אור ברסלב
מהרש חלק א סימן נח

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן נח

סימן נז

לכבוד ידידי הרב הה"ג חו"ב המפורסים חו"פ בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' יחיאל נתן ה"ש נ"י אבד"ק צאנז ישן יע"א:

בדבר שאלתו בעירו אין בנמצא טבחי ישראל והערל השוחט הבהמות אין משלם שכר שחיטה והשו"ב עושה חותם בת"ח כד"ת ואח"ז לוקח הישראל הבהמה ומוכרו לאחדים כנהוג. ונסתפק כת"ה הואיל דהבשר הוא של העכו"ם והעכו"ם אין מוציא שום הוצאות על הכשר השחיטה א"כ הוי כמו במטהר יינו של עכו"ם דל"מ אף חבת"ח זה תורף שאלתו

והנה מקור הדברים הוא בש"ס ע"ז דל"ט אמר רב חבי"ת אסור בחותם אחד. והנה לכאורה הטעם דאסור בחותם אחד לפי שחשוד להחליפו. והנה לכאורה תיקשי דלעיל בדכ"ט ע"ב קאמר הש"ס דחומץ שלנו ביך עכו"ם א"צ חבת"ח לפי דליכא חשש ניסוך ואי משום איחלופי כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף ומשמע דלענין חשש איחלופי מהני חותם אחד ותיקשי דא"כ אמאי חב"ת ל"מ חותם אחד. והנה באמת רש"י ז"ל נשמר מזה דבדל"ט פירשו דבשר ותכלת הוי דמי' יקרים והוי חשש איחלופי גדול ול"מ לזה חותם אחד אך ביין הוי חשש איחלופי רחוק דאין ריוח כ"כ ולא טרח לזייף בשביל זה אף חותם אחד רק בשביל חיבת ניסוך א"כ שפיר היכי דליכא חשש ניסוך מהני חותם אחד. אך התוס' שם הבינו מפירש"י דהטעם משום יוקר ויש בזה חשש איחלופי ותיקשי מהא דקאמר הש"ס שם דבחותם אחד ליכא חשש איחלופי. והנ"ל ליישב דבאמת י"ל דביין יש חשש איחלופי כמו בבשר ותכלת:

אך באמת מפורש בש"ס שם דחמפ"ג מותר בחותם אחד וכ' הרשב"א הטעם דבאמת באיסור דרבנן סגי בחותם אחד רק הכא הוי איסור ד"ת ואף דסתם יין אינו רק דרבנן מ"מ משום חיבת ניסוך טרח ומזייף וא"כ א"ש הכל דבאמת בבשר ותכלת כיון דדמי' יקרים יש חשש איחלופי אף ביש חותם אחד ונהי די"ל דלא טרח ומזייף מ"מ בחותם אחד ליכא טירחא כ"כ ועכ"פ חשיב בגדר ס' והוי ס' ד"ת אבל לענין יין באמת הוי לי' למישרי בחותם אחד דעכ"פ אין בירור שמחליפו דהא יש קצת טירחא לזייף החותם והוי לי' ס' דרבנן ורק היכי דשייך חשש ניסוך אז אינו בגדר ס' דמשום חיבת ניסוך חשיב כשכיח לאיסור ורק בחומץ דליכא חיבת ניסוך א"כ משום חשש איחלופי שוב הוי לי' רק בגדר ס' אי יטרח לזייף החותם ושוב הוי לי' ס' דרבנן ולקולא כנלענ"ד וז"ב. ועיין בב"ח ריש סי' קי"ח דמשוי בזה פלוגתא בין רש"י ותוס' אי ביין יש חשש איחלופי כמו בבשר. ובאמת זה תמוה דהא מפורש הכא בש"ס דביין ליכא חשש איחלופי בחותם אחד. אך לפמ"ש ניחא דבאמת בבשר שייך חשש איחלופי בחותם ורק הכא הוי לי' ס' דרבנן ומש"ה רק היכי דיש חיבת ניסוך אז הוי לי' שכיח לאיסור וא"ש. ועפ"ז י"ל דברי התוס' שם בדל"א ד"ה המפקיד שכ' ואע"ג דחוששין לזיוף דנגע בי' ושתה מ"מ ל"ח לאיחלופי ויותסר אף בהנאה כיון שכל עיקר סתם יינם אינו רק דרבנן. ולכאורה תיקשי דהא מפורש לעיל דלענין חשש איחלופי מהני חותם אחד ועיין בח"ס בחידושיו לע"ז שכ' דביין ליכא חשש איחלופי רק שיגנוב וישתה ממנו וקשה דלפ"ז גם בחומץ יש לחוש לזיוף שיזייף החותם לשתות ממנו ומה שישייר יחליפנו:

אך לפי הנ"ל ניחא דבאמת פשיטא לי' להש"ס דחשש איחלופי היכי דיש חותם אחד עכ"פ ל"ח רק בגדר ס' וי"ל באיסור ד"ת לחומרא ובסתם יינם דרבנן י"ל ס' לקולא אך מחמת חיבת ניסוך הוי לי' שכיח לאיסור ומחמירין ולפ"ז בחומץ דליכא חיבת ניסוך שוב י"ל ס' דרבנן לקולא אך הכא כיון דעכ"פ אסור בשתיה והטעם דחוששין שמא זייף החתימה כדי לנסכו א"כ שוב יש לחוש ג"כ לאיחלופי כיון דכבר זייף החתימה משום חיבת ניסוך א"כ נהי דלענין חשש איחלופי הוי לי' ס' דרבנן מ"מ כיון דאוסרין בשתיה ע"כ דחוששין שזייף החתימה דהוי לי' שכיח לאיסור א"כ שוב יש לחוש לאיחלופי דהוי מיחזי כחוכא דאוסרין בשתיה וחוששין לזיוף ואפ"ה מתירין בהנאה ותירצו דבדרבנן ל"ח לתרתי דסתרי ובאמת לענין חשש ניסוך הוי לי' ס' ד"ת ולענין חשש איחלופי הוי ס' דרבנן ובדרבנן מצינו דאמרי' תרתי דסתרי עיין בתוס' חולין ד"ט גבי לא בדק בסימנים דחד אמר אסור באכילה ואינו מטמאה דבח"ט לא הי' קאי וכ' בתוס' משום דרוב פעמים שוחטין שפיר לא החמירו לעשות נבילה, א"כ הכ"נ י"ל כן נהי דלענין חשש נגיעה חוששין דהוי שכיח לאיסור מ"מ לענין איחלופי דהוי ס' דרבנן ל"ח. יצא דעיקר החשש איחלופי בחותם אחד אינו רק ס' ובד"ת מחמירין ובדרבנן לקולא ורק הא דל"מ ביין חותם א' דאמרי' משום חיבת ניסוך טרח ומזייף. והנה בב"ח סי' הנ"ל הקשה דלשיטת הרשב"א דהטעם דביין ל"מ חותם אחד הוא משום חיבת ניסוך א"כ אמאי בישראל חשוד בעי ב' חותמות הא איהו אינו חשוד לנסך דהא לא מיירי במומר לעכו"ם. ותירץ דבאמת ביין ל"צ חבת"ח רק בעכו"ם ורק בבשר אז גם בישראל חשוד בעי ב' חותמות, ואכתי קשה דלשיטת ר"ת בנכרי ל"ב ב' חותמות ורק בישראל חשוד וקשה ממ"נ בנכרי מהני חותם אחד ובישראל חשוד שוב ליכא חיבת ניסוך א"כ היכי קתני יין אסור בחותם אחד:

והנה הב"ח כ' דהר"ת יסבור דביין יש ג"כ חשש משום איחלופי לחוד משום יוקר וקשה דהא מפורש בש"ס דלענין איחלופי ביין מהני חותם אחד וא"כ שוב קשה דא"כ עיקר החשש משום חיבת ניסוך וא"כ בישראל חשוד ל"ש חיבת ניסוך וכבר העיר בזה המהרמ"ל וגם בח"ס שם. והנלענ"ד בישוב שיטת הרשב"א דבאמת יסבור דגם בעכו"ם בעי ב' חותמות ורק באמת י"ל דגם הוא ס"ל כסברת ר"ת די"ל דבעכו"ם שייך סברת מירתת ובישראל חשוד לא מירתת ועיין בתוס' חולין ד"ג שכ' דבישראל חשוד ל"מ יוצא ונכנס א"כ י"ל דבעכו"ם דיש סברת מירתת א"כ בחותם אחד הוי חשש איחלופי רק בגדר ס' וא"כ י"ל בבשר ותכלת דהוי איסור ד"ת אזלינן לחומרא ובאיסור דרבנן י"ל לקולא ובישראל חשוד דל"ש הסברא דמירתת א"כ חשש איחלופי בחותם אחד הוי שכיח לאיסור ורק מש"ה בעי ביון גם בעכו"ם חבת"ח משום חיבת ניסוך אינו משגיח על הסברא דמירתת וא"כ באמת בישראל חשוד בלא"ה חוששין לאיחלופי משום דאיהו לא מירתת הוי לי' שכיח לאיסור:

יצא דבבשר ותכלת בין בנכרי בין בישראל חשוד הטעם משום איחלופי ובין בנכרי הטעם משום חיבת ניסוך ובישראל חשוד הטעם משום איחלופי. ויצא דביין וחומץ מבושל יש חילוק בין נכרי לישראל חשוד דבנכרי דשייך מירתת א"כ היכי דל"ש הסברא דחיבת ניסוך שרי בחותם א' ובישראל חשוד שוב בעי חבת"ח ומש"ה א"ש דנקט חומץ שלנו ביד עכו"ם וקשה אמאי לא נקט סתם חומץ שדי בחותם אחד וכדנקט חמפ"ג שרי בחותם א' ועפ"ז א"ש דבאמת בישראל חשוד גם בחומץ ויין מבושל בעי חבת"ח וא"ש. יצא דלשיטת ר"ת דעיקר דבעי חבת"ח הוא רק בישראל חשוד ע"כ צ"ל דכיון דל"ש מירתת יש חשש איחלופי א"כ בחומץ ג"כ בעי ב' חותמות וע"כ רב אשי קאי בשיטת רבנן וא"ש. יצא דלשיטת הרשב"א יש לחלק דנהי דגם בעכו"ם בעי ב' חותמות מ"מ בישראל חשוד י"ל דחמור דגם היכי דל"ש חיבת ניסוך אסור וגם בחומץ אסור:

עתה נדבר בעיקר הדין דקאמר הש"ס דלר"א מהני במפתח או בחותם וחכמים פליגי וקאמר רב הלכה כר"א והקשו בתוס' דבכמ"ק מוכח דבעי ב' חותמות. והנה הר"ן תירץ דבאמת מ"ד משמי' דרב ס"ל דל"ג שם בדל"ט רק חב"ת וי"ל הכונה כמש"ל דרק באיסורי ד"ת אז חוששין לאיחלופי בחותם א' דליכא טירחא כ"כ לזיופא וחשיב עכ"פ בגדר ס' השקול אבל ביין דסתם יינם אינו רק דרבנן ל"ח לאיחלופי בחותם רק דחכ"א היכי דיש חשש ניסוך ביין דאמרי' אגב חיבת ניסוך טרח ומזייף ור"א ל"ח לזה וס"ל דמשום חיבת ניסוך לא טרח ומזייף רק די"ל לזיוף בשביל להנות מחלופין וא"כ באיסור דרבנן שרי. ועוד הובא דעה בר"ן שם דלר"א ג"כ לא סגי בחותם א' רק בעי מפתח וחותם דסגי מפתח במקום חותם ולרבנן בעי ב' חותמות ממש ובזה הלכה כר"א ומש"ה א"ש מה שהביא הרי"ף הדין דה"ד חבת"ח וקשה דהא הרי"ף פוסק כר"א. אך י"ל דנ"מ היכי דאינו במפתח דאז בעי ב' חותמות. ועוד יש שיטה דבאם שוכר בית בחצירו של נכרי דאז יהי' הנכרי נתפס עליו כגנב אז ל"ב ב' חותמות אבל בשילח או מפקיד דלא נתפס עליו כגנב בעי חבת"ח. ושיטת ר"ת דבנכרי סגי בחותם א' משום דיש הסברא דמירתת אז לא טרח ומזייף ולא משגיח אחיבת ניסוך. ועוד יש שיטה דבשולח לחבירו ואין מודיעו ענין החתימה אז בעי ב' חותמות אבל במפקיד והולך להכיר חותמו ומודיע להנכרי אז שפיר יש הסברא דמירתת וסגי בחותם א'. נמצא לפ"ז א"ש מ"ש הדין דה"ד חבת"ח היינו בשולח ואינו הולך להכיר דאז בעי חבת"ח. והנה רוב הפוסקים כ' דבהולך להכיר חותמו מהני חותם א' וגם בשולח אם מודיע לחבירו ענין החתימה וחבירו מדייק ורואה שהחותם הוא כפי שצייר לפניו שפיר מהני ובאמת לדעה א' הובא ברא"ש וש"ג דוקא באם שילח ואח"כ רואה ואינו מכירו אז אסור אבל בסתמא שרי:

אך כמ"פ ס"ל כר"ת דבנכרי תמיד סגי בחותם א'. אך עכ"פ כפי מ"ש עיקר הפלוגתא היכי דשייך הסברא דחיבת ניסוך דבאמת לענין חשש איחלופי ביי"נ אז בודאי מהני חותם א' ובאיסור דרבנן ל"ח לאיחלופי בחותם א' רק משום חיבת ניסוך חיישינן דזייף ולחד שיטה ל"ח אבל היכי דל"ש החשש דחיבת ניסוך בודאי לענין איסור דרבנן סגי בחותם א' וי"ל דגם לענין ד"ת סגי בחותם א' משום מירתת. והנה לענין חבת"ח שיטת רוב הפוסקים דל"צ להכיר החתימה ושיטת כמ"פ דגם בב' חתימות בעי שיכור בטב"ע. והנה לענין מטהר יינו מפורש בש"ס דל"מ מפתח או חותם והנה לדעת הסוברים דגם ביינו של נכרי בעי דוקא ב' חותמות א"כ נשמע דבמטהר יינו אף ב' חותמות ל"מ. וע"כ צ"ל לשיטה זו דס"ל דגם לענין ב' חותמות צריכין לצרף סברת מירתת ומש"ה במטהר יינו דל"ש סברת מירתת אף חבת"ח ל"מ. והנה באמת כ' הר"ן ז"ל די"ל בשיטת הרי"ף דמביא הדין דה"ד חבת"ח היינו לענין מטהר יינו ומוכח דס"ל דבמטהר יינו ג"כ מהני חבת"ח:

אך י"ל דזה תלוי בפלוגתא דהר"ת ושאר פוסקים דלשיטת ר"ת דבעכו"ם דשייך סברת מירתת מהני חותם א' ובישראל חשוד בעי חבת"ח והטעם דישראל חשוד לא מירתת ואפ"ה חזינן דחבת"ח מהני חזינן דבחבת"ח ל"צ סברת מירתת וא"כ ה"ה במטהר יינו נהי דל"ש סברת מירתת מ"מ לא גרע מישראל חשוד ומהני חבת"ח. אך להסוברים דבאינו הולך להכיר חותמו בעי חבת"ח ורק בהולך להכיר חותמו אז מהני חותם א' וי"ל דלפ"ז אין חילוק בין ישראל חשוד לעכו"ם דבכולהו יש עכ"פ קצת מירתת ורק בהולך להכיר אז מירתת טובא ומהני אף חותם א' ובשולח דאינו מירתת כ"כ בעי חבת"ח אבל י"ל דהיכי דל"ש מירתת גם חבת"ח ל"מ. ונשמע דלשיטת ר"ת מהני חבת"ח אף היכי דל"ש מירתת א"כ גם במטהר יינו מהני חבת"ח עכ"פ. אך להסוברים דתמיד בעי חבת"ח א"כ נשמע דבמטהר יינו ל"מ חבת"ח א"כ לכאורה לפי"מ דפסקינן בדיעבד כשיטת ר"ת דבעכו"ם די תמיד בחותם א' ונשמע דגם בישראל חשוד דל"ש מירתת מ"מ מהני חבת"ח ה"ה במטהר יינו נמי מהני חבת"ח:

והנה במ"ש הג' רמ"ב ז"ל הובא בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קט"ו דגם הכרת החותם ל"מ במטהר יינו דהא מוכח בש"ס דגם מפקיד ל"מ במטהר יינו אף דבמפקיד מכיר חותמו. והח"ס שם כ' דבמפקיד לא מיירי במכיר חותמו רק דהנכרי מתירא אבל במכיר חותמו בטב"ע אז עדיף מחבת"ח. והנה באמת אף דמלשון כמ"פ משמע דמיירי באמת כשרואה החותם דכ' בזה"ל שהעכו"ם חוזר ורואה חותם שלו. מ"מ מהא דמסיים הר"ן דבכה"ג העכו"ם מירתת ולא מזייף נשמע דאף ברואה ממש החותם מ"מ בעי הסברא דמירתת היינו שהנכרי מירתת לזייף החותם שחושש שמא הישראל יכיר הזיוף. ומוכח דהיכי דל"ש מירתת אז אפי' במכיר החותם ל"מ די"ל דבחותם ליכא טב"ע כ"כ כמ"ש הג' רמ"ב רק דעכ"פ שייך מירתת וא"כ במטהר יינו להסוברים דגם חבת"ח ל"מ א"כ ה"ה י"ל דהכרה בחותם ג"כ ל"מ. והרי באמת מביא הר"ן שיטת כמ"פ דבחבת"ח בעי ג"כ שיכיר החותם בטב"ע. ונשמע דבחותם א' אף במכיר החותם ל"מ אף דאנן קיי"ל דבחבת"ח א"צ לראות החותם רק בהלך ולא הכירו אז אסור אבל בסתמא א"צ לראות. מ"מ י"ל דהכרת החותם ל"ח בירור ממש רק די"ל דעכ"פ כיון דבעכו"ם שייך מירתת ואם רואה החותם א"כ מוכח דלא זייף ונהי דל"ח טב"ע ממש מ"מ חשיב כחבת"ח ונשמע דא"נ דב' חותמות מהני במטהר יינו והטעם דב' חותמות מהני אף היכי דל"ש מירתת א"כ גם חותם א' אם מכיר החותם מהני דל"ש שיזייף כ"כ עד שיטעה המפקיד שזה חתימתו ודמי לחבת"ח. ועפ"ז י"ל דרק במפקיד ואינו הולך להכיר חותמו אז פליגי ר"א וחכמים דבזה עיקר הטעם משום דשייך יותר סברא דמירתת העכו"ם שילך להכיר חותמו ויראה הזיוף. א"כ כיון דפליגי רבנן בזה א"כ נשמע דבמטהר יינו ל"מ בכה"ג אף לר"א אבל אם באמת מכיר בחותמו אז י"ל דמהני אף לרבנן דל"ש שיזייף כ"כ עד שיוכלו הבעלים לטעות ודמי לחבת"ח א"כ י"ל דמהני גם במטהר יינו. ועפ"ז י"ל הערת כת"ה על מ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' ע"א. די"ל דהנוב"י סומך אשיטת ר"ת דגם חותם א' מהני בעכו"ם משום סברת מירתת. ונהי דלפ"ז לא נשמע דיש חילוק בין מפקיד לשולח. אבל מ"מ מצד הסברא היכי דמכיר החותם באמת אז דמי לחבת"ח וכיון דלשיטת ר"ת י"ל דעיקר החומרא במטהר יינו אינו רק בחותם א' א"כ שוב במכיר חותמו י"ל דמהני:

ונשמע דאף א"נ דלא כמ"ש הח"ס ורק דגם במכיר חותמו ל"מ במטהר יינו אבל עכ"פ היכי דסגי חבת"ח אז בודאי מהני הכרת החותם אף בחותם א' דזה מועיל מצד הסברא כמו חבת"ח. נחזור להנ"ל דלר"ת היכי דיש מירתת כמו בעכו"ם אז די בחותם א' אף לענין חשש חיבת ניסוך ועכ"פ גם בישראל חשוד נהי דל"ש מירתת מ"מ מהני חבת"ח. ונשמע דל"צ לצרף הסברא דמירתת בחבת"ח א"כ ה"ה במטהר יינו כיון דבאמת מסוגיות הש"ס אין ראי' להחמיר בחבת"ח די"ל דכיון דלדידן מהני חותם א' יש חומרא במטהר יינו לענין חותם א' רק די"ל דלר"א אין חילוק בין חותם א' לב' חתימות דבצירוף סברת מירתת מהני אף בחותם א' ובלי מירתת אף חבת"ח ל"מ ואף דבישראל חשוד מהני חבת"ח אף דל"ש מירתת מ"מ י"ל דרק בישראל חשוד דל"ש החשש דחיבת ניסוך אז לענין חשש איחלופי מהני חבת"ח אף בלי מירתת אבל הכא דיש חשש חיבת ניסוך דמש"ה ל"מ חותם א' לשיטת כמ"פ אף בצירוף סברת מירתת ה"ה דחבת"ח בלי מירתת ל"מ. מ"מ נשמע דהיכי דל"ש חשש חיבת ניסוך מהני חבת"ח אף בלי מירתת א"כ לענין חב"ת בזה בודאי מהני חבת"ח אף היכי דל"ש מירתת וכמו בישראל חשוד:

נחזור לנ"ד דשיטת כמ"פ דבמטהר יינו נמי מהני חבת"ח. ואף א"נ דבעכו"ם תמיד בעי חב"ח וא"כ במטהר יינו ל"מ חבת"ח ובפרט די"ל דגם לר"א עכ"פ אין חילוק בין חותם א' לב' חתימות דתמיד בעי מירתת מ"מ חזינן דבישראל חשוד כיון דל"ש החשש דחיבת ניסוך אף דל"ש מירתת מ"מ מהני חבת"ח. א"כ אף א"נ דבעכו"ם גרע כיון דשייך הסברא דחיבת ניסוך ואז אף בחבת"ח צריך צירוף הסברא דמירתת ובמטהר יינו ל"ש מירתת א"כ גם חבת"ח ל"מ אבל לענין בשר דל"ש חשש רק משום איחלופי בודאי מהני חבת"ח אף כשהבשר שלו ובפרט דהש"ך ז"ל מסיק דגם במטהר יינו מהני חבת"ח בדיעבד וכאן הוי כדיעבד דשעה"ד כדיעבד דמי. ובפרט באם באמת ילך השו"ב להכיר חותמו דאז לשיטת הח"ס עדיף מחבת"ח ואף למ"ש הג' רמ"ב עכ"פ הוכחתי דהיכי דמכיר החותם אז ל"ש כ"כ החשש שמא זייף דל"ש שיזייף כ"כ עד שיוכלו הבעלים לטעות ודמי לחבת"ח ורק בחותם א' י"ל דאף במכיר החותם ל"מ במטהר יינו כיון דגם חבת"ח ל"מ אבל בצירוף שניהם היינו חבת"ח וגם יכיר החותם בודאי החשש זיוף הוי בגדר מיעוט דמיעוטא דל"ש אף נגד ח"א. ונודע דתרי רובא מהני אף בעגונה ובפרט דמסתמא עכ"פ השו"ב נוטל הכרכשתא כנהוג וא"כ מיקרי כבר הוציא הוצאות על ההכשר וקיל ע"כ אם אפ"ל שיהי' מי משגיח בביה"ש בשעה שעושין החב"ת וילך אח"כ לראות החתימה ויראה ויכירנו בטב"ע אז כשר בלי שום חשש ואם אאפ"ל מ"מ אין חשש בשעה"ד. כנלענ"ד בס"ד לדינא:

בעה"ח ועש"ק וארא תרס"א לפ"ק פה"ק ראדימושלא. הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"י

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה