אור ברסלב
מהרש חלק א סימן נא

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן נא

סימן נ

להרב המאה"ג חו"ב המפורסים בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' נפתלי ראבין נ"י אבד"ק ווישניצא יע"א:

בדבר שאלתו באיש א' שהי' דרכו לבוא כמ"פ למדינת הגר והי' כאיש מבוהל ואמר ששמו קלוגער והוא מק' ווישניצא בגאליצען והעיד איש א' שבאסתר תענית הלך מכפר א' לכפר הב' לשמוע קריאת המגילה ובערה"פ הביאו הערלים איש מת לכפר הנ"ל ואמרו כי מצאו אותו באמצע הדרך בין כפר לכפר שהלך לשם והי' פניו מוטל לארץ והי' נקרש עד שהי' מוכרחים לתלוש השערות מהכפור והלך יהודי הנ"ל לראות את המת והכירו תיכף בט"ע כי הוא האיש שהגיד להם שהוא מעיר ווישניצא ושמו קלוגער ונקרא אצלם בשם לייפער ומצאו אצלו ביכעל ובתוכו פאס בשם יעקב קלוגער מווישניצא. ובגב"ע ה' העיד איש א' שזה כמה שנים הי' שמה איש א' לפעמים ואמר שהוא מווישניצא וכמדומה לו שא"ל ששמו ר"י קלוגער אבל א"י בבירור ע"ש וראה אותו ביום ב' ש"פ והכירו בט"ע ממש שהוא האיש שהי' נקרא אצלם בשם לייפער והוא מעיר ווישניצא ובגב"ע ח' העיד איש א' בבירור שא"ל ששמו יעקב קלוגער מווישניצא ובחה"פ כשהביאו מת העירה הכירו אותו היטב בט"ע כי הוא האיש הנ"ל שאמר ששמו יעקב קלוגער מק' ווישניצא גם אמרו כל העדים כי חפשו אחרי איזה סי' בגוף ולא מצאו. ואשת הר"י קלוגער אמרה כי הי' לבעלה צלקת בצוארו מחמת שהי' לו מכה בצוארו קודם שנצמח לו הזקן וכאשר הגביהו ראשו למעלה הרבה הי' נראה הצלקת וכאן אמרו העדים כי לא מצאו שום סי' גם יש חשש כי שמעו כי הרבה מהעדים הם מחללי שבתות זה תורף שאלתו:

והנה אם הי' בירור גמור שהר"י קלוגער מווישנוצא הי' שמה במיקלאש שהי' נקרא אצלם בשם לייפער ורק הי' ס' על האיש שנמצא אם הוא האיש שהכירו אותו בחיי' בשם זה א"כ הי' אפ"ל כיון שהכירו אותו בט"ע בפניו כי הי' פ"פ שלם עם פדחת וחוטם אך מקום הס' כיון דהאנשים שראו אותו בחיי' בק' מיקלאש לא הכירו אותו ששמו כן הוא רק מה שהוא בעצמו א"ל ששמו כן א"כ י"ל דא"נ ע"ש שמא הוא איש אחר ושינה שמו לשם יעקב קלוגער וכמו דבגט ל"מ הכרת שמו עפ"י עצמו כמפורש בש"ע סי' ק"כ ה"ה די"ל דל"מ הכרת שמו עפ"י עצמו ועוד כיון דלשי' כמ"פ בעי שמו ושם אביו ושם עירו וכאן ל"א שם אביו ושם כינוי י"ל דגרע משם אביו כמ"ש הנוב"י. וחוץ לזה כיון שהכירו אותו בט"ע רק ביום ב' ש"פ וכפי שמצאו אותו בע"פ והי' קרוש מאוד ע"כ שכבר הי' מת עכ"פ יום א' וא"כ ביום ב' ש"פ כבר הי' אחר ג' ימים. וגם אותו האיש שראהו תיכף בע"פ עכ"פ שמא הוא אחר וכבר מת יותר מג"י ונשתנה ואף דהוא בס' שמא הוא תוך ג"י מ"מ כמ"פ מחמירין גם בס' ג"ו. ובפרט שהעד שראהו בע"פ לא ידע ששמו יעקב קלוגער רק קלוגער לבד והי' נקרא אצלם בשם ליופער וא"כ שם הכינוי לבד בצירוף שם עירו בודאי י"ל דל"מ א' די"ל דשם הכינוי גרע משמו וחוץ לזה שמו ושם עירו ג"כ ל"מ לשי' כמ"פ והעד שהעיד ע"ש ג"כ שוב ראה לאחר ג"י. וחוץ לזה י"ל כיון שחפשו העדים ולא מצאו שום סי' והאשה אמרה שהי' לו צלקת בצוארו א"כ נראה שאחר הוא. גם יש חשש על העדים שמא הם מחללי שבתות והפסול בעבירה ד"ת פסול לעדות אשה זה תורף החששות שי"ל בזה:

והנה במה שלא הכירו אותו העדים רק עפ"י עצמו חוץ מזה דמפורש בשו"ת הב"ח החדשות דבמק"ע אף בגט מהני אף עפ"י עצמו דהוי כשעת הסכנה דכותבין אעפ"י שאין מכירין ועיין בקצה"ח סי' מ"ט שכ' דמש"ה מהני הכרה אף עפ"י אשה וכמ"פ כ' משום דהוי מדע"ל אך באמת שי' כמ"פ דבממון ל"מ ע"א אף במדע"ל וע"כ דמה"ת לא חשדינן שמא משקר בשמו ורק חומרא דרבנן הוא מש"ה סומכין אף על אשה. וחוץ לזה הדבר מוסכם מכל הפוסקים דלענין עגונה מהני אף בא"י שמו רק עפ"י עצמו כמ"ש בשו"ת הרא"ש ובשו"ת מהרי"ק ובשו"ת מהרמ"ל סי' קכ"ט וראייתם מסוף יבמות דבהא דאמר יישר כחך אר"י א"ל יפה כונת ואח"כ מת והתירו את אשתו. והנה באמת בטעם הדבר דנאמן כ' כמ"פ דהואיל דאמר קודם המעשה הוי רק ג"מ וכהא דיבמות דל"ט אשתמודענהו דאחוה דמיתנא הוא ועיי"ש בריב"ש. אך שי' מהריב"ל דמועיל מטעם קולת עגונה ומטעם דייקא. והנה באמת י"ל הכא נ"מ בין הטעמים דהנה באמת א"נ דהטעם משום קולת עגונה ומשום חזקה דדייקא א"כ כ"ז אם העידו ב' עדים על מיתתו היינו שהכירו אותו שאותו שהי' אצלם בשם יעקב קלוגער מת אז שפיר הי' אפ"ל דכיון דעכ"פ נתברר שהאיש שאמר ששמו יעקב קלוגער מת רק עיקר הריעותא שמא שינה שמו ע"ז מהני קולת עגונה משום דדייקא ובודאי לא משקר אבל כיון דע"ש ליכא רק ע"א דשאר העדים לא ידעו רק משם קלוגער ורק ע"א העיד בבירור על שמו א"כ באמת ע"א בדש"ב בודאי לא מהימן ועיקר הטעם משום חזקה דדייקא ולכמ"פ נאמן מה"ת דכיון דחזקה דדייקא מרע לח"א א"כ הוי דש"ב בלא אתחזק ונאמן לשי' כמ"פ מה"ת כנודע א"כ הכא כיון דכל עיקר נאמנות העד הוא רק משום חזקה דדייקא א"כ הכא כיון דגם אי נאמין להעד אפ"ה יש חשש כיון דלא החזיק רק עפ"י עצמו א"כ בגט א"נ רק הכא משום דייקא מועיל וא"כ החזקה דדייקא ומינסבא צריך לעשות ב' פעולות לאלים נאמנות העד וגם לאלים נאמנות הבעל בעצמו שוב הוי כעין ס"ס לאיסור א' שמא שיקר הבעל בשמו ושמא העד משקר וחזקה א"י לעשות ב' פעולות כמ"ש בתוס' כתובות דע"ו. ובפרט שי"ל עוד דאף א"נ דטעם דע"א נאמן משום מדע"ל מ"מ י"ל דבאם העיד שפלוני מת ולא הכירו רק עפ"י עצמו א"כ י"ל דל"ח עד"ל דאם יתברר שבעלה של זו חי יוכל להתנצל דאחר שינה שמו בשם הבעל דהא באמת עיקר הנאמנות מפי הבעל בעצמו משום קולת עגונה אבל העד יוכל להתנצל דאחר שינה שמו בשם הבעל וא"כ שוב הע"א ל"מ:

וכעין זו מפורש בשו"ת בר"א דע"א המעיד במשאל"ס אף אם ניסת תצא דל"ח מדע"ל שיוכל להתנצל דעלה מהמים ורק דמסיק שם דאפ"ה חשיב עד"ל דאם יבא בעלה יותפס בשקרן דהא באמת חשש שמא עלה מהמים חשש רחוק ורק דחוששין משום חומר א"א אבל באמת נחזיקו במשקר א"כ י"ל הכא כיון דמה"ת גם בגט מהני החזקת שמו עפ"י עצמו א"כ שפיר יהי' מוחזק בשקרן. אבל לפימ"ש הפוסקים דהבעל נאמן מדין עדות גמור הואיל דל"א בשעת מעשה וא"כ אם יבא בעלה של זו יהי' נתפס בשקרן שוב ע"א מהימן וגם שייך חזקה דדייקא דא"צ רק לסייע לענין נאמנות של עד א"כ פשיטא דהכא אף דעל שאר העדים שלא הזכירו שמו אין לסמוך ולא נשאר רק ע"א שהעיד בבירור ע"ש ושם כינויו ועירו ואותו העד ידע רק מפי עצמו של המת אפ"ה מהימן וז"ב:

נסמוך על עדותו של העד בגב"ע ה"ח א"כ הוי עכ"פ כשמו ושם כינויו ועירו א"כ לשי' הסוברים דשמו ושם אביו סגי ה"ה דשמו ושם עירו סגי ובפרט דאמר ג"כ שם כינוי ושי' המרשד"ם דכינוי משפחה הוי כשם אביו א"כ הוי דבר ברור ועיין בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' קי"ח ובשו"ת נוב"י מה"ק סי' מ"ב ובשו"ת בי"ש סי' מ"ז ובשו"ת גאו"ב סי' כ"ה. ובפרט שיש אומדנות והוכחת שזהו והיינו שאמרו שדרכו הי' לרוץ ממל"מ והוי כאומדנות והוכחת דמהני לכ"ע בשמו ושם אביו וה"ה דסגי בשמו ושם עירו. אך עדין י"ל הואיל דהאנשים שראו אותו ביום ב' ש"פ לפי הנשמע כבר עבר יותר מג"י וא"כ ל"מ הכרה בפ"פ ואף דשי' ר"ת דאם פ"פ שלם מעידין אף לאחר ג"י אך כל הפוסקים חולקים. אך באמת ע"א ראה אותו בע"פ א"כ י"ל דהוא תוך ג"י ושפיר מהני הכרה לשי' המתירין בס' ג"י. אך לכאו' י"ל דעדין לא סגי בזה כיון דעפ"י העד שראה אותו בע"פ אין להתיר כיון שהוא לא ידע ששמו יעקב רק קלוגער לחוד מווישניצא ובזה בודאי אין לסמוך ורק עיקר הסמיכה ע"י עד המפורש בגב"ע ח' שיודע ששמו יעקב ועל עדותו לבד אין לסמוך דהוא רא אותו רק רק לאחר ג"י היינו ביום ב' ש"פ רק דאפ"ל דעכ"פ ע"י ע"א נתברר דאותו האיש שהי' נקרא אצלם בשם קלוגער שמו העיקר הוא יעקב א"כ שוב מועיל עדות הנאמר בגב"ע הא' שראה אותו בע"פ א"כ שוב י"ל דהוי כ"א מעיד על ח"ד היינו דע"י א' נתברר דהאיש שנאבד הי' שמו יעקב וע"י עד הב' נתברר שהאיש שנאבד בתענית אסתר מת וי"ל דל"מ:

אך באמת נודע מ"ש בשו"ת בת עיני בשם כמ"פ עיי"ש בסי' ד' דבעדות אשה אף ח"ד מועיל כיון דאינו בתו"ע רק בתורת בירור הדברים כמ"ש הר"מ א"כ לא מזיק בזה ח"ד. ועיין בשו"ת תומי"ש סי' ע"א ובשו"ת נט"ש סי' ע"ג. חוץ לזה י"ל לשי' המקילין בס' ג"י הוא כמ"ש הרשב"א דא"נ דהא דאחר ג"י אין מעידין מה"ת א"כ גם בס' יש להחמיר דהוי ס' ד"ת אך בשי' המקילין כ' די"ל דהא דאין מעידין אחר ג"י הוא רק חשש דרבנן שמא נתפח ובס' מקילין א"כ לפמ"ש בתוס' גיטין ד"י ע"ב דהיכי דמה"ת מהני כ"א מהעדים שוה אף דמדרבנן עיקר העדות נגמר רק עפ"י ע"א ל"ח נכי ריבעא דממונא עיי"ש. א"כ ה"נ לענין ח"ד היכי דמה"ת ע"א לחוד מועיל רק דמדרבנן בעי צירוף ל"ח בכלל ח"ד דב' הדרשות דח"ד ונכי ריבעא דממונא מקרא א' נפקי מעפ"י שנים עדים יקום דבר וא"כ הכא דקיימנין לשיטת הסוברים דס' ג"י מעידין ע"כ דס"ל דגם בודאי ג"י רק מדרבנן אין מעידין וא"כ מה"ת מועיל עדות העד שידע ששמו יעקב אף שראה אותו אחר ג"י רק מדרבנן צריך לצירוף העדות שראה אותו בע"פ א"כ ל"ח ח"ד. ואף א"נ דשי' המקילין בס' ג"י באמת מודים דאח ג"י גם מה"ת ל"מ רק בס' ג"י מקילין משום חזקת חי כקושית הב"ש והט"ז ביו"ד סי' שצ"ז וא"כ שוב י"ל דכ"א מהעדים בפ"ע ל"מ אף מה"ת עדות שראה אותו ביום ב' ש"פ כבר הוא אחר ג"י ועד שראה אותו בע"פ לא ידע משמו וא"כ כ"א בעי לצירוף והו"ל ח"ד אך העיקר דבעדות אשה מצרפין לעדות דעכ"פ חשיב דבר ברור שבעלה של זו מת ובפרט שע"י הפאס דהוי עכ"פ כלים דל"מ ולשי' הנוב"י לכ"ע ליכא חשש שאלה מה"ת א"כ מה"ת מהני עדות שראה אותו בע"פ ע"י הכרת הפאס והיכי דמהני מה"ת ל"ח ח"ד. אך עדין י"ל לשי' הסוברים דבס' ג"י יש לאסור ול"מ חזקת חי וכמ"ש כמ"פ כ"א לפי דרכו:

אך באמת הכא כיון שפ"פ הי' שלם ולא נחבל כ' בב"ש ס"ק פ"ד דמצרפין שי' ר"ת ומתירין עכ"פ בס' ג"י דהוי כס"ס שמא הוא בתוך ג' ושמא באינו חבול בפניו מהני הכרה אף לאחר ג"י ובפרט דיפה הביא רו"מ דברי הב"ש ס"ק ע"ח בשם הראב"ן ומ"ב דבימי הקור אינו משתנה אף לאחר כמה ימים. ומ"ש רו"מ דהוי ס"ס נגד ח"א וכ' דלשי' הר"מ בטעם הס"ס א"כ במקום ח"א הוי לחומרא דסד"ר נגד ח"א הוי לחומרא אבל לשי' הרשב"א אף במקום ח"א מהני ס"ס דרובא עדיף ולפ"ז הכא עיקר המחמיר בס' ג"י הוא הרשב"א ולשי' ס"ס נגד ח"א מועיל. עכ"ד:

הנה באמת זה טעות א' דלשי' הר"מ בלא"ה ל"מ ס"ס נגד ח"א דכיון דתיכף כשאנו דנין על ס' הראשון הוי מה"ת לחומרא דהא כ' בשו"ת מהרי"ט ח"ג סי' א' דבס' דאיקבע מודה הר"מ ז"ל דמה"ת לחומרא ומכ"ש בס' נגד ח"א ואף לפמ"ש בשו"ת דברי"א קונטרס ד"ס סי' ב' להוכיח מהא דנקט הר"מ כיצד ס"ט ברה"ר טהור כגון שהי' שרץ ונבילה לפניו ונגע בא' מהן וא"י באיזה בס' כזה טהור ברה"ר והרי הר"מ בפ"ט מט"מ כ' טעם דס"ט ברה"ר דטהור משום דכל הס' מדבריהם ונשמע דגם בס' דאיקבע אזלינן לקולא ועיין בריט"א מ"ש בזה ועכ"פ הוכיח בשו"ת דברי"א דבס' כרת ואיקבע בזה לכ"ע ס' מה"ת לחומרא א"כ באא"א בודאי ס' מה"ת לחומרא וא"א כלל לבוא לידי סד"ר וא"כ אף לשי' הפר"ח דסד"ר אף נגד ח"א הוי לקולא אפ"ה ל"מ ס"ס בד"ת נגד ח"א. ורק כ' בתשובה דהיכי דס' א' הוי שלא כנגד חזקה ולשי' הסוברים דל"ב ס"ס המתהפך אז אפשר דנין מתחילה בצד הס' שאינו נגד חזקה והוי מה"ת לקולא ושוב הוי רק סד"ר נגד ח"א ותלוי בפלוגתת ר"מ ור"י עירובין דל"ה או סד"ר נגד ח"א הוי לחומרא. ובזה י"ל קושית הפנ"י בכתובות ד"ט גבי פ"פ דפריך הש"ס ואמאי ס"ס הוא והקשו דהוי ס"ס נגד ח"א דהס' שמא אין תחתיו הוא נגד חזה"ג:

ולפ"ז י"ל דבאמת מתחילין לדון בהס' שמא באונס והוי מה"ת לקולא ושוב נהי דס' הב' הוי נגד חזקה מ"מ לשי' הסוברים דהא דסד"ר לקולא משום דחז"ל לא עשו רק על הודאי א"כ א"נ דחזקה ל"ח בירור א"כ סד"ר נגד חזקה ג"כ הוי לקולא אך א"נ דחזקה חשיב בירור א"כ סד"ר נגד ח"א הוי לחומרא ונודע מ"ש כמ"פ בהא דפליגי בש"ס לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דא"נ דחזקה חשיב בירור מועיל מא' לחבירו ולפ"ז א"ש הכא דהוא מימרת ר"א ולשי' דס"ל בתה ל"ל ח"כ ול"מ חזקת אם לבת ע"כ דס"ל דחזקה ל"ח בירור וא"כ סד"ר נגד ח"א הוי לקולא א"כ שפיר פריך הש"ס ואמאי ס"ס הוא דדנין תחילה בהס' שאינו כנגד חזקה והוי מה"ת לקולא וסד"ר נגד ח"א הוי לר"א לקולא וא"ש הכל ע"נ. עכ"פ הכא דכל ס' הוי נגד ח"א בפשיטות אאפ"ל כלל לסד"ר. ומ"ש רו"מ דלשי' הרשב"א ס"ס נגד חזקה מהני א"כ עיקר החומרא הוא לשי' הרשב"א דמחמיר בס' ג"י ולדידי' מהני ס"ס נגד ח"א. באמת ז"א דגם לשי' הרשב"א עכ"פ באא"א אף רוב להיתר ל"מ דחוששין למיעוט באא"א כמו במשאל"ס ואף דלשי' התוס' ע"ז ד"מ התם יש מיעוט המצוי אך לשי' הריב"ש בשהה עד שת"נ הוי רק בגדר מיעוטא דמיעוטא ואפ"ה חוששין באא"א ועיין תוס' קידושין ד"נ ע"ב א"כ גם ס"ס ל"מ באא"א היכי דהוי נגד ח"א דעכ"פ מדרבנן אמרי' סמל"ח ועיין בט"ז וש"ך יו"ד סי' ק"י דבח"א אמ"ה אף הרשב"א ז"ל מודה דס"ס ל"מ ועיין בט"ז סי' א' שכ' דמש"ה מחמירין בנמצא סכין פגום כר"ה בלא שיבר בה עצמות דס"ס נגד ח"א ל"מ. ועיין שו"ת ח"ס סי' ס"ה שכ' דכונת התוס' בע"ז הוא רק בלא שהה אבל בשהה הוי רק מיעוט דל"ש כמ"ש ביבמות דל"ו ובכורות ד"כ:

אך לכאו' הכא יש ג' ס' להתיר שמא הוא בתוך ג' ושמא בימי הקור מהני אף לאחר ג"י ושמא כשי' הר"ת דבאינו חבול בפניו מהני תמיד ט"ע אף לאחר ג"י ולשי' הש"ך תמיד מהני ג' ס' נגד ח"א ואף לשי' הט"ז מ"מ כ' בשו"ת נוב"י מה"ת אה"ע סי' קנ"ו דדוקא בס' בשחיטה דהוי ח"א בתולדה אז י"ל דגם ס' ג' ל"מ אבל בס' נגד חא"א דעכ"פ מתחילתו היתה פנויה א"כ פשיטא דמהני ג' ס' נגד חא"א. אך באמת נהי דלפי דברי העדים עכו"ם מצאוהו שהי' נקרש ודבוק בקרקע מ"מ י"ל דבשעה שראה אותו הישראל כבר לא הי' קרוש ושוב י"ל דכמו במים אם לא חזיהו בשעתו ל"מ א"כ הכ"נ נהי דהצינה מחזיק הצורה שלא ישתנה מ"מ אחר שנתחמם מעט בהתיבה שהי' מונח שוב נשתנה ונהי דבמים אם לא חזיהו בשעתו פסקינן דאף במת תוך ג"י אין מעידין כמפורש ברמ"א ודלא כשי' הריב"ש ועיין שו"ת נוב"י מה"ת סי' מ"ו שם הטעם דמים מקלקל הצורה ורק בעודו במים מעמיד הצורה ואחר שיצא שוב משתנה ביותר אבל הכא בתוך ג' אינו משתנה אבל עכ"פ אם הוא לאחר ג' ורק דקרוש מועיל להעמיד הצורה א"כ י"ל דבשעה שהובא להכפר כבר הי' נפשר וא"כ אם הוא לאחר ג' שוב א"א להכירו. וצ"ל זאת אם בשעה שראה אותו הישראל בע"פ עוד הי' נקרש. אך עכ"פ מפורש הדבר בב"ש דבס' ג"י ואינו חבול בפניו דמתירין מטעם ס"ס שמא הוא בתוך ג' ושמא כשי' הר"ת דבאינו חבול בפניו מתירין אף אחר ג' ואף די"ל דהוי ס"ס נגד ח"א מ"מ לפמ"ש בנקה"כ דבאמת בס' ג"י יש לאוקמה בח"ח ורק משום דיש ח"א כנגדו וא"כ עכ"פ הוי חזקה נגד חזקה ושוב מהני ס"ס ובפרט שי"ל דגם חזקה דדייקא מרע לחא"א כמ"ש בשו"ת נוב"י מה"ק סי' כ"ט די"ל דנהי דמחמירין בס' ג"י משום דהוי ס' ד"ת מ"מ כיון דדייקא מרע לחא"א שוב ס' מותר מה"ת ומועיל סי' ומה שדחה הנוב"י דשם עכ"פ רק מרע לחזקה דהא יש א"ת באמת לתי' א' בתוס' כתובות דכ"ב באמת אינו רק באיסור א"ת דל"ח איקבע ועיין שו"ת בי"צ שהעיר בזה וא"כ הוי איתרע חא"א ומועיל ס"ס. אך באמת י"ל מ"ש דמש"ה מועיל הס"ס מכח הדייקא דמרע לחא"א א"כ שוב יש לחוש דיען דעל הכרה בע"פ ליכא רק ע"א וצ"ל דנאמן מטעם דייקא והיכי דגם לפי"ד עדין צריכין לצירוף חזקה דדייקא דבלא"ה לא הי' מועיל הס"ס א"כ י"ל דחזקה דדייקא א"י לעשות ב' פעולות רק באמת בעי בש"ס בע"א במלחמה די"ל דנאמן אף בלתי הטעם דדייקא ולשי' הרי"ף והר"מ הטעם משום חשש משקר ולשי' כ' הפוסקים דאיפשטא מהא דדיגלת דמועיל נאמנות העד אף היכי דל"ש דייקא וא"כ שוב ל"צ החזקה דדייקא רק לאלים לגרוע החא"א שיועיל הס"ס א"כ שפיר מועיל החזקה דדייקא ומועיל הס"ס ואף א"נ דהבעי' בהא דע"א במלחמה משום חשש בדדמי וא"כ לא איפשט מהא דדיגלת דשם מיירי בלא ראה הטביעה כשי' הרז"ה וא"כ שוב י"ל דעיקר נאמנות העד משום דייקא וא"כ שוב א"י לעשות ב' פעולות ומשום ח"ח ג"כ יש לדון לפמ"ש הב"ש דל"ש בזה ח"ח דאדרבה אנו אומרים שבעלה של זו חי ואי דאחר ג"כ יש לו ח"ח כ"כ בשו"ת נוב"י מה"ק סי' ל"א דכמה מתים איכא בעולם ועיין בא"מ בתשובה. ושוב י"ל דהוי ס"ס נגד ח"א אבל עכ"פ חזינן דמקיל הב"ש בס' ג"י ואינו חבול בפניו משום ס"ס ואף די"ל דהב"ש מיירי היכי דהכרה בפ"פ הי' עפ"י ב' עדים אבל עפ"י ע"א י"ל דחזקה א"י לעשות ב' פעולות אבל עכ"פ יש לצרף שי' הרי"ף והר"מ דע"א נאמן משום מדע"ל וגם י"ל כשי' הנקה"כ דהכא שייך ג"כ ח"ח והוי חזקה נגד חא"א ושוב מועיל הס"ס אף בלי הסברא דדייקא ושוב מועיל נאמנות העד. וביותר ביאור י"ל בענין ע"א שהעיד על הכרה בס' ג"י י"ל דאף לשי' המקילין בס' ג"י לפמ"ש הרשב"א ז"ל דלשי' הסוברים דאחר ג' מה"ת אין מעידין עליו א"כ ה"ה בס' ג' אין מעידין דהוי ס' ד"ת ולחומרא. אך א"נ דמה"ת אף אחר ג' מעידין דמה"ת ל"ח שנשתנה הצורה רק מדרבנן אין מעידין לאחר ג' דחוששין שמא נתפח וכיון שהוא רק חומרא דרבנן א"כ בס' תוך ג' מעידין דהוי רק סד"ר:

ולפ"ז לשי' הסוברים דע"א בעדות אשה א"נ רק מדרבנן א"כ פשיטא דאף א"נ דלשי' הסוברים דאחר ג' רק מדרבנן אין מעידין וי"ל דאם הי' הכרה בט"ע אף אחר ג' מ"מ י"ל אם ניסת ל"ת כמו במשאל"ס מ"מ בע"א המעיד על הכרה בט"ע לאחר ג' פשיטא דאם ניסת תצא דממ"נ מה"ת ע"א א"נ ומדרבנן שב חוששין שמא נשתנה כמ"ש הפמ"א לענין ע"א המעיד במשאל"ס דל"מ אף אם ניסת. ולפ"ז בע"א המעיד בס' ג"י ל"מ דל"ש לומר סד"ר להקל דעיקר הטעם דסד"ר להקל דאמרינן בס' אוקמה אד"ת וכ"ז אם יש ב' עדים דמה"ת מהימני ומהני אף לאחר ג' ונהי שחז"ל החמירו עכ"פ בס' ג"י אוקמי אד"ת אבל בע"א אדרבה מה"ת ל"מ כלל. ורק שחז"ל המניהו ושוב החמירו דלאחר ג' אין מעידין ושוב ל"מ עדותו בין מה"ת בין מדרבנן ושוב אף בס' יש להחמיר דאמרי' להיפך דכיון דיש ס' שמא הוא אחר ג' ובכה"ג לא המניהו חז"ל אוקמי אד"ת דנ"מ כלל עדותו:

והנה כעין זאת כ' בישוע"י אהא דכ' ברש"י סוכה ד"ל דלמצוה ל"מ אף אי קניא ביאוש משום דהוי מה"ב והקשה המהרש"א דא"כ מאי מקשה הש"ס ולקני' בשילוי מעשה הא הוי מה"ב. וכ' דלמ"ד יאוש קני נלמוד מהא דקרבנו ולא הגזול דמה"ב פסול ד"ת אבל למ"ד יאוש ל"ק שוב י"ל דמה"ב אינו פוסל רק מדרבנן וא"כ בהא דאוונכרי דהוי ס' גזל הוי סד"ר וסברת רש"י הוא למ"ד יאוש קני והש"ס פריך למ"ד יאוש ל"ק ובזה מיישב קושית התוס' בהא דמשני הש"ס דהוי שינוי החוזר הקשו דהא עכ"פ מדרבנן קני. ועפ"ז א"ש דבאמת יש לפסול משום מה"ב רק דבס' גזל אמרינן סד"ר לקולא והסברא דאוקמי אד"ת והכא אדרבה מה"ת ל"מ קנין בשינוי החוזר ונהי דמדרבנן קני מ"מ שוב נשאר פסול משום מה"ב ול"ש לומר דהוי סד"ר דאדרבה מה"ת ל"מ הקנין כלל:

ובאמת במהרי"ט חידש דהא דבש"ס קאמר קיום שטרות דרבנן אף דמה"ת עדות שבשטר ל"מ ומדרבנן שוב חוששין לזיוף מ"מ חזינן דאחר שהכשירו חז"ל עדות שבשטר שוב חשש זיוף אינו מה"ת. אך באמת בע"א יש חשש משקר וי"ל דהוי ב' חששות לאיסור א) שמא משקר ושמא נשתנה הצורה אך א"נ דע"א נאמן מה"ת שוב י"ל דבאם חשש דנשתנה אחר ג' הוא רק דרבנן א"כ שוב א"ח בין ע"א לב' עדים ובס' ג"י הוי סד"ר. אך א"נ דאחר ג' מה"ת אין מעידין רק הא דמעידין בס' ג"י הוא משום דאוקמי' הנמצא בח"ח ע"ע. ובאמת י"ל דחא"א מתנגד לח"ח ושוב הוי ס' ד"ת אך י"ל דחזקה דדייקא מגרע לחא"א לתי' א' בתוס' כתובות דכ"ב דאף א"ת ליכא בתו"ת. אך באמת עיקר נאמנות ע"א הוא רק ע"י סברת דייקא דבלא"ה לא הי' מהימן בדש"ב אף בלי ח"א כמ"ש בשו"ת מ"כ דכיון דלשי' כמ"פ ע"א א"נ בשום איסור נגד, ח"א א"כ בדש"ב נחתינן דרגא דאף בלא אתחזק ל"מ ושוב עיקר הנאמנות משום דייקא ושוב החזקה דדייקא אי"ל ב' פעולות לאלים נאמנות ע"א ולגרע החא"א שישאר הח"ח בתוקפו ושוב בס' ג"י הוי לחומרא. יצא דא"נ דהטעם דמקילין בס' ג"י משום דהוי סד"ר דמה"ת אף לאחר ג' מעידין אז בע"א א"נ דרק מדרבנן נאמן א"כ לא יועיל ע"א בס' ג"י וא"נ דנאמן מה"ת יועיל עדותו וא"נ דהטעם דמעידין בס' ג' רק משום ח"ח וצ"ל דאף דיש ח"א כנגדו מ"מ חזקת דייקא מרע לחא"א א"כ שוב ע"א ל"מ דעיקר נאמנותו משום חזקת דייקא וחזקה אי"ל ב' פעולות אך באינו חבול בפניו אז יש ס"ס שמא הוא תוך ג' ושמא כשי' ר"ת ואף דהוי נגד ח"א י"ל דח"ח כנגדו והוי חזקה כנגד חזקה ושוב מהני הס"ס ושוב מהני אף הכרה דע"א דחזקת דייקא מסייע לנאמנות העד דא"צ לגרע חא"א דבלא"ה חזקת חי כנגדו והוי כלא אתחזק ושוב מהני הס"ס וז"ב ואכ"מ:

גם העיר רו"מ מחמת שנמצא אצלו הפאס וכבר העיר בעל ספ"י בס' א"מ בתשובה וגם הקצה"ח בעצמו דעכ"פ בכלים דל"מ כמו בפאס ל"ח לשאלה לרוב הפוסקים ואף לשי' הב"י בשם הריטב"א דחוששין לשאלה למ"ד סיד"ר אף בכלים דל"מ. והנוב"י הוכיח דאינו רק מדרבנן דאל"כ תיקשי חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ומש"ה כ' בנוב"י תנינא סי' מ"ו דבכלים דל"מ שוב מהני הכרה אף בס' ג"י אף לשי' הרשב"א דהו"ל סד"ר. ובאמת י"ל דלשי' הריטב"א והב"י הוי חשש ד"ת ואפ"ה לא תיקשי מהא דחמור בעדי אוכף די"ל דמיירי שיש לו סי' אמצעי בחמור וסי' מובהק באוכף וכיון דחשש שאלה בכלים דל"מ עכ"פ למ"ד סי' ד"ת ל"ח א"כ עכ"פ חשיב כסי' אמצעי ומצטרף בהדי סי' הגוף ורק למ"ד סי' ד"ת אאפ"ל כשיש לו סי', אמצעי בחמור דא"כ ע"י סי' בחמור גופא מהדרינן וע"כ דמיירי בעדי אוכף לחוד ומש"ה הוצרך לדחוק דבכלים דל"מ ל"ח לשאלה ועיי"ש בא"מ ובזה יש לדחות מה שרצה הנוב"י להביא ראי' לשי' המהר"ל מפראג דלמ"ד סיד"ר מצד הסברא נ"ח לשאלה מהא דפריך ממתני' דמוכח סיד"ר ומשני כליו דחוששין לשאלה ופריך ואלא הא דתנן חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן נחוש לשאלה וקשה דמוכח דהקושיא דמזה מוכח דל"ח לשאלה וע"כ נשמע ממתני' דקתני דל"מ סי' כליו ע"כ דסיד"ר ולשי' הב"ש תיקשי נהי דנימא דסיד"ר מ"מ תיקשי מהא דמהדרינן חמור בעדי אוכף נחוש לשאלה ודייק מזה כשי' המהר"ל:

ולענד"נ דזה כונת הש"ס דא"נ דסיד"ר ובמתני' א"צ לבוא לטעם דחוששין לשאלה א"כ שוב יש לאוקמי הא דמהדרינן בעדי אוכף מיירי שיש לו סי' אמצעי בחמור וסי' מובהק בא כף וא"כ כיון דעכ"פ למ"ד סי' ד"ת ל"ח לשאלה נהי דלמ"ד סיד"ר מצד הסברא יש לחוש לשאלה מ"מ עכ"פ חשיב כמו סי' אמצעי ומצטרף בהדי סי' דחמור אבל א"נ דגם למ"ד סי' ד"ת חוששין לשאלה א"כ הכא ע"כ דאין לו סי' בחמור א"כ שוב תיקשי דנחוש לשאלה ומשני דהוי כלים דל"מ וחשיב עכ"פ כסי' אמצעי ולמ"ד סיד"ר עכ"פ מצטרף בהדי סי' בחמור ועי' שו"ת השיב משה מ"ש בזה עכ"פ א"נ דחשש שאלה בכלים דל"מ למ"ד סיד"ר ל"מ מה"ת א"כ שוב י"ל בס' ג"י דהוי ס' ד"ת. אך באמת לשי' כמ"פ באמת להלכה פסקינן מה"ת מהני סי' דעכ"פ חשיב כמו רוב ורק מדרבנן החמירו שלא לסמוך אסי' ומש"ה כ' הנוב"י בכמ"ק דסי' מהני בצירוף הכרה בס' ג"י דעכ"פ אם יש סי' הוי עכ"פ רק חשש דרבנן ושוב הס' ג"י הוי רק סד"ר. ואף א"נ דגם מה"ת ל"מ סי' מ"מ ל"מ א"נ דרק מטעם ח"א הוא א"כ בס' ג"י דעיקר החומרא לשי' הנקה"כ הוא רק משום ח"א וא"כ הח"א כבר עשה פעולתו נגד הס' ג"י וא"י לגרע כח הסי' ואף א"נ דבס' ג"י ל"ש כלל לאוקמי בח"ח כמ"ש הב"ש אבל עכ"פ באינו חבול בפניו דיש ס"ס להתיר א"כ עכ"פ אם נחמיר הוא עיקר הטעם משום חא"א ושוב שלא כנגד חזקה מועיל סי' ובלא"ה הא הוכיח הנוב"י ממתני' מדקתני הך בבא דאין מעידין עד ג"י לבסוף מכלל דעכ"פ בצירוף סי' אמצעי מועיל הכרה בס' ג"י וה"ה חשש שאלה בכלים דל"מ דמוכח במתני' לשי' המהר"ל מפראג מדלא נקט ט"ע בכלי דל"מ וכ' המפורשים דמתני' מיירי בכלים דל"מ. עכ"פ נשמע דבכלים דלא מושלי כיון דחשיב עכ"פ כסי' אמצעי מצטרף בס' ג"י שיועיל הכרה בט"ע. ובפרט אף א"נ שהשאיל הבגד ושכח הפאס בתוכו כמ"ש בשו"ת ד"ח מ"מ זה הוי ודאי שאלה דיחיד שהשאיל הבגד ושכח הפאס לאיש כזה שנשתנה צורתו ודומה לצורת זה האיש יעקב קלוגער זה עדיף יותר מסברת הח"צ שכ' דבסי' אמצעי בגוף הו"ל שאלה דיחיד ובזה רבו החולקים אבל הכרה בט"ע בס' ג"י דלכמ"פ מקילין בודאי עכ"פ חשיב בגדר שאלה דיחיד עכ"פ מכל הנ"ל הי' ברור ופשוט להתיר העלובה:

והנה עוד יש צד היתר בנ"ד דכיון דעכ"פ ידעינן דאיש הלך בדרך הזה ונמצא הרוג בדרך הזה א"כ מפורש במבי"ט הובא בקו"ע דתולין היינו שאבד היינו שנמצא ועכ"פ מה"ת מותרת ושוב מדרבנן שוב בס' ג"י הוי סד"ר ואף דבזה י"ל דכיון דהוא הלך בדרך הזה עוד בתענית אסתר א"כ א"נ דאז מת א"כ הוא ודאי לאחר ג"י וכמ"ש הרב מק' מיקלאש ונהי דיפה כ' כת"ה דממ"נ אי מת אז בלא"ה מותרת וא"נ דאז לא מת א"כ שוב הוי ס' ג"י אבל עכ"פ אין לצרף ההיתר דהיינו שאבד להך דס' ג"י דא"נ דמת זה ג"י א"כ יש ס' שמא אז לא הי' בדרך הזה אבל עכ"פ י"ל דכיון דמה"ת תולין היינו שאבד א"כ בדרבנן יש לסמוך גם אט"ע דלאחר ג"י דבדרבנן ל"ח דאשתנה וגם עכ"פ כיון דיש ראי' מצד הפאס א"כ ל"מ א"נ דהוי כלים דל"מ א"כ נהי דלשי' הב"י חוששין לשאלה מ"מ עכ"פ הוי כמו סי' וכבר כ' הפוסקים דהיכי דכבר נסתלק איסור ד"ת מהני סימן אמצעי עכ"פ לדידן דמספקא לן שמא סי' ד"ת א"כ בדרבנן אזלינן לקולא ובפרט דבדרבנן הוכיחו דל"ח דאף דמוכח במתני' דפ"פ לחוד ל"מ בצירוף סי' כליו דאף דפ"פ לחוד מהני לחד מ"ד בבכורות דמ"ו מה"ת אך באמת כ' דהך תי' דמתרצי כליו חוששין לשאלה ס"ל דפ"פ לחוד ל"מ מה"ת ובאמת הא דמשני ואבע"א בחיורי וסומקי קאי להך תי' בבכורות דמה"ת פ"פ לחוד מהני וא"כ בדרבנן ל"ח לשאלה ומש"ה פריך בתר הכי ממצאו קשור דס"ל בד"ת באמת חוששין לשאלה וא"כ כיון דמה"ת מהני הסברא דהיינו שאבד א"כ שוב מהני הכרת הפאס או די"ל כיון דלשי' הנוב"י חשש שאלה בכלים דל"מ הוא רק מדרבנן א"כ שוב בדרבנן אמרי' היינו שאבד ואף לפמ"ש הנוב"י דאף דדינו דהמבי"ט תלוי בפלוגתת רבי ורשב"ג פסחים ד"י וכ' הנוב"י דשם הטעם רק משום ס"ס ומיירי באינו ממלא כל השדה אך י"ל עיקר טעם הנוב"י די"ל דל"מ נגד חא"א אבל עכ"פ אתרע החא"א ושוב מהני הכרת כלים דבאמת כ' הנוב"י דהטעם דחוששין לשאלה ול"א חזקה כ"מ שת"י האדם הוא שלו משום דיש כנגדה חא"א והכא דעכ"פ נסתלק החא"א מכח הסברא דהיינו שאבד שוב ל"ח לשאלה ועי' בשו"ת נוב"י תנינא סי' קמ"ז עכ"פ הי' ההיתר פשוט אך הכא יש ריעותא דלפי"ד כת"ה רוב מהעדים הם מחללי שבתות ופסול בעבירה ד"ת א"נ בעדות אשה:

הנה באמת נודע שי' הנמ"י פז"ב דרשע שאינו דחמס לית בי' חשש משקר וכשר בעדות אשה כיון דל"צ תו"ע ועי' בקצה"ח סי' נ"ב ובסי' מ"ו מ"ש בנה"מ שם ובפרט כיון דאין בירור שהם מחללי שבת בפרהסיא ובפרט דמפורש בש"ע סי' ל"ד דאינו נפסל מה"ת רק שיודע שד"ז אסור בשבת ושחיובין עליו מיתה ובלא"ה י"ל דסבור שלא נפסל עי"ז ועי' שו"ת בנין ציון סי' כ"ג שכ' דמחללי שבת בזמנינו הם בכלל אומרי מותר וא"כ עכ"פ הוי כעין ס"ס שמא כשי' הנמ"י דרשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה ושמא אינם מחללין במלאכה ד"ת ועכ"פ א"י מחומר האיסור ולא נפסלים רק מדרבנן ובפסול דרבנן כשר בעדות אשה ובפרט דמס' אין להוציאם מחזקת כשרות ועי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' נ"ו ובשו"ת בי"צ סי' פ"ט וסי' קמ"ז ובשו"ת שאי"ע סי' ל' ובבי"צ סי' ס"ה ע"כ יש להקל בזה. אך העיקר שיש לחוש בזה יען דלפי דברי האשה הי' לבעלה צלקת בצוארו והעדים לא מצאו שום סי' א"כ ע"כ אחר הוא דאף דסיד"ר היינו אם נמצא זה הסי' שידעו שהאיש הלז הי' לו סי' זה חוששין שמא אתרמי גם איש אחר שהיה לו סי' כזה אבל להיפך אם ידענו שאיש הזה הי' בו סי' ובאותו איש הנמצא אין בו סי' ע"כ דאחר הוא ועי' שו"ת נוב"י קמא סי' ל"ו שכ' כן בפי' ולפי דברי הנוב"י אף אם העידו עדים בבירור שאיש הזה מת אפ"ה כיון דלא נמצא בו הסי' מחזיקין דעדי שקר הם ומכ"ש היכי דלא הי' בשעת מיתתו רק הכירו את המת בט"ע א"כ י"ל מדאין בו הסי' ע"כ דטעו בדמיון ונהי דאין ב' בנ"א שוים בפרצוף כמפורש בש"ס ובנוב"י במעשה דיאקב פין המובא באריכות בשו"ת צה"ב שבסו"ס בי"מ מ"מ הכא י"ל מדאין בו הסי' ע"כ שכבר הוא אחר ג"י ונשתנה פניו:

והנה אם הי' הסי' בדבר העשוי להשתנות א"כ בכה"ג מפורש בש"ס ב"ב דקנ"ד בהא דא' שמכר נכסיו ומת ובדקו את המת ולא נמצא בו סי' גדלות וקאמר בש"ס דסי' עשוין להשתנות ושמא בשעה שמכר הי' לו סי' וכיון דנכסים בחזקת הלקוחות קיים אין להוציא מהן וכ' בשו"ת הר"ן דאם הי' הדבר עכ"פ בס' אי נשתנה הדבר שוב הוי ס' בקנין ומוקמינן בחמ"ק דרק בסד"ד מוקמינן בחזקת הלוקח כמ"ש ברשב"ם ב"ב דל"ב ועי' בתוס' ב"ב דס"א ובקצה"ח סי' מ"ב ועי' שו"ת בי"ש חו"מ סי' מ"ז אבל בשאר ס' מוקמי' בחמ"ק וע"כ דכיון דהוחזקנו מכח דאין העדים חותמין אא"כ נעשה בגדול דודאי הי' לו סי' א"כ כיון דסי' עשוי להשתנות אין עושה הדבר אף לס' ועי' בא"מ בתשובת הג' בעל ספ"י דאף שהי' שם שינוי שאמר שהוא מלבוב מ"מ כיון שידוע שדרכו בכך לשנות שמו אין משגיחין על השינוי א"כ הי' אפ"ל דסי' עשוי להשתנות לא הי' מחשיב הדבר לס' רק הי' תולין כיון שידעינן דבר ברור עפ"י הכרה בט"ע שהוא יעקב קלוגער וגם ע"י הכרת הפאס א"כ היינו תולין הדבר שנשתנה הסי' לאח"מ דרק תואר פ"פ לא נשתנה תוך ג"י אבל סי' עשוי להשתנות:

אך באמת לאו בכל הסי' עשוי להשתנות ועי' בשו"ת נוב"י קמא סי' נ"א שהביא שי' הראב"ד דרק שומא עשוי להשתנות לאח"מ אבל שאר סי' לא משתני ועיי"ש שכ' די"ל דאחר ג"י אף סי' משתני אבל לפ"ז ממ"נ אם הוא תוך ג' א"כ לא הי' הסי' משתני וע"כ מדלא נמצא בו הסי' ע"כ דכבר הוא אחר ג' וי"ל דנשתנה הסי' א"כ כיון דאף א"נ דהוא יעקב קלוגער מ"מ צ"ל דהוא אחר ג' א"כ שוב אין לנו הוכחה שהוא יעקב קלוגער דאחר ג' אין להכיר בט"ע ולא נשאר רק מכח הוכחת הפאס ובזה שוב י"ל לשי' הריטב"א והב"י דלמ"ד סיד"ר אף בכלים דל"מ חוששין לשאלה:

אך עדין הי' אפ"ל דבאמת כבר הוא אחר ג' מש"ה נשתנה הסי' ובאמת אין כאן הוכחה מצד הפ"פ רק דעכ"פ מה"ת מותרת מכח הכרת הפאס דבכלים דל"מ עכ"פ לא גרע מסי' ושי' הר"מ ז"ל דרק מדרבנן לא סמכינן אסי' ושוב בדרבנן סמכינן ע"ז דכיון שהוא הלך באותו דרך אמרי' היינו שאבד וכדקיי"ל באמת בחמץ בעל ובדק ואשכח דעכ"פ בביטל תולין להקל. אך א"נ דסו' אינו עשוי להשתנות כלל א"כ יש הוכחה דאחר הוא ועי' בשו"ת נוב"י תנינא סי' נ"ו שכ' ג"כ דאם איש הזה יש בו סי' ולא נמצא בו הסי' בדבר שאין עשוי להשתנות ע"כ דאחר הוא ועיי"ש במה"ת שכ' דצלקת הוא דבר שא"ע לשנות לעולם ועיי"ש בסי' ס"ד הביא ג"כ ס' זה אי סי' משתנה אחר ג"י ורמז למה"ק סי' נ"א. אך עיי"ש שמסיק דבאם הקברנים לא ידעו שאיש הזה יש לו סי' א"כ לא היה רמיא עליהם לחפש יפה וכיון שכבר מצאו מקצת סי' סברו דדי בזה א"כ ה"נ כיון שמצאו הפאס והכירו בט"ע ולא ידעו מהסי' לא בדקו יפה ועיי"ש שהביא בשם חכמי עירו די"ל דהשומא הי' תחת השערות א"כ י"ל ה"נ כיון דהצלקת היה תחת הצואר לא מסקי אדעתם לחפש שם אחר סי' וכיון שלא מצאו סי' בכל הגוף לא דקדקו יותר א"כ שוב אין ראיה מהא דהעידו העדים שלא מצאו סימן די"ל כמ"ש הנוב"י כיון דלא ידעו מהסי' שבאותו מקום לא דקדקו בזה ובפרט דהכא עדיף טפי דהסי' הי' במקום מכוסה תחת הצואר ולא הי' נראה רק אם הגביהו הרבה א"כ העדים שלא ידעו מזה י"ל דלא דקדקו בזה ומצינו כמ"פ בש"ס דאימור לא בדקו יפה וא"כ ל"מ א"נ כשי' כמ"פ דסי' עשוי להשתנות אפי' בתוך ג"י א"כ שוב אין ראיה מהא דלא נמצא בו הסי' שוב יש לתלות מכח הכרה בט"ע דהוא יעקב קלוגער. ואף א"נ דרק לאחר ג"י משתנה הסי' א"כ שוב ממ"נ כיון דאין בו סי' ע"כ א"נ שהוא בעל האשה הזאת ועכצ"ל דכבר הוא אחר ג"י וא"כ שוב אין לסמוך אהכרה בפ"פ מ"מ י"ל דתולין שהוא אחר ג' ונשתנה הסי' ואפ"ה יש להתיר דמה"ת ל"ח לשאלה בכלים דל"מ ומדרבנן שוב תולין כיון שהוא בודאי הלך בד"ז א"כ י"ל היינו שאבד. ואף א"נ דסי' אינו משתנה אף לאחר ג' עכ"פ כיון שבלתי הוכחת הצלקת היינו מחזיקין לודאי שבודאי הנמצא זה הוא בעל האשה מכח הוכחת הפאס וגם מכח ההיכר בט"ע ובימי הקור אין הפ"פ משתנה אף לאחר ג' ובפרט שהוא רק ס' שמא הוא תוך ג' וגם כיון שהלך בד"ז וכסברת המבי"ט א"כ שוב תולין הא דלא מצאו הסי' מחמת שלא ידעו מהסי' לא דקדקו יפה והוי מילתא דלא רמיא ובפרט שהוא במקום מכוסה לא דקדקו בו א"כ כיון שעכ"פ אפ"ל ד"ז מה שלא מצאו הסי' שלא יסתור ההוכחה שהוא בעלה של זו עכ"פ מכל הנ"ל ובפרט דבירושלמי פסק דסי' משתנין לאחר מיתה ועי' בישוע"י אה"ע שהאריך בזה ועי' שו"ת בי"צ סי' ק"מ א"כ אם נוכל עכ"פ לחשוב הדבר לס' אם העדים כשרים עכ"פ מה"ת אזי לפענ"ד יש מקום להתירה זולת אם יתברר שהעדים הם בודאי פסולי ד"ת אז אאפ"ל כי דעת הנה"מ סי' מ"ו דלא כהנמ"י ורק שאר רשע פסול ג"כ בעדות אשה אבל אם העדים הם כשרים ועכ"פ אינם ודאי פסולים יש לצרף שי' הנמ"י ולהתיר האשה מכבלי העיגון. אך יען שהענין חמור מאד לזה יציע הדבר לפני גדול א' כאשר יסכים לזה אזי גם אנכי אצטרף בזה וישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א כנלע"ד ברור בס"ד לדינא והש"י יצילנו משגיאות:

בעה"ח יום ועש"ק יתרו תרס"ב לפ"ק פה ראדימושלא. והנני ידידו"ש הק' ש

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל והגליל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה