מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן פה
לכבוד הרב המאה"ג חו"ב החסיד בנש"ק כו' מוה' משולם זישא נ"י האבד"ק קראקעניצע יע"א:
בדבר שאלתו באלף של אלקים ניקב בתוך חלל האלף היינו שהאלף כתיקונו רק שבתוכו אינו מוקף גויל גם בחלל הה' של אלקים נמצא ג"כ נקב גם על מ' של בהבראם ג"כ יש נקב וגם בשם הויה היוד אינו ניכר שלא נשאר רק גגו של היוד ושאלו לכמה תינוקות ולא ידעו מה זאת זה תורף השאלה בקצרה
הנה מקור הדברים בש"ס דמנחות דכ"ט א"ר יהודה אמר רב כל אות שאין מוקף גויל מארבע רוחותי' פסולה והנה פשטות לשון הש"ס משמע דרק מד' רוחות בעי שיהי' מוקף גויל אבל אם יש נקב בתוך חלל האות כמו כאן דהאלף ניקב בתוך החלל שבין ראש העליון לראש התחתון בזה לא שמענו ליפסל. אך בש"ס שם קאמר עוד ניקב תוכו של ה' כשר יריכו פסול ויש שני פירושים ברש"י א' דתוכו היינו רגל שמאל ולפ"ז י"ל דבניקב תוך חלל הה' פסול דכמו דבעי שיהי' מוקף גויל מבחוץ ה"ה דבעי שיהי' כל האות מוקף גויל מבפנים ואם ניקב מבפנים בצד הדבוק להאות פסול ופי' הב' דתוכו היינו הגויל והחלק שבתוכה ונשמע לפי' זה דבפנים לא בעי שיהי' מוקף גויל ואף אם כל הגויל מבפנים ניקב ולא נשאר רק חלל ולא שום גויל בין רגל ימין לרגל שמאל אפ"ה כשר. יצא דאם בעי מוקף גויל מבפנים תלוי בב' הפירושים של רש"י. והנה בהא דקאמר ניקב יריכו אם לא נשתייר כמלא אות קטנה פסול ואם לאו כשר הקשה הב"י הא בעי מוקף גויל ותירץ ב' תירוצים א' דהא דמיפסל היכי שאינו מוקף גויל דוקא אם נדבק באות חברתה אז אף דניכר לתינוק דהם שתי אותיות אפ"ה פסול דלא מיקרי כתיבה תמה אבל בניקב למטה ואינו נדבק לשום אות כשר ותירוץ הב' דאם בשעת הכתיבה הי' מוקף גויל ורק אח"כ ניקב כשר:
והנה באמת לכאורה לולא דברי רש"י ז"ל סי' מקום לתרץ קושית הב"י לפמ"ש המרדכי בשם רבינו שמשון דאין היקף גויל פוסל רק בתפילין אבל בס"ת אינו מעכב בדיעבד. א"כ י"ל דהא דקאמר הש"ס א נשתייר כמלוא אות קטנה כשר מיירי בס"ת דשם אין הקפת גויל מעכב בדיעבד. ולפ"ז הי' מקום לומר דאף לפירוש שני של רש"י ז"ל מ"מ י"ל דבאמת בעי שיהי' מוקף גויל גם מבפנים ורק הא דכשר כאן מיירי בס"ת דלא מעכב בדיעבד. ובאמת בתפילין דבעי הקפת גויל י"ל דניקב תוכו נמי פסול:
אך באמת רש"י ז"ל פירש דהכא בהא דנקט יריכו פסול בתפילין קמיירי וכן פירש בהא דאיפסקא לי' כרעא דהה' היינו בתפילין ובתפילין לכ"ע הקפת גויל מעכב בדיעבד ושוב הדרא קושית הב"י ועכצ"ל כא' מב' התירוצים ובאמת עוד הי' מקום לומר בישוב קושית הב"י לפמ"ש עוד שם בהג"ה מרדכי דאין היקף גויל פוסל בדיעבד רק באותיות של שם א"כ י"ל דהא דתני שם אם נשתייר כמלא אות קטנה מיירי בשאר תיבות שאינו משם ולפ"ז לא נשמע דניטל תוכו לא יהי' בכלל אינו מוקף גויל ונשמע דבניטל תוכו של אות בשם יופסל לכו"ע אך באמת בב"י ריש סי' ל"ב מסיק דהעיקר דבכל אות אף שאינו משם אפ"ה מעכב הקפת גויל אף בדיעבד א"כ שוב ע"כ נשמע כא' מב' התירוצים של הב"י. והנה הפוסקים כתבו דדינו דירושלמי דניקב תוכו פסול תלוי בב' פירושים של רש"י ז"ל ולפע"ד י"ל דבאמת לכ"ע בניקב כל תוכו חשיב בכלל אינו מוקף גויל ורק דב' הפירושים של רש"י תלוי בב' תירוצים הנ"ל דלשיטה הראשונה דבאם אינה נוגע באות חברתה כשר אף אם נעשה הנקב מתחילת הכתיבה א"כ הא דתני ניקב יריכו אם נשתייר שיעור אות קטנה כשר מיירי אף בניקב תיכף מתחילת הכתיבה א"כ שוב בכה"ג בנדבק באות חברתה פסול ולפמ"ש הנוב"י קמא סי' ע"ה בלא נשאר גויל כלל בתוך החלל דמי לנדבק באות חברתה א"כ שפיר לא מצי לפרש דמיירי בניקב כל תוכו דיופסל משום שאינו מוקף גויל אבל פירוש השני קאי לשיטה זו דאם אינו מוקף גויל פסול אף באינו דבוק לאות אחר א"כ ע"כ הא דתני ניקב יריכו אם נשתייר כמלא אות קטנה כשר מיירי בניקב אחר הכתיבה א"כ שוב שפיר גם בניקב כל תוכו כשר דבניקב אח"כ כשר גם בנדבק באות אחר וה"ה בניטל כל הגויל שבין אות לאות או שבתוך האות:
ויצא לפ"ז דבניקב תיכף מתחלתו כל הגויל שבתוך חלל האות שפיר יופסל לכ"ע ובניקב רק מעט ואחר הכתיבה כשר לכ"ע דעכ"פ לא גרע ניקב בתוך החלל מניקב בחוץ וכשר לכ"ע היכי דנעשה אח"כ ואינו נוגע באות אחר ונשאר גויל בין אות לאות ובאמת היכי דניקב מתחילת הכתיבה בתוך חלל הה' סמוך לרגל ימין או סמוך לגגו אף בנשאר גויל בתוך החלל אפ"ה פסול לתירוץ הב' של הב"י ויש לפלפל בזה הרבה אך בטור כ' דניקב בתוך האות אחר שנכתב כשר וי"א אפי' ניקב כל תוכו ומביא בשם הירושלמי לפסול אם ניקב כל תוכו דבעי גם מבפנים הקפת גויל:
ובאמת א"ש מה שהביא בשם הירושלמי ליפסל רק בניקב כל תוכו דהא השתא מיירי בניקב אחר הכתיבה וא"כ בנשאר עכ"פ מקצת גויל בתוך החלל ג"כ כשר לב' התירוצים ולא גרע אם אינו מוקף גויל מבפנים מאינו מוקף גויל מבחוץ. והנה בב"י מפלפל הא דכ' הטור אם ניקב כל תוכו פסול אם הוא לשון הטור דמכריע כשי' הירושלמי ולפע"ד גם לפי' השני של רש"י ז"ל אין ראי' דלא ס"ל כהירושלמי רק דקאי בשיטה זו דבניקב בתחלת הכתיבה פסול אף באינו דבוק בשום אות. וא"כ ע"כ דמיירי הש"ס הכא בניקב אח"כ ושוב לא איכפת לן בניקב כל החלל אבל באמת באם בתחלה ניקב כל החלל י"ל דלכ"ע מיפסל ובניקב מתחלתו מקצת גויל בפנים או בניקב אח"כ כל החלל תלוי בב' התירוצים של הב"י אבל באמת י"ל דניקב בתוך החלל דמי לניקב מבחוץ. וא"כ הא דנקט בש"ע סעיף ט"ו דניקב אחר שנכתב תוך הה' אף שהנקב ממלא כל החלל כשר י"ל דהטעם דס"ל דאין חילוק בין דבוק באות אחר רק אם נעשה אח"כ כשר והירושלמי דפוסל או דמיירי בניקב מתחלתו דאז י"ל דפסול אף בניקב מעט בצד האות או דקאי בתירוץ הראשון דהעיקר תלוי בנדבק לאות אחר או שעכ"פ לא נשאר שום גויל מפסיק כמ"ש הנוב"י שם בסי' ע"ה. ובט"ז שם סק"ח כ' דדינו דהירושלמי תלוי בב' הפירושים ברש"י ולפ"ז מה דפסק בש"ע דבעי שגם ברגל שמאל ישאר כמלא אות קטנה ע"כ דניקב מבפנים כשר ועכ"פ בניקב מתוכו רק במקצת כשר ועיי"ש בלב"ש שתמה ע"ז דעכ"פ מקצת האות אינו מוקף גויל מתוכו ולפ"ד י"ל דבאמת לשיטת הירושלמי באם מתחילתו ניקב רק מעט בחללו אצל האות ג"כ פסול ורק הכא דקאי בניקב אח"כ א"כ לתירוץ הב' של הב"י כשר אף באינו מוקף גויל מבחוץ ורק דיש להחמיר מכח תירוץ הא' א"כ שוב בעי שכל הגויל יהי' ניטל שיהי' דמי לנדבק לאות אחר ועיי"ש בט"ז אות י"ד שהקשה אהא דפסק לעיל כשיטת הירושלמי הא בניקב אח"כ כשר ויפה כ' בזה בנוב"י דחשש לשני השיטות דבתחלת הכתיבה פסול אף באינו דבוק וחושש ג"כ דבנדבק באות חברתה פסול אף בנעשה אח"כ וה"ה בניקב כל החלל וכמ"ש בנוב"י ובפמ"ג ובלב"ש שם הפריז על המדה ודעתו דיש חילוק בין בבלי לירושלמי בניקב כל תוכו אף מתחלתו ולפע"ד י"ל דאין פלוגתא ורק ב' הפירושים של רש"י ז"ל תלוי בב' התירוצים של הב"י דפירוש הראשון דהעיקר תלוי באינו דבוק לאות א"כ הכא בש"ס דנקט אם נשאר כאות קטנה כשר מיירי אף בנעשה כך מתחלתו וא"כ בכה"ג בניטל כל תוכו פסול ולכך מפרש שניטל רגל שמאל ולפי' השני ר"ל דבניקב מתחילת הכתיבה פסול אף באינו דבוק לאות וא"כ ע"כ מיירי הכא בניקב אח"כ א"כ אף בניקב כל החלל כשר. עכ"פ הכא שניקב רק בחלל האלף ולא ניטל כל הגויל א"כ ממ"נ כשר דאף אי נימא דבעי גם מתוכו שיהי' מוקף גויל וגם בניקב מקצת חללו בצד הדבוק להאות פסול מ"מ בנעשה אח"כ ואינו ניקב כל החלל לכ"ע כשר דעכ"פ לא גרע מניקב בין אות לאות ונשאר מקצת גויל והנקב נעשה אח"כ דכשר לב' התירוצים ובפרט דלשיטת הרבה פוסקים וכן הסכים הלב"ש יש בזה פלוגתא בין הבבלי לירושלמי דלשיטת הבבלי ל"צ בתוך החלל שיהי' מוקף גויל ואף בניקב כל תוכו מתחילת הכתיבה כשר א"כ הכא ליכא שום חשש לכ"ע:
הגם שיש לחוש לשיטת הסוברים דרק באותיות של השם מעכב הקפת גויל א"כ לשיטה זו לא קשה קושית הב"י ושוב י"ל היכי דמעכב הקפת גויל פסול אף בניקב אח"כ ואף באינו דבוק לשום אות ושוב יש לחוש לשיטת הירושלמי דגם מבפנים בעי הקפת גויל אך באמת שיטה זו דחו הפוסקים וקיי"ל דדעה שלא הובא בש"ע אין לצרפו לס"ס. ובפרט דאם נחוש לשיטה זו שוב יש לצרף שיטת הר"ש דלא מעכב הקפת גויל רק בתפילין ועי' שו"ת רח"כ ז"ל סי' מ"ב שהשואל שם הוכיח דגם שיטת רש"י ז"ל הוא כן מדפי' דמיירי בתפילין ועיי"ש בס' מ"ח מ"ש בפי' דברי רש"י ז"ל דבס"ת מהני לדבק מטלית ודעתו דגם בשם ל"צ כסדרן ובאמת עי' בט"ז יו"ד סי' ר"פ דל"מ באם מוקף גויל רק ע"י המטלית עכ"פ לשיטת הר"ש ולפמ"ש השואל שם בשו"ת רח"כ ז"ל סי' מ"ב בס"ת אינו מעכב הקפת גויל וא"נ דא"א לצרף שיטה זו דאינו מובא בש"ע גם דעת הגה מרדכי אינו מובא בש"ע והעיקר דבכל אות מעכב הקפת גויל א"כ ע"כ נשמע כא' מב' התירוצים של הב"י ולפמ"ש דב' לשונות שברש"י פליגי בזה א"כ שוב אף די"ל דאין חילוק בין בבלי לירושלמי אבל עכ"פ בניקב אח"כ ורק מקצת גויל ניטל לכ"ע כשר בלי שום פקפוק. וגם על שאר האותיות שאינו מוקף גויל בראשם ג"כ כשר הואיל שניקב אחר הכתיבה ואינו נוגע באות אחר ובפרט לענין המ' של בהבראם דאינו בשם יש עוד צירוף שיטת הג"ה מרדכי דאין הקפת גויל מעכב רק בשם ובפרט דממ"נ א"נ דלא כשיטה זו ע"כ דצריך לחלק כא' מתירוצי הב"י ושוב בודאי הכא כשר ואין להאריך בזה. ובפרט לפמ"ש כת"ה דהנקב אינו ניכר רק ע"י השמש א"כ יש צירוף שיטת המ"א ס"ק ט"ו דמכשיר אף בלא נשאר שיעור אות ועיי"ש בלב"ש שכ' דאם לא נפל הדיו ממקום הזה גם הט"ז מכשיר א"כ מכ"ש דליכא בזה חשש מטעם הקפת גויל וז"ב ופשוט:
ובדבר ספק השני לענין שנמחק היוד של פסוק ויאמר השם אל האשה. הנה באמת יש שני עצות א' לתקן היינו למחוק הקו הנשאר מן היוד דהיכי דלא נשאר צורת אות לכ"ע מותר למוחקו כמפורש בש"ע דנהי דכ' הנו"ב תנינא דגם במוחק מקצת אות מהשם יש איסור דרבנן ובשו"ת הרמ"ע מפאני מפורש דיש בזה איסור תורה והוא מדין ח"ש באיסורין עיי"ש אבל כ"ז כשהשם הוא כתיקונו אז י"ל דשייך חזי לאצטרופי וכמ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת דמה"ת עשו סייג שלא יבוא לאכול עוד חצי זית בכא"פ והדבר מבואר במאירי לשבת והארכתי בזה בתשו' עכ"פ כ"ז אם השם שלם אז שייך לאסור גם במחיקה במקצת דשייך סייג אבל בלא נשאר רק חצי אות א"כ ל"ש סייג דעתה ל"ש חזי לאצטרופי וכמ"ש הצל"ח פסחים מ"ד דבסוף יום ז' של פסח ח"ש מותר דל"ש ח"ל ועי' בא"מ בת"ש דבנשבע על ככר ולא נשאר רק חצי זית דליכא איסור תורה דל"ש ח"ל א"כ בכה"ג פשיטא דמותר למחוק ראש היוד:
אך באמת אי לא יכתוב רק היוד מחדש ושאר האותיות ישארו כמקדם יש חשש מחמת שי"ל דשם הוי' בעיי כסדרן. והגם דמפורש בשו"ת רח"כ ז"ל סי' מ"ג דאם נמחק רק אות אחת שוב פקע הקדושה גם משאר החותיות ומותר למחוק כולן וכן רוצה לצדד גם בשו"ת ד"ח שם סי' קכ"א ושוב אפשר למחוק גם שאר אותיות ויכתוב השם שנית כסדרן:
אך באמת שם בשו"ת רח"כ מביא תשו' מהג' מוה' יעקב ז"ל מלבוב שחולק ע"ז דרק קודם שנגמר השם אז לא חל הקדושה על אות אחת או שתים היכי שאינו שם בפני עצמו אבל אחר שכבר נגמר השם אז חל הקדושה על כל אות ונהי שנמחק אות אחת מותר לתקנו אבל עכ"פ על שאר אותיות שהמה בצורתן אסור למחוק עיי"ש שמביא דברי הש"ס וכי קדושה שבהן להיכי הלכה. וא"כ שוב י"ל דאסור למחוק שאר האותיות ושוב יש חשש מחמת שלא כסדרן הגם דבשו"ת ד"ח שם מביא דברי הרמ"ע דבגמר האות נתפשט הקדושה אכל האותיות. אבל עכ"פ י"ל דיש חשש מחמת שלא כסדרן:
אך באמת בעיקר הדבר אי בעי כסדרן בהשם הנה בשו"ת גינת וורדים מביא ראי' מהא דקאמר בש"ס נטפל מלאחרי' אינו נמחק שכבר קדשו השם וא"נ דל"ב כסדרן משכחת שכ' למפרע וא"כ כתב הנטפל מלאחרי' קודם השם והנטפל מנפני' קודם השם וע"כ דבעי כסדרן. ולפע"ד לפי שיטת הט"ז סי' ע"ו וכן דעת הנוב"י בכמה תשו' דאיסור מחיקה בנטפלין הוא רק דרבנן שמא יבוא למחוק גוף השם וא"כ שפיר הנטפל מלאחרי' אף שבאמת כתבו קודם השם מ"מ הריאה שנכתב אחר השם ודרך לכותבו כסדרן א"כ ידמה בדעתו שנכתב אחר השם וכבר קדשו השם ויבוא למחוק גוף השם ונטפל לפני' נמחק שדרך לכותבו קודם השם ולא יבוא למחוק גוף השם והארכתי בזה:
עכ"פ שיטת רוב הפוסקים דל"ב בשם כסדרן וא"כ סגי באם יתקן היוד לחוד וא"כ למה לנו להכניס א"ע בס' מחיקת שאר אותיות שבשם. אך באמת יותר טוב לקדור השם דקדורה לצורך תיקון בודאי שרי היכי שהשם גורם הפסול כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' רס"ד והכא עדיף יותר לקדור כדי שלא נצטרך לבוא לחשש שם שלא כסדרן. עכ"פ לפע"ד שני הדרכים המה טובים לתקן היוד ג"כ שרי וליכא חשש משום שלא כסדרן אך יותר טוב לקדור השם עם איזה תיבות ולכתוב השם כסדרן כמ"ש בח"ס סי' הנ"ל ובד"ח שם כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:
בעה"ח אור יום ד' נח תרס"ה לפה"ק ראדימושלא. והנני ידידו"ש הק'
שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל.