מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן נג
להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מוה' מנחם מענדיל מילער נ"י מוצד"ק זלאטשוב יע"א:
בדבר שאלתו בא' שנשא אשה במדינת רוסיא ואח"ז בא למדינתינו וביקש מרב א' לסדר לו גט לשלוח לאשתו ואמר לפני המסדר כי שמו יחיאל ברוך וחקר ע"ז במקום עמידת האשה המתגרשת ואמרו ששמו יחיאל ברוך ושלח הרב ג"פ בשמות אלו ואח"ז נשא אשה בעיר א' הסמוך לשם וגירשה ג"כ לפני הרב הנ"ל בשמות אלו יחיאל ברוך ואח"ז נשא אשה בכפר הסמוך לשם ושמה קראו אותו בעליתו לס"ת איזה פעמים בשם יחיאל מיכל ואח"ז בא לפני מו"ץ א' בק' הנ"ל ולא רצה לבוא לפני הרב מחמת כי להרב נודע שמו האמיתי ואמר להמו"ץ ששמו יחיאל מיכל וסידר לו המו"ץ ג"פ בשמות אלו היינו יחיאל מיכל. והעידו אנשי כפר זה שקראו אותו לס"ת בשם יחיאל מיכל ולא מיחה. והמגרש כיחש בם כי בכ"פ הי' מחאה ע"כ שואל רו"מ אם צריכה גט פעם שנית זה תורף שאלתו:
והנה ד"ז ידוע דבעי שיהי' מפורש בגט שמו ושמה. כמפורש בש"ס גיטין ד"כ האי גברא דשקיל ס"ת ויהיב לדביתהו וא"ל הא גיטך דקאמר ר"י למאי ניחוש לה אי משום כריתות דאית בי' הא בעי לשמה וכ"ת דילמא אקדים ויהיב זוזא לספרא הא בעינן שמו ושמה עכ"ל הש"ס. ומוכח למעיין דכונת ר"י דל"ח גט אף לחומרא היינו אף בפשטה וקיבלה קידושין מאחר דאז הי' הו"א דכיון שהוא אמר שנתן לה גט א"כ עכ"פ ליהוי ס"ק דשמא אומר אמת וקמ"ל ר"י דל"ח גט אף לחומרא דלקולא בודאי ליכא שום הו"א שיועיל כיון שרואין ריעותא לפנינו שלא נכתב כלל וכמ"ש הר"ן כיון דלא קראוהו ובפרט הא דתולין במי מילין הוא רק לחששא לחומרא. ואף שי"ל דיש הו"א שיועיל אף לקולא כיון שאמר הבעל הא גיטך וקיי"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן. מ"מ זה רק היכי שאומר שגרשה בגט כשר וליכא ריעותא לפנינו אבל כאן דיש ריעותא לפנינו בודאי ליכא שום הו"א שיועיל לקילא רק עיקר קמ"ל ר"י דאף בקיבלה קידושין מאחר מ"מ ל"צ גט מש"ה מוכרחין לומר לכאורה שגט זה פסול מה"ת דאי ליכא בי' רק פסול דרבנן א"כ בגט פסול מדרבנן קיי"ל דבפשטה ידה צריכה גט. וכדקיי"ל בקידש לפני פסולי עדות דרבנן דבעית גט. ומוכח דפסול של"ש הוי מה"ת ואף ס"ת דחשיב כמו סתמא פסול מה"ת:
ובאמת שיטת התוס' עירובין די"ג דסתמא כשר בגט מה"ת. א"כ יוצמח דגם בס"ת יהי' כשר מה"ת דכיון דמגילת סוטה מוחקין לה מה"ת ע"כ משום דסתמא כשר א"כ גם בגט אינו רק פסול דרבנן ושוב יחשב גט לחומרא. נשמע דס"ת בגט פסול מה"ת. ובאמת עפ"ז י"ל בהא דקאמר דילמא אקדים זוזי ויהיב לספרא. וקשה לכאורה דהא בהא דאעמחל"ח כ' בתוס' סוטה ד"ח משום דא"א לכוין לשתי דברים כאחד ועיין בס' קה"י מ"ש בזה. והנה באמת בס"ת בעי לכתוב לשם קדושת ס"ת וא"כ י"ל דכשמכוין לשם גט א"כ ל"מ כונה לשם ס"ת ואף דקיי"ל דבס"ת אומר בתחילת הכתיבה לשם קדושת ס"ת ומספיק לכל הספר מ"מ י"ל דהטעם דע"י הדיבור בתחילה שוב אף סתם כתיבה אח"כ הוי כמפרש וכ"ז היכי שהי' מהני במפרש אבל הכא כיון דע"כ בעי לכוין שכותב לשם גט א"כ אף אי הי' מפרש שכותב לשם שניהם לא הי' מועיל א"כ לא עדיף סתמא ממפרש. ועוד לדעת הפוסקים דאף למ"ד מאצ"כ מ"מ במכוין שלא לצאת ל"מ א"כ הכא נהי דע"י שאומר בתחילה לשם ס"ת א"צ אח"כ לשמה בפי' אבל כשמכוין לשם גט ול"מ כונה לשני דברים שוב הוי כעוקר האמירה שאמר מקודם ושוב יופסל הס"ת וצע"ג. אך בזה י"ל דלפמ"ש בתוס' סוטה שם דהא דאעמחל"ח הוא רק מדרבנן ובאמת בתוס' מ"ק ד"ח משמע איפכא ועיין בס' ארעא דרבנן וא"כ י"ל זה כונת הש"ס דילמא אקדים זוזי לספרא וכוון לשם גט ונהי דזה ל"מ דהוי כמכוין ב"כ מ"מ עכ"פ מה"ת מהני בכה"ג וחשיב לשמה ושוב היכי שכשר מה"ת עכ"פ חשיב גט לחומרא וא"כ אמאי קאמר ר"י למאי ניחוש לה. ונשמע דבגט פסול מדרבנן שוב מהני בקידשה מאחר:
נשמע דשמו ושמה מעכב מה"ת ובאמת כן כ' הרשב"א שהקשה דהא לקמן משמע דבשל"ש חשיב ריח הגט. ותירץ דבאמת מסיק לקמן דכולן אין פוסלין חוץ מהאחרון והטעם דהא דאין ברירה הוא רק מס' וא"כ לחומרא הוי גט. והנה בח"י כ' לתרץ הא דקאמר ר"י שם אף אחרון אינו פוסל וקאמר דאזדא ר"י לטעמי' דאמר האחין שחלקו לקוחות ומחזירין זל"ז ביובל. וקשה הא באמת אנן קיי"ל ג"כ דאחין שחלקו מחזירין ואפ"ה כ' הר"ן דבהא דלאיזה שארצה אגרש כ' הר"ן דהוי ס' מגורשת משום דהא דא"ב הוא רק מחמת ס'. וא"נ כשיטת הר"י דבגט ל"מ אף למ"ד י"ב א"כ אין זה תלוי בהא דס"ל לר"י א"ב. והנלענ"ד דבאמת דעת כמ"פ דהא דמחזירין הוא רק לקיים מצות יובל אבל אח"כ כ"א נוטל חלקו כמקודם וכ"מ מלשון רש"י. אך מפשטות לשון הש"ס משמע דבטל החלוקה לגמרי, והנה בס' ב"ט כ' דא"נ דהא דא"ב הוא ודאי אז בודאי בטל החלוקה אך א"נ דא"ב הוא מחמת ס' א"כ י"ל דצריך רק מס' לקיים המצוה אבל אח"כ שוב אוקמי בחזקתו. אך כ' הב"ט דכ"ז א"נ דק"פ כקה"ג דמי א"כ אף דנימא דצריך לחזור ביובל א"כ ממילא לא הי' לו ע"ע רק קנין לזמן ונודע מ"ש בר"ן נדרים דכ"ט דל"ח רק ק"פ מ"מ עכ"פ כיון דס"ל ק"פ כקה"ג דמי א"כ חשיב מוחזק ומס' א"א לקלקל חזקתו אבל למ"ד לאו כקה"ג דמי א"כ א"נ דצריך לחזור א"כ מעולם לא הי' קה"ג א"כ ל"ח מוחזק ושוב בטל החלוקה לגמרי. א"כ זה כונת הש"ס דלדידן שפיר י"ל דענין ברירה הוי ס' ומש"ה בהא דלאיזה שארצה אגרש י"ל דלחומרא חשיב גט ולא תיקשי מהא דביובל בטל החלוקה לגמרי כיון דס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי א"כ ממילא ל"ח מוחזק. אבל ר"י לטעמי' היינו דס"ל ק"פ כקה"ג דמי א"כ פשיטא דאף אי בעי להחזיר ביובל מ"מ. חשיב מוחזק ע"י הקנין לזמן ושוב אי הי' ס"ל דהא דא"ב הוא רק ס' א"כ לא הי' ס"ל דחוזר ביובל והחלוקה בטל וע"כ מדס"ל דבטל החלוקה ע"כ דס"ל דודאי א"ב ומש"ה ל"ח אף ריח הגט וא"ש בס"ד ע"נ:
נחזור להנ"ל דרק בפסול ד"ת אז ל"ח גט אף לחומרא וכ"מ שיטת הר"ן דכ' דשם עירו לאו דוקא דז"א מעכב מה"ת ושוב הי' חשיב גט לחומרא ומוכח דשמו ושמה מעכב מה"ת אך שיטת התוס' מוכח לכאורה איכפא דהקשו דהא שם משמע דגם בשינוי אינו רק פסול דרבנן לרבנן וא"כ מוכח דבלא כתב כלל שמו כשר אף מדרבנן א"כ מאי פריך הכא והא בעי שמו. והנה תיקשי מה הוצרך התוס' להקשות מכח דיוק דמשמע דבלי שמו כשר אף לכתחילה הא יוכל להקשות בפשיטות דעכ"פ כיון דבשינה שמו אינו רק פסול דרבנן עכ"פ בלא כתב ג"כ כשר מה"ת וא"כ שוב יהי' גט לחומרא. ונשמע לכאורה משיטת התוס' דא"נ דעכ"פ מדרבנן פסול בלא כתב שוב א"ש דברי ר"י וקשה הא בפסול דרבנן חשיב גט לחומרא ובאמת כבר העירו בזה המהר"ם והמהרש"א. והתוס' בתירוצם כ' דהא עכ"פ לר"מ פשיטא דלא כתב מעכב מה"ת וע"כ דלא מיירי התם רק בשינה שם יהודה בגליל ולא מיירי מלא כתבו כלל. א"כ י"ל דלא כתב כלל פסול לכ"ע ובאמת מלשון התוס' דנקט וכ"ש בלא כתבו כלל שפסול משמע דהוא רק פסול דרבנן עיין בס' ד"ח שער השמות שהאריך בזה. אך עכ"פ צ"ל דברי התוס' בקושיתם. והנ"ל דנודע מ"ש הא"מ בסי' קכ"ז לענין עדים שכ' גט שאין בו זמן והס' מתי כתבו הגט דכ"מ שאפשר לאחר הדבר מוקמינן לי' ע"ע בחזקת כשרות ועיין ביו"ד סי' א' לענין שו"ב שהמיר אי אוסרין למפרע ועיי"ש בתב"ש ועיין בש"ש ובקצה"ח סי' ל"ד ובשו"ת בית אפרים סי' ג'. א"כ י"ל דזה כונת הש"ס דלמה ניחוש לה דבשלמא אי לא הי' צריך בגט לשמה א"כ שפיר הי' מועיל מה"ת הגט מכח הכריתות שנכתב בתורה ונהי דהי' פסול מדרבנן משום דלא נכתב השמות מ"מ הי' חשיב גט לחומרא אבל באמת ל"מ משום דל"ח לשמה ואי תרצה לחוש שמא צוה לסופר לכתוב אותו פרשה לשמה ז"א דהא עכ"פ מדרבנן בעי שמותם וכיון שכן אם סופר כתב גט בלא שמות עבר אדרבנן ושוב יש לאוקמה את הסופר בחזקת כשרות דודאי לא עבר אדרבנן והכא עדיף משם דשם בדינו דהא"מ עכ"פ הרשיע לפניך והכא חזקת כשרות בתוקפו וא"כ חא"א וחזקת כשרות מסייע דלא כתב לשם גירושין וא"כ או הי' עכ"פ שמו מעכב מדרבנן הי' שפיר דברי ר"י ואף למ"ש הה"מ פ"א מאישות ראי' לדעת הר"מ ז"ל דביאת פנויה אסור מה"ת דבדרבנן ל"ש החזקה דאאעבב"ז דהרבה לא זהירי בדרבנן ועיין ברשב"א יבמות דל"ו ע"ב א"כ י"ל דבדרבנן ל"ש חזקת כשרות. מ"מ עיין בשו"ת מהרי"א סי' צ"ו וסי' רצ"ג שכ' דזה רק בגזל ועריות שנפשו ש"א מחמדתן. וחוץ לזה כ' בתשו' דשם כיון שהוא נגד ח"פ א"כ בדרבנן החזקת כשרות לא אלים כ"כ להוציא מח"פ אבל באמת היכי דאינו נגד חזקה אף בדרבנן שייך חזקת כשרות ובזה מיושב הסתירה הא דגבי ריבית תולין במתנה. א"כ מכ"ש הכא דאדרבה חא"א מסייע לחזקת כשרות בודאי דגם בדרבנן אמרי' החזקה ושפיר פריך הש"ס א"נ דעכ"פ מדרבנן בעי שמו א"כ בודאי לא כתב הסופר הס"ת לשם כריתות ולכך מוכרחים התוס' להקשות דהא משמע דבלא כתב השמות כשר אף מדרבנן א"כ שוב ניחוש שמא כתב הסופר הפרשה לשם כריתות:
ובזה הי' א"ש מה דקאמר הש"ס וכ"ת משום כריתות דאית בה הא בעי לשמה. וקשה הא באמת דחויה זה אינו דהא קשה שמא כתב הסופר לשם כריתות ועיקר הקושי' משום דבעי שמו וא"כ למה לא מקשה זה תיכף. ולפ"ז א"ש דכיון דבאמת שמותם לא מעכב מה"ת א"כ ל"מ קאמר דמש"ה ל"ח לה משום דבעי שמו ז"א דעכ"פ חשיב גט מה"ת א"כ נהי דמדרבנן פסול מ"מ חשיב גט לחומרא ועכ"פ ריח הגט ולכך קאמר דבאמת בכריתות שבה א"א לגרש משום דבעי לשמה וכ"ת דילמא אקדים זוזי לסופר ז"א דעכ"פ מדרבנן פסול משום דבעי שמותם ושוב חזקת כשרות של הסופר מסייע דלא כתב לשם כריתות ושוב פסול מה"ת משום של"ש וממילא דל"ח ריח הגט ג"כ וא"כ עיקר סברת ר"י דל"ח לה משים הפסול דשליש רק ע"י דבעי שמו עי"ז חשיב של"ש וא"כ שפיר כ' התוס' דאי עכ"פ מדרבנן בעי שמו א"כ שוב א"ש סברת ר"י ולכך הוכרחו התוס' להקשות משום דשמו אינו לעיכוב לרבנן אף מדרבנן א"כ שוב יש לחוש שמא אקדים לסופר ומיושב שפיר סברת התוס':
ובאמת לפ"ז דגם לפי תירוץ התוס' דשם לא מיירי רק בשינה שם יהודה לגליל אבל בשינה ממש בודאי פסול מה"ת וה"ה בלא כתב כלל ג"כ פסול ורק דלא מיירי מזה ולר"מ בודאי פסול מה"ת ולרבנן ג"כ י"ל דמעכב אף מה"ת ושפיר פריך הש"ס. והמפרשים כ' דלמסקנת התוס' ג"כ ס"ל דשמות מעכבי מה"ת. לפענ"ד אדרבה יש מכאן ראי' דמה"ת שמותם אינו מעכב דא"נ דמעכב מה"ת א"כ למה צריך הש"ס לומר דמש"ה ליכא חשש מכח כריתות שבו משום דחשיב של"ש הא בזה יוקשה שמא אקדים זוזי א"כ למה ל"ק תיכף טעם האמת מכח שמו ושמה. ובזה א"ש דמכח שמו לא מצי להקשות דהא מה"ת כשר ושוב חשיב גט לחומרא אך כיון דעכ"פ מדרבנן בעי שמותם ושוב חזקת כשרות מסייע דלא כתב הפרשה לשם כריתות ושוב פסול מטעם של"ש ול"ח אף ריח הגט. ונשמע לכאורה דשיטת התוס' דשמו ושמה אינו מעכב בגט מה"ת. אך באמת רוב הפוסקים החליטו דשמותם מעכב מה"ת ומכ"ש דשינה פוסל מה"ת. ובס' ד"ח כ' דבלא כתב השמות הוי פסול ד"ת מס' ובשינה פסול מה"ת. עוד י"ל עפ"י הנ"ל דזה פשיטא דהא דניחוש שמא אקדים זוזי לסופר הוי חשש רחוק רק דס"ד דהש"ס דעכ"פ חשיב בגדר מיעוט ומשום חומר איסור א"א יש לחוש אפי' למיעוט עכ"פ מדרבנן כמו שהחמירו במשאל"ס וכדמפורש בש"ס קידושין ד"ג דחוששין אף למיעוט מקדשי והדר מסבלי מפני חומר איסור א"א ועיין בכמ"ק בש"ס:
וא"כ זה כונת הש"ס וכ"ת שמא יהיב זוזי לסופר הא עכ"פ פסול מדרבנן משום דליכא שמות ואי דזה הוי רק פסול דרבנן ול"מ לקולא הא הכא ממ"נ מה"ת ל"ח שמא כתב הסופר לשם כריתות וממילא הוי של"ש ואי דמדרבנן יש לחוש אף למיעוט הא מדרבנן שוב פסול מכח שלא נכתבו שמותם ודרבנן מהני לדרבנן וכמ"ש בש"ע אה"ע סי' מ"ב דקידש קידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן א"ח לקידושין ועיין בטו"א ר"ה ד"ו שכ' דבבכור בע"מ הואיל דרק מדרבנן בעי תוך שנתו שוב כיון דחז"ל אסרו עד יום ח' מחשבין השנה מיום ח' ועיין בר"ן פ"ב דפסחים ד"ל ועיין שו"ת נט"ש סי' ס"ג ובס' ישרי"ע יבמות ד"כ. א"כ א"ש דב' הקושית הם א' וכנ"ל. עוד י"ל עפ"ז דבאמת עיקר הא דכ' הפוסקים דמוכרחין לומר דשמו מעכב מה"ת דאי לא מיפסל רק מדרבנן א"כ לא הי' מועיל לקולא וכדקיי"ל דקידש לפני פסולי עדות דרבנן דחוששין לקידושין והטעם דחז"ל א"י להפקיע קדושי ד"ת וה"ה דכיון דהגט כשר מה"ת א"י חז"ל להפקיע את הגט שחל מה"ת. אך באמת יש דעות דהמקדש לפני פסולי עדות דרבנן א"ח לקידושין והטעם דשייך כל המקדש. ונודע שיטת הרדב"ז דל"ד בקידושין עושים אדעת חז"ל רק בכ"מ עושין אדעת חז"ל ולפ"ז מועיל אף לקולא ואף דשיטת המרדכי דהיכי דגוף הקידושין הם באיסור א"כ לא עשו אדעת חז"ל ושוב לא הפקיעו:
אך באמת מפורש בתוס' ב"ב דמ"ח דהיכי דעשה שלא כהוגן יוכלו להפקיע אף היכי דלא קידש אדעתם. א"כ לפ"ז א"נ דקידש לפני פסולי עדות דרבנן ל"א לקידושין ה"ה בגירש בגט פסול דרבנן ל"ח גט אף לחומרא וזה תלוי א"נ דדרבנן מהני לד"ת. א"כ י"ל לפמ"ש האחרונים דאף א"נ דדרבנן מהני לד"ת מ"מ היכי דהוי תרי דרבנן בודאי ל"מ לד"ת. ומש"ה דעת כמ"פ דבתרי דרבנן חוששין לקידושין ועיין בתוס' מגילה ד"כ. א"כ י"ל בהיפך אף א"נ דגירש בגט פסול ל"מ לקולא זה דוקא היכי דליכא רק חד פסול דרבנן י"ל דל"מ להפקיע את הגט שחל מה"ת אבל ביש בו ב' פסולי דרבנן בודאי שי"ל דע"י ב' פסולי דרבנן יש כח להפקיע את הגט שלא יחול אף מה"ת ונודע שיטת הרע"ב דאף דל"ג ביה"ש שבות מ"מ ב' שבותים חמיר וחל אף בביה"ש. והאהעו"ז האריך בזה. א"כ שפיר י"ל אי לא הי' בעי לשמה א"כ מה"ת הי' הגט כשר מכח הכריתות שנכתב בתורה וא"כ אף דבלי שמותם פסול מדרבנן מ"מ ל"מ להפקיע את קדושי השני אבל באמת כיון דבעי לשמה רק דיש לחוש דילמא אקדים זוזי לסופר אבל עכ"פ כ' דהוי כמכוין ב' כונות ביחד ול"מ ורק שבזה כיון דלא הוי רק פסול דרבנן א"כ חשיב גט לחומרא ע"ז קאמר הש"ס דכיון שיש בו פסול ג"כ משום שמות א"כ הוי תרי פסולי דרבנן ומועיל להפקיע את הגט לגמרי שלא יחול אף לחומרא ומש"ה מוכרח התוס' להקשות דהא שמותם אינו מעכב אף מדרבנן ובאמת נשמע דבאמת אינו רק פסול דרבנן דא"נ דהוי מה"ת א"כ ל"צ להקשות מכח של"ש וכנ"ל:
אך עכ"פ החליטו דאם כתב באמת שמו אף דלא נקרא באותו שם באותו מקום רק הוא שמו במק"א מ"מ כשר מה"ת רק מדרבנן בעי שיכתוב שם הנקרא במקום כתיבה ונתינה ואם מקום הכתיבה אינו במקום הנתינה צריך לכתוב שם מקום הכתיבה לטפל ושם מקום הנתינה לעיקר ומיהו שניהם מעכבין וה"ה כשמקום כתיבה ונתינה הוא במק"א רק ידוע שיש לו שם במק"א שאינו מקום כתיבה ונתינה אפ"ה צריך לכתוב גם שם האחר בדמתקרי ורק באם בשעת כתיבה לא נודע שיש לו איזה שם במק"א וכתבו רק שם מקום הכתיבה ונתינה כשר בדיעבד אף בנודע אח"כ שהי' לו שם אחר מ"מ כשר ומקורו מש"ס דגיטין דל"ה דמשני הא דאיתחזק בתרי שמא ועיי"ש בפירש"י ז"ל ולשיטת הסמ"ג וסה"ת אף בלא נודע מ"מ אם נתוודע אח"כ שיש לו שם אחר במקום הנתינה פסול אבל באם הכתיבה ונתינה הוא במקום אחד ורק שיש לו שם במק"א אז נהי דבנודע צריך עכ"פ לכותבו לכתחילה אבל עכ"פ בל נודע בודאי דאינו מעכב:
א"כ פשיטא דהכא כיון דבקהלתכם נתחזק רק בשם יחיאל ברוך כאשר כבר נכתוב שמו כן ב"פ בגיטין ונתברר עפ"י בד"צ דרוסיא א"כ אף א"נ דשם בכפר הנ"ל יש לו שם אחר מ"מ עכ"פ אם לא נודע במקום כתיבה ונתינה משם האחר לא הי' מזיק עכ"פ בדיעבד אם לא הי' נכתוב השם יחיאל מיכל. אך עכ"פ כיון שנודע לנו מזה השם ג"כ א"כ לכתחילה יש לכתוב יחיאל ברוך דמתקרי יחיאל מיכל. דל"מ לשיטת הח"ס והט"ג הביא דבריו דבשם אליעזר ליפא אם קראוהו לתורה בשניהם צריך לכתוב אליעזר ליפא דמתקרי ליפא דנעשה משם החול שם העיקר א"כ הכא בודאי דשם מיכל נעשה עיקר השם. ואף דבשו"ת חא"ש חולק שם דעכ"פ שם ליפא הוא שם הכינוי י"ל דמש"ה מצרפין שם ליפא ג"כ לפי שהוא שם העריסה אבל עכ"ז אין עושין אותו לעיקר רק כותבין המכונה ליפא אבל הכא דשם מיכל אינו שם העריסה רק עיקר נתחזק ע"י הקריאה בס"ת ואז קוראין בשניהם ביחד בודאי דהי' צריך לכתוב דמתקרי יחיאל מיכל. אבל אם כתב שם שיש לו במק"א והשמיט לגמרי שם שיש לו במקום כתיבה ונתינה א"כ יפה הביא רו"מ מש"ע סעיף י"ג דאם כתב השם שיש לו במק"א וכ' וכל שום בשביל מקום הכתיבה ונתינה פסול וכ' הב"ש דהוא פסול ד"ת. ואף שי"ל דבלא כתב כלל השם דמקום כתיבה ונתינה א"כ עדיף כמ"ש הב"ש ס"ק ג' די"ל דעדיף בכתב שם הטפל לבדו מאם כתב שם הטפל ועל העיקר כתב וכל שום דשם הוי רק חסר שם והכא חשיב שינוי. וא"כ י"ל דהכא דלא כתב כלל רק השם שיש לו במק"א א"כ לא הוי עכ"פ כשינה. אך באמת דעת הב"ש לפסול בכתב שם הטפל לבדו ובפרט הכא גרע עוד דכאן במקום כתיבה ונתינה א"י כלל משם יחיאל מיכל ולא הוי אף כשם הטפל לבדו ובפרט דגם בשם טפל פסול:
ע"כ לענ"ד הדבר פשוט דאף אם הי' מבורר שם שהחזיק שמו במק"א יחיאל מיכל מ"מ אם לא הי' כותב שמו שבמקום כתיבה ונתינה בודאי הי' בעי גט אחר ובפרט שלא נתברר אם באמת הוחזק שמו מיכל די"ל דהש"ץ קרא שמו לפי שנדמה לו ששם העריסה הוא מיכל לכך צירפו וע"כ לא מצינו דמשגיחין ע"ש שעולה בו לס"ת רק אם הוא ג"כ שם מהעריסה רק שלא נקרא בשם זה אז מועיל הקריאה לס"ת שלא יהי' נקרא נשתקע או כמו בעובדא דהח"ס שהבאתי כיון דבאמת שמו ליפא א"כ ע"י העלי' לס"ת נעשה משם חול שם עיקר אבל כאן דמעולם לא נקרא בשם זה מ"מ עכ"פ נהי דשם עצמו יוכל אדם לשנות אבל ע"י קריאת הש"ץ לא מיקרי מחזיק שמו ובפרט שהוא מכחיש שהקפיד בודאי שם מיכל ל"ח לשם עיקר. ע"כ הדבר פשוט דצריך לכתוב גט אחר בשם יחיאל ברוך ולענ"ד א"צ לכתוב כלל דמתקרי יחיאל מיכל. א' כיון דלא נודע לנו בבירור שיש לו שם מיכל ג"כ וא"כ הוי כלא איתחזק בתרי שמא ובכה"ג דשם שיש לו במק"א בודאי דא"צ לכותבו מה"ת א"כ עכ"פ בלא נודע בודאי א"צ לכתוב ונודע שיטת כמ"פ דחשש שינוי גרע מחשש חסר. ובפרט שי"ל דקריאת הש"ץ אינו מחזיק לשם שאינו שם העריסה. ע"כ לענ"ד נכון לכתוב גט אחר בשם יחיאל ברוך לחוד. ועכ"ז אם יכתבו יחיאל ברוך דמתקרי יחיאל מיכל ג"כ לא יזיק אם יתברר עכ"פ שהי' נקרא איזה פעמים לס"ת בשם יחיאל מיכל. אבל על גט הא' בודאי דאין לסמוך עליו. וז"ב בס"ד לדינא:
בעה"ח ו' עש"ק חקת תרנ"ח ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.