מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן סו
להרב הגדול חו"ב המפורסם וכו' כש"ת מוה' שמואל אהרן מילער נ"י אבד"ק יעדליטש
בדבר שאלתו בא' שכ' שט"מ וכ' ששוכר הבית עד י' ימים וכ' ג"כ דמותר המעות זוקף במלוה עד תשלים ימי השכירות ומכירה הנ"ל היינו עד י' ימים וכ' כת"ה שיש ב' חששות בדבר. א' כיון דכ' המכירה עד י' ימים א"כ מכירה לזמן ל"מ וחוץ לזה בשנה זו שהיה שבת ע"פ והתחיל הקנין מע"ש א"כ כשכתב ע"ד י' ימים קיי"ל עד ולא עד בכלל א"כ ביו"ט האחרון כלתה השכירות זה תורף שאלתו בקצרה:
הנה מקודם נדבר מחשש האחרון היינו אם הי' כתב מכירה לחלוטין ורק הי' כתב שכירות הקרקע עד י' ימים בזה הי' אפשר להקל עכ"פ בדיעבד. דבאמת עיקר הא דבעי שכירות המקום לכאורה הוא רק משום דחוששין לשי' רוב הפוסקים דכסף אינו קונה בעכו"ם במטלטלין דרוב הפוסקים פסקו כר"ת וא"כ בעי שיהי' קנין אג"ק ולכך כותבין שט"מ כדי שיקנה הקרקע בשכירות ע"י השטר וממילא יוקנה ע"י קנין אג"ק את החמץ וא"כ לפ"ז סגי באם משכיר לו את החצר אף על שעה א' דהיינו באם עכ"פ בזמן חלות הקנין מהחמץ אז נקנה לו הקרקע ושוב קונה מטלטלין אגבן אף באם אח"כ כלתה הקנין חצר וכמפורש בש"ס דהמוכר שדהו בשנת שהיובל נוהג למ"ד מכורה ויוצאה מהני אם הקנה מטלטלין אגבן משום דחל עכ"פ על רגע א':
ובאמת ידוע הקושיא בהא דקאמר בש"ס גיטין דע"ז דתיזול ותיחוד ותפתח ופריך והא מה שקנתה אשה קנה בעלה וקשה לפי"מ דנראה מדברי הרשב"א ז"ל דבעבד אין לו התחלת קנין בלא רבו אבל באשה היא זוכת תחלה והבעל זוכה ממנה א"כ מאי פריך הש"ס הא כיון דחל עכ"פ קנינה רגע א' שוב מהני קנין אגב. והנ"ל בזה דידוע שי' התוס' דביכול לנתקו אף דלא מגרע זכיית האחר לענין קנין אפ"ה בגט ל"מ דבעי דבר הכורת ועי' בקצה"ח שכ' דמש"ה הכא בעי צבורין ג"כ מה"ט עיי"ש. א"כ ה"נ י"ל דאף דבמתנה ומקח מהני קנין אגב אף דאחר רגע יחזור לרשותו אבל בגט דבעי דבר הכורת ל"מ באם מונח ברשות כזה דברגע תיכף נכנס לרשות הנותן נהי דמהני לענין קנין מ"מ ל"ח כריתות כיון דתיכף חוזר לרשותו ומונח ברשות הבעל. ומשני הש"ס דשוב אמרינן כיון דע"י הגט לא יחזור לרשותו שפיר הוי דבר הכורת ועוד י"ל לשי' הרשב"ם ב"ב דקכ"ט דהא דבגיטין ל"מ חזרה תכ"ד הוא רק מדרבנן א"כ מה"ת מהני חזרה תכ"ד א"כ עיקר חלות הגירושין הוא אחכ"ד ואז כבר חזר החצר לרשותו והרבה יש לדבר בזה:
עכ"פ נשמע דסגי באם הי' החצר יום א' שלה דשפיר מהני ה"ה הכא דעכ"פ חל השכירות על ט' ימים וקנה הנכרי את החמץ מדין אגב או מדין חצר לשיטת הקצה"ח סי' קצ"ד. אך באמת י"ל דלפי שי' הר"מ ז"ל דבאחריות אלם עובר ג"כ בב"י ומש"ה כ' המק"ח דבאם הנכרי הוא עני ולא ישלם לו אם יופסד החמץ א"כ חשיב כאחריות אלם ורק כשכותב החצר במכירה אז הוי כמקבל אחריות בביתו של עכו"ם דשרי לכ"ע ואף כשנותנו לרשות עכו"ם אחר והנכרי השני מקבל אחריות מתיר המ"א ומכ"ש באם לא הי' מעולם ברשות הישראל אחר קבלת האחריות דודאי שרי. א"כ לפ"ז שפיר בעי שיהי' הבית של העכו"ם כל ימי הפסח דאם נכנס בימי הפסח לרשותו א"כ נהי דהנכרי קנה את החמץ מ"מ חשיב כקע"א והוא בבית הישראל דעובר בב"י וכיון שכן לפי"מ דקיי"ל דאף בקנה חמץ ביו"ט אחרון אפ"ה אסור לאחה"פ א"כ לשי' המ"א דגם בחמץ של עכו"ם שקע"א אסור לאחה"פ א"כ ה"ה בקע"א ביו"ט אחרון ג"כ אסור אחה"פ. אך באמת מטעם זה אין חשש בכה"ג א' דבאמת רוב הפוסקים פסקו דבאחריות אלם א"ע ועי' בט"ז סי' ת"מ וכ"פ הח"י. ולפ"ז כ' דרק לכתחלה יש לחוש לשי' הר"מ ז"ל אבל בלא מכרו והוא אחר שש א"צ לבערו דיש לסמוך אשי' הראב"ד ז"ל ובפרט אף א"נ דבימי הפסח דיש חשש ב"י ד"ת נחוש אף לשיטת הר"מ ז"ל אבל עכ"פ היכי דלא נעשה ביתו רק ביו"ט אחרון בודאי כיון דליכא חשש ב"י ד"ת שוב סמכינן אשי' הראב"ד ז"ל דבאחריות אלם א"ע. ודוקא באם באמת קנה חמץ ביו"ט אחרון או קע"א גמור מגניבה ואבידה אז י"ל דגם בהי' ביו"ט אחרון אפ"ה אסור דכל דתקנו רבנן כעין ד"ת תיקנו אבל הכא דל"ח רק אחריות אלם א"כ ביו"ט אחרון בודאי סומכין אשי' הראב"ד ז"ל ובפרט דכמ"פ כ' דזה ל"ח כלל אחריות אלם דמה שהנכרי לא ישלם לו החוב זה ל"ח האחריות על החמץ דבגוף החמץ אין לו שום קנין א"כ בודאי ביו"ט אחרון יש כמה ספיקות ס' שמא אחריות אלם א"ע ושמא זה ל"ח כלל אחריות אלם:
אך באמת יש עוד טעם מה דצריך השט"מ דבאמת כבר פקפקו כמ"פ די"ל דקנין אגב דהוי דרבנן ל"מ לענין ד"ת ורק היכי דמכר את החצר א"כ ידוע שיטת הגאונים דחמצו של ישראל המופקד ברשות עכו"ם ובפרט אם הוא באחריות העכו"ם דא"ע דלא מיקרי בבתיכם והרא"ש כ' דכיון שהשאילו נפקד לשמירת ממונו ביתו קרינא בי' וכמ"ש ברשב"ם ב"ב דפ"ה דחצר הנפקד קנוי למפקיד וא"כ כ"ז באם אינו מקנה החמץ להעכו"ם שפיר משמר את החפץ לצורך הישראל שפיר י"ל דנעשה חצירו של הישראל ע"י השימוש אבל באם הקנה החמץ להנכרי בקנין דרבנן עכ"פ אין החצר משמר החפץ לצורך הישראל ושוב ל"ק לי' החצר דהא אין משתמש בהחצר ושוב מה"ת מותר משום דלא מיקרי ביתך ואי דעכ"פ מדרבנן אסור אף היכי דל"ש שהשאיל לו חצירו כמ"ש בש"ע של התניא ז"ל ראיה מהא דגזל חמץ דאסור מצד הנגזל אך לענין זה שוב מהני קנין דרבנן. א"כ לפ"ז י"ל דאם כלתה קנין הבית באמצע הפסח דשוב יהי' אסור דשוב יהיה חשיב בבתיכם ואי דעכ"פ קנה החמץ בקנין אגב שוב י"ל דקנין דרבנן ל"מ לד"ת:
אך באמת י"ל דבעיקר המחלוקת שבפוסקים אי קנין דרבנן מהני לד"ת כ' הפוסקים דבשלמא אם תיכף בשעה שנולד הקנין דרבנן יש נ"מ לד"ת י"ל דל"מ אבל אם בתחלת הקנין דרבנן לא הי' נ"מ לד"ת וכבר הוחלטנו שהדבר שייך לו וחשיב קנין שוב אף כשנצמח הס' אח"כ לענין ד"ת ג"כ מועיל דכבר הוחזקנו שהדבר שייך לו קודם שנעשה נ"מ לענין ד"ת. א"כ שפיר י"ל בשלמא אי לא הקנה לו כלל הבית על ימי הפסח רק על יום קודם הפסח אז שפיר נהי דהנכרי הי' קונה מכח אגב אבל עכ"פ בתחלת ליל פסח נולד הס' על איסור ב"י ואז צריכין להתיר מכח קנין אגב אז הי' אפ"ל דל"מ לד"ת אבל אם עכ"פ הי' נקנה הבית להעכו"ם על איזה יום מימי הפסח א"כ בתחלת ליל פסח לא הייני צריכין לדון על הקנין אגב רק לענין דרבנן דהא מה"ת מותר משום דלא מיקרי בבתיכם ועכ"פ הי' נ"מ לענין ביעור דרבנן ושוב הוצרכנו לדון על הקנין לענין איסור דרבנן וכיון שהוחלטנו אז דקנין אגב מועיל א"כ אף כשכלתה הקנין מהבית בתוך הפסח ויש עכשיו נ"מ לענין איסור ב"י ד"ת מ"מ כיון שהוחלטנו בשעה שהי' נ"מ לענין דרבנן דהחמץ שייך להנכרי א"כ אף כשנצמח הס' לענין ד"ת ג"כ מהני. ובפרט כיון שלא כלתה הקנין מהבית רק ביו"ט אחרון אז לענין דרבנן סומכין אקנין אגב דדרבנן מהני לדרבנן. דאף דמפורש דאפי' קנה ביו"ט אחרון אסור זה רק בקנה באמת אז י"ל כעין ד"ת תיקנו. אבל הכא באמת הוא של עכו"ם רק דלענין איסור ב"י ד"ת חוששין שמא קנין דרבנן ל"מ לד"ת אבל ביו"ט אחרון אמרי' דקנין דרבנן ג"כ מהני ובפרט דיש שי' כמ"פ דקנין דרבנן מהני לד"ת ובפרט דשי' התוס' קידושין ד"ה דקנין אגב הוא מה"ת א"כ לענין יו"ט אחרון בודאי יש להקל ובפרט שי"ל עוד דבאמת שי' הרשב"ם דחצר הנפקד קנוי למפקיד וא"כ י"ל באם קנה רק את החמץ שוב החפץ קונה לו את החצר ע"י השימוש ושוב הוי כחזקה ובשלמא אי לא הקנה לו כלל את הקרקע י"ל דבכסף לחוד ל"ק את החמץ ג"כ ושוב לא נעשה חצירו כלל אבל אחר שכ' שט"מ וקנה עכ"פ את החמץ בקנין אגב שוב החמץ משוי לי' קנין בהחצר ושוב לא מיקרי בבתיכם ובאמת כבר העיר בזה בשו"ת משיב כהלכה:
אך באמת לפמ"ש הפוסקים דהעכו"ם אינו קונה בחזקה א"כ אזדא כ"ז דממילא ל"ק את הקרקע בשימוש וחוץ לזה נלע"ד לומר דבאמת כ' הנה"מ דשימוש לא משוי לי' קנין בגופו של חצר רק לענין שימוש דהמשכיר אינו יכול לחזור מהשכירות אבל באמת באם השוכר רוצה שיהי' נקרא ביתו שיוכל לקנות ע"י דבר אחר בזה ל"מ שימוש רק בעי כסף או שטר או חזקה עיי"ש דלענין גט דבעי ונתן בידה ל"מ שיהי' נקרא חצירו ע"י השימוש. ובאמת המהרי"ט כ' דאי מהני שימוש מהני אף לענין גט וא"כ הי' סגי באם תניח חפץ שלה לתוך החצר או עכ"פ אחר שקנתה בקנין דרבנן כמ"ש בשו"ת מ"כ. אך באמת לשי' הרשב"ם הסברא דל"מ לענין זה שימוש ובחי' הבאתי ראי' לזה מרש"י ב"מ דמ"ט ע"ב. א"כ כ"ז שייך לחומרא היינו בחמצו של ישראל המופקד ברשות עכו"ם והישראל קנה את החצר ע"י שימוש שפיר עובר אף דהישראל אין לו קנין גמור בהחצר עובר דכמו דעובר ע"י זכות כל דהו בחמץ ה"ה דעובר ע"י זכות כל דהו בבית. אבל להיפך היכי דגוף הבית הוא של הישראל דהנכרי קנה ע"י שימוש עכ"פ אין להעכו"ם קנין בגוף החצר ולא יוכל לקנות ע"י החצר שום דבר ושוב מיקרי בבתיכם וא"כ אי הי' כלה השט"מ בתוה"פ בודאי' הי' חשש אך כיון דלא כלה רק ביו"ט האחרון יש לסמוך דקנין אגב ג"כ מהני. ובפרט דבאמת היה קנין כסף ג"כ ורק דחוששין לשי' ר"ת ובאמת מפורש שם דבדיעבד לאחה"פ סומכין אקנין כסף ג"כ ובפרט דבאמת ע"י כתיבת השט"מ ונכתב בו שמוכר החמץ שוב הוי כקנין סטימתא ע"י כסף ושלום צעטעל כמ"ש בשו"ת רעק"א וא"כ יש לסמוך אק"ס ובזה כ' בשו"ת ח"ס סי' שי"ד וכבר קדמו בשו"ת רדב"ז דהוי קנין ד"ת א"כ מכל הנ"ל הדבר פשוט וברור דאף אי הי' כ' עד י' ימים והי' כלה השכירות מהבית ביו"ט אחרון ג"כ הי' מותר:
אך מ"ש בהשט"מ שהמעות זוקף במלוה עד תשלים ימי השכירות והמכירה ומוכח דלא מכר החמץ לחלוטין רק עד אחר ימי הפסח א"כ לכאורה זה ל"ח מכירה הגם דלכאורה י"ל דהא מצינו גם מכירה לזמן דמהני כמפורש בכ"מ ועי' בר"ן נדרים ד"ל דשדך נתונה לך עד שאעלה לירושלים דמהני הקנין ופקע בכדי ועיי"ש פלוגתת הרשב"א עם הר"מ קורטבר"י אי בקנה ממנו קודם שעלה לירושלים אי חל הקנין שנית וא"כ הי' אפ"ל דכיון שהותנה דכל ימי הפסח יהי' הקנין קיים ושפיר הוי מכירה גמורה ובשלמא באמר לכשיהי' לי מעות תחזור לי בלי שום זמן שפיר לא חל המכירה בבירור בשום זמן וקנין בעי שיהי' עכ"פ שעה א' בבירור של הקונה אבל כשהתנה שיחזור לו לאחה"פ א"כ בימי הפסח א"א לבטל הקנין של העכו"ם שפיר אפ"ל דמועיל והא מפורש בש"ע סי' ר"ז סעיף ה' וכן המוכר או הלוקח שהותנו שיחזור לו המקח בזמן פלוני או כשיתן המעות הרי המכר קיים ויחזור כמו שהותנה ופי' הסמ"ע דהאי או כשיתן לו המעות קאי ג"כ אזמן פלוני דעד אותו זמן הוא אצלו בקנין גמור בכה"ג ל"ח רבית דהא הוי קנין גמור לזמן. ועי' שו"ת מח"א הל' רבית סי' י"ג שהביא פי' הנ"ל וכ' דלענין דינא החילוק הוא אמת אך בדברי הר"מ ז"ל מחלק בין אמר ע"מ דאז צריך לחזור ולהקנותו מהני אבל באומר ממילא תחזור ל"מ:
עכ"פ מצינו דקנין הגוף לזמן מהני וא"כ י"ל דבשלמא במעמ"ל חושש הרדב"ז כיון דבכל ימי הפסח הדבר עומד בס' שמא לא יקיים התנאי וא"כ עובר ס' ב"י ושפיר בזה ג"כ קנסו ולשי' המ"א באם נתקיים אח"כ התנאי אמ"ל דלא עבר אב"י ואינו אסור רק משום חומרא דחמץ אבל אחה"פ מותר אבל הכא הי' מבורר בימי הפסח דלע"ע יש לו להעכו"ם קנין הגוף בזה א"כ לא הי' בתוה"פ שום ס' בדבר א"כ י"ל דמועיל. אך באמת יש לשדות בזה נרגא א' דלשי' הר"ן נדרים ד"ל קנין לזמן ל"ח רק ק"פ וא"כ בחמץ היכי דנשאר לו להישראל קצת זכות עובר ועדיף מזכות גול"מ דעובר בחמץ. ועי' בריט"א בכורות פ"ח שכ' דאם הקדיש לזמן קדושת דמים דפקע בכדי ובתוך זמן ההקדש פדה בו בנו דבתוך זמן ההקדש עכ"פ חשיב גל"מ כיון שאח"ז יחזור לרשותו וכמפורש בש"ס דבחמץ של הקדש מעל למ"ד דהגל"מ כממון דמי ורק כיון דקיי"ל לאו כממון דמי מש"ה לא יוכל לפדות וכ' שם דאם נתן לחבירו דבר לזמן באופן שאחר הזמן תחזור המתנה לנותן דיוכל לפדות בו אף בתוך זמן המתנה דאף דדהגל"מ לאו כממון דמי מ"מ הכא כל קנין לזמן אינו אלא שאלה בעלמא כמ"ש ברא"ש פ' לולב הגזול:
יצא מדבריו דבהקדש לזמן חשיב בתוך הזמן גל"מ אבל עכ"פ הוי בשעת מעשה של הקדש דמועלין בהקדש לזמן אבל בנותן מתנה לזמן גם בשעת מעשה אין להנותן רק זכות שאלה ובאמת בזה יש לפלפל עפ"י דברי הקצה"ח סי' רמ"א שהביא שי' הר"א שקנין הגוף לשעה חשיב קנין הגוף ורק באישות בעי קנין עולמית עיי"ש אך באמת לענין חמץ אף א"נ דחשיב קנין הגוף אף כשמוכרו לזמן מ"מ עכ"פ לדברי הריט"א דחשיב בכה"ג גל"מ א"כ לענין חמץ עובר בשביל זכות קע"א וה"ה בשאר גל"מ. ובאמת לפ"ז כ' בתשו' דאם הקדיש חמץ לזמן עד אחה"פ יעבור בב"י מצד זכות גל"מ ורק בהקדש מוכח בירושלמי פ"ב מפסחים דבחמץ של הקדש שקע"א א"ע בב"י לרבנן רק לר"ש ופלפלתי בזה הרבה בחי' דלדברי הריט"א שכ' הפי' בירושלמי א"כ בכה"ג יעבור. אך אנכי כ' פי' אחר בדברי הירושלמי הנ"ל ולדברי גם בהקדש לזמן לא יעבור אבל במכר לעכו"ם לזמן אף א"נ דחשיב קה"ג לשעה אפ"ה עכ"פ חשיב אצל הישראל זכות גל"מ כמ"ש הריט"א דזמן ממילא קאתי ובחמץ של עכו"ם עובר ע"י זכות גל"מ. הגם דבאמת בעיקר הדבר א"נ דעובר ע"י זכות גל"מ כזה אפ"ל עפמ"ש הרשב"א הובא בש"מ כתובות דנ"ט דבמידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו שיהי' מיחשב כשלו:
ולפ"ז י"ל דבשלמא בחמץ של הקדש במועד דעכ"פ גם בימי הפסח שייך הדבר לההקדש דרוב הפוסקים ס"ל דא"ה יש להם בעלים ובפרט דההקדש יוכל להשהותו וממילא נהי דלע"ע בימי הפסח אין להחמץ שיווי מ"מ כיון דלאחה"פ יהי' לו שיווי שפיר מעל אבל היכי דנתן לההקדש לזמן ואח"ז יחזור לרשותו דלע"ע הדבר של הקדש א"כ במחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו שיהי' מיחשב כשלו מכ"ש דלא נוכל לחשבו כשל הדיוט שיועיל לפדיון אף למ"ד דהגל"מ כממון דמי. וא"כ י"ל דבהקדש לזמן לא יעבור בב"י אף א"נ דבקע"א עובר אף בשל הקדש מ"מ הכא חשיב מחוסר הקנאה מרל"ר. אך עכ"פ לדברי הריט"א בכה"ג עובר אף בהקדש לזמן ומכ"ש לשי' הרא"ש דבהדיוט קנין לזמן ל"ח רק ק"פ וכמו זכות השאלה וא"כ בודאי בחמץ ל"מ. ואף לשי' הקצה"ח עכ"פ חשיב גל"מ ועובר ועי' שו"ת ח"ס חו"מ סי' קל"א החילוק דמעמ"ל מהני באתרוג וקנין לזמן ל"מ דשם במעמ"ל אם ירצה למחול ע"ת ל"צ קנין חדש ובקנין לזמן אם ירצה להקנות לחלוטין בעי קנין חדש. ועי' בחוו"ד סי' קע"ד שכ' דאף דנימא דקנין לזמן מהני דוקא אם יוחלט המעות אחר שיחזיר לו אבל אם חוזר המעות לבעלים הוי רק כהלואה ואסור אף אם כבר נתן לו המעות א"כ בודאי הכא מכירה לזמן לא יועיל. ובפרט שלפי משמעות השט"מ דעד ולא עד בכלל א"כ יוכלה הקנין מהחמץ ביו"ט אחרון ובקנה ביו"ט אחרון נמי אסור לאחה"פ א"כ לכאורה ליכא שום צד היתר בזה:
אך עכ"ז נ"ל שי"ל צד היתר בזה דבאמת נראה כי בגוף השט"מ נפל טעות דהא הוא כפל לשון עד תשלום ימי השכירות והמכירה הנ"ל עד י' ימים. ונראה דהי' צ"ל עד תשלים דמי השכירות והמכירה הנ"ל עד י' ימים דהיינו דמותר המעות שמגיע לו בעד השכירות והמכירה זקף במלוה על י' ימים א"כ עכ"פ בודאי בעל פה בשעה שקרא להעכו"ם השט"מ בודאי אמר לו בע"פ שמוכר לו החמץ לחלוטין א"כ אף דשטר מכר זה הוא חספא בעלמא דהא לא מוכח מתוך השטר כלל שמכר לו החמץ לחלוטין דעכ"פ בעי שיהי' שטר ראי' והכא אינו לראי' והוי חספא בעלמא עכ"פ נשאר הקנין בעל פה וא"כ ל"מ א"נ דשכירות הקרקע נקנה בכסף לחוד נשאר ג"כ קנין הנכרי בהקרקע וממילא נקנה החמץ בקנין אגב אך אף א"נ דשכירות קרקע ג"כ לא נקנה בכסף ובטל קנין הקרקע מ"מ נשאר עכ"פ קנין כסף על החמץ ובחמץ שעה"פ דרבנן סמכינן אקנין כסף לחוד כמפורש במ"א בשם המ"ב ובפרט לדידן י"ל דמועיל מטעם קנין סטימתא. ואף שי"ל כיון שכ' שטר ג"ד שאינו רוצה לקנות בכסף רק בהשטר בתורת קנין אגב כדמצינו בש"ס ב"מ ד"י בנפילה ניחא לי' דליקני בד"א לא ניחא לי' דליקני:
באמת הנמ"י כ' דבקנין ד"ת ל"מ זה ואף שי"ל דבכה"ג שלא רצה לקנות באותו פעם כלל מהני אף בקנין ד"ת ז"א דבשלמא שם בד"א הוא קנין ברור א"כ למה נפל ע"כ דג"ד שאינו רוצה לקנות בזה אבל הכא דקנין כס אינו קנין ברור א"כ י"ל דכ' השטר כדי שיהי' הקנין בני פקפוק אבל באמת הי' בדעתו שאם יתבטל הקנין שטר ושוב יועיל הקנין כסף ובאמת מנהגינו לכתוב כן בהש"מ שמתנה בפי' שכל קנין לא יגרע כח קנין חבירו רק כ"א ישאר בתוקפו וז"ב. עוד י"ל בזה עפמ"ש בשו"ת רח"כ סי' י"ב דבמכר חמץ ולא מסר השט"מ להעכו"ם שכ' דעפמ"ש הר"ן דמש"ה מהני ביטול משום דבג"ד דלא ניחא לי' סגי וא"כ כיון דעכ"פ כ' השט"מ סגי. ומכ"ש בנ"ד דקיבל הדראהן ומסר שט"מ ואמר בפי' להעכו"ם שמוכר לו החמץ לחלוטין נהי שיש ריעותא בהשט"מ מ"מ עכ"פ חשיב כג"ד ועיי"ש שכ' עוד דבקנין דברים ג"כ סגי לענין חמץ כיון דעכ"פ קאי במחוסרי אמנה. ועיי"ש שכ' ההיתר משום הביטול וכאן ל"ח להערמה כיון שעשה מה שמוטל עליו ולא נתקיימה מחשבתו א"כ ה"ה הכא לשי' המק"ח דגם חמץ שנמכר הוא בכלל הביטול וגם לשי' הח"ס עכ"פ בחמץ שנמכר ולא נמכר כהוגן הוא בכלל ובכה"ג שעשה כתק"ח ל"ח להערמה. ואף דהכא י"ל דנחוש לשי' הפוסקים דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול אבל עכ"פ שייך הסברות שכ' דעכ"פ חשיב ג"ד דלא ניחא לי' בגווה דכל ימי הפסח סבור הישראל שנמכר כהוגן. עכ"פ מכל הנ"ל אם באמת עכ"פ בע"פ אמר להעכו"ם שמוכר לו החמץ לחלוטין עכ"פ יש להתירו בהנאה דבזה יש צירוף עוד כמה שי' דחמץ שעה"פ מותר בהנאה ואם אפשר לערבו חד בתרי אפשר להתירו אף באכילה אבל אם גם בע"פ אמר לו רק שמוכר לו על י' ימים א"כ לשי' הרא"ש ל"ח כלל קנין הגוף רק כשאלה בעלמא א"כ בודאי אסור לאחה"פ ואף לשי' הר"א והקצה"ח סי' רמ"א מ"מ לא עדיף מהקדש לזמן דחשיב עכ"פ גל"מ וקיי"ל דגם בעבר אב"י ע"י זכות קע"א היכי דהי' אחריות ברור לכל השי' אסור לאחה"פ כשי' המ"א ודלא כהח"י. ע"כ קשה אף להתיר בהנאה ואולי אם יש הפ"מ אפשר להתיר בהנאה עי"ת חד בתרי והכל כפי אשר יראה כת"ה. כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:
בעה"ח ב' ר"ח אייר תרנ"ו ראדימושלא. והנני ידידו הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל