אור ברסלב
מהרש חלק א סימן נז

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן נז

סימן נו

שוכ"ט לכבוד יד"נ ה"ה הרב המאה"ג חו"ב הצדיק המפורסים בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' שמואל הורוויטץ שליט"א אבד"ק דשמביטץ יע"א:

בדבר שאלתו באחד שקויח א"ע אחר התשמיש בכתונת שלהם ולא השגיחו על הכתונת אחר התשמיש ושכבו עד הבוקר מלובש בהכתונת ובבוקר מצאו על הכתונת כמה ט"ד פחות מכגריס ויש ס' אי צריכה ז' נקיים. גם אי צריכים כפרה זה תורף שאלתו:

והנה לכאורה קיי"ל דעד הבדוק מטמא אף פחות מכגריס ומטמא משום נדה וקיי"ל דמיקרי בדוק אף שלא בדקו את העד קודם שקינחו בו מ"מ אם הי' בדוק קודם שלבשתו מיקרי עד הבדוק. אך באמת כ' הסד"ט בסי' ק"צ ס"ק נ"ה דאם בדקה בחלוק דנהי דסתם חלוק הוא בחזקת בדוק וראי' דמטמא כתם הנמצא בו מ"מ זה דוקא לענין יותר מכגריס דאז שפיר אמרינן דכיון דבשוק של טבחים לא עברה א"כ ודאי מגופה אתי אבל לענין פחות מכגריס מיקרי א"ב דאין לך סדין שאין עליו כמה מיני ט"ד א"כ קיי"ל עד שא"ב אינו מטמא פחות מכגריס א"כ פשיטא דל"מ אם לא בדקו הכתונת קודם שקינחו בו א"כ י"ל דכבר הי' עליו דם זה ממאכולת קודם שקינחו בו אך אף אי בדקו את החלוק קודם שקינחו בו והי' נקי מ"מ כיון שלא בדקו את הכתונת אחר שקינחו בו והי' מלובשים בו כל הלילה י"ל דנתלכלך אח"כ מדם מאכולת ומפורש בש"ע דאף בבדקו והניחו אח"כ במקום מלוכלך תולין בו א"כ פשיטא דיוכל לתלות בו. ולכאורה הי' אפ"ל עפמ"ש בשו"ת ח"ס סי' קנ"ו דבאמת בזה"ז ל"ש מאכולת גדולים כאלו וא"כ י"ל דלא ניתלי וכמו דמפורש בש"ס בצפור לא נתעסקה האי דם מהיכן אתי ורק דבאמת עיקר דין כתמים הוא רק לטהרות ודעת הראב"ד ז"ל דלבעלה לא גזרו דין כתמים והטעם דבשלמא לענין טהרות דגם שלא בהרגשה טמא מה"ת דהא קיי"ל מקור מקומו טמא וא"כ שפיר אין תולין במעלמא הואיל דל"ש ורק דאנן ס"ל דכיון דמטמאין הבגד שנמצא עליו הכתם ממילא האשה ג"כ טמאה וא"כ שפיר כיון דבזמן שהי' טהרות נוהג אז הי' מאכולת גדולים שכיח וא"כ גם לענין טהרות הי' תולין במאכולת א"כ שוב בפחות מכגריס לא התחיל כלל האיסור א"כ נהי דעכשיו מאכולת ל"ש מ"מ כיון דעכשיו ליכא טהרות ושוב בחשש דרבנן ל"ג כלל דין כתמים ותולין במעלמא:

א"כ י"ל דכ"ז בחלוק דליכא חשש ד"ת לענין האשה אבל בע"י בדיקה די"ל כסבורה הרגשת עד הוא א"כ יש בזה חשש ד"ת ורק הא דתולין במאכולת משום דשכיח להיתר א"כ י"ל דאין תולין רק בשיעור מאכולת הנמצא בזה"ז. א"כ גם הכא נהי דחלוק חשיב א"ב מ"מ לענין יותר משיעור מאכולת שבזה"ז י"ל דמיקרי בדוק. ובאמת אף לפמ"ש בחו"י דבאמת מוכח בשו"ת ח"ס ח"ו דגם בעד שא"ב אמרינן דכיון שאינו מטמא רק משום כתם א"כ בדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים וכ"מ בשו"ת רח"כ דבדם הנמצא במר"ג אם הוא ע"ד שאינו מקב"ט אינו טמא וקשה הא עיקר הטעם דבדבר שאינו מקב"ט אינו מטמא משום כתם הוא דכיון שא"צ לדון רק על האשה א"כ שוב הוי לי' חשש דרבנן ותולין במעלמא וא"כ הכא שייך החשש שטעתה בהרגשת מר"ג או בעד וא"כ שוב הוי לי' ס' ד"ת. וע"כ צ"ל דבאמת י"ל דבעד שא"ב יהי' ס"ס ס' שמא מעלמא הואיל דא"ב ושמא לא טעתה בהרגשת מר"ג וא"כ עכ"פ הוי לי' ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן ורק צ"ל דכיון דלענין הבגד ליכא רק ס' א' מטמאין גם את האשה וא"כ בדבר שאינו מקב"ט שוב מותר מטעם ס"ס וא"כ כיון דגם בעד שא"ב הי' לנו לתלות במעלמא מטעם ס"ס ורק עיקרו משום דלטהרות ליכא ס"ס וא"כ שוב אז הי' מאכולת גדולים שכיח והי' תולין אף לטהרות בפחות מכגריס וא"כ שוב נהי דעכשיו מאכולת גדולים ל"ש מ"מ כיון דעכשיו ליכא טהרות שוב מותר משום ס"ס. אך כ"ז רק באם באמת העד א"ב א"כ שפיר שייך הס' דמעלמא א"כ י"ל דשייך ס"ס. אבל הכא באמת הכתונת הוא בדוק רק לענין מאכולת חשיב א"ב דאין לך סדין שאין עליו טיפי מיני דמים א"כ י"ל דכיון דבזה"ז מאכולת גדולים ל"ש א"כ י"ל דשוב מיקרי בדוק אם יש עליו יותר משיעור מאכולת שבזה"ז. אך באמת בשו"ת ח"ס הנ"ל מוכח דכתונת גרע מעד שא"ב וא"כ בודאי תולין בשיעור מאכולת הנמצא בדורות הראשונים היינו פחות מכגריס. א"כ הדבר ברור דא"צ ז"נ. וכפרה בודאי א"צ דקיי"ל שימשה שלא בזמן וסתה פטורה מקרבן דחשיב אנוס וכמפורש בש"ס שבועות די"ז ובש"ע סי' קפ"ה. ואף בלא בדקה קודם תשמיש מ"מ פטורה לכמ"פ. ונודע מה שנתווכחו הנוב"י והג' מוהר"ז אלסקר ז"ל. ובפרט די"ל שנתלכלך אח"כ מדם מאכולת בודאי דא"צ כפרה אך העיקר דגם נקיים א"צ וז"ב בס"ד לדינא. והש"י יצילנו משגיאות:

בעה"ח יום ה' ויצא תרנ"ט לפ"ק פה"ק ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה