אור ברסלב
מהרש חלק א סימן מט

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן מט

סימן מח

להרב המאה"ג חו"ב חו"פ המפורסים בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' מרדכי דוד נ"י אבד"ק זמיגרוד יע"א:

בדבר שאלתו באיש א' מק' סטראפקיב ושמו יצחק יוסף אשר מכמה שנים הי' דר בעיר אשיק הסמוך לקהלתו ואחר חג הפסח תרמ"ז נסע מביתו למדינת הגר לקבץ מעות עבור צרכי נישואין בתו אשר היא כעת אצל אחיו בגארליץ והי' בדרך הוליכו בשבת הא' בגארליץ ומשם נסע לסטראפקוב ליטול פאס ומשם הי' בדעתו ליסע לדרכו ונשמע אח"כ שביום ג' אמור נהרג ר"ל בדרך אצל היער והוא הדרך שבין עיר וואראנאוו לבין עיר מיהאליוויטץ ובנו מגארליץ אמר כי אביו הי' אצלו ש"ק ונטל כתב מליצה מהרב דשם ואמר שיסע לסטראפקוב ליקח פאס ומשם יסע לדרכו ותמיד הי' דרכו נוסע לק' מיהאלוויטץ כי סמוך לשם הי' דר בנו א' ובתו היתה משרתת בק' הנ"ל ונמצא ההרוג בדרך אצל יער שבין עיר וואראנאוו ובין עיר מיהאליווימץ אשתו אומרת שקודם שהלך מביתו אמר שיסע לסטראפקיב ליקח פאם וכששמעה מהסיבה ר"ל הלרה לשם להתוודע המעשה ואמרה שראתה איש א' מדאברא ואמר לה שהלך עם בעלה רי"י ביום ב' אמור לעת ערב סמוך לק' דאברא והוא הלך לביתו והוא הלך להדרך שבין עיירות הנ"ל ונתוודע לה שלן בקרעטשמי ובבוקר הלך משם ולערך חצי פרסה משם נהרג ונסעו דרך שם ד' יהודים וראו איש הרוג שוכב על הדרך וא"י להכירו כי הי' פצוע בכל פניו והוליכו אותו לק' וואראנאוו והזעקיל אשר הי' מונח אצלו פתחו וראו הפאס שמו יוזקאס ואמרו בודאי הוא רי"ו וא"י להכירו בטוב ומצאו מונח במנעלים וזאקין וצילקיס וב' בעקשיס א משי למטה וצייגוני למעלה כן אמרו האנשים שמצאו אותו ואמרה האשה שכן הלך מלובש בביתו והאיש מדאברי אמר כי ג"כ ראה אותו מלובש בשני זיפיציס ביום ב' הנ"ל לעת ערב. עוד העיד איש א' מסטראפקוב כי הי' שם בש"ק פ' אחרי וביום א' לקח פאס חדש שמו יוזקאס. גם יש גב"ע מהבד"צ דק' וואראנאוו מהאנשים שהי' אצלו בעת קבורתו ואמרו כי נמצא כתב מליצה מהרב מגארליץ ונכתב רק שמו יצחק יוסף ולא שם עירו ויש לו בת ראוי' לנישואין אשר היא כעת אצל אחיו בק' גארלוץ ונכתב הכתב ביום כ"ד למב"י גם נמצא אצלו רייזע פאס אשר לקח מסטראפקיב גם נמצא אצלו סידור קטן וטלית וב' זוגות תפילין ופרשיות מתפילין ישנים גם שטריימיל ובגדיו אשר הי' לבוש בהם נתנו לתוך קברו כי הי' מלאים דם ושאר חפצים הנ"ל הם אצל שרי המשפט ושאלו על סימני גופו ואמרו כי ראשו נגד פניו הי' קרח מבלי שערות רק לצד הקדקוד מאחריו הי' מעט שערות גם הי' לו על רגל השמאלי לצד מטה אחר הארכובה איזה פלעקין אדומים שנשארו לו מאיזה כאב גם הי' לו שבור לצד השמאלי והאשה אמרה מקודם כל הסי' מהסידור ושאר החפצים שהי' לבעלה ואמרה כי מכרת כל החפצים בט"ע גם טאביק ביקסיל מכרת בט"ע והאשה אמרה שהגידה מאודם כל הסי' היינו מרושם ברגל השמאלי למטה מארכובה וגם משבר גם מקרחה בראשו גם הכירה בט"ע כל הבגדים. אך אין מבורר אי מצאו הפאס והכתב מליצה בהבגדים שהי' לבוש בהם או בהזעקיל. גם אין מבורר אם הכירה כל החפצים בט"ע זה תורף שאלתו:

והנה לכאורה יש איזה צדדי היתר א' י"ל כיון שראו אותו הולך בדרך הנ"ל שבין עיירות הנ"ל ונמצא אח"כ הרוג נימא שבודאי הוא האיש שהלך בדרך זה ועכ"פ מותר מה"ת דאמרי' היינו שאבד היינו שנמצא וכמ"ש המבי"ט. עוד יש צד היתר מצד סי' הגוף וי"ל דהוי סי' מובהקים וי"ל עוד מצד סי' כלים או ט"ע דכלים ויש לדון על כ"א מהנ"ל אם מועיל ועכ"פ אם כ"א באפי נפשי' ל"מ אבל עכ"פ אי מהני בצירוף כל הסי'. הנה דין הא' במי שנאבד בדרך הזה ונמצא הרוג דאמרי' היינו שאבד היינו שנמצא ועדיף ממשאל"ס ובשו"ת שב"י סי' י"א מביא ראי' מפלוגתת רבי ורשב"ג גבי שדה שנאבד בה קבר. והנה באמת בש"ס פסחים ד"י גבי על ובדק ואשכח קאמר הש"ס פלוגתתא דרבי ורשב"ג והטור פסק בלא ביטל צריך לחזור ולבדוק וקשה לכאורה הא קיי"ל הלכה כרבי מחבירו. ובאמת כ' ץ ו בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' מ"ו דטעם דרבי משום ס"ס וס"ל דאף ברה"י מהני ס"ס וכ' בשו"ת בית אפרים סי' י"א דס"ל כמ"ש המבי"ט בקרית ספר דס"ס ברה"י טמא רק מדרבנן ובדרבנן שוב מהני סברת היינו שאבד היינו שנמצא. ולכאורה קשה דא"כ מאי קאמר הש"ס ע"ז פלוגתא דרבי ורשב"ג הא שם עיקר הטעם משום ס"ס:

אך באמת י"ל דלשיטת הרמב"ם בטעם הס"ס משום דס' הראשון מה"ת לקולא א"כ בס' ברה"י דס' הא' אסור מה"ת שוב אף ס"ס ל"מ אבל לשיטת הפוסקים דס' אסור מה"ת א"כ ע"כ דטעם הס"ס משום רוב ומהני ברה"י עכ"פ מה"ת וכדמפורש בש"ס גבי ט' צפרדעים דרוב מהני ברה"י ורק שם הטעם משום קבוע א"כ רק מדרבנן מחמירין ועיין בפנ"י כתובות בקו"א ובפמ"ג בפ"כ לאו"ח ובס' ש"ה א"כ י"ל דסוגיות הש"ס דפסחים אזיל אליבא דמ"ד בעי חתיכה מב' חתיכות ולדידי' אפ"ל בטעם הס"ס כשיטת הר"מ ז"ל א"כ ע"כ דס"ס ברה"י טמא מה"ת וא"כ ע"כ דטעם דרבי משום סברת היינו שאבד הוי כבירור ושוב אף בלא ביטל מהני אבל הטור שפסק ס' ד"ת מה"ת לחומרא א"כ ע"כ דטעם הס"ס משום רוב ומהני ברה"י עכ"פ מה"ת א"כ שוב עיקר טעם דרבי משום ס"ס ורק מדרבנן מהני סברת היינו שאבד ושפיר פסק בלא ביטל בעי לחזור ולבדוק אף דפסק שם כרבי וא"ש הכל. ובאמת עפ"ז י"ל קושית הפנ"י בהא דפריך הש"ס כתובות ד"ט ואמאי ס"ס הוא והקשה דהא ס' תחתיו הוי נגד חה"ג ולשיטת הסוברים דס"ס נגד חזקה אף באם רק ס' א' הוי נגד חזקה ג"כ ל"מ עיין שו"ת נוב"י מהד"ת סי' ו' ובפמ"ג וחוו"ד סי' ק"י א"כ אמאי מהני הכא ס"ס. אך לטעם הר"מ י"ל דלשיטת התוס' ל"צ ס"ס המתהפך א"כ בשלמא באם ב' הס' הם נגד חזקה א"כ בכל ס' שתתחיל לדון יהי' מה"ת לחומרא א"כ א"א לבוא לסד"ר אבל אי ס' א' אינו נגד החזקה א"כ מתחילין לדון בס' הב' ולא נשאר רק סד"ר ובדרבנן שוב הוי לקולא אף נגד ח"א אך באמת לשיטת הפוסקים דאף סד"ר נגד ח"א ל"מ א"כ נסתור ד"ז:

משום דס'

אך באמת כ' כמ"פ דאי הטעם שחז"ל לא תיקנו על הס' א"כ אי חזקה ל"ח בירור א"כ י"ל אף נגד ח"א וז"ב. אך נודע פלוגתת ר"י ור"א כתובות די"ג אי לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דר"י מכשיר ור"א פוסל וכ' המפורשים דאי חזקה הוי בירור מהני מא' לשני אבל אי ל"ח בירור ל"מ מא' לב' ולפ"ז א"ש דלדידן דקיי"ל כר"י דמכשיר ע"כ דהוי בירור א"כ אף סד"ר נגד ח"א הוי לחומרא א"כ ל"מ אף בס' א' נגד חזקה אבל ר"א לשיטתו דפוסל בבתה ע"כ דל"ח בירור א"כ סד"ר אף נגד ח"א הוי לקולא ושפיר מהני הואיל דס' אונס הוי שלא כנגד החזקה וז"ב ונכון:

נחזור להנ"ל דלפ"ז י"ל לשיטת הטור הכא בהרוג אף לרבי לא סמכינן אסברת היינו שאבד. ועוי"ל באמת להיפוך דטעמא דרשב"ג משום דאפשר לברר וס"ל דסברת היינו שאבד הוי כעין רובא וחזקה להתיר והיכי דאפ"ל צריך לברר וכמ"ש הב"י וראי' מרוב מצויין מש"ה קאמר הש"ס דאף בחמץ לרשב"ג צריך לברר. דגם הכא צ"ל וקיי"ל בש"ע סי' תל"ז כדעת הר"ן דצריך לברר ואף שי"ל דדוקא באם הס' על עיקר הבדיקה אז ל"מ חזקה היכי דאפ"ל אבל בס' על ככר א' שכבר נבדק כהלכתו שפיר מהני וכמ"ש בט"ז סי' ל"ט לענין ס' בגב דדוקא אם הס' על כל הריאה אז ל"מ ח"ה אבל אם הס' על מק"א מהני ח"ה דל"ש יותר שיהי' במקום האוסר ועיי"ש בל"ש ובפר"ת. מ"מ הכא בשעה שעל נסתר הח"ה ושוב בעי בירור שנבדק וכנודע מ"ש הכ"מ דבבדיקת חמץ ל"א סד"ר להקל לפי שעיקרו ניתקן על הס' אבל בביטל דלא הוי רק מדרבנן נהי שי"ל דגם סד"ר צריך לברר ובפרט הכא לדעת הר"מ ז"ל ל"א בזה סד"ר להקל מ"מ בדרבנן מהני סברת היינו שאבד דבדרבנן בוש חזקה א"צ לברר וכמ"ש הנוב"י דבס"ס בדרבנן בודאי ל"צ לברר וה"ה הכא. והב"א כ' בפשיטות דס"ל להטור דסד"ר א"צ לברר ולפענ"ד ז"א רק כמ"ש. ולפ"ז פליגי רבי ורשב"ג אי חזקה צריך לברר ושפיר פסק הטור כרשב"ג כיון דסתמא דש"ס גבי חזקתו בדוק משמע דצ"ל וכמ"ש ברוב מצויין:

נשמע דלפ"ז היכי שאאפ"ל אף לרשב"ג מהני סברת היינו שאבד א"כ הכא בהרוג י"ל דאף לרשב"ג סמכינן אסברא זו. אך עדין י"ל דכיון דעכ"פ קיי"ל דהיכי שאפ"ל לא סמכינן אסברת היינו שאבד א"כ ע"כ דלא עדיף מחזקה להתיר א"כ י"ל הכא דהוי נגד חא"א ל"מ והרשב"א ז"ל בעצמו כ' דש"ה דיש להקבר אחר ח"ה. אך י"ל דבאמת הוי ס' ברה"י ול"מ חזקה ומדסמכינן עלה ע"כ דחשיב בירור ושוב יועיל אף בבשר הנמצא. אך באמת נהי דמקיל רבי משום דליכא עכ"פ חזקה לאיסור ואדרבה יש חזקה להתיר וסברת היינו שאבד מסייע והוי כעין ב' חזקות ודעת הש"ש דב' חזקות מהני ברה"י. אבל הכא י"ל דאף לרבי נחמיר דשם ס"ל בחזקה א"צ לברר ובפרט לרשב"ג בודאי יש להחמיר ולהטור הכא יש חא"א ובפרט דיש סתירת חזקת חי ואף דממ"נ איתרע ח"ח של אחד ושוב י"ל דמהני סברת היינו שאבד מ"מ לפמ"ש בב"ש סי' י"ז לשיטת המחמירין בס' ג"י משום דמוקמינן בעלה בח"ח ואף דממ"נ א' מת מ"מ אמרי' דלענין אדם שאנו דנין עליו שייך ח"ח וגם אדם שאין אנו מכירין בזה ליכא סתירת חזקה דכמה מתים איכא בעולם וראייתם מש"ס דנדה בראהו חי מבערב ועיין שו"ת מהרי"ט סי' ל"ז ובשו"ת ניב"י סי' ל"א שכ' דזה חשיב חזקה שלא נתבררה ועפמ"ש בתוס' שבועות דמ"ו ע"ב לענין אחזיקי אינש בגנבי לא מחזיקין. ואף שי"ל עפמ"ש הרמב"ן בהא דאומר לשלוחו צא וקדש דאסור בכל הנשים שבעולם וכ' הרמב"ן דאין לדון מהח"פ של הקרובות שאינן לפנינו אבל בקטנה מוקמינן בח"פ והקשו מהא דחזקת האם מהני לבן. ותירצו דש"ה דכיון דחשע"ש מעיד שנסתר ח"פ של אשה א' ושפיר אמרי' דיותר ניחא לסתור ח"פ של אשה שאינה לפנינו מאשה שהיא לפנינו ודנין עלה אבל בעלמא גם חזקת מי שאינו לפנינו נמי חשיב חזקה ועיין בישי"ע סי' ת"ט. ושוב י"ל בנ"ד הסברא היינו שאבד מעיד דזה הוא רק דנימא דהוי נגד ח"ח שוב י"ל דכיון דע"כ צריכין לסתור ח"ח של א' נהי דח"ח שלפנינו עדיף מ"מ כיון שע"כ נסתור ח"ח של א' שוב מהני סברת היינו שאבד לומר דבעלה של זו מת וא"כ לרבי י"ל דבודאי מועיל א"נ דמקיל אפי' בס' א' וכפשטא דהש"ס דקאמר דגם בחמץ מקיל רבי וי"ל דאף לרשב"ג רק במקום שאפ"ל מחמיר. אך עכ"פ א"א להקל דעכ"פ כיון דלרשב"ג צריך לברר דע"כ דלא עדיף מרו"ח ושוב ל"מ נגד חא"א. ובפרט דהוי נגד רובא דעלמא דיותר י"ל דאחד מרובא דעלמא מת. ובאמת הש"ש תמה בזה הרבה ובפרט דל"ש לומר היינו שאבד היינו שנמצא רק בנמצא כמו שנאבד אז י"ל היינו שאבד אבל בנ"ד שנשתנה שנמצא מת שוב היכי אפ"ל היינו שאבד ואף שכ' הט"ז בסי' שצ"ז דח"ח עתיד להשתנות מ"מ כ' בשו"ת ב"א דזה רק במת אבל בהרוג לא. ושם בההיא דקאזיל מקורטבא לאספמיא כ' הש"ש הטעם דל"ש למיזיל אחה"ר דעלמא דהוי כמקומו ממש ובכה"ג כ' ברמב"ן ב"ב דכ"ד דקרוב כי האי עדיף מרוב. והש"ש כ' דבמקום שאין שיירות מצויין דהיינו ביער אז אמרי' היינו שאבד אבל הכא בדרך המלך ששיירות מצויין בודאי קשה להעמיד יסוד ע"ז. אך לכאורה אף א"נ דמה"ת אמרי' היינו שאבד מ"מ עי"ז לבד א"א להתיר:

עתה נדבר מענין סי'. והנה זה פשוט דאם ל"ח רק סי' גרועין אף באיסור דרבנן לא יועיל דהא ל"מ אף בממון הקל וסי' מובהק מהני אף לענין איסור ד"ת ורק בסי' אמצעי לכאורה לפי"מ דמספקא שמא ס' דרבנן א"כ ל"מ סי' אמצעי. ולכאורה עכ"פ בכה"ג י"ל היינו שאבד דעיקר הטעם כ' דהוי נגד רובא דעלמא וע"י סי' אמצעין עכ"פ ליכא ס' רק באיש א' שיש לו סי' כמוהו וזה חשיב יחיד כמ"ש בשו"ת ח"צ סי' קל"ד דהיכי שיש סי' בגוף חשיב שאלה דיחיד ושוב י"ל היינו שאבד. אך לשאר הסברות שכ' אף בצירוף סי' אמצעי ל"מ. ואף לשיטת הפוסקים דבאמת סי' ד"ת רק מחמת חומר איסור כרת חששו שלא להתיר בסי' אמצעי וכדמוכח ממ"ש הר"מ ז"ל בפ"ז מנחלות ועיין בקצה"ח סי' רנ"ט ושוב י"ל בדרבנן אף לרשב"ג אמרי' היינו שאבד. אך באמת רוב הפוסקים כ' דלמ"ד סי' דרבנן ס"ל דגם מה"ת ל"מ סי' אמצעי ומש"ה נהי דדעת הרי"ו דניסת בסי' אמצעין ל"ת כ' הב"י שהריב"ש חולק עליו. ובאמת הוכיחו דעכ"פ דנהי דנימא דבאבידה מהני מה"ת מ"מ י"ל שם לא הוי נגד חזקה אבל להתיר א"א דהוי נגד חזקה ל"מ ובפרט שי"ל דאיסור מממון לא ילפינן. ואף שי"ל דהתורה גילתה דע"י סי' חשיב בירור וא"ח מ"מ שמא ל"ח רק רובא ומש"ה היכי דלא הוי נגד חזקה מהני אבל הכא ל"מ נגד ח"א. ושוב כיון דל"מ מה"ת שוב ל"מ הסברא דהיינו שאבד. ועיין בשו"ת אדב"ע שהעיר דלשיטת הסוברים דע"א נאמן מה"ת בעגונה א"כ סי' דעדיפי א"כ יועיל בודאי. אך נ"ל עפמ"ש המרח"ש דדוקא במידי דליכא חשש באמיתת הדבר רק שגזה"כ דבעי תו"ע בזה גבי עגונה הקילו אבל במשאל"ס דיש מיעוט ניצולים ויש חשש מכשול א"א אז נהי שיורדין לנחלה אין משיאין וה"ה הכא יש לחלק דבע"א כיון דע"י סברת דייקא בודאי לא משקר רק שגזה"כ דבעי תו"ע אז שפיר יכלו להקל משום עגונה אבל בסי' שיש חשש איתרמי א"כ מדל"מ בממון מכ"ש דל"מ באא"א:

ובאמת עפ"ז י"ל הא דביבמות קאמר אביי דמתני' דמצאו קשור ס"ל סי' ד"ת וקאמר דפליגי בי' תנאי ורבא משני דכ"ע סי' דרבנן והא דקאמר בב"מ את"ל סי' ד"ת כ' הקצה"ח דשאני ב' סי'. ועפ"ז י"ל דנודע שיטת כמ"פ דע"א נאמן נגד ח"א רק עיקר הטעם די"ל דע"א ל"מ בעגונה משום דהוי דש"ב ואביי לא ס"ל בדש"ב אין פחות מב' כמפורש בש"ס קידושין דס"ו א"כ בודאי דע"א נאמן ושוב גם סי' מועיל אבל לרבא דע"א ל"מ א"כ נהי דתיקנו חז"ל מ"מ הכא בסי' דיש חשש משקר גרע אך באמת אאפ"ל כנ"ל באופן שא"נ דאף מה"ת ל"א היינו שנאבד א"כ בודאי אף בצירוף סי' אמצעי ל"מ וז"ב:

עתה נדבר א"נ דמה"ת אמרי' היינו שנאבד שוב י"ל דלענין דרבנן סמכינן אסי' אף למ"ד סי' דרבנן כמ"ש הפמ"א והנוב"י לענין נפל במשאל"ס דכיון דמה"ת מותר שוב מהני סי' אמצעי וגדולה מזו כ' הנוב"י דאף בלא שהה עד שת"נ כיון דנותנין חומרי חיים עכ"פ איתרע חא"א ושוב סמכינן אסי' אמצעי א"כ לפ"ז י"ל דאף להחולקים על המבי"ט מ"מ עיקר הטעם דהוי נגד ח"א אבל עכ"פ ע"י סברת היינו שנאבד איתרע חא"א ושוב מהני סי' אמצעי. אך בעיקר סברת הנוב"י דהיכי דליכא חא"א מהני אף מה"ת. ולכאורה יש ראי' מהא דפסקו בכודנייתא דמהני סי' וקשה הא אנן מסופקין שמא סיד"ר וע"כ דהיכי דליכא חזקה מהני סי' מה"ת וזה כונת הש"ס ש"מ סי' ד"ת ופירש"י סי' אבידה דהיינו עכ"פ שלא כנגד חזקה וכמו באבידה מהני. וי"ל דבאמת דלפי"מ דס"ד דגם באבידה ל"מ סי' מה"ת ונשמע דגם שלא כנגד חזקה ל"מ סי' ורק באמת בש"ס דב"מ משמע דרבא ס"ל סי' ד"ת דקאמר את"ל וביבמות משני דכ"ע סיד"ר וי"ל דבאמת מסיק דבאבידה מהני מה"ת ורק נגד חזקה ל"מ והש"ס דב"מ הוי ס"ל דבמידי דסברא אין לחלק אך באמת מש"ס דיבמות דקאמר רבא לאו ד"ת וגם מש"ס דחולין נשמע דעכ"פ שלא כנגד חזקה מהני סי' ומש"ה פסק בכודנייתא דמהני סי' א"כ אף בא"א היכי דאיתרע חא"א מהני סי'. אך באמת מכודנייתא אין ראי' דל"מ לשיטת הרמב"ן ז"ל ז"א ענין לסי' אבידה ואף לשיטת רש"י י"ל שם הטעם משום ב' סי' וכמ"ש הקצה"ח והנוב"י:

אך באמת כ' בח"י דאף היכי דהוי ס' א"א מ"מ ל"מ סי' אמצעי למ"ד סיד"ר דהא הש"ס פריך דממתני' דמצאו קשור נשמע דסי' ד"ת וקשה לפמ"ש כמ"פ דמיירי בנאבד מיד השליח א"כ שמא מיירי בזוכה גט במקום יבום דבכה"ג הו"ל ס' מגורשת תיכף בקבלת השליח את הגט ונהי דמס' בעי ליתנו לידה מ"מ בכה"ג דאיתרע חא"א שפיר מהני סי' ואף שי"ל דלפמ"ש הרי"ף דאף במקום דהוי זכות מ"א אינה מגורשת עד שיגיע לידה ואם מת אינה מגורשת א"כ ל"ק דלפ"מ דחוששין שמא אחר הוא א"כ לא הוי אף ס' מגורשת. אך באמת לפמ"ש בקצה"ח סי' כ"ה דמה"ת מהני אף בלא הגיע לידה א"כ שוב קשה ובפרט דהיכי דאמר בפי' זכו גם הרי"ף והר"מ ז"ל מודים ועיי"ש בלח"מ. אך לכאורה י"ל דעכ"פ לכ"ע בעו שיגיע לידה ורק לדידן מהני הגיע לידה אחר מיתה דהוי כקיום התנאי דמהני לח"מ א"כ הכא דחוששין שמא אחר הוא א"כ לא יתקיים התנאי ושוב לא איתרע החזקה. אך באמת לפמ"ש בתוס' כתובות דע"ו דח"פ ל"ש כלל לגבי אה"ל וכ' הפנ"י דס' בקיום התנאי ל"ש לאוקמה בח"פ וה"ה בס' בקיום תנאי ל"ש לאוקמה בחא"א ושוב קשה כנ"ל. ואף שי"ל דלפי"מ דס"ד במתני' דגם בצירוף פ"פ ל"מ סי' ומוכח דאף לענין איסור דרבנן ל"מ סי' א"כ מכ"ש לענין חשש ד"ת אף דאיתרע החזקה ל"מ ובפרט די"ל דהשתא לא ידע עוד מהא דרבא ובאמת ס"ל לאביי דתנא דמתני' ס"ל באבידה סי' ל"ד א"כ אף שלא כנגד החזקה ל"מ סי' אבל באמת לפי"מ דפסק רבא באבידה סי' ד"ת רק הא דמחמירין בעגונה או משום ח"א או משום דר"א מספקא לי' י"ל דעכ"פ שלא כנגד חזקה מהני סי'. אבל לשיטת הסוברים דרק בכודנייתא משום דיש ב' סי' ובתכריך של שטרות ג"כ משום ב' סי' א"כ אף היכי דאיתרע חא"א מ"מ ל"מ סי' א"כ א"נ דלא כהמבי"ט בודאי דל"מ סי'. אך לשיטת המבי"ט י"ל דמהני כמ"ש הנוב"י במשאל"ס:

ובאמת מביאין ראי' דאף באיסור דרבנן כמו משאל"ס ל"מ סי' דאף דמדברי רש"י אין ראי' דפי' בממונא מטעם הפבד"ה י"ל דרק לענין הוצאת ממון צ"ל מטעם הפבד"ה אבל באיסור דרבנן י"ל דבלא"ה מהני ומה שפירש"י באיסור א"א באיסור ד"ת י"ל כ"מ שתיקנו חז"ל כעין ד"ת תיקנו וא"ר מזה. אך בהא דנפל למים ושלשלוהו והעלו רגליו אם הוא מארכובה ולמעלה תינשא. ופי' המפורשים שמיירי שהכירו הרגל בסי' מובהק דבלא"ה ל"מ נהי דהוי אבר שא"י לחיות מ"מ חוששין שמא הרגל הוא של אדם אחר שנטבע שם מכבר והרגל ממנו הוא דהא לא נמצא כמו שנאבד ובפרט במים שכיח הרבה נטבעים ומוכח לכאורה דאף במשאל"ס ל"מ סי' אמצעי וכן מהא דרצה הש"ס למיפשט בעיא דע"א במלחמה מהא דב' ת"ח שטבעו והשיא רבי נשותיהם עפ"י נשים והא מים כמלחמה דמיא והא ק' נשים כחד דמי ופריך ותסברא והא משאל"ס אשתו אסורה וקשה שמא מיירי דמצאו אח"כ ויש לו סי' אמצעי דאי לא נחוש בדדמי א"כ ע"י הטביעה יצאה מאיסור ד"ת ומהני סי' אמצעי אבל אי חוששין בדדמי א"כ לא נסתלק האיסור ד"ת ושוב ל"מ סי' אמצעי ואף די"ל דלפמ"ש הנוב"י דגם בלא שהה עד שת"נ עכ"פ כיון דאיתרע חא"א מהני סי' א"כ עיקר חשש בדדמי כ' כמ"פ דהיינו דלא דק בשיעור דשת"נ א"כ ממ"נ בלי סי' ל"מ אף בשני עדים מעידין על הטביעה וע"י צירוף סי' אמצעי מהני אף אי יש חשש בדדמי. אך מהא דמסיק הש"ס דאסקינהו וקאמרי סי' וכ' התוס' דמיירי בסי' מובהק וקשה הא נפל במשאל"ס ואף שי"ל דהכא דיש חשש בדדמי א"כ הוי כלא שהה. אך באמת מוכח לכאורה דאף במשאל"ס ל"מ סי' אמצעי ועי' שו"ת פמ"א שהרגיש בזה ועי' בש"ש. אך שי"ל דל"מ לשיטת הסוברים דטעם נאמנות ע"א משום קולת עגונה א"כ י"ל דהיכי דמעיד על משאל"ס דעכ"פ ע"י עדותו ל"ת לכתחלה שוב ל"ש קולת עגונה ושוב אין לו נאמנות ואם ניסת תצא ואף שהח"ס העיר בזה ונסתפק דנכרי מסל"ת לא יועיל במשאל"ס מטעם זה ומסיק דאף עכו"ם מסל"ת נאמן מה"ת ועפ"י דברי הר"מ ז"ל דהיכי דיש בירור ל"צ תו"ע ועפמ"ש התשב"ץ בשיטת הר"מ ומפרש בעיית הש"ס אי משום מדע"ל הקילו היינו דבלא"ה הי' לחז"ל להחמיר רק משום קולת עגונה הניחו על ד"ת ובאמת מפורש ד"ז בריטב"א ועי' בנמ"י יבמות ובס' בית משה מ"ש בזה. אך באמת אף למ"ד דנאמן מה"ת מ"מ עיקר הטעם משום מדע"ל דהא באמת לשיטת רוב הפוסקים איפשטא בעיא דע"א במלחמה מהא דדיגלת ואכמ"ל:

ובאמת כ' הנוב"י דעמפ"ע ל"ח מדע"ל ול"מ מה"ת וי"ל דבמים אינו מתירא לשקר דלא יהי' נתפס בשקרן דיוכל להיות שעלה מהמים ועי' בשו"ת בר"א מ"ש בזה. א"כ אין ראי' מזה דבמשאל"ס ל"מ סי' היכי שב' עדים מעידים על הטביעה ובאמת גבי חסא משמע דנכרי במשאל"ס נמי מהני. אך עיקר הא דמופרך סברא זו מהא דמוכח במתני' דאף סי' עם חוטם ל"מ אף דללשון א' בבכורות מה"ת מהני פ"פ לחוד ונשמע דאף לענין דרבנן ל"מ סי' וגם שני יב"ש בלא הוחזקו הוי רק מדרבנן ואפ"ה ל"מ סי' כמ"ש הפנ"י וגם מהא דקאמר הש"ס גבי כודנייתא ש"מ סי' ד"ת ולשיטת הר"מ ב' מיני טמאים הוי רק מדרבנן והרא"ש הקשה על הר"מ ומוכח דדעת הר"מ דגם באיסור דרבנן ל"מ סי' אמצעי. ובאמת יש להסתפק דהיכי דלא הי' רק קידושי דרבנן אי מהני הכרה ע"י סי' תלוי ג"כ בפלוגתא הנ"ל. אך לכאורה הי' אפ"ל דבאמת למ"ד סיד"ר מה"ת ל"ח רק ס' ושוב י"ל דאף באיסור דרבנן ל"מ משום דהוי ס' נגד ח"א. ורק במשאל"ס לפי שהי' בח"א ד"ת וכבר איתרע החזקה מה"ת שוב מקילין וכמ"ש בר"ש פ"ב דמקואות. אך נודע קושית הישוע"י אדברי הר"ש הנ"ל מהא דחולין ד"י טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ דאזלינן לחומרא והא מיעוט המקפיד אינו רק מדרבנן ועי' ב"י סי' קצ"ט:

והנ"ל דבאמת ענין חזקה י"י בב' פנים א) די"ל דלא נעשה השתנות. ב) אף היכי שע"כ נעשה השתנות מ"מ היכי שאפ"ל שנשאר שם איסור הראשון ג"כ חשיב ח"א ומש"ה כ' בהג"ה אמ"ב סי' ק"י דגם ס' ניקה"וו חשיב ח"א ודלא כהח"ס וחוו"ד וש"פ. ועי' תוס' כתובות דע"ו מ"ש שם לענין כהה וטהור ועיי"ש בדף הנ"ל בס' עץ הדעת טוב ועי' שו"ת רח"כ ובשו"ת נוב"י קמא סי' ס"ג. והנה שם בתוספתא יש ס' שמא הלך בכשרה תחלה ואח"כ בשאובין א"כ עכצ"ל לפי"מ דבעית לאסור דע"כ נעשה השתנות בפעם גם לענין הדרבנן ולפ"ז רק היכי דגם מתחלה הי' רק טמא מדרבנן וי"ל שנשאר בשם טומאה הראשונה י"ל דחשיב חזקה אבל אם בתחלה הי' טומאה ד"ת א"כ איסור ד"ת חשיב א"ח ודרבנן חשיב א"ג א"כ ל"ש ב' הטעמים ולכך אזלינן לקולא אבל בנמצא דבר חוצץ דמעולם לא יצא מח"א דרבנן שפיר הוי לחומרא וז"ב ונכון א"כ ה"נ במשאל"ס י"ל כיון דנשאר ח"א מדרבנן ל"מ ס' להקל. וע"כ דלסברת הנוב"י עכ"פ סי' חשיב כרוב ומהני נגד ח"א דרבנן ושוב בקידושי חרש נמי מהני וז"ב:

נחזור להנ"ל דלכאורה מוכח דאף באיסור דרבנן ל"מ סי' אמצעי והנה מהא דהקשה הרא"ש על הר"מ דס"ל דאיסור הנהגה בב' טמאים אינו רק מדרבנן א"כ תיקשי דיועיל סי' אמצעי. י"ל דהואיל דלענין הרבעה דהוי ס' ד"ת ל"מ סי' שוב גם לענין הנהגה דרבנן ל"מ וכמו לענין סד"ר היכי דנולד בד"ת אך לפמ"ש כמ"פ דהיכי שנולד ס' על ד"ת ודרבנן ביחד מקילין בדרבנן א"כ אאפ"ל כנ"ל. אך י"ל דשם הוי כעושה ס' בידים דניזל לכתחלה ולהנהיגם אסמך דהוי דרבנן הוי כעושה ס' בידים ואף שהס' הוא ממילא בכ"מ אם הם מין א' מ"מ בעצם הס' ל"ל סד"ר דהא הס' הוא גם לענין הרבעה רק דנימא דעכ"פ נוכל לסמוך אסי' לענין הנהגה שוב הוי כעושה ס' בידים וכעין זה כ' המל"מ לחלק בין ס' במקוה שאובין בין ס' חסר והגברא טמא דרבנן עיי"ש ועי' שו"ת נוב"י קמא שכ' דבדיקת אמנ"ש חשיב כעושה ס' בידים ואף שהח"ס חולק מ"מ הכא אף הח"ס מודה דהא לע"ע ליכא שום סד"ר ועי' שו"מ אדב"ע שכ' כעין זה. אך מהא דפרצוף מוכח לכאורה דגם במשאל"ס ל"מ סי':

אך באמת לענ"ד י"ל דבאמת בס' דרוסה קיי"ל בלא נודע אזלינן לקולא והטעם דשם באמת לענין הד"ת אין נ"מ כל בהס' אם הוא דרוסה דאף א"נ שהוא איסור מ"מ ליכא איסור ד"ת שנסתלק ע"י הרוב וא"כ כשאנו דנין אם הוא דרוסה עיקר הנ"מ לענין דרבנן שפיר אזלינן לקולא וכן במשאל"ס כשמצאו אח"כ ויש בו סי' אז אין הצטרכות סי' לענין ד"ת דאף א"נ דהסי' ל"מ דנימא דאתרמי סי' זה גם באחר אפ"ה ליכא איסור ד"ת דמה"ת אמרי' שמת במים ושפיר י"ל אסי' אבל הכא א"נ דאחר הוא א"כ יש איסור ד"ת רק דמה"ת ל"ח שמא אחר הוא דסמכינן אפ"פ אבל כשאנו דנין אסי' ואומרין שמא אחר הוא נתעורר איסור ד"ת דהא באמת צריכין הכרה אף מה"ת וכשדנין על הסי' דנין שמא זה הוא או לא וכשאנו דנין דשמא גם באחר נמצא זה הסי' א"כ ליכא שום היכר ושפיר ל"מ אף בצירוף פדחת וז"ב. ורק די"ל דעכ"פ הוי כצירוף ב' סי' דרחוק שיזדמן איש שיהי' לו סי' ופדחת כמוהו זה מילתא באפי נפשי' ותלוי בשיטת המ"ב אי ב' סימנין מצטרפי:

ובאמת אף למ"ד דמה"ת בעי פדחת וחוטם כ' בשו"ת ב"א דעכ"פ פדחת לחוד חשיב כסי' אמצעי ותיקשי ג"כ דיועיל מטעם ב' סי' וע"כ יהי' נשמע או דגם ב' סי' ל"מ או דחוששין לשאלה. אך באמת הש"ש כ' די"ל בצירוף פ"פ מהני דכיון דעכ"פ מה"ת יש היכר בלי הסי' שפיר מהני ורק במתני' מיירי בארוך וגוף וחשש שאלה כמו למ"ד סי' ד"ת. ונשמע דאף היכי דלא נסתלק איסור ד"ת ע"ע מ"מ היכי דל"צ הסי' רק מדרבנן שוב מהני הסי' ושוב י"ל גם הכא א"נ דמה"ת אמרי' היינו שנאבד שוב יועיל סי' אמצעי דזה דמי ממש להא דפ"פ וע"כ הטעם דסי' הוי כמו רוב והכא שיש עוד צירוף פ"פ דמהני מה"ת וחשיב כמו רוב הוי כמו תרי רובא שכ' בשו"ת בי"ע שמועיל בעגונה יצא דבאם הי' הדבר ברור כשיטת המבי"ט דעכ"פ מה"ת אמרי' היינו שאבד שוב הי' מקום לסמוך אסברת הנוב"י להקל בסי' אמצעי ואף שכ' דיש לחלק בין משאל"ס לפ"פ והכא דמי לפרצוף מ"מ לדעת הש"ש גם בצירוף פ"פ מועיל סי' וכן כ' הח"ס בכמ"ק ובפרט שי"ל עוד דאף א"נ דלמ"ד סיד"ר ל"מ אף לענין איסור דרבנן מ"מ לדידן דמספקא לן שמא סי' ד"ת שוב היכי דיש הוכחה עכ"פ מה"ת בלי הסי' דהיינו ע"י פ"פ או ע"י סברת היינו שאבד ושוב ליכא נ"מ רק לענין דרבנן שוב נימא שמא סי' ד"ת דבזה ל"ש סברא הנ"ל דהכא אין הס' שמא הסי' טוב רק שמא קיי"ל סי' ד"ת ויצא לנו דבצירוף פ"פ ומכ"ש במשאל"ס בודאי לדידן דמספקא לן עכ"פ בודאי מהני סי' אמצעי אך כ"ז בסי' דהוי ודאי סי' אמצעי אז שפיר סמכינן אמ"ד סי' ד"ת אבל שומא דמפורש בש"ס דאין מעידין רק למ"ד סיד"ר י"ל באמת דחשיב סי' אמצעי ורק דל"מ משום דל"ח סי' מובהק אבל למ"ד סי' ד"ת ע"כ דל"ח רק סי' גרוע משום דמצוי בב"ג או דעשוי להשתנות א"כ פ"פ בהדי שומא ל"מ דממ"נ למ"ד סיד"ר נהי דלדידי' אפ"ל דשומא חשיב סי' אמצעי מ"מ לדידי' גם באיסור דרבנן ל"מ ורק לדידן עיקר הטעם דסמכינן אמ"ד סי' ד"ת וא"כ ע"כ דשומא ל"ח רק סי' גרוע וז"ב:

ובפרט א"נ דמעיקר הדין קיי"ל סי' ד"ת בודאי דחשיב סי' גרוע ובזה י"ל דברי הטור התמוהין שכ' הא דאין מעידין לאחר ג"י דוקא בשאין שם אל הפ"פ אבל בגופו שלם ניכר הוא היטב ע"י סי' או ע"י ט"ע ושומא ל"ח סי' לפי שעשוי להשתנות והקשו בזה דהא לדידן דקיי"ל סיד"ר אין הטעם כלל לפי שעשוי להשתנות והב"ש כ' דאף למ"ד סיד"ר עיקר הטעם דל"ח סי' מובהק לפי שעשוי להשתנות וזה תמוה דבש"ס קאמר בפי' למ"ד סיד"ר דכ"ע אינו עשוי להתנות. אך עפ"ז י"ל דזה כונת הטור דל"מ פ"פ בלי פדחת וחוטם זה רק בלי סי' אבל ע"י צירוף סי' בודאי מהני פ"פ דכיון דמה"ת מהני פ"פ שוב סמכינן אמ"ד סי' ד"ת דהא ר"א מספקא לי' וזה כונת הטור דנהי דמהני בצירוף מובהק קצת אבל שומא ל"ח מובהק היינו דזה ל"מ אפי' בצירוף פ"פ לפי שלמ"ד סי' ד"ת זה ל"ח רק סי' גרוע ושוב ל"ש לומר דסמכינן אמ"ד סי' ד"ת דאדרבה דבודאי ל"ח רק סי' גרוע אבל באמת שומא באפי נפשי' בודאי דל"מ אף בלתי הטעם דעשוי להשתנות לפי דל"ח רק סי' אמצעי וז"ב בישוב דברי הטור:

יצא לנו דעכ"פ דבר שחשיב בודאי סי' אמצעי אז מהני היכי שכבר יצאה מאיסור ד"ת עכ"פ לדידן דמספקא לן אי סי' ד"ת. נמצא דהכא יש סברת היינו שאבד בצירוף סי' א"כ א"נ כדעת המבי"ט א"כ בודאי יועיל סי'. אך א"נ דלא כהמבי"ט עכ"פ א"נ דאיתרע החאא"א יש להקל עפמ"ש הנוב"י דהיכי דליכא ח"א מהני סי' מה"ת. וגם לפי הטעם שהחמירו דלא כהמבי"ט מטעם דתולין ברובא דעלמא יש להקל דעכ"פ ע"י הסי' שכ' הח"צ דהוי שאלה דיחיד ג"כ יש להקל אך לשאר הסברות שכ' די"ל דעיקר קולא דרבי מטעם ס"ס או משום דנשתנה א"כ א"נ דלא כהמבי"ט שוב אף בצירוף סי' אמצעי ל"מ וא"כ קשה להקל גם בצירוף תרווייהו. והנה אם נרצה לסמוך אסי' לחוד לפענ"ד קרח בראשו מספקא לי' אי חשיב אפי' סי' אמצעי ועיין שו"ת בי"ש סי' מ"א. והפלעקין ג"כ קשה לפענ"ד לחשבו לסי' מובהק ועיין שו"ת מהרמ"ל סי' נ"ו שנסתפק די"ל דסי' מובהק ל"ח רק דבר שלא יזדמן בשום אופן. ושבר ג"כ נסתפקו המפורשים דלא יחשב אף סי' אמצעי. ולומר מטעם צירוף סי' ביחד וכשיטת המ"ב ולומר דרחוק הדבר שיזדמנו הרבה סי' באיש א'. הנה א"נ דזה חשיב רק כסי' גרועין הנה הרבה סי' גרועין בודאי לא מיצטרפו. אך אם נחשב לסי' בנוני אז לשיטת המ"ב מצטרף וראייתם מהא דכודנייתא כמ"ש הקצה"ח ומהא דתכריך של שטרות. והא דהקשו מהא דמתני' מוכח דגם בצירוף סי' כליו ל"מ וביותר תיקשי לשיטת הב"א דעכ"פ פ"פ בלי פדחת חשיב כסי' אמצעי א"כ שוב יש ראי' ממתני' דגם ב' סי' ל"מ דבשלמא הקושיא מסי' כליו י"ל דלמ"ד סיד"ר פשיטא להש"ס דחוששין לשאלה וא"כ כשיש בלא"ה רק סי' בכלי ע"י חשש שאלה הוי רק כסי' גרוע ולא מצטרף בהדי סי' גופו ויתיישב קושית המהר"ל מפראג מ"ט לא נקט ט"ע בכלי ז"א דבמ"ע דלא נשאר רק חשש שאלה נהי דלמ"ד פיד"ר בודאי דחוששין לשאלה דלא כהמהר"ל מפראג מ"מ עכ"פ חשיב כסי' אמצעי על הגוף ושוב מצטרף בהדי סי' דגוף ועיקר קושית הש"ס למ"ד סי' ד"ת דאז ס"ד דהש"ס דלא ניחוש לשאלה אבל ע"י צירוף פ"פ דחשיב ב' סי' פ"פ עם הסי' דגוף י"ל דבאמת גם למ"ד סיד"ר מ"מ מוקים לה בארוך וגוף ולא מצטרף בהדי פ"פ או שי"ל דשם הוי נגד ח"א מש"ה אף ב' סי' ל"מ דכמו דיש הו"א לומר דאף למ"ד סי' ד"ת אפ"ה י"ל דרק באבידה מועיל דלא הוי נגד חזקה אבל בעגונה ל"מ ואף דמוכח בש"ס דא"ח מ"מ עכ"פ למ"ד סיד"ר רק דב' הסי' מהני י"ל דזה ג"כ יש עכ"פ מיעוט שמא אתרמי ונהי דמועיל באבידה ובכלאים היכי דלא הוי נגד ח"א מ"מ בעגונה מחמירין. ואף שיש סברא להיפוך דאם רק מגילוי דקרא י"ל דאיסור מממון לא ילפי' אבל ב' סי' דמועיל מצד הסברא י"ל דהוי כמו בירור שוב א"ח בין איסור לממון. אפ"ה י"ל דעכ"פ יש להחמיר היכי דהוי ח"א ועכ"פ י"ל דמדרבנן מחמירין ולכן מקילין בכודנייתא דשם לא הוי נגד ח"א מהני צירוף סי':

יצא דעכ"פ בשני סי' היכי דלא הוי נגד חזקה מהני וא"כ הכא ע"י סברת היינו שאבד איתרע עכ"פ חא"א ושוב מהני ב' סי' ובפרט א"נ דב' סי' בודאי מהני מה"ת ורק מדרבנן מחמירין שוב בדרבנן אמרי' היינו שאבד וכמ"ש הטור אפי' בחמץ א"כ אי הוי ב' סי' אמצעין בודאי יועיל הכא. אך א"נ דלא הוי רק סי' גרוע א"כ אף צירוף ל"מ. ומ"ש כת"ה דמצד מנין הוי סי' שם בנידון הח"ס אמרה האשה מנין הפלעקין ג' פלעקין א"כ שפיר כ' דרחוק שיזדמן באיש אחר פלעקין במנין זה ועדיף יותר ממנין הפירות אבל הכא בכל סי' באפי נפשי' לית בי' מנין ורק בצירוף הסי' א"כ י"ל דסי' גרועים לא מצטרפי כלל. אך יש לדון מצד צמצום מקום היינו הפלעקין בתחילת הארכובה. ובאמת רושם בצמצום מקום כ' דהוי סי' מובהק ורק בשומא כ' לטעם דמצוי בב"ג אף צמצום מקים ל"מ ולטעם דעשוי להשתנות מהני צמצום מקום. ובאמת דעת הט"ז דסי' גרוע ל"מ אף בצמצום מקום ורק ההפלא"ה בקו"א הוכיח דצמצום מקום מהני אף בסי' גרוע מדמשני הש"ס למ"ד סיד"ר דכ"ע אינו עשוי להשתנות ורק בשומא סי' מובהק קמיפלגי אמאי ל"ק דפליגי אי עשוי להשתנות ורק דמיירי בצמצום מקום השומא ואז אי אינו עשוי להשתנות חשיב מצ"ע סי' אמצעי ומצד צמצום המקום חשיב סי' מובהק אבל אי עשוי להשתנות ל"מ צמצום המקום וע"כ דאף למ"ד דעשוי (השתנות נהי דחשיב רק סי' גרוע מ"מ מהני צמצום וא"כ י"ל מצד צמצום מקום חשיב סי' מובהק. גם מצד הקרחה בראש נהי שכ' הנוב"י והב"א דל"ח רק סי' גרוע מ"מ בצמצום מקום כי בשו"ת בי"ש סי' מ"א דחשיב סי' אמצעי אך להמחמירין דבסי' גרוע ל"מ צמצום מקום י"ל דהפלעקין ל"ח רק סי' גרוע ול"מ צמצום מקום ולא נשאר רק סי' השבר בצד שמאל דחשיב עכ"פ סי' אמצעי יש לחוש דל"מ אף בצירוף סברת היינו שאבד היינו שנמצא א"נ דלא כשיטת המבי"ט. אך הכא יש עוד היתר מצד ט"ע דכלים היינו מנעלים וכתונת ושאר דברים ומכתב מליצה נהי דלא נזכר משם אביו ומשם עירו מ"מ נוכל לברר אצל הרב מגארליץ אם לא נתן באותו יום כתב מליצה לאיש אחר שמו יצחק יוסף. וגם מצד הפאס שראה האיש מסטראפקוב ועתה נמצא אצלו הפאס:

והנה בט"ע דכלים לחוד ידוע דאין לסמוך מטעם דחוששין לשאלה ואף דדעת התוס' דלתירוץ דחיורי וסומקי ל"ח לשאלה וכ"ה דעת כמ"פ מ"מ מחמירין. א"כ דט"ע דכלים לחוד ל"מ אך בצירוף סברת היינו שאבד ל"מ א"נ כדעת המבי"ט א"כ לענין דרבנן בודאי ל"ח לשאלה דהא בממון ל"ח לשאלה וה"ה באיסור דרבנן עכ"פ בודאי סמכינן אשיטת הפוסקים דל"ח לשאלה ובפרט בכלים דלא מושלי דעכ"פ למ"ד סי' ד"ת ל"ח נהי דלמ"ד סיד"ר י"ל דלא עדיף מ"ע דכלים מסי' דגוף אבל מ"מ יש ס' שמא סי' ד"ת וכבר כ' דהיכי דנסתלק האיסור ד"ת סמכינן אמ"ד סי' ד"ת ובודאי ל"ח לשאלה ואף א"נ דלא כהמב"ט מ"מ לפי הסברא שכ' הטעם משום חא"א. וא"כ באמת העיר הנוב"י דנימא חזקה שכ"מ שת"י האדם הוא שלו ותירץ משום דיש חא"א וכיון דכבר נסתלק חא"א נגד החזקה דכ"מ שת"י האדם הוא שלו שוב אמרינן היינו שאבד כמ"ש בתוס' כתובות דע"ו דחזקה א"י לעשות ב' פעולות א"כ סברת היינו שאבד בצירוף ט"ע דכלים ובפרט בכלים דלא מושלי בודאי מהני. אך לשאר הסברות שכ' דמש"ה חוששין לשאלה ול"ש חזקה דכ"מ שת"י האדם הוא שלו דהא המת אין לו שום זכות ממון ול"ש אין מחזיקין מרל"ר דהא בשאלה ל"ח נפיק מרשותי' כמ"ש בתוס' נדה דנ"ח ובתוס' חולין דנ"ח ושוב נשאר החא"א בתוקפו וגם לשאר הטעמים שכ' דא"א להקל כסברת המבי"ט משום דגם רבי מתיר רק משום דיש ס"ס או משום דהוי נגד רובא דעלמא ושוב ל"מ אף בצירוף ט"ע דכנים:

עתה נדבר מצד צירוף סי' דגוף עם ט"ע דכלים וי"ל עוד דחשיב כמו כלים דלא מושלי ובאם יש עוד ט"ע גמור דעת המהרי"ט דבכל הבגדים ל"ח לשאלה ועדיף מכלים דלא מושלי ויש עוד סברא דפאס הוי כלי דלא מושלי כמ"ש בשו"ת ספ"י מובא בס' אב"מ וגם כתב י"ל דלא מושלי וגם מנעלים כ' בשו"ת שבו"י דהוי כלים דל"מ ונודע מ"ש המהר"ל מפראג דלמ"ד סיד"ר ל"ח לשאלה וא"כ אם יש סי' אמצעי בגוף וט"ע בכלו מהני ממ"נ אי סי' ד"ת מהני סי' דגוף ואי סיד"ר שוב ל"ח לשאלה ומהני ט"ע דכלי ורק הב"ש פליג דלמ"ד סיד"ר מצד הסברא חוששין לשאלה והב"י מחמיר עוד יותר דלמ"ד סיד"ר אז אף בכלים דל"מ חוששין לשאלה דעכ"פ יש חשש מיעוט דמשאלי ולא עדיף מסי' אמצעי דגם חשש אתרמי הוי בגדר מיעוט:

והנה לכאורה יש ראי' להב"ש מהא דקאמר הש"ס אי כתב רחמנא שמלה הו"א בעדים וסי' דגופא אבל חמור בעדי וסי' אוכף לא כ' רחמנא חמור דאפי' חמור בסי' אוכף וכ' התוס' דהא דנקט עדי אוכף פי' למ"ד סיד"ר וקשה דפשיטא למ"ד סי' ד"ת סי' מהני כמו עדים ועוד דבאמת גם למ"ד סי' ד"ת מ"מ איצטרך קרא אפי' לעדי אוכף דהו"א דניחוש לשאלה ואמאי לא פי' כן בהא דנקט עדים דגופא דקאי למ"ד סי' ל"ד ומ"ש מהרש"א דלא משכחת עדים בלי סי' וא"כ למ"ד סי' ד"ת ל"צ עדים וקשה דא"כ אמאי לא נקט לעיל כן ועוד משכחת היכי דגם אחר אמר סי' ואז קיי"ל דיניח ומחזירין ע"י עדים. אך באמת י"ל דפשיטא להש"ס דחשש שאלה בכלים דל"מ הוי בגדר מיעוט וא"כ פשיטא להש"ס דמ"ד סי' ד"ת א"כ כיון דל"ח לשמא אתרמי ה"ה דל"ח לשאלה בכלים דל"מ ורק ס"ד דהיכי דליכא באוכף רק סי' אמצעי א"כ נצרף חשש אתרמי בהדי חשש שאלה והוי כמו ב' מיעוטי דכ' הר"ן בחולין פ"ג דחשיב כפלגא אבל בעדי אוכף כיון דליכא רק חשש שאלה א"כ בכלים דל"מ עכ"פ ל"ג חשש שאלה מחשש אתרמי ול"ח אבל למ"ד סיד"ר לדידי' בעי קרא אפי' לעדי אוכף דהו"א לדידי' כיון דחוששין לשמא אתרמי ה"ה דניחוש לשאלה קמ"ל דבכלים דל"מ אף למ"ד סיד"ר מ"מ ל"ח וזה כונת התוס' דקמ"ל דלא כמ"ש המהר"ל מפראג רק דאדרבה למ"ד סיד"ר מסברא חוששין לשאלה ומש"ה למ"ד סי' ד"ת פשיטא דמחזירין בעדי אוכף ול"צ קרא רק לסי' אוכף דלא נצרף חשש שאלה בהדי חשש אתרמי ולמ"ד סיד"ר לדידי' הו"א דניחוש לשאלה לחוד קמ"ל דבכלים דל"מ הוי חשש שאלה בגדר מיעוטא דמיעוטא וגרע מחשש אתרמי והוי כסי' מובהק וזה מסיים התוס' דהא דנקט עדי אוכף רק למ"ד סיד"ר דלדידי' הו"א דגם בעדי אוכף נחוש לשאלה קמ"ל חמור בסי' אוכף היינו למ"ד סי' ד"ת וכיון דלא מצרפין מכ"ש דל"ח לה באפי נפשי' ועכ"פ נשמע מסוגיות הש"ס דאף למ"ד סוד"ר מ"מ חוששין לשאלה וכשיטת הב"ש ואדרבה למ"ד סיד"ר יותר יש סברא לחוש לשאלה:

ובאמת בזה י"ל שינוי הסוגיות דבב"מ פריך הש"ס למ"ד סי' ד"ת מהא דתנן אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו ומשני גופו דארוך וגוץ כליו דחוששין לשאלה ופריך א"ה חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ומשני אוכף ל"מ אינשי ואבע"א כליו בחיורי וסומקי ופריך ואלא הא דתנן מצאו קשור בכיס וארנקי כשר ניחוש לשאלה ומשני כיס וארנקי ל"מ אינשי וקשה דבאמת לפי התירוץ דחיורי וסומקי משמע דס"ל ל"ח לשאלה וא"כ מאי פריך הש"ס בתר הכי ממצאו קשור ונהי דנימא דגם למסקנא דחוששין לשאלה מ"מ אמאי לא פריך זאת מקודם ובאמת ביבמות פריך ב' הקושיות ביחד וכבר דברו מזה כמ"פ:

אך מה שנוגע לדידן דבאמת העירו המפורשים דהא דקאמר הש"ס למאי נ"מ לאהדורי גט אשה ואמאי ל"ק נ"מ לענין היתר עגונה ועוד הא י"ל איסור מממון לא ילפי' והא הכא יש ח"א. והפנ"י כ' דחשש ב' יב"ש בלא הוחזקו הוי רק מדרבנן ומהני סי' נגד ח"א דרבנן. ואנכי הקשיתי אמאי ל"ק נ"מ היכי דהחזירו לאחד אבידה ע"י סי' דאי מדרבנן אם קידש בו את האשה א"מ מה"ת לשיטת הר"י דס"ל במעמ"ש דל"ח קדושי ד"ת והגם דעפ"י חילוקו של הנוב"י והח"ס ניחא דהיכי דכבר קנה המקדש בקנין דרבנן ומהני לד"ת וה"ה בגזל לאחר יאוש. אך מדברי הב"ש משמע דאף בגזל לאחר יאוש א"מ מה"ת אף דהח"ס מחלק דשם עכ"פ לצי"ש מחויב להחזיר א"כ הכא שאני אך בפשטות מוכח דלשיטת הר"י תמיד אינו קדושי ד"ת:

והנה י"ל דלטעם דניחא לבעלים א"כ הבעלים מקנין לו ומתויאשי מניה א"כ שוב יש לו זכיה מה"ת וכמ"ש השעה"מ דגם בגזל לאחר יאוש בתר תיקון חז"ל שיאוש קונה אם נותן דמים יש לו זכיה מה"ת משום דרצון הבעלים להקנות לו. ועוי"ל דפשיטא להש"ס דסי' חשיב עכ"פ כמו רוב רק די"ל דמה"ת ל"מ להוציא ממון או די"ל דגם מוצא אבידה חשיב מוחזק כמ"ש בתוס' כתובות דט"ו דאף במוצא אבידה ל"מ רוב או שי"ל דהמוציא חשיב מוחזק בשביל הבעלים כמ"ש הרמב"ן ז"ל דבנטלו להחזירו נעשה ידו כיד הבעלים עיי"ש. וכ"ז קודם שתיקנו חז"ל שיחזירו בסי' אבל אחר תקחז"ל שיחזירו לו וכיון דאין נ"מ לענין הוצאת ממון שוב מחליטין מכח הסי' דודאי שלו הוא וז"ב. ואף שי"ל דעכ"פ ל"מ להוציא מה"פ. וא"ל כיון שכבר הוחזקנו את הרוב מהני אף נגד החזקה וכמ"ש ההפלא"ה. אך ז"א דבשלמא קודם שתיקנו חז"ל ורק דהי' ס"ל דסי' ד"ת ונהי שהי' מקום לומר דרק שלא כנגד חזקה מהני סי' מ"מ הי' אפ"ל דכיון דהוחזרנו ע"י הסי' והוחלטנו את הרוב דודאי לא אתרמי אז מהני אח"כ אף אי הוי נגד חזקה אבל למ"ד סי' ל"ד א"כ בשעה שהוחזרנו לא היינו צריכין לדון אם הוא שלו דהא עכ"פ יש תקחז"ל דמחזירו בסי' א"כ שוב עיקר דצריכת לדון מכח הרוב אח"כ בשעה שקידש א"כ שוב יש ח"פ אך באמת י"ל כיון דעכ"פ תקחז"ל שיחזירו א"כ עכ"פ נסתר הח"פ מדרבנן והא כ' בשו"ת מהרי"ט סי' מ"א דהיכי דנסתר הח"פ מדרבנן שוב ליכא חזקה אף מה"ת ושוב מועיל הסי' וז"ב:

נחזור להנ"ל דא"כ קשה מאי מקשה הש"ס ממתני' דאין מעידין על סי' כליו הא י"ל דשם דהוי נגד ח"א שוב ל"מ סי' ולא ילפינן איסור מממון אך י"ל דקושית הש"ס הכי דס"ד דהכא יש פ"פ ג"כ ואף ללישנא דמה"ת בעי פ"פ ופדחת וחוטם מ"מ כ' הב"א דפ"פ לחוד חשיב עכ"פ כמו סי' וא"כ יש ב' סי' וא"כ כיון דבאבידה מהני סי' א' ע"כ דחשיב עכ"פ כמו רוב א"כ הכא יש כמו תרי רובא ותרי רובא מועיל בעגונה וס"ד דהש"ס דבכליו בודאי יש סי' טוב וא"כ בהדי סי' דפ"פ יועיל ובאמת י"ל דהש"ס אסיק אדעתיה די"ל לשאלה רק דס"ד דבאמת יש חזקה כ"מ שת"י האדם הוא שלו רק מכח חא"א כמ"ש הנוב"י ושוב כיון דאיתרע חא"א שוב יועיל סי' דפ"פ בשלמא למ"ד סוד"ר א"כ סי' דפ"פ ל"מ אף שלא כנגד חזקה. ונהי שי"ל סי' פ"פ בהדי סי' כליו יועיל מטעם ב' סי'. אך י"ל דלפי"מ דס"ל סיד"ר ס"ל דאף ב' סי' ל"מ ועוד דסי' כליו ליכא מטעם דחוששין לשאלה ונהי דאזדא חא"א מ"מ סי' פ"פ לחוד ל"מ אף שלא כנגד חזקה אבל למ"ד סי' ד"ת א"כ נהי די"ל דנגד ח"א ל"מ מ"מ ממ"נ או דהוי ב' סי' או שנשאר סי' א' בלי ח"א וס"ד דהש"ס דחשש שאלה הוי חשש רחוק דנימא דיצא מרל"ר אף שכ' התוס' דבשאלה לא נפיק מרשות מ"ק מ"מ י"ל דמחזיקין מעולם שלא יצא הדבר מרשות בעלים ורק מכח חא"א ושפיר פריך הש"ס ומשני גופו דארוך וגוץ כליו דחוששין לשאלה היינו שמתרץ דחשש שאלה הוי חשש קרוב ואף שלא כנגד ח"א חוששין ומש"ה ל"מ סי' דכליו ונשאר רק חד סי' נגד ח"א ול"מ. ופריך הש"ס שפיר מהא דחמור בסי' אוכף וכ' הנוב"י דקושית הש"ס תלוי חד בדחברי' דמדקשה בחמור בסי' אוכף נחוש לשאלה ונשמע דל"ח לשאלה ושוב מוכח ממתני' דסוד"ר ונשמע כשיטת המהר"ל מפראג:

ולפע"ד באמת גם למ"ד סיד"ר עכצ"ל מטעם דחוששין לשאלה דבלא"ה שוב יש ב' סי' רק הכי מתפרש קושית הש"ס ס דלמ"ד סיד"ר ל"ח לשאלה רק היכי דהוי נגד ח"א וא"כ ל"ק מעדי אוכף אבל למ"ד סי' ד"ת ע"כ נשמע דחוששין לשאלה אף שלא כנגד חזקה כמש"ל ושוב יוקשה מסי' אוכף. ומתרץ כליו לא מושלי וי"ל דחידוש הש"ס דאף למ"ד סי' ד"ת נהי דנשמע דחייש לשאלה אף שלא כנגד חזקה מ"מ בכלים דלא מושלי ל"ח היכי דליכא ח"א. וזה כונת האבע"א דהא דצריכות לומר דלמ"ד סי' ד"ת חוששין לשאלה בכלים דלא מושלי אף שלא כנגד החזקה מזה חזר הש"ס וס"ל דחשש שאלה ל"ג מחשש אתרמי וכי היכי דמועיל סי' שלא כנגד החזקה ה"ה דל"ח לשאלה שלא כנגד חזקה וא"כ אי הי' סי' אמצעי הי' מצטרף בהדי פ"פ. אבל באמת בלי סי' פ"פ בודאי חוששין לשאלה בין למ"ד סי' ד"ת בין למ"ד סיד"ר דנגד החזקה בודאי עכ"פ חוששין בכלים דמושלי. ושפיר פריך הש"ס ממצאו קשור דניחוש לשאלה ונהי שכבר חידש הש"ס דל"ח לשאלה זה רק היכי דליכא ח"א אבל בצירוף ח"א בודאי חוששין דלעיל הי' פשיטא להש"ס דע"י ח"א בודאי חוששין ומשני לא מושלי אינשי וס"ל דאף נגד חזקה ל"ח והטעם דלמ"ד דסי' מהני מה"ת עכ"פ שלא כנגד החזקה וה"ה דל"ח לשאלה אף בכלים דמושלי היכי דלא הוי נגד חזקה ושוב בכלים דלא מושלי אף בצירוף חזקה ל"ח. ולפ"ז אדרבה פריך בתר הכי דאם יפרוך מקודם יהי' משמע דבתירוץ דחיורי וסומקי אף נגד ח"א ל"ח ובאמת בכלים דמושלי בודאי חיישינן נגד ח"א ולכך מתרץ מקודם מתני' ואח"ז מסיק דבכלים דל"מ אף בצירוף חזקה ל"ח וכ"ז בסוגי' דהכא דמשמע דנגד ח"א ל"מ סי' וס"ל דבאבידה ל"ש חזקה א"כ ע"כ עיקר קושית הש"ס מכח ב' סי' וס"ל דבלי ח"א ל"ח לשאלה וחידש דאף ביש חזקה ל"ח. ולכן שפיר פריך הש"ס אח"כ ממצאו קשור. אבל ביבמות דקאמר הש"ס דאי סי' ד"ת מעידין על השומא וס"ל דאין לחלק בין איסור לממון ואף נגד חזקה יועיל סי' וא"כ פריך הש"ס ממתני' בפשיטות מסי' כליו לחוד וס"ד דלא ניחוש לשאלה וחידש הש"ס בתירוץ בתרא דל"ח לשאלה ומשמע דאף בסי' כליו לחוד מועיל סי' אמצעי לחוך ושוב לא יוקשה ממצאו קשור ולכך לא פריך רק מקודם:

ונשמע דלפי סוגי' דב"מ משמע דלמ"ד סי' ד"ת ל"ח לשאלה אף בכלים דמושלי רק בצירוף החזקה ותלוי בב' התירוצים ובכלים דל"מ ל"ח אף כנגד החזקה וכ"ז למ"ד סי' ד"ת א"כ ל"ח בכלים דל"מ אף נגד החזקה אבל למ"ד סיד"ר ס"ל להב"י דאף בכלים דל"מ חוששין כנגד החזקה דלדידי' דחוששין לאתרמי ה"ה דחוששין בכלים דל"מ עכ"פ היכי דהוי נגד ח"א ול"ק מחמור בסי' אוכף דבאמת שם דלא הוי נגד ח"א שוב מועיל עידי אוכף ול"ח לשאלה. ונשמע דלמ"ד סיד"ר חוששין אף בכלים דל"מ היכי דהוי נגד ח"א ובאבידה ל"ח ומיושב קושית הפוסקים על הב"י. ונשמע באמת דלמ"ד סיד"ר חוששין לשאלה אף בכלים דל"מ עכ"פ היכי דהוי נגד ח"א וא"כ בצירוף סי' נהי דאזדא ממ"נ של המהר"ל מפראג מ"מ עכ"פ י"ל דלפימ"ש דעכ"פ ע"י הסי' חשיב כרוב ואיתרע חא"א שוב מהני ט"ע דכלים עכ"פ בכלים דל"מ ואף בלתי הסי' י"ל דעכ"פ ע"י סברת היינו שאבד איתרע ח"א ושוב ל"ח לשאלה. נשמע דלדעת מהר"ל מפראג בודאי שרי ולשיטת הב"ש עכ"פ א"נ דחשיב כלים דל"מ היינו ע"י כל הבגדים ופאס וכתב מליצה ומנעלים וא"כ אף לשיטת הב"י עיקר החשש משום דהוי נגד ח"א ושוב מהני ע"י סי' או ע"י סברת היינו שאבד. וגם לשיטת הנוב"י בשיטת הב"י החשש שאלה הוא רק מדרבנן שוב סמכינן אסברת היינו שאבד ובפרט בצירוף סי' בודאי מהני. וגם יש לצרף סברת הח"צ דהוי שאלה דיחיד ובפרט בכלים דל"מ הוי שאלה ל"ש כמו נפילה ול"ח לשאלה דיחיד. ובפרט דבאמת הקשו על הב"י מחמור בעידי אוכף וע"כ צ"ל כמ"ש בשו"ת השיב משה דלמ"ד סיד"ר מיירי שיש לו סי' אמצעי בחמור ג"כ ורק למ"ד סי' ד"ת ע"כ דאין לו סי' בחמור וא"כ פריך דניחוש לשאלה ומשני דל"ח בכלים דל"מ אבל למ"ד סיד"ר מיירי שיש לו סי' אמצעי בחמור ועכ"פ נשמע דבכלים דל"מ בצירוף סי' אמצעי ל"ח לשאלה וא"כ אי נחשוב לכלים דל"מ א"כ בודאי שרי לכל השיטות ובפרט שכ' בשו"ת הב"ח דבזמן מועט ל"ח לשאלת כל הבגדים:

ובזה י"ל שיטת הר"מ ז"ל דנקט חמור בסי' מרדעת וי"ל דכ"ז לדידן דס"ל סיד"ר אז בודאי בכלים דמושלי חוששין אף שלא כנגד חזקה ורק בכלים דל"מ ל"ח היכי דהוי שלא כנגד חזקה אבל למ"ד סי' ד"ת לפי תירוץ הש"ס דחיורי וסומקי ס"ל דאף בכלים דמושלי ל"ח היכי דלא הוי כנגד חזקה וא"כ ממילא בסי' כליו בהדי סי' אחר מועיל א"כ הר"מ ז"ל דפסק סי' ד"ת עכ"פ בכודנייתא ובאבידה א"כ נהי דנגד חזקה ל"מ סי' וה"ה דחוששין לשאלה אבל באבידה דלא הוי כנגד החזקה שפיר ל"ח לשאלה אף בכלים דמושלי. אך באמת קשה לומר שהכירו כל הבגדים בט"ע ובפרט שהאשה כי לפי הגב"ע לא ראתה ז' הבעקשיס כי נקברו. ומה שאמר האיש מדאברא שראה אותו מלובש בשני בעקשיס הלא הוא לא ראה אותם אחר מיתתו. אך עכ"ז יש לצדד דעכ"פ הכתונת י"ל דחשיב כלים דל"מ ואף שהנוב"י מחלק בין כבר עבר שבת דשמא קנה חלוק מ"מ הכא בזמן מועט והי' בדרך ול"ש לקנות א"כ בודאי ל"ש להשאיל ורק דנימא שמא החליף ע"ז שוב אמרי' מוקמינן בחמ"ק וכמ"ש השטמ"ק דא"א מחליף כליו ובפרט דיש לצרף הפאס וכתב מליצה די"ל דחשיב ככלים דל"מ ויש הרבה דעות דעת הש"ך דל"ח לשאלה ודעת מהר"ל מפראג להתיר מכח ממ"נ או מטעם דהוי שאלה דיחיד ודעת הב"ש דעכ"פ בכלים דל"מ ל"ח ובפרט בצירוף סי' בודאי דמועיל בכה"ג וכמ"ש דבכה"ג כ"ע מודים. היתר ג' כ' הא"מ בהיתר ט"ע דכלים דל"מ עם סי' בגוף דכיון דעכ"פ למ"ד סי' ד"ת ל"ח לשאלה בכלים כאילו א"כ עכ"פ חשיב כסי' אמצעי ושוב בהדי סי' הגוף הוי ב' סי' ומצטרפי. אך באמת עדין אין ההיתר ברור דהא באמת לפי"מ דס"ד דלמ"ד סיד"ר מיירי מתני' בסי' אמצעי ונשמע דאף בצירוף פ"פ ל"מ אף דחשיב כמו ב' סי' ושם עדיף דהוי ב' סי' בגוף. ואף שלכאורה י"ל דכ"ז לפי"מ דס"ל באמת סיד"ר י"ל דגם ב' סי' ל"מ אבל לפי"מ דמספקא לן וחזינן בכודנייתא דמועיל ונשמע דעכ"פ ב' סי' מועיל שוב מצרפין פ"פ בהדי סי' וה"ה ב' סי' א' דגוף ואחד בכלי ובפרט א"נ דהטעם בכודנייתא משום דליכא ח"א וכיון שנפשט דכשלא נגד חזקה מהני סי' א' א"כ עכ"פ ל"ח לשאלה דעכ"פ עיקר החשש שאלה מכח חא"א והכא אזדא חא"א ושוב מועיל סי' דגוף ואף א"נ דכנגד חזקה אף ב' סי' ל"מ מ"מ הכא ע"י החזקה דהיינו שאבד איתרע חא"א ושוב מועיל ב' סי'. ועוד באמת יפה כ' המהר"ל מפראג דלמ"ד סיד"ר לא נשמע ממתני' דחוששין לשאלה ורק מצד הסברא והנה עכ"פ בכלים דל"מ מצד הסברא א"צ לחוש ורק י"ל הוכחת הב"י דמשמע לי' ממתני' דאף בצירוף ל"מ וקשה גם למ"ד סיד"ר וע"כ צ"ל משום דחוששין לשאלה ומשמע לי' מדנקט סתם כלים ומשמע דאף בכלים דל"מ חוששין:

והנה באמת יפה דייק מהר"ל מדלא נקט ט"ע מכלל דל"ח עכ"פ בכלים דל"מ ולדעת הב"י צ"ל דבאמת באפי נפשי' אף ט"ע ל"מ ובצירוף סי' דגוף רק סי' ל"מ דע"י חשש שאלה מגרע כח סי' אמצעי ולא חזי לצירוף אבל ט"ע עכ"פ אף דיש חשש שאלה מ"מ עכ"פ חשיב כמו סי' אמצעי ומצטרף בהדי סי' דגוף. א"כ ממ"נ א"נ דגם צירוף סי' אמצעי ל"מ א"כ שוב לא נשמע ממתני' דחוששין לשאלה ושוב מצד הסברא עכ"פ אין לחוש בכלים דל"מ. וא"נ דנשמע ממתני' דיש חשש שאלה ע"כ משום דס"ל ב' סי' מהני א"כ אדרבה נשמע ממתני' דעכ"פ חשש שאלה בכלים דל"מ חשיב כסי' אמצעי ומצטרף בהדי סי' דגוף כנלענ"ד ברור בס"ד:

אך עכ"פ י"ל דא"נ דהבגדים מצ"ע הוי כלים דמושלי כיון דלא ראו עתה כל הבגדים וא"כ נימא דהבגדים שנקברו הי' של הנרצח דהא אין היכר שהם של יצחק יוסף וההרוג הי' איש אחר ובעלה של זו השאיל לו מקצת הבגדים רק דנימא דע"י הפאס וכתב מליצה חשיב לא מושלי וא"כ לפי הגב"ע משמע דזה מצאו רק בהזעקיל וא"כ יש לחוש למ"ש הב"ש דאם לא נמצא מלובש בבגדים יש להחמיר דשמא מונח זמן רב מקודם וכ' הב"ש דלא דמי להא דמצא פירות בכלי. אך באמת כ' הנוב"י דכ"ז למאן דחייש למכירה אז שפיר חייש לשמא מכרו אבל למאן דל"ח לאבידה א"כ ליכא שום חשש. וחוץ לזה כמ"פ חולקים על הב"ש עיין בשו"ת שאג"א ובס' קול שאג. וכתבו דכמו בעירות בכלי תולין כשפני הכלי אל הפירות תולין בקורבא וה"ה הכא ובפרט כשלבוש במקצת הבגדים בודאי הוי חשש רחוק לומר שאבד מקצת הבגדים ושאר הבגדים שאל לאיש אחר ונהרג סמוך למקום שאבד הראשון מקצת החפצים זה הוי בודאי ל"ש וי"ל דאף לפי' הר"ח שם בב"מ מ"מ שרי הכא. ובאמת י"ל טעם המחמירין דהא הקשה הח"ס אמאי שם תולין בקורבא ומחזירין הפירות לבעל הכלי ומ"ש הכא דלא אזלינן בתר קורבא. וי"ל דטעמם דהוי נגד חא"א וח"ח ועפמ"ש הב"ש דאיש שמכירין מוקמינן בח"ח ואיש שאין אנו דנין עליו ל"ש לאוקמה בח"ח ובאמת בשו"ת הג' רח"כ כ' דאף בנמצא בגדים לחוד מועיל ומביא ראי' מהא דפונדקאות סוף יבמות דמשני הוציאה להם מקלי ותרמלי ופירש"י ז"ל דעל הסי' סמכו וזה תמיה דאם לא נמצא שם הרוג בודאי דאין להוציא. מחא"א וח"ח מכח מציאות הבגדים דתולין דאבד או הפקיד ושם ע"כ מטעם דחשיב עכ"פ רגל"ד ושוב מהימנא במסל"ת וכבר הרגיש בזה הח"ס. ורק הכא י"ל דכיון דעכ"פ צריכין לסתור ח"ח של איש א' שוב תולין בתר קורבא אבל י"ל בטעם המחמירין דס"ל כסברת הב"ש הכא ג"כ שייך ח"ח ומיושב קושית הקצה"ח דכמו בפירות בתוך ד"א תולין בקורבא ה"ה הכא ניתלי ודעתו באמת דבתוך ד"א תולין דהוי מקומו ממש ועדיף מרובא ולפ"ז י"ל דהכא הוי רו"ח נגד קורבא. ואך לפ"ז הכא ע"י סי' אמצעי עכ"פ נסתר חא"א וח"ח ושוב תולין בקורבא:

ובפרט ע"י סברת היינו שאבד בודאי מועיל. וגם הח"ס כ' דמש"ה מחמירין נהי דבפירות תולין בקורבא מ"מ הכא מחמירין דאיסור מממון לא ילפי' וכן כ' הנה"מ וא"כ נודע מ"ש בתוס' ב"מ ד"כ דהא דלא ילפי' איסור מממון הוא רק מדרבנן ושוב מהני סי' או סברת היינו שאבד ושוב בודאי מהני אף בנמצא סמוך, ובפרט דלשיטת הקצה"ח תולין בתוך ד"א וכ"ה דעת הב"א דתולין אף בנמצא סמוך וכן כ' הח"ס בכמ"ק. א"כ הכא דבאמת יש צירוף סי' ומקצת הבגדים שנמצא לבוש בהם ויש לדון מטעם זה לחוד דל"ח לשאלה ואף א"נ דבעי ג"כ צירוף כלים דנמצאו אצלו מ"מ בצירוף סי' הגוף דאזדא סברת רובא דעלמא וחא"א איתרע ג"כ ע"י הסי' או ע"י סברת היינו שאבד ורק החשש דאיסור מממון לא ילפי' וזה הוי רק חשש דרבנן או מטעם דיש ח"א והכא ליכא ח"א ע"י סברת היינו שאבד או ע"י הסי' א"כ בודאי דל"ח שאבד מקצת הבגדים ומקצת השאיל למי שיש לו ג"כ סי' אמצעי כמוהו. עכ"פ בצירוף כל הני צדדים אם האשה מכרת את החפצים בט"ע גמור וע"י חקירה מהרב מגארליץ אי נתן כתב מליצה באותו יום עוד לאחד ששמו יצחק יוסף ושבפרט שכבר עבר זמן רב וכ' הח"ס שבזה"ז היכי שנאבד זמן רב יש לצרף דעת המבי"ט והג' רח"כ סומך א"ע אדעת המבי"ט א"כ בודאי מותרת בלי שום פקפוק וישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א. כ"ז הנני כותב להלכה ולא למעשה עד שיסכימו לזה שני גדולי הדור כנלענ"ד ברור בס"ד:

בעה"ח ב' תבא תרמ"ח ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה