אור ברסלב
מהרש חלק א סימן נו

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן נו

סימן נה

להרב המה"ג חו"ב המפורסים החסיד וירא כו' כש"ת מוה' ארי' ליבש הורוויטץ ז"ל מוצד"ק לאנצוט יע"א:

בדבר שאלתו באחד שקנה פרה מבכרת אצל נכרי ונתן לו דראהן איזה ר"כ ולא שילם כל דמי המקח וגם לא עשה משיכה ולא נזכר אז מענין קדושת בכור ואחר איזה ימים ילדה זכר בבית הנכרי ואח"כ בא הישראל ושילם המעות להנכרי ולקח הבהמה והולד לביתו ואח"ז נזכר מקדושת בכור. זה תורף שאלתו א

והנה יש בזה לדבר א' מכח קנין כסף לחוד נודע דרוב הפוסקים ס"ל כשיטת הר"ת דישראל בכסף ונכרי במשיכה א"כ כסף לחוד אינו קנין בישראל מעכו"ם ואף במשכו אח"כ מ"מ בשעת הלידה לא הי' של הישראל ואף שבריטב"א פ"ב דבכורות משמע דאף א"נ דבעכו"ם בעו כסף ומשיכה מ"מ במשך אח"כ יהי' למפרע של הקונה משעת נתינה ומשמע שם דבישראל שקנה מעכו"ם בכסף לחוד הברירה ביד הישראל שלא למשוך ומשמע דבמשך אח"כ נגמר הקנין למפרע. באמת י"ל דשם קאי לר"ל דדרשינן ישראל במשיכה ומשמע דבנכרי מהני קנין כסף רק די"ל דבעי ג"כ משיכה אבל מ"מ י"ל דבמשך אח"כ נגמר הקנין למפרע אבל לדידן דס"ל כר"י דבנכרי ל"מ כלל קנין כסף א"כ אף במשך אח"כ מ"מ בשעת הלידה הי' של עכו"ם:

ובאמת גם בדינו דהריטב"א דמשמע דבישראל שקנה מעכו"ם אף א"נ דבעי תרוייהו מ"מ במשך אח"כ קדוש בבכורה למפרע ולהיפך בעכו"ם שקנה מישראל בכסף ולא משך אמ"ל דלא הי' של העכו"ם וחייב בבכורה. ובאמת י"ל לפמ"ש בתוס' גיטין דכ"ד דבגט ל"מ היכי דאינו מבורר בשעת מעשה אף למ"ד דס"ל י"ב מ"מ ל"מ לפי דל"ח לשמה ועיי"ש בתוס' דכ"ה שכ' די"ל דמש"ה א"ח במעשר בחלקו תשעה נגד תשעה משום דבעי צאנך ברור. ועי' בט"ז יו"ד סי' ס"א שכ' דבקנה מנכרי אם יהי' כשר יהי' של הישראל מ"מ א"ח במתנות דאף בנתברר אח"כ שהי' כשר וגם רוב כשרין מ"מ כיון דכתיב מאת זובחי הזבח בעי שיהי' מבורר בשעת זביחה שהוא של הישראל:

ובאמת דברי הט"ז משוללי הבנה המה במ"ש דמש"ה א"ח במתנות משום דאין הולכין בממון אחה"ר הא נודע מ"ש הראשונים הובא דבריהם בשטמ"ק פ"ק דכתובות דלגבי ממון עכו"ם אזלינן אחה"ר להוציא ממנו ממון גם תירוץ הב' שכ' דטריפות הריאה שכיח. קשה הא נודע דבדיקת הריאה אינו רק מדרבנן ומה"ת א"ח אף למיעוט השכיח כמ"ש בתוס' ע"ז ד"מ א"כ כיון דרק מדרבנן חוששין למיעוט המצוי א"כ ל"מ להקל לפוטרו ממתנת כהונה שהוא מה"ת ועי' תוס' חולין דפ"ו שכ' דאי ר"מ חושש למיעוט רק מדרבנן ל"מ לקולא למשוי לס' שיהי' טהור בדשאבד"ל ועי' ר"ן פסחים ד"ל שכ' דמש"ה חשוב חמץ דשיל"מ לדעת הרמב"ם ז"ל אף דמדרבנן איל"מ מ"מ חז"ל לא יוכלו להקל רק להחמיר ועי' בדג"מ יו"ד סי' ט"ו שכ' דאי הי' חשש ז"י רק מדרבנן לא הי' מועיל להקל לענין לאוכלו אחר שנתו ועי' טו"א ר"ה ד"ו. אך באמת י"ל דנודע מ"ש הכו"פ סי' ס"ג דרב ושמואל דפליגי אי רוב מהני בממון פליגי אי רוב חשיב בירור דנודע מ"ש התה"ד דמש"ה ל"מ רוב בממון משום דכתבה התורה הממע"ה ורובא לא מיקרי ראי' א"כ רב יסבור דרוב חשיב בירור ומש"ה מועיל אף בממון ושמואל ס"ל דרוב ל"ח בירור א"כ לפמ"ש בשו"ת נוב"י אה"ע סי' ז' דמש"ה חשש ז"י בבהמה הוא מה"ת משום דמיעוט המצוי בהדי חזקה חוששין מה"ת ובשלמא אי ליכא מיעוט המצוי א"כ הרוב חשיב בירור ועדיף מחזקה אבל נגד מיעוט המצוי עכ"פ הרוב ל"ח בירור ושוב לא עדיף מחזקה ואנכי בתשו' הארכתי בזה:

עכ"פ נשמע דאף רב דס"ל דרוב מועיל בממון דס"ל דרוב הוי כבירור אבל עכ"פ אם יש מיעוט המצוי ל"ח בירור ול"מ בממון א"כ זה כונת הט"ז דהכא בשעת זביחה אינו מבורר שהוא של ישראל אף די"ל אמ"ל שהי' של ישראל מ"מ לא הי' מבורר בשעת זביחה וע"ז מקשה הט"ז דהא הי' מבורר בשעת זביחה שהוא של ישראל משום דרוב כשרות הן. ועל זה מתרץ דכיון דקיי"ל דרוב ל"מ בממון ע"כ דרוב ל"ח בירור וכיון דל"ח בירור א"כ שוב אינו חייב במתנות דל"ח זבחיך ברור. ובתירוץ הב' ס"ל דהא דרוב ל"מ בממון הוא מטעם אחר ושפיר י"ל דרוב הוי בירור ושוב הוי זבחיך ברור וע"ז כ' דטריפות הריאה שכיח ונהי דמה"ת ל"ח גם למיעוט המצוי אבל עכ"פ הרוב ל"ח בירור ושוב ל"ח זבחיך ברור בשעת זביחה וז"ב בפי' דברי הט"ז. ומה שהעיר בריטב"א פ"ב דבכורות דא"נ דגז"ע אסור מה"ת למה יועיל רוב בממון עכו"ם. ונלע"ד עפמ"ש הח"צ סי' כ"ו דאיסור דגז"ע הוא רק שלא ירגיל הישראל בפעולות מגונות וכ"ז היכי דליכא רוב המסייע להישראל אבל אם יש רוב דהוא של ישראל נהי שגזה"כ דל"מ בממון דרובא לא מיקרי ראי' אבל הוא רק גזה"כ אבל ל"ח פעולה מגונה וליכא חשש בממון עכו"ם וא"ש הכל בס"ד:

נחזור לדברי הט"ז דבעי שיהי' זבחך ברור בשעת זביחה וה"ה דבעי שיהי' צאנך ברור בשעת לידה א"כ הכא בקנה מעכו"ם דעכ"פ הי' ס' בשעת לידה שמא לא ימשוך הישראל ולא יהי' שלו א"כ ל"ח מבורר בשעת לידה שהוא של ישראל וכן להיפוך בעכו"ם שקנה אף בלא משך אח"כ מ"מ כיון דבשעת לידה הי' ס' שמא ימשוך אח"כ ויהי' שלו למפרע א"כ ל"ח צאנך ברור. ואף די"ל דבעכו"ם שקנה כיון דהי' מחוסר מעשה המשיכה א"כ יש לאוקמה אחזקה שלא יעשה מעשה וא"כ הוי מבורר בשעת לידה שעדין הוא של הישראל אבל בישראל שקנה כיון דהי' מחוסר מעשה המשיכה א"כ ל"ח צאנך ברור בשעת לידה וכנודע שיטת הרמב"ן דבע"מ שלא ימחה אבא א"צ לבוא לדין ברירה ורק בע"מ שיאמר הן זה תלוי בדין ברירה. אך באמת לפמ"ש בשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה דלענין בכור אף במידי שהוא בגדר חסי"ד מ"מ ל"ח צאנך ברור וא"ח בבכורה א"כ בין בישראל שקנה מנכרי בין נכרי שקנה מישראל כיון דעכ"פ בשעת לידה לא הי' מבורר שיהי' של הישראל שוב אף בנתברר אח"כ שיהי' של הישראל מ"מ א"ח בבכורה דל"ח צאנך ברור בשעת לידה. אבל עכ"פ לדידן א"נ דהלכה כר"י א"כ בקנה רק בכסף לחוד אף בעשה משיכה אח"כ מ"מ אינו נגמר הקנין למפרע ושוב אינו קדוש בבכורה:

ובאמת יפה כ' כת"ה דבשו"ת רמ"א כ' דבקנה בכסף לחוד אין לחוש דאף לענין קדושת בכור יש לסמוך אשיטת ר"ת דלא קנה כלל. ואף דלענין מכירה בבכור מחמירין דבעי כסף ומשיכה ומשמע דבמשיכה לחוד ל"מ י"ל הסברא דבשלמא במכר לעכו"ם דאם ירצה הנכרי להוציא הפרה מרשות הישראל אף במשך הפרה ורק אח"כ נשארה ברשות הישראל דהיינו דמשכו חוץ לרשות הישראל ואח"כ נשארה ברשות הישראל דיוכל הישראל לטעון קי"ל כשיטת רש"י דקי"ל מהני אף כמיעוט הפוסקים וא"כ כיון דישאר הפרה ברשות הישראל שוב קדוש בבכורה דאיסורא בתר ממונא גריר וכמ"ש הריטב"א שם אבל בקנה מעכו"ם בקנין כסף דפשיטא דלא יוכל להוציא מרשות העכו"ם דנהי שכ' דהעכו"ם אין לו חמ"ק אבל עכ"פ גם הישראל ל"ח מוחזק ושוב ניזול בתר רוב הפוסקים כשיטת ר"ת וכיון שנשאר ברשות העכו"ם ממילא גם לענין איסור סמכינן דכסף לחוד ל"ח קנין. אך באמת בש"ך סי' ש"כ משמע דגם בקנה מנכרי בכסף לחוד חשיב ס' בכור. ובאמת גם במק"ח סי' תמ"ח משמע דרק לענין חמץ שעה"פ דרבנן אז סמכינן להתיר היכי דלא קנה רק בכסף לחוד אבל בנודע לו בתוה"פ צריך לבער. וחזינן דלענין איסור ב"י ד"ת חוששין אף בקנה בכסף לחוד וה"ה די"ל לענין קדושת בכור. ובאמת י"ל ב' סברות בהא דמחמירין בתוה"פ אף בקנה בכסף לחוד. א' דבאמת הקשה הריט"א דבמכר בכסף יש ס"ס להתיר א' שמא קיי"ל כר"ל ובודאי נכרי קונה בכסף ואת"ל דהלכה כר"י שמא כשיטת הרמב"ם דעכו"ם קונה בתרווייהו:

אך בתשובה כ' דעיקר הסברא דמהני ס"ס כמ"ש בתוס' כתובות דע"ו דמש"ה בנמצאו המומין ברשות הבעל צריך לברר דהי' קודם האירוסין דכיון דלזכות האשה יש ב' צדדים היינו דנולדו המומין אח"כ או דידע ומחל. ולזכות הבעל צריך ב' צדדים א"כ יותר יש לנטות בא' מב' הצדדים לזכות האשה עיי"ש א"כ הכ"נ כמו בהא דפ"פ כתובות ד"ט דכיון דלהיתר די בצ"א או שהי' באונס או לאו תחתיו ולאיסור מוכרחין לצרף ב' הצדדים שהי' תחתיו וברצון א"כ יותר יש לנטות בצ"א להתיר מלומר ב' צדדים לאיסור. וכ"ז בעלמא אבל הכא כמו דיש צ"א להתיר כן די בצ"א לאיסור דהיינו אי אמרינן רק בכסף ל"מ בעכו"ם שוב ליכא שום צד היתר א"כ ל"ח ס"ס. אבל מ"מ י"ל דעכ"פ חשיב ס' השקול דנהי דבישראל מישראל יש הכרעה בש"ע כשיטת ר"ת אבל עכ"פ לענין עכו"ם ליכא הכרעה דשמא כשיטת הרמב"ם ועכ"פ חשיב ס' השקול אי כסף קונה בעכו"ם ושוב יש להחמיר לענין איסור ב"י ד"ת וכן לענין קדושת בכור. עוד י"ל בטעמא דחוששין לענין ב"י בקנה בכסף לחוד י"ל עפמ"ש בתוס' כתובות ד"ב דבשביל שלא תשב תחתיו באיסור כל ימיו חששו אף למידי דל"ש ועיין בתוס' גיטין די"ז. והסברא י"ל עפ"י הנודע שיטת הר"ן דהרבה זיתי נבילה חמיר מאיסור שחיטה בשבת וא"כ לפמ"ש בתוס' קידושין ד"נ דבחשש איסור א"א חששו אף למיעוט מקדשי והדר מסבלי וכמו דחששו במשאל"ס א"כ ה"ה באיסור לאו היכי דיש הרבה איסורי לאו חוששין למיעוט א"כ לענין איסור ב"י דעובר בכל רגע ורגע י"ל אף למיעוט הפוסקים דס"ל דישראל מעכו"ם קונה בכסף לחוד. ועפ"ז י"ל גם לענין בכור לפמ"ש בהג"ה מרדכי יבמות דקל"ד דמש"ה בבכור ל"מ היתר חולבת דבבכור דיש בו ב' כריתות משום שוחט קדשים בחוץ ומשום קדשים בטומאת הגוף ובאיסור כרת חוששין למיעוט ויש שיטת כמ"פ דבאיסור כרת ל"מ ס"ס וה"ה דחוששין למיעוט דחולבת אעפ"י שאין יולדת. א"כ ממילא באיסור כרת חוששין דשמא כסף קונה בעכו"ם א"כ מש"ה בעה"פ סמכינן דכסף אינו קונה ול"ח ס' דרבנן בנתגלגל דבאמת גם אי הי' חמץ שעה"פ אסור מה"ת מ"מ כיון דאחה"פ ליכא ב"י ואין בו רק חשש לענין אכילה וזה הוי איסור פ"א ושוב ל"ח למיעוט:

א"כ הכ"נ י"ל דנהי דלשיטת הש"ך חוששין לענין קדושת בכור אף בקנין כסף לחוד אבל עכ"פ י"ל דעכ"פ מותר להטיל בו מום ל"מ א"נ דאיסור הטלת מום הוא רק מדרבנן בזה"ז בודאי דנהי דכ' הפוסקים דאף בס' בכור אסור להטיל מום דכיון דעכ"פ מס' צריך לנהוג בו קדושת בכור שוב אסרו חז"ל להטיל מום בקדשים. אך כ"ז בס' גמור אבל הכא דבאמת מה"ת אינו בכור דסמכינן דכסף אינו קונה רק דלענין קדושת בכור דהוי איסור כרת חוששין למיעוט אבל כ"ז הוא רק מדרבנן דגם חשש דמשאל"ס הוי רק מדרבנן שוב דאינו קדוש רק מדרבנן שוב לא אסרו חז"ל להטיל בו מום. ואף א"נ דאיסור הטלת מום הוא מה"ת כמ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ש"י דחשיב חזי לגופא דמקריבין אעפ"י שאין בית ועיין שו"ת בית אפרים יו"ד סי' ע"ה אבל עכ"פ לענין הטלת מום ל"ח רק לאו בעלמא וסמכינן אשיטת כמ"פ דכסף אינו קונה בעכו"ם ועיין בשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה שכ' דבכה"ג דקרוב לודאי שאין בו קדושת בכור מותר להטיל בו מום ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר אף דבבכור אסור לגרום הטלת מום וכמפורש בש"ס בכורות דל"ג אבל עכ"פ ע"י עכו"ם עדיף דחשיב קיל ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ס"א וסי' ס"ב ובשו"ת הרי"ם. אך עוד י"ל לשיטת כמ"פ דגם בקנין כסף לחוד נהי דלר"ת כסף אינו קונה בעכו"ם אבל עכ"פ מהני עכשיו מטעם ק"ס. וראיתי לגדול א' שכ' אדינו דמק"ח הנ"ל בקנה חמץ בכסף לחוד דיש לאסור דק"ס מהני:

ובאמת לפמ"ש הנה"מ בסי' ר"א דק"ס הוי רק דרבנן א"כ הא כ' המק"ח שם דבקנה חמץ בקנין דרבנן א"ע דקנין דרבנן ל"מ לגרע זכות הישראל וכמו דלא תיקנו מעמ"ש לגרע זכות ישראל. א"כ ממ"נ מצד קנין כסף סמכינן אשיטת ר"ת דכסף אינו קונה בעכו"ם. ומצד ק"ס כיון דלא הוי רק קנין דרבנן א"כ ל"מ לגרע זכות ישראל. אך אכתי הי' מקום לחוש לפמ"ש בשו"ת הרדב"ז ובשו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ד דק"ס הוא מה"ת א"כ בודאי דמהני אף בעכו"ם. וחוץ לזה י"ל לפמ"ש הנה"מ סי' ס"ו אהא דכ' הש"ך שם דגם למ"ד מכירת שטרות דרבנן מ"מ מהני בעכו"ם ועיי"ש בנה"מ ס"ק פ"ה ועיין בנה"מ שם ס"ק ל"ה שכ' דקנין כזה שמועיל גם בדא"ה בודאי דמועיל גם לגרע זכות הישראל ועפ"י דברי הש"ס ב"ק דקי"ג בישראל ועכו"ם שבאו לדין עיי"ש א"כ לפ"ז בקנין כסף שמועיל גם בדא"ה א"כ אם גם בישראל נהגו בו הסוחרים לקנות א"כ הוי קנין בין בד"י בין בדא"ה שוב י"ל דמועיל אף בקנה מנכרי וא"כ יש לחוש דהוי בכור. ולכאורה יש כמה חששות לאיסור א' שמא כשיטת רש"י והרמב"ם דכסף לחוד קונה ושמא כיון שנהגו בו לקנות וא"נ דק"ס הוא מה"ת א"כ בודאי מועיל אף בעכו"ם ואף א"נ דהוי רק דרבנן מ"מ קנין דרבנן כזה שמועיל גם בדא"ה בודאי דמועיל בעכו"ם וא"כ הוי ודאי בכור. אך באמת רוב הפוסקים כ' דק"ס הוי רק דרבנן ועיין בתוס' בכורות די"ג כ' דבקנה בכסף א"נ דלא הוי רק קנין דרבנן ל"מ לחייב בבכורה ועיי"ש בריט"א. ומוכח דקנין שהוא רק דרבנן כיון דל"מ לענין שיהי' מותר להקריבו ע"ג מזבח ה"ה דאינו קדוש כלל. ובפרט דד"ז אינו מנהג מבורר לקנות בכסף לחוד ובגלילותינו אין נחשב כסף לק"ס רק כסף ושליש צעטיל ובפרט הכא שלא נתן לו רק דראהן א"כ לפמ"ש כת"ה דבדא"ה אינו מועיל רק לענין שיהי' הערבון נחלט אבל א"א לכופו לקבל המקח א"כ קנין דרבנן כזה של"מ בדא"ה ל"מ בעכו"ם לגרע זכות הישראל כמ"ש הנה"מ ס"ק ל"ה א"כ שוב אין לחוש מטעם ק"ס ומצד קנין כסף לחוד כיון דכמ"פ פסקו כר"ת נהי דכ' דלענין קדושת בכור יש לחוש למיעוט דהוי איסור כרת כמ"ש המרדכי אבל עכ"פ לענין הטלת מום דעכ"פ ליכא איסור כרת בודאי דסמכינן אשיטת רוב הפוסקים ול"ח של הישראל א"כ עכ"פ מותר להטיל בו ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר וכמ"ש בשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה. והש"י יצילנו משגיאות:

בעה"ח ו' תזריע תר"ס לפ"ק פה"ק ראדימושלא. הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה