אור ברסלב
מהרש חלק א סימן פד

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן פד

סימן פג

לכבוד הרב המאה"ג חו"ב בנש"ק וכו' מוה' שלמה זלמן פרענקיל נ"י האבד"ק יעדלאווע יע"א:

בדבר שאלתו באיש אחד מחזיק האראנדע בעירו ואיזה אנשים השתדלו שיתנו להם רשיון למכור משקאות חתומים עפ"י קאנסענץ ועפ"י דד"מ מחיובים רק למכור משקאות הנקרא חעמיש ערצייג וגם במידת ידיעות ועפ"י אופנים לפי חוקי המשפט יש לבעל האראנדע רשות בכל פעם לבדוק מעשיהם אם מתנהגים לפי חוקי הקאנסענץ וגרם להם הרבה טרחות עד שנתפשרו שיקחו אצלו משקה ויתנו לו ריוח ועי"כ לא ידקדק עמהם והתנהגו כך קרוב לשנה וכעת ביקש מחזיק האראנדע הנ"ל משר הפלך שיעשה בדיקה אם מתנהגים כפי החוק ויען אשר סמכו על פשר נ"ל לא דקדקו שיהי' כפי החוק ונענשו עי"ז בסכום רב ועתה המה חייבים לבעל האראנדע הנ"ל סכום מעות ורצונם לנכות הסכום שנענשו באמרם כי סמכו א"ע על הפשר הנ"ל ועי"ז לא דקדקו להתנהג כפי חוקי הממשלה זה תורף טענתם בקצרה:

והנה כת"ה נסתפק אי מותר להשתדל ליקח קאנסענץ שגורם בזה קצת ריעותא למחזיק האראנדע ומביא מ"ש בשו"ת ד"ח ח"מ סי' ז' דאסור להשתדל היכי דיש לאחד זכות הטרעפיק אסור לאחר להשתדל בזה. הנה באמת בד"ח ח"ב סי' ל"ט כ' להיפך דכיון דעפ"י דד"מ רשות גם לאחר לקבל הטרעפיק לא זכה הראשון בזכות זה שלא ליתן טרעפיק לשים אדם. ובאמת בד"ז האריך בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' נ"ט ופוסק דאסור להשתדל להשיג טרעפיק ותוכן דבריו דנהי דבסחורה בזול הוי כמציאה ול"ש דין דעני המהפך מ"מ היכי דהשני נהנה בטרחת הראשון לכ"ע מיקרי רשע וכמ"ש המהרי"ט גבי מלמד. הנה באמת בשו"ת בית שלמה סי' צ"ז דחה דבריו דהא בהא דב"ב דנ"ד גבי נכסי עכו"ם ס"ל להרבה פוסקים דהשני א"צ לשלם דמים להראשון וא"כ נהנה בטרחת הראשון ואפ"ה ס"ל להרבה פוסקים דלא נקרא רשע אך בשו"ת בית שלמה שם כ' דכיון דהראשון הוציא הוצאת רבות עד שהשיג הטרעפיק וסמך אדעתי' שגם הפדיון לאחדים ינתן לו בכה"ג דמי להא דדגים דמרחיקין משום דשאני דגים דייהבו סייריהו וגם כ' שם עוד דכיון דהראשון אומנתו בכך א"כ בכה"ג שייך עכ"פ הדין דעני המהפך בחררה ושוב היכי דאומנתו בכך וסמך אדעתי' טובא שוב גם מוציאין בדיינין. עכ"פ גם לדברי המרי"א הלוי הנ"ל והב"ש זה רק בטרעפיק דהראשון זכה בו כבר א"כ הוי כנוטל מחייתו של חבירו א"כ שפיר נהי דקיי"ל מושיב חנות בצד חנותו של חבירו משום דל"ח פוסק חיותו של חבירו דכ"א עושה בשלו וידוע שיטת הראב"ד דגרמי אינו חייב רק בדחברי' קעביד אבל אם בדידי' קא עביד וחבירו ממילא נפסד א"ח. ובפרט ששייך הטעם דמה דיהבי לך משמיא שייך לך. ועי' בח"ס חו"מ סי' ס"א וסי' ע"ט וקי"ח באריכות דהיכי דהוי פוסק חיותא לגמרי אסור א"כ י"ל דאם לוקח טרעפיק הקטן ג"כ חשיב פיסוק חיותא במקצת אבל הכא בענין הקאנסענץ הוא עסק אחר לגמרי וזה אינה שייך כלל למחזיק האראנדע דמחזיק האראנדע א"צ למכור דוקא משקאות כאלו כי רשות לו למכור משקאות כרצונו א"כ נהי דעי"ז שיש קאנסענץ בעיר מתמעט הפדיון משכר וכי נקרא זה גורם היזק לחבירו הא כ"א יש לו רשות עפ"י דד"מ וגם עפ"י ד"ת לעשות מסחר כרצונו ונהי דיגרם עי"ז פסידא להמחזיק האראנדע מ"מ זה מיקרי בדידי' קעביד מעשה ול"ח גרמי ואדרבה א"צ השני להפסיד זכות שיוכל להיות לו בהשגת הקאנסענץ בשביל שירויח חבירו דנודע מ"ש התוס' ביומא פ"ב ויבמות י"ג וסנהדרין ע"ה ופסחים דאף דבפק"נ יהרוג ואל יעבור מ"מ אם אומרים הנח לזרוק עצמך על תינוק ואם לאו יהרגו אותך דא"צ למסור נפשו דשייך להיפך מאי חזית א"כ ה"נ א"צ להפסיד ממון להשני בשביל שלא יגיע איזה פסידא לחבירו והגם דמניעת הריוח ל"ח בכלל פסידא דיורשים כמפורש בש"ס דב"ב דקמ"ה דמשום פסידא דלקוחות מותר לפתוח הקבר ומשום פסידא דיורשים לא וכ' התוס' שם דגבי היורשים ל"ח פסידא משום לפי שאינם מפסידם מכיסם מ"מ כ"ז שם דעכ"פ צריכים לנינויל המת הזה אסור כיון שלא יופסד מעות מכיסו אבל הכא דאינו עושה שום פעולה בחפץ חבירו לכ"ע א"צ לוותר על זכותו אף שעדין לא זכה בו ומותר לו להשתדל להשיג קאנסענץ וז"ב ופשוט:

ובדבר הס' השני אם מחזיק האראנדע מותר לילך עפ"י משפטי ערכאות לבדוק אם מתנהגים עפ"י חוקי הקאנסענץ לפע"ד קשה להתיר דמה לו להשגיח עליהם בשלמא אם ישראל מוכר יי"ש השייך תחת מחזיק האראנדע א"כ ידוע מ"ש בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ב סי' רל"ב דאף דנאמר דמעולם זכות מכס המלך ל"ח רק בכלל הפקעת הלואתו מ"מ אם ישראל שוכרו שוב אסור לשום איש לעשות העלמה דהישראל זכה בזה עפ"י דד"מ והוי ממון גמור של ישראל ובישראל אף הפקעת הלואתו אסור. אך כ"ז במוכר משקה פשוט שהוא עפ"י דד"מ תחת זכות האראנדע א"כ הוי ממון ישראל ואסור לגרע זכותו ועכ"ז בודאי דאסור למחזיק האראנדע לילך תיכף בדיני עכו"ם רק יתבענו תחילה בפני בד"י כמ"ש שם בשו"מ אבל הכא דבאמת זכות משקאות כאילו אינו שייך לזכות האראנדע רק שעפ"י דד"מ יש חומרות אבל עכ"פ אסור לישראל לגרום עי"ז הפסד לבעל הקאנסענץ דהא אינו עסק שלו כלל ובפרט שלא תבעו תחילה לפני בד"י פשיטא דאם מוסרו לדיני עכו"ם צריך לשלם לו כל היזקו ובפרט הכא שהתפשרו א"ע עם מחזיקי האראנדע והמה בתומם האמינו לו כי לא ישגיח עליהם ועי"ז לא דקדקו להתנהג כפי משפטי סקאנסענץ פשיטא דאם הוא הלך ברמאות הוי בכלל מסור גמור וחייב לשלם כל מה שגרם להם הפסד וד"ז ברור בס"ד:

והנה לכאורה הי' מקום לומר דאף אם הי' ס' אי יש בזה דין מסור ג"כ י"ל כיון דהם מוחזקים יוכלו לומר קים לי דחייב לשלם והנה ראיתי בשו"ת בית שלמה סי' ל"ו בעובדא כזו אשר אחד הי' חייב לחבירו מעות והוא הי' לו תביעה על מלוה שלו בדבר שלא יוכל לזכות רק מצד קים לי והתביעה הי' מחמת שגרם לו היזק וכ' כיון דלוה דינו במעות ונזיקין דיני בקרקע א"כ הדין דזה גובה וזה גובה וא"כ שוב כיון דצריך לשלם שוב לא יוכל לטעון קים לי. ובאמת תמהתי ע"ז מדברי הנמ"י פ"ד דב"ק הביאו המח"א פ"ב מהל' מלוה ולוה דאדרבה בנזיקין לפי שגובה מעידית א"כ זהו בכלל עידית שיעמוד כ"א בשלו. אך אנכי אמרתי עפ"י קושית מהר"י באסאן דאמאי ס' ממון לקולא הא הוי ס' גזל רק התירץ דא"כ גם אצל השני יהי' ס' גזל אבל בכה"ג דגבי השני הוי רק ס' גזל דרבנן דד"ג אינו רק חיוב דרבנן כמ"ש התוס' כתובות ל"ד וב"ק דע"א ובש"ך סי' שפ"א א"כ גבי הראשון הוי ס' גזל ד"ת שפיר צריך לשלם להשני ושוב לא יוכל לטעון קי"ל. א"כ גם בנ"ד אי הי' בזה ס' אי חשיב זה בכלל מסור אז לא הי' מועיל טענת קים לי דכיון דהחוב הוא ודאי והדד"ג ס' א"כ לענין הדד"ג הוי ס' דרבנן ואם לא ישלם החוב הוי ס' גזל ד"ת אבל באמת הדבר ברור דהוי ודאי בכלל מסור ומחויב לשלם כל ההיזק אם יתברר שהוא גרם ההיזק היינו אם יוכלו לברר וזה תלוי בראות עיני הב"ד אבל אם יתברר שההיזק נעשה בגרמתו פשוט וברור דחייב לשלם כנלע"ד ברור לדינא:

ובדבר השאלה השני' באם צריכים לשחוט ולבשל בשביל חולה שיב"ס אי מותר למלוח הבשר ג"כ או יתנו לו לאכול בלתי מליח הנה באמת הדבר ידוע דמליחות בשר עכ"פ יש בו איסור דרבנן נהי דאין עיבוד באוכלין מ"מ איסור דרבנן יש כמפורש בתוס' שבת דע"ה ע"ב וכן מפורש במס' ביצה די"א ע"ב דרק ע"י הערמה שרי וגם רק קודם אכילה כמ"ש התוס' שם. אך הכא הס' כיון דע"כ צריך החולה לאכול אי מותר להבריא למלוח ולעבור על איסור דרבנן כדי שלא יעבור החולה איסור דם. והנה מוכרחים להקדים הטעם שנאמר בפוסקים בהא דקיי"ל דשוחטין בשביל חולה שיב"ס בשבת ואין מאכילין אותו נבילה ולשיטת הרבינו מאיר הובא ברא"ש שם בפ"ב דיומא הטעם דשבת הותרה אצל פ"נ ושאר איסורין דחויין ומשמע שם דגם בעוף אף א"נ דאין שחיטה לעוף מה"ת אפ"ה אסור לנחור ע"י עכו"ם דגם איסור דרבנן חמיר מאיסור תורה של שבת וע"כ נשמע דגם איסורי דרבנן חשיב רק דחוי' אצל חולה ונשמע לכאורה דגם איסורי דרבנן חשיבי איסורי חפצא וכמ"ש הח"ס ראי' משיטת הש"ך בסי' קי"ט דגם באיסורי דרבנן ל"ח הנאה ורק הא דבמוכר איסור דרבנן א"צ להחזיר הדמים משום דלהפסיד ממון אוקמא אד"ת ועי' מח"א הל' אונאה סי' כ"ו מש"ה שבת דל"ח רק איסור גברא חשיב הותרה:

א"כ נשמע דאף אם אפשר להאכילו איסור דרבנן אפ"ה עובר הישראל איסור סקילה ולא ליתן לו איסור דרבנן מכ"ש הכא דהישראל אינו עושה במליחה רק איסור דרבנן א"כ יותר טוב שיעשה איסור דרבנן מאיסורי שבת משיאכל עצם איסור דרבנן ובפרט כיון שעכ"פ כבר הותרה לו לישראל איסור שבת בשחיטתו א"כ י"ל דאשתרי נמי לצורך מליחה כדי להצילו מאיסור דם ואף שי"ל דלפי סברת הפוסקים דשבת אצל פק"נ הותרה א"כ בהותרה ל"א מגו דאשתרי כדקאמר רבא זבחים ל"ב. אך באמת נודע מה שהעיר בח"ס או"ח סי' פ"ה מהא דמשני במנחות דע"ב שאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת הא שבת אצל קרבנות בודאי הוי הותרה אף א"נ דאצל פק"נ הוא דחי' מ"מ גבי פק"נ הוא ענין מקרי ודמי לטומאה אבל קרבנות הוא ענין תמידי א"כ בודאי הוי הותרה כמפורש יומא מ"ז ועי' בשו"ת עט"ח סי' ד' מ"ש בזה בישוב דברי הכ"מ. וא"כ בהותרה ל"א מגו דאשתרי:

ועכצ"ל דסברת הש"ס נהי דבהותרה ל"א מגו דאשתרי זה דוקא לענין טמא מת ונעשה זב כיון דטומאת זיבה באפי נפשי' לא הותר כלל אז אף כשמזדמן בהדי טמא מת מ"מ בהותר ל"א מגו דאשתרי אבל הקטר חלבים באמת הוא צורך קרבן וצריך לדחות את השבת ורק משום דאפשר לקיים שניהם ס"ד דהש"ס דלא לדחי וע"ז קאמר הש"ס דכיון דעכ"פ כבר חילל שבת בשחיטה נהי דהוי הותרה מ"מ עכ"פ ל"ח בכלל אפשר לקיים שניהם א"כ ה"נ באמת גם המליחה הוא לצורך החולה ורק דאפ"ל שלא ידחה לפי שאפשר להחולה לאכול בלי מליחה ע"ז שוב אמרינן כיון דעכ"פ מחלל שבת בשחיטה ובישול שוב ל"ת אפלק"ש ומותר למלוח. וכן נמי לטעם הר"ן דמש"ה מותר לשחוט דהרבה זיתי נבילה חמור מאיסור שבת א"כ ה"נ אם יאכל בלתי מליחה יעבור איסור דם בכל חתיכה כמ"ש הפמ"ג או"ח סי' שכ"ח דגם בכ"ש עובר איסור ובמליחה לא יעבור רק איסור דרבנן פ"א ואף דמצינו בש"ס דסוכה ט"ז דשבות דשבת חמור מ"מ כיון דאיסור שבת ד"ת נדחה מפני הרבה זיתי נבילה ה"ה דאיסור דרבנן דשבת נדחה מפני הרבה זיתי דם אף דדם שבשלו הוא רק דרבנן מ"מ איסור דם יעבור בכל חתיכה שאוכל א"כ הדבר פשוט דלשני טעמים הללו פשיטא דמותר למלוח. ואי דצריך לשרותו קודם מליחה וזה אסור ג"כ בשבת לשיטת הרבה פוסקים מדברי השב"י והנוב"י אך באמת לסברת הנוב"י האיסור משום דמרכך הבשר א"כ אם יטול ידיו על הכלי שמונח בו הבשר שרי כמ"ש הנוב"י ואף א"נ דחשיב תיקון מה שמתירו לאכילה מ"מ לענין חולה שמותר לו לאכול אף בלי הדחה י"ל דל"ח תיקון כמ"ש הה"מ דמש"ה כלי שנטמא בולד הטומאה ל"ח תיקון לפי שאפשר לשמש בו דברים טמאים ועי' תוס' ביצה ד"ט דיש ה"א דמותר להפריש חלה ביו"ט אף מעיסה שנילוש מעיו"ט לפי שחלת חו"ל אוכל ואח"כ מפריש י"ל דל"ח תיקון ובחי' הארכתי בזה הרבה א"כ פשיטא דשרי:

אך לשיטת הריב"ש דמש"ה שוחטין לחולה ואין מאכילין אותו נבילה לפי שנפש החולה קץ באכילת איסור ויסתכן א"כ י"ל דבאיסור דרבנן א"נ דל"ח רק איסור גברא כשי' הנה"מ בסי' רל"ד א"כ י"ל דל"ש נפשו קצה באכילת איסור א"כ י"ל דשוב אסור להבריא לעבור איסור דרבנן במליחת הבשר ומוטב שיאכל החולה בעצמו איסור דרבנן בדם שבישלו. וכבר העיר בזה הפמ"ג. ועוד י"ל לפמ"ש הפר"ד שם דמש"ה אסיר להפריש תרומה ולערבו בהא דאחזו בולמוס דדבר שאינו לצורך גוף הפק"נ רק להצילו מאיסור שוב אין אומרין חטא כדי שיזכה החולה ובא"מ הסכים לזה דכיון דבתרומה אסור לבטלו ברוב מה"ת שוב אין אומרים חטא. א"כ י"ל דגם כאן כיון דלהחולה אין נ"מ אם הוא מליח רק להצילו מכמה איסורין באכילת דם שוב י"ל אין אומרין חטא:

אך באמת חזינן דעכ"פ מותר להפריש תרומה בשבת אף בעציץ שאינו נקוב חזינן דגם מה שאינו לצורך החולה מ"מ מותר להבריא לעבור על איסור דרבנן דהפרשת תרומה בשבת להציל את החולה מכמה איסורי טבל דרבנן ה"ה די"ל דמותר לישראל לעבור איסור דרבנן דמליחת הבשר להציל את החולה מכמה איסורי דם דרבנן ואף דמולח בש"ס שם דפ"ג דבמעשר ירק א"צ לעשר לרבי וכן קיימא לן וא"כ י"ל דאיסור דם לא חמיר מתרומת ירק וא"כ אין להישראל לעבור איסור דרבנן בשביל להציל את החולה מאיסור דם דרבנן ואף דאיסור דם חשיב יש לו עיקר מה"ת מ"מ גם תרומת פירות חשיב יש לו עיקר מה"ת כמפורש תוס' עירובין ל"ב וביצה ד"ד ע"ב ואפ"ה אין מתירין לעשר הן אמת דהר"מ ז"ל בפי"ד מהמ"א אינו מביא זה הדין דבירק א"צ לעשר וכבר העיר בזה המג"א סי' תרי"ח אך עכ"פ בדבר הש"ס מפורש כן. אך באמת י"ל דשם. אם יאכל בלתי מעושר ג"כ יש עצה עכ"פ גם אחר שכבר אכל להפריש תרומה אח"כ ויחול למפרע כמ"ש השעה"מ בפ"ה מתרומות ונהי דבתרומה ד"ת לא סמכינן ע"ז אבל בדרבנן יש לסמוך ע"ז אבל הכא דליכא תקנתא שפיר מוטב שהישראל יעבור איד"ר במליחה להצילו מכמה זיתי דם ובפרט דרוב הפוסקים הסכימו דגם באיד"ר שייך נפשו קצה באכילת איסור וא"כ שייך גם טעם הריב"ש א"כ שייך כל ההיתרים שיש בהא דמתירין השחיטה ה"ה דשייכי במליחה ובפרט דדם שבישלו חמיר משאר איסורי דרבנן כמ"ש הפמ"ג בפתיחה למליחה דל"א בכל ס' שלו אזלינן לקולא א"כ מכל הני טעמים הנ"ל נלע"ד ברור דמותר לישראל למולחו ומוטב שלא להאכילו עם דמו שוב מצאתי בשו"ת אבני צדק להגה"צ ז"ל מסיגיט סי' ל"ח הביא עובדא כזו והביא בשם שו"ת מהר"ם שיק שפוסק כן ושו"ת מהר"ם שיק אינו ת"י עכ"פ לדינא גם דעתי נוטה כשיטת מהר"ם שיק והאבני צדק כנלע"ד בס"ד ברור לדינא:

בעה"ח יום ג' מ"ז למב"י ראדימושלא. והנני ידידו"ש הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה