אור ברסלב
מהרש חלק א סימן נ

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן נ

סימן מט

שוכ"ט לכ"ק ה"ה הרהמאה"ג הצדיק המפורסים בוצ"ק חו"פ בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' משה ה"ש שליט"א אבד"ק שינאווא יע"א. ולהרב החו"ב המפורסים וכו' מוה' אליעזר נ"י מוצד"ק הנ"ל:

בדבר שאלתם באשה א' שנולד לה מיחוש השבר ל"ע והדקין נופלים לה לבית החיצון והיא בעצמה מכנסת הדקין בידי' למקומם ובכ"פ שהדקין נופלים לביה"ח ומכנסת אותם למקומם יוצא ממנה דם ונכתם ונתלחלח חלוקה בכתמים גדולים וגם כמ"פ כשעוסקת בצרכי הבית ביגיעה רבה כשיושבת לפוש מוצאת דם בחלוקה וא"א לה לטהר לבעלה כי קודם שמלאו ימי הספירה שוב מוצאת כתמים מחמת נפילת הדקין והאשה אומרת שברי לה שזו הכתמים אינם מהמקור וזאת א"י אי גם בית הרחם נופל לה לביה"ח ושאלה למילדת וגם לרופאים בקיאים והם שפטו שדם הלז אינו מהמקור זה תורף שאלתם:

הנה מצד דאומרת האשה דברי לה שדם זה אינו מהמקור. הנה באמת מפורש ברמ"א סי' קפ"ז סעיף ו' דאם אומרת ב"ל שאין דם זה בא מהמקור נאמנת וטהורה אך בדג"מ שם משיג ע"ז הדין ועיי"ש בחוו"ד ס"ק י"ב שכ' דאין לסמוך ע"ז כשאין לה מכה. ובאמת מצד הסברא אאפ"ל ע"ד וכי ידי' בפנים שתדע מהיכן בא הדם ובפרט שבאמת רוב דמים מן המקור וי"ל דא"ל נאמנות נגד הרוב ואף שכ' בפנ"י קידושין דס"ג דע"א נאמן נגד הרוב ובאמת לשיטת התוס' בכמ"ק דעיקר נאמנות ע"א באיסורין הוא נלמוד מוספרה לה וע"כ נשמע דמהני נגד הרוב בכ"מ ודלא כשיטת הנוב"י ובאמת י"ל דכ"ז למ"ד דנדה ל"ח נגד ח"א וכמ"ש התוס' וא"כ נלמוד נאמנות ע"א מוספרה לה ושפיר י"ל דעכ"פ נגד רוב מועיל אבל למ"ד דנדה חשיב ח"א ורק אפ"ה א"ל מנדה לבעלמא דש"ה דא"א בע"א דקשה הדבר לבדוק תמיד ע"י אחרים וכמ"ש הרמב"ן לפ"ז י"ל נהי דנדה נאמנת נגד הרוב היינו לומר שראתה דם טוהר אף דרוב דמים טמאין באשה כשי' הראב"ד ז"ל אבל בעלמא שפיר י"ל דא"נ נגד הרוב וגם בלא"ה י"ל כמ"ש הח"ס דבנדה כל האיסור הוחזק רק על פי' דאף אם ראינו שדם שותת ויורד מ"מ שמא לא ארגשה. ובאמת בתשו' כ' בהא דנסתפקו המפורשים לענין הא דאמרה טמאה אני דל"מ חזרה בלי אמתלא ונסתפקו היכי דעברו ימים שתוכל לספור ולטבול אי מהימנא לומר דלא ראתה נדה במיגו דטבלתי. ולפ"ז י"ל א"נ דנדה חשיב איתחזק איסורא ובאמת בכה"ת א"נ ורק הכא הוא ענין חידוש משום דלא אפשר וכמ"ש בשו"ת בי"צ אה"ע דזה תלוי בפלוגתא אי דנין אפשר משא"א ועיין שו"ת עט"ח סי' ד' א"כ לפ"ז כל נאמנות אשה לענין ספירת נקיים הוא ענין חידוש ובמידי דחידוש ל"א מיגו כמ"ש בתוי"ש כתובות ד"כ ובר"ן קידושין דס"ד. בקיצור שיש בזה מחלוקת אי ע"א נאמן נגד רוב ובפרט במידי דא"א לה לידע בבירור בודאי דאאפ"ל ע"ד:

והנה מצד דהמילדת והרופאים אמרו שאין זה מהמקור. הנה בענין נאמנות רופאים הנה מפורש בש"ע דאם תרצה להתרפאות מהני רק קודם שנתחזקה אבל אחר שנתחזקה ברופא ישראל מחולקים הריצב"א וסה"ת אבל ברופא עכו"ם בודאי לא מהימן. ובח"ס בחי' לע"ז דל"א כ' כיון דהם למדו חכמת הניתוח בגופן של עכו"ם אין ללמוד מזה לגוף ישראל דטבע ישראל ועכו"ם אינו שוה כמפורש בש"ס ע"ז דל"א ועיי"ש בתוס'. ועיין שו"ת ח"ס סי' קנ"ג שכ' דאף לשי' הריצב"א דוקא באומר שהועילו הרפואות וכבר איתמחי גברא שריפא כבר ג' נשים מחולי זה אף די"ל איכא גופא דלא מקבל סמא מ"מ י"ל דמהימן אבל לומר שאשה זו יש לה מכה מנין יודע זה והביא דברי הש"ס נדה דכ"ב דאמרו הרופאים אשה זו יש לה מכה במעי' ואמרו חכמים תטיל למים אם נימוח טמאה והנה שם ל"א הרופאים על גוף פרטי רק על כוללת העולם שצורות הללו באים ממכה וצורתן מוכחת עליהם ואפ"ה אמרו חז"ל דא"ל ע"ד רק לבחון אם יהי' נימוח במים וכמ"ש בזה בשו"ת הרא"ש כלל ב' וכמ"ש בשו"ת מהרמ"ל סי' קי"א ועיין בשו"ת מע"צ סי' ל"ד ובחי' ח"ס שבת דס"א. ואף שכ' בשו"ת ד"ח סי' ל"ה דשם הרופאים אמרו רק שמכה זו דרכה להוליד צורת הללו אבל אין דרך מכה זו להוציא דם ולכן בחנו חז"ל להטיל למים ואם נימוחו נתברר דהוא דם דצורות אלו שבאים מחמת מכה אין דרכן להתמעך וכיון שנימוח ע"כ דדם הוא ושוב אין לתלות שמן המכה הוא דהא ל"א הרופאים שמכה זו דרכה להוציא דם רק צורות ואפ"ה לולא דברי הרופאים לא הי' מועיל אף אי לא הי' נימוח דשמא אם בא הדם בצורה כזו אין דרכה להיות נימוח רק ע"י שלא נימוח נתברר דבאמת הוא מין צורה ושוב נאמנים הרופאים לומר דצורה כזו באה מהמכה ומוכח באמת דהרופא נאמן לומר שיש לאשה מכה שמוציא דם ובאמת אי הי' הרופא אומר שיש לה מכה שמוציא דם אז אף אם הי' נימוח ג"כ הי' טהור:

ובאמת הוא דבר נחמד בפי' הש"ס ובעיקר הדבר כבר קדמו בשו"ת ח"ס סי' קמ"ד דאף לשי' הרשב"א וסייעתי' דל"צ שיהי' ידוע שמכתה מוציא דם מ"מ עכ"פ בעי שיהי' ידוע שהוא מכה כזו שדרכה להוציא דם באשה אחרת עכ"פ ועיי"ש בסי' קמ"ב שהביא ג"כ דברי הט"ז ס"ק י' א"כ הכא של"א הרופאים כלל שדרך מכה כזו להוציא דם רק צורות א"כ שפיר הוצרכו להטיל למים כדי לברר אם הוא צורות אבל באמת י"ל דאם אומר הרופא שיש לה מכה שמוציא דם שפיר י"ל דנאמן ורק לשיטת הרשב"א סגי אף אם אין אנו יודעין שמוציא דם באשה זו ולהחולקים בעי שיגיד שבבירור מוציא דם באשה זו וכפי המבואר בפוסקים ולהלן נדבר מזה:

ובפרט שאפ"ל עוד דאף לפי"מ דמוכח דלענין רדמ"ת אחר שנתחזקה ל"מ נאמנות הרופא שם כבר איתחזק איסורא וי"ל דגם עד כשר א"נ ואף דרדמ"ת לשי' כמ"פ אינו רק איד"ר ולשי' הנוב"י נגד ח"א דרבנן ע"א נאמן מ"מ בשו"ת ח"ס אה"ע סי' ג' חולק ועיין שו"ת בי"ש סי' ע"ז ובפרט דרדמ"ת יוכל לצמוח איסור ד"ת וכדמשמע בח"מ סי' קי"ט ועיין שו"ת ח"ס סי' קנ"ג אבל הכא דאומר שיש לה מכה א"כ לדבריו לא התחיל איסור כלל א"כ י"ל דגם באיסור ד"ת נאמן דסברת אומן לא מרע אומנתו חשיב עכ"פ כמו רוב ומהני אף באיסור ד"ת וכמו דלשי' כמ"פ מהני קפילא באיסורין ועיי"ש בח"ס סי' קנ"ח וסי' ק"ס וסי' קע"ח. ובעיקר סברת הד"ח הנ"ל מפורש ד"ז בשו"ת בש"ר בתשו' הרשב"א להרא"ש בסי' ק"ו דהרופאים בעצמם ל"א בבירור שיש לה מכה רק אמרו שאם לא הי' נימוח במים ובאמת הוא צורות מהמכה אבל הם בעצמם ציווי להבחין הדבר במים כדי לברר אי הוא דם שנתקשה או צורות. ועיי"ש בתוספי הרא"ש:

בקיצור הדבר אם הרופא אומר בבירור שיש לה מכה שממנה בא הדם אז י"ל אשי' כמ"פ דמועיל נאמנות הרופא אף ברופא עכו"ם ובפרט היכי דלא ארגשה כ' בשו"ת רח"כ בסופו דנאמן אף רופא עכו"ם דבאיד"ר דעכו"ם מסל"ת נאמן עכ"פ ל"ג נאמנת רופא עכו"ם מדיבור עכו"ם מסל"ת ודוקא לענין רדמ"ת דהוי ח"א אז אף עכו"ם מסל"ת ל"מ מש"ה י"ל דרופא עכו"ם ג"כ א"נ אבל הכא דאומר שבא מהמכה ולא התחיל האיסור בכה"ג באיד"ר עכו"ם מסל"ת נאמן ה"ה דרופא עכו"ם נאמן ועי' ביו"ד סי' צ"ח בש"ך ובשו"ת כני"ח סי' נ"ג לענין נאמנות ערכאית בעדות עגונה א"כ מכ"ש בכתמים דקילי בודאי דנאמן הרופא לומר שבא מהמכה. וגם אף בבא בהרגשת זיבת דבר לח לכמ"פ זה ל"ח הרגשה כנודע א"כ נאמן הרופא אך כ"ז אם הי' הרופא אומר בבירור שיש לה מכה שמוציא דם אז בודאי הי' אפ"ל ע"ד ואף אם הי' אומר רק שיש לה מכה ועכ"פ הוא ממין המכות שמוציא דם בשום פעם אז ג"כ הי' אפ"ל, ל"מ היכי שאינה מוצאת רק כתמים א"כ בכתמים כ' כמ"פ דגם כאב לחוד מהני לתלות בו ובפרט מכה אעפ"י שא"י אי מוציא דם מפורש ברמ"א סעיף ה' דכתמים תולה בכל וכ' הש"ך אף בשעת וסתה ואף אי היתה מוצאת בעד הבדיקה מ"מ כיון דלא הי' הרגשה ברורה דאף דאמרי' דהי' בהרגשה וכסבורה הרגשת עד הוא מ"מ מפורש בט"ז סי' ק"צ דכ"ז באם בודאי בא מגופה מהמקור אז תולין דטעתה בהרגשת עד אבל ביש מכה שפיר הוי ס"ס שמא מהצדדין ושמא מהמקור וכמפורש ברמ"א ואף דהש"ך חולק מ"מ כ' האחרונים דעכ"פ חשיב ב' צדדים להתיר ומהני ח"ט ובפרט אם יש לה וסת דעת הרמ"א דאף בהרגשה מ"מ היכי דהמכה הוא במקור מהני אף לענין נקיים וכמ"פ פסקו כשי' הרמ"א ובפרט בא"י לטהר לבעלה כ' כמ"פ דגם הש"ך ז"ל מודה בכה"ג וכמ"ש בס"ט סי' קפ"ז בשם השב"י והארכתי בזה. אך הכא נראה שהרופא אינו אומר שיש לה מכה רק שאומר שאין דם זה מהמקור אם כונתכם שאומר שדם זה מהצדדין הוא או מהעלי' בזה בודאי א"ל נאמנות דחוץ מזה דהוי נגד הרוב גם כיון שא"י לידע זה בבירור בודאי דא"ל נאמנות אך הכא נראה שהרופא וגם המילדת כונתם דבא הדם מחמת נפילת הדקין לביה"ח:

והנה צ"ל הדבר מהו ענין השבר באשה זו אי הכונה שרק הפריסה נתקרע והדקין יוצאין מהפריסה בזה כ' כל הפוסקים דהעתקת הדקין אין דרכן להוציא דם כמ"ש בשו"ת מע"צ סי' ל"ד מובא בס"ט ס"ק ד' דזה ל"ח אף כמכה שא"י אי מוציא דם דעכ"פ בעי שיהי' מכה זו דרכה להוציא דם בשום פעם וביותר מפורש הדבר בס' תפ"י על נדה ועי' שו"ת ח"ס סי' קמ"ד שכ' דאם הרופאים אומרים שיש לה התקשות הכבד זה ל"מ אף לשי' הרשב"א דזה ל"ח כלל בכלל מכה שדרכה להוציא דם ובפרט ב"מ דאין מוחזקין כ"כ בדם כמ"ש בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרפ"ט דב"מ שנמלחו ביחד עם כבד דנאסרו הב"מ ועי' בהג"ה יד"ש יו"ד סי' ע"ה מכ"ש דא"ל שבכ"פ הדם בא מהב"מ אך אם הוא חולי השבר המוזכר בפליתי היינו שגוף המקור נופל לביה"ח אז יש קולא גדולה כפי המבואר ברא"ש נדה שי' הר"ש דאם המקור חוץ למקומו אז דם נדות שבתוך החתיכה טהור ואם אז בשעה שהחתיכה בביה"ח אף בנמצא דם ויוצא לחוץ טהור דמזה בעצמה שבעת שהמקור נופל למטה יוצא דם ובשעה שהוא במקומו א"י דם עי"ז הוי כנתברר שבשעה שנפל המקור הי' בו דם ודם זה טיהרה התורה ושוב אף באם יוצא אח"כ לחוץ ויש לחוש שמא עתה בא מתמצית הגידים שנבלע דרך האברים ודרך המקור מ"מ כיון שיש דם טוהר לפנינו שוב תולין להקל וכמו דתולין במכה וכמ"ש בח"ס סי' קמ"ה ודלא כהנוב"י ועיי"ש בסי' קמ"ד. והנה אף דלכאורה לשי' הח"ס עכ"פ לא עדיף מיש לה מכה שמוציא דם ול"מ בשעת וסתה דא"כ לא תטמא מעולם אך באמת י"ל דכ"ז שייך כשהמקור הוא במקומה אז שפיר י"ל כיון דאז עלולה לראות דם מהמקור ועכ"פ חשיב נגד רוב שפיר לא תלינן במכה אבל הכא דגם הדם טהור הוא מהמקור שפיר תלינן ובפרט לפמ"ש הח"ס שם דזה ל"ח כלל הרגשה א"כ ליכא חשש ד"ת בודאי דיש להקל אף בשעת וסתה. בפרט לשי' הט"ז כ"ז שהמקור הוא שלא במקומו לא טימאה התורה כלל שום דם נדות ומ"ש הב"ח דאם לא בדקה א"ע בשעת נפילת המקור י"ל שמא כבר היה הדם בביה"ח. לפלא הא לבעלה ל"א כותלי ביה"ר אוקמה דם ורק בשעת הפסק טהרה אז מחמירין. בקיצור הדבר כמ"פ סומכין אשי' הר"ש ואף הח"ס שחושש לשי' הר"מ ז"ל מ"מ כ' דבאם לא הי' רק הרגשת זיבת דבר לח דזה ל"ח הרגשה לשי' כמ"פ בזה סומך א"ע אשי' הר"ש. אבל בהרגשת פתיחת המקור דהוי ודאי איסור ד"ת לא רצה לסמוך אשי' הר"ש. א"כ מכ"ש הכא שנראה דלא הי' שום הרגשה רק כתמים לחוד א"כ בודאי דאפ"ל אשי' הר"ש. ואף להנוב"י דאינו סומך אשי' הר"ש מ"מ כ' שם דאם חולי השבר הוא מהעתקת העליה עכ"פ חשיב כמכה שא"י אי מוציא דם ואם הוא בלא הרגשה חשיב עכ"פ ס"ס. ובפרט הכא דלא מצאה ע"י בדיקת עד רק כתמים לחוד בודאי דמהני מכה אף שא"י אי מוציא דם כמפורש בש"ע:

א"כ נלע"ד דיש לשאול לרופא מומחה אם יאמר שהוא רק ענין קריעת הפריסה א"כ ז"א ענין להוצאת דם כמ"ש כמ"פ וביותר בשו"ת מע"צ שם ובכה"ג שאין ד"ז מוציא דם בשום אשה א"ל ע"ז אף לענין כתמים אבל אי נאמר שהוא ענין העתקת המקור ממקומו ואז אם בשעה שהחתיכה הוא במקומו הראוי אינה מוצאת כתמים רק כשהיא חוץ למקומו אזי מוצאת אז בזה יש עמוד גדול לסמוך אשי' הר"ש. ובפרט בכתמים דקילי דמהני לכ"ע מכה שא"י אי מוציא דם והכא כיון שבכ"פ שהוא במקומו אין מוצאת ורק כשהיא חוץ למקומו אז רואה. נראה מזה שיש שם דם בחתיכה זו וע"כ דדוחקת החתיכה למעלה אז יוצא הדם ובכה"ג בודאי הרופא נאמן חוץ לזה דרוב הפוסקים פסקו דרופא נאמן היכי שאומר שיודע בבירור שממקום זה בא הדם היינו ממכה וכמש"ל משו"ת בש"ר ובפרט לענין כתמים דזה עדיף עוד מרואה ע"י בדיקה שלא בהרגשה דשם עכ"פ שייך לומר הרגשת עד הוא ואפ"ה כ' בשו"ת רח"כ דנאמן הרופא מכ"ש הכא לענין כתמים דרבנן בודאי נאמן ורק ברדמ"ת דהוי נגד ח"א. ובפרט שכ' הרדב"ז הובא בס"ט ובח"ס בכמ"ק דהיכי דיש רגל"ד לכ"ע נאמן הרופא והכא עכ"פ ע"י שרואה תמיד רק בשעה שהמקור חוץ למקומו יש רגל"ד שמחתיכה זו בא הדם א"כ לכ"ע נאמן הרופא ואף שבגוף הדבר בדם שבא מהמקור אף כשהיא חוץ למקומו הר"מ ז"ל מחמיר מ"מ לענין כתמים דרבנן בודאי י"ל אשי' הח"ס וכמ"פ הסומכין אשי' הר"ש ואף דבשו"ת עט"ח מחמיר וכן בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ס"ג מחמיר היכי דרק מקצת המקור נעקר עיי"ש. מ"מ לענין כתמים דקילי י"ל דגם הוא ז"ל מודה. בקיצור אם הוא רק קריעת הפריסה ע"ז אין מקום להתיר ואם הוא כעובדא דהר"ש לפי' אמירת הרופא בודאי דיש לסמוך ע"ז בכתמים דרבנן עכ"פ. אך עכ"פ אחר שיגיע זמן וסתה בעי הפסק טהרה ובדיקת יום ראשון שיהיה נקי דהא כ' החו"ד בסי' קצ"ו דגם ביש לה מכה שמוציא דם בודאי מ"מ בעי הפסק טהרה ובדיקת יום א' שיהי' נקי ואף דבס' אב"מ סי' כ"ג חולק ובשו"ת ח"ס סי' קע"ז מסכים ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קס"ד:

עכ"פ אי נולד לה המכה בשעה שהי' מעיינה סתום נהי דאח"כ הגיע זמן וסתה מ"מ אם כבר עברו ימים שאין דרך וסתה למשוך כ"כ מועיל בדיקת הפסק טהרה אף אי רואת דם מהמכה אך אם כבר היתה נדה קודם שנולד לה המכה בזה פוסק כהחוו"ד עיי"ש. א"כ לכאורה הכא אף אם יגיע זמן וסתה ותראה כדרך כל הנשים היינו אף כשהמקור יהי' במקומו הראוי ואז תהי' טמאה ושוב אח"כ בשעת הפסק טהרה תהי' המקור חוץ למקומו א"כ לשי' הא"מ והח"ס אפ"ל אף בלי הפסק טהרה כראוי אך באמת ז"א דבשלמא שם כשיש לה המכה באמת א"כ אף בשעת וסתה הי' ס' שמא דם זה בא מהמכה רק דאסרנו מכח הסברא דלא תהי' טמאה לעולם אבל עכ"פ אחר שעבר זמן וסת הוי כעין ס"ס שמא גם אז היה מהמכה ושמא עכ"פ עכשיו דם מכה הוא ועיי"ש בא"מ מה שהסביר הדבר דזה הוי כמו מכה עוברת דאח"כ ניתלי במכה ועיי"ש בח"ס סי' קע"ז שהאריך כיון דרק לחומרא לא תלינן בשעת וסת במכה לכך סגי עכ"פ אף בלי הפסק טהרה אבל הכא בזמן וסתה הי' המקור במקומו ואז לא הי' שום מקום לתלות להיתר דכשהמקור במקומו ליכא דם טהור כלל א"כ הוחזקה בטומאה ודאית ושוב בעי הפסק טהרה ברור ועכ"פ יום א' נקי ועיי"ש בס"ט שהחמיר ג"כ בתוך ז"נ שקשה לתלות במכה נהי דבמכה שאינה עוברת תלינן אף בג"י הראשונים מ"מ עכ"פ בעי הפסק טהרה ברור ועכ"פ יום א' נקי ועיי"ש בס"ט שהחמיר ג"כ בתוך ז"נ שקשה לתלות במכה נהי דבמכה שאינה עוברת תלינן אף בג"י הראשונים מ"מ עכ"פ בעי הפסק טהרה ויום א' נקי ובפרט דהכא אינו מכה ברורה וכמ"פ חולקים אשי' הר"ש העע"ח והד"ח בסי' ס"ג נהי דבכתמים דרבנן סומכין ע"ז אבל עכ"פ בעי הפסק טהרה ויום א' נקי ובשאר ימים לדעתי טוב שלא תבדוק דבדיעבד לשי' רוב הפוסקים סגי בבדיקת יום א' הגם דאנן פוסקין דעכ"פ בדיקת יום א' וז' מעכב מ"מ זה הוא רק מחמת חומרא ובמקום דלא אפשר מוקמינן אדינא ועי' בט"ז יו"ד סי' נ"ב ובתשובה להראבד"ק סאניק הארכתי בזה:

בקיצור אם יגיד הרופא שאשה זו יש לה עקירת המקור ומזה בא הכתמים אז יש להקל ואח"ז וסתה עכ"פ תפסוק בטהרה ויום א' יהי' נקי לגמרי ובשאר הימים לא תבדוק כלל בשעה שיהיה המקור חוץ למקומו כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא והש"י יצילנו משגיאות:

בעה"ח ד' ויחי תרס"ג לפ"ק פה"ק ראדימושלא. והנני ידידם דו"ש הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה