אור ברסלב
מהרש חלק א סימן ס

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן ס

סימן נט

בדבר השאלה בשו"ב אחד ששחט עגל ובדק על סימן הנהוג עכשיו ולא הי' בו הסימן ובאה אשה אחת להעיד שהוא בן ח' ימים והשו"ב אמר שיוכל להיות כן שמזה שלא ראו הסומן אין ראי' לסתור עדות האשה. ע"כ תורף השאלה בקצרה. ויש לעיין אי נאמנת האשה. וזה תשובתי בס"ד:

א) הנה עיין בדג"מ יו"ד סי' ט"ו שכ' שחשש ז' ימים הוא ד"ת. וראיתו מש"ס ר"ה ד"ו דפריך בע"מ מי מצי אכול לי' ומשני בכלו לו חדשיו וא"נ שחשש זה הוא רק מדרבנן א"כ מה"ת נאכל ביומו ולא מהני חשש חז"ל רק להחמיר אבל להקל ע"י זה שיהי' נאכל אפי' אחר שנתו וכמ"ש בר"ן פסחים ד"ל. אלא ע"כ שחשש זה הוי מה"ת. ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת אה"ע סי' י"ט שכ' דבאמת יש רוב ולדות שבני קיימא הם וראי' שמועיל ביבמה רק הכא משום דיש חזקת אמ"ה ובצירוף מיעוט המצוי הוי פלגא ומש"ה א"ש פירכת הש"ס. ועיין שו"ת נוב"י מה"ק אה"ע סי' ס"ט שכ' ג"כ שחשש זה הוי מה"ת. ועיין רי"ט אלגזי פ"ק דבכורות כ' ג"כ שזה החשש הוי ד"ת:

ב) אך שדברי הריטב"א לא זכיתי להבין שהקשה לשיטת הרמב"ם ז"ל שס"ל כל הס' מותר מה"ת א"כ אמאי בלא ידעינן שכלו לו חדשיו מינין מח' ימים הא מה"ת נאכל ביומו וחומרות חז"ל לא מהני רק להחמיר ולא להקל שיהי' נאכל אף אחר שנתו וכמ"ש בדג"מ. ותירץ דס' כזה אף להר"מ ז"ל אסור מה"ת משום שאיכא לברורי ועיי"ש שנסתפק אי זה הוי אפשר לברורי הואיל שצריך להמתין ומסיק שס' כזה אסור מה"ת. אך לענ"ד דבריו תמוהים דמאי מקשה לשיטת הר"מ הא גם לדידן תיקשי נהי שס' אסור מה"ת מ"מ הכא הוי רובא להיתר וראי' שמועיל ביבמה ולדידן ל"ש לתרץ כן דברוב בודאי היכי שא"א לברר מיד א"צ לברר. ואף היכי שאיכא לברורי מיד יש מחלוקת הפוסקים דס"ל דהוי רק מדרבנן מכ"ש היכי שא"א לברר מיד בודאי א"צ לברר. ועיין שו"ת נוב"י מה"ת אה"ע סי' קל"ט שכ' כן. ואי דתימא דלדידן ניחא משום דיש חזקת אמ"ה ובצירוף מיעוט המצוי מקלקל כח הרוב א"כ גם לדעת הר"מ ז"ל ניחא. ואין לומר שמקשה הכי דבשלמא לדידן ניחא דכיון שיש נגד הרוב צירוף חזקה ומיטוט והוי פלגא ובס' אסור מה"ת. אבל לדעת הר"מ ז"ל נהי שיש חזקה מ"מ נגד הרוב הוי ס' השקול וס' מותר מה"ת. ז"א דנודע דבמקום שיש חזקה לאיסור א"כ נהי שיש חזקה כנגדו מ"מ עכ"פ חשיב איקבע איסורא וכמ"ש בתוס' כתובות דכ"ב ע"ב דבכה"ג חייב א"ת ובס' כזה אף להר"מ ז"ל הוי מה"ת לחומרא וכמ"ש בנוב"י סי' הנ"ל. א"כ ממ"נ אי ס"ל דליכא לצרף החזקה בכה"ג א"כ גם לדידן תיקשי דנהי שס' אסור מה"ת מ"מ יש רוב להיתר וברוב אף באפשר לברר לאח"ז א"צ לברר וראי' מקטן וקטנה מתייבמין. ואי נימא דלדידן ניחא משום דנגד הרוב יש ח"א א"כ אף לשיטת הר"מ ז"ל ניחא דבכה"ג חשיב איקבע איסורא וכמ"ש בתוס' כתובות דכ"ב ובאיקבע אף לדעת הר"מ ז"ל הוי מה"ת לחומרא וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט ח"ג סי' א'. ועיין בש"ש שמעתתא א' ב':

ג) אך שי"ל לפמ"ש בשו"ת דברי אמת קונטרס ד"ס סי' ב' דאף באיקבע ס"ל להר"מ ז"ל ס' מותר מה"ת וראי' מדמטהר בס' ברה"ר בשרץ ונבילה ונגע באחד מהן ודעת הר"מ ז"ל דהא דס' ברה"ר טהור הוא משום שכל הס' הם מה"ת לקולא. ונשמע דאף באיקבע איסורא מ"מ ס' מותר מה"ת להר"מ רק בעי ס' כרת ואיקבע. וא"כ שפיר קשה נהי דהכא חשיב איקבע איסורא מ"מ לשיטת הר"מ ז"ל באיסור לאו לא הוי מה"ת אך הא הריט"א בעצמו חולק ע"ז והוכיח דבאיקבע איסורא הוי תמיד ס' אסור מה"ת אף באיסור לאו א"כ הדרא תמוה הנ"ל על הריטב"א לדוכתא. עכ"פ מוכח שיטת הריט"א שחשש זה הוי מה"ת:

ד) אך שיש לעיין אי אשה נאמנת בכה"ג. עיין בשו"ת רעק"א סי' קכ"ד שפלפל אף לענין עד כשר אי נאמן בכה"ג משום דהוי נגד ח"א. ולענ"ד נראה בפשיטות דבודאי נאמן דהא ע"כ צ"ל רוב ולדות בני קיימא הם וראי' שמועיל ביבמה ונהי שע"י המיעוט והחזקה הוי כפלגא מ"מ נ"ל דבכה"ג מהימן העד דנודע סברת הפנ"י שכ' דאף שע"א לא מהימן נגד ח"א מ"מ עכ"פ מקלקל החזקה ושוב מועיל הרוב. ועוד דנהי שחשיב כפלגא מ"מ עכ"פ ל"ח איתחזק רק איקבע וכמ"ש בתוס' כתובות דכ"ב ובאיקבע לכ"ע ע"א נאמן וכמ"ש ברשב"א יבמות דפ"ח וברש"י גיטין ד"ב. ועוד הא כ' הפנ"י דאף שע"א לא מהימן נגד ח"א מ"מ היכי שיש ס' אף בלי דברי העד ואיתרע החזקה שוב ע"א מהימן וכיון שעפ"י הרוב עכ"פ איתרע החזקה והוי ס' השקול וחשיב כפלגא ושוב מהימן העד:

ה) ובזה יש לפלפל בש"ס גיטין ד"ב דפריך הש"ס לרבה והא איתחזק איסורא והוי דש"ב. והוקשו בתוס' דאמאי לא פריך מאיתחזק לחוד דלא ניחא להו בחדא ועוד פריך כפי' הר"ן ז"ל. ותירצו דלא פשיטא לי' באיתחזק דלא מהימן. וקשה אמאי לא פריך מדש"ב לחוד. ונשמע ע"כ דאף בדש"ב בעי איתחזק כמ"ש כמ"פ א"כ קשה הא דהקשה התוס' למ"ד שע"א נאמן נגד ח"א א"כ למ"ל וספרה. ותירצו שס"ד דחשיב דש"ב והרי נדה ל"ח איתחזק א"כ בלא איתחזק אף בדש"ב מהימן העד. וראי' מדלא פריך מדשיב לחוד ולכאורה הוא תימא רבתי. ובאמת על עיקר קושית התוס' דלמ"ל וספרה כיון שבאיתחזק נאמן מכ"ש הכא יש לתמוה דהא צריך קרא לענין נשים דבמקום ח"א לא מהימנא ובעי קרא שנאמנת עכ"פ בלא איתחזק. ונ"ל ליישב עפמ"ש בתוס' שם ד"ה סתם סופרי והוי מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ר"מ. והעיר הט"ג דלמה צריך שיהי' מיעוט גרוע הא אנן לא קיי"ל כר"מ. וכ' דהכא יש לצרף חזקת א"א והוי ס' השקול. ולפ"ז כ' דאף בס"ד ידע הש"ס דיש רוב רק דס"ד שיש עכ"פ מיעוט וא"כ בהדי חזקה הוו ס' השקול והוי חשש ד"ת ומשני דהוי מיעוט גרוע ומיעוט גרוע כזה לא מצרפין בהדי חזקה כנודע. ולכאורה א"נ שידע הש"ס מרוב א"כ נהי שיש חזקה מ"מ ל"ח רק איקבע ובאיקבע ע"א נאמן כמ"ש הרשב"א ז"ל ומאי פריך הש"ס מאותחזק. ובאמת י"ל דברי התוס' בכמה אנפין:

אך באמת יש ראי' למ"ש דברוב נגד חזקה ע"א נאמן. ולפ"ז א"ש הכל דבאמת ידע הש"ס דרוב בקיאין רק שס"ד שיש מיעוט ובהדי חזקה הוי ס' השקול ולכן לא מצי למיפרך מאיתחזק לחוד דהא יש רוב נגד חזקה ול"ח איתחזק רק איקבע ובאיקבע ע"א נאמן וראי' מניקור כמ"ש הט"ג. ומדש"ב לחוד ג"כ לא מצי ליפרך דנהי שא"צ איתחזק מ"מ הכא יש רוב. ופריך מתרווייהו דהכא נגד הרוב יש חזקה ובהדי מיעוט חשיב פלגא ונהי דל"ח איתחזק מ"מ עכ"פ איתרע רובא ובדש"ב א"צ איתחזק ומשני דליכא ס' השקול ורוב מהני אף בדש"ב מה"ת וא"ש הכל. ונהי שמדברי רש"י מוכח דפריך מח"א לחוד מ"מ רש"י אינו משועבד לסברת התוס' ומצי לסבור כפי' הר"ן דחדא ועוד פריך רק לשיטת התוס' י"ל הכי. ולפ"ז א"ש דבאמת בנדה שהוי דש"ב וא"צ איתחזק רק הא דלא פריך מדש"ב לחוד משום דיש רוב. ומיושב ג"כ קושית התוס' הא דלא פריך מח"א לחוד. נחזור להנ"ל דברוב נגד חזקה לא הוי רק איקבע ונאמן עד כשר בודאי. ובפרט דאף באיתחזק יש מחלוקת הפוסקים אי ע"א מהימן. עכ"פ הכא בודאי נאמן וז"ב:

ו) עוד נלענ"ד ליישב קושיא הנ"ל אמאי לא פריך מדש"ב לחוד דלפי שיטת התוס' קשה אמאי לא פריך מדש"ב לחוד. ונ"ל ליישב דהנה הקשה לי אחי הרב החריף עצום ובקי נפלא וכו' מוה' זאב וואלף שיחי' עפמ"ש הרי"ף ביבמות דל"ט שהיכי שעדין אין בו דש"ב רק שנמשך ע"י זה דש"ב ל"ח דש"ב כמו התם לאהדורי גט אשה בסימנים שעדין אינה מתגרשת ואנו דנין רק על הנייר רק שנמשך מזה שתהי' מגורשת ל"ח דש"ב א"כ גם הכא עדין לא נתגרשה. ואדרבה בהא דהעיר הפנ"י דניחוש בגט היוצא מתח"י. שם החשש דהוי דש"ב אבל הכא ל"ש דש"ב. ולכאורה הי' מקום לומר עפ"י סברת המפורשים על מ"ש התוס' רי"ד בנדה דמש"ה לא אמרינן טהרות בחזקתן עומדין משום דאין אנו דנין על חזקת מסובב ועיי"ש בריטב"א. והוקשו מהא דבמקוה מצרפין חזקת הטמא. וכתבו דשם באשה טומאתה אין נ"מ דוקא לענין טהרות דהא יש נ"מ אף לבעלה וכיון שכן בשעה שאנו דנין על האשה עדין אין אנו דנין על הטהרות אבל במקוה מאי נ"מ אם יש בהבור מ' סאה ע"כ אין נ"מ רק משום שטמא טבל בו א"כ ע"כ צריכת לדון על הטמא ושפיר מצרפין חזקת הטמא. ולפ"ז י"ל גם הכא דשאני התם בסימנים דזה שאנו דנין אי הגט שלה א"צ לדון דוקא מצד הגט רק גם לענין נייר צריכת לדון אי הנייר שלה ולכן תחילה אנו דנין אי הנייר שלה וזה לא הוי עדין דש"ב א"כ מהני. אבל כאן אנו דנין אי נכתב לשמה וזה אין נ"מ לשום דבר רק מצד שהוא גט א"כ הוי תיכף דש"ב דע"כ צריכת לדון מצד שהוא גט:

ז) אך שי"ל שזה תלוי בפלוגתת ר"ה ור"ח חולין ד"י דפליגי בבדק סכין ונמצא פגום שר"ה אוסר ור"ח מכשיר משום דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי. וכ' הר"ן משום דיש להסכין חזקת בדוק. וקשה דהא יש עכ"פ חזקת אמ"ה נגדו. וצ"ל דעכ"פ ס' השקול הוי. והנה באמת גם לר"ה הוי רק ס' וכמ"ש הר"מ ז"ל. אך בזה י"ל טעם דר"ח משום שהס' נולד בהסכין אנו דנין רק מחזקת הסכין ולא מחזקת הבהמה דהוי חזקת מסובב. ור"ה ס"ל דאף שבכ"מ אנו דנין רק מחזקת גוף הדבר מ"מ הכא כיון דעיקר שצריך הסכין להיות בלי פגימה הוא רק לענין שחיטה א"כ תיכף שמתחילין לדון אי הסכין שלם ע"כ אתה דן לענין שחיטה ושוב הוי חזקת אמ"ה כחזקת גוף הדבר א"כ גם הכא כן. אך בעיקר קושית אחי הרב שיחי'. הנה ראיתי שכבר העיר בזה בחידושי הרי"ם. אך לענ"ד נראה בפשיטות דבאמת באיסורין קיי"ל ע"א נאמן רק במקום ח"א או דש"ב לכמ"פ גם בלי חזקה ג"כ לא מהימן. אך דנ"ל שיש חילוק דמאי היכי שיש ח"א אינו נאמן הטעם משום דמעיד נגד החזקה יש רגל"ד שמשקר שהעד לא מהימן יותר מהחזקה. ובדש"ב דלא מהימן גם בליכא חזקה ע"כ הטעם משום גזה"כ. ובזה י"ל היכי דבדבר שמעיד יש חזקה נגדו אף שעדין אינו סותר החזקה מ"מ כיון שיומשך ע"י זה סתירת החזקה י"ל דאינו נאמן יותר מהחזקה אבל דש"ב שהוא רק מגזה"כ י"ל דכיון דעדין בשעת עדותו ליכא דש"ב רק לאח"ז שפיר מהימן. ובעיקר מ"ש הפוסקים דהיכי שעדין אין בו דש"ב נאמן. יש להעיר מהא דהוקשו בתוס' דלמ"ד ע"א נאמן אף נגד ח"א א"כ למ"ל וספרה. ותירצו דס"ד דחשיב כדש"ב:

והנה בנדה הנאמנות שלה הוא לענין ב' דברים א' שפסק ממנה הדם ב' טבילה. הנה מה שנאמנת לענין הטבילה זה ברור דאף א"נ שהוי דש"ב מ"מ נאמנת משום דבידו מהני אף בדש"ב. ומה שהי' הו"א דלא תהי' נאמנת הוא לענין שפסק ממנה הדם א"כ במה שפסק ממנה הדם עדין אין דש"ב דעדין מחוסרת טבילה. ונשמע מזה דאף שעדין ליכא סתירת דש"ב מ"מ לא מהימנא. ומיושב קושיא הנ"ל. ושפיר פריך הש"ס ממ"נ דמאיתחזק לחוד לא מצי פריך משום די"ל דגם במקום חזקה נאמן ומדש"ב לחוד ג"כ לא מצי פריך די"ל דמשום דעדין ליכא סתירת דש"ב לא הוי דש"ב אבל בזה פריך ממ"נ דאי באיתחזק ע"א נאמן א"כ למ"ל וספרה. וע"כ דס"ד דחשיב דש"ב. ונשמע מזה דהיכי שנמשך ע"י זה דש"ב ג"כ אינו נאמן ושוב הכא הוי ג"כ דש"ב ושפיר פריך הש"ס ממ"נ ומיושבים כל הקושית וגם קושית הרי"ם וקושית אחי הרב שליט"א לנכון וז"ב בס"ד:

ח) אך לענין אשה יש לעיין כיון דעכ"פ מכח צירוף המיעוט לחזקה חשיב ס' השקול וחשיב איקבע כמ"ש בתוס' כתובות דכ"ב א"כ יש לעיין אי אשה נאמנת ד"ת. שיטת תוס' פסחים ד"ה ובכמ"ק דבד"ת אינה נאמנת רק היכי דבידה ובדרבנן א"צ בידה רק היכי דטריחא וכ"ה שיטת רש"י ז"ל. ושיטת הרמב"ן והרשב"א דאף בד"ת ג"כ נאמנת. והא דעירובין שאני דהוי דבר התלוי במדידה ומש"ה אי לא הי' ד"ת לא הי' נאמנת אבל בדבר אחר אף בד"ת מהימנא. ועיין שו"ת דברי אמת סי' א' שהביא כמה שיטות לכאן ולכאן. באופן שאם הי' ברירא מילתא דהוי חשש ד"ת לא הי' יכולין להכניס עצמנו להאמינה נגד הרבה פוסקים דבד"ת לא מהימנא. ועוד יש אריכות מזה בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סי' כ"א. אך הא כ' בטו"א ר"ה ד"ו דזה החשש הוא רק מדרבנן ומיישב הא דבע"מ נאכל מה"ת אפי' אחר שנתו ושפיר פריך הש"ס כיון דרק מדרבנן בעי תוך שנתו א"כ מדרבנן אסור עד שמונה. ועיין בפתיחת הפמ"ג להלכות יו"ט שפלפל אי מותר לשחוט עגל שנעשה בן ח' ביו"ט דהוי מוקצה מיום שעבר וכ' שם שמשמע דזה החשש הוא רק מדרבנן ועיין בשו"ת נוב"י חיו"ד מהד"ת סי' ז' בתשו' בנו הג' מוהר"ש ז"ל כ' דזה החשש הוא רק מדרבנן ומש"ה מקיל דלא בעי מעל"ע וכן כ' בשו"ת ח"ס וכן פסקו כל האחרונים. ועיין שו"ת שיבת ציון להג' מוהר"ש בן הנוב"י בסי' כ"ד שמתרץ א"ע שם. א"כ במידי דרבנן בודאי מהימנא וכמבואר בש"ס דעירובין ואף שהכא נובע הדבר מחשש ד"ת מ"מ מהימנא. ובפרט דהוי ס"ס א' שמא זה החשש הוא רק מדרבנן ב' שמא הלכה כהפוסקים דאף בד"ת מהימנא. מכל הנך טעמי שהארכתי נלענ"ד דאם הי' עד כשר בודאי הי' מהימן ואף אשה ג"כ נאמנת משום שיש ס"ס. ולפ"ז שפיר יש להאמין אף לאשה כנלענ"ד ברור לדינא וז"ב בס"ד. והרבה יש להאריך בענין הלז. אך לקצר באתי ורק לברר ההלכה יען נשאלתי זאת מהשו"ב דפה"ק:

וע"ז בעה"ח לפ"ק תרל"ה פה"ק בילגורייא. הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה