מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן עג
להרב הה"ג חו"ב החסיד המפורסים וכו' כקש"ת מוה' חיים נאלד נ"י מוצד"ק קראקא יע"א:
בדבר שאלתו באחד ממדינתינו שמו מרדכי שטיינהויז שנסע לאמעריקא זה זמן רב וגם אחותו דרה שמה וכאן דרים אמו ואחיו וזה ב' שנים שבא מכתב מאחותם משמה וכתבה לאחיו מפה ונכתב בו כמה דברים ובתוכו נכתב ג"כ שאחיו מרדכי מת ובניו יאמרו קדיש ונכתב שמה הזמן שמת ואח"ז כ' משה ואמו לבתם לאמעריקא שתכתב להם כל פרטי הדברים ממיתת מרדכי והשיבה להם באריכות כי אשתו השני' עומדת להינשא גם כתבה שם דברים הנוגעים לעצמה. אח"ז כתבה זו' של משה לגיסתה שתשלח טאטען שיין ושלחה ליד אחיו טאטען שיין בלשון ענגליש כי מאקס גאלדשטיין מת ומקוים בחותם הנטאר. גם שלחה כתב תעודה משני אנשים הראשון כתב ישראל ולשונו בלה"ק כי מרדכי גאלדשטיין מת ביום ד' י"ט אדר והשני בכתב ולשון ענגליש כי מ. גאלדשטיין אשר הי' נקרא בביתו שטיינהויז מת. אך שם עירו לא הזכיר ואחותו א"י לכתוב ורק הוא כתב אחרים ורק כתב תעודת העדים עם המכתב של אחותו הוא על נייר א' ונראה שהוא כתב א'. ורק שיש איזה שינוי כי בהטאטען שיין נכתב הזמן דען א מערץ ובתעודם נכתב 20 מערץ גם סיפר אחיו משה שהי' באמעריקא איזה חדשים כי שמה שינה שמו לשם גאלדשטיין וקודם נסיעתו נתן גט בע"כ לאשתו בפני ב' עדים ולא קראו את הגט לא לפני הנתינה ולא לאחר הנתינה זה תורף שאלתו:
והנה לכאורה הוי עדות הסותרין בזמן והוי הכחשה בחקירות דלכ"ע אף בד"מ עדותן בטילה וה"ה בעדות עגונה ועי' בש"ע סעיף ט' ובח"מ ס"ק י"ט. אך באמת יש לתרץ דבריהם שתחת כ' אדר כתבו 20 מערץ והיכי שאפשר לתרץ דברי העדים שלא יהי' כמוכחשין מתרצין כמפורש בחו"מ סי' כ"ט ובסי' ל' בהג"ה ועיי"ש בט"ז שכ' דבהכחשה בבדיקות אין מתרצין אבל בהכחשה בחקירות מתרצין שלא יהי' כמוכחשין עיי"ש. ובפרט דגם בהכחשה ממש בחקירות מ"מ דעת כמ"פ דמהני בעגונה דכיון דסגי בע"א א"כ נהי דחד מינייהו משקר מ"מ עכ"פ קמי' שמיא גלי' דאחד אומר אמת ושוב יש ע"א א"כ בודאי אי הי' עדות המספיק להתיר לא הי' מגרע שינוי זו ועי' שו"ת ד"ח סי' מ"ב שהאריך בזה. וגם נודע מ"ש בשו"ת הר"ן סי' ל"ג דהיכי שיש דבר ברור שמת היינו שא"צ להזכרת שמו לא איכפת לן בשינוי שמו דסימן עשוי להשתנות וא"כ הכא הזמן בודאי אינו מסייע להיתר א"כ בודאי תולין בשינוי ועי' בא"מ בתשובת בעל ספ"י ז"ל ובשו"ת רח"כ ז"ל ובשו"ת ד"ח סי' ל"ב. אך צריכין לדון אם יש בזה עדות המספיק להיתר. הנה מחמת הטאטען שיין החליט כת"ה דודאי אינו מועיל דלא הי' מסל"ת. הנה באמת דעת כמ"פ דטאטען שיין מועיל אף דל"ח מסל"ת דבשלמא כתיבה בספרי המתים הוי במסל"ת אבל העתק משם ל"ח מסל"ת. אך עכ"פ מועיל בעדות אשה דחשיב כמו ערכאות דלא מרעי נפשייהו ומקורו מש"ס גיטין ד"י. וביאר בשו"ת ח"ס סי' מ"ג דבאמת היכי דבעי תורת עדות אז בודאי ל"מ עדות עכו"ם אף היכי דידעינן דלא משקר. אך באמת בעדות אשה כיון דקרוב ואשה מועיל ע"כ כסברת הר"מ ז"ל דהכא ל"צ רק תורת בירור וכיון שכן דכמו דעכו"ם מסל"ת מהימן והטעם דידעינן דלא משקר ה"ה דעדות ערכאות מועיל דידעינן דלא משקרי וממילא אין חשש מכח מ"ש הר"מ ז"ל דכתב עכו"ם ל"מ דשם הטעם דכתב במסל"ת ל"מ אבל הכא דל"צ מסל"ת בודאי מהני והכח כיון שנכתב בחותם הנטאר א"כ הוי לי' כמקוים. א"כ הכא אם נחליט דטאטען שיין הי' עדות המועיל א"כ לשי' כמ"פ מהימהן. ואף שהג' בעל פר"מ הובא שם בח"ס אין דעתו נוחה להתיר עפ"י ערכאות אם אינו מסל"ת וע' ג"כ בשו"ת ד"ח שמביא בשם חותנו הג' ז"ל שלא רצה לסמוך א"ע על עדות ערכאות עכ"פ הי' עמוד גדול לסמוך עליו והי' אפשר לצרפו לשאר היתרים שיש בזה:
ובאמת עפ"ז י"ל במ"ש הריב"ש בהא דפריך הש"ס ודילמא צרה ולמה לא מקשה שמא נכרי וע"כ דל"צ ק"ד וכ' הט"ז דעכו"ם אינו מכוין להכשילה והב"ש כ' דשפיר מקשה הריב"ש ועכ"פ אף אם אינו מכוין להכשילה מ"מ אין לו נאמנות. ועפ"ז י"ל דבשלמא באם באמת רואין שמעיד עכו"ם שפיר אמרינן דנהי שאינו מכוין להכשילה מ"מ כיון דעכ"פ ל"ח בירור שוב לא נתנו לו חז"ל תורת נאמנות ומה"ת אין עליו שם עדות אבל לחוש דילמא הוא נכרי הא באמת אף בנכרי כיון דאינו מכוין להכשילה יש קצת רגל"ד שאומר אמת ונהי דכיון דעכ"פ ל"ח בירור ל"מ בדש"ב אבל עכ"פ חשיב כעין ס"ס שמא הוא ישראל ושמא גם נכרי לא משקר אבל בצרה דמתכונת לקלקלה הוי כודאי משקרת אך באמת בהטאטען שיין לא נכתב רק מאקס גאלדשטיין מאייראפא מת א"כ אין כאן רק שמו לבד ואף שנכתב כמה היה מספר שנותיו מ"מ זה ל"ח אף כשם אביו. ואף דאין לחוש על השינוי משם שטיינהויז לשם גאלדשטיין דהא נתברר עפ"י עדותו של משה ששינה שמו לשם גאלדשטיין גם העד השני כתב שמאקס גאלדשטיין אשר הי' נקרא בביתו שטיינהויז א"כ נתברר ששם הי' שמו מרדכי גאלדשטיין א"כ הוי כשמו ושם משפחתו די"ל דחשיב כמו שם אביו כמ"ש הב"ש ס"ק נ"ח ובקונטרס התשובה מהרב מזרחי דכינוי אברהם פארח חשיב כשם אביו ואף דלא הזכיר שם עירו מ"מ כ' הב"ש בס"ק ס' דיש להקל בשמו ושם אביו לחוד ובפרט שיש אומדנא המוכחת בלא"ה כ' הרמ"א בסעיף י"ח דבודאי יש להקל בשמו ושם אביו לחוד וא"כ עכ"פ ע"י עדות אחותו נהי שאין לה נאמנות מ"מ עכ"פ קצת אומדנא יש ועכ"פ ח"ל לשמו ושם אביו וה"ה. שם כינוי שלו. אך באמת ד"ז אי שינה שמו לשם גאלדשטיין ג"כ אין ידוע לנו ורק עפ"י עדות השני שחתם על התעודה וכתב כותי שאינו מקוים בודאי חוששין לזיופא וא"כ כיון שאין לסמוך על עדות זה א"כ הוי כלא הזכירו בטאטען שיין רק שם מרדכי לחוד ואדרבה גרע עוד דשם כינוי הוא כינוי אחרת דנהי דאפשר לתלות זה בשינוי כמש"ל בשם שו"ת הר"ן כ"ז אי הי' שמו ושם אביו ועירו אז אף שהי' שינוי בשם הכינוי הי' תולין דשינה שמו מחמת איזה סיבה. אבל הכא דליכא רק שמו לחוד רק דנרצה לצרף דשם כינוי הוי כשם אביו א"כ הכא דנכתב בשינו עכ"פ ל"ח רק שמו לחוד. אך הי' מקום לומר דעכ"פ מקבלין עדות של אחיו משה דשינה שמו לשם גאלדשטיין א"כ שוב הוי כשמו ושם כינוי די"ל דמועיל. ואף שי"ל דהא משה הוא אחיו של מרדכי וקיי"ל דזכרים הדומים לאלו א"נ כמ"ש הב"ש בס"ק י"ד מ"מ דעת הב"ש דביש להם בנים נאמן היבם ובפרט הכא אמר זאת במסל"ת וא"כ במסל"ת יש להקל גם בד' נשים כמ"ש בזה כת"ה דא"נ דמסל"ת צריך ק"ד דין זה אינו מוכרח. וא"כ בזכרים דעדיפי מה' נשים כמ"ש הב"ש א"כ י"ל דודאי מהימן במסל"ת א"כ הוי כנתברר ששינה שמו לשם גאלדשטיין א"כ שוב ע"י הטאטען שיין הוי כשמו ושם כינוי דחשיב כשם אביו ובשמו ושם אביו מיקל הב"ש ובפרט שי"ל דאף א"נ דאף ביש לה בנים א"נ וה"ה דהיבם ג"כ ל"מ הטעם כמ"ש המל"מ שם דמסקא אדעתא שמא ימותו הבנים אבל הכא שכבר גירשה עכ"פ בע"כ נהי דעל הגט אין לסמוך כלל א' דמפורש בשו"ת מהר"מ מרוטנבורק ובג"פ דגט בע"כ אינו גט אף בדיעבד ובפרט שלא קראו ב"ד את הגט לא קודם נתינה ולא לאחר הנתינה ועי' בתוס' גיטין די"ט ע"ב ועיי"ש ברא"ש ובש"ע אבל עכ"פ אם ימותו הבנים מ"מ לא תוכל להתייבם דלחומרא נחוש לגט והוי גרושת אחיו וכיון שכן ל"ש הסברא שמא ימותו הבנים ובודאי נאמן וגם הסברא דל"פ ל"ש בזה דהכא הס' שמא אינו יבם שלה כלל ובכה"ג י"ל דעכ"פ במסל"ת בודאי מהימן. ובפרט דהי' מקום לצרף עכ"פ לשאר אומדנות דהייני עפ"י עדות אחותו דעכ"פ אף להסוברים דהנהו נשים אף במסל"ת ל"מ מ"מ שי' הראב"ד ז"ל דעכ"פ עדותן משוי לס' ועי' במל"מ פי"ב מגירושין א"כ כיון דעכ"פ נולד ס' עפ"י עדות אחותו ואיתרע חא"א בודאי סגי אם יעיד אח"כ עד על שמו ושם אביו א"כ שפיר הי' צד גדול לסמוך עליו:
אך באמת כבר הבאתי שהפר"מ לא רצה לסמוך על עדות ערכאות וגם בשו"ת ד"ח אינו סומך א"ע על היתר ע"י ערכאות דיש חשש שמקבלי שוחדא. ובפרט דגם הערכאות אינם מעידים על שמו ושם אביו רק צריכין לצרף עדות אחיו משה ועי"ז יהי' כשמו ושם כינוי א"כ י"ל דכולי האי לא מקילין דהוי כעין ס"ס להחמיר שמא בלי שם עירו ל"מ ושמא ערכאות לא מהימני ואף שי"ל בפשיטות דכיון דצריכין לצרף עדותו של משה א"כ הוי חצי דבר ותלוי בפלוגתת הראשונים בהא דכל כת אומרת שנה א'. אך כבר נודע דבעדות אשה לא איכפת לן בח"ד כיון שאינו בתו"ע רק בתורת בירור עי' בשו"ת ב"ע סי' ד' ושו"ת נט"ש סי' ע"ג. אך עדין יש לחוש דגם ערכאות לא מהימני והנה אם הי' ברור דערכאות מהימני ורק דנימא דבעי שם עירו ג"כ וכתבתי דנצרף עדות אחותו בזה בודאי לא הי' חשש מכח ח"ד דאף א"נ דל"מ שמו ושם אביו מ"מ בודאי הוא רק מדרבנן כמ"ש בתוס' ב"מ ד"כ דחשש שני יב"ש הוא רק מדרבנן וכיון שכן דעכ"פ מה"ת מהני עדות ערכאות לחוד תו ל"ח ח"ד כמ"ש בתוס' גיטין די"א דהיכי דמה"ת הכותי מהימן ל"ח נכי ריבעא וחזינן עכ"פ היכי דמועיל מה"ת דחשיב כאלו כ"א מעיד על חצי וה"ה לענין ח"ד דנלמוד מקרא א' ג"כ אזלינן בתר ד"ת. אך כיון דעפ"י ערכאות לחוד ליכא אף שם אביו וצריכין לצרף עדותו של משה א"כ שפיר חשיב ח"ד אך כבר כתבתי דבעדות נשים אין חשש מכח ח"ד. אך בעיקר נאמנות ערכאות יש לפקפק:
עתה נדבר מצד העדאת העדים. הנה העד הראשון אף שלא העיד רק על שם מרדכי לחוד מ"מ כבר כתבתי דעכ"פ ע"י עדותו של משה נתברר דשם כינה שמו גאלדשטיין א"כ הוי כשמו ושם כינוי דחשיב כשם אביו ואף דכתב אינו מקוים ויש לחוש לזיופא מ"מ דעת כמ"פ דבעדות אשה ל"ח לזיוף דאוקמה אד"ת דאף דא"נ דע"א ל"מ מה"ת מ"מ חשש זיוף הוא רק מדרבנן כמ"ש המהרי"ט והנוב"י. ובאמת הי' עוד מקום לומר דאף א"נ דגם בעדות אשה חוששין לזיוף מ"מ הוא רק מדרבנן כמ"ש הח"ס דגם בסתם כתב ואינו חתום בו שום אדם אפ"ה ל"ח לזיוף מה"ת ובפרט הכא שחתום בי אנשים א"כ הוי חשש זיוף רק מדרבנן וא"כ היכי דכבר יצאה מח"א ד"ת בלתי נאמנות הה' נשים שוב י"ל דגם הה' נשים מהימני כמ"ש המל"מ שם והמל"מ החליט דעכ"פ במסל"ת בודאי מהימני א"כ שוב הי' מקום להקל ואף דהבי"מ כ' דגם לענין דרבנן אין נאמנות לה' נשים מ"מ עכ"פ חשיב כמה ס' להתיר שמא בעדות אשה ל"ח לזיוף ושמא עכ"פ היכי דכבר יצאה מח"א ד"ת בלתי דיבורה שוב נאמנת עכ"פ במסל"ת ובפרט שמפורש במתני' מה בין גט למיתה לפי שהכתב מוכיח ופירש"י ז"ל לפי שעיקר אכתבא סמכינן וחזינן דאף דצריך בפ"נ מחשש זיוף מ"מ כיון דחשש זיוף הוא רק מדרבנן שוב מהימנא וה"ה הכא כיון שיש עדות המועיל עכ"פ מה"ת דל"מ העד הראשון שכותב בלה"ק בודאי דמועיל מה"ת ואף העד השני שכ' בלשון ענגליש ונהי דבכתב כותי חוששין יותר לזיוף אבל עכ"פ הוא רק מדרבנן ושוב נאמנות הה' נשים ג"כ. וא"כ לפ"ז גם בלתי עדותו של משה ג"כ י"ל דמועיל דעכ"פ עד שני מעיד דמרדכי שהי' שמו בביתו שטיינהויז מת א"כ עדותו לבד הוי שמו ושם כינוי דהוי כשם אביו ונהי דאינו מקוים מ"מ עכ"פ חשש זיוף הוא רק מדרבנן ושוב גם הה' נשים מהימני ובפרט במסל"ת. ובפרט דעכ"פ חשיב ככתב מוכיח ובודאי גם הה' נשים מהימני אך עדין י"ל דבשלמא אי סי' העד מעיד על שם עירו ג"כ א"כ עכ"פ ע"י השטר הוי דבר ברור שבעלה אז שפיר הי' מקום לומר דכיון דחשש מזויף הוא רק מדרבנן לענין זה שוב נאמנות גם הה' נשים אבל כיון דליכא שם עירו וא"כ לשי' זו דבעי שם עירו א"כ עכ"פ מדרבנן חוששין ליב"ש אחר וא"כ אם הכתב אינו מקוים הוי שתי חששות לאיסור נהי דכל חשש באפי נפשי' הוא רק מדרבנן והי' מועיל לזה עדות הה' נשים והסברא י"ל דה' נשים עכ"פ משוי לס' וכיון שכן היכי דכבר נסתלק חשש איסור ד"ת שוב הוי סד"ר ולקולא ואף שי"ל דהוי נגד ח"א מ"מ למ"ש בר"ש פ"ב דמקואות דהכי שמתחלה הי' בח"א ד"ת ואיסור תורה בודאי נסתלק אז אזלינן לקולא בדרבנן אף נגד ח"א וא"כ הכא הוי ס"ס לחומרא ושי' המל"מ דגם בדרבנן לחומרא וא"כ י"ל דשוב הה' נשים לא מהימני. אך עכ"פ י"ל דכיון דבמק"ע קיי"ל דל"ח לזיוף א"כ ל"צ הה' נשים רק לסלק חשש לעז כיון דלא הי' שם עירו ולזה י"ל דגם ה' נשים מהימני אף די"ל דאף דל"ח לזיוף הוא רק משום דרוב לא חציפי לזייף כמ"ש הח"ס וא"כ הכא כיון דליכא שם עירו א"כ הוי עכ"פ בגדר מיעוט שמא איתרמי שמא כשמא דתרי מיעוטי חשיב כפלגא כמ"ש בר"ן חולין פ"ג אך עכ"פ כיון דע"י עדות הה' נשים חשיב עכ"פ כאומדנא ושוב מועיל שמו ושם אביו לכ"ע וה"ה דשם כינוי מועיל ולא נשאר רק חשש זיוף ושוב במק"ע הסכימו רוב הפוסקים דל"ח לזיוף. אך לכאורה ז"א דכ"ז אם הי' מקוים הכתב של אחותו א"כ נהי דלא היתה נאמנת עכ"פ הי' חשיב כאומדנא ושוב ע"י עדות העדים הי' חשיב דבר ברור להתיר ושוב י"ל דל"ח לזיוף אבל כיון דגם כתב אחותו אינו מקוים א"כ י"ל דבכה"ג שפיר חוששין לזיוף:
אך באמת כיון דאמה כתבה לבתה ע"י הבי"ד ובא ממנה תשובה בכה"ג כ' בשו"ת ח"ס סי' מ"ג דהוי כמקוים דנראה שהשיבה על שאלת אמה א"כ שוב עכ"פ חשיב כאומדנא וא"כ אי הי' עד מעיד אח"כ על שמו ושם עירו או שם אביו הי' מועיל בודאי ולא נשאר רק חשש זיוף וא"כ שוב י"ל דבמק"ע ל"ח לזיוף ובפרט דלזה אפ"ל דמועיל עדות הה' נשים ג"כ. אך לכאורה הי' אפשר לעורר בעדות אחותו הואיל דלא הי' כתב שלה א"כ יש בזה חשש מזויף ואף דבמכתב השני של אחותו י"ל דחשיב כמקוים כיון שהשיבה כל שאלת אמה אבל מכתב השני לא הי' במסל"ת ומכתב הראשון שהי' במסל"ת אינו מקוים. אך במק"ע ל"ח ל"ח לזיוף. ואף שי"ל דתרי קולא לא מקילין במק"ע שלא לחוש לזיוף וגם לסמוך אעדות ה' נשים אך אפשר כתב של מכתב הראשון עם כתב של מכתב השני הם כתב א' א"כ גם מכתב הראשון ליכא בו חשש זיוף וא"כ שוב הי' אפשר להקל כמ"ש כת"ה:
והנה לפ"ז אזדא החשש מ"ש כת"ה לחוש דהוי ע"א בקטטה דלפ"ז שוב יש שני עדים ומועיל אף במקום קטטה. אך אכתי הי' אפ"ל דכיון שיש באמת הכחשה בהזמן ונהי שהבאתי שיטת הב"ח דבעגונה לא איכפת לן בהכחשה בחקירות דהוי עכ"פ כע"א וכ' בשו"ת ד"ח דעכ"פ היכי דע"א ל"מ וצריך שני עדים שפיר היכי דקמכחשי בחקירות ל"מ א"כ הכא בקטטה דל"מ ע"א שוב י"ל דל"מ הואיל שיש הכחשה. ואף דהכא ליכא הכחשה מהעד השני רק הה' נשים וי"ל דפסול א"י להכחיש מ"מ הי' אפ"ל כיון דע"י העדים ליכא שם עירו וגם דיש חשש זיוף ורק שמצרפין עדות הה' נשים ושוב כיון שמכחישין בזמן עכ"פ א"א לצרף דברי האשה ובפרט אף אם ליכא הכחשה בין העדים מ"מ כיון דחסר שם עירו ויש לצרף חשש זיוף וצריכין לצרף עדות אחותו א"כ אם יש הכחשה בזמן א"א לצרף. אך כבר כ' דבכה"ג מתרצין הדברים שלא יהי' כמוכחשין ובפרט שכתבו על נייר א' בודאי כוונו על יום א' ושוב יש ב' עדים ומועיל אף בקטטה ובפרט דיפה. הביא כת"ה שיטת הפוסקים דאם העד בא מעצמו ל"ח שמא שכרתו ובפרט הכא שהוא במדה"י בודאי ליכא חשש שמא שכרתו וא"כ בודאי מועיל העדות. אך כת"ה נסתפק דכ"ז במקום שרוב כשרים אבל הכא דרוב לאו כשרים יש לחוש:
באמת קיי"ל דפסול דרבנן כשר לעדות אשה ודעת הנמ"י פז"ב דרשע שאינו דחמס כשר לעדות אשה דלית בי' חשש משקר וא"כ במקום דל"צ תי"ע רק לברר שהדבר אמת שפיר מהימן ועי' בקצה"ח סי' נ"ב ובסי' מ"ו ובנה"מ שם. עכ"פ לשי' זו בודאי עכ"פ גם במדינה זו שמת הבעל עכ"פ רוב אינם חשודים ברשע דחמס ואף דלא קיי"ל כשי' הנמ"י והראי' דהפר"מ לא קיבל עדות ערכאות משום אל תשת רשע עד. וא"כ עדין יש לחוש שמא העדים החתומים הם פסולים ואף שיש לאוקמה אחזקת כשרות דאף שאין אנו מכירין אותו מ"מ שייך חזקת כשרות כמ"ש בשו"ת נוב"י קמא אה"ע סי' ל"א דגם בלא ראה חי מבערב שייך חזקת חי דלא כמ"ש בשו"ת מהרי"ט סי' ל"ז דהוי חזקה שלא נתבררה ודחה הנוב"י. ועי' בהג"ה יד"ש יו"ד סי' ל"ו מה שדחה דברי המהרי"ט והנוב"י ולפלא שלא זכר שהנוב"י בעצמו כ' זה מ"מ י"ל כיון שהעדים אינם לפנינו ול"צ לדון עליהם א"כ חזקת כשרות שלהם ל"מ לענין התרת העגונה וכמ"ש ברמב"ן גיטין דס"ד דח"פ של הקרובות ל"מ לענין להתירה וכמ"ש האחרונים כיון שיש חשע"ש כנגדו וה"ה כאן נגד חא"א ל"מ חזקת העדים שאינם לפנינו עכ"ז הוי רק ס' חשודים ושוב הוי כעין ס"ס להיתר שמא העדים הם כשרים ושמא רשע שאינו דחמס כשב ושמא הטאטען שיין לחוד מועיל דהוי כערכאות ולשי' כמ"פ מועיל ס"ס נגד חא"א:
והנה כת"ה כ' די"ל דכיון דאחותו כ' במסל"ת א"כ י"ל דמועיל. ואף דלשי' הה"מ ל"מ מסל"ת בכתב ע"ז הביא שי' הבי"מ דכ"ז א"נ דמסל"ת ל"צ ק"ד א"כ בהא דמצאו בשטר פלוני מת חשיב מסל"ת ואפ"ה כ' הרמב"ם דבעי נודע שכ' ישראל נשמע דמסל"ת בכתב ל"מ אבל למ"ד דס"ל דבעי ק"ד א"כ שם ל"ח מסל"ת ושפיר י"ל דמסל"ת בכתב מהני ולפ"ז כ' דכיון שכ' הב"ש דבמק"ע יש לסמוך אשי' זו דל"צ ק"ד א"כ ה"ה במק"ע יש לסמוך דבעי ק"ד וא"כ שוב י"ל דמסל"ת בכתב מהני. והביא עוד שי' הב"ש דהה' נשים ל"מ אף במסל"ת וכ' כת"ה דא"נ דבעי ק"ד א"כ שוב שפיר הי' יכול הש"ס להקשות ושמא נכרי הוא וע"כ שוב י"ל דבמסל"ת גם הה' נשים מהימני וא"כ במק"ע יש לסמוך דבעי ק"ד ושוב י"ל דהה' נשים מהימני במסל"ת עכת"ד:
הנה באמת כיון דבמק"ע סמכינן אשי' זו דל"צ ק"ד ומוכח דעיקר כשי' זו כמ"ש הרמ"א הכלל דכ"מ שמיקל בהפ"מ לפי שנראה לו עיקר כדעה א' ורק שמחמיר ובהפ"מ אוקמי אדינא. ובפרט הכא שמביא שי' זו דל"צ ק"ד בסתם והוא בשם הריב"ש ושי' הר"ן בשם יש מחמירין וקיי"ל דכ"מ שמביא שי' א' בסתם ושי' הב' בשם י"א הלכה כשי' הא'. א"כ להיפך להקל במק"ע לסמוך דבעי ק"ד ומכח זה יוצמח קולא דמסל"ת בכתב יועיל ע"ז אין לסמוך ובפרט דהוי כעין ס"ס להחמיר שמא מסל"ת בכתב ל"מ ושמא הה' נשים ל"מ אף במסל"ת הגם דלפמ"ש כת"ה כולהו ס' א' הוא דא"נ דבעי ק"ד שוב ממילא מסל"ת בכתב מהני וגם ה' נשים מהימני במסל"ת מ"מ לשי' הבי"מ מצד הסברא ל"מ הה' נשים אף במסל"ת. ומ"ש כת"ה היתר הב' כיון דלא ירש מאביו כלל ואמו הוא עני' עי' בשו"ת נוב"י תנינא סי' ס"ג דשייך בזה ל"פ ובפרט א"נ כשי' הסוברים דמה"ת שום אשה ל"מ רק חז"ל נתנו לה נאמנות וכפי הסברות שנאמרו בתוס' יבמות דפ"ח וכפי הבנת הריב"ש בשי' הר"מ ז"ל דלא כהתשב"ץ וא"כ בה' נשים דלא נתנו לה נאמנות שוב נשאר אדינא דאורייתא דל"מ א"כ אף דבעני' אפשר דל"ש החשש מ"מ ע"ז לחוד לא הקילו חז"ל נגד התורה מ"מ עכ"פ יש כמה צדדים להתיר מכח הטאטען שיין גם מכח העדים כמש"ל באריכות ואף שכ' לעיל דיש לפקפק בכל פרט בפ"ע מ"מ ח"ל גם עדות אחותו במסל"ת עכ"פ ובפרט שכבר נאבד זכרו זמן רב מצינו בשו"ת מבי"ט דהוי איתרע חא"א ונודע שי' הנוב"י דרגל"ד עדיף ממסל"ת לענין עגונה ונהי דהח"ס חולק מ"מ עכ"פ ח"ל. והנה במ"ש שי"ל שמא המכתב הראשון מבת חמותה הוא מזויף א"כ ליכא עדות בת חמותה מסל"ת וע"ז כ' כת"ה דכיון דהוא מסל"ת א"כ כל מי שכ' ודאי נאמן לענ"ד נכונים דברי דהא באמת כת"ה בעצמו וכן בשו"ת ברכ"י כ' דצרה בעצמה אינה נאמנת אף במסל"ת א"כ הכא שנודע שיש לו אשה במדה"י והנה הדין דכופין לגרש את השני' שנשא באיסור אם הראשונה אינה רוצה לקבל ג"פ א"כ השני' מתכונת לקלקלה כדי שתוכל לישאר תחת בעלה ועי' שו"ת ח"ס סי' מ"ט שכ' חששא זו:
ובאמת בתשובה אחרת כ' דאף דבזמן הש"ס הי' חשש שמא נשא אשה אחרת כמו שפירש"י ז"ל שם אבל בזה"ז דיש חדר"ג ליכא חשש דודאי לא עבר אחדר"ג והוי עכ"פ חשש רחוק דיש לאוקמי אח"כ דל"מ לשי' הסוברים דחדר"ג הוא ד"ת בודאי שייך ח"כ ואף א"נ דהוי דרבנן מ"מ שייך ח"כ דלא עבר אדרבנן. ואף שכ' הה"מ ראי' לשי' הר"מ ז"ל דביאת פנוי' אסור מה"ת דאל"כ לא הי' שייך חזקה דאאעבב"ז וכ' בתשו' דהטעם דבדרבנן החזקה לא אלים כ"כ להוציא מח"פ ה"ה די"ל דל"מ נגד חא"א אך באמת שי' כמ"פ דביאת פנוי' אין אסור רק מדרבנן ואפ"ה שייך החזקה א"כ ה"ה הכא דיש לאוקמי אח"כ דלא עבר אחדר"ג אבל הכא דידעינן שיש לו אשה אחרת א"כ הדין שיגרש השני' ושוב שייך החשש שכ' הח"ס סי' מ"ט דהיא מתכוונת לקלקלה וא"כ יש לחוש לצרה והיא א"נ אף במסל"ת. עכ"ז עכ"פ י"ל שמא אף צרה נאמנת במסל"ת וא"כ אזדא חשש זה. ונודע שי' הר"ן דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה ובפרט דבאמת יפה כ' רו"מ דהיכי דחמותו עני' ליכא חשש משקרת רק שי"ל דשייך ל"פ ועכ"פ ליכא רק חשש דרבנן שוב לענין איסור דל"פ בודאי דיש לצרף שי' הר"ן דבעי ק"ד ושוב י"ל דמסל"ת בק"ד גם הה' נשים מהימני ועי' בשו"ת אמרי דוד שהאריך בזה. ולפ"ז אזדא סברא השני' שכ' רו"מ דמסתמא הי' מסתיר שיש לו ב' נשים די"ל דאשתו השני' בעצמה כ' זאת אך לדינא הוי זה חשש מיעוט דמיעוט ול"ח ע"כ מכל הנ"ל נלענ"ד דיוכל כת"ה להתיר האשה מטעמים דילי' ודידי. ובלבד שיסכימו לזה שני גדולים וישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א. והש"י יצילנו משגיאות:
בעה"ח ד' קרח תרנ"ח ראדימושלא. והנני ידידו הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.