מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן עא
בדבר השאלה באיש אחד שנסע למדינת אמעריקא בשנת תרס"א בימי החורף וכאשר בא לק' נאויארק נחלה שמה והי' חולה זמן רב ואחר חג הפסח דשנה הנ"ל התגבר עליו חליו ורצה לנסוע לביתו וכמה אנשים דברו על לבו לבל יסע משם כי ראו כי החולי הוא מסוכן ר"ל ונתיראו לבל ימות על הספינה והוא לא שמע לדבריהם ונסע משם ביום ש"ק דען 11 מאי למספרם והי' חולה מאד בעת נסיעתו משם. ותיכף כתבו משם לפה שנסע משם ושיתנו להם ידיעה אם בא בשלום לפה ולסוף לא בא לביתו ועי"ז יצא קול שמת על הספינה. והנה במשך איזה שבועות אחר נסיעתו שאלו איזה אנשים באמעריקא את הדאקטער שנסע אז עם אותו ספינה שנסע איש הנ"ל מה הי' עם האיש הנ"ל והשיב להם כי ביום החמישי לנסיעתו מאמעריקא התגבר עליו חליו ומת על הספינה והשליכו אותו לתוך הים וקראו בשמו איזאק דאוויד סאלל היינו יצחק דוד סאלל והדאקטער השיב כ"ז ע"י שאלה מאנשים הנ"ל ע"ז העידו איזה אנשים ששמעו כן מפי הדאקטער אח"ז כתבה האשה העגונה מכתב להקאנסאל בראטערדאם שיראה להשיג טאטען שיין גם הגעריכט דפה דרשה מהקאנסאל שיראה להשיג טאטען שיין והשיב הוויצע קאנסעל משם היינו העסטרייכשער. קאנסעל דען 18\7 1901 למספרם בזה"ל איך בעאנטווארטע זיא דאס איהר געשטארבענער מאן איזאק דאוויד סאלל האט איבערגעלאסט א קעסטיל מיט פועל זאכען היינו געבעט ריעמין מיט העמדער און האט געלאסט א באטעל מיט געלד היינו 14 דאללער מיט 7 גילדען און פראגט זיא אן אויב ער זאלל דאס געלד וועקסלין אדער זא שיקען. און וועגען טאטען שיין שרייבט ער דאס ער קאן נאך נישט בעקאממען דעם טאטען שיין ווען ער וועט איהם בעקאממען וועט ער איהם שיקען. ואח"ז בא שנית מכתב מהוויצער קאנסעל הנכתב דען 7\8 1901 ונכתב ג"כ להאשה רבקה סאלל וכותב לה ששולח לה ערך 68 כתרים מה שהניח בעלה וכותב שהקעסטיל א"א לשלוח כי מקולקל הוא רק שלח לכאן איזה חפצים היינו א עטרה מהטלית גם א תפילין זאק גדול גם א תפילין באטילע מיט תפילין גם א סידרל שהי' נרשם עליו שם הנפטר גם 2 העמדער און 2 ארבע כנפות גם 1 טיכעל והאשה וגם הרבה אנשים העידו בפנינו כי הכירו את כל החפצים הנ"ל בטב"ע גמור כי האשה בעצמה תפרה לו את הכיס של הטלית גם קנתה לו הטיכעל קודם נסיעתו מפה. גם הסופר הכיר את הפרשות של התפילין כי הוא כת"י חותנו ע"ה. גם קיבלה את המעות ששלח לה הקאנסעל אח"ז בא לכאן מכתב מהוויצע קאנסעל הנ"ל הנכתב דען 15\8 1902 והי' רצוף בו טאטען שיין מהמנוסטער דספינה והטאטען שיין נכתב דען 14\9 1901 ונכתב בהטאטען שיין כי יצחק סאלל מת דען 190116\5 בצהרים חצי שעה 1 והוא ממש כפי אמירת הדאקטער שנחלה ביום ה' לעלייתו על הספינה היינו שעלה דען 11\5 ומת דען116\5 1901 ובהטאטען שיין נכתב שמו איזאק סאלל. אך הקאנסעל כותב שמו איזאק דאוויד סאלל ושם עירו לא נזכר בהטאטען שיין. והנה זה שני שנים עברו ולא נשמע יותר מהאיש הנ"ל. והנה באמעריקא אמר איש אחד לפני איזה אנשים שהוא נסע עם איש הנ"ל בספינה והי' בשעת פטירתו. אך כפי הנראה איש הנ"ל לא הכירו וא"י שמו והאשה היא רכה בשנים ובוכה במר נפשה כי יחוסו על על ילדה הרכים ולהתירה מכבלי העיגון והנה לגודל המצוה אמרתי לעיין בזה ומה' אבקש עזר שלא אכשל בדבר הלכה ולכוון האמת וזה החלי בס"ד:
והנה בראשונה נדבר אם יש איזה היתר מצד אמירת הדאקטער שאמר באמעריקא לפני הרבה אנשים שאיש הנ"ל מת ביום חמישי לעלייתו על הספינה. גם אם יש לסמוך על הטאטען שיין. הנה לכאורה על אמירת הדאקטער בודאי אין לסמוך הואיל שהי' ע"י שאלת היהודים ממנו אף שלא אמרו לו השאלה בפירוש על איזה איש רק ששאלו אותו מה הי' עם איש שעלה על הספינה חולה הוא אמר להם אולי כונתם על יצחק דוד סאלל מ"מ כיון שהם התחילו ממנו י"ל שנתכוון להעיד כמפורש בקו"ע אות כ' דכשם דבכי' דפונדקית הוי מסל"ת אף שלא פירשה כל דברי' ה"ה דבכי' דישראל שוב ל"ח מסל"ת ומכ"ש הכא דבפי' שאלו ממנו על איש חולה שעלה על הספינה א"כ בודאי דל"ח מסל"ת ואם לסמוך דהרופא חשיב כמו ערכאות ושייך לומר דלא מרעי נפשי'. ובאמת לשיטת הרבה פוסקים יש לרופאים נאמנות באיסור נדה לענין רדמ"ת לומר דהדם הוא מחמת מכה ואף המחמירין מ"מ כ' בח"ס בכמה תשובות דה"ט דכיון דמעיד על דבר נעלם בפנימות הנוף א"כ אינו יכול לידע דבר ברור והגם דיוכל להעיד על כללות העולם דחולי זה יש לה רפואה ע"י סם זה מ"מ איכא גופא דלא מקבל סמא. וגם דמגוף עכו"ם א"א לדון על גוף ישראל ועפ"י דברי הש"ס ע"ז ל"א ע"ב. אבל באמת באם מעיד על דבר שיש לו ידועה ודאית י"ל דנאמן:
ובאמת הרבה פוסקים מקילין גם לענין איסור נדה ע"י נאמנות הרופאים עי' בתשו' כנסת יחזקאל ובהרבה תשו'. אך באמת יש לחלק דשם דיבורו הוא בעניני רפואה דזה מוטל על הרופא להגיד ושייך לא מרעי אמנתו אבל הכא זה אינו מוטל עליו להעיד אם זה מת או לאו והוא לענין זה כעכו"ם דעלמא דודאי אינו נאמן אם אינו מסל"ת. ובפרט דגם לענין ערכאות דעת הרבה פוסקים דאינו מועיל בעדות אשה. דבשלמא באיסורין דע"א נאמן מה"ת היכי דאינו נגד ח"א ולשיטת הרבה פוסקים נאמן אף נגד ח"א ואף שאין לנו הוכחה שדברי' אמת וה"ט דהתורה גילתה דבאיסורין יש לו נאמנות ואין צריכין לשום הוכחה שאומר אמת א"כ כיון דגילתה התורה דסגי בעדות כל דהו ואף אשה נאמנת באיסורין לשיטת הרבה פוסקים אף באיסור תורה ואינו בידה כמפורש בתוס' בכ"מ ועי' בשו"ת דברי אמת סי' א' א"כ אף דנכרי א"נ מ"מ ודאי הוא מחשש משקר וא"כ ברופא דליכא חשש משקר שוב י"ל דנאמן עכ"פ כמו אשה דל"מ לשי' רבינו יקיר ורש"י ז"ל גיטין ד"ט דגם בעדות ממון הי' עכו"ם נאמן לולא חשש דמשקר א"כ באיסורין ודאי הי' נאמן היכי דידעינן דאינו משקר. אך אף לשי' התוס' והר"ן שם דגזה"כ דפסול זה דוקא במידי דבעי שני עדים אבל באיסורין דסגי בע"א לולא הטעם דמשקר בודאי הי' נאמן ולכך ערכאות או רופא מהימן אבל בעדות אשה דבאמת מה"ת הי' צריך שני עדים דיליף דבר ממון ורק דמשום קולת עגונה האמינו לע"א וכיון דבנכרי יש חשש משקר ולא תיקנו נאמנות לנכרי רק במסל"ת א"כ שוב הדר דינא דאף אם במקרה מעיד עכו"ם אף דלית בי' חשש משקר מ"מ לא הוציאו מכלל שאר נכרים ולא תיקנו לו נאמנות. וכמו שהאריך בזה בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ה כ"ו וכ"ז דבעדות נכרי אף במקום דלא משקר מ"מ לא תיקנו כלל בעכו"ם שיהי' נאמן רק במסל"ת ומש"ה ל"מ בעדות אשה היכי דלא הי' תחלתו בכשרות מה"ט אף דיש בירור דלא משקר כיון שהוא עכשיו כשר מ"מ כיון דלא תיקנו חז"ל שיהי' רשע נאמן שוב אף דעכשיו יש בירור דאינו משקר מ"מ לא מהני:
ובאמת במהרש"ל חולק דל"צ שיהי' תחילתו בכשרות ועי' ט"ז ריש סו' י"ז וי"ל דפליגי בסברא זו דהרא"ש ס"ל דבאמת גם בעדות מיתה צריך תורת עדות רק דלענין זה יוכלו להקל משום עגונה כמ"ש מהרח"ש דטעם עבידא לאגלוי' מהני דחשיב בירור דלא משקר ואי דגזה"כ דבעי תורת עדות זה אינו נוגע למיכשל באיסור א"א ויוכלו להקל משום עגונה. וא"כ ברשע דלא תיקנו שיהי' נאמן א"כ אף בעשה תשובה אח"כ ל"מ אבל א"נ כשיטת הרמב"ם ז"ל דהכא ל"צ כלל תורת עדות א"כ בכ"מ שידעינן בירור הדברים מהני. ובזה יש לפרש נמי פלוגתת המפורשים אי מהני בעדות אשה עדות חצי דבר וי"ל דתלוי נמי בזה דא"נ דבאמת בעי תורת עדות רק דתקנת חכמים להאמין היכי דהוי בירור אבל במידי דלא תיקנו שוב מוקמינן אדינא דבעי תורת עדות. וראיתי בשו"ת אמרי דוד שהעיר שם בסי' י"ג אמאי רשע שאינו דחמס פסול בעדות אשה הא בזה אף לאביי מ"מ לית בי' חשש משקר והכא ל"צ רק תורת בירור. ולפלא שלא העיר מדברי הנמ"י פ"ג דסנהדרין ד"כ באמת דרשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה. ועי' קצה"ח סי' נ"ב מה שהאריך בזה ובסי' מ"ו ס"ק י"ז כ' ג"כ כן אך בנה"מ שם סקי"ז חולק דיש חשש שמא עיניו נתן בה עיי"ש. ובאמת בתשו' כ' בזה דבר נחמד בהא דמפורש בחו"מ סי' ל"ב סעיף כ"ז ברמ"א דאם יש ס' מתי נפסל אם קודם שהעיד או אח"כ מס' אין לפסול העדות ושם בסמ"ע ס"ק ס"ט כ' דאף דבתרי ותרי מחולקים אם איש זה פסול קיי"ל כשיטת רש"י והרי"ף דמס' אין מקבלין עדותו שם נודע הס' בשעה שמעיד אבל הכא לא נודע לנו הריעותא בשעת עדותי ובקצה"ח העיר דאדרבה הכא הרי יש חזקה דהשתא וגם חזקת ממון המסייע. והנלע"ד דבאמת בס' תרי ותרי נחלקו רש"י ותוס' דתוס' ס"ל דמוקמינן לי' בחזקות כשרות. אך בדעת רש"י ז"ל כ' מקצת פוסקים דהטעם משום חזקת ממון. והנה באמת חזקת ממון ל"ח חזקה המכרעת כמ"ש הפוסקים רק דעכ"פ גם חזקת כשרות ל"ח בירור ובפרט בס' דתרי ותרי בודאי חזקה ל"ח בירור כמ"ש המפורשים דהא תרי כמאה רק דעכ"פ מס' א"א לשנות מכפי שהוחלטנו עד עכשיו. ולכך א"א להוציא ממון. והנה נודע מ"ש הר"ן בפ' הכותב דמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו אפי' לכתחלה:
ולפ"ז י"ל דבאמת אם רשע דחמס מעיד על הלואה א"כ יש חשש משקר א"כ באמת יש ספק אף אם נוציא הממון שמא יהי' שלא כדין דקא העדות שקר ולא לוה כלל אבל ברשע שאינו דחמס באמת ידעינן דהדבר אמת ובאמת הוא חייב רק דאין אנו יכולין לפסוק עפ"י עדותו מטעם גזה"כ אבל עכ"פ ידעינן דאם יצטרך לשלם לו לא יהי' גזל בידו דהא באמת נתברר שחייב לו. ולפ"ז י"ל דבספק רשע אז אם הס' הוא על רשע דחמס א"כ יש ס' אם הוא משקר בעדותו א"כ אף שנחליט דהעד כשר ונוציא ממון עפ"י עדותו עכ"ז יהי' ס' גם בדיעבד שמא הוציאו ממון שאינו חייב לכך שפיר ל"מ חזקת כשרות דנהי דחזקת ממון ל"ח בירור אבל עכ"פ גם חזקת כשרות ל"ח בירור ובפרט בס' דתרי ותרי ושוב נ"מ בממון דבעי תורת בירור בממון כמ"ש התה"ד דמה"ט ל"מ רוב בממון דרובא לא מיקרי ראי' אבל בס' ברשע שאינו דחמס דעכ"פ אינו משקר בעדותו וידעינן דבדיעבד לא יהי' גזל ביד התובע דהא עכ"פ לוה ממנו ורק דעכ"פ הב"ד אין יכולין לפסוק עפ"י עדותו מגזה"כ מ"מ עכ"פ לענין זה מהני חזקת כשרות לענין שהב"ד יכולין לפסוק עפ"י עדותו דהא בדיעבד יהי' לו זכות ודאי בהמעות אף אם העדים פסולים דהא עכ"פ העדות אמת וכיון דבדיעבד בודאי יהי' לו זכות בהמעות שוב מהני חזקת כשרות להגבותו לכתחלה ודמי לסברת הר"ן פ' הכותב הנ"ל ולפ"ז י"ל דהרמ"א בסי' ל"ד מיירי בס' פסול ברשע שאינו דחמס:
ולפ"ז י"ל דבר חדש דאם העדים שהמה ס' פסולים ברשע שאינו דחמס שהעידו על קנס דאינו מועיל עדותן דבקנס קיי"ל מודה בקנס פטור ועיקר החיוב עפ"י עדים ונודע מחלוקוז הקצה"ח עם הנה"מ סי' א' דגם היכי דהודה חוץ לב"ד אפ"ה י"ל דאינו מתחייב בלי עדים א"כ עיקר החיוב נצמח עפ"י עדים ואם המה פסולים ליכא חיוב כלל ואף בדיעבד יהי' גזל שוב דמי לס' רשע דחמס ואינו מועיל חזקת כשרות דחזקה ל"ח בירור וא"מ בממון ולפ"ז משכחת עדים שיועילו לענין ממון ולא יועילו לענין חיוב קנס. ועפ"ז יש לתרץ דברי הטור בסי' ל' בהא דתבעו ט"ו מאות ויש צירוף עדות דעפ"י העד שנשאר על ק' צריך לישבע והקשו דבלא"ה צריך לישבע מכח דר' חייא ולפ"ז י"ל דמיירי שהעדים המה ס' פסולין ברשע דאינו דחמס דבכה"ג מועילין לממון אבל כיון שאין מועילין לענין קנס א"כ לסברת הט"ז עד שאינו מועיל לקנס אינו מחייב שבועה. ואף די"ל דלא דמי לדברי הט"ז דהכא רק מס' אינו מועיל לקנס. אבל עכ"פ בפשיטות י"ל דוקא על מה שמעיד דעכ"פ ידעינן דאינו משקר א"כ בדיעבד בודאי יהי' לו זכות בהממון שפיר מועיל חזקת כשרות להגבותו לכתחלה אבל על מה שאינו מעיד רק דגזה"כ דאם יש עדות על ק' מחויב לישבע על השאר אבל אם העדים פסולים א"כ אינו מחויב כלל שבועה וגם בדיעבד אם נפסוק שבועה מ"מ הי' ס' שמא הי' החיוב שלא כדין ושפיר אינו מועיל חזקת כשרות להטיל חיוב דחזקה ל"ח בירור וז"ב בס"ד:
נחזור להנ"ל דהרבה פוסקים סוברים דגם ערכאות אינו מועיל בעדות אשה ונדבר מזה לקמן ובפרט הדאקטאר אינו ממונה ע"ז להגיד אם איש הזה מת והוי כשאר עכו"ם ובודאי אינו נאמן אם מגיד ע"י שאלה ובפרט דשיטת הרא"ש גיטין י"א דאף בד"מ דמהני ערכאות זה דוקא בכתב אבל בעדות בע"פ ל"מ. והסברא דעפ"י דברי הש"ס גיטין ס"ז דיבורא אמרי מעשה לא עבדי א"כ חזינן דדיבור יותר משקר ושם בתוס' אמרו דדיבור שנגמר ע"י חשיב מעשה אבל עכ"פ לענין עכו"ם יותר מקפיד על כתב שהוא דבר המתקיים ויתברר יותר שקרו ואף דבעדות ישראל קיי"ל דעדות בע"פ עדיף שם הוא לפי שהב"ד יותר מבינים ענין עדותו אם שומעים עדותו בע"פ ועפ"י כתב א"א כל כך להבין ענין העדות וכמו שביארו מקצת פוסקים שיטת הרמב"ם דל"מ עדות נכרי בכתב משום דבכתב א"א לידע אם הוא מסל"ת. יעי' בח"ס יו"ד סי' ר"כ ורכ"ז לענין שבועה בכתב דמסביר ד"ז דבכתב חשיב יותר מעשה ובאמת בחו"מ סי' פ"א סעיף י"ז מפורש דבכתב א"י לגמר משטה ושלא להשביע ועיי"ש בש"ך וקצה"ח. עכ"פ פשיטא דעל דברי הדאקטאר אין לסמוך:
עתה נדבר מצד הטאטען שיין שבא מהמיניסטער דספינה עם חותם והנה בזה יש לדבר הרבה. הנה באמת האשה לא דרשה משרי הספינה בעצמם רק דרשה מהקאנסאל והקאנסאל שאל מהשרים דספינה אבל א"י אם שאל להם בשם האשה. והנה באמת מפורש ברמ"א בשם פסקי מהרי"א דאם כותי שאל לכותי אע"פ דישראל שאל מתחלה לכותי ואח"כ שלא בפני הישראל שואל כותי זה מכותי אחר מהני ובב"ש ס"ק מ' מבאר דהת"ה דפסק דעכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם מסל"ת מהני משום דס"ל דאף אם שאל עכו"ם זה לעכו"ם הראשון חשיב מסל"ת והר"ן דחולק דל"מ עכו"ם מפי עכו"ם אף במסל"ת משום דס"ל דאם הראשון הגיד ע"י שאלת עכו"ם ג"כ ל"ח מסל"ת אבל באמת ל"ח שמא שאל להעכו"ם בשם הישראל:
והנה באמת לפ"ז תיקשי אמאי הכא סתם הרמ"א כשיטת הת"ה דע"י שאלת עכו"ם אכתי חשיב מסל"ת ולקמן בסעיף ט"ז הביא הרמ"א שיטת הר"ן דל"מ עכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם מסל"ת ולשיטת הב"ש עיקר הא דמחמיר הר"ן משום דס"ל דע"י שאלת עכו"ם ל"ח מסל"ת וא"כ הרמ"א דסותם לעיל דזה חשוב א"כ אמאי מביא הכא יש מחמירין ובאמת בהא דעכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם מסל"ת נראה שיש ד' שיטות בזה א' שיטת הריב"ש דל"מ כלל אף אם העכו"ם העיד בפירוש דהראשון הגיד בלי שאלה דכל נאמנות מסל"ת הוא חידוש ול"מ רק כשמגיד בעצמו ולשיטת הת"ה א"צ כלל להגיד בפירוש דהראשון הסיח לפ"ת ומהרי"ק ס"ל דעכ"פ צריך שיגיד שהראשון הסיח לפ"ת:
אך במהרי"ט סי' כ"ה מפרש דאם ידעינן בודאי דהראשון הגיד מסל"ת שפיר מהני. עכ"פ לשיטת הב"ש נשמע דהר"ן ס"ל דע"י שאלת עכו"ם לעכו"ם אחר ל"ח מסל"ת א"כ הכא דהקאנסאל שאל לשרי הספינה נפק מכלל מסל"ת אך לשיטת הת"ה זה חשיב מסל"ת וא"כ הרמ"א דפסק בפשיטות כשיטת הת"ה דע"י שאלת עכו"ם לא נפיק מכלל מסל"ת א"כ גם הכא כתיבת הטאטען שיין חשיב בכלל מסל"ת. ואף דשיטת הרמב"ם ז"ל דכתב עכו"ם לא מהני א"נ כשיטת הסוברים דמיירי בכתב שאינו מקוים ומשום דבכתב עכו"ם ל"א כמי שנחקרה עדותן בב"ד א"כ הכא בטאטען שיין דהוא מחותם בחותם האמט זה כ' בח"ס דודאי ל"ח לזיוף. ואף לשיטת הסוברים דמש"ה א"מ בכתב דא"א לכוון אם הוא מסל"ת מ"מ זה דוקא באם שולח הכתב לישראל אבל אם שולח לעכו"ם בודאי דמועיל דהא אף אם משיב ע"י שאלת עכו"ם מהני א"כ הכא דשרי הספינה שלחו זאת להקאנסאל א"כ חשיב מסל"ת. אך באמת לפי מה דמביא הרמ"א שיטת הר"ן דמחמיר בעכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת ולשיטת הב"ש ס"ק מ' נראה דעיקר הטעם דס"ל דע"י שאלת עכו"ם ג"כ נפיק מכלל מסל"ת א"כ יש לחוש לשיטת הר"ן דשמא ע"י שאלת הקאנסאל ל"ח מסל"ת אך באמת בשו"ת הרי"מ סי' ד' מביא ג"כ דברי הג' מליסא דכותב עכו"ם לעכו"ם מהני. והוא מסביר דמש"ה מחמיר הר"ן משום דס"ל דמסל"ת בעי קישור דברים וזה א"א לידע בעד מפי עד והוי כעין ב' חששות לאיסור שמא בעי קישור דברים אבל לדידן דהב"ש הכריע דל"ב ק"ד א"כ יש להקל ורק דכ' בשו"ת הרי"מ דמש"ה מחמיר הרמ"א כשיטת הר"ן א' דשמא כשיטת הריב"ש דמסל"ת חידוש הוא ול"מ רק במעיד בעצמו ושמא ע"י שאלה ל"ח מסל"ת אף בשאל מעכו"ם א"כ הכא דאנו רואין הכתב מעכו"ם הראשון ובודאי אם הי' בא בלי שום שאלה הי' מועיל אף לשי' הריב"ש א"כ עיקר החשש הואיל שהי' ע"י שאלת עכו"ם ובזה כבר הכריע הרמ"א כשיטת הת"ה דע"י שאלת עכו"ם אכתי חשיב מסל"ת וא"כ שפיר יש לסמוך אטאטען שיין. ואף אם נימא דנחוש לשי' הר"ן דע"י שאלת עכו"ם ל"ח מסל"ת מ"מ להרבה שיטות ערכאות בכתב מהני אף בלי מסל"ת כמ"ש בשו"ת כנסת יחזקאל באריכות והסברא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דמש"ה ל"צ דו"ח בעדות אשה דעכ"פ כל הקולות שהקילו בד"מ הקילו בעדות אשה א"כ ערכאות ל"מ לשי' רש"י ז"ל והרבינו יקיר דהיכי דליכא חשש משקר כשר בד"ת אף מה"ת א"כ פשיטא דכיון דמועיל בד"מ ומחליטים דודאי אינם משקרים מכ"ש בעדות אשה דהקילו והכשירו אף קרובים משום דל"צ רק בירור הדברים כמ"ש הח"ס סי' מ"ה דגם נכרי מסל"ת נאמן מה"ת ומש"ה מהני בנכרי שהעיד במשאל"ס לענין שאם ניסת ל"ת דלא כשיטת הפמ"א והבר"א א"כ פשיטא דערכאות מהימני בעדות אשה ואף לשי' הר"ן דרק מדרבנן מהני בד"מ מ"מ משמע דבאמת ס"ל דסברא זו מהני מה"ת דודאי לא משקרי רק דבד"מ דגזה"כ דקרובים פסולים א"כ גזה"כ דעכו"ם אף באינו משקר אפ"ה פסול אבל בעדות אשה דל"צ רק בירור הדברים פשיטא דנאמן ואף אם נימא דהכא ג"כ בעי מה"ת תורת עדות אפ"ה כבר הבאתי דברי מהרא"ש דהיכי דליכא חשש משקר רק דגזה"כ דבעי תורת עדות בזה שוב יוכלו להקל משום עגונה:
א"כ פשיטא דערכאות מהני וכמ"ש המהרי"ק הובא בט"ז סי' שט"ז דמביא ראי' מהא דהכשירו ערכאות בד"מ ה"ה דמהני בעדות אשה אף באינו מסל"ת היכי דיש רגל"ד דאינו משקר ואע"פ דמהרי"ק מיירי שהודה בפני השופט שהרגו עכ"פ מביא ראי' מסוגי' דגיטין מהא דהימני ערכאות בד"מ ה"ה דמהני בעדות אשה. ובאמת בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ה כ' דלשיטת רבינו יקיר דמהימן בממון מה"ת היכי דלא משקר פשיטא דמהני גם בעדות אשה אך גם להפוסקים דרק מדרבנן מהני מ"מ הכא דגם קרוב נאמן פשיטא דנאמן אף מה"ת. וע"כ דסברתו כמ"ש בשו"ת הרי"מ דאף לשי' הר"ן אפ"ה מודים דסברא דלא מרעי נפשייהו הוי כבירור דאינו משקר רק אפ"ה בד"מ ל"מ ערכאות רק מדרבנן דמה"ת ל"מ דגזה"כ דאע"פ דאינו משקר פסול כמו קרוב אבל הכא דקרוב כשר וה"ט כסברת הרמב"ם ז"ל דל"צ תורת עדות א"כ פשיטא דערכאות מהימני ועיי"ש בשו"ת הרי"מ סי' ד' שהאריך בסברא זו דגם התוס' והר"ן מודים דהכא יש בירור דלא משקרי ורק אפ"ה בד"מ הוא רק מדרבנן דשם קרוב ג"כ פסול ובזה אזדא נמי מה שחושש בשו"ת עטרת חכמים סי' ח' דשם רק משום שלים מלכות דמקפידין אם יופסלו שטרות שלהם. ולפ"ז ניחא בשלמא שם דגם קרוב פסול ע"כ גזה"כ שיהי' על העד שם עדות לכך מוכרחין לומר דהוא רק מתק"ח משום שלום מלכות אבל הכא דקרוב מהני ונכרי מסל"ת מועיל ולשיטת הח"ס סי' מ"ה גם מה"ת נאמן דל"צ בזה תורת עדות א"כ פשיטא דהכא אם ידעינן דלא משקרי מהימני. ואף לשיטת הג"א דהטעם משום שלום מלכות מ"מ ביאר יפה בח"ס סי' מ"ג דע"כ צ"ל משום דידעינן דלא משקרי כמפורש בש"ס שם דאי לאו דיהיב זוזי קמייהו לא הוי מרעי נפשייהו רק כונת הג"א דהוקשה לו קושית הראשונים כיון דאף קרוב פסול אף דלא משקר א"כ מאי מעליותא דלא משקרי הא עכ"פ התורה פסלה לעדות נכרי ע"ז תירץ כיון דעכ"פ ידעינן דלא משקרי א"כ ליכא חשש הוצאות ממון שלא כדין רק דגזה"כ דבעי עפ"י שנים יקום דבר זה הוא דבר מבחוץ ע"ז יכלו לתקן משום שלום מלכות ודמי להא שהבאתי דברי מהרח"ש בהא דמהני ע"א בעדות אשה כיון דידעינן דלא משקר יוכלו להקל משום עגונה וה"ה הכא ועכ"פ כיון דהוא סברא בהורה דלא משקר א"כ הכא דקרוב נאמן לשיטת הרבה פוסקים אף מה"ת א"כ שוב ערכאות מהימני. ובשו"ת בית שלמה סי' מ"ז רצה השואל לומר דא"נ דערכאות מהימני בד"מ מה"ת ה"ה בעגונה אבל אי רק מדרבנן י"ל דרק משום נעילת דלת ול"מ בעגונה והבי"ש דחה דא"א לומר מטעם נעילת דלת דא"כ אמאי מועיל בשטרי מכר ובאמת הח"ס סי' מ"ג וצ"ד מביא הטעם דנעילת דלת. ובאמת כסברת השואל מפורש בשו"ת הרי"מ סי' ד' בשו"ת הג' בעל נוב"ש וכבר קדמו בשו"ת פרשת מרדכי דלשיטת רבינו יקיר ורש"י ז"ל פשיטא דמהימן ורק לשיטת התוס' אפ"ה י"ל דהכא כיון דקרוב כשר ה"ה ערכאות מהימני אך יש לחוש לשי' הע"נ דהיכי דליכא מסל"ת לא הכשירו ואוקמה אד"ת דבעי תורת עדות אך זה תלוי א"נ דגם בזה בעי תורת עדות מה"ת ורק דחז"ל הכשירו פסולי מחמת קורבה ומסל"ת א"כ י"ל דבלי מסל"ת דלא הכשירו אוקמה אד"ת:
אך באמת מדמוכח בש"ס דגם בנכרי שהעיד במשאל"ס אפ"ה ל"ת נשמע לכאורה דגם נכרי מסל"ת נאמן מה"ת כמ"ש הח"ס סי' מ"ה וא"כ ע"כ כסברת הרמב"ם ז"ל דהכא אף מה"ת ל"צ תורת עדות וא"כ מסל"ת וערכאות שוין. ומה שכ' בבי"ש דאף לשי' ר' יקיר י"ל רק בדינין שנכרי שייך בדינין אבל הכא אין הנכרי שייך בגיטין דעריות שלהם אין שוה לעריות שלנו פסול מה"ת באמת כבר הרגיש בזה בח"ס סי' צ"ד ונסתפק אי נימא כיון דמצווה על בעילת בעל או בעי שיהי' דוקא דומי' דידן. ומצינו כזאת בקידושין דמ"א דס"ד דמידי דאיתא בנפשי' יש שליחות לעכו"ם ועיין במהרש"א גיטין ס"ד דבמופלא הסמוך לאיש א"נ דמהני תרומתו ה"ה דיש שליחות לזה הקטן ודברי המהרש"א הללו נעלמו לפי שעה מהקצה"ח סי' קפ"ח דפשיטא לי' שמה דלמ"ד מופלא סמוך לאיש ד"ת ותרומתו תרומה אפ"ה ל"מ שליחות עכ"פ חזינן דבמידי דשייך בגווה עדיף עכ"פ לשיטת הכנסי"ח ערכאות מהימני בעדות אשה ועפ"י דברי מהרי"ק הנ"ל והרבה פוסקים מסכימים לדבריו ובפרט דיש עוד מקום לומר דכבר הבאתי שיטת הרמ"א דפוסק כשיטת הת"ה דע"י שאלת עכו"ם לעכו"ם אכתי חשיב מסל"ת ורק שהבאתי דהר"ן מחמיר בזה עפ"י שיטת הב"ש סק"מ דמש"ה מחמיר הר"ן במסל"ת מפי מסל"ת משום דס"ל דע"י שאלת עכו"ם ל"ח מסל"ת וקשה לכאורה אמאי מביא הרמ"א שימת הר"ן דחולק דל"מ מסל"ת מפי מסל"ת הא כבר הכריע הרמ"א כשיטת הת"ה דע"י שאלת עכו"ם אכתי חשיב מסל"ת רק די"ל כמ"ש בשו"ת הרי"מ דבאמת י"ל עוד טעם דל"מ מסל"ת מפי מסל"ת משום דשמא לא הגיד הראשון בקישור דברים ואף דהכריע הב"ש לעיל דל"צ ק"ד מ"מ הוי כעין ב' חששות לאיסור שמא ע"י שאלת עכו"ם ל"ח מסל"ת ושמא בעי ק"ד ולפ"ז י"ל דבאמת הביא הריב"ש ראי' מסוגי' דגיטין דכ"ח דפריך גבי שמע מקומנטריסין והא קיי"ל דמסל"ת נאמן נשמע דל"צ ק"ד ורק לשיטת הר"ן כ' בשו"ת כנסי"ח דכונת קושית הש"ס מטעם דערכאות מהימני מכ"ש דמסל"ת דהשתא בממון דל"מ מסל"ת אפ"ה מועיל ערכאות מכ"ש בעדות אשה דודאי מועיל ערכאות ומה שהקשה בשו"ת בי"א דמאי ענין ערכאות למסל"ת יפה כ' המפורשים דעיקר הראי' דכיון דמהני מסל"ת ע"כ דל"צ תורת עדות:
ונשמע לכאורה דהא בהא תלי' דא"נ דמסל"ת ל"ב ק"ד י"ל דקושית הש"ס כפשוטו מטעם מסל"ת א"כ לא נשמע דערכאות מהימני די"ל כסברת הע"נ והובא בפר"מ שם אבל א"נ דבעי ק"ד שוב נשמע דהכא הפי' מטעם ערכאות א"כ ממ"נ הכא שבא הטאטען שיין משרי הספינה רק ע"י שאלת נכרי א"כ באמת בזה כבר הכריע הרמ"א כשיטת הת"ה דע"י שאלת נכרי אכתי חשיב מסל"ת ואי דבכתב עכו"ם ל"מ עיקר הטעם דחוששין שמא בעי ק"ד ועפ"י כתב א"א לידע שהי' קישור דברים אבל הכא ממ"נ מותר דא"נ דל"צ ק"ד א"כ שוב הכא חשיב מסל"ת וא"נ דבעי ק"ד א"כ שוב נשמע מסוגי' דגיטין דערכאות מהימני אף בלי מסל"ת וא"כ הכא ממ"נ מהני דבא מערכאות בלי שאלת ישראל משרי הספינה ואי נחוש שמא כתב הקונזאל שמה בשם הישראל ע"ז כ' הב"ש סק"מ דאין לחוש וא"כ הי' הכא ההיתר יותר מרווח ובפרט דבגוף נאמנות ערכאות רבו הפוסקים המקילין ומקיר הוא סוגי' דגיטין ד"ט ע"ב וד"י ע"ב דל"מ לשי' רבינו יקיר בודאי נאמן ואף לשי' התוס' והר"ן עכ"פ הכא דקרוב כשר ה"ה דערכאות מועיל ועפ"י דברי המהרי"ק בשורש קכ"א ובס' פרשת מרדכי בעצמו בסי' כ"ה וכ"ו משמע דס"ל כן אך בסי' כ"ז כ' דשם בש"ס א"א לומר מטעם ערכאות דשמע משמע ע"פ ובזה כ' הרא"ש דלא מהימני:
אך באמת בשו"ת צ"צ מביא כשי' מהרי"ק הנ"ל וכן פסק בח"ס סי' צ"ד וסי' מ"ג וכן דעת הג' בעל שו"ת נודע בשערים הובא בשו"ת הרי"מ סי' ד' וגם באחרונים מצינו הרבה סמכו על עדות ערכאות וגם בשו"ת ד"ח ח"א סי' ל"ג פסק כן וגם בח"ב בהשמטות סי' כ"א נראה שפוסק כדעת הג' בעל בגדי כהונה והגם דבח"ב אה"ע סי' נ"ה וסי' ס' מחמיר אך רוב הטעמים ל"ש בכאן דלמי נחשוד שנתן שוחד דשם יש לחוש שברח מהצבא ונתן שוחד שיכתבו שמת אבל הכא אם הוא חי למה הי' לו ליתן שוחד שיכתבו שמת הלא לא ברח מביתו מחמת נושיו רק ירד שמה לפרנס ב"ב ולא הי' לו שנאה עם אשתו שנימא שנתכוין לקלקלה וגם בשו"ת שו"מ בכמה תשובות סמך על עדות ערכאות היכי דא"א לברר ע"י עדות ישראל וגם בשו"ת אבני צדק סי' כ"ה הביא מ"ש בשו"ת ד"ח מה"ק סי' ל"ג ולפלא שלא הביא מ"ש בח"ב סי' נ"ה וסי' ס' עכ"פ גם הוא סמך על עדות ערכאות ובפרט הכא י"ל ג"כ דחשיב מסל"ת ועיין שו"ת בי"צ בכמה תשובות שסמך על עדות ערכאות ועיין שו"ת מהרש"ם סי' ו' שפקפק קצת בזה אך בסי' קי"ח מסיק להקל בעדות ערכאות. אך לכאורה אף אם נרצה לסמוך אטאטען שיין ועפ"י סברות הנ"ל די"ל דע"י שאלת עכו"ם לעכו"ם אכתי חשיב מסל"ת ואף דעכו"ם השני השיב ע"י שאלת האשה מ"מ כיון דגוף הטאטען שיין לפנינו ובא בלי שאלת הישראל מאותו העכו"ם ששלח הטאטען שיין נימא דזה חשיב מסל"ת. או מטעם ערכאות וזה מועיל בודאי אף בכתב דלענין ערכאות כתב עדיף כמ"ש הרא"ש וכן כ' בח"ס. מ"מ אכתי יש שני חששות חדא דלא נזכר רק שמו ושם אשכנזי י"ל דגרע משם אביו כמ"ש הנוב"י מה"ק סי' מ"ב דלענין שם וועלי וכן כ' בשו"ת ד"ח אך באמת בב"ש ס"ק נ"ח מביא שיטת המהרשד"ם דשם משפחתו מהני ובקו"ע אות ק"ב כ' דכינוי מועיל כמו שם אביו וכן כ' בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' קי"ח ועיין שו"ת בית שלמה סי' מ"ז שכ' כן ועיין בשו"ת מהרש"ם סי' ו' שהביא כן בשם כמה פוסקים וכן מסיק בשו"ת בי"צ סי' קמ"ח ואף דלא הכירו שמו רק עפ"י עצמו מ"מ כבר ידוע דמהני בעגונה הכרת שמו אף ע"י עצמו כמפורש בכל הפוסקים וראי' מהא דסוף יבמות גבי יוחנן ארי' וכמ"ש כל הפוסקים והרבה כ' דרק משום קולת עגונה מהימן וכמ"ש בשו"ת בי"א בשם מהריב"ל אך בשו"ת מהר"ם מלובלין מפורש דהוא מטעם נאמנות ובפרט דבמקום עיגון מפורש בשו"ת הב"ח דגם בגט מהני שמו אף עפ"י עצמו ועיין בהג"ה אמרי ברוך סי' ק"כ:
אך לכאורה אף אם שם כינוי חשיב כשם אביו מ"מ לשיטת הרבה פוסקים בעי שם עירו ג"כ אך באמת בזה ליכא חשש דכיון דעכ"פ ידעינן בודאי דבעלה של זו הי' על הספינה דזה נתברר עפ"י עדים כשרים שעלה על הספינה א"כ כמו בעובדא דמכליף בן מליל שידענו שיצא ע"ד לילך לפאס והנהרג הי' סמוך לפאס ל"ח שמא אחר בא לשם כמו שהאריך הח"מ ס"ק ל"ח מכ"ש הכא דידענו בבירור שהוא הי' על הספינה ומת על הספינה ממש בכה"ג פשיטא כיון דנתברר לנו שאיש כזה ששמו וכינויו כך מת על הספינה אין להחזיק ריעותא שנזדמן שאיש ששמו וכינויו שוה לזה בא ג"כ על הספינה ומת שמה והוא הלך למרחקים זה בודאי ל"ח דהא באמת ידוע מ"ש המבי"ט שמי שהלך בדרך זה ונמצא הרוג בדרך זה תולין היינו שאבד היינו שנמצא. אך דהפוסקים כ' חדא דזה הוא פלוגתא דרבי ורשב"ג פסחים ד"י וקיי"ל בלא ביטלו להחמיר וגם כ' הפוסקים דשייך יותר לומר דהוא אחד מרובא דעלמא אך אם יש עדות על שמו ושם אביו דמועיל עכ"פ מה"ת כמ"ש בתוס' ב"מ ד"כ א"כ בדרבנן אמרינן היינו שאבד. ובפרט דעכ"פ נהי דיש לחוש שמא נזדמן איש ששמו וכינויו כך הוא אבל עכ"פ רוב בני אדם אין שמותיהן שוין ובפרט שיהי' גם כינוי שלהם שוה ל"ש ושוב תולין שאותו שהי' בבירור על הספינה מת וכן מפורש בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ו דאף החולקים על הרא"ש שם דוקא לפי שנא ידענו בבירור שבא לפאס וגם הנהרג הי' רק סמוך לפאס אבל כשבא ממש לבית החולים ומת שמה לכ"ע מהני ועי' שו"ת בי"צ סי' קמ"ח שכ' ג"כ כדבריו. א"כ הדבר פשוט וברור דאם נחליט דהטאטען שיין חשיב עדות המועיל א"כ סגי אף דלא נכתב רק שמו וכינויו. ובפרט דבמקום אומדנות לכ"ע סגי בשמו ושם אביו כמפורש ברמ"א והכא יש עכ"פ אומדנא ע"י הבגדים דאף אם נחוש לשאלה מ"מ עכ"פ חשיב כאומדנא וסגי בשמו ושם אביו וה"ה בשם כינוי דחשיב כמו שם אביו. אך באמת עפ"י עדות הטאטען שיין אכתי ליכא היתר ברור חדא דהרבה מפקפקים על נאמנות ערכאות כמ"ש בשו"ת פר"מ ועט"ח ובי"א ע"כ קשה להקל מטעם זה:
ולכאורה הי' מקום לומר דא"נ דמהני הטאטען שיין ורק שפקפקתי דעכ"פ נהי דנימא דשם הכינוי חשיב כשם אביו מ"מ ל"מ בלי שם עירו. אך עכ"פ י"ל דלפמ"ש התוס' ב"מ ד"כ דחשש שני יב"ש הוא רק מדרבנן א"כ באמת יש כאן סימני בגדים וט"ע דבגדים ורק בזה יש חשש שאלה אך באמת נודע דשיטת רוב הפוסקים דל"ח לשאלה דלתירוץ דחיורי וסומקי ל"ח לשאלה ושיטת מהר"ל מפראג דלמ"ד סימנין דרבנן ל"ח לשאלה. ולפ"ז כ' הפוסקים דהיכי דעכ"פ נסתלק חשש איסור תורה ל"ח לשאלה כמו דל"ח לשאלה בממון והגם דמשמע ממתני' דאף פדחת לחוד בצירוף סימני בגדים ל"מ ולחד לישנא דבכורות מ"ח מה"ת מהני הכרה אף בפדחת לחוד ומוכח לכאורה דגם חשש דרבנן אפ"ה חוששין לשאלה. כבר כ' בח"ס בכמה ת"ש דבאמת הך אבע"א דמתרץ כליו בחיורי וסומקי ס"ל דלענין חשש דרבנן ל"ח לשאלה ועי' בשו"ת בי"ש שהאריך בזה דלענין איסור דרבנן ל"ח לשאלה וא"כ הכא עכ"פ ע"י שמו וכינויו נסתלק החשש איסור תורה ושוב בדרבנן ל"ח לשאלה. אך לכאורה אף אם נחוש דערכאות ג"כ ל"מ בלי מסל"ת ונחוש ג"כ דע"י שאלת עכו"ם ל"ח מסל"ת מ"מ י"ל לפי מה דמוכח בפסקי מהרי"א הובא ברמ"א סעיף ט"ו דאם יש אומדנות המוכחת שמת מהני הגדת עכו"ם אף בלי מסל"ת לענין שאם ניסת ל"ת וכמו במשאל"ס ובח"מ סקל"ג כ' דאף בלא הגדה כלל אם יש אומדנות ל"ת כמו במשאל"כ ובשו"ת פר"מ סי' י"ט כ' דשיטת המהרי"א דהיכי שכבר יצא קול שמת ונשכח זכרו מהני אח"כ הגדת עכו"ם אף שאינו מסל"ת עכ"פ לענין שאם ניסת ל"ת והוסיף עוד דגם בלא"ה אף בלי מסל"ת לא נתבטלה עדותו לגמרי ועכ"פ אם ניסת ל"ת אבל בלי הגדת עכו"ם ל"מ אומדנא וא"כ לדבריו דאף הגדה באינו מסל"ת לא גרע ממשאל"ס ואם ניסת ל"ת א"כ חשש משאל"ס הוא רק דרבנן ובדרבנן שוב י"ל דמהני ט"ע דבגדים דבדרבנן א"ח לשאלה ובפרט מידי דבדיעבד מהני עדות עכו"ם מהני עכ"פ ט"ע דבגדים לענין להתיר לכתחלה כמו שהבאתי שיטת הר"ן בפ' הכותב דלענין לכתחלה מהני סברא קלה ועי' שו"ת הרי"מ סי' ד' שמביא ג"כ שיטת מהרי"א הנ"ל וכונת נשכח זכרו כ' מהרי"א בזמנינו אף באדם בינוני אם עבר כמה שנים חשיב רגלים לדבר שמת וא"כ מהני עדות עכו"ם אף באינו מסל"ת עכ"פ לענין דיעבד ושוב לענין לכתחלה מהני הכרת הבגדים דעכ"פ במידי דבדיעבד יהי' ההיתר בלא"ה מהני עכ"פ הא דל"ח לשאלה עכ"פ לענין לכתחלה:
אך עכ"ז לבי מתיירא להעמיד יסוד ע"ז ובפרט דבעיקר דין אומדנא אף דבתה"ד כ' דבזה"ז אף באדם בינוני בנשכח זכרו יש ראי' שמת ובח"ס האריך בזה בכמה ת"ש בסי' מ"ח ושם בסי' נ"ח מביא דברי המרדכי סוף יבמות בשם מהר"א מוורדאן דמהני משאל"ס באומדנות ועיי"ש בח"ב סי' קל"ח אך בשו"ת מהרש"מ סי' ו' הביא בשם כמה פוסקים דגם בזה"ז א"א לסמוך אאומדנא. עכ"פ נלע"ד כיון דהכא הכירו כמעט כל הבגדים היינו הכתונת ולייבל וכיס של טלית ושל תפילין וא"כ בכל הבגדים דעת הרבה פוסקים דל"ח לשאלה דהוי כמו כלים דלא מושלי ובפרט לשיטת המהרי"ט סי' ל"ה דבגד ד' כנפות חשיב כלים דלא מושלי משום דלא שביק אינש מצוה דידי' ומשאיל לאחריני. והשתא בגד ציצית דעכ"פ אם אינו לובש בגד ד' כנפות ל"ח כמבטל מצוה דמפורש בש"ס מנחות דלא ענשינן ע"ז רק בעידן רותחא אפ"ה סמכינן ע"ז דודאי לא רצה לבטל מצוה מכ"ש בתפילין דהוי ח"ו בכלל פושע ישראל בודאי דאינו שכיח להשאיל דמוקמינן לי' בחזקת כשרות דלא ביטל מצות תפילין א"כ בכלים דלא מושלי לשיטת רוב הפוסקים ל"ח לשאלה ואף דנודע שיטת הריטב"א דלמ"ד סימנין דרבנן אף בכלים דלא מושלי חוששין לשאלה ולשיטת הנו"ב אף ט"ע דכלים ל"מ דלא כמ"ש חתנו הג'. אך נהי דכן הוא ג"כ שיטת הב"י אבל נודע מה שקשה ע"ז מהא דילפיגן מקרא דמחזירין חמור בעדי אוכף וקשה למ"ד סימנין דרבנן נחוש לשאלה ומזה הוכיחו רוב הפוסקים דעכ"פ מה"ת ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי. ובפרט כיון דעכ"פ למ"ד סימנין ד"ת אין חוששין לשאלה בכלים דלא מושלי ורק די"ל דלמ"ד סימנין דרבנן נחוש לשאלה דעכ"פ ל"ח סימן מובהק א"כ באמת נראה שיטת הרמב"ם ז"ל דמעיקר הדין ס"ל סימנין ד"ת רק מפני חומר איסור מיתה חוששין שלא לסמוך אסימן א"כ אף א"נ דלמ"ד סימנין דרבנן מה"ת חוששין לשאלה בכלים דלא מושלי והא דמועיל חמור בעדי אוכף כבר תירצו המפורשים די"ל דמיירי שיש לו סימן אמצעי בחמור ובחי' דברתי מזה ואכ"מ. אך עכ"פ לדידן דס"ל מעיקר הדין סימנין ד"ת א"כ פשיטא דמעיקר הדין א"ח לשאלה עכ"פ בט"ע בכלים דלא מושלי ורק מפני חומר איסור כרת חוששין שמא אינו מועיל סימן בינוני וה"ה טב"ע בכלים דלא מושלי אבל עכ"פ יצאה מחשש איסור ד"ת ע"י טב"ע דכלים הללו ולענין איסור דרבנן יש לצרף שיטת המבי"ט הובא בקו"ע אות רכ"ט דס"ל דהיכי דכבר יצאה מאיסור תורה מהני עכו"ם אף בלי מסל"ת ועי' שו"ת בי"צ סי' ל"א שביאר דבריו דמכח סברת מד"ל מהני עכ"פ באיסור דרבנן וא"כ הכא מועיל עכ"פ הטאטען שיין דכבר כ' דכיון דידעינן דעכ"פ הי' בספינה א"כ בודאי מועיל שמו וכינויו דזה עדיף מהא דכ' הרא"ש בהא דמכליף בן מלל וכמ"ש בשו"ת פר"מ סי' כ"ו א"כ פשיטא דכיון דליכא ריעותא רק מחמת דאינו מסל"ת ובדרבנן מהני אף בלי מסל"ת ובפרט דהכא י"ל דחשיב מסל"ת וגם די"ל דערכאות עדיף א"כ יש להקל:
וביותר ביאור י"ל סברא הנ"ל דזה עדיף עוד מכלים דלא מושלי דבאמת ציצית אינו מצוה מיוחדת דאם אינו לובש בגד ד' כנפות אינו מחויב בציצית כמפורש בש"ס מנחות מ"א ובתוס' שם ובחי' פלפלתי בזה בדברי המהרש"ל יבמות ד"ד בהא דהוקשו דנדרוש הסמוכין לאיסור וא"כ בזה ל"ש כ"כ החזקת כשרות כנודע דברי הה"מ דאי ביאת פנוי' לית בי' רק איסור דרבנן לא הי' סומכין אחזקה דאאעבב"ז דלאו כ"ע זהירי בדרבנן ומכ"ש הכא דליכא איסור בפועל א"כ ל"ש כ"כ החזקה ואפ"ה מתיר המהרי"ט והסברא דעכ"פ רוב בני אדם הכשרים אינן הולכין בלי ציצית א"כ אינו שכיח להשאיל ועי' שו"ת רח"כ ז"ל סי' ל"ב מכ"ש בתפילין דהוי מצוה חיובית א"כ שייך חזקת כשרות וחזקה כזו מועיל אף נגד חא"א כמפורש בתוס' גיטין י"ז והגם דלשיטת הפ"י שם הטעם משום דיש ב' חזקות אך פשטות דברי התוס' מוכח דב' תירוצים הם כנודע ובחי' פלפלתי בזה עכ"פ פשיטא דזה עדיף מכלים דלא מושלי ומהני הכרת הסופר בט"ע הפרשיות של התפילין ומצטרף עם הטאטען שיין. אך לכאורה יש לפקפק על זה דהא יש לחוש שמא הי' הנפטר איש אחר שהי' לו ג"כ פרשות מהסופר דפה:
אך באמת אין לחוש לזה כיון דכמה אנשים היו עמו בשעה שישב על הספינה ולא ראו שום איש מהסביבות דפה שיסע אז על הספינה ולאיש ממקום רחוק בודאי לא הי' לו תפילין מהסופר דפה וגם הכירו הכיס של תפילין ואי דע"ז יש לחוש לשאלה מ"מ הוי כמו שאלה דיחיד דהשאיל הכיס למי שהי' לו פרשיות מהסופר דפה ע"ז בודאי אין לחוש וז"ב. אך לכאורה יש לפקפק בכל הנ"ל דכיון דגם זה אם הי' הבגדים על איש הנפטר אין ידוע לנו רק עפ"י עדות עכו"ם וא"כ כיון דעכו"ם אין לו נאמנות שוב יש ס' שמא לא נפטר על הספינה שום אדם ושוב אין ראי' משליחות הבגדים דבשלמא אם הי' ידוע לנו שבגדים הללו הי' לבוש בהן איש הנפטר רק שלא הי' לנו ידיעה מ הוא הנפטר אז הי' לנו הוכחה מפאת דהוי כלים דלא מושלי שהנפטר הי' בעל החפצים הללו ומכח הסברא שכ' המפורשים דחזקה שכל מה שת"י האדם הוא שלו או מטעם חמ"ק אבל זה פשיטא דאם לא נמצא שום איש רק בגדים לחוד פשיטא דמשום זה אין מחזיקין שמת האיש ופשטו ממנו המלבישים רק תולין שנאבדו ממנו הבגדים דגדולה מזו דעת הב"ש דאם נמצאו הבגדים רק סמוך לו ל"מ דאמרינן שמונחים שם זמן רב ועי' שו"ת רח"כ ז"ל סי' ל' ול"ד שדחה דברי הב"ש ועי' בקצה"ח וח"ס בכמה ת"ש ומכ"ש בלא נמצא מת כלל פשיטא דמציאת הבגדים אין ראי' דבשלמא בנמצא מת א"כ איתרע עכ"פ חזקת חי של איש אחד ואף דכ' הב"ש גבי ס' ג' ימים דמוקמינן זה הגברא בחזקת חי ועפ"י סברת הנו"ב סי' ל"א דדייק מהא דלא ראה חי מבערב דחזקת חי של אדם שא"י לנו א"א לדון בו. עכ"פ כיון דע"כ מת איש א' א"כ מצטרף הסברא דחמ"ק לראי' דלא נחוש לשאלה אבל בלא מצאו שום אדם א"כ חזקת חי של זה בתוקפו ובפרט דל"ש חמ"ק כיון דע"כ לא נמצאו הבגדים עליו ושוב ל"מ נגד חזקת חי א"כ הכא יש לחוש שמא משקרים העכו"ם ולא מצאו הבגדים על איש הנפטר ושוב אין ראי' ממציאת הבגדים ועי' ח"ס ח"ב סי' קל"ח:
אך באמת ז"א דאם באמת נמצאו הבגדים ואין אדם לבוש בהן ע"כ דנפשטו הבגדים מעליו שוב יש לחוש לאבידה דע"כ נשתנו הבגדים מכפי שהי' מעיקרא. אבל הכא דבאמת העכו"ם אומר שהי' לבוש הנפטר בהבגדים א"כ שוב חמ"ק מסייע דלא נשתנה הדברים מדמעיקרא וכמו שהי' לבוש בהן מקודם כן לא נשתנה הדבר דהא אבידה ומכירה ל"ש כמ"ש הפוסקים ובאמת עפי"ז יש לתרץ דברי הב"ש מקושית הג' רח"כ ז"ל עליו מהא דפונדקית מוכח דגם אם לא נמצאו הבגדים עליו ג"כ מועיל ולפ"ז י"ל דאם המת לפנינו והבגדים נפשטו מעליו גרע. ובפרט דיפה כ' הפוסקים דאף דעכו"ם לא מהימן שלא במסל"ת וגם ערכאות י"ל דלא מהימני מ"מ זה דוקא בהזכרת שמו ושם אביו דבזה י"ל דלא דקדקו יפה או דשינו שמו אבל לשקר בכל הדבר היינו שכתבו שנפטר אדם והי' לבוש בבגדים הללו ושישקרו בכל הדבר ע"ז ליכא למיחש עי' בשו"ת בי"צ סי' פ"ד וא"כ כיון דעכ"פ הדבר אמת שנפטר איש על הספינה והי' לבוש בבגדים הללו א"כ שוב שייכי כל הוכחות דלעיל ופשיטא דטב"ע דכל הכלים הללו מצטרף עם תעודת הטאטען שיין. ובפרט שנלע"ד ברור דאף אם נחוש לשאלה כ"ז אם לא הי' הערכאות שולחים הבגדים הללו לפה ליד אשתו רק הי' בא איש אחר לפה שנסע עמו ביחד על הספינה רק לא הכיר את הנפטר והביא אתו את הבגדים ומעיד שהנפטר הי' לבוש בגדים הללו אז הי' מקום לחוש לשאלה והי' אפ"ל דעכ"פ אם יש צירוף טאטען שיין מועיל ועפ"י הסברות דלעיל אך השתא שהערכאות שלחו את הבגדים והמעות לפה ליד אשתו של הנפטר וכתבו שבעלה המנוח השאיר הדברים הללו כאשר ראינו בעינינו המכתבים מהקאנסול א"כ פשיטא דאם לא הי' מגיד קודם מותו שמו ושם עירו. ושם אשתו לא היו שרי הספינה יודעים למי שייכים דברים הללו ולא היו שולחים הכל לפה וע"כ שהם חקרו ודרשו אצלו קודם מותו שמו ושם עירו ואשתו לאיזה מקום ישלחו החפצים והמעות וכיון דעכ"פ שמעו שמו מפי הנפטר והוא נאמן על שמו כאשר כבר הארכתי בזה לעיל והראי' מהא דסוף יבמות גבי יוחנן ארי' וכמ"ש כל הפוסקים א"כ שוב אין לנו שום ס' על הנפטר שהי' איש אחר ובפרט שיש בזה הרבה אומדנות שעלה על הספינה והי' חולי מסוכן צ"ל אף דחולה מוקמינן בחזקת שהוא קיים אף לקולא כמפורש גיטין דכ"ח ומכ"ש לחומרא ואף דמוכח בתוס' ב"מ דל"ט דבחולה הא דנותנין הגט בחזקת שהוא קיים הוא רק משום עיגונא ע"כ הכונה דאי לאו משום עיגונא הי' לחז"ל להחמיר ולחוש שמא מת הואיל שהי' חולה וע"ד שפי' הריטב"א וש"פ הבעי' דע"א במלחמה דבאמת ע"א באשה נאמן מה"ת רק אי לאו משום דייקא הי' חז"ל מחמירין וה"ה הכא אבל מה"ת פשיטא דמועיל חזקת חי אף בחולה אפי' לקולא ומכ"ש לחומרא עכ"פ קצת הוכחה יש שמת דלפי דברי הרבה אנשים אמרו הרופאים קודם נסיעתו שעפ"י טבע לא יתרפא מחליו הגם שאין לבנות יסוד ע"ז להקל באיסור א"א אבל עכ"פ יש קצת אומדנא ועי' תוס' ב"מ דל"ט ד"ה דלמא שכיבא ובפרט שכבר נאבד זכרו זה ב' שנים בכה"ג הבאתי דעת כמ"פ דחשיב עכ"פ אומדנא דכבר מת א"כ מכל הני צדדים נלע"ד דיש לסמוך אכל הנ"ל היינו היתר א' מצד שליחות העאטען שיין דשמו וכינויו חשיב כשם אביו והכא דידעינן דהי' על הספינה א"כ עדיף מהא דשו"ת הראש בהא דמכליף בן מלל כמ"ש בשו"ת פר"מ סי' כ"ו. ואי דבעי מסל"ת י"ל דע"י שאלת עכו"ם אכתי חשיב מסל"ת כשי' התה"ד. וגם מצד דלרוב הפוסקים ערכאות בכתב מהני אף בלי מסל"ת וחותם ערכאות לא מזייפי ובפרט מכתבי הקאנסול דבא ע"י הב"ד תשובה על מכתבי האשה בזה ליכא למיחש לזיוף כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' מ"ג דמה שבעי תשובה ע"י ב"ד ליכא למיחש לזיוף וגם מכח טב"ע דכל הבגדים ובפרט טב"ע דתפילין דזה ל"ש להשאיל והעיקר מטעם ששלחו כל החפצים והמעות ליד אשתו ועי' שו"ת נוב"י קמא סי' מ"ג ובשו"ת רח"כ סי' ל' שכ' ג"כ הסברא דמסירת החפצים ליד קרוביו יש ראי' שנפטר איש זה וע"כ דידעו שמו ושם אשתו והיתר ז"ב לענ"ד. ובפרט שהאשה היא רכה בשנים ועני' גדולה והוא מקום עיגון ע"כ לענ"ד יש להתיר ורק שיסכימו לזה גדולי הדור. והשי"ת יצילנו משגיאות:
בעה"ח ג' ב' דר"ח אייר תרס"ג לפ"ק ראדימושלא. הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל