אור ברסלב
מהרש חלק א סימן נב

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן נב

סימן נא

לכבוד ידידי הרב הגדול החו"ב המפורסים הירו"ש וכו' כש"ת מוהר"פ הורוויטץ נ"י ראבד"ק קאסיב יע"א:

בדבר שאלתו ביש ב' מקואות סמוכים זל"ז וביניהם יש דופן המפסיק וכ"א סתום בברזא וכשמנקים מקוה א' פותחים הברזא מהמקוה המלאה ואח"כ פותחים הברזא שבהמקוה הריקנית ונתמלא מים מהמקוה הב' ויש חשש דכיון שאדם פותח הברזא א"כ כיון דחשיב כח גברא אף שאינו עושה פעולה בגוף המים מ"מ מיקרי כח גברא לענין נט"י ה"ה דמיקרי בא ע"י אדם ופוסל לשיטת הראב"ד ז"ל מה"ת זה תורף שאלתו:

הנה באמת בפסול שאובין יש ג' שיטות דעת כמ"פ דכולו שאוב פסול מה"ת אבל אם יש כ"א סאין כשירין יוכל להוסיף מים שאובין עד מ' סאה ומפורש ברא"ש הלכות מקואות דהוא מטעם ביטול ברוב וכמ"פ כ' דגם כולו שאוב אינו רק מדרבנן גזירה שמא יטבול בתוך הכלי ידעת ר"ת דג' לוגין בתחילה פוסל מה"ת. והנה באמת בחו"י כ' בהא דכ' המפורשים דביטול ל"מ להשלים השיעור. והנה באמת דעת המהרי"ק דזוחלין שרבו על הנוטפין מהני אף אי ליכא מ' סאה רק בצירוף הנוטפין דס"ל דביטול מועיל להשלים השיעור ובאמת גם מזה יש ראי' דהא באמת מה"ת בעי מ' סאה במקוה לטבילת אדם עכ"פ ודלא כמ"ש ח"א הובא בשו"ת הריב"ש דמה"ת סגי אף בפחות ממ' סאה אם כל גופו מתכסה בו. ובאמת כבר הוקשו אשיטה זו מהא דמפורש דבמקוה שנמדד מחמירין ותיקשי דהא הו"ל ס דרבנן דמה"ת ל"צ מ' סאה. ואף דבאמת שם יש ח"ט דהא באמת מטמאין אף בהי' טמא טומאה דרבנן וכמ"ש בט"ז ס"ק פ"ו:

אך באמת כבר נודע קושית המפורשים מדוע בטבל במקוה ס' שאובין מקילין אף דיש ח"ט ובמקוה ס' מ' סאה מחמירין אף בטומאה דרבנן. וכ' בשו"ת נוב"י מהד"ק יו"ד סי' ס"ה דבשלמא בס' שאובין דהס' במקוה בעצם הוא דרבנן דמה"ת כשר לטבול בו א"כ שפיר אין משגיחין אח"ט דגברא דהוי חזקת מסובב אבל בס' מ' סאה דבעצם המקוה הוא ס' ד"ת רק שנרצה להקל מצד דאיש זה אינו טמא רק מדרבנן א"כ כיון דע"כ צריכים לדון מצד הגברא שוב חשיב ח"ט. וכ"ז א"נ דמה"ת בעי מ' סאה א"כ שפיר הס' במקוה הוא ס' ד"ת א"כ גם כשדנין לענין טמא דרבנן שטבל בו שוב שייך ח"ט אבל א"נ דל"צ מ' סאה מה"ת א"כ תמיד הס' במקוה הוא רק מדרבנן א"כ שוב אין משגיחין אח"ט דהוי חזקת מסובב וע"כ דבעי מ' סאה מה"ת ובאמת עוד הוקשו בהא דפירש"י ז"ל בנדה ד"ב כל טהרות שנעשו על גביו היינו בכלים שנשתמשו בו טהרות והכלים טבלו במקוה וקשה הא לענין כלים מה"ת סגי ברביעית והוי לי' ס' דרבנן. וראיתי לח"א שכ' עפמ"ש הפמ"ג בפ"כ לאו"ח דאחר שפסלו ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית א"כ גם מה"ת לא יצא א"כ הוי לי' ס' ד"ת,

ובאמת הפמ"ג נסתפק בזה אי זה הוי ס' דרבנן. ובאמת יש ראי' ברורה דאף בזה הוי לי' ס' דרבנן דבאמת כ' הפמ"ג דאחר שתיקנו חז"ל קידוש במקום סעודה גם מה"ת לא יצא קידוש לבד וה"ה לשיטת הרמב"ם דעצם התפלה הוא ד"ת רק דמה"ת יצא א א"כ אחר שתיקנו חז"ל נוסח התפלה א"כ גם מה"ת לא יצא באופן אחר א"כ קשה בהא דמפורש בש"ס ברכות דכ"א דס' התפלל אינו חוזר דהוי לי' ס' דרבנן וכ' השג"א דלשיטת הרמב"ם מיירי ע"כ בעכ"פ כבר התפלל איזה תפלה דאז הוי לי' ס' דרבנן וקשה הא אחר תיקן חז"ל אף מה"ת לא יצא ושוב הוי לי' ס' ד"ת וע"כ צ"ל דדוקא באם בודאי לא התפלל כתיקון חז"ל אז יוכלו חז"ל לעקור דבר מה"ת א"כ גם מה"ת לא יצא אבל בס' כיון דחז"ל הותנו שבדבריהם יהי' הס' לקולא א"כ ל"ח עבר אדרבנן ושוב יוצא מה"ת עיי"ש בסי' י"ד. א"כ ממילא גם הכא במקוה לענין כלים הוי לי' ס' דרבנן. אך די"ל דלמסקנת הש"ס דתר"ל כודאי דמי א"כ גם בדרבנן הוי לחומרא משום ח"ט ואף שכ' הר"ש בפ"ב דמקואות דהיכי דיצאה מח"ט ד"ת שוב אזלינן לקולא אף נגד ח"ט דרבנן א"כ י"ל דכיון דהכלים הי' ע"ע טמאים ד"ת ומה"ת א"צ מ' סאה א"כ נקיל אף נגד ח"ט ז"א דכבר כ' בחו"י דהיכי שהס' במעשה המתיר אז גם כשיצא מח"ט ד"ת אזלינן לחומרא. ואדרבה בזה י"ל שיטת רש"י בהא דנקט בנשתמשו טהרות בכלים שטבלו בו ולמה לא נקט באדם שטבל בו. וי"ל דלכאורה בהא דפריך הש"ס להלל קשיא ודאי ופירש"י דע"כ הכא טמא ודאי מדטמא אף ברה"ר. ונשמע דס"ל לרש"י דאף לענין ס' במקוה צ"ל טהור ברה"ר וקשה הא לעיל כ' בתוס' דבטומאת מעל"ע אף ברה"ר טמא כיון דהשתא ודאי טמאה א"כ במקוה ג"כ צ"ל ס' אף ברה"ר. וע"ק אתירוץ התוס' דהא חזינן דר"ש ס"ל במקוה שנמדד דטהור ברה"ר דלא ס"ל הסברא דתר"ל. ומוכח דאף דהשתא ודאי טמאה מ"מ ילפינן מסוטה לטהר א"כ קשה דברה"ר לא יהי' טומאות מעל"ע ועיי"ש בגליון תוס' ובמהרש"א שכ' דלרש"י ס' ברה"ר טהור במעל"ע שבנדה:

ועפ"ז א"ש דבאמת היכי דהשתא ודאי טמא לא ילפינן מסוטה לטהר ברה"ר רק דהכא באמת קיי"ל דבכלי ל"צ מה"ת מ' סאה והכא מיירי בכלים שטבלו בו וא"כ הוי לי' ס' דרבנן ורק ברה"י גזה"כ דס' דרבנן ג"כ שורפין אבל ברה"ר נהי דלא ילפינן מסוטה לטהר בכה"ג מ"מ כיון דלא ילפינן מסוטה לטמא שוב נימא ס' דרבנן לקולא וא"כ זה פירכת הש"ס דהכא משמע דחזקה דהשתא משוי לי' לודאי איסור דא"נ דל"ח רק ס' כמו בטומאת מעל"ע א"כ יהי' טהור ברה"ר ואין הכונה משום דברה"ר ילפינן מסוטה ז"א דהיכי דהשתא ודאי טמאה לא ילפינן מסוטה רק הכונה דעכ"פ כיון דלא ילפינן מסוטה לטמא שוב יהי' מותר מטעם ס' דרבנן וע"כ נשמע דחזקה דהשתא עדיף והוי לי' ודאי איסור וגם בדרבנן לחומרא ומשני הש"ס דבאמת חזקה דמעיקרא עדיף רק הטעם משום ח"ט וגם בדרבנן לחומרא. ועפ"ז א"ש בהא דפריך הש"ס אדרבה העמד מקוה על חזקתו הכונה ג"כ כנ"ל דבדרבנן אם יהי' חזקה נגד חזקה שוב יהי' ס' דרבנן ולקולא ומשני דתר"ל כודאי דמי וא"כ ר"ש דלא ס"ל הסברא דתר"ל וס"ל דהוי ס' השקול ומש"ה טהור ברה"ר נהי דבכה"ג אין ללמוד מסוטה לטהר מ"מ כיון דא"א למיליף מסוטה לטמא שוב מותר מטעם ס' דרבנן. ושפור פירש"י ז"ל בכלים שנשתמשו בטהרות דדייק דע"כ כונת הש"ס דמיירי בכלים דא"נ דמיירי באדם שטבל במקוה א"כ הוי לי' ס' ד"ת ושוב אין להקשות להלל די"ל דלעולם חזקה דהשתא לא הוי נגד חזקה דמעיקרא רק ס' והא דתני שם במקוה דטמא הוא רק מס' ואפ"ה ברה"ר ג"כ טמא דהיכי דהשתא ודאי טמאה לא ילפינן מסוטה לטהר:

וע"כ דמשמע להמקשן דהכונה דגם בכלים שטבלו בו אפ"ה טמאות ובכלים הוי לי' רק ס' דרבנן ושוב ע"כ מדתני ברה"ר טמא ע"כ דהוי לי' ודאי ונשמע דחזקה דהשתא עדיף. ומש"ה משני הש"ס דהטעם משום ח"ט ומיושב שיטת רש"י ז"ל וכ"ז א"נ דנטבילת אדם בעי מה"ת מ' סאה א"כ הס' בעצם המקוה הוי לי' ס' ד"ת א"כ אף באם טבלו בו כלים הוי לי' רק ס' דרבנן מ"מ כיון דעיקר הקולא נצמח מפאת הכלים שוב יש לצרף ח"ט של הכלים אבל א"נ דלאדם ג"כ ל"צ מ' סאה א"כ הס' בעצם המקוה הוי רק ס' דרבנן ושוב לא היינו משגיחין אח"ט דגברא ושוב הי' צ"ל עכ"פ ברה"ר טהור דנהי דבכה"ג אין ללמוד מסוטה לטהר מ"מ כיון דעכ"פ לא ילפי' לטמא שוב יהי' מותר מטעם ס' דרבנן ונשמע ע"כ דלטבילת אדם בעי מה"ת מ' סאה וז"ב:

נחזור להנ"ל דמה"ת בעי מ' סאה ואפ"ה אם יש כ"א סאין מים שבאו מעצמן וניתוסף שאובין עד מ' סאה מהני. ונשמע דביטול מועיל להשלים השיעור. ובאמת בחו"י כ' דלפמ"ש בשו"ת מ"כ סי' ט"ז דלמאן דס"ל כולו שאוב דרבנן א"כ ג' לוגין הוי תרי דרבנן והקשיתי דלפמ"ש החמ"ח בסי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת ולפמ"ש הפרישה הובא בפמ"ג סי' שצ"ד דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מותר אף בתרתי דסתרי עיי"ש דמוכח דבחלת ח"ל אף בב' קדירות של היתר מותר. וקשה ממתני' דמקואות דמפורש דמקוה א' שלימה וא' חסירה ונפל ג' לוגין לתוך א' מהן תולין דבשלימה נפל ואם אין בכ"א מ' סאה מחמירין שאין במה לתלות והוי כשתי קדירות של היתר דל"א שאני אומר א"כ תיקשי לשיטת הסוברים דכולו שאוב הוא דרבנן א"כ ג' לוגין הוי תרי דרבנן וחשיב אין לו עיקר מה"ת א"כ נקיל אף בתרתי דסתרי. ועפ"ז י"ל דבר חדש דבאמת י"ל דביטול ל"מ להשלים השיעור ורק למ"ד דכולו שאוב מה"ת ומ"מ ביש כ"א סאין שאינן שאובין כשר מה"ת במוסיף שאובין ונשמע דביטול מועיל להשלים השיעור אבל למ"ד כולו שאוב דרבנן א"כ ע"כ י"ל דס"ל דביטול ל"מ להשלים השיעור ושפיר יסבור דאם הי' פסול שאובין מה"ת הי' בעי מה"ת שכל המ' סאה לא יהי' שאובין. ונשמע לפ"ז דג' לוגין שאובין ל"ח תרי דרבנן א"כ שפיר בתרתי דסתרי מחמירין וא"ש:

ונשמע דלהסוברים דבמקוה ג"כ בעי הויתו בטהרה א"כ אי רוב מקוה באה בטהרה ומיעוט בטומאה למ"ד כולו שאוב דרבנן יפסול דביטול ל"מ להשלים השיעור וז"ב. ויצא לפ"ז דלשיטת הראב"ד שהביא יש מי שפוסל אם באו ג' לוגין ע"י אדם אף שלא הי' בכלי. וביארו המפורשים דס"ל באמת שאובין דרבנן היינו בבאו ע"י כלי שלא ע"י תפיסת יד אדם אף דבעי שיתמלא לדעת מ"מ זה ל"ח בא ע"י אדם ובזה ליכא רק פסול דרבנן אבל בבא ע"ו אדם למקוה פוסל מה"ת א"כ י"ל דכיון דדרשינן מה מעין ביד"ש א"כ י"ל דגזה"כ דכל המ' סאה יהי' ביד"ש ושוב ביטול ברוב ל"מ להשלים השיעור. ונמצא דלמ"ד כולו שאוב מה"ת א"כ ג' לוגין שבאו ע"י תפיסת ידי אדם אינו פוסל מה"ת דבטל ברוב אבל למ"ד כולו שאוב דרבנן א"כ י"ל דג' לוגין שבאו ע"י אדם פוסל אף מה"ת. ומ"ש כת"ה דג' לוגין שבאו ע"ו אדם אינו פוסל מה"ת דאל"כ איך משכחת שאובין דרבנן הא יש איסור ד"ת מחמת שנעשה בידי אדם. לא אבין דבריו הא משכחת שאובין שלא בא ע"י אדם היינו שנפלו מעצמם מהכלי למקוה כמ"ש הרמב"ן דהא בכלי מנוקב אינו פוסל דוקא שנפל מעצמו למקוה ואי דמיירי שנתמלא ע"י דעת האדם בזה ל"ח בא ע"י אדם כמ"ש הד"ח. ובאמת אין בזה פסול בג' לוגין רק מדרבנן אבל באמת אם בא ע"י אדם ממש אף ג' לוגין פוסל מה"ת דגזה"כ שכל המ' סאה יהי' ביד"ש וביטול ל"מ להשלים השיעור. וראי' השני' דאמאי הקיל הרמ"א בשאוב בכלי שלימה אי יש ס' אם נפלו ג' לוגין בב"א מטעם ס' דרבנן הא יש בזה ס' ד"ת מחמת שנעשה בידי אדם. באמת ראי' זו הוא רק לשיטת הט"ז שכ' דפסול דבא ע"י אדם שייך אף במתכוין לנקות ורק עיקר ההיתר בכלי מנוקב משום דלא נפסק חיבורו ואמרינן גוד אחית א"כ שפיר בכלי שלם יש בו פסול משום שבא ע"י אדם אבל לשיטת הב"ח ל"ש בזה פסול שבא ע"י אדם משום דהוי שלא בכונה או כסברת הש"ך דמתכוין לנקות עדיף והוא כמ"ש המפורשים דאף דמצות אצ"כ מ"מ במתכוין להיפוך ל"מ ועיין ביש"ש חולין די"ב שכ' דאף דש"ח אצ"כ מ"מ במתכוין להיפוך פסול ועיין במנ"ח מצות מילה מ"ש בזה. וא"כ ליכא בזה פסול משום שבא ע"י אדם רק פסול שאובין וזה הוי רק דרבנן. וחוץ לזה הרמ"א לשיטתו דס"ל כולו שאוב פוסל מה"ת וג' לוגין הוא רק דרבנן ונשמע דביטול מועיל להשלים השיעור ושוב גם ג' לוגין שבא ע"י אדם אינו פוסל מה"ת אבל לשיטת המחבר דכולו שאוב דרבנן א"כ י"ל לדידי' דביטול ל"מ להשלים השיעור ושוב י"ל דג' לוגין שבאו ע"י אדם פוסל מה"ת וז"ב:

אך די"ל דל"ש בזה הסברא דביטול ל"מ להשלים השיעור דבאמת העירי המפורשים בהא דזוחלין שרבו על הנוטפין שהוא כשר וקשה למ"ד מב"מ ל"ב היכי מותר הכא. וכ' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"ב לתרץ דכל פסול זוחלין במקוה הוא רק דרבנן. ובאמת קשה ע"ז מהא דאבוה דשמואל חייש שמא רבו נוטפין על הזוחלין הא הוי לי' ס' דרבנן ובזה אין לתרץ משום ח"ט כיון דהס' במקוה בעצם הוא דרבנן א"כ דמי למקוה ס' שאובין וע"כ דפסול זחילה הוא מה"ת וכ"ה שיטת כמ"פ והדרא הקושיא לדוכתא אך באמת א"ש דהא מפורש בש"ע יו"ד סי' צ"ח דב' מיני איסורין שאינו שוין בטעמן מבטלין זא"א וכ' קצת פוסקים דבמבשא"מ ל"מ זה. וכ' החוו"ד דא"נ דבפחות מס' ל"מ טעימת קפילא א"כ הכ"נ נהי דלא נרגש טעם מ"מ גזה"כ דבעי ס' מן היתר עיי"ש. אך באמת כ' בחו"י דאף להסוברים דבפחות מס' ל"מ טעימת קפילא מ"מ זה הוא רק משום דהתורה לא רצתה ליתן דבריו לשיעורין ושיערה בס' דבזה עפ"י רוב נאבד הטעם ודעת האו"ה דביותר מס' אף בנרגש הטעם הוי רק איסור דרבנן דהוי רק טעם קלוש א"כ לפ"ז שפיר יש ב' מיני איסורין שמבטלין דכיון דבשיעור כזה בודאי אינו נרגש הטעם מ"ל אם אינו נרגש מחמת האיסור או מחמת היתר. א"כ י"ל הכ"נ אף שהוכחתי דמה"ת צריך מ' סאה וגם במעיין יש שיטת כמ"פ דבעי מ' סאה לטבילת אדם מ"מ עיקר הטעם דבעי שיהי' שיעור שכל גופו מתכסה ורק התורה לא רצתה לשער בכ"א לפי גדלו והעמידה שיעור שוה מ' סאה א"כ מ"ל אי השיעור הוא ממי זוחלין או נוטפין רק דגזה"כ דאם יש עליו שם מעיין מטהר בזחילה וא"כ כשיש זוחלין מרובין נהי דהיתר בהיתר ל"ב מ"מ עכ"פ גם הרוב ל"ב לגבי מיעוט ונקרא עליו שם מעיין ומטהר בזחילה ונהי דבעי מ' סאה עיקר הטעם שכל גופו יתכסה בו וכיון דבשיעור זה עכ"פ כל גופו מתכסה שוב מותר ובשלמא לענין מצה דבעי שיהי' כזית מגזה"כ שפיר באם נתערב שליש זית איסור בב' שליש זיתי היתר שפיר ביטול ל"מ להשלים השיעור אבל הכא כיון דעכ"פ שם מעיין עליו ועיקר השיעור בעי שכל גופו מתכסה ואין חילוק אם מתכסה על ידי נוטפין ועכ"פ שם מעיין עליו וא"ש שיטת המהרי"ק דס"ל דבזוחלין מרובין מהני אף דבזוחלין מרובין ליכא מ' סאה א"כ פשיטא דגם א"נ דביטול ל"מ להשלים השיעור מ"מ רוב אינו שאוב כשר מה"ת דעכ"פ יש עליו שם שבא ביד"ש ולפ"ז גם בשאוב בכלי שמקב"ט ג' לוגין ויש בזה ב' פסולין א) משום שאוב ב) משום הויתו בטומאה מ"מ מותר מה"ת דעכ"פ ע"י הרוב שבא בטהרה יש עליו שם מקוה מים ויהי' טהור. א"כ גם ג' לוגין שבא ע"י אדם בודאי אינו פוסל מה"ת וז"ב בס"ד לדינא:

והנה בגוף הדבר בבא ע"י אדם יש בזה כמה שיטות. שיטות הרמב"ן והרשב"א והרא"ש דכמו דמים בכלי נפסל דחשיב שאובין ה"ה אף אם לא נשאבו בכלי מ"מ באם בא ע"י אדם למקוה פוסל כמו שאובין ממש. ויצא דכמו בשאובין ל"מ המשכה בכולו רק בעי ריביו והמשכה ה"ה לענין בא ע"י אדם ל"מ המשכה בכולו ורק אפ"ה יש חילוק דאם הי' בכלי שלם אז יש פסול אף שלא בכונה ואף במתכוין לנקות ונפל ג' לוגין מ"מ פסול אבל אם אין פסול רק משום שבא ע"י אדם אז להב"ח אין פוסל שלא בכונה ובזה מיישב הא דלגיון העובר ממקום למקום וזילפו בידיהם ורגליהם כשר היינו משום דהוי שלא בכונה. ולשיטת הש"ך עכ"פ במתכוין לנקות שרי ולשיטת הט"ז רק משום שהמים מחובר למקוה אבל בל"ז דמי לגמרי לשאובין וכמו דשאובין פסול אף שלא בכונה ה"ה דבא ע"י אדם פוסל שלא בכונה. ומש"ה כ' דהא דזילף בידיהם ורגליהם כשר היינו ברגלי הבהמה. ונשמע דהא דמפורש שם דאפי' כל המקוה יוכל לעשות בענין זה הוא רק בזילף ברגלי הבהמה אבל ברגלי אדם נהי דמפורש שם דהוליכן עם הקרקע כשר מ"מ עיקר משום המשכה ובעי ריבוי והמשכה. ויש שיטה א' דבאמת בא ע"י אדם אינו פוסל רק הא דתנן זרקן בחנפיו פסול מיירי שכבר הי' שאובין ורק דהי' הו"א דידו של אדם יועיל לטהר שאובין קמ"ל דהמשכה ל"מ רק עג"ק או עכ"פ ע"ג דבר שאינו שם כלי בתלוש וא"כ זה הכונה בתוספתא זילף בידיו וברגליו פסול הוליכו עג"ק כשר היינו שכבר הי' שאובין וקמ"ל דהמשכה עג"ק בעי ובודאי ל"מ רק בריבוי והמשכה:

אך שיטת הראב"ד דלענין בא ע"י אדם אינו פוסל אם רובו בא ביד"ש וגם בכולו בא ע"י אדם עכ"פ אינו פוסל אם רובו בא ביד"ש וגם בכולו בא ע"י אדם עכ"פ מועיל המשכה ויש חילוק בין פסול שאובין דאז יש פסול אף בג' לוגין וגם המשכה ל"מ בכולו אבל בבא ע"י אדם אינו פוסל רק בריבוי וגם המשכה מהני ועפ"ז מתרץ הא דלגיון העובר ממקום למקום מיירי ע"י המשכה. ולשיטת הר"ש אין חילוק בין רגלי אדם לבהמה רק הא דלגיון מיירי בע"י המשכה ונשמע דא"נ דהר"ש ס"ל כשיטת הרא"ש דבא ע"י אדם פוסל בג' לוגין ונשמע דגם המשכה בכולו ל"מ ועכצ"ל דהתוספתא קאי למ"ד כולו בהמשכה כשר. אך לשיטת הב"ח יש חילוק דנהי דכולו בהמשכה פסול זה דוקא בנפל בכונה מהכלי להמקוה נהי דהי' דרך המשכה מ"מ ל"מ בכולו אבל שלא בכונה נהי דשאובין פוסלים אף שלא בכונה מ"מ עכ"פ המשכה מועיל בכה"ג אף בכולו שאוב ונשמע דעכ"פ בבא ע"י אדם בכונה כל המקוה ל"מ אף ע"י המשכה. ונשמע דהא דמפורש שם דכל המקוה יוכל לעשות באופן זה היינו בזילף שלא בכונה שיפול להמקוה והי' דרך המשכה אז כשר אבל אם יקח בידים מ' סאה מים וישפכם דרך הקרקע למקוה לא יועיל. אך הט"ז הבין דהר"ש ס"ל כשיטת הראב"ד דבא ע"י אדם אינו פוסל בפחות מרוב וגם אי בא ע"י המשכה מועיל אף בכולו ולפ"ז כ' הט"ז דברגלי הבהמה ליכא שום פוסק שיפסול בג' לוגין וגם כולו בהמשכה בודאי כשר בזילף ברגלי הבהמה. אך מדברי המחבר ורמ"א נראה שסוברין כשיטת הרא"ש דחשיב כמו שאוב ממש וא"כ בבא כולו ע"י אדם לא יועיל אף המשכה:

עתה נבוא לענין שאלתו מה שחשש דהסרת הברזא מיקרי כח גברא וחשיב בא ע"י אדם. הנה אם נחוש לזה גם אם יפתח אח"כ הברזא שבגדולה ג"כ לא יועיל אף א"נ דהסילון חשיב המשכה אף שאין נבלע בו דכיון דזה הוי חשש לכתחלה יש לסמוך אשיטת הסוברים דליכא כלל פסול בבא ע"י אדם שלא ע"י כלי ורק הא דזרקן בחנפיו מיירי שכבר הי' שאובין וידו של אדם ל"ח כהמשכה. ונודע שיטת הר"ן בפ' הכותב דמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה מ"מ יש לחוש לשיטת הרא"ש והטור דכמו בכולו שאוב ל"מ המשכה ה"ה בכולו בא ע"י אדם ל"מ המשכה ובפרט דחשיב כעין ס"ם להחמיר שמא ל"מ המשכה רק בקרקע שראוי לבלוע בה ושמא בכולו בא ע"י שאדם ל"מ המשכה. ואף דלכאורה י"ל דלפמ"ש בתוס' ב"ב דס"ו דאף למ"ד כולו שאוב מה"ת מ"מ כולו בהמשכה אינו רק מדרבנן וא"כ אף א"נ כשיטת הרא"ש דבבא ע"י אדם ל"מ המשכה בכולו הוא רק מדרבנן וא"כ הו"ל ס' דרבנן דשמא כשיטת הראב"ד דבזה מהני המשכה אף בכולו י"א דהא ע"כ שיטת הראב"ד ל"ח בגדר ס' דא"נ דחשיב ס' א"כ אמאי נפסל בג' לוגין שבאו ע"י אדם הא גם לשיטת הרא"ש ליכא בזה רק פסול דרבנן א"כ הו"ל ס' דרבנן וע"כ דס"ל שיטת הרא"ש עיקר דפוסל בג' לוגין וה"ה בזה שיטת הרא"ש עיקר דל"מ המשכה בכולו בא ע"י אדם ובפרט שיש עוד לצרף לחומרא שיטת הרמ"א דהמשכה ל"מ רק בקרקע ממש א"כ עצה זו אינו. אך באמת זה ל"ח בא ע"י אדם כיון שהאדם אינו עושה פעולה במים גופא רק שמסיר המניעה והמים נמשכים מעצמם ובשלמא לענין נט"י בעי רק כח גברא בהנטילה ומ"ל אם נוטל הכלי בידו מ"מ אינו עושה פעולה בהמים רק שגורם שיפלו המים ע"י וה"ה דמהני במסיר הברזא אבל הכא כיון שא"ע פעולה בגוף המים שפיר מהני והוי כחופר להרחיב המעיין דמהני כמפורש בשו"ת ד"ח ובספרו על מקואות ועי' בשו"ת ח"ס סי ר"י וסי' רי"ד שכ' דהסרת הברזא ל"ח בא ע"י אדם דאינו רק מסיר המניעה ועי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קצ"ב ועיי"ש בסי' רי"ד שכ' דבקהלתו ג"כ הי' מנקין ב' מקואות עד"ז. ועי' בתוס' שבת דק"ו שכ' דבעי תיקון נעשה מיד והכונה דבעי שהתיקון יהי' נעשה בגוף הדבר שנעשה בו מלאכה וכיון שהתיקון הוא רק בהאפר וזה חשיב פנים חדשות ודשלב"ל כמ"ש ברשב"א קידושין דנ"ז לכך ל"ח תיקון אבל באם התיקון בגוף דבר שנעשה בו מלאכה חייב אף באין התיקון נעשה מיד ומשום הכי בשוחט בשבת חייב אף דעיקר התיקון הוא לב"נ ומפרכסת אסור לב"נ ול"ח תיקון נעשה מיד ומיושב קושית המפורשים. עכ"פ הדבר פשוט וברור דבהסרת הברזא ליכא חשש משום שבא ע"י אדם אך מהיות טוב אין קפידא אם יפתחו אח"כ הברזא שבגדולה דיהי' צירוף היתר מטעם המשכה כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:

בעה"ח ה' וישלח תרנ"ט לפ"ק פה"ק ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה