אור ברסלב
מהרש חלק א סימן סז

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן סז

סימן סו

להרב החריף ובקי בחדר"ת המפורסם וכו' כש"ת מוה' יעקב רייך (נ"י) ז"ל מוצד"ק ראפטשיץ יע"א:

בדבר שאלתו באיש א' אשר עלה חוט בשר על הגיד היינו שבאמצע הגיד נגד הגיד והפנים עלה חוט בשר ומכסה כל החוט ומצדדיו ולמטה נראה כל החריץ והחוט הסובב רק באמצע וזאת ידוע שהי' נימול כראוי היינו שהמוהל זוכר זאת היטב רק אח"כ ע"י סיבה עלה למעלה עכת"ד ומקודם נברר גוף הדין:

הנה הדבר מוסכם מכל הפוסקים דבשעת מילה מצוה לכתחילה לחתוך כל הערלה עד שיתגלה החריץ לגמרי ולא יהי' חופה כלל ורק בנשארו ציצין אז אם נשאר חוט הסובב את רוב היקף אף שאינו רק בגובה מעט או בחופה רוב גבהה אף שאינו רוב היקפה מעכב וחוזר עליו בשבת ורק אם נשאר פחות מזה אז חשיב ציצין שאינו מעכב ואסור לחזור עליו בשבת דכבר פורש ובחול מותר ורק אי מצוה מדרבנן לחזור בחול יש בזה מחלוקת הפוסקים דבטור משמע דבחול צריך לחזור ודעת הרמב"ם ז"ל דאף בחול א"צ לחזור ועיי"ש בב"י שהאריך דשי' הר"מ עיקר אך בפירוש הדבר מה נקרא עטרה בזה פליגי החכם ספרדי והבכ"ש דלשיטתו בשר המשפע נקרא עטרה ולשי' הבכ"ש החריץ בעצמו נקרא עטרה ובאם כבר נימול כראוי ואח"כ נמשכה ערלתו אז מה"ת אף אם מכוסה הערלה לגמרי אפ"ה א"צ לחזור ולמול דמה"ת אינו מעכב רק ערלה שהוא בתולדה ורק מדרבנן הואיל דנראה כערל אז אם אינו נראה מהול בשעת קישוי צריך לחזור ולמול אבל אם נראה מהול בשעת קישוי סגי וא"צ לחזור ולמול ועיין בנקה"כ שכ' דגם רש"י ז"ל מודה דהיכי דבשעת מילה הי' נראה מהול לגמרי ורק אח"כ נמשכה ערלתו אז בנראה מהול בשעת קישוי סגי וכ' הרמ"א בשם התה"ד דסגי באם נראה רק שליש עטרה דכיון דעיקר הדבר דצריך לחזור ולמול הוא רק מדרבנן וסגי באם נראה רק קצתו מהול ועיין בשו"ת ח"ס שכ' דגם שליש ל"ד רק באם נראה רק מקצת העטרה מגולה להדיא סגי. ובנראה ואינו נראה יש פלוגתת הפוסקים ודעת הב"י דפוסקים כשמואל דבעי נראה להדיא ובהג"ה יד שאול הוכיח דאדרבה הר"מ ז"ל פוסק כרשב"ג ואך בפי' נראה ואינו נראה לפי הבנת הנקה"כ אם צד א' מכוסה לגמרי זה מיקרי נראה ואינו נראה והח"ס כ' בפי' נראה ואינו נראה היינו באם צריך להביט בטוב שיראה מקצתו מגולה ובאם אין מביטין היטב נראה כל הערלה מכוסה זה תלוי בפלוגתא דשמואל ורשב"ג ביארתי קצת דעת הפוסקים:

עתה נפן לדבר שאלתו הנה כת"ה רוצה לחדש דהא דבנימול כראוי א"צ למול פ"ב מה"ת היינו רק באינו דבוק לגיד א"כ באמת הגיד מגלה דאינו דבוק רק שאינו נראה להדיא מש"ה א"צ למול מה"ת אבל באם נעשה דבוק לבשר כדמעיקרא אז הוי מילתו מה"ת ושוב רוב גובה מעכב וא"כ לשי' הבכ"ש זה מיקרי רוב גובה. ודחה דא"כ בש"ס דיבמות דפריך אלא זכרי' דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשי' היכי משכחת. והא משכחת בכה"ג דבשעת אכילה נעשה הבשר דבוק לגיד וע"כ דגם זה מדרבנן עכת"ד. הנה באמת מש"ה לא אריא דבאמת לכאו' תיקשי בפשיטות לשי' הט"ז שנסתפק בנולד מהול ואח"כ נתכסה ערלתו דבכה"ג י"ל דצריך למול מה"ת דהא מעולם לא נימול כראוי והוי ככסהו הרוח ונתגלה דחייב לכסות וא"כ תיקשי דמשכחת בנולד מהול ובשעת עשיית הק"פ עדין העטרה לא נתכסה ובשעת אכילה נתכסה לגמרי דמעכב בשעת אכילה ובאמת מצאתי בשו"ת שאג"א סי' נ"ה שהעיר בזה והוכיח מסוגי' הנ"ל דלא כשי' הט"ז דגם בכה"ג א"צ למול מה"ת. אך באמת לענד"נ דאין מזה ראי' לדחות שי' הט"ז:

ואקדים מה שנלענ"ד לכאו' שם בש"ס דבעי למיפשוט דערלה שלא בזמנה מעכבת דא"כ היכי משכחת דאיתנהו בשעת אכילה ומשני שחלצתו חמה וכבר יתיב שבעה רק דבעי מעל"ע ור"פ משני כגון שהי' לו כאב עינים דבזה ל"צ ז' ומשמע דלר"פ במידי דבעי המתנת שבעה לא משכחת לה. ומוכח לכאו' דס"ל דל"צ מעל"ע וא"כ שוב הי' ראוי בשעת עשיי' וא"כ נצמח דר"פ פליג אהא דבעי מעל"ע וא"כ דברי ר"פ הם שלא כהלכתא א"כ מדוע פסקינן דינא דר"פ. והנלע"ד דבאמת גם ר"פ מודה דבחלצתו חמה בעי כל ז' מעל"ע והא דלא ניחא להו בתי' י"ל דבר חדש דהנה באמת נסתפקו בש"ס דגם ערלה שלא בזמנה מעכבה רק דדחה הש"ס דערלה שלא בזמנה אינו מעכב דבשעה שא"ר למול ל"ח ערלה שיעכב והוי כהא דמפורש בש"ס דבמחוסר זמן א"ח משום ש"ח דבזמן שא"ר לפתח אה"מ א"ח משום ש"ח. והנה מפורש בש"ס יומא דס"ב דשתי שעירים עד שלא הגריל חייב משום ש"ח ומפורש שם דאין מחוסר זמן לבו ביום ובאם ביומו יהי' ראוי אע"ג דאכתי לא מטי זמנו אפ"ה חייב משום ש"ח ולפ"ז י"ל דבר חדש לפי"מ דמוכח בש"ס פסחים דפ"ה גבי שבירת עצם מבע"י דאביי קאמר דל"ח ראוי לכתחילה ור"פ ס"ל הואיל דראוי לאורתא חשיב ראוי וסברת ר"פ י"ל דהואיל דמצינו דאין מחוסר זמן לבו ביום וא"כ י"ל דלענין קדשים דהלילה שייך ליום שלפניו א"כ הוי היום והלילה שלאחריו כמו יום א' וא"כ חשיב כמו אין מחוסר זמן וממילא הוי ראוי תיכף מתחילת היום וכדמפורש בש"ס זבחים די"ב דמלילה ליום לר"פ ל"ח מחוסר זמן ומצינו דכלי שרת מקדש בלילה מידי שיהי' ראוי למחר. וה"ה שי"ל דהואיל דהלילה שייך ליום שלפניו חשיב כמו אין מחוסר זמן לבו ביום ופליגי בזה אביי ור"פ. וא"כ הדבר פשוט בעיני אם ישלמו הז' מעל"ע אחר שחיטת הפסח מבע"י א"כ קיי"ל אין מחוסר זמן לבו ביום וא"כ שפיר חשיב ערלה בזמנה וא"כ ע"כ דצריך דאוקמי דשלמו הז' מעל"ע בלילה א"כ כ"ז לדידן דס"ל שם דביום א"ח משום שבירת עצם אבל ר"פ לשי' דס"ל דהואיל דחזי לאורתא חשיב ראוי גם מבע"י והטעם דבקדשים שייך הלילה ליום שלפניו ושוב חשיב לדידי' ערלה בזמנה גם בשעת עשי' ומש"ה א"א לאוקמי לדידי' בחולה שצריך להמתין שבעה רק בכאב עינים וז"ב. ועי' בס' ע"פ לתורה לנ"ד הגר"י ענגעל נ"י שהאריך בזה:

ובאמת בזה יש לפשוט ס' של שא"ר שהוכיח דתוך ח' בודאי לא יצא אם מל ורק דחשיב כנחתך הערלה עיי"ש שנסתפק לדידן דפסקינן דמילה שלא בזמנה ג"כ אינו רק ביום ואפ"ה בדיעבד במל בלילה יצא ידי חובת המצוה ונסתפק אליל ח' אי איתמעט רק מתורת לילה ויצא בדיעבד או דנימא דאיתמעט מתורת מחו"ז כמ"ש בתוס' חולין דפ"א דלענין קרבן בליל ח' אפי' אם עלו ירדו. ולענ"ד יש ראי' משי' הש"ס הלז דא"נ דליל ח' ל"ח מחו"ז רק דנתמעט מתורת לילה ובדיעבד יצא א"כ י"ל בפשיטות היכי דיום ח' חל בפסח דאז בערה"פ חשיב ערלה שלב"ז דהא גם בדיעבד לא יצא ובלילה הואיל דמהני בדיעבד ויצא ידי חובת המצוה א"כ כבר נודע מ"ש בתוס' פסחים ד"ה דמחצות ואילך חשיב זמן פסח הואיל דבדיעבד נשחט קודם לתמיד כשר ועי' בתוי"ש יומא דכ"ט שהקשו אפלוגתת ר"א ור"י בשוחט שלמים בזמנו לשם פסח אי מיפסל והקשו דהא בלא"ה מיפסל משום עשה דהשלמה. ועפ"ז א"ש דמשכחת בשחטו קודם התמיד ואפ"ה חשיב בזמנו כיון דבדיעבד כשר. והא משמע הכא דגם בשלמו ז' מעל"ע בלילה אפ"ה מעכב אעפ"י דלא הי' לו שעה"כ למול ולילה לאו זמן מילה דמסתמא קאי סתמא דהש"ס אליבא דהלכתא דמילה שלב"ז ג"כ אינו רק ביום וצ"ל דהואיל דבדיעבד כשר חשיב זמנו ושוב נשמע דבליל ח' חשיב כבתוך ח' ואף בדיעבד לא יצא והא דא"צ להטיף דם ברית דהוי כנחתכה ערלתו ולא יועיל התיקון ועי' במנ"ח ובשא"ר ואכמ"ל:

נחזור לקושית השא"ר דלשי' הע"ז משכחת שיהי' נולד מהול ואח"כ נמשכה ערלתו. ולענ"ד אין מזה ראי' דבאמת מפורש ברמב"ם דרק מילת בניו הקטנים מעכבתו מלאכול הפסח ועי' במנ"ח שכ' הטעם דעיקר מצות האב חל רק ביום הח' אבל אם שהה עד שהגדיל אז חל המצוה על הבן ופקע מעל האב ורק היכי דחל עליו ביום הח' ורק דנאנס א"כ קיי"ל אונסא כמאן דלא עביד אבל כמאן דעביד ל"א א"כ לא פקע מעליו חיוב המצוה וחייב למולו כ"ז שלא הגדיל הבן וכ"ז היכי דהי' לו ערלה ביום ח' וחל על האב המצוה א"כ אפי' בנאנס אפ"ה לא קיים עדין המצוה המוטלת עליו ושפיר לכשיבריא חל עליו המצוה ומעכבתו מעשיית הפסח אבל בנולד מהול א"כ לא חל עליו מצוה ביום השמיני א"כ אף א"נ דלאחר שנמשך חייב למול מה"ת מ"מ זה המצוה דאינו ביום הח' ז"א מוטל על האב יותר מעל הב"ד ושוב אין מעכבתו מלאכול הפסח דהוי כמילת בניו הגדולים דאינו מעכבתו הואיל דאינו מוטל עליו ומכ"ש היכי דבאמת כבר קיים מצות מילה א"כ בודאי אף א"נ כמ"ש רו"מ דבדבוק אח"כ להגיד צריך למול שנית מ"מ אינו מוטל על האב ושוב אין מעכבתו מעשיית הפסח. ועי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' שכ"א שכ' דאף א"נ דמילה בעכו"ם כשירה אפ"ה האב לא קיים מצותו ומש"ה דו"ש. א"כ שוב א"ר מדברי הש"ס הנ"ל לדחות דברי הט"ז. ובפרט שי"ל דבדבוק לגיד צריך למול מה"ת:

אך באמת דג"ז אינו רק מדרבנן כמ"ש הט"ז דערלה שאינו בתולדה ל"ח ערלה ובדברי הכ"מ בודאי אאפ"ל כן דא"כ מאי ראיה ממתני' הא במתני' מיירי רק היכי דנשאר רוב עטרה מכוסה מתולדה דהא מפורש שם אלו הן ציצין המעכבין בשר החופה את רוב העטרה ואינו אוכל בתרומה וע"כ נשמע דהפי' בכ"מ פשיטא דקמ"ל דצריך להיות רובו מגולה בין בגובה בין בהיקף. ועי' בשו"ת ד"ח סי' קט"ז שהבין כן דברי הכ"מ ומביא ראי' מדבריו דסגי באם הסירו מעל הגיד בפריעה עיי"ש. נשמע דבאמת בנימול כהוגן אפ"ה באם נדבק אח"כ לגיד אפ"ה א"צ למול רק מדרבנן וא"צ שיהי' נראה רוב העטרה רק אפי' שליש עטרה ולשי' הח"ס אפי' שליש עטרה ל"צ רק שיהי' נראה להדיא שקצתו מהול עכ"פ ורק שנשאר חוט בהיקף ויש ס' שמא היא בתולדה רק י"ל לשי' הח"ס אבל הכא דבודאי אינו מתולדה א"כ ליכא חשש ד"ת:

והנה באמת אם הי' ס' שמא לא נימול כראוי וכת"ה הביא משו"ת בי"ש ואינו תח"י הי' אפ"ל דלשיטת הספרדי זה ל"ח רוב גובה א"כ חשיב ס"ס שמא כשיטת הספרדי א"כ זה בכלל ציצין שאינן מעכבין ואת"ל כשי' התב"ש שמא רוב גובה אינו מעכב הא כ' הבכ"ש דרוב גובה הוא מטעם ס' ואף שי"ל דלשי' הר"מ ז"ל בטעם הס"ס משום משום דס' הראשון מותר מה"ת א"כ הכא דהו"ל ביטלו כרת יש שי' דבכה"ג הו"ל ס' לחומרא ובפרט במ"ע כ' החוו"ד דהוי מה"ת לחומרא והואיל דיש חזקת חיוב בודאי הואיל דיש ס' מה"ת צריך לחתוך בענין שלא ישאר רוב גובה ולא ישאר רוב היקף א"כ שוב ל"ש ס"ס. אך באמת בחי' הוכחתי דגם בכה"ג מהני ס"ס מש"ס נדה דט"ז דמסיק שם הש"ס דבעבר ימי הוסת ושהה כדי שתוכל לספור ולטבול מותר לבוא עלי' בלי שאלה ופריך הש"ס אפי' ילדה דבזיזה למיטבל ומשני ודאי ראתה מי אמר הכא הו"ל ס"ס ולשי' הרי"ף והר"מ ז"ל שם למ"ד וסת דרבנן ל"צ לשהות עד שתוכל לספור ורק למ"ד וסת ד"ת עייש"ה ושי' התוס' הוא להיפך וא"כ תיקשי דהיכי מהני הס"ס הא כל ס' אסור מה"ת דס' שמא ראתה הוא בודאי מה"ת דהא קאי למ"ד וסת ד"ת וס' טבלה בודאי הוא מה"ת דהו"ל נגד ח"ט וע"כ דגם בכה"ג מועיל ס"ס ובפרט הכא דהו"ל ג' ספיקות שמא נימול כראוי ושמא כשי' הספרדי ושמא רוב גובה אינו מעכב וקיי"ל דס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן מהני ושי' הש"ך בסי' ק"י דג' ס' מועיל נגד ח"א ובפרט הכא דודאי נימול כהוגן א"כ ליכא רק חיוב דרבנן וא"כ לשי' הספרדי ל"ח לא רוב גובה ולא רוב היקפה ואף לשי' הבכ"ש מ"מ מפורש בת"ה הביאו הרמ"א דל"צ שיהיה רוב מגולה רק שליש עטרה א"כ ליכא לא רוב היקפו מגולה ואפ"ה סגי א"כ אף באם צ"א מכוסה לגמרי מ"מ בנראה בצדדים סגי ואף דלשי' הנקה"כ זה חשיב נראה ואינו נראה כיון דצ"א מכוסה לגמרי מ"מ לדעת היד"ש דפסקינן דנראה ואינו נראה סגי ואף לדעת הב"י דהר"מ ז"ל פסק כשמואל מ"מ הכא לשי' הספרדי חשיב נראה דהא הבשר שמשפע מגולה א"כ עיקר החשש לדעת הבכ"ש יש לסמוך במידי דרבנן דסגי בנראה ואינו נראה:

ובפרט שבח"ס מפורש פי' אחר בהא דנראה ואינו נראה ויש לסמוך ע"ד במידי דרבנן. וחוץ לזה עי' בשו"ת אדב"ע באבני זכרון שמסיק דלא כהבכ"ש מדברי הת"ה בעצמו דכ' דסגי בשליש עטרה הא לשי' הבכ"ש א"כ הוי כל העטרה מכוסה דשם מיירי דרק שליש הבשר הי' נראה בשלמא לדידן נהי דכל הקיפו מכוסה וגם רוב הגובה מ"מ כיון דניכר מקצת מהעטרה לא נראה כערל אבל לשי' הבכ"ש א"כ הוי כל העטרה מכוסה והוכיח דלא כהבכ"ש עייש"ה מכ"ש הכא דליכא שום חשש אף לשי' הבכ"ש דעכ"פ ל"ג ממכוסה רוב גובה והיקף. ואף שי"ל דהתם נראה עכ"פ מקצת מהגיד בכ"מ אבל הכא דמכוסה כל הגיד ל"ח נראה מ"מ כמו במכוסה כל ההיקף ברוב הגובה חשיב נראה ה"ה היכי דמגולה כל ההיקף רק במק"א הוא מכוסה חשיב נראה ואף לשי' הנקה"כ דזה חשיב נראה ואינו נראה מ"מ לדעת היד"ש קיי"ל כרשב"ג ובפרט לענין זה יש לסמוך אשי' הספרדי וא"כ אין רוב הגובה מכוסה ובפרט דהח"ס פליג אפי' הנקה"כ אהא דנראה ואינו נראה א"כ במידי דרבנן בודאי ליכא שום חשש

ומ"ש כת"ה דא"נ כשי' הבכ"ש דרוב גובה הוא מטעם ס' א"כ אמאי חוזר בשבת על ציצין המעכבין היינו על רוב גובה הא יש ס' שמא רוב היקפו עיקר וא"כ שוב הו"ל חילול שבת שלא במקום מצוה וא"נ שלא לחזור שמא לא קיים המצוה וחילל שבת במה שמל רוב היקפו וא"כ צריך להיות שוא"ת. ותירץ דעיקר הא דחייב במילה ל"מ לר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור עיקר חיוב במילה משום תיקון גברא ואף לר"ש מ"מ בעי צל"ג וע"י המצוה חשיב צל"ג וא"כ אינו אוסר דממ"נ אם אינו מצוה שוב הו"ל מקלקל ואצל"ג אך לפמ"ש בתוס' ב"ק דלר"ש חייב מקלקל אפי' בא"צ לכלבו קשה:

הנה בגוף הדבר כבר העיר בזה השא"ר דלדידן דס"ל מקלקל בחבורה פטור ועיקר החיוב במילה משום תיקון גברא א"כ י"ל דלשי' הטור דבחול צריך לחזור על ציצין שאינו מעכב א"כ בשבת מותר דאדרבה בציצין המעכבין הו"ל תיקון גברא והו"ל מלאכה ד"ת מש"ה צריך לבוא למצות מילה ד"ת אבל בציצין שאין מעכבין דשוב ל"ח רק מקלקל וא"כ ליכא רק איד"ר ושוב מצות מילה דדבריהם ידחה. ובאמת י"ל לפי"מ דקי"ל דתרי דרבנן קיל מחד דרבנן עי' בתוס' מגילה ד"כ. וא"כ מכ"ש לחומרא היכי דיש בד"א ב' איסורי דרבנן חמיר כמ"ש הרע"ב דב' שבותים גזרו אף בביה"ש וא"כ הכא כיון דע"י מצוה דרבנן משוי לי' לתיקון מדרבנן עכ"פ וא"כ יש בזה ב' איד"ר א' דגם מקלקל אסור מדרבנן וגם יש תיקון מדרבנן וב' איד"ר לא נדחה מפני מצות מילה דרבנן:

ובאמת לשי' השא"ר דלר"י לשי' הטור מותר לחזור בשבת על ציצין שאינן מעכבין ה"ה בנימול כראוי ונמשכה אח"כ לגמרי דקיי"ל דצריך למול מדרבנן יוצמח דיהי' מותר למול בשבת דנהי דמילה שלב"ז אינו דו"ש זה דוקא היכי דצריך למול מה"ת א"כ יהי' חשיב תיקון ושפיר אין מצות מילה שלב"ז דו"ש שהוא במיתה אבל היכי דנמול כהוגן א"כ שוב ל"ח תיקון מה"ת ואיד"ר נדחה מפני מצות מילה דרבנן אבל לפמ"ש גם ב' איד"ר אינו נדחה מפני מצוה דרבנן. אבל עכ"פ הדבר מפורש בשא"ר דלר"ש גם באינו מקיים המצוה חייב רק דלר"י היכי דאינו מקיים המצוה פטור וא"כ לשי' הר"מ ז"ל דפסק כר"י ל"ק קושיתו ועיי"ש שהקשה בהא דמל של אחה"ש בשבת כמפורש בש"ס דהו"ל לא עשה מצוה ומזה מביא ראי' דבתוך ח' לא קיים המצוה והקשה דא"כ לר"י הו"ל מקלקל הא לא הוי תיקון גברא. ובאמת בחו"י הוכחתי דשי' הצל"ח הוא עיקר דבתוך ח' יצא רק דעיקר קיום המצוה הוא ביום ח' דקפידת התורה שבהגיע יום ח' לא יהי' ערלה חופה על הגיד והוי כמו בהשבתת חמץ דשי' רוב הפוסקים דבאין לו חמץ חשיב קיים מ"ע דתשביתו ואפ"ה במשביתו קודם הזמן עיקר קיום המצוה היא בהגיע חצות וה"ה הכא עיקר המצוה בהגיע יום ח' ורק האב אינו מקיים המצוה דעליו חל מצוה ביום הח' והוי כנולד מהול וכמ"ש הח"ס דאף אי מילה בעכו"ם כשר אפ"ה דו"ש דמצות האב אינו מקוים ע"י עכו"ם וא"כ שפיר חשיב מתקן דביום ח' יהי' תיקון גברא ואפ"ה ל"ח עשה מצוה דלע"ע אינו מצוה ואף דל"ח תיקון נעשה מיד מ"מ כבר כ' בתוס' דבתיקון גמור ל"צ תיקון נעשה מיד וי"ל דתיקון גברא הוי תיקון גמור ועי' בס' ב"ט שחולק אשי' התוס' שכ' דבשבת סגי תיקון כל דהו ודעתו דבשחיטה חשיב תיקון גמור עיי"ש א"כ לדידן דקיי"ל כר"י ל"ק קושיתו:

ומ"ש רו"מ דגם לר"ש אפ"ה ניחא דבאמת ליכא במילה שיעור כגרוגרת רק דמצות מילה אחשבי' למלאכה ושפיר יוכל לחזור על רוב גובה ממ"נ וטוב לחזור כדי שלא יהי' חילול שבת למפרע עכ"ד. הנה כמה טעותים בזה דגם אם לא יגמור אפ"ה לא יהי' למפרע חילול שבת דממ"נ אי רוב גובה אינו מעכב א"כ קיים המצוה ואי רוב גובה מעכב א"כ לא קיים המצוה ולא עשה איסור דהא לא הוציא כגרוגרת דבשלמא מכח מקלקל אם יגמור בחול הי' מקצת שמל בשבת מסייע לזה והי' תיקון אבל אי הפטור מכח דלא הי' כשיעור א"כ גמר המצוה דמשוי לי' למלאכה הוא בחול ובשבת לא הי' כשיעור ולומר דהואיל שמקצתו שמל בשבת הוי סיוע למצוה מחשבתו למפרע לשיעור זה דוחק גדול דכיון דבשבת גופא לא גמר ל"ש אחשבי'. וחוץ לזה תיקשי מש"ס הנ"ל דמל של אחה"ש בשבת דחייב הא שוב ליכא שיעור ולשי' הצל"ח א"ש דהא חשיב קיום המצוה דהא בהגיע יום ח' יהי' מקיים המצוה בזה ושייך בזה אחשבי'. אך לשי' הסוברים דבתוך ח' לא קיים כלל תיקשי:

אך בגוף הדבר אי בחובל בעי כגרוגרת אף שהר"מ ז"ל בפ"ח מהל' שבת הל"ז כ' כן מ"מ הראב"ד משיג ובמ"מ מביא דעות חלוקות בזה וידוע דגם בכל מלאכות דשבת שי' כמ"פ דיש איסור ד"ת גם בח"ש עי' רש"י שבת דצ"א ובמ"ל ובח"צ ובפמ"ג בפ"כ וא"כ תיקשי דאיך מותר לחזור על רוב גובה הא שמא הוי חילול שבת שלא לצורך ואיסור ד"ת בודאי יש אף בח"ש וס' מצוה אינו דוחה אף איסור ד"ת לחוד. אך בעיקר הקושי' הנה כבר כ' בתוס' חולין די"א דא"ל מהא דקרבנות דו"ש דאזלינן אחה"ר די"ל דגם מס' דו"ש א"כ במילה ג"כ י"ל זו הסברא ואף דקיי"ל ערלתו ס' אינו דו"ש זה דוקא בס' בעיקר חיוב מילה בזה אף רוב ל"מ דרוב ל"ח רק ס' כמ"ש בש"מ ב"מ ד"ו ועי' במנ"ח מ"ש בזה:

וזה כונת קושית הש"ס הא לא שהה ס' הוי מימהל איך מהלינן היינו כיון דרוב כזה הוי ס' א"כ ל"ח ערלתו ודאי ואינו דו"ש ומיושב קושית המח"ל בהא דמשני נימהלו ממ"נ וקשה הא שוב תיקשי נחוש שמא יעבירנו כיון דלא הוי ודאי יום ח'. ועפ"ז א"ש דבאמת יש רוב רק דלענין שבת דבעי ערלתו ודאי ס"ד דהש"ס דרוב ל"ח ודאי אבל לענין חשש שמא יעבירנו שפיר מהני הרוב למשוי לודאי יום ח' ולא מבטלין מצוה ודאית בשביל חששא דשמא יעבירנו וז"ב. וכ"ז בגוף מצות מילה אבל הכא דיש חיוב בודאי למול א"כ כמו דמפורש בש"ס מנחות דע"ה דאף די"ל דהקטר חלבים לא יד"ש דהא אפשר להקטיר בלילה והוי אפלק"ש אפ"ה דוחה משום דכבר דחתה שחיטה את השבת מכ"ש הכא דרוב גובה הוי ס' בעיקר קיום המצוה א"כ שפיר אמרינן כיון דכבר דחתה מילה את השבת בחיתוך כל הערלה שוב אף ס' דידי' דוחה דזה עדיף מהא דהקטר חלבים דשם בודאי אפלק"ש ואפ"ה כיון דדחתה בשחיטה דוחה בהקטרה ג"כ מכ"ש הכא דדחתה במילה עצמו ול"ח ערלתו ס' דהא חיוב המילה הוא בודאי ואף דהר"מ ז"ל פסק דנקצר ביום כשר ואפ"ה דו"ש ומוכח דס"ל הטעם משום דחביבה מצוה בשעתה וע"כ דלא ס"ל בהקטר חלבים דכבר דחתה שחיטה את השבת י"ל שם באמת הקשו דהא רבא ס"ל בזבחים דל"ב דבהותרה ל"א מגו דאשתרי א"כ קרבנות בשבת מפורש בש"ס יומא דמ"ז דחשיב הותרה אף דבכ"מ פ"ב משבת כ' דטעם הר"מ ז"ל בשבת דחוי' כמו טומאה כבר חילקו בין פ"נ לקרבנות דפ"נ הוי מקרה וקרבנות הוי תמידי עי' שו"ת עט"ח סי' ד' א"כ י"ל דסוגיא דמנחות קאי לאביי דס"ל בהותרה אמרינן מגו אבל הר"מ דפסק כרבא א"כ עכצ"ל הטעם בהקטר חלבים משום חביבה מצוה בשעתה ומש"ה אף דנקצר ביום כשר אפ"ה דו"ש אבל במילה דהוי רק דחוי' א"כ שפיר שייך הסברא דכבר דחתה מילה וא"ש הכל בס"ד באופן שי"ל כהבכ"ש דרוב גובה הוא רק מס' אך בנ"ד בודאי דאין חשש אפי' לשי' הבכ"ש ובפרט דבשו"ת אדב"ע פסק דלא כהבכ"ש א"כ זה חשיב רק ציצין שאין מעכב ולשי' השא"ר אף בחול אינו חוזר ובפרט בנימול כראוי א"צ לחזור ולצער בן ישראל כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:

הק' שמואל ענגעל אבד"ק ראדימושלא.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה