מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן סה
לכבוד אחי יקירי הרב החו"ב המפורסים גדול בתורה וכו' כש"ת מוה' זאב וואלף נ"י בק' טארנא יע"א:
בדבר שפלפלת לתרץ קושית הפנ"י בהא דגיטין דע"ז קאמר הש"ס האי שכ"מ דכתב גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הספיק ליתנו לה ולמחר תקיף לי' עלמא אמרו רבנן תיזול איהו ותיחוד ותפתיח ופירש"י ותוס' דהיינו שיוקנה לה החצר ואגבו תקנה את הגט ולפי שאסור לטלטל את הגט בשבת הוצרכו לעצה זו והקשה הפנ"י דהיכי הי' מועיל גט זה דהא הו"ל מוקדם שנחתם בע"ש ולא נתגרשה רק בשבת. וכתבת דהנה ידוע דפסול מוקדם הוא מב' טעמים א) משום שמא יחפה ב) משום פרי והנה התוס' כ' דרבא ס"ל הטעם משום שמא יחפה והנה לפמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ו מאישות דהנותן ב' פרוטות לאשה ואמר לה באחת התקדשי לי היום ובאחת לאחר שאגרשך דפסק הר"מ ז"ל דב' הקידושין חיילי וכ' הרשב"א ז"ל בטעמו דאף דבעי' דר"א לא נפשטה בקידושין דס"ב והיינו כמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו דספיקו של ר"א משום דיגיע זמן שלא יהי' ראוי לקידושין אפ"ה איפשטא מהא דשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקיי"ל דקדוש והטעם משום דעכשיו בידו להקדישה וחזינן דדבר שעכשיו בידו אף שיגיע זמן שלא יהי' בידו מ"מ יכול להקדיש עכשיו אלאח"ז וה"נ מהני אך הר"ן ז"ל שם בקידושין ובנדרים ד"ל דחה זה דש"ה דאותו הקדש שרוצה להקדיש אלאח"ז בידו להקדיש עכשיו מש"ה שפיר מהני אף שיגיע זמן שלא יהי' ראוי להקדיש אבל כאן נהי דעכשיו בידו לקדש מ"מ קידושין השניים אינם בידו עכ"פ נשמע דאם אמר לפנוי' האמ"ל לאחר שתתקדש ותתגרש דשפיר מהני הואיל דעכשיו בידו נהי שיגיע זמן שלא יהי' בידו מ"מ בחד קידושין דמי ממש לשדה זו וכן כ' בא"מ סי' מ' וכן נראה לכל מעיין. ולפ"ז כתבת לתרץ קושית הפנ"י דהכא מיירי באחד שקידש לאשה בעודה פנוי' ואמר לה התקדשי לי לאחר שתתקדש ותתגרש דשפיר מהני וא"כ תיכף שנתגרשה מהשכ"מ חיילי קידושין השניים וא"כ ל"ש שמא יחפה דאם תזנה בליל שבת אז מחויבת מיתה אף דתוציא גט שנתגרשה מע"ש מ"מ הוית מע"ש אשת השני ולמיחש שמא תזנה עם אותו פלוני זה הוי זנות דיחיד ול"ח עכת"ד ודפח"ח:
והנה טרם שאתחיל לפלפל בעיקר הדבר אדבר קצת בגוף דברי הא"מ שכ' דבחד קידושין מועיל בקידש לפנוי' אבל מ"מ דבריו אינם מוסכמים אף שגם הב"ח כ' כן שכ' באומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום וקידש אותה אחר בתוך ל' יום ואמר לה התקדשי לי לאחר שתתגרש דמקודשת הואיל דעכשיו ג"כ בידו לקדשה והח"מ והב"ש סי' מ' מביאו והדג"מ תמה דלפמ"ש הרשב"א ז"ל בבעי' דר"א וא"ת ומ"ש מהמקדש לאחר ל' יום דמהני וי"ל דשאני הכא כיון שיגיע זמן שלא יהי' ראוי לקידושין וכיון דבבעי' דר"א פסקינן דהוי ס' א"כ גם הכא לא יהי' רק ס' ובאמת תמהתי ע"ז דהא הר"מ ז"ל ס"ל דהוי קידושי ודאי וראייתו מהא דשדה זו רק הר"ן ז"ל דחה דקידושין השניים אינם בידו אבל עכ"פ בחד קידושי בודאי מהני ולא דמי לבעי' דר"א דשפיר נשמע משדה זו וא"כ א"ש דברי הב"ח דבכה"ג שפיר נשמע משדה זו ולא דמי לבעי' דר"א וזה צע"ג לכאורה:
אך באמת דברי הדג"מ א"ש דבאמת הרשב"א ז"ל בתשובותיו דחה ראיות הר"מ ז"ל מהא דשדה זו באופן אחר דש"ה בהקדש דעכשיו בידו לגמרי מש"ה שפיר מהני אף דיגיע זמן שלא יהי' בידו אבל כאן בקידושין גם עכשיו אין בידו לגמרי דבעי דעת האשה מש"ה כיון דעכשיו אין בידו לגמרי ואח"כ יגיע זמן שלא יהי' בידו כלל ולכך י"ל דל"מ ולפי דבריו אף בחד קידושין ל"מ וא"ש קושית הדג"מ לשי' הרשב"א ז"ל ועי' בס' המחנה בקו"א שהרגיש בזה ועי' שו"ת נוב"י מה"ת סי' נ"ב שהאריך בזה ועי' בשעה"מ פ"ז מאישות הל' י"ד:
ובאמת בירושלמי פ' האומר מפורש דאף בחד קידושין ל"מ וכדברי הרשב"א ז"ל ולא כמ"ש הב"ח עכ"פ נשמע שדברי הא"מ אינם מוסכמים באופן שאף לפי דבריך מ"מ תיקשי קושית הפנ"י לשי' הרשב"א ז"ל ובגוף קושית הרשב"א והר"ן על הר"מ ז"ל ישבתי בחי' באריכות. נחזור להנ"ל דלפענ"ד א"א לקיים דבריך ולומר דמיירי בכה"ג דהרי באמת פריך הש"ס והא חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה והכונה דהיכי אפשר לה לקנות ע"י החצר הא החצר שייך לבעל ומשני דגיטה וחצירה באין כאחד והכונה כיון דע"י הגט יש לה החצר שוב אף דקודם שנתגרשה אין החצר שלה מ"מ כיון דע"י הגט שוב החצר שלה שוב קונה לה הגט ג"כ וכמו דמהני גזל והקדיש לאחר יאוש מטעם יאוש ושינוי השם וכ' הרשב"א ז"ל בטעמא אף דקודם ההקדש לא הי' שלו מ"מ כיון דעכ"פ ע"י ההקדש נגמר הקנין אף להגזלן ממילא כיון דע"י ההקדש נגמר הקנין שוב מהני והוי כח מקדיש והכ"נ כן. וכ"ז אי מיירי היכי דלאחר הגירושין תהי' ברשות עצמה שפיר מהני כיון דע"י הגט יצא החצר לרשותה אבל א"נ דמיירי בקידש אותה אלאחר שתתגרש א"כ אף לאחר שתתגרש לא יהי' החצר שלה דסופה לנישואין עומדת ויהי' של בעל השני א"כ שוב א"א לה לקנות הגט ע"י החצר דאין החצר שלה ול"ש תירוץ הש"ס וע"כ דלא מיירי בכה"ג כן הי' נ"ל לכאורה. ואף דלכאורה זה טעות דהא לגבי השני אינו רק ארוסה ואין לו פירות אך באמת בש"ס כתובות דפ"ג מפורש דמש"ה ל"א מכל מילי סילק נפשי' דיד בעהש"ט על התחתונה והעיר בחי' הרי"ם דהא יש ס' על תחילת הזכי' רק ע"כ דתיכף משנתארסה מתחיל זכיית הארוס בפירות רק דלא נגמר רק עד אחר נישואין מש"ה הוי ס' סילוק ואינו מוציא מידי ודאי זכי' ושוב א"ש דברינו כיון דגם אחר הגט תיכף מתחיל זכיית בעל השני נהי דבעודה ארוסה יכולה לזכות ע"י החצר אך כ"ז מאיש אחר אבל מבעלה כיון דבאמת לע"ע הוא חצירו רק דאמרי' גיטה וחצירה באין כאחד אבל בכה"ג דגם אח"כ לא יהי' לגמרי שלה ל"א גיטה וחצירה באין כאחד וז"ב:
אמנם לפמ"ש בחי' אפשר לקיים דבריך דהנה תמהתי אהא דפריך הש"ס חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה והכונה לכאורה דא"א לה לקנות ע"י החצר כיון דהחצר שייך לבעל ותמהני דהנה הראב"ד והר"מ ז"ל נחלקו בפ"ו משכירות באם א' השכיר לחבירו חצר למי שייך קנין מציאה ע"י החצר דלשי' הראב"ד ז"ל קנין מציאה הוא לשוכר ולא עוד רק דהמשכיר נסתלק לגמרי מהחצר דאף אם בא שם דבר הפקר של המשכיר אמרי' דמפקיר להו ולדעת הר"מ ז"ל הוא להיפך דקנין מציאה הוא להמשכיר לפי שהגוף שלו ואפ"ה אם בא שם דבר הפקר של שוכר אמרי' דלא מפקיר להו וגם אם דעת אחרת מקנה יש לו קנין. היוצא דלשי' הראב"ד ז"ל המשכיר נסתלק לגמרי מהחצר וי"ל דאף בדעת אחרת מקנה לו ע"י החצר ג"כ אין לו קנין דגרע כח המשכיר להראב"ד מכח השוכר להר"מ ז"ל דהא חזינן דגרע לענין דבר הפקר דבשוכר לא מפקיר לי' ובמשכיר מפקיר לי' לכן י"ל דכיון דנסתלק לגמרי א"כ אף אם ירצה א' להקנות לו ע"י החצר ג"כ אין לו קנין כן י"ל לשי' הראב"ד ז"ל ולשי' הר"מ ז"ל הוא להיפך דהמשכיר יש לו קנין אפי' בדבר הפקר ומכ"ש בדא"מ וא"כ קשה מאי פריך הש"ס הא מה שקנתה אשה קנה בעלה התינח לשי' הראב"ד ז"ל דעיקר קנין חצר שייך למי שהפירות שלו א"כ י"ל דה"נ עיקר קנין חצר שייך לבעל והאשה נסתלקה לגמרי מהחצר וא"א לה לקנות כלל ע"י החצר אבל לשי' הר"מ ז"ל כיון דהגוף שלה תוכל לקנות אף דבר הפקר ע"י החצר מכ"ש כשדא"מ בודאי מהני וא"כ בודאי תוכל לקנות הגט ע"י החצר. בשלמא לשי' הלח"מ שס"ל דבאמת מודה הר"מ ז"ל דלמי ששייך הפירות יש לו קנין ע"י החצר ורק הא דשייך קנין מציאה להמשכיר משום דאמרי' שייר לעצמו כר זה שהמציאות יהי' שייך לו וא"כ לפ"ז י"ל דוקא בשוכר דמכח המשכיר בא לו הק"פ י"ל דשייר לעצמו כח זה אבל כאן דהאשה לא הקנתה לו רק דחז"ל בעצמם נתנו לו כח לפירות א"כ שוב הדרינן לכללא דמי שהפירות שלו שייך לו קנין ע"י החצר אבל לשי' הש"ך ז"ל בסי' שי"ג והמלמ"ל שם דס"ל בשי' הר"מ ז"ל דבאמת למי שהגוף שלו שייך קנין ע"י החצר אף בדבר הפקר מכ"ש כשדא"מ א"כ שפיר תוכל לקנות ע"י החצר כל דבר אף שהפירות הם לבעל א"כ ממילא אף הגט תוכל לקנות ע"י החצר ומאי פריך הש"ס:
לכן הי' נ"ל עפמ"ש בתוס' כתובות ד"ל דאם נתן מתנה לחבירו אף דיכול לנתקו מ"מ אינו מגרע זכות אחר והא דבגט ל"מ היינו דאף דקנתה הגט מ"מ בעי דבר הכורת שלא יהי' אגיד גבי' כלל היוצא דבגט אף דקנתה הגט מ"מ בעי שלא יהי' אגיד גבי' כלל ועי' ברמב"ן בפ"ק דקידושין בהא דמנה אין כאן משכון אין כאן שפי' דאף אם אמר לו קני משכון בשיעבוד מנה מ"מ ל"מ דאף דקנתה המעות מ"מ כסף קידושין דאגיד גבי' ל"מ ועי' ברי"ף ז"ל בגיטין ד"ט מה שפי' בהא דלאו כרות גיטא ועי' בקצה"ח סי' ר"ב שחידש דאף דאגב ל"ב ציבורין מ"מ אם רוצה להקנות לה הגט ע"י אגב צריך להקנות לה מקום שהגט מונח בו דבלא"ה נהי דקנתה הגט מ"מ כיון דמונח ברשות הבעל שוב מיקרי אגיד גבי' ול"מ. והכ"נ י"ל דהכי פריך הש"ס כיון דבחצר יש להבעל ק"פ א"כ נהי דתוכל לקנות ע"י החצר אפי' דבר הפקר מכ"ש כשדא"מ מ"מ כיון דמונח שיש להבעל ק"פ שוב מיקרי אגיד גבי' וע"ז משני הש"ס שפיר דשאני בנידון דהתוס' ביכול לנתקו וכן בנידון דהקצה"ח דאף לאחר שנגמר הגירושין מ"מ עדין יש להבעל כח בו שפיר ל"מ משום דאגיד גבי' אבל כאן אף דקודם הגירושין עדין אגיד גבי' מ"מ כיון דע"י הגירושין נפקע חצר מרשותו שפיר מהני וכעין זה כ' בס' ט"ג עפמ"ש המח"א דאף אם יש להמשכיר קנין ע"י החצר מ"מ מן השוכר אין לו קנין וזה פירכת הש"ס ושפיר משני גיטה וחצירה באין כאחד ולפ"ז אפ"ל שוב דמיירי באחד שקידש אותה אלאחר גירושין ואפ"ה א"ש דבשלמא אי היינו סוברים דבעוד החצר שייך לבעל אז לא תוכל לקנות ע"י החצר שום דבר ואז היינו צ"ל דכונת הש"ס כיון דע"י הגירושין יהי' לה קנין ע"י החצר לכך מהני ואז שפיר לא הי' יכול לאוקמי בכה"ג אבל השתא שהוכחתי דאף כשיש לבעל ק"פ מ"מ תוכל לקנות כל דבר ע"י החצר ועיקר החסרון משום דהבעל לא יוכל להקנות לה ע"י החצר כמ"ש המח"א או משום דאגיד וע"ז שפיר כיון דע"י הגירושין יוצא החצר מרשותו ואף שיהי' שייך לבעל השני מ"מ תוכל לקנות מבעל הראשון כל דבר ע"י החצר מש"ה גם עכשיו מהני ובעיקר קושית הפנ"י הי' נלענ"ד דלפי פי' רש"י ז"ל ותוס' דמועיל מטעם אגב והוא רק קנין דרבנן וכמ"פ כ' דמועיל רק מטעם אפקעינהו וכיון דמטעם אפקעינהו קאתינן א"כ ל"ש שמא יחפה והי' ניחא בזה מה שנדחקו רש"י ותוס' לפרש מטעם אגב ולא מטעם חצר וי"ל דהי' ק"ל קושית הפנ"י ומזה דייקו דמועיל הכא מטעם קנין אגב ומשום אפקעינהו ול"ש שמא יחפה. אך באמת ז"א נ"ל דקנין דרבנן אינו מטעם אפקעינהו לרוב פוסקים גם כמ"פ ס"ל דקנין דרבנן ל"מ בגט ועי' במרדכי ריש פ' הזורק ובשו"ת מח"א ועי' שו"ת דברי אמת להג' מהר"י בכר דוד מה שתמהו ובחי' ישבתי הכל בטו"ט. אכן באמת י"ל דאף רש"י מודה דקנין דרבנן ל"מ בגט להפקיע איסור א"א ורק הכא באמת מיירי שמסרו לשליח מע"ש כמ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל והא יש בעי' בש"ס במזכה גט במקום יבם אי חשיב זכות והס' שמא רחמא לי' ליבם ונשאר בתיקו וקיי"ל דחולצת ולא מתייבמת. והנה א"נ דמיקרי זכות א"כ מגורשת לגמרי אף דמת הבעל קודם שבא לידה כדעת רוב הפוסקים דלא כשי' הרי"ף והר"מ ז"ל ובפרט היכי דאמר בפי' זכי אף הרי"ף והר"מ ז"ל מודים ועי' בלח"מ בהל' עבדים ובשו"ת פמ"א ובקצה"ח סי' קכ"ה ורק הס' שמא רחמא לי' ליבם וי"ל דקנין דרבנן נהי דל"מ להפקיע איסור א"א מ"מ מועיל לאוסרה על היבום כמו דחליצה פסולה נהי דל"מ להתירה לשוק מ"מ אוסרה על האחין וכיון שכבר נאסרה על היבם שוב הגט זכות הוא לה ומועיל מטעם זכי' וכיון דאתינן להכי בפשיטות מיושב קושית הפנ"י דכיון דנמסר הגט לשליח מע"ש א"כ שוב הוי עכ"פ מע"ש ס' מגורשת משום דשמא במקום יבם זכות הוא דהא נשאר בתיקו וא"כ אף אם תזנה בליל שבת קודם נתינת הגט לידה עכ"פ לא תהי' מחויבת מיתה דהא עכ"פ הוי ס' מגורשת ול"ש לאוקמי אחזקה דהא בס' בעי' ל"מ חזקה כנודע וא"כ נהי דצריך לגרש אותה שנית כדי שלא תהי' זקוקה לחליצה מ"מ ל"ש שמא יחפה דהא באמת אינו מחויבת מיתה דהא הוי ס' מגורשת מע"ש ומיושב קושית הפנ"י לנכון:
והנה בהא דפריך בש"ס חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה ופירש"י ז"ל דקנתה מטעם אגב והקשו בתוס' דהא במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ותירצו דלא נתן לה במתנה גמורה אך הרשב"א והר"ן ז"ל פי' דהי' מונח בחצר השליח והשליח מקנה לה את החצר ושוב שפיר פריך הש"ס דהבעל יקנה את החצר ומביא הרשב"א והר"ן ז"ל ראי' דע"כ מטעם חצר דאי מטעם אגב א"כ ל"ב ציבורין א"כ שפיר הי' הבעל יכול להקנות לה מקום אחר ולא יקנה הוא וע"כ דהכא אינו מועיל אגב דנהי דקנתה מ"מ ל"ח ונתן בידה נשמע דבגט ל"מ ע"י שום קנין רק חצר דהוי כידה. והנה לכאורה נשמע מדברי הרשב"א ז"ל דס"ל דקנין דרבנן מהני בגט דבלא"ה אמאי נדחק דקנין אגב ל"ח נתינה לימא בפשיטות משום דקנין דרבנן ל"מ. אך לענ"ד באמת י"ל דהרשב"א ז"ל מודה דקנין דרבנן ל"מ לענין ד"ת וי"ל דאף בקידושין דל"ב נתינה דהא שי' כמ"פ דבקידושין מהני טלי קידושיך מעג"ק אפ"ה י"ל דל"מ קנין דרבנן. ורק הכא אי הי' מועיל עכ"פ מדרבנן הי' עצה שהשליח יקנה לה מקום הגט וע"י החצר שפיר תקנה את הגט והבעל יקנה לה ע"י מק"א וא"כ ממ"נ מה"ת הגירושין מהני מתורת חצר ואף שחז"ל תיקנו שק"פ הוא לבעל מ"מ מדרבנן שוב מהני ע"י קנין אגב מש"ה הוצרך לומר דאגב ל"מ בזה אף מדרבנן דל"ח נתינה ושפיר ל"מ מדרבנן דהחצר שייך לבעל אבל באמת הרשב"א מודה דקנין דרבנן ל"מ לאיסור תורה:
ובזה מיושב נמי סברת הקצה"ח שמיישב קושית הרשב"א די"ל דשפיר מהני קנין אגב בגט אך הכא בעי ציבורין דבלא"ה נהי שקנתה הגט מ"מ שוב מיקרי אגיד גבי' מש"ה צריך להקנות מקום הגט ושפיר פריך הש"ס. אך באמת כבר כ' דהא דל"מ היכי דאגיד גבי' משום דל"ח נתינה דכיון דהקפידה התורה דבעי ונתן בידה א"כ נהי דהכא חשיב נתינה מ"מ בעי נתינה הכורת והכא ל"ח כריתות אבל היכי דמה"ת הוי כריתות מעליא נהי דע"י תק"ח ל"מ זה דוקא היכי דמדרבנן לא הוי נתינה כלל או דלא קנתה כלל שפיר ל"מ אבל היכי דגם מדרבנן קנתה רק משום דאגיד גבי וכיון דמה"ת מהני סגי וא"כ שפיר קאמר הרשב"א דאי מועיל אגב בגט א"כ ל"ב ציבורין ואין כונתו דע"י אגב לחוד דבזה שוב י"ל כנ"ל דל"מ משום דאגיד גבי' רק די"ל דמה"ת מהני ע"י חצר של השליח ולא הוי אגיד גבי' רק שחז"ל תיקנו שיהי' החצר שייך להבעל ושוב מדרבנן מהני ע"י חצר של הבעל ואף דבזה הוי אגיד גבי' ז"א דכיון דמה"ת ל"ח אגיד גבי' ומהני הגירושין שוב מהני מדרבנן קנין אף דמדרבנן אגיד גבי' וע"כ דאגב ל"ח נתינה בגט ומיושב שי' הרשב"א ז"ל לנכון בס"ד וי"ל עוד דקנין דרבנן מהני עכ"פ לענין שיופקע קנין הבעל מפירות ושוב מהנ ע"י חצר השליח וע"כ דל"ח נתינה ושפיר ל"מ אף מדרבנן וז"ב בס"ד:
ובהיותי בזה ראיתי מקשים דהא אף דנשאר בתיקו אי במקום יבם מיקרי זכות מ"מ הכא תוכל לומר בפי' דזכות הוא לה ואז תהי' מגורשת משום זכי' ונרויח בזה פירכת הש"ס דחצירה מה שקנתה. ונלענ"ד לתרץ דכיון דבשבת א"א לטלטל הגט דמש"ה הוצרכו לכל זה וא"כ אם תעשה עכשיו את השליח לא יוכל השליח ליטול את הגט רק דנאמר דחצירו קונה לו כמ"ש הר"ן ז"ל דהי' מונח בחצר השליח א"כ י"ל לפמ"ש המלמ"ל והשעה"מ דחצירו של שליח לקבלה ל"מ משום דא"י לעשות שליח אחר א"כ הכא א"א בתקנה זו והרבה יש לפלפל בזה:
בעה"ח ועש"ק ויגש תרל"ז בילגורייא. והנני אחיך אוהבך הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"י.