מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן נד
לכבוד הרב הה"ג חו"ב המפורסים וכו' כש"ת מוה' משה גינז נ"י האבד"ק קריסטיהר יע"א במדינת הגר:
בדבר שאלתו באיש אחד שאשתו נשתטית ר"ל זה כמה שנים וחמש שנים עברו אשר היא בבית המשוגעים בפעסט ונגבה עדות עפ"י הרב דשם שהעיד לפניו רופא יהודי כשר שהיא משוגעת גמורה ועפ"י הטבע לא תוכל להתרפאות. גם רופאים מומחים עכו"ם מעידים שעפ"י טבע לא תוכל להתרפאות ועפ"י נימוסי קיר"ה לא תצא משם לעולם. והאיש הנ"ל יש לו בנים קטנים וגדולים ושרוי ח"ו בהרהורי עבירה ורצונו לבקש מרבני הדור להורות לו היתר לישא אשה על אשתו וכבר סילק דמי עיקר כתובתה במזומן ועל הנדוניא ותוספות מסר וועקסיל עם חתימות איש ערב בטוח ועוד שטר עם ערבות מספיק על דמי מזונותיה ודירתה אחר שתצא מבית החולים בלא רפואה גם שטר עם ערבות על סכום ידוע באם תהי' ראוי' לקבל גט ולא ירצה ליתן לה גט חדש אזי יתחייב ליתן לה סך הנ"ל והאיש הנ"ל הוא כעת איש אמיד קצת אך אם יכריחו לסלק הכל במזומנים יצטרך לזלזל במכירת נכסיו ויגיע לו עי"ז הפסד גדול ולא יוכל לנהל העסק שלו ולא יוכל לפרנס את בניו. זה תורף השאלה בקצרה:
והנה באמת בענין הלז כבר דשו בו רבים וגם אנכי כבר הארכתי בזה בכמה תשובות. הנה מה שנסתפקו דילמא דוקא במקום מצות פ"ו אז יוכלו להתיר בנשתטית ע"י ק' רבנים אבל בכבר קיים מצות פ"ו אין להתיר. באמת חוץ לזה אשר כבר הארכתי בכמה תשובות דהצלה מעבירה תמידית חמיר מביטול מ"ע כמ"ש התוס' כתובות ד"ב דבשביל חשש שלא תשב באיסור כל ימיה חשו אף במידי דל"ש וכדמצינו בש"ס גיטין ל"ח דהתיר לשחרר בשביל הצלת הרבים מאיסור דהיא משתדלת לזנות והמזנים חשיבי אונסים ה"ה הכא אם איש רך בשנים ישב הרבה שנים בלי אשה כמעט מן הנמנע שלא יבוא ח"ו לידי עבירה באונס. אף גם זאת דעכ"פ לישב בלי אשה יש עכ"פ איסור דרבנן ומצינו בכמה פוסקים דס"ל דלישב בלי אשה יש איסור תורה ועכ"פ מצות לערב הוא מצוה מד"ק. ומצוה דרבנן חשוב ג"כ דבר מצוה דיכולין לומר ע"ז לא גזר וכדמצינו בתוס' כתובות ד"ז דהיכי דיש מצוה דרבנן חשיב צורך ושייך ההיתר מטעם מתוך אף דלשי' התוס' פסחים ד"ה מה"ת בעי צורך קצת אפ"ה ס"ל להתוס' דע"י שיש מצוה דרבנן לשורפו חשיב צורך אף מה"ת. ואף דבזה יש פלוגתא בקדמונים דדעת רש"י ז"ל אינו כן מ"מ הכא דכל עיקר איסור דב' נשים הוא רק מתורת חרם ומפורש ברמב"ן דחרם הוי מדברי קבלה א"כ כיון דר"ג לא גזר במקום מצוה א"כ פשיטא דבמקום ביטול מצוה שהוא מד"ק ג"כ לא גזר דממ"נ א"נ דדברי קבלה כדברי תורה דמי כאשר כן הוא שיטת כמה פוסקים עי' בהל' מגילה לענין ס' מוקף חימה ועי' שו"ת בית אפרים חו"מ סי' ח' א"כ גם מצות לערב הוא ד"ת וא"נ דדברי קבלה הוא כדרבנן א"כ גם חדר"ג הוא דרבנן וא"כ שוב כיון דכל האיסור הוא רק מדרבנן ואמרינן דלא גזר במקום מצוה ה"ה דלא גזר במקום ביטול מצוה דרבנן ועי' כעין זה בש"ע אה"ע סי' מ"ב דאע"פ דקיי"ל המקדש לפני פסולי עדות דרבנן צריכה גט מ"מ בקידש קידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן אין חוששין לקידושין דדרבנן מהני לדרבנן. ועי' בתשו' הג' רע"א ז"ל אה"ע סי' צ"ד דבקידושי כסף לפני קרובי אם אין חוששין לקידושין כנודע דקרובי אם לשיטת הרמ"א אינו רק פסולי דרבנן אך שיטת הש"ך דחשיב ד"ת וקידושי כסף הוא ג"כ דבר הנלמד מי"ג מדות וא"כ ממ"נ אי דהוי קידושי ד"ת לפני פסולי ד"ת או קידושי דרבנן לפני פסולי דרבנן:
אך קידושי כסף לפני פסולי דרבנן ממש לשיטת הרמ"א אין חוששין ולשיטת הש"ך הוי קידושי ד"ת לפני פסולי דרבנן וחוששין לקידושין והארכתי בזה בתשו' א"כ ה"נ דהאיסור הוא דברי קבלה והמצוה הוא ג"כ ד"ק בודאי דלא גזר במקום ביטול מצות לערב דהוי ד"ק ועי' בנוב"י תנינא סי' ע"ו. חוץ לזה באמת מפורש בח"ס חאה"ע סי' ג' דדוקא חרם דגט בע"כ לא גזר במקום מצוה ובמקום מצוה ל"צ ק' רבנים. אבל חרם דב' נשים גזר אף במקום מצוה רק דהותנה שק' רבנים יכולין להתיר אף שלא במקום מצוה רק אם רואין טעם מבורר וכן מפורש בב"ח סי' א' וא"כ אף דכבר קיים פ"ו מ"מ כיון דמצות לערב מוטל עליו וחשש עבירה בפועל א"כ בודאי דחשיב טעם מבורר ויכולין ק' רבנים להתיר. וחוץ לזה כיון דלהפוסקים דר"ג ל"ג' במקום מצוה היינו דאמרינן דודאי לא הי' כונתו לגזור במקום ביטול מצוה וכהא דמפורש נזיר ד"ד מושבע ועומד מהר סיני הוא והוקשו דהא נדר חל על דבר מצוה ותירץ הראב"ן דבסתם לא חל והקשה בשא"ר סי' ס' דהא אדרבה בסתם יותר יש סברא לחול מטעם כולל ותירץ דאדרבה בסתם אמרינן דאין כונתו בביטיל מצוה. א"כ ה"נ בודאי לא הי' רצון הג' לגרום עי"ז ביטול מצות לערב א"כ הדבר פשוט וברור דגם בקיים פ"ו מ"מ מתירין לו עפ"י ק' רבנים אך העיקר מה שיש לדון בזה במה שלא נתן מעות לצרכי פרנסתה ונדוניא ותוספת הנה בזה רבו הפוסקים כ"א אומר לפי דרכי ויש בזה מקום להקל ולהחמיר וכ"א יש לו על מה לסמוך:
והנה א"נ דר"ג לא גזר במקום מצוה א"כ שוב מפורש הדין בש"ע דפרעון הכתובה אינו מעכב הגירושין אך העיקר שחששו דר"ג גזר אף במקום מצוה רק דק"ר יכולין להתיר והי' התנאי רק אם יתן כפי ההתחייבות והנה כבר הבאתי בתשו' דברי גדול אחד שרצה להביא ראי' מהא דירושלמי שבת פ"ב בהולך בדרך וא"י מתי שבת דמונה ששה ועושה שבת ופריך ונחוש לכל הימים כהא דאומר לשלוחו צא וקדש דאסור בכל הנשים שבעולם ומשני התם יש לו תקנה בגיורת ומשמע דאי לא הי' לו תקנה לא הי' יכולים לגזור איסור אף דבשבת הוי קבוע הניכר וחזינן דאף חז"ל לא יוכלו לגזור איסור לבטל מלישא אשה וה"ה דפשיטא דלא עדיף תקנת ר"ג מגזירת חכמי התלמוד ובאמת יש לשדות בה נרגא דכבר העיר בזה הפמ"ג או"ה סי' שד"מ די"ל שם ישב בלא אשה. וכ' די"ל דעשה דוחה ס' ל"ת שיש בו כרת. והנה באמת הכא א"נ דר"ג גזר במקום מצוה רק דנימא עדל"ת פשיטא דבזה ל"ש לומר עדל"ת לפי שהוא לטובת האשה ובשביל מצוה דידי' אין להפסיד זכות האשה דממון חבירו אסור אף במקום פ"נ כמבואר בש"מ ב"ק ד"פ א"כ ממ"נ אי שייך בזה לומר עדל"ת א"כ פשיטא דאף אי ר"ג גזר במקום מצוה אפ"ה עכ"פ הי' נדחה איסור חרם מפני מצות פ"ו וע"כ דבזה ל"ש לומר עדל"ת א"כ אין ראי' מדברי הירושלמי דשם שייך לומר עדל"ת כמ"ש הפמ"ג הנ"ל:
נחזור להנ"ל דעכ"פ אף דר"ג גזר במקום מצוה אפ"ה ק' רבנים יכולין להתיר ורק לפ"ז צריך להשליש ההתחייבות ובאמת מפורש בשו"ת רח"כ סי' ג' דמהני בהשלשת שטר ופליג על הצ"צ דהצ"צ כ' דבעי להשליש במזומן ורק דמתיר למכור בט"ה דאין בזה הפסד לאשה דמיתת אשה שכיח כמ"ש התוס' כתובות נ"ב ובשו"מ וגם בשו"ת בית שלמה מובא שו"ת הג' ר' מרדכי זאב ז"ל דבנשתטית הואיל דלא תתעבר אין שכיח מיתה. ובאמת במס' מכות ד"ג גבי כיצד שמין פירש"י ז"ל דזכות האיש נמכר ביוקר לפי שהוא מוחזק ואמאי לא נקט רס"י ז"ל הטעם בפשיטות דזכות האיש נמכר ביוקר לפי שמיתת האשה שכיח וע"כ דיש בזה מחלוקת. אך עכ"פ דעת שו"ת רח"כ ז"ל דמהני בנתן שטר וכן דעת הרבה מאחרונים וסברת הג' רח"כ ז"ל דבזה לא גזר הג' וא"כ שוב אין הפרעון מעכב הגירושין היכי דאין לו ואף דהכא אפשר שימכור כל אשר יש לו ויהי' לו מעות מ"מ לפי דעת רח"כ ז"ל דהוא מטעם אומדנא דאדעתא דהכי שלא יוכל לדור עמה לא נסיב לה והוי כהותנה שבאם תהי' נשתטית ולא יהי' לו מעות יופקע ממנו החיובים. וא"כ ה"ה היכי דיצטרך למכור כל מה שיש לו דזה ג"כ חשוב אונס דמפורש בשו"ת הרשב"א הובא ביו"ד סי' רל"ב דבנשבע לפרוע ביום פלוני והעני דאין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו ועי' מהרי"ט סי' א' ובמח"א הל' שבועות סי' י"ג א"כ עכ"פ בזה שיצטרך למכור כל נכסיו ויגיע לידי היזק בפרנסתו א"כ שייך בזה ג"כ לומר אומדנא דאדעתא דהכי לא קיבל עליו החיובים ונהי דל"מ האומדנא לבטל הקידושין עכ"פ מהני כתנאי ליפטר מחיובים דבדבר שבממון תנאו קיים ועי' ח"ס אה"ע ח"א סי' ק"נ. ועי' בקצה"ח סי' ק"א בהא דנחלקו הסמ"ע והש"ך בטוען אין לי מזומן רק קרקע אי צריך לישבע שבועת אין לי ועי' שם סי' ס"א ובקצה"ח כ' דעכ"פ אם יכריחו לישבע יזלזל במכירה והוי במקום פסידא ושוב יוכל לסלקו בקרקע ועי' שו"ת הר הכרמל סי' ל"ח אך אף לדעת הסוברים דלא מהני בזה אימדנא והטעם כ' המפורשים די"ל בדבר התלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא אפ"ה י"ל כמ"ש בשו"ת ד"ח סי' ג' דאם משלישין לה החיובים א"כ אין היא מקפדת ע"ז אם נתיר לו להנשא אבל במגיע לה פסידא אינה מסכמת ושוב בדבר התלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא אבל בכה"ג שיש לה בנים עם בעלה ומגיע עי"ז הפסד להילדים אם יצטרך למכור כל מה שיש לו שלא יהי' לו במה לפרנס את ילדי' א"כ סתם אם מרחמת על בנה ומסתמא גם היא מסכמת על זה שלא יצטרך לזלזל במכירת נכסיו ויוכל לפרנס את. ילדי' ושוב אמרינן אומדנא והוי כאומר א"א בתק"ח דשומעין לו ועי' במח"א הל' קנין מעות סי' א' מ"ש בזה. ובפרט היכי דמשליש שטר בטוח עם ערבות מאיש בטוח א"כ קרוב הדבר דאם תצטרך תגבה את השטרות מאנשים בטוחים וקרוב הדבר שלא יתקלקל מעמד הבעל והערב ולא יגיע לה הפסד בודאי מהני האומדנא. יצא דיש הרבה צדדים להקל א' דנימא דר"ג לא גזר כלל במקום ביטול מצוה ושוב א"צ כלל השלשת גט וכתובה ואף א"נ דר"ג גזר במקום מצוה ורק דק' רבנים יכולין להתיר וי"ל דרק אם ישליש החיובים אבל עכ"פ אם צריך למכור הונו ורכושו מפורש בש"ע דאע"פ דנשבע לפרוע ליום פלוני א"צ למכור ביתו וחזינן דהוי אומדנא דאדעתא דהכי לא נשבע וה"ה הכא די"ל דאדעתא דהכי לא קיבל עליו החיובים וה"ל כהותנה שבאופן זה יופטר מחיובים. ואף שי"ל דבתלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא מ"מ י"ל הכא גם האשה מסכמת בשביל טובת בניה ובפרט דקרוב הדבר שלא יגיע לה הפסד דהשטר הוא מאנשים בטוחים א"כ י"ל דמהני האומדנא, ובפרט דבאמת לפי תעודת הרופאים לא תצא מבית החולים לעולם ולא תצטרך מזונותי' ונהי שכ' הפוסקים דאין נאמנות לרופאים באיסורין מ"מ ברופא ישראל כשר מהני לחד שיטה כמפורש ביו"ד סי' קפ"ז ובפרט דעיקר הטעם ס' הח"ס סי' קי"ג דהרופא אינו מהימן רק דבכללות העולם יש רפואה זו אבל בגוף פרטי לא יוכל להעיד ועכ"פ מפורש שם דהרופא משוי לה לס' ועי' שו"ת בש"ר סי' כ"ב ורק ברדמ"ת נהי דלשיטת הנוב"י הוי רק איסור דרבנן מ"מ י"ל דהוי נגד ח"א ועי' בשו"ת בית שלמה סי' ע"ז שהוכיח דלענין חרם דב' נשים נאמן הרופא דהוי רק איסור דרבנן והגם דלא מהימן ברדמ"ת אף דהוי רק איסור דרבנן וע"כ הטעם משום דהוי נגד ח"א:
אבל כאן יש עכ"פ ס' שמא האמת כדברי תצטרך כלל למזונות ושמא השטרות הם בטוחים וכ"פ מצינו בש"ע דשטר הוי כמו כסף כמפורש בש"ס קידושין ט"ז אילימא דכתב שטרא אדמי היינו כסף. וידוע דשט"ח מהני לקנין במקח וממכר לשיטת הרבה פוסקים עי' במח"א ובש"ע חו"מ סי' ק"צ וברשב"א קידושין ד"ח דבקידושין ל"מ שטר דידי' דחשיב אגיד גבי' עכ"פ חזינן דשט"ח דידי' חשיב סמיכת דעת ורק בשט"ח דאחרים לא ס"ד מחשש מחילה אבל עכ"פ מוכח דבשטר יש ג"כ ס"ד ויש כמה סברות להקל ועי' בשו"ת הרי"ם סי' כ"ד ובשו"ת ד"ח ובשו"מ ח"ב סי' קס"ה. ובפרט שיפה כ' בשו"ת שו"מ דאף אם החרם הוא ד"ת מ"מ פרטי החרם הם דרבנן וכבר קדמו בזה בח"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ט עיי"ש:
ע"כ לדעתי אם כבר השליש עיקר דמי כתובתה ולפי ראות עיני הבד"צ הוועקסלין הם בטוחים. ובפרט שאפשר לצרף תעודות הרופאים הגם שעל להבא קשה לסמוך אדיבור הרופא ובפרט על גוף ישראל כמ"ש הח"ס בחי' ע"ז ל"א מ"מ עכ"פ היכי שיש רגלים לדבר כ' הרדב"ז דנאמן הרופא ומה שכ' במהר"מ שיק דבתקנה צריכין לחוש אף למיעוט ד"ז נובע מדברי הרמב"ן אך עכ"פ בזה שוב נוכל לסמוך אשטר. ע"כ הדבר פשוט דמותר לישא אף בלי השלשת מזומנים על דמי הנדוניא ומזונות:
אך בענין השלשת הג"פ אף שרבו בזה המפקפקים מ"מ בתשו' כבר השבתי הכל בטוב טעם ואחרי שעשה ככל המפורש בנוב"י קמא סי' ג' ובח"ס סי' י"א וקיבל עליו בחיוב שאם תשתפה ותרצה לקבל גט יתן לה גט אחר דעל גט זה יש פקפוק מכח דלא הי' ראוי לגירושין א"כ יתן לה גט אחר ורק יפה דיקדק כת"ה במכתבים אם יהי' העיכוב מצדו דבאמת כ' בשו"ת רע"א ז"ל דאחר שתשתפה ולא תרצה לקבל ג"פ יוכל לגרשה בע"כ דבכה"ג דהוא באיסור שתי נשים ונשא בהיתר ל"ש החרם דגט בע"כ. ובאמת דחו דבריו דהא יש שיטת כמה פוסקים דבנשא בהיתר אין עליו איסור דב' נשים ורק דמסקנת הנוב"י דאפ"ה יש איסור ביש לו ב' נשים אבל עכ"פ אסור לגרשה בע"כ שמא בכה"ג ליכא איסור דב' נשים ושוב יש איסור לגרשה בע"כ. אך באמת מפורש בר"ן פ"ג משבועות דבנשבע שיתן לפלוני אם אינו רוצה לקבל אינו עובר אשבועה ה"ה הכא אם קיבל מסתמא חיוב כונתו ג"כ שלא יהי' עיכוב מצדו ע"כ לפע"ד הדבר פשוט וברור דמותר לו להאיש הנ"ל לישא אשה על אשתו ובאופן הנ"ל ואנחנו שליחותייהו דקמאי עבדינן והש"י יהי' בעוזרנו שלא נכשל בדבר הלכה ח"ו:
בעה"ח חור יום ועש"ק וישלח תרס"ב לפ"ק פה ראדימושלא. הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל והגליל