיר דכיון דהי' העכבר מונח מקודם שעירו מקצת השומן וכבר הי' כבוש מעל"ע בהשומן א"נ י"ל דאחר המעל"ע שוב אינו פולט עוד דבשלמא באם עומד כך רותח אז פולט בכל שעה ומש"ה מפורש בסי' ק"ו דאם יש ס' צריך ליזהר שלא ליקח מההיתר קודם שיצטנן אבל בכבוש י"ל דכל פעולת הפליטה הוא בגמר המעל"ע אבל אח"כ אינו פולט יותר. הנה לכאורה אף א"נ כדברי' מ"מ הכא באמת לפי תוכן שאלתו נראה שקודם שעירו השומן במקצת הי' הקדירה מגולה וא"כ יש לחוש שמא בעת שעירו מקצת השומן עוד לא הי' כבוש מעל"ע שנפל רק זמן מועט מקודם וא"כ שוב נגמר הכבישה אחר שנתמעט מהשיעור ס' ושוב יש לאסור דהא קיי"ל דס' כבוש אסור בשאר איסורין חוץ מבב"ח דהוי סד"ת ואף לשיטת הט"ז בסי' ק"ה דס' כבוש מותר מטעם דמוקמינן אחזקת היתר וכן הסכים הכו"פ דדוקא באם יש שני חתיכות ואחת נכבשה מעל"ע והב' פחות ממעל"ע ולא ידעינן איזה נכבשה מעל"ע אז אסורין שניהם מס' דהוי איקבע איסורא אבל אם הס' על חדא חתיכה מתי נכבשה אזלינן לקולא דמוקמינן אחזקה דמעיקרא היכי דהי' לה חזקת בדוק ועי' בפמ"ג שהארי בזה דהיכי שאפ"ל עכשיו נפל אז מהני חזקה דמעיקרא ועפ"י דברי הרשב"א ז"ל בהא דהגליד פי המכה דמחמירין אף על קידם ג' ימים וכמו שכ' גבי כתמים ועי' חוו"ד סי' ק"ד ובמק"ח סי' תס"ז:

אך עכ"פ כ"ז באם הס' מתי נכבשה אז י"ל השתא הוא דנכבשה. אבל הכא אדרבה חזקה דמעיקרא מסייע דבעת שעירו השומן במקצתו עוד לא הי' נכבש מעל"ע ושוב אחר שנתמעט מהשיעור הי' יכול להפליט ולאסור ואדרבה הוי כמו חזקה לאיסור ואף לשי' הסוברים דבכה"ג ג אזלינן בתר שעת מציאתן לחומרא ובפרט הכא דבעת שמצאו העכבר א"א לומר דהשתא נפל דעכשיו הי' מכוסה וא"כ דמי להוגלד פי המכה דמחזיקין למפרע. אך באמת לפי מה דמפורש ביו"ד סי' פ"א דגם בהגליד פי המכה אפ"ה אין אוסרין החלב מקודם ג' ימים וחזינן דאף דע"כ יצא מן החזקה זמן רב אפ"ה כל מה דאפשר לאחר סתירת החזקה קיימתא מאחרין ה"ה הכא חזקה דמעיקרא מסייע דרק זמן מיעוט מקודם שעירו מקצת השומן נפל וממילא הי' יכול אח"כ לאסור. ואף דבשעה"מ פי"ב מגירושין הוכיח דרק בחזקה דאתי' מכח רובא מקילין אף דע"כ יצא מן הרוב זמן מה אבל בחזקה דמעיקרא אז היכי דיצא מן החזקה שיב אזלינן בתר חזקה דהשתא והוא להיפך מסברת התוס' חולין י"א. אך עכ"פ נהי דחזקה דמעיקרא איתרע מקודם ובכה"ג אזלינן בתר חזקה דהשתא אך כ"ז להחמיר אזלינן בתר חזקה דשעת מציאתן אבל להקל עי"ז א"א דעכ"פ יש ס' שמא לא נפל העכבר רק זמן מיעוט מקודם שעירו מקצת השומן ועוד לא הי' אז כבוש מעל"ע ועוד לא נאסר אז היינו שלא התחיל עוד הפליטה ושוב פלט אח"כ אחר שנתמעט מהשיעור. והגם דהי' מקום לומר דאם נחליט כסברא זו דאינו פולט רק אחר גמר המעל"ע ושוב לא פלט עוד אף אם שוהה עוד מעל"ע. א"כ נהי דיש ס' שמא בעת שנתמעט השיעור לא הי' עוד כבוש מעל"ע ולא פלט אז ושוב מפליט אח"כ מ"מ הי' אפשר לומר כיון דבעכבר גם בחלא ושכרא הוא רק ס' אם משביח בטעמו ורק מס' מחמירין ובפרט דלענין שומן הרבה פוסקים ס"ל דודאי פוגם וא"כ יש ס"ס להיתר שמא העכבר פוגם ושמא בעת שנתמעט מהשיעור כבר הי' כבוש מעל"ע ושוב אינו מפליט אח"כ ונהי די"ל דהוי ס"ס נגד חזקה דמעיקרא מ"מ הכא דע"כ זמן רב יצאה מהחזקה איתרע כח החזקה דמעיקרא וחשיב עכ"פ כס' השקול ושוב מהני הס"ס ועי' בפמ"ג סי' ק"ה שכ' דמש"ה בעכבר בחלא בעי כבוש מעל"ע אף דבצבור סגי כבוש כדי שירתיח מ"מ שי' הבית ישרו ל אינו רק דרבנן ושיעור כבישה כדי שירתיח ועכבר ס' פוגם הוי ס' דרבנן. אבל בדבר שמשביח בודאי סגי בציר וחומץ כדי שירתיח עיי"ש א"כ הכא היי ס"ס:

ואך באמת תיקשי דאמאי בעכבר שנמצא בשומן וס' אם הי' רך כל מעל"ע משעה שנפל בתוכו אסור כמפורש שם בש"ע דבחד ס' אסרינן ואף אם בא לפנינו כשהוא קשה רק ידעינן שהי' רך בשעת נפילת העכבר אוסרין וקשה לכאורה הא יש ס"ס. והש"ך ז"ל ס"ק ד' הרגיש בזה וכ' דס' שנסתפק בש"ס ל"ח ס' ועוד דהוי ס' חסרון ידיעה. והנה באמת כ"ז אי הוי' הס' על חלא ושכרא דע"ז מפורש הס' בש"ס אז הי' מקום לומר דל"ח ס' וגם ע"ז העירו המפורשים דהא קיי"ל תיקו שבש"ס מצטרף לס"ס ובפרט לענין שומן היא רק מחלוקת הפוסקים אי דמי לחלא וע"כ שפיר הוי ס' וגם תירוץ הב' קשה דהא הוי ס' חסרון ידיעה לכל העולם ובפרט דלענין ס"ס מפורש בש"ך סי' נ"ג דמצטרף הס' שמא נשמט לאחה"ש אף דהוי ס' חסרון ידיעה מ"מ בהפ"מ מצטרף לס"ס ה"ה הכא. אך באמת נלע"ד לומר בזה דהנה באמת כבר הבאתי דל"ש בזה דמעיקרא הואיל שעכ"פ נפל זמן מה ודמי להגליד פי המכה או כמ"ש החוו"ד דבדבר שנמצא בי הריעותא מחזיקינן למפרע. וא"כ י"ל דאדרבה חשיב כמו ודאי איסור לפמ"ש בשו"ת חו"י ובכו"פ דגם בתוך המעל"ע מפליט ע"י כבישה ורק הוא פליטה מועוטת ויש ס' כנגדו ובסוף המעל"ע בא פליטה מרובה:

וא"כ י"ל בס' כבוש מעל"ע יש חזקה לאיסור דהא בודאי נפלט מן האיסור לתוך ההיתר ורק שיש ס' אם יש בו שיעור ביטול וא"כ מוקמינן האיסור אחזקתו שלא נתבטל בתוך ההיתר ואי דיש שוב חזקה דהיתר ג"כ דאי לא הי' בו ס' שוב נעשה מן ההיתר איסור ושוב יש חזקה לבהדי חזקה ועי' בש"ש דבס' כבוש בב"ח שפיר שייך חזקת היתר ומותר לבשלו אח"כ ודלא כהפמ"ג אך כבר ידוע שיטת התוס' יבמות כ"ב דבתערובות איסור לא שייך לדון מכח חזקת ההיתר דאין גוף ההיתר נעשה איסור ושוב חזקת האיסור בחוקפו. וא"כ שפיר במצאו העכבר ויש ס' אם נכבש מעל"ע נהי דיש ס"ס להיתר מ"מ הוי נגד ח"א וכ"ז אם הס' שמא נכבש מעל"ע אז שייך ח"א ואינו מועיל ס"ס אבל הכא דהס' שמא כבר נכבש מעל"ע מקודם בעת שהי' בו ס' ושוב י"ל דאחר המעל"ע אינו פולט אף משהו כמו דמצינו דאין מליחה לכלים להפליט וכ' הפוסקים דאף משהו אינו פולט עי' בפמ"ג סי' תנ"א וא"כ שוב הוי ס' השקול וחזקה דמעיקרא איתרע וא"כ שוב הי' מקום להיתר מטעם ס"ס שמא עכבר בשומן פוגם ושמא כבר נכבש מעל"ע קודם שנתמעט מהשיעור וא"כ שוב אינו פולט אח"כ ובפרט דבמקום הפסד גדול מקיל הרמ"א לסמוך אשיטת הסוברים דפוגם בשומן וקיי"ל דכל דבר שמותר בהפ"מ אם יש עוד ס' מותר אף שלא בהפ"מ ומש"ה הי' א"ש דאם לא נכבש בצור רק כשיעור שירתוח שפיר חשיב ס'. ע"כ אם נחליט כסברא זו דאחר מעל"ע אינו מפליט כלל הי' מקום להיתר ועי' שו"ת הגרע"א ז"ל שכ' דבמבשא"מ ביבש ויש ס' אם הי' ס' דאוסרין דבשלמא במב"מ בלח ונשפך אז אי ליכא ס' מדרבנן חנ"נ ושוב יש חזקת היתר נגד ח"א אבל ביבש יש ח"א לחוד וא"כ לענין ד"ת דל"א חנ"נ ליכא חזקה להתיר ושוב יש ח"א ואזלינן לחומרא. א"כ שוב י"ל דאם יש ס' שמא כבר הי' נכבש מעל"ע קודם שנתמעט השיעור שפיר חשיב ס' השקול וליכא חזקה לאיסור דהא יש ס' שמא לא נפלט כלל לתוך ההיתר ושוב הי' כאן מקים להתיר מכח ס"ס:

אך באמת רוב האחרונים ס"ל דבתוך המעל"ע אינו פולט כלל כמו דהאריך בזה החוו"ד בריש סי' ק"ה. ובאמת י"ל דתלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך בסי' קל"ה סעיף י"ב בט"ז ס"ק ט"ו ובש"ך סקל"ח אי מהני מילוי ועירוי אי שפכו בתוך המעל"ע המים ושפכו מים אחרים ומוכח שיטת הט"ז דגם בתוך המעל"ע פולט ולשיטת הנקה"כ והש"ך אינו פולט כלל בתוך המעל"ע א"כ שוב בס' כבוש מעל"ע ל"ש ח"א דהא יש ס' שמא לא נפלט כלל מתוך האיסור ואפ"ה אסרינן בעכבר בס' כבוש מעל"ע וע"כ דזה הס' שמא פוגם לא מצטרף לס"ס ושוב גם הכא כיון שיש ס' שמא בשעה שנתמעט ההיתר לא הי' עוד כבוש מעל"ע ושוב פולט אח"כ לתוך ההיתר וחזקת היתר ל"ש כאן כיון דמה"ת ל"א חנ"נ שוב ל"ח איתרע חזקת היתר ושוב הוי כליכא חזקה לא לאיסור ולא להיתר ובס' א' אסור והס' שמא פוגם אינו מצטרף לס"ס ושוב הי' מקום לאסור והגם די"ל דאף דמוכח שם דבתוך המע"לע אינו פולט כלל מ"מ י"ל דדוקא להפליט מכלי אינו מפליט בתוך המעל"ע דהא חזינן דלהפליט מכלי אינו פולט בנקל דהא קיי"ל אין מליחה לכלים להפליט ולשיטת הט"ז והש"ך בסי' ס"ט אף בשיעור כבישה בציר אינו מפליט מכלי א"כ שפיר י"ל דמכלי אין מפליט כלל בתוך המעל"ע אבל במאכל מפליט אף בתוך המעל"ע וא"כ י"ל כסברא הנ"ל דמש"ה אוסרין בס' כבוש מעל"ע דהוי חזקה לאיסור ולא להיתר דמה"ת לא נעשה מההיתר איסור ואם יש ס' נעשה מהאיסור היתר ולפ"ז י"ל דס' שמא פוגם עכבר בשומן מצטרף לס"ס ורק דמש"ה אסרינן בעכבר בשומן אף בס' אם נכבש מעל"ע אף דיש ס"ס משים דהוי ס"ס נגד ח"א ולפ"ז הכא לענין הס' שמא נכבש מעל"ע קודם שנתמעט ליכא חזקה לאיסור ושוב י"ל דמותר מטעם ס"ס. אך לשי' החוו"ד גם במאכל איני פולט בתוך המעל"ע א"כ שוב ע"כ דהס' שמא פוגם אינו מצטרף לס"ס ושוב אף אם נחליט כסברתו דאם כבר נכבש מעל"ע שוב אינו פולט כלל מ"מ יש ס' שמא בעת שנתמעט מהשיעור לא הי' עוד כבוש מעל"ע ושוב פולט אח"כ ובס' אחד יש לאסור עוד יש מקום לומר דאף אם נחליט כסברא זו דאם כבר נכבש מעל"ע שוב לא מפליט אח"כ כלים מ"מ הכא יש ס' שמא בעת שנתמעט ההיתר עדין לא הי' העכבר כבוש מעל"ע ושוב בשעה שיפליט לתוך ההיתר אין בו ס'. ואף שכ' שיש כאן ס"ס להיתר שמא עכבר פוגם בשומן ושמא כבר נכבש מעל"ע בשעה שעירו מקצת השומן ושוב אינו מפליט אח"כ:

אך באמת יש לשדות בה נרגא דהנה ידוע שיטת הרבה פוסקים דאינו חשיב כביש בפחות מג' מעל"ע. והנה בכנה"ג בשם מהרלב"ח כ' דבאמת זה חשיב בכלל ס' דדינא ורק מס' מחמירין בשל תורה והפמ"ג העיר דא"כ אמאי מחמירין בס' כבוש מעל"ע הא הוי ס"ס להיתר וע"כ דזה ל"ח בגדר ס' כיון דדעה זו לא נזכר בש"ע וראיתי בשי"ת שו"מ מה"ק ח"ג סי' ס' שכ' די"ל דזה חשיב ס"ס משם אחד דהכל ס' אחד שמא לא בלע מן האיסור. ולפע"ד חוץ מזה דחשיב ס' מוסיף במציאות דהא יש נ"מ אי ודאי נכבש מעל"ע. גם י"ל לפי שיטת הת"ד דבתוך מעל"ע לא בלע כלל אף משהו. והנה זה פשיטא דאחר שכבר נכבש מעל"ע אף לשיטת הסוברים דבעי ג' ימים אפ"ה בלע עכ"פ משהו. דהנה ידוע מה שהקשו על שיטה זו דבעי ג' ימים לשיעור כבוש מהא דקאמר בש"ס דבב"ח חידוש הוא דאיתרי לה כולי יומא בחלבא שרי והא פחות מג' ימים לא מיקרי כבוש ותירצו דבאמת עכ"פ אחר מעל"ע בלע משהו ורק דבטל ובאמת גבי בב"ח הקשו בתוס' דלא יועיל ביטול דהוי היתר בהיתר ורק דתירצו דדרך בישול אסרה תורה וטעם אם יש ס' ל"ח דרך בישול אבל אי הי' כבוש ג"כ אסור בבב"ח שוב אף משהו הי' אוסר ושוב גם במעל"ע הי' נאסר בב"ח עי' בדבריהם בב"ט ובישי"ע א"כ נשמע דעכ"פ אחר מעל"ע בלע משהו א"כ שפיר יש נ"מ בין הס' דאי נכבש בפחות ממעליע לא בלע כלל ואף אם יהי' עוד הפעם כבוש פחות ממעל"ע לא יתסור כמ"ש הפוסקים דכבוש לסירוגין אינו נאסור וכמפורש בסי' קל"ה שיטת הש"ך דכבוש לסירוגין בכל פעם פחות ממעל"ע אינו מפליט מכלי אף אם בצירוף יש ג' מעל"ע. אבל אם כבר נכבש מעל"ע אף א"נ דבעי ג' ימים אפ"ה בלע משהו. וא"כ אם בצירוף יהי' כבוש ג' מעל"ע בכל פעם מעל"ע שלם יותסר דאמרינן חוזר וניעור א"כ שוב יש נ"מ להיתר זה בין הס' ושוב חשיב ס"ס וע"כ דזה הס' שמא בעי ג' ימים ל"ח להצטרף לס"ס. אך כ"ז לשי' החוו"ד אך לשי' הכו"פ דגם בתוך המעל"ע בלע משהו א"כ שוב י"ל דל"ח נ"מ בין הס' דגם בפחות ממעל"ע בלע משהו ושוב י"ל דזה הס' שמא בעי ג' ימים מצטרף לס' באיסור דרבנן עכ"פ:

נחזור להנ"ל דשיטת המהרלב"ח דבאיסור דרבנן אף בודאי נכבש מעל"ע מקילין דהוי ס' דרבנן. וא"כ שוב י"ל דהכא יש ס"ס להחמיר שמא בשעה שנתמעט השיעור עדין לא הי' כבוש מעל"ע ושוב מפליט אח"כ ואת"ל דכבר הי' נכבש מעל"ע מ"מ שמא כשיטת הסוברים דכבוש אינו בפחות מג' ימים וא"כ משעת בישול השומן עד שעה שנתמעט השיעור לא הי' עוד ג' ימים וא"כ בכלות הג' ימים דאז הי' הזמן פליטה כבר נתמעט השיעור וא"כ נהי דזה הס' שמא עכבר פוגם מתיר לגמרי אבל עכ"פ הס' השני שמא כבר הי' נכבש מעל"ע בשעה שנתמעט השיעור בזה הצד יש שני ס' לאיסור א' שמא לא הי' אז בשעה שנתמעט עוד כבוש מעל"ע ובודאי מפליט ושמא הדין דכבוש בעי ג' ימים ושוב בודאי מפליט אח"כ ושוב כיון דבס' א' יש שני דדים לאיסור לא מצטרף לס"ס וכמ"ש התוס' כתובות ד"ט ע"ב ד"ה אי דהך ס' שמא באונס ל"ח ס' דשמא קודם שנתארסה נאנסה וכ' הפנ"י שם דיש בזה ס"ס לאיסור ולא מצטרף לס"ס. ועי' שו"ת בית שלמה או"ח מה שפלפל לענין אי שכח לספור לילה אחת ונזכר ביה"ש וספר בלא ברכה אי יוכל לספור שאר הלילות בברכה עיי"ש מה שפלפל עפ"י דברי התוס' ועי' שו"ת מהרא"י הלוי סי' קנ"ה מ"ש בזה דבר נחמד ובתשו' להל"פ הארכתי בזה הרבה. עכ"פ אף אם הי' הדבר ברור דאחר שנכבש יום שלם שוב אינו מפליט אח"כ אפ"ה הכא שיש ס' שמא בשעה שנתמעט השיעור לא הי' עוד כבוש מעל"ע דהא כפי הנראה קודם שעירו מקצת השומן הי' הקדירה מגולה ונמצא שיש בזה מקום לאסור:

אך עתה נדבר בגוף הדין אם ידענו בבירור שהי' כבוש מעל"ע קודם שנתמעט השיעור א"נ דכבר פלט כל מה דאפשר ושוב אינו מפליט אח"כ אי נימא דאחר מעל"ע פולט כל שעה ועכ"פ אם עמד פעם שנית מעל"ע. הנה באמת מפורש בפמ"ג או"ח סי' תמ"ז ס"ק י"ג דאם עמד מעל"ע קודם הלילה תיפלט בכל עת ומשמע דל"ח בכלל רותח ונצטנן דאל"ה אף משהו לא הי' פולט דהא הפמ"ג קאי שם בשיטת הסוברים דצונן אינו אוסר בפסח ועי' בפמ"ג יו"ד סי' צ"י סק"ט שכ' בפירוש דאף אם עמד בכלי מעל"ע קודם חימוצו והי' אב"י ואחר שנתחמץ עמד שיעור כבישה כדי שירתיח דנאסר דעכשיו מקבל טעם חדש לשבח. ובאמת לכאורה תמי' א"נ דאחר מעל"ע פולט בכל עת א"כ תיכף שנעשה חריף מקבל טעם כיון שכבר נכבש מקודם מעל"ע וטעם שמקבל עכשיו הוא לשבח וא"נ דס"ל דאחר המעל"ע צריך שנית שיעור כבישה היינו דבכלות המעל"ע מפליט ואח"כ שוב נעשה צונן וצריך שיעור כבישה מחדש ע"ז תיקשו דא"כ אף בעמד שיעור כבישה בציר הא הפמ"ג דעתו כשיטת הש"ך והט"ז דשיעור כבישה אינו מפליט מכלי דלא כשי' המ"א. וחוץ לזה בפמ"ג סי' תמ"ז ס"ק י"ג משמע דאחר המעל"ע פולט בכל עת. הגם די"ל דהפמ"ג ס"ל דבתוך המעל"ע לא בלע כלום אבל אחר המעל"ע בכל רגע עכ"פ פולט משהו ורק בגמר המעל"ע הב' פולט פליטה מרובה א"כ שם לענין חמץ נהי דס"ל דאינו אוסר בצונן מ"מ אחר המעל"ע עכ"פ משהו פולט ואוסר בפסח אבל בשאר איסורין בעי שיעור כבישה שנית. ועכ"פ י"ל דבכה"ג עכ"פ בשיעור כבישה מפליט אף מכלי כיון דכבר הי' כבוש מעל"ע מקודם כן אפשר לתרץ דברי הפמ"ג. ובחוו"ד שם סי' צ"ו סק"ד כ ג"כ דאם עומד אח"כ שיעור כבישה מפליט מכלי וכ' ג"כ דבכל יום מקבל טעם חדש. אבל עכ"פ משמע דאם עומד אח"כ מעל"ע אף מכלי מפליט ומכ"ש מאוכל לאוכל דנוח להפליט כמו שהבאתי לעיל דמכלי לשי' הט"ז והש"ך אינו מפליט בפחות ממעל"ע אף בכבוש בציר:

וא"כ כיון שכ' הפמ"ג והחוו"ד דגם אחר מעל"ע אם עומד מעל"ע שנית שוב מפליט ומוכח עוד דגם בשיעור כבישה בדבר חריף מפליט שנית מהכלי ומכ"ש הכא שכבר עמד אח"כ אחר שנתמעט מהשיעור יותר ממעל"ע בודאי נראה דמפליט שנית. ויפה הביא כת"ה מ"ש בטו"ט דאחר מעל"ע אינו מפליט רק אם שוהה מעל"ע שנית. ומה שהביא כת"ה דברי הרא"ש בפ' א"מ שמביא ראי' מעירוי הא שם בעי ג' מעל"ע. ולפע"ד בפשיטות דהרא"ש ס"ל דעכ"פ בעי שכל מים יעמוד מעל"ע שלם ולא בסירוגין כמ"ש הש"ך ז"ל שם בסי' קל"ה א"כ זה כונת הרא"ש דבתוך המעל"ע לא בלע כלום ואך החידוש בב"ח הוא רק במעל"ע ובפחות ממעל"ע לא בלע כלום דא"נ דבלע משהו א"כ בב"ח יש חידוש אף בפחות ממעל"ע דהא אם כבוש יותסר בב"ח א"כ לא יהי' שייך ביטול דהוי היתר בהיתר כמו שכ' לעיל וע"כ דבפחות ממעל"ע לא מפליט ומבליע כלום ומש"ה בעי שכל מים יעמוד מעל"ע שלם דבלא"ה אינו מפליט כלום. אבל באמת י"ל דאחר מעל"ע ג"כ מפליט שנית אם שוהה עוד פעם מעל"ע והא דבעירוי בעי בכל המעל"ע מים חדשים י"ל דשם להפליט מכלי קשה הפליטה דהא אינו מפליט בפחות ממעל"ע אף בכבוש בציר מש"ה אינו מפליט אחר שעשה פעולתו אבל באוכל י"ל דמפליט שנית אבל באמת כבר הבאתי שיטת החוו"י והפמ"ג והחוו"ד דגם בכלי מפליט בכל יום ועכצ"ל דיש חילוק כמו שמצינו בפוסקים לענין כלי שבלע ע"י אור דאינו מועיל הגעלה להכשירה אף לחמין ול"א כל מה שעתיד לפלוט פולט בהגעלה ראשונה רק דפולט מעט מעט וכל הבליעה אינו יוצא רק ע"י האור ועי' תוס' חולין ד"ח א"כ ה"נ קים להו לחז"ל דאחר מעל"ע הוקלש מעט כח המים ולכך להפליט מן הכלי בעי שכל מעל"ע מהני מעל"ע יתחלפו המים אבל באמת אם שוהה המים בהכלי יותר ממעל"ע בכלות המעל"ע הב' פולט ג"כ מעט מהנבלע בקדירה:

ומ"ש כת"ה לחלק דהיכי דנכבשו ביחד שוב אינו מפליט אח"כ אבל אם בא לשם דבר חדש מקבל עוד הפעם הנה אם אמנם מצינו חילוק כזה בפמ"ג יו"ד סי' קה לענין בישול אחר בישול בב"ח דאם נתבשל כ"א לבדו ואח"כ נתבשלו שנית יחד אמרינן יש בישול אחר בישול אבל אם כבר נתבשלו יחד שוב אינו בישול שנית ועי' בב"ט מה שפלפל בנידון הש"א בשומן המטוגן בחמאה או יותר להדליק בו נ"ח ולפלא שלא ראה שסברא זו מפורש בפמ"ג סי' ק"ה אך כ"ז לענין בישול אחר בישול שפיר יש לחלק כן אבל לענין פליטת טעם אין מקום לחלק בזה:

ובאמת בשו"ת מהרי"א הלוי סי' י"ג הביא שאלה זו ויצא להקל אף אם שוהה שנית מעל"ע והביא ראי' מהא דגבי מילוי ועירוי בעי בכל מעל"ע מים חדשים ועכ"ז סיים שם דצ"ע למעשה. וכבר הארכתי דמשם אין ראי' כלל וכמעט כל הפוסקים סוברים דאם שוהה מעל"ע שנית נאסר. ואם אמנם דבעכבר שי"ל שפוגם בשומן א"כ שוב הי' אפשר לצרף גם סברא זו דשוב אחר מעל"ע אינו פולט שנית. אך באמת כבר הארכתי לעיל דיש כמה ספיקות לאיסור שמא קודם שנתמעט מהשיעור לא הי' עוד כבוש מעל"ע ושמא שיעור כבישה הוא בג' ימים ובפרט שנראה עיקר כשיטת הפמ"ג והחוו"י והחוו"ד דבכל מעל"ע מפליט שנית וראי' עוד לסברא זו מהא דהקשו בט"ז וש"ך על האו"ה דהא בכבוש בכלי של איסור לסוף המעל"ע כבר נפלט טעם פגום ובס' חוקי דעת לחתן המ"א מתרץ דבאינו עומד ריקן אינו נפגם ובהג"ה יד שאול סי' ק"ה מביא ראי' לדין זה מהא דחממו בה מים דנעשה מושבח ולפלא הלא מפורש בחוו"ד סי' ק"ג דרק מה שנפלט לתוך המים נעשה מושבח אבל מה שנשאר בדופני הקדירה נשאר פגום עיי"ש. א"כ הכא דבתוך המעל"ע אינו נפלט מן הקדירה שוב בסוף המעל"ע הוא פגום:

אך המ"א מתרץ דמיירי שתיכף שעירו האיסור שפכו לתוכו היתר דהפליטה והפגימה באין כאחת. וקשה לפ"ז אם עמד האיסור בכלי יותר ממעל"ע א"כ כיון דאחר המעל"ע שוב אינו מבליע לתוך הקדירה א"כ תיכף אחר כלות המעל"ע הראשון כבר נפגם הטעם ועדין לא הי' שיעור להפליט א"כ בשעה שמפליט כבר הוא פגום. והגם שי"ל דכ"ז שעומד בהקדירה לא נעשה פגום א"כ גם אם עירו אח"כ איסור לתוכו אפ"ה נימא כסברת חוקי הדעת דאם עומד עם מים אינו נפגם וע"כ דהט"ז וש"ך ומ"א לא ס"ל כסברא זו א"כ גם בעירו תיכף אפ"ה אם שהה האיסור בקדירה יותר ממעל"ע א"כ אחר גמר המעל"ע אינו מבליע שוב לתוך הקדירה ושוב אחר מעל"ע מגמר הבליעה שוב נפגם א"כ אף בעירו תיכף מ"מ בשעת הפליטה כבר הטעם פגום ועכצ"ל דגם אחר המעל"ע אפ"ה מבליע בכל עת עכ"פ טעם משהו ושוב כ"ז שמבליע לתוך הקדירה אינו מניחו לפגום וא"ש דינו דהט"ז והש"ך ומ"א. עכ"פ נשמע דגם בכלות מעל"ע הב' בולע וא"ש הכל בס"ד. ע"כ קשה להתיר אף בעכבר. אך אם הוא הפסד גדול בלא"ה יש להתיר ולסמוך דעכבר פוגם בשומן כנלע"ד ברור בס"ד ולהלכה למעשה וז"ב:

ובדבר השאלה השני' בשלחו בשר בע"ש ונולד ס' אם נמלח שנסתפקו הפוסקים דהנה הכא ליש הסברא דרוב פעמים מולחין וא"כ הוי ס' נגד ח"א כסברת הנקה"כ. ועיקר הס' אי נסמוך דאם איתא דלא נמלח הי' מודיע והפמ"ג שם כ' דהא באמת בסי' שט"ז יש שני דעות אי סמכינן אהך דהוי מודיע לי' ובדרבנן בס' פלוגתא הוי לקולא ול"ש לומר דהוי נגד ח"א דבשביל חזקה לא ישתנה דינא. ולכאורה בפשיעות י"ל הדג"מ בסי' א' דהא דשוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן דדעת המחבר להתיר ובט"ז וש"ך מביאים שיטת הריטב"א דבשחיטה אין להעד נאמנות כשנים ושוב ע"א נגד ע"א מוקמינן אח"א וכ' בדג"מ דהיכי דגם לפי דברי האוסר אינו רק ס' איסור שוב המתיר נאמן יותר ול"ש ח"א א"כ ה"נ אף א"נ דבס' פלוגתא מוקמינן בח"א מ"מ הכא גם שיטת האוסרים הוא רק מס' א"כ שיטת המתירין הוא ודאי היתר ודברי האוסרין הוא רק ס איסור שוב יש להקל בודאי ונסמוך אשיטת המתירין אף נגד ח"א ובאמת לפמ"ש הט"ז שם בסי' שט"ז הטעם דשיטת האוסדין משום דיש סברא כנגדו דאם איתא דביכרה אשתבוחי הוי קא משתבח בה כסברת רב א"כ הכא שייך הסברא דהוי מודע לי' וגם סברת הש"ך דהמוכר סבר שמא ישחטנה תיכף נ"ש הכא אך באמת סברת הפנים מאירות דשמא סבר בדעתו דאם יהי' הוא מסופק אם נמלח יחמיר מס' ובודאי ימלחנו. ועוד י"ל סברא להיפך דשם גבי בכור יכשיל חת חבירו באיסור כרת כמ"ש המרדכי סוף יבמות דמש"ה ל"מ היתר חולבת בבכור לפי שיש בו ב' כריתות א"כ יש סברא דהי' מודיע לי' אבל באיסור דרבנן אף לשי' הסוברים דגם בדרבנן יש לפ"ע אפ"ה ל"ש חזקה בזה כנודע שיטת הה"מ בפ"א מאישות דאי בעילת פנוי' לא הי' בי' רק איסור דרבנן נח ני'. עפמ"ש לא הי' שייך חזקה דאאעבב"ז דהרבה אנשים לא זהירו בדרבנן ועי' בהה"מ פ"ד ממלוה ולוה:

ואף שכ' בחי' דרק שם דהוי נגד חזקת פנוי' ולכך בדרבנן לא הי' מועיל נגד חזקת פנוי' אבל עכ"פ היכי דהוי להוציא מחזקה לא סמכינן אחזקה בדרבנן ואף לפמ"ש בשו"ת מהר"י אסאד דזה רק בעריות שנפשו של אדם מחמדתן אך נהי דנימא דגם בדרבנן שייך חזקה מ"מ זה רק שייך חזקה דלא ירצה לעבור בעצמו אאיסור דרבנן אבל שנאמר חזקה שלא ירצה להכניס את חבירו בס' איסור דרבנן ע"ז ודאי ל"ש חזקה דהרבה אנשים לא זהירי בלפ"ע בדרבנן ובפרט שאינו מכשילו בבירור באיסור דיוכל להיות שיטעמנו ויראה שלא נמלח ע"כ בודאי ל"ש חזקה בכה"ג:

ובזה אזדא נמי קושית המפורשים דנימא בהא דהמשכיר בית לחבירו דודאי הוא בדוק דאל"ה הי' מודע לי' ועפ"ז ניחא דהכא דלא יוכל לצמוח מזה חשש ד"ת ל"ש סברא זו דהוי מודע לי'. ובפרט דשם ע"כ סברת הש"ס די"ל דהי' טרוד ולכך לא בדק וא"כ לא הי' לו זמן להודיע לו וכהא דקאמר הש"ס שם כגון דמוחזק דלא בדק ופירש"י ז"ל כגון שהי' טרוד או יוצא לדרך ואמרתי בחי' דבאמת ידוע שיטת רש"י ז"ל בריש פרקין דפי' בודקין כדי שלא יעבור אב"י והקשו בתוס' דהא מה"ת בביטול סגי וכ' המפורשים דבאמת אם הביטול אינו בלב שלם אינו מועיל רק מכח חזקת כשרות וא"כ אחר שתיקנו בדיקה ואם אינו עושה כתיקון חז"ל שוב אתרע ח"כ שלו ושוב ל"מ הביטול אף מה"ת מש"ה הכא דרוצין לסמוך אנאמנות קטן משום דבדיקה הוא מדרבנן עכצ"ל דמיירי ביוצא לדרך או טרוד דאז לא אתרע ח"כ ומועיל הביטול מה"ת וא"כ ממילא ל"ש הסברא דהי' מודיע כיון שהי' טרוד וא"ש:

ומה שהביא כת"ה דברי הש"ס חגיגה ד"ו שם מיירי הש"ס בשולח ויודע שאינו מנוקר ואינו מודיע לו במזיד אבל הכא עיקר החשש שמא שכח מלהודיע לו כמ"ש הש"ך שם בסי' שט"ז א"כ ל"ש סברא זו. ומה שכ' כת"ה די"ל הואיל ששלח לי' הוי כעין לפני דלפני באמת זה טעות דלפני דלפני ל"ש רק אם הוא מוכר לכותי והכותי זה לא יעבור האיסור רק שימכור לעכו"ם אחר ועכו"ם הב' יעביד בו לע"א אז הוי לפני דלפני ובאם העכו"ם יעבור ע"י שליחו לשיטות הסוברים דעכו"ם לעכו"ם נעשה שליח שוב חשיב חד לפני ועי' בקצה"ח סי' קפ"ח אבל הכא אם הוא שולח לאחד דבר איסור מה לי אם מוסרו בעצמו או ע"י אחר מ"מ הוי כמשיא עצה שאינה הוגנת כמ"ש הרמב"ם ז"ל בטעם האיסור דלפ"ע ועי' במ"ל פ"ח ממלוה ולוה דאם לוה מחבירו אסור לשלוח הרבית עי"ש אף לשי' רש"י ז"ל כיון דנעשה לוה שלו הקפידה התורה שלא יתרבה ממונו של המלוה ע"י הלואה זו ועי' מ"ש הפוסקים דמותר לשלוח גט ע"י עכו"ם שימסרנו ליד שליח להולכה דהעכו"ם מעשה קוף קעביד א"כ ה"נ פשיטא דשייך איסור גם אם שולח לו האיסור ע"י אחר אם יש בירור שיבוא לידי איסור ובפרט בישראל גם לפני דלפני אסור כמפורש בע"ז דט"ז עיי"ש בתוס' א"כ פשיטא דמטעם זה אין חשש. אך בעיקר הדבר קשה לסמוך אהא דהוי מודע לי' די"ל בדרבנן להפריש חבירו מס' איסור דרבנן ע"ז לאו כ"ע זהירי בי' ובפרט דשמא שכח להודיעו ע"כ קשה מאד להתיר בזה. והרבה יש לדבר בזה וה' יצילנו משגיאות:

בעה"ח מוש"ק ויגש י' טבת תרס"ה לפ"ק ראדימובלא. והנני ידידו"ש הח'

שמואל ענגעל תופיק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה