אור ברסלב
מהרש חלק א סימן פו

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן פו

סימן פה

לכבוד הר ב המאה"ג חו"ב מוה' שמעון ישעי' נ"י ראבד"ק קאנמישינא יע"א:

בדבר שאלתו באיש אחד שמחזיק פאסעסיא והי' לו פרה מבכרת שלא ילדה עוד ולא מכר אותה לעכו"ם כלל כי דימה בדעתו שלא תלד מהר ובין כך ילדה זכר. אך הבהמות אשר בהפאסעסיא נעשה פטנדונג עליהם בערכאות עבור ישראל ועכו"ם שהי' להם בשותפות חוב אצל הפעסעסיר הנ"ל אך עדין כל הבהמות עומדים ברשות ישראל השוכר וגם הפרה המבכרת עדין עומדת ברשית הישראל זה תורף השאלה בקצרה:

והנה נבוא לברר אם יש איזה צד היתר בזה והנה מקודם נברר אי חשיב כיד עכו"ם באמצע מחמת שמגיע לו חוב אצל הישראל ואם לא ישלם לו החוב ימכור הבהמות ויגבה מהם חובו וא"כ י"ל דחשיב כיד עכו"ם באמצע באמת מפורש בש"ס פסחים ל"א דלמ"ד בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה אי הקדישו מלוה או מוכרו ל"מ והטעם משום דמצי לסלקו בזתי חשיב אינו שלו וחזינן דזכות השיעבוד לא משוי לי' לקנין בהחפץ ואף שי"ל דכ"ז לענין מכירה דגם דבר שאיני ברשותו א"י למכור ולהקדיש א"כ שפיר י"ל דנהי דיש לו זכות השיעבוד מ"מ ל"ח כשלו לגמרי מ"מ לענין בכור דסגי באם יש להעכו"ם קצת זכות דלא קרי בי' כל מקנך תזכר א"כ י"ל דע"י זכות השיעבוד חשיב עכ"פ כקצת קנין. אך באמת בש"ס שם מפורש דישראל שהלוה לנכרי על חמצו אף בהרהינו אינו עובר אם לא אמר מעכשיו וקאמר בש"ס דה"ט דס"ל ישראל מנכרי לא קני משכון עכ"פ חזינן דבלא הרהינו בודאי אינו עובר משום דגם ישראל מעכו"ם אמרינן מכאן ולהבא הוא גובה ורק בהרהינו אז למ"ד ישראל מעכו"ם קני משכון עובר דנהי דאין לו קנין גמור במשכון במפורש בנה"מ ריש סי' ע"ב אבל עכ"פ לענין זה יש לו קנין במשכון דאם לא פרעו אח"כ אמרינן למפרע הוא גובה אי דעכ"פ ע"י המשכון יוכל למכור גוף החוב מה"ת ושוב עובר בחמץ. אבל למ"ד ישראל מעכו"ם לא קני משכון אינו עובר והנה בחמץ לענין ב"י ל"צ שיהי' שלו לגמרי כמ"ש הש"א והפ"י דגם אם יש לו זכות כל דהו בחמץ ג"כ עובר ומש"ה עובר בקיבל עליו אחריות על חמץ של עכו"ם אף דקיי"ל דהגל"מ לאו כממון דמי מ"מ גילתה התורה דע"י זכות כל דהו בהחמץ עובר ומש"ה עובר ג"כ ע"י זכות ט"ה וזכות הואיל דאי בעי מתשיל ודעת הט"ז דבאמת היכי דאינו שלו רק דעובר מטעם זכות קע"א בעי שיהי' בבתיכם עכ"פ אם הי' מקום לומר דע"י זכות השיעבוד ובפרט היכי דתפיס לי' אשיעבודא חשיב כיש לו קצת, קנין א"כ בישראל שהלוה לנכרי על חמצו והרהינו אצלו אף בלא קיבל עליו הישראל אחריות אפ"ה נימא דנהי דלא קני לי' למשכון ול"ש לומר בזה למפרע הוא גובה אפ"ה יעבור דעכ"פ יש לו שיעבוד על החמץ ובפרט היכי דתפיס לי' אשיעבודא נימא דחשיב כיש לו קצת זכות בהחמץ ועכצ"ל דכיון דלא קני למשכון א"כ שוב נהי דתפיס לי' אחובו מ"מ כיון דיכול לסלקו בזוזי עכ"פ חשיב כאלו עדין הוי לגמרי של עכו"ם ואינו עובר בב"י רק בקע"א עובר מטעם אחריות:

עכ"פ חזינן דגם בכבר המשכון ברשות המלוה אפ"ה היכי דאין לו קנין במשכון חשיב כאלו אין להמלוה שום קנין מכ"ש הכא דעדין עומד ברשות הלוה נהי דבערכאות הוי כתפיס לי' להמלוה בחובו. אבל עכ"פ כיון דנכרי מישראל בודאי לא קני משכון א"כ חשיב כאלו אין להעכו"ם שום זכות בהחפץ וחייב בבכורה. ומפורש בחו"מ סי' קכ"ח דבפורע חובו של חבירו אף ביש לו משכון אפ"ה חשיב רק מבריח ארי ונהי דהש"ך ז"ל שם סק"ה פוסק דביש בידו משכון הוי ס' דדינא וגם בפורע לעכו"ם דעת הש"ך דאין מוציאין מן הלוה וגם בהי' משכון ביד המלוה עכו"ם אפ"ה הי' ס' דדינא וחזינן דאעפ"י דיש להמלוה משכון אפ"ה יוכל לומר מפייסנו הוי לי' ועי' תוס' ע"ז ד"ב בכמה פעמים אף מלוה במשכון חשיב אובדת. עכ"פ י"ל דל"ח שום קנין להעכו"ם:

והנה לכאורה מפורש הדבר בש"ס דפסחים צ"ו לענין בהמת ארנונא ללישנא קמא במצי לסלקו בזוזי חייב בבכורה והקשה בתוס' מהא דהמקבל צאן ברזל מן העכו"ם פטור מבכורה כיון דאי לא משכח זוזא תפוס לולד חשיב כיד עכו"ם באמצע ותירצו דשם כיון דהבהמה היתה של עכו"ם מתחילה כ"ז שנשאר לו קצת זכות חשיב כיד עכו"ם באמצע והסברא די"ל דאם מכר לו בהמה ונשאר חייב לו אם אינו פורע בדיננו המקח בטל למפרע וכמ"ש המח"א הביאו בנה"מ סי' ק"צ וקצ"ט דמש"ה מהני קנין במלוה הבא מחמת מכר דהוי כחליפין חפץ בחפץ. אבל עכ"פ א"ש דשם במקבל צאן ברזל שפיר חשיב כיד עכו"ם באמצע הואיל שמשכחת שיהי' של העכו"ם למפרע חשיב שפיר כיד עכו"ם באמצע ומש"ה אף כשהותנה העכו"ם רק ליתן לו דמי ולדות אפ"ה לשיטת הרמב"ם ז"ל פטור מבכורה דעכ"פ משכחת שיהי' של העכו"ם למפרע ועיין ברי"ט אלגזי שם שהאריך בזה דאף אם הותנו שיקח העכו"ם חלק בולדות וכבר חלקו אפ"ה גם חלק של הישראל פטור מבכורה דעכ"פ משכחת שיהי' נקנה למפרע להעכו"ם ומש"ה חזינן דבחמץ אמרינן משום זכות הואיל דאי בעי מתשיל עובר והואיל דאי בעי פריק ל"א וכ' האחרונים דבחמץ של הקדש משכחת שיהי' לו קנין למפרע אבל הואיל דאי בעי פריק דאין לו זכות רק מכאן ולהבא לע"ע חשיב אינו שלו ואינו עובר ומש"ה דעת הרמב"ם ז"ל דבחמץ המושכן אצל העכו"ם בעי הגיע זמנו קודם הפסח דבלא"ה עובר משום דאי בעי פריק דשם אם יפדה הוא שלו למפרע ועי' בירושלמי שנסתפק אי נדר חשיב דשיל"מ וקאמר תמן חכם עוקר נדר מעיקרו ועי' בב"ט שער התערובות מ"ש בזה וביארתי בתשו' דהנה דעת המהרש"ל דבדבר שההיתר אינו בא ממילא רק ע"י מעשה ל"ח דשיל"מ וכ' הכונה דלשיטת הר"ן דדשיל"מ חשיב כהיתר בהיתר א"כ רק בדבר התלוי בזמן א"כ זמן ממילא קאתי והראי' דלשיטת המ"ל ל"ח בכלל דשלב"ל כנודע א"כ יש עליו מעכשיו שם היתר אבל במחוסר מעשה לע"ע אין שם היתר אך כ"ז בדבר שגם אחר שיתהווה המעשה אפ"ה לא יחול ההיתר רק מכאן ולהבא אז י"ל דל"ח שם היתר אבל בדבר שאם יתהוה ההיתר יופקע האיסור למפרע א"כ חשיב כשם היתר ומיושב קושית הש"ך ז"ל בסי' ק"ב על המהרש"ל וזה כונת הירושלמי. ועי' בשעה"מ פי"ז מהא"ב דבהך דבנשבע על פירות הקדש שלא יאכל ואף בפדאן אח"כ לא חל השבועה דיצא לבטלה ואפ"ה בנשאל על הראשונה שני' חלה עלי' משום דל"ח יצא לבטלה דהא חל למפרע. עכ"פ א"ש סברת התוס' דהיכי דמתחילה הי' של העכו"ם ואם לא יפרע לו יתבטל הקנין למפרע א"כ משכחת שיהי' למפרע משעת לידה של עכו"ם א"כ ל"ח צאנך ברור ועי' ט"ז יו"ד סי' ס"א ועי' ח"ס חו"מ סי' ק"ה דאף אם הוא בגדר וכבר בא חכם דזה אינו תלוי בברירה אפ"ה י"ל דל"ח צאנך ברור בשעת זביחה ופלפלתי בזה הרבה בשיטת הפני משה הובא בשעה"מ הל' יו"ט דרק לענין עירוב דרבנן סמכינן אהא וכבר בא חכם והשעה"מ חולק בזה ואנכי בחי' הוכחתי דאף בגט אף שכ' התוס' גיטין כ"ד דל"מ אף למ"ד י"ב דעכ"פ ל"ח מבורר לשמה מ"מ באומר כתוב לאיזה שיצאתה בפתח תחילה דמהני אף בגט ופלפלתי בזה הרבה בסוגי' דמנחות ס"ד בהא דשחט שני חטאת של ציבור ואכ"מ להאריך:

עכ"פ סברת התוס' דהיכי דהדבר לא הי' מעולם של עכו"ם רק דשיעבוד יש לו עליו ויכול לסלקו בזוזי חייב בבכורה והסברא כמו דמפורש בש"ס דהיכי דמצי לסלקו בזוזי אמרינן מכאן ולהבא הוא גובה א"כ אף אם לא יסלק להעכו"ם בזוזי ויטלנו העכו"ם בחובו אפ"ה בשעת לידה הי' של הישראל. אך לכאורה כ"ז ללישנא קמא דס"ל דבהמת ארנונא במצי לסלקו בזוזי חייב בבכורה נשמע דהיכי דמתחילה הי' של ישראל אף דהעכו"ם יש לו שיעבוד אפ"ה במצי לסלקו בזוזי חשיב של ישראל ובאמת סברא זו מפורש בתוס' ב"ב ד"נ לענין ק"פ דהיכי דמתחילה הי' לו ג"כ קנין הגוף ונשאר לו ק"פ אז קנין פירות חשיב כקנין הגוף ועי' במ"ל הל' מלוה ולוה שפלפל בדברי המהרי"ט בהקדיש מעות והשאיר לעצמו זכות לפירות אי חשיב כספך לענין איסור רבית ובחי' פלפלתי בזה הרבה. אך עכ"פ ללישנא בתרא דאף במצי לסלקו בזוזי מ"מ פטור מבכורה נשמע לכאורה דהיכי דיש לו להעכו"ם עכ"פ שיעבוד ואם לא יתן לו זוזי יקח גוף הבהמה חשיב כיד עכו"ם באמצע וא"כ לכאורה גם הכא כיון דכבר עשו לו פענדונג על הבהמות ועומד העכו"ם בטוח על חובו י"ל דחשיב כיד עכו"ם באמצע:

אך באמת יש לחלק דשם המלך יש לו זכית בגוף הבהמות היינו ששייך לו עישור מבהמות ורק דיש לו רשות לסלק להמלך חלקו במעות עכ"פ אף אם יתן לו מעות חשיב כאלו אז קנהו מן המלך ואם יגבה המלך מן הבהמות יהי' למפרע של המלך בכה"ג שפיר חשיב יד עכו"ם באמצע דאף דמפורש בר"ן נדרים מ"ז דמקבל בטסקא חשיב כיש לו קנין הגוף וא"י לאוסרו בקונם אך כ"ז לענין נדר כיון דאין זכות להפקיע זכותו בשום זמן כ"ז שמשלם העסקא א"כ ל"א קונמות מפקיע מידי שיעבוד בכה"ג דבאמת העיר בקצה"ח סי' קי"ז דאמאי יוכל המשכיר כלל לאסור על השוכר בקונם הא עיקר הטעם דקונם מפקיע מידי שיעבוד לפי שבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה כמ"ש התוס' גיטין ד"מ והטעם משום דמצי לסלקו בזוזי א"כ היכי דלא מצי לסלקו בזוזי לא יוכל להפקיע עיי"ש בקצה"ח מ"ש בזה. אך העיקר כיון שעכ"פ יוכל להפקיע השכירות אחר כלות זמנו א"כ קונם מפקיע אבל במקבל בטסקא דלעולם אין בידו להפקיע זכות המחזיק שפיר אין יכול לאסור בקונם. אבל הכא נהי דבידו לסלק את המלך בזוזי אבל עיקר זכות המלך הוא בבהמות א"כ שפיר משכחת שיהי' של העכו"ם למפרע מש"ה פטור מבכורה. אבל באמת כ' מהרא"י סי' ק"ל הובא בד"מ ובפרישה שם סי' ש"כ דהיכי דהעכו"ם הותנה רק שיתן לו דמי הולדות בשכרו אז שפיר דכיון דעיקר תביעתו הוא במעות אף דאם לא יסלק לו המעות יקח הולדות בעד הדמים מ"מ לע"ע אין לו זכות בולדות ואף אם יגבה מ"מ לא יהי' לו זכות רק מכאן ולהבא ל"ח צאנך בשעת לידה בהדי' מפורש בריטב"א פ"ק דפסחים דאף בעשה אפותקי לנכרי אפ"ה ל"מ ליפטר מבכורה. ועי' בריט"א פ"ב דבכורות שהאריך בזה. והעיר דלשיטת הסוברים דבהא דב"ב דנ"ד בישראל שקנה קרקע מעכו"ם דנהי דקודם שכתב את השטר אם נתן את הכסף הוי הפקר אפ"ה צריך המחזיק ליתן דמים להקונה לפי שזכה בו עכ"פ בתורת משכנתא א"כ בעכו"ם שקנה מישראל בכסף נהי דכסף אינו קונה בעכו"ם עכ"פ משועבד לו בתורת משכנתא וחשיב יד עכו"ם באמצע ומזה הכריח דשיעבוד עכו"ם לא משוי לי' כיד העכו"ם באמצע וכשיטת מהרא"י והביא שם שיטת הצ"ץ סי' ס"ד דאם נתן עכו"ם לישראל ממות לקנות לו פרה וקנה במעותי' דאעפ"י דלא קנה העכו"ם אפ"ה חשיב כיד עכו"ם באמצע שעכ"פ הפרה משועבדת לו והעיר הצ"ץ דא"כ גם בעכו"ם שקנה מישראל בכסף נימא ג"כ דחשיב כיד עכו"ם באמצע והצ"ץ מתרץ דשם ליכא תורת משכנתא שרוב הפוסקים ס"ל בהא דב"ב נ"ד דהמחזיק א"צ אף ליתן דמים דאם לא קנה בתורת קנין ל"ח משכנתא דלא נחית בתורת משכנתא והריטב"א העיר דעכ"פ חשיב ס"ס ואך דחה דברי הצ"ץ דשיעבוד עכו"ם אינו מועיל ליפטר מבכורה משום דתחילת דינו אינו רק על מעות:

ובאמת בשו"ת ח"ס סי' שט"ז העיר השואל שם בסברא זו דבקנה בכסף עכ"פ חשיב כיד עכו"ם באמצע מכח השיעבוד. והח"ס דחה דבשלמא בנתן מעות לקנות לו פרה וקנה באמת במעותי' אז אם לא יתן לו הפרה והמעות אז יהי' הוא קודם לגבות מן הפרה משארי בע"ח א"כ שפיר חשיב יד עכו"ם באמצע אבל בהקנה בכסף אין להעכו"ם זכות בהפרה יותר משארי בע"ח א"כ ל"ח כיד עכו"ם באמצע ובאמת הצ"ץ בעצמו כ' דא"נ דיש בזה תורת משכנתא שפיר יהי' חשיב כיד עכו"ם באמצע. והנה עכ"פ לדינא יפה כ' הח"ס דבשלמא בקנה הפרה במעותי' של עכו"ם א"כ באמת בדבר הנקנה בכסף ל"א אין שליחות לעכו"ם כמפורש בש"ס קידושין כ"ג כסף קבלת רבו גרמא לו ועיין במח"א הל' שלוחין שהאריך בזה ובשו"ת בית שלמה סי' כ"א וק"ב ואך אם הקנין רק במשיכה דאז שייך לומר אין שליח לעכו"ם אבל עכ"פ כיון דנקנה במעותי' יש לו עכ"פ קדימה לגבות מפרה זו חובו יותר משארי בע"ח דגדולה מזו דעת הב"ח בחו"מ סי' צ"ו והובא בב"ש סי' צ' דאם מכר סחורה בהקפה הוא קודם לגבות חובו מפרה זו יותר משארי בע"ח לפי סברת המח"א שהבאתי לעיל ודברי הנה"מ סי' ק"צ וקצ"ט א"כ ה"נ כיון דקנה במעותי' יש לי קדימה לגבות מפרה זו א"כ חשיב כיד עכו"ם באמצע אבל בשאר שיעבוד דאם הי' עוד בע"ח הי' שוה זכותם לכ"ע ל"ח עי"ז כיד עכו"ם באמצע יצא דעכ"פ שיטת הרי"ט אלגזי דאף בהותנה עם העכו"ם ליתן לו בשכר טיפול דמי ולדות נהי דהעכו"ם תפיס לי' לולדות ואם לא יתן לו מעות יתפוס הולדות אפ"ה כיון דתחילת תביעתו אינו רק על מעות ל"מ למיפטר בבכורה ואף בנתן לו בתורת משכון אפ"ה כיון דנכרי מישראל לא קני משכון ושוב אמרינן רק מכאן ולהבא הוא גובה כמ"ש הנה"מ סי' ע"ב דכל קנין משכון הוא רק שנאמר למפרע הוא גובה וא"כ שוב חשיב צאנך בשעת לידה ומכ"ש הכא דלא תפיס לי' לרשותו נהי דלע"ע החוב בטוח מ"מ אינו רק שיעבוד ול"מ ליפטר מבכורה. וראיתי להג' מלבוב ז"ל בספרו שו"ת מהרי"א הלוי סי' ע"א שהביא עובדא כזו בשרי מלך עשו לו פענדונג על מס המגיע לאוצר המלך והביא דברי הצ"ץ הנ"ל בנתן מעות לקנות לו פרה דכיון דמשיעבוד להנכרי חשיב כיד עכו"ם באמצע וה"ה הכא ע"י הפענדונג חשיב כיד עכו"ם באמצע והביא דברי מהריט"א שדחה דבריו דהיכי דמתחילה הי' של ישראל ל"מ שיעבוד לפוטרו מבכירה. והג' הנ"ל דחה דללישנא בתרא דבהמת ארנונא אף במצי לסלקו בזוזי פטור וחזינן דשיעבוד העכו"ם אף דמצי לסלקו בזוזי אפ"ה פוטר. ובאמת דבריו נפלא דהמהרא"י מחלק דשם בבהמות ארנונא תחילת דינו של המלך על הבהמות א"כ ס"ל ללישנא בתרא דאף דיכול לסלקו בזוזי מ"מ כ"ז שלא נתן המעות חשיב של העכו"ם אבל באמת היכי דתחילת דינו של העכו"ם אינו רק על מעות שפיר נהי דאם לא יתן לו מעות יתפוס הבהמות מ"מ לע"ע חשיבי של ישראל:

והנה הג' הנ"ל הביא קושית הרי"ט אלגזי דבקנה העכו"ם בכסף יועיל לפטור מבכורה דעכ"פ זכה בה בתורת משכנתא והג' הנ"ל דחה דרק בקרקע חשיב תורת משכנתא דבאמת הוי קנין רק דהישראל לא סמך אדעתי' א"כ עכ"פ בתורת משכנתא זכה אבל במטלטלין אם לא התחיל הקנין לא זכה בתורת משכנתא ג"כ והביא ראי' מהא דאמרו בש"ס ב"מ מ"ו דכסף אינו קונה גזירה שמא יאמרו נשרפו חיטך בעלי' ותיקשי דעכ"פ זכה בתורת משכנתא ושוב חייב הלוקח באחריות והמוכר לא הוי רק ש"ח ושוב יאמר נשרפו חיטך. לפלא בעיני א"נ דכסף אינו קונה א"כ חשיב הדבר לגמרי של המוכר א"כ נהי דהלוקח יש לו זכות בגווה למשכון אבל עכ"פ כיון דעיקר הדבר הוא של המוכר מחויב באחריות ובאמת כ' התוס' בעירובין פ"א דאי ימשוך ולא יגמור הקנין ע"י המשיכה לא יהי' באחריות הלוקח ועכ"פ שפיר י"ל דגם בקנה מטלטלין בכסף נהי דלא קנה גוף המטלטלין מ"מ עכ"פ משועבדים לו לגבות ממנו דמי המכר. ובאמת לפלא על הג' הנ"ל שלא הביא דברי הנה"מ סי' רצ"ד סק"ה שכ' דבאמת הקרקע ל"ח כמשכנתא רק מש"ה צריך המחזיק ליתן לו דמים דבע"ח יכול לטרוף מקרקע שהפקיר אבל בקנה מטלטלין ולא קנה אותם דהוי הפקר א"כ א"י לגבות ממטלטלין אלו אם זכה בהם אחר דכמו דא"י לטרוף ממטלטלין שמכר ה"ה דא"י לגבות ממטלטלין שהפקיר ול"ח רק כעשה שורו אפותקי ומכרו דאינו גובה מהם. עכ"פ מפורש דבגוף הדין אין חילוק בין קנה קרקע לקנה מטלטלין היכי דלא נגמר הקנין אפ"ה משיעבוד הדבר בתורת אפותיקי להקונה א"כ שוב הדרא קושית הרי"ט אלגזי וע"כ כנ"ל דשיעבוד עכו"ם היכי דתחילת תביעתו אינו רק על מעות ל"מ ליפטור מבכורה וא"כ שוב י"ל דגם היכי דעשו לו פענדונג על הבהמות מ"מ כיון דלע"ע עוד לא נחלטו הבהמות להעכו"ם ומצי לסלקו בזוזי שוב ל"מ למיפטר מבכורה ודברי הג' הנ"ל צע"ג:

אך אף א"נ כדברי הג' הנ"ל מ"מ י"ל דכ"ז דוקא בעשו לו פענדונג מחמת מס שמגיע לאוצר המלך דבזה חשיב כאלו המלך מוחזק בהם דכל נכסים שיש להמלך שיעבוד עליהם חשיב כאלו הם לגמרי של מלך כמפורש בש"ס דב"ב דנ"ה בהא דקאמר א"כ בטלת ירושת בנו הבכור ועיי"ש בתוס' דבשאר בע"ח נהי דיש עליהם שיעבוד מ"מ כ"ז שמחוסר גוביינא ל"ח של הבע"ח אבל במס המגיע למלך חשיב כאלו הוא הדבר בעצמו של המלך ומס המלך ל"ח בכלל מחוסר גוביינא א"כ בעשו לו פענדונג על מה שמגיע. לו למלך י"ל דחשוב הדבר כאלו הוא לגמרי של מלך ודמי לבהמות ארנונא דאף דמצי לסלוקי בזוזי מ"מ פטור מבכורה אבל באם הפענדונג הוא רק בשביל אדם פשוט א"כ שפיר ל"ח רק כעשו לו אפותיקי דל"מ למיפטר מבכורה כמ"ש הריטב"א דהנכרי אין לו קנין במשכון ושוב אמרינן מכאן ולהבא הוא גובה ושוב לע"ע חשיב של ישראל ול"מ ליפטר מבכורה ע"כ לדעתי גם בדינו של הג' הנ"ל ג"כ קשה להתיר ובפרט באם החוב הוא לאיש פשוט בודאי קשה להתיר ואף ע"י הטלת מום קשה להתיר דלשיטת רוב הפוסקים גם בס' בכור אסור להטיל מום אף א"נ דהטלת מום בבכור בזה"ז הוא רק מדרבנן כמ"ש הח"ס בכמה תשובת ובשו"ת הרי"ם ואף א"נ דבס' בכור מותר להטיל בו מום מ"מ בנ"ד לדעתי חשיב בכור ודאי ע"כ קשה להתיר גם ע"י הטלת מום ובפרט לשיטת המרדכי דבכור בחו"ל יש בו חשש שני כריתות וע"כ לדעתי אסור להניחו ביד עכו"ם דמפורש במ"א סי' תמ"א דבלא אמר מעכשיו מחויב לפדותו מיד העכו"ם ולבערו א"כ ה"נ בנ"ד צריך לפדות הבכור ולנהוג בו קדושת בכור ומדי עייני בזה ראיתי להעיר עוד על מ"ש עוד בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' נ"א שפלפל לענין הפקר אי מועיל ליפטר מבכורה והביא שמה שיטת הרי"ט אלגזי אך הוא מחדש ג"כ עפ"י שיטת התוס' הנ"ל דהיכי דהי' מחחלה של עכו"ם אף דמצי לסלוקי בזוזי אפ"ה פטור מבכורה אבל אם הי' של ישראל ומצי לסלוקי בזוזי חייב ה"נ לענין הפקר אם הי' של הפקר מעולם היינו בהמות הפקר א"כ נהי דהישראל יוכל לזכות מן ההפקר מ"מ לא עדיף מהא דמצי לסלוקי בזוזי ואפ"ה היכי דהי' מתחלה של העכו"ם ל"מ זה לחייב בבכורה אבל אם מתחלה הי' של ישראל כמו דמועיל הסברא דמצי לסלוקי בזוזי לחייב בבכורה שחשיב כאלו הוא לגמרי של ישראל ה"ה דמועיל הסברא דאי בעי זכה לה מן ההפקר לחייב בבכורה. עכת"ד:

והנה כל דבריו תמוהין חדא דהוא בעצמו כ' לעיל בסי' ע"א בח"א דלפי מאי דקיי"ל בלישנא בתרא דבהמת ארנונא אף במצי לסלוקי בזוזי אפ"ה פטורה מבכורה ונשמע דאף בהי' מתחלה של ישראל ושיעבוד הנכרי יוכל להפקיע במעות אפ"ה פטורה מבכורה וא"כ ה"נ היכי דהפקיר את הבהמה אף שיוכל לזכות מן ההפקר אפ"ה לא יהי' חייב בבכורה. וחוץ לזה אין הנידן דומה לראי' דשם לענין שיעבוד שפיר כ' בתוס' דאם הבהמה היתה מתחלה של העכו"ם ועדין נשאר לו שיעבוד ואם לא יסלק לו המעות יתבטל קנין הישראל למפרע כמ"ש המח"א והנה"מ דאם אין משלם דמי המכר המקח בטל למפרע א"כ שפיר כיון שמשכחת שיהי' של העכו"ם למפרע ל"ח צאנך ברור בשעת לידה ואינו חייב בבכורה. אבל באם הבהמה היתה של ישראל מעיקרא רק דהעכו"ם יש לו שיעבוד על הבהמה ואפי' בעשאו אפותיקי אפ"ה כיון דמצי לסלוקי בזוזי אף אם לא יסלק לי' בזוזי אפ"ה נימא רק מכאן ולהבא הוא גובה א"כ כיון דלא משכחת שיהי' של העכו"ם למפרע א"כ שפיר חשיב צאנך ברור בשעת לידה דל"מ אם יסלק להעכו"ם בזוזי בודאי יהי' שלו למפרע ואף אם יגבנו העכו"ם עכ"פ בשעת לידה הי' של ישראל. ובאמת לפמ"ש לעיל נשאר סברת התוס' אף לפי המסקנא דרק בבהמת ארנונא דדינו של המלך אגוף הבהמות ואם יגבה הבהמות יהי' של המלך למפרע אבל היכי דהעכו"ם אין לו תביעה רק על מעות אז אף אם יגבה הבהמות אפ"ה לא יהי' שלו רק מכאן ולהבא ול"מ ליפטר מבכורה אבל מה ענין זה לבהמת הפקר היכי דהוא הפקרו ובשעת לידה הי' ברשות הפקר א"כ לע"ע הוי לגמרי אינו שלו וגם אם יזכה אח"כ מן ההפקר אפ"ה לא יהי' שלו רק מכאן ולהבא א"כ בשעת לידה הי' בבירור של הפקר והיכי אפשר לחייבו בבכורה והדברים ק"ו דאם בחמץ דחזינן דע"י זכות כל דהו עובר בב"י דל"מ בחמץ של שותפות דודאי עובר ואף גם בחמץ שקע"א עובר אף דקיי"ל דהגל"מ לאו כממון דמי אפ"ה בחמץ עובר ע"י זכות כל דהו ואפ"ה חזינן דבהפקיר חמצו קה"פ מהני לשיטת רוב הפוסקים אף לענין עשה דתשביתו ול"א דיעבור משום זכות הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר וע"כ כאחד מסברת האחרונים דבשלמא הואיל דאי בעי מתשיל אמרינן שאם יתשל על ההקדש יהי' למפרע שלו וכיון שמשכחת שיהי' למפרע שלו שפיר עובר בב"י אף דאין בירור שיתשל אפ"ה בזכות כל דהו עובר אבל הואיל דאי בעי פריק דגם אם יפדה לא יהי' שלו רק מכאן ולהבא מש"ה אינו עובר וגם סברא השני' דלענין שאלה יש לו לבדו זכות השאלה מ"מ שפיר חשיב עי"ז קצת בעלים אבל הואיל דאי פריק לענין פדיון כ"ע יוכל לפדות א"כ שפיר אינו עובר א"כ שני סברות הנ"ל שייכים ג"כ לענין הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר דגם זה הזכות שייך בכל אדם ולא יהי' לו זכות רק מכאן ולהבא מש"ה אינו עובר מכ"ש לענין בכורה דאם אינו של ישראל לגמרי אינו חייב בבכורה:

א"כ בשלמא אם גוף הבהמה הוא לע"ע של ישראל רק דהנכרי יש לו שיעבוד על הבהמה א"כ שפיר אם הישראל יוכל לסלק את השיעבוד בזוזי שפיר חשיב של ישראל לגמרי דהא שום אדם אין לו זכות לסלק שיעבוד העכו"ם וליקח את הבהמות רק הבעלים יש להם זכות זה ואם יסלק להעכו"ם יהי' למפרע שלו ואדרבה אף אם יגבה העכו"ם חובו מן הבהמות אפ"ה אינו של העכו"ם רק מכאן ולהבא מש"ה שפיר חייב בבכורה אבל אם הפקיר את הבהמה א"כ נהי דיוכל לזכות מן ההפקר מ"מ זכות זה שוה לכל אדם וחוץ לזה אף אם יזכה מן ההפקר אפ"ה לא יהי' שלו רק מכאן ולהבא א"כ שפיר א"א לחייב עי"ז בבכורה ע"כ הדבר ברור דא"נ דבהמת הפקר פטורה מבכורה כשיטת התוספתא א"כ ה"ה בהפקיר בהמתו קודם לידה א"כ אם עודן בשעת לידה עומדת ברשות הפקר מיפטר מבכורה ול"ח שלו אף דיוכל לזכות מן ההפקר וז"ב בס"ד. ועיין בח"ס יו"ד סו' שט"ז שכ' ג"כ דבהפקיר בהמתו שפיר מיפטר מבכורה היכי דהי' הפקר גמור היינו שהוציאו מרשותו למקום הפקר ולא אמרינן הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר דזכות זה אין להבעלים יותר מלכל אדם ואף א"נ דאמרינן הואיל דאי בעי פריק מ"מ זה רק לענין פדיון דעכ"פ הבעלים קודמין אבל לענין זכי' מן ההפקר כל אדם שוה ובחי' העירותי דלענין פדיון הבעלים יש להם זכות יותר מכל אדם דיכולין לחלל שוה מנה על פרוטה ואיש אחר לא כמ"ש התוס' מנחות ס"ח הגם דלשיטת הט"א היכי דכבר בא ליד הגזבר דלא מהני שאלה גם הבעלים אינם יכולים לחלל בפחות משויו:

אך באמת שיטת הריטב"א דהיכי דיוכל לישאל גם לכתחלה מותר לפדות בפחות משוי' א"כ ע"כ הא דמפורש בש"ס דרק בדיעבד מהני פדיון בפחות משוי' מיירי בבא ליד הגזבר ואפ"ה מהני פדיון על שו"פ א"כ תמיד יש להבעלים יותר זכות אבל לזכות מההפקר זכות כל אדם שוה ושפיר פשיטא דעי"ז ל"ח שלו ולא מיחייב עי"ז בבכורה וכמ"ש הח"ס הנ"ל ודברי הג' בעל מהרי"א הלוי צ"ע ועי' שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קנ"ט והבן:

נחזור להנ"ל דיש בו קדושת בכור אך אולי יש להאיש הנ"ל שט"מ על שבת א"כ כבר הארכתי בתשו' דשט"מ המועיל לענין שביתת בהמתו בשבת ה"ה דמועיל ליפטר מבכורה דאף דלשיטת המרדכי סוף יבמות בכור יש בו איסור כרת מ"מ איסור שביתת בהמתו בתמידית חמיר כמו איסור כרת. ובפרט דלשיטת כמ"פ בכור בזה"ז אינו רק דרבנן ועי' שו"ת ש"א ע"כ אם יש לו שט"מ לשבת מועיל ליפטר מבכורה ואם אין לו שט"מ לשבת קשה להתיר כנלע"ד ברור לדינא:

בעה"ח ב' חיי תרס"ה לפ"ק ראדימושלא. והני ידידוש"ת הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה