מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן עב
להרב המאה"ג חו"ב המפורסם וכו' כש"ת מוה' דובעריש נ"י מוצד"ק דעמביץ יע"א:
בדבר שאלתו באחד שדר עם אשתו זה כמה שנים וזה י"ג שנים אשר נשתטית ר"ל עד שא"י לדור עם בעלה וזה ערך ז' שנים אשר הוא בבית המשוגעים בלבוב וכפי הנראה קשה להמציא לה רפואה והבעל הוא איש עני וטפלא תלוי בי' וממש א"א לו להיות בלי אשה מכמה טעמים אך הוא איש עני ואין בכחו להשליש סכום רב אשר תוכל להתפרנס ממעות שיעלה הפירות וכבר הי' בלבוב ונתן לו הרה"ג האבד"ק לבוב שליט"א כתב אשר נתברר לו כי היא שוטה אשר עפ"י דתה"ק יכולין ליתן לו היתר לישא אשה על אשתו אך סיים במכתבו ובלבד שיקיים כפי המבואר בב"ח ובב"ש סי' קי"ט והנה האיש הנ"ל לא סיפר להג' הנ"ל כי אין בכחו לקיים כנ"ל. אך כפי אשר אנו רואין כי אם ימתין עד שיהי' בכחו לקיים כפי הנ"ל יהי' מעוגן כל ימיו ע"כ דופק על פתחי כת"ה להתיר לו לישא אשה בלי השלשת סך הראוי למזונותי' ורק אם ישליש עכ"פ על עיקר כתובתה טראטי מאיש בטוח ועל המותר ישליש טראטי שלי וגם ישליש ג"פ כד"ת כפי המבואר בשו"ת נוב"י מה"ק סי' ג' ובשאר פוסקים זה תורף שאלתו. והרבה יש לדבר בזה:
והנה בעיקר דין השלשת ג"פ יש איזה פקפוקים א' מכח דברי הרמב"ם ז"ל שכ' באשה דעלמא דל"מ אף למ"ד אמדשלב"ל משום דכיון דבשעה. שכתבו א"ר לגירושין א"כ הוי כלא נכתב לשמה וא"כ אם הוא בגדר א"י לשמור את גיטה א"כ מה"ת א"ר לגירושין ושוב הו"ל כאשה דעלמא וי"ל עוד אף אם הוית בגדר ס' אם יכולה לשמור את גיטה מ"מ בודאי דל"ח לשמה כיון דעכ"פ יש ס' שמא א"י לשמור את גיטה ונ"ח לשמה א"כ לפמ"ש בתוס' גיטין דכ"ה דבגט אף למ"ד י"ב ל"מ דבעי שיהי' מבורר לשמה בשעת כתיבה וא"כ הכא דאינו מבורר בשעת כתיבה אם היא ראוי' לגירושין א"כ אינו מבורר לשמה דהא אינו מבורר לסופר אם היא ראוי' לגירושין וא"כ ל"ח לשמה ושוב ל"מ. בשלמא חשש הב' של המג"י במלמ"ל מכח כ"מ דלמ"ט שפיר י"ל כיון דעכ"פ אם יגרשנה עתה תהי' עכ"פ מגורשת מס' דשמא חשיבא יודעת לשמור נגיעה ונהי דמדרבנן אסור לגרשה ואף בדיעבד אינו מגורשת לשי' כמ"פ מ"מ כבר כ' במלמ"ל פ"ב מביאת מקדש דבדרבנן ל"א הך כללא דלמ"ע ואף דגם מה"ת הוי ס' דשמא חשיבה יודעת לשמור גיטה מ"מ לפמ"ש הכ"מ דהיכי דבידו לעשות מס' ל"ח דשלב"ל מכ"ש היכי דבידו לעשות עכשיו מס' ל"ח בגדר למ"ע ואף שדברי הכ"מ אינם מוסכמים וכמ"ש המלמ"ל ובתשו' פלפלתי בזה גם לענין הא דמוכח בש"ס בכורות דמ"ח דבדשלב"ל אף למ"ד דמהני בקידושין מ"מ בעי שיהי' המעות קיים דדוקא במקדשה לאחר ל' הואיל דבידו לקדשה מעכשיו מהני אפי' בנתאכלו אבל היכי דאין בידה לגמור מעכשיו ל"מ ונסתפקתי אי היכי דבידו לעשות עכשיו מס' ג"כ מהני אף בנתאכלו והוכחתי דמהני. מ"מ אף א"נ דלא כהכ"מ ובדשלב"ל ל"מ אף כשבידו לעשות עכשיו מס' מ"מ לענין הא דלמ"ע דבאמת שי' הר"מ והמהרי"ע דבעשאו שליח בפי' מהני ונהי דהמ"ל תמה עליו מ"מ עי' בשו"ת רח"כ שמיישב דבריו ובפרט דנודע קושית המפו' מהא דקידושין דכ"ג דעבד מצי משוי שליח משום דמקבל גיטו מיד רבו של חבירו וחזנן דהיכי דאיתא עכ"פ בתורת אותו דבר משוי שליח. אך כ' נחלק דשם החסרון מצד העבד וחזינן דהעבד בעצמו שהחסרון מצדו יש לו כח לקבל מיד רבו של חבירו ולכך מהני אבל הכא דהחסרון הוא מצד האשה ובהאשה אין לו שום כח וא"כ היכי דגם באותו אשה יש לו עכ"פ כה מס' שוב בודאי מהני ובאמת במלמ"ל שם כ' דהיכי דבידו לעשות מס' אי משוי שליח תלוי בסברת הכ"מ ורוצה לתלות בפלוגתת רס"י ותוס' יבמות דצ"ט. ובא"מ תמה דשם חשיב למ"ע מחמת ס' אבל הכא דבידו לעשות מס' י"ל דמשוי שליח:
וא"כ שפיר ל"ש בזה למ"ע כיון דעכ"פ חשיבה בגדר ס' שמא יכולה לשמור גיטה וא"כ אם יגרשה עכשיו תהי' עכ"פ מה"ת ס' מגורשת ושוב ל"ח בגדר למ"ע עכ"פ לסברת הכ"מ ואי דמדרבנן ל"מ בדרבנן בודאי נ"א הך כללא דלמ"ע כמ"ש המלמ"ל ובפרט היכי דממנה שליח אשטה שיהי' מצי עביד בעצמו. ונשמע דבאמת מצד ל"מ ל"ש הכא. והנה בשו"ת רח"כ כ' דעכשיו מהני ממ"נ אי חשיבה בגדר א"י לשמור גיטה א"כ ל"צ כלל היתר ק"ר ואי חשיבה בגדר יודעת א"כ שוב מועיל הגט ואחר שתשתפה האשה לא תהי' מגורשת דשמא היתה בגדר א"י לשמור גיטה ול"מ הגט דהוי בגדר למ"ע וגם הוא יהי' בס' חדר"ג דשמא לא הועיל אז השליחות וא"כ קשה אמאי משלישין הגע כלל הא עכ"פ לע"ע לא נותנים לה הגט ואח"כ לא יועיל הגט מס' בשלמא אי הי' נותנים הגט בתורת זיכוי שפיר הי' מקום לומר דעכשיו מותר ממ"נ או דל"צ כלל היתר ק"ר או דמהני מתורת זיכוי. אך באמת בשו"ת פמ"א דחה דא"א ליתן בתורת זיכוי דאדרבה זכות שלא תהי' מגורשת כמפורש בש"ס וא"כ שוב לא הועיל הגט כלל. אך לסברתי ניחא דעכ"פ כיון דהוית בגדר ס' דשמא חשיבה יודעת לשמור גיטה וא"כ עכ"פ מה"ת הוי ס' מגורשת ושוב כיון דבידו לעשות עכשיו מס' שוב בודאי מצי משוי שליח אף להחולקים על הכ"מ ושוב ממילא י"ל דמועיל הגט גם אלאחר זמן כנלע"ד:
אך מטעם חשש לשי' הר"מ ז"ל הדרא התמי' הנ"ל דהא מפורש במלמ"ל פ"י מגירושין ובב"ש סי' מ' דאף בקידש ע"ת מעכשיו אפ"ה ל"מ גירושין קודם שנתקיים התנאי כיון דעכ"פ בשעת מעשה אין מבורר שיגמרו הקידושין ל"מ הגירושין וגדולה מזו כ' מקצת מפורשים דאף היכי דהוי רק בגדר גילוי מילתא וכבר בא חכם אפ"ה ל"מ בגט דעכ"פ ל"ח מבורר לשמה והארכתי בזה בחי' א"כ מכ"ש הכא כיון דאין בקיאין אם היא בגדר יודעת לשמור גיטה א"כ אין מבורר אם היא ראוי' לגירושין ושוב ל"ח לשמה כיון דיש ס' להסופר אם הוא כאשה דעלמא וא"כ שוב בודאי ל"מ הגט אף אם יודעת באמת ושוב בודאי לאח"ז ל"מ הגט כיון דנכתב בשעה שלא הי' מבורר אם היא ראוי' לקבל גט ושוב ל"צ כלל הגט ובפרט לפמ"ש בשו"ת רח"כ דאם היא בגדר יודעת אין מתירין החרם רק ע"י הגט והא כיון דיש ס' שמא א"י שוב ל"מ הגט ושוב יש ס' שמא יודעת וא"א להתיר החרם בלתי הגט והכא הגט ל"מ כיון דאין מבורר אף דשייך ממ"נ הא גם בדין דקידש ע"ת וקודם שנתקיים התנאי רצונו לגרש שייך ג"כ ממ"נ אפ"ה ל"מ דאדרבה נהי דצריך גט אחר שנתקיים ואמ"ל מ"מ בשעת מעשה לא הי' מבורר ומכ"ש הכא אף אם צריך גט מ"מ ל"מ כיון דאינו מבורר. והנה בשו"ת רח"כ כ' דכמו דמפורש בש"ס ביבמתו מהו כיון דאגידה בי' ככניסתו דמיא. ומוכח דבאגידה בי' מהני וא"כ ה"ה הכא י"ל דחשיבה אגידה בי' וא"ל דשם הטעם משום דבידו כמ"ש הרא"ש א' דלשי' הר"מ ז"ל ל"מ בידו דעכ"פ כיון דבשעת מעשה א"ר ל"ח לשמה ועוד דגם מדברי הש"ס משמע דלא כהרא"ש דלישנא דאגידא משמע דאינו מטעם בידו וכ' די"ל מטעם ס"ס דשמא מועיל ביבמה הא דאגידה ועוד שמא הי' בגדר יודעת וטעם הב' דחיתי יפה. וגם מ"ש דלישנא דאגידה משמע דאינו מטעם בידו כבר כ' בחי' דבאמת הקשה בתוס' נזיר די"ב דמאי בעי' בש"ס לענין יבמתו הא בידו לייבמה ומוכח דבשליחות בדשלב"ל ל"מ בידי:
אך אנכי אמרתי ליישב עוד הא דמשמע דבעבד בה מאמר מהני והא עכ"פ מה"ת א"ר לגט אך באמת בכתובות דנ"ט בהא דקונם שאני עושה לפיך קאמר שם דל"מ רק לריב"נ הטעם דשמא יגרשה ופריך מי איכא מידי דהשתא לא קדיש ומדמה להא דמשכון ומשני התם בידה לפדותה הכא אין בידה לגרש א"ע והקשו בתוס' דהא בידה לומר א"נ וכ' באס"ז בשם הראב"ד דבידו ל"מ רק כמו בתרומה דעכ"פ קורא שם תרומה אדבר שלו נהי דל"מ תרומה במחובר מהני היכי דבידו אבל הכא בשעה שניזונית הוי ידה של הבעל אף דמפורש בגיטין דע"ז ידה מי קא קניא לי' כבר כ' הרשב"א ז"ל דהוי כאומרת א"נ. ובא"מ כ' דתלוי אי ק"פ כקה"ג דמי וא"כ במידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ בידו ואם קורא שם הקדש אדבר של חבירו ל"מ אף שבידו להכניסו לרשותו והאריך בזה עיי"ש ובחי' הארכתי בזה. נמצא לפ"ז הכא ביבמה יש ב' ענינים א' דלע"ע ל"מ הגט ב' דלע"ע אינו אשתו כלל וא"כ בודאי היכי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ וא"כ זה ס' הש"ס מי אמרי' כיון דאגידה בי' כארוסתו דמיא היינו דנימא דעכ"פ חשיב קנינו ול"ח מחוסר הקנאה מרל"ר ונהי דאכתי ל"מ בה גירושין שוב יועיל הא דבידו לייבמה או נימא כיון דאכתי לא עבד בה מאמר היינו דעדין חשיב מחוסר הקנאה ול"מ בידו ואחר דעביד בה מאמר חשיב עכ"פ קנינו מדרבנן ושוב מועיל כיון דבידו ומיושב קושית התוס' בנזיר וקושית התוס' ביבמות וא"ש פי' הרא"ש:
וא"כ נשמע דעיקר הפי' בש"ס מטעם בידו רק ע"י דאגידה יועיל הא דבידו וא"כ הכא בנשתטית אי הי' סמי' בידן לרפאותה שפיר הי' מועיל בידו אבל באם אינו בידו ל"מ הא דאגידה לחוד וא"כ שוב הדרא חשש הנ"ל לדוכתה אך באמת יפה כ' דלשי' הר"מ ז"ל שם ל"מ בידי וע"כ דהטעם דאגידה בי' מהני דחשיב לשמה וא"כ גם הכא יועיל וחוץ לזה יפה כ' דשם כיון דליכא ענין אישות הוי א"ר לכתיבה אבל הכא באמת הכתיבה ראוי' דיש ענין אישות ועיקר האיסור הוא הנתינה וגם שאר החילוקים דהכא דאין החסרון מצד הבעל דמצדו ראוי להתגרש רק דהוי כמו ידה דקא כאיב לה שפיר מועיל והמהרי"ט מחלק דשם בא"א ל"ח כלל בעלים ואין עליו שם משלח אבל הכא עכ"פ חשיב משלח וא"כ מכח חשש הר"מ ז"ל ליכא למיחש וחשש הב' מכח כ"מ דלמ"ע כבר כ' דל"ש הכא. אך הפ"י מחמיר דכמו דקיי"ל דשוטה א"י לצוות לכתוב גט ואף אם מינה קודם שנשתטה אפ"ה פסול לכתוב בעת שטותו משום דכתיב וכתב ונתן בעינן שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה וה"ה בעי שמצד האשה יהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה:
הנה לכאורה גם הכא הי' עכ"פ אפ"ל דאם חשיבה בגדר יודעת לשמור גיטה א"כ מה"ת ראוי לנתינה ואף דא"ר מדרבנן מ"מ ל"ח א"ר מה"ת ומהני עכ"פ הכתיבה ושוב יוכל ליתני עכ"פ לאחר שתשתפה. ואף אם הוית בגדר ס' מ"מ א"נ דבא"ר מס' ל"ח א"ר בודאי דהא אם יתן לה הגט עכ"פ תהי' ס' מגורשת ושוב ל"ח א"ר. ועי' בט"א חגיגה ד"ב שפלפל למ"ד כולן תשלומין דראשון היכי דא"י להקריב בראשון מס' היינו בס' זכר ס' נקיבה דא"י להקריב בראשון דהא נדונ"ד אין קריבין ביו"ט אי מהני אח"כ ופלפלתי בזה די"ל דלמ"ד דס"ל מתוך א"כ בנדונ"ד ליכא רק לאו הבא מכלל עשה ובזה כ' הגו"ר דס' מותר מה"ת ושוב ראוי בראשון ושפיר יועיל בשני ואכ"מ. וא"כ א"נ דבא"ר מס' ג"כ לא מקריב בשני א"כ הכ"נ כיון דא"ר לנתינה עכ"פ מס' שוב י"ל דאף הכתיבה ל"מ. והנה בשו"ת רח"כ תמה עליו דהא באמת שי' הר"מ ז"ל דנשתטה בשעת כתיבה כשר מה"ת וע"כ דל"צ בשעת כתיבה ראוי לנתינה וגם לשי' הטור רק הטעם דבעי שבשעת עשיית השליחות יהי' המשלח בר עשיה ולהר"מ ז"ל כיון דכבר מסר כח הבעלים להשליח שפיר מהני ותלוי פלוגתתם אי הפעולה מתייחס להמשלח או להשליח עכ"ד:
ולפענ"ד הדבר תמי' דהכא באמת היכי דמינה שליח מקודם שנשתטה מהני נתינת השליח אף בעת שטותו כיון דכבר מסר כחו ובאמת כ' הב"ש דאף לשי' הטור מ"מ באם הי' שפוי בדעתו בשעת כתובה כשר אף אם נשתטה בשעת נתינה וא"כ ל"ש הכא למיפסל מטעם דא"ר לנתינה ובאמת י"ל דאי לא מינה השליח רק על הכתיבה לחוד ל"מ אף לשי' הר"מ ז"ל משום דא"ר לנתינה. אך באמת יפה כ' בשו"ת תפ"צ דא"כ הו"ל להר"מ ז"ל לחלק דהיכי דלא מינה רק על הכתיבה לחוד ל"מ וש"מ דל"צ שיהי' ראוי לנתינה. ובפרט דכיון דעכ"פ דינו של הר"מ ז"ל אינו מטעם זה א"כ שוב אין ללמוד משום מקום דין זה ושם בשוטה ל"מ לשי' הפוסקים דבעי שליחות בכתיבה א"כ לשי' הטור דבכל עניני שליחות הפעולה מתייחס להמשלח א"כ בעי שבשעת עשיה יהי' המשלח בעצמו אפשר לו לעשות הדבר ואף אי לא בעינן שליחות בכתיבה מ"מ כיון דבלא ציוי הבעל ל"ח לשמה בעי שיהי' בשעת כתיבה בר ציוי וראי' לדבר דא"נ דבעי מצד הגברא שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה א"כ אמאי פשיטא להב"י דבנשתטה בין כתיבה לנתינה לא מיפסל ועי' בפר"ח הא נהי דבסי' קכ"ד מביא שי' הרשב"א ז"ל דחיברו בין כתיבה לנתינה לא מיפסל מ"מ בירושלמי פוסל דבעי שכל אותו זמן לא יהי' מחוסר מעשה וא"כ הכא גם לענין נשתטה נימא דבעי שכל אותו זמן יהי' ראוי לנתינה מצד הגברא ועי' בקידושין דס"ב בבעי' דר"א בב' פרוטות דכ' הרשב"א ז"ל דל"ד למקדש לאחר ל' יום דהכא כיון שיגיע זמן בינתיים שלא יהי' ראוי לקידושין י"ל דל"מ ובאמת בחד קידושין עכ"פ מועיל לשי' הר"ן ז"ל נדרים דדחה לראיות הר"מ מהא דשדה זו משמע דעכ"פ בחד קידושין מועיל וכן כ' בא"מ שם וכנראה דבדג"מ סי' מ' העלים עין מדברי ר"ן הנ"ל ובחי' הארכתי בזה וע"כ נשמע דמצד הגברא אין קפידא שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה ורק החסרון בשוטה משום דלא מצי משוי שליח וא"כ כ"ז ל"ש בנשתטית וממילא מסולק כל הערעורין מהשלשת הגט ונהי דלע"ע כיון דלא נותן לה הגט א"כ עיקר הטעם דאמרי' בנשתטית עכ"פ ע"י היתר ק"ר הותר החרם דר"ג נתן כח לק"ר להתיר בטעם מבורר אך עכ"פ אם הי' מבורר דא"י לשמור א"כ לא הועיל הגט דהי' שייך כ"מ דלמ"ע ולא הי' צריך כלל להשליש הגט אך עכ"פ תיכף לאחר שנשתפה הי' רכוב עליו חדר"ג והי' צריך לגרש הראשונה דהיכי דנשא השני' בהיתר צריך לגרש הראשונה אך עכשיו דהוית בגדר ס' שוב הוי מ"ע וא"כ עכ"פ אם יתן לה זה הגט אח"כ לא יהי' עליו חדר"ג ונהי דאף לענין להיתרא לינשא לא נסמוך אסברת הנ"ל ונימא דצריך לגרשה מחדש מ"מ עכ"פ משלישין הגט די"ל באם לא ירצה ליתן לה אחר יוכל לסמוך דהועיל גט הזה ובאמת לדינא חלילה לסמוך ע"ז ובאמת לאחר שתשתפה צריך לגרשה בגט אחר כמ"ש הנוב"י ונהי שצדדנו הרבה בזה וגם בס' מרכה"מ כ' דמועיל מטעם זכי' לדידי' והגם דהנוב"י מביא כן בשם השואל ודחה דכיון דהיכי דנשא בהיתר יש דעות דליכא חדר"ג וא"כ אין הזכות ברור:
לפענ"ד י"ל דעכ"פ כיון דפסקינן דגם בנשא בהיתר צריך להוציא מטעם ס' חרם א"כ להפוסקים דחדר"ג הוא ד"ת א"כ גם להצילו מס' חרם שוב הוי לו זכות וכן כ' בשו"ת ח"ס סי' י"א דמועיל מטעם זכי' עיי"ש מ"מ עכ"פ מהיות טוב צריך לגרשה בגט אחר ויש להאריך בזה. אך עכ"פ לע"ע מהני עכ"פ ע"י השלשת הגט ממ"נ כמ"ש בשו"ת רח"כ. אך העיקר שי"ל בזה יען דמפורש בש"ע ובב"ח דצריך לייחד לה כתובה וגם לייחד לה מזונות משום דקיי"ל בנשתטה ל"מ בא"י לשמור גיטה דחייב במזונותי' וגם ביודעת לשמור גיטה אפ"ה קיי"ל דחייב במזונותי' ובפרט היכי דמעוכב מחמת החרם בודאי אף לשי' הר"מ ז"ל חייב במזונותי' ולכן צריך לייחד לה כתובה ומזונותי'. והנה באם אינו נותן לה הכתובה באמת הקשה בשו"ת צ"צ דהא באמת מדינא דש"ס עכ"פ היכי שמה"ד לגרשה אין לעכב הגירושין בשביל הכתובה א"כ הכא עכ"פ ע"י היתר ק"ר דבכה"ג לא גזר ר"ג והוי כמו מדין התלמוד וא"כ בנשתטית שא"ר לדור עמו ישאר הכתובה חוב. אך כ' דכיון דבאמת יש גזירת החרם רק דהי' תיקון דק"ר יוכלו להתיר החרם ולא הי' התיקון רק ע"י השלשת הכתובה וגם לענין מזונות כיון דלע"ע אינה מגורשת וחייב לזונה וא"כ היכי דל"ל לזונה שוב נהי דהותר החרם מ"מ באמת מדינא דש"ס היכי דאין לו כדי פרנסת שניהם אסור לישא כיון שלא יוכל לפרנס הראשונה. וחוץ לזה י"ל דתיקון ק"ר לא הי' רק באופן שישליש מזונות כמ"ש הצ"צ:
והנה לענין הכתובה הי' אפ"ל דלפמ"ש בשו"ת נוב"י דמש"ה ע"א נאמן להעיד לאחד שמתה אשתו נהי דהוי נגד ח"א מ"מ כיון דע"א נגד ח"א הוי ס' בעי' וס' חרם לקולא ואף דבשו"ת ח"ס סי' ג' כ' דאף א"נ דע"א נאמן נגד ח"א דרבנן מ"מ הכא יש ב' חזקות ח"א דב' נשים וחזקת חי ועפמ"ש בשו"ת הריב"ש סי' שע"ט. והנה לכאורה יוקשה לדבריו מהא דבעי הש"ס טעם הא דמפורש יבמות דפ"ח במתני' דע"א נאמן להעיד במיתת איש להתיר אשתו ופריך מנ"ל ומסיק סברא הוא מידי דהוי ס' חלב ס' שומן ופריך מי דמי התם לא איתחזק אבל הכא איתחזק והו"ל דש"ב ופי' בתוס' דאמאי לא פריך מח"א לחוד וכ' די"ל דבח"א מהימן ומש"ה פריך מדש"ב ובעי הש"ס למיליף מטבל והקדש. וקשה הא אף א"נ דנגד ח"א מהימן מ"מ עכ"פ י"ל דהכא דיש ב' חזקות א"נ ואף שי"ל דהכא באמת יש סברת דייקא ומגרע כח חזקה א' ורק אי ע"א א"נ נגד ח"א א"כ אף דהכא ע"י חזקת דייקא איתרע חזקה א' מ"מ נשאר חזקה א' ול"מ ע"א אבל א"נ דע"א נאמן נגד ח"א נהי דיש ב' חזקות מ"מ י"ל דחזקת דייקא מגרע כח חזקה א' ולא נשאר רק חזקה א'. א"כ שוב י"ל דהכא במיתת אשתו דל"ש דייקא שוב ע"א ל"מ נגד ח"א וחזקת חי עכ"פ מ"ש המפורשים דאי ע"א נאמן נגד ח"א א"כ בדש"ב בלא איתחזק נאמן א"כ הכא ע"י סברת דייקא הוי כלא איתחזק ושוב ע"א בעדות אשה נאמן מה"ת ומש"ה לא פריך רק מדש"ב וח"א ובאמת הכא יש ב' חזקות וא"כ אף דחזקת דייקא מגרע כח חזקה א' אפ"ה נשאר דש"ב וחזקה והרבה יש לדבר בזה:
נחזור להנ"ל די"ל כיון דחשיבה בגדר ס' שמא א"י לשמור גיטה וא"כ מותר בלי היתר ק"ר וא"כ הוי לי' ס' חרם נהי דאי הוית בגדר יודעת א"כ צריך היתר וליכא להתיר בו השלשת כתובה מ"מ יש ס' שמא חשיבה א"י ובכה"ג לא גזר ר"ג ושוב מדינא דש"ס א"י לעכב ויוכל לישא אחרת אף בלי השלשת הכתובה ורק אם יש לו להשליש ומצי לעשות בהיתר גמור לא סמכינן אס' חרם לקולא מ"מ באין לו ויתבטל עי"ז ממצות פו"ר ל"ח לס' חרם דבאמת הקשו הראשונים דהיכי מהני החרם לבטל מצוה ותירצו דחל בכולל וקשה דהא עכ"פ י"ל עדל"ת דבאמת גם בנדר דחל עד"מ הקשה החינוך דנימא עדל"ת ותירץ דכתיב לה' אך בשבועה נהי דחל בכולל מ"מ קשה נימא עדל"ת. אך באמת ניחא דהקשו דהיכי שייך לומר עדל"ת הא אפלק"ש ע"י שאלה אך דתירצו דחשיב לא חל הנדר ובשבועה עכ"פ חשיב חל הנדר לענין ההיתר ושוב מועיל שאלה והוי אפלק"ש אך הכא באין לו להשליש שוב א"א להתיר החרס ע"י ק"ר ול"ח אפשר לקיים בע"א א"כ שוב נימא עדל"ת. ואי דמאי הועיל ר"ג הא דגזר במקום מצוה הא י"ל דהועיל לענין דצריך לגרשה אחר ביאה ראשונה כמ"ש בתוס' יבמות ד"כ דהיכי דביאה ראשונה לא הי' רק מטעם דחוי' ל"א כיון שכנסה עיי"ש ול"ש סברת התוס' דל"ה בעידנא דהא בשו"ת נוב"י או"ח סי' ל"ה כ' דאיסור זנות הואיל דיש לו היתר ע"י אפקעינהו חשיב קיל כמו איסור שישנו בשאלה ונדחה מפני כבוד הבריות לשי' התוס' ברכות ד"כ א"כ הכא כיון שיש לו עכ"פ היתר ע"י ק"ר וחשיב קיל ול"צ בעידנא כמ"ש בתוס' זבחים דל"ג ופסחים דנ"ט דבחמור לקל ל"צ בעידנא והגם שי"ל דחרם חשיב ל"ת ועשה מ"מ לשי' הנוב"י חשיב כישנו בשאלה ודוחה אפי' לתו"ע ואף שי"ל דבדידה ליכא עשה מ"מ באמת הקשה בתו"ג דהא אומרין לאדם חטא ובפרט הכא בחרם דהוי רק מדרבנן לשי' כמ"פ א"כ בודאי אומרין חטא אך י"ל דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ובדברי קבלה גזרינן וכ"ז היכי דבודאי גזר ר"ג אבל הכא דיש ס' שמא הוית בגדר א"י ולא גזר ר"ג א"כ עכ"פ שפיר מותר לישא מטעם עדל"ת דבס' ל"ת בודאי ל"צ בעידנא וגם ס' עשה נדחה מפני עשה ושוב ל"ש גזירה דבאמת אחר שכבר נשאה שוב הוי רק ס' חרם ולקולא ואדרבה אח"כ יש חזקת היתר וא"כ לכאורה יש מקום להתיר אף באין לו להשליש כתובתה עכ"פ כיון דיש ס' שמא הוית בגדר א"י. ועפ"י הנ"ל י"ל קושית השעה"מ על הרמב"ם דפסק דאם אמר קונם ישיבת סוכה עלי וישב בסוכה לוקה והא באמת החינוך מקשה דנימא עדל"ת רק משום דהוי לתו"ע ולשיטת הריב"א עכ"פ הל"ת נדחית ושוב אמאי לוקה אך באמת א"ש דבאמת הקשו היכי שייך לומר בזה עדל"ת הא אפלק"ש ע"י שאלה אך כ' דהוי לא חל הנדר וא"א בשאלה וכ"ז אי לא הי' רק ל"ת גרידא א"כ הוי לא חל הנדר וא"א בשאלה אבל לפי התירוץ דהוי לתו"ע א"כ עכ"פ העשה איני יכול לדחות ושוב הוי עכ"פ חל הנדר דהא לא יוכל לדחות לכתחילה ושוב חשיב אפלק"ש ושוב לא דחי אף הל"ת גרידא ושפיר בעבר לוקה וא"ש הכל בס"ד:
עפמ"ש דבס' ל"ת ל"צ בעידנא ועפמ"ש בפמ"ג או"ח סי' שמ"ד דעשה דוחה ס' ל"ת שוב"כ י"ל קושיא הגדולה בהא דפריך בש"ס חגיגה ד"ד איצטריך קרא למעוטי ס' ופי' בתוס' דהא לא מצי לאתויי מס' דהא יש חשש חולין בעזרה וקשה דלמ"ר דח"ע חב"ח פטור משכחת במי שהניח בן ועבד וטומטום והבן שיחרר העבד וא"כ הוי העבד ס' חב"ח גמור ס' ח"ע וא"כ יוכל הטומטום להביא קרבן בשותפות עם העבד ולהתנות ממ"נ אם אני זכר א"כ אתה חב"ח והקרבן בשבילי ואם אני נקבה א"כ אתה ב"ח גמור והקרבן בשבילך. ולמ"א ג"כ משכחת בהניח נקבה ועבד וטומטום והנקבה שיחררה את העבד ומתנה עם העבד ואומר אם אני זכר א"כ אתה כולו עבד והקרבן בשבילי ואם אני נקבה א"כ אתה חב"ח והקרבן בשבילך עכת"ק:
הנה קושיא הראשונה בפשיטות מיושב בהא דלמ"א חייב והקשו בתוס' דהכא משמע דלמ"א ל"ח אדון והא בש"ס גיטין לענין קנס מוכח דעדין חשיב אדון. ותירצו בתירוץ א' דבאמת יש לחייב מכח הצד חירות רק דאדון מעכבו שלא לעלות לרגל ולמ"א לא יוכל לעכב ושוב חייב מטעם צד חירות עיי"ש א"כ נודע מ"ש בתוס' גיטין די"ז דאם א' מכר עבדו לחבירו ואח"כ הוציא העבד ג"ש וטען דגיטו קודם למכירתו דרבו שני לא יוכל להשתמש בו מס' דהעבד מוחזק בעצמו ועי' קצה"ח סי' רמ"א שכ' דכיון דמרשות רבו בודאי יצא או ע"י מכירה או ע"י שיחרור לכך רבו שני לא מצי להחזיק בו מס' א"כ לפ"ז היכי דיש זכר וטומטום א"כ עכ"פ יש ס' אם הטומטום יש לו כלל רשות בהעבד וא"כ מס' לא יוכל להשתעבד בו ושוב בודאי חייב העבד בראיה עכ"פ מכח צד חירות שבו דהוי כמו למ"א וז"ב. וקושי' השני' ג"כ ל"ק דיאמר הטומטום אם אני זכר אתה עבד גמור ואם אני נקבה אתה חב"ח. ז"א דבכה"ג פטור העבד דבאמת מצד חצי העבדות יוכל לעכב עליו רק הטעם דחייב משום דכופין. והנה נודע דברי התוס' גיטין דאי הי' אפשר לקיים שבת בלי דיחוי שוב משום פק"נ לא הוי כופין רק דבלא"ה צריכין לדחות שפיר הקשו בגיטין ליתי עשה דפ"ו והכונה דישא ב"ח ובחגיגה הקשו ליתי עשה דלשבת וכבר דברו מזה המפורשים. אך באמת הוקשו בתוס' ניתי עשה ונידחי ותירצו דל"ח בעידנא ועוד דאפלק"ש ע"י כפי' והקשה המהרש"א דהא יש עשה דלעולם בהם תעבודו אך תירצו דאיסור ביאה הוא בכל פעם ועוד במשחרר לצורך מצוה ליכא איסור דלעולם בהם תעבודו כנודע:
ולפ"ז י"ל דכ"ז בחב"ח ודאי דאז אם ישא ב"ח או שפחה יעבור ודאי ל"ת שוב בעי בעידנא וגם הוי לצורך מצוה וליכא לעולם בהם תעבודו דהוי להציל את העבד מאיסור ודאי אבל אם הוא בודאי ח"ע וחצי השני הוא ס' עבד ס' ב"ח א"כ בנושא שפחה ליכא רק ס' ל"ת ושוב בס' ל"ת ל"צ בעידנא דהא חשיב קיל דהא דוחה אפי' בל"ת שיב"כ וגם שאר התירוצים וא"כ משום מצות פ"ו דהוי ס' כלל אי חייב בפ"ו בודאי לא כפינן ושוב נשאר בח"ע ופטור מראיה וא"כ אי יש נקיבה וטומטום נהי דהטומטום אינו יכול להשתעבד בכולו דבחצי השני העבד מוחזק בעצמו מ"מ עכ"פ אין כופין ונשאר ח"ע ושוב פטור מראיה ומיושב הכל בסיעתא דשמיא:
והנה על קושי' הראשונה כ' הג' מהרומילאב ז"ל ג"כ כדברי. אך גם על קושי' השני' מתרץ בד"ז דאף אם הוא זכר מ"מ כיון שהבת נוטלת עכ"פ חלק א"כ יש ס' שמא יש צד חירות ושוב אינו יכול לישא שפחה ושוב הוי כופין ושוב אין מעכבו מלעלות לרגל וחייב. אך באמת ז"א דדוקא ביש בודאי צד חירות וא"כ על הצד חירות חייב דעל הצד חירות לא קאי הג"ש דלה לה וא"כ עיקר הפטור היכי דיוכל לעכבו וא"כ היכי דאינו יכול לעכב או משום דכופין או משום ס' שוב חייב אבל הכא באם קמי שמיא גליא דהוא עבד גמור א"כ הפטור מלימוד דלה לה א"כ נהי דכופין מ"מ אכתי שם עבד עליו ובעבד גמור אף במקום דשורת הדין דכופין מ"מ פטור דהא עומד לשחררו לאו כמשוחרר דמי לפי סברת התוס' והרשב"א הנ"ל ועי' בתוס' ב"ב דע"ט דמפרש הריב"ן דהא דלר"מ מהני לאחר שאשתחרר מיירי בחב"ח ובמקום דכופין אפ"ה לרבנן ל"מ דהוי דשלב"ל וחזינן דל"א כל העומד בזה ומכ"ש בעבד גמור בודאי אף במקום דכופין מ"מ לע"ע שם עבד עליו ופטור מג"ש דלה לה וז"ב. ובעיקר הדבר כבר הוכחתי דבכה"ג דהו"ל ס' עבד גמור ס' חב"ח שוב אין כופין ואזדא כל דבריו אך מש"ל הוא מהנכון וז"ב:
נחזור להנ"ל דלענין הכתובה הי' אפ"ל להקל אך לענין מזונות ל"ש זה דאף דנימא דהותר החרם בנשתטית מ"מ גם מדינא דש"ס אם אין לו כדי הספקת שניהם אסור לישא ואין לומר דכ"ז היכי דאפשר לדור עם הראשונה שפיר נהי דמדינא דש"ס מותר לישא אשה מ"מ בא"א להספיק אסור אבל היכי דא"א לדור עם הראשונה שוב נימא דעשה דלשבת יצרה ידחה האיסור דלישא ב' נשים ז"א דהא כיון דהאיסור הוא בשביל היזק פרנסת האשה א"כ בגזל ל"ש עדל"ת כמ"ש בס' יד המלך ועי' בש"מ ב"ק ד"פ בשם הראב"ד ז"ל דממון חבירו אסור אף במקום פק"נ ועי' בתוס' ב"ק ד"ס ובפר"ד וה"ה בגזל כיון דהתורה הקפידה על חסרון ממון חבירו שוב ל"ש עדל"ת בזה וראיתי לגאון א' שחילק בין אי מחסר בקו"ע או מחסר בשוא"ת. ובאמת זה תמי' דמ"ל אם מפסיד ממונו או מפסיד שיעבודו וראי' מרש"י חולין דמ"ז דמשמע דאם הי' הדין בכל עבירות יהרג הי' הדין דגם בביטל מצוה בשוא"ת ג"כ יהרג ועי' בהא דכ' המהר"י מינץ להתיר מניקת חבירו במופקרת מטעם דמכשלת הרבים וכמו שמתירין לשחרר שפחה במופקרת כמפורש בש"ס גיטין דל"ח והבי"מ בצה"ב דחה דהכא דיש חשש הפסד שיעבוד התינוק א"כ הוי חסרון ממון חבירו אין מתירין אף במקום מצוה וחזינן דאין חילוק בין הפסד ממון להפסד שיעבודו:
אך לכאורה י"ל דבאמת י"ל אומדנא דאדעתא דהכי לא נתחייב במזונות באם לא יוכל לדור עמה ולא יהיה כדי לפרנסה ועי"ז יתבטל ממצות פ"ו וכבר דברו מזה המפורשים. אך עיקר שעומד לנגדנו דברי התוס' כתובות דמ"ז שכ' דבדבר התלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא ואף שהמר"ש יונה בסי' מ' כ' דלהחזיק אמרינן אומדנא. ומה שהקשה במל"מ פ"ו מזכי' ומתנה מש"ס כתובות פ' המדיר דמוכח דגם בהלוקח מוחזק אפ"ה במת ברשות הלוקח אפ"ה צריך ליתן:
ולפע"ד י"ל דשם בכתובות הס' לענין החיוב למשל באם הי' הלוקח מחייב א"ע בדמים ויש אומדנא דע"ז לא נתחייב שפיר הי' מועיל האומדנא אבל ביש ס' בהמקח אי נקנה להלוקח וכיון דאין האומדנא מבוררת וא"א לבטל המקח שוב ממילא מחויב בדמים א"כ הכא כיון דאנו רוצין לומר אומדנא דאדעתא דהכי לא קידש ובאיש אף לאחר נישואין מהני אומדנא כמ"ש בשו"ת רח"כ א"כ ממילא י"ל כיון דעכ"פ א"א לפוטרה בלי גט והאומדנא אינו מבוררת שוב ממילא חייב במזונותי' ואין לומר דהוי אומדנא דהוי כהותנה שיפטור אח"כ ממזונותי' דתנאי מהני עכ"פ למ"ד מזונות ד"ת ובזה שוב עיקר הס' על החיוב שקיבל עליו והוי להחזיק וחוץ לזה לדברי התוס' הטעם רק משום דאינו תלוי בדעתו לבד שמא לא הסכים השני וא"כ גמר ומקני מספיקא אבל הכא אי נימא דלא הותנה יהי' ביטול מצוה ולדברי הט"ז בהל' שופר דקיבל שבת מבעוד יום ואח"כ הביא שופר דל"מ קבלתו לפוטרו משום מצוה ועוד דל"מ קבלתו אפי' בפירוש לבטל ממצוה ועיי"ש דהוי קבלה בטעות וצ"ע דאמאי בהדליקה נר שבת קודם לנ"ח דאסור להדליק ונימא דהוי קבלה בטעות:
נחזור להנ"ל דהכא אי נימא דלא הותנה שאם תשתטה ולא יוכל להספיק לשניהם יפטר ממזונותי' א"כ יתבטל מצות שבת עי"ז א"כ גרם בחיובו לבטל ממצוה וא"כ נהי דנימא דמהני מטעם כולל מ"מ עכ"פ י"ל בסתם דלא קיבל על נפשו חיוב היכי שיוצמח עי"ז ביטול מצוה וכמו שפי' הראב"ן בהא דפריך בש"ס נזיר ד"ד מושבע ועומד מה"ס והקשו דהא נדר חל עד"מ. ותירצו דכ"ז במפרש אבל בסתם לא והקשו דאדרבה בסתם עדיף דהוי כולל וגם לבטל את המצוה כ' בתוס' בתירוץ א' דבסתם חל בכולל וכ' בשא"ר סי' ס' בכונתו דנהי דנדר חל לבטל את המצוה ובפרט בסתם כ"ז באם באמת כונתו לבטל אבל בסתם אמרי' דלא הי' דעתו בביטול מצוה וזה קושית הש"ס דהא מושבע ועומד ונימא דבסתמא לא הי' כונתו איין קידוש עיי"ש. ולפ"ז ה"נ נהי דמשום מ"ע או מכשיל רבים אין להתיר גזל ממון חבירו וגם לא הפסד שיעבוד התינוק אבל הכא א"נ דק"ע מזונות גם אי תשתטה ולא יוכל להספיק שפיר לא הי' שייך בזה עשה דוחה דבשביל קיום מצוה דידיה אין להפסיד שיעבודה אבל הכא יש אומדנא גדולה דלא קיבל על נפשו חיוב מזונות באופן שיוגרם עי"ז ביטול מצוה ובכה"ג דחשיב אומדנא גדולה בודאי דמועיל אף בתלוי בדעת שניהם ובפרט דהכא הוי להחזיק. וחוץ לזה לשי' הפוסקים דמזונות הוי בכל יום חיוב חדש הוי אומדנא לפטור מחיוב חדש ובכה"ג כ' הנוב"י דמהני אומדנא אף בתלוי בדעת שניהם וכבר האריך בשו"ת רח"כ להקל גם בלי השלשת מזונות רק ליתן וועקסיל רק סברתו דאם היא בגדר יודעת לשמור גיטה א"כ צריך ק"ר אך אם היא בגדר א"י לשמור א"כ לא גזר ר"ג א"כ שוב הכא י"ל דהוי ס' חרם אך לענ"ד גם בלי החרם יש איסור מדינא דש"ס ולפמ"ש ניחא וגם בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ג' מיקל להתיר מטעם אומדנא וחוץ לזה לכאורה י"ל דהכא יפטר ממזונותי' דבאמת בשו"ת פ"מ מביא בשם חכם אשכנזי דאם תהי' משומרת עפ"י משפחתה מה טוב ואם לאו יש לזכות לה גט כדי שתהי' נדונה כפנויה והקשה הפ"מ דאדרבה בש"ס קאמר דאינה מגרשה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר או משום דבעלה משמרה או משום דפרשו מא"א וי"ל הכא שהיא בין הנכרים דלא מדקדקי באיסור א"א ול"ש בעלה משמרה שוב י"ל דזכות היא לה וכיון דמגורשת תיכף שוב יפטר ממזונותיה ואף לשי' הרי"ף והר"מ ז"ל דל"מ עד שיגיע לידה מ"מ כ' בקצה"ח סי' קכ"ה דזה רק מדרבנן ועכ"פ אין לה דין א"א:
אך באמח נהי דגם בשו"ת תפ"צ כ' זה הדרך ע"י זיכוי אבל חלילה לסמוך ע"ז רק ליתן ליד שליח להולכה כנהוג ושוב יש חיוב מזונות אך לסברות שכ' לעיל מותר לישא ובפרט דלע"ע היא בבית החולים ויש לה שם מזונות ויוכל להיות שלא ישלחוה משם א"כ בודאי דאין לעגנו אך נהי שכ' לעיל דיש להקל גם לענין הכתובה מ"מ יש להחמיר גם לענין הכתובה וישליש עכ"פ על סך כתובה ד"ת וועקסיל מאיש בטוח ביד ב"ד שיהי' זמ"פ מתי שתהי' ראוי' לקבל גט ועל מותר הנדוניא ודמי מזונות ישליש עכ"פ וועקסיל שלו ויקבל עליו בכל מיני חיובים שבאם תצטרך למזונות ויהי' לו במה לפרנסה שיתן לה כפי שומת ב"ד וישליש ג"פ ביד שליח להולכה כד"ת ויקבל עליו ליתן לה ג"פ חדש בעת שתשתפה כמ"ש בשו"ת נוב"י סי' ג' והכל כמ"ש שם והעיקר אם נתברר באמת להבד"צ שאין בכחו להשליש מעות וכ"מ שאפשר להשליש מזומן עכ"פ דבר מועט מה טוב ועכ"פ ישליש וועקסיל מאיש בטוח על דמי כתובתה ועל המותר ישליש וועקסיל שלו ובכל אופנים הנ"ל ואז יוכלו להתיר לו עפ"י ק"ר מג' מדינות כד"ת ובלבד שלא יהי' נגד חוקי הקיר"ה כנלע"ד ברור בס"ד ובלבד שיסכים לזה גדול א':
בעה"ח ג' ב' חיי תר"נ לפ"ק ראדימושלא. הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל