אור ברסלב
מהרש חלק א סימן מז

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן מז

סימן מו

להרב הגדול חו"ב המפורסים שלשלת היוחסין וכו' כש"ת מוהר"ש עהרנפעלד נ"י אבד"ק מעזיקופסט במדינת הגר יצ"ו:

בדבר שאלתו בת"ח א' שנשא אשה זה י"ג שנים ולא ילדה והנה נעשית חולי ר"ל וזה יותר מב' שנים שניטל האם שלה עפ"י פקודת הרופאים וגם אח"כ היתה חולי ועתה רוצה הבעל לגרשה כדי לישא אשה ב"ב ולקיים מ"ע דפ"ו. חוץ לזה טוען שא"י לבוא עלי' כאורח כ"ע ועי"ז בא לידי הרהורי עבירה ולפי אמירת הרופאים אם לא ישא אשה אחרת יפסיד ג"א ויחלישו כח גופו ונפשו ר"ל ע"כ חפץ לגרשה ויען שאין ברצונה לקבל גט רוצה להתיר לו לישא אשה על אשתו ויען שמתנאי ההיתר דק"ר הוא השלשת גט ביד שליח להולכה כד"ת ויען שהאשה היא חולנית ואם יגרשה הבעל מביתו תוכל לבוא לידי סכנה ע"כ שואל אי מותר לו להחזיקה בביתו ולהתייחד עמה אחר שישא אשה אחרת זה תורף שאלתו:

והנה לענין חרם ב' נשים יש מחלוקת אי גזר גם ביבמה ובטעם המתירין יש ב' טעמים. א) משום דאשה משמים הקנו לו. בא משום דר"ג לא גזר במקום ביטול מצוה והאוסרין כ' דזה ל"ח ביטול מצוה לפי שאפשר בחליצה ואף שי"ל דא"נ דא"ר ליבום מחמת החרם שוב יהי' חליצה שא"ר ליבום ואף דבח"ל ריבתה התורה דמהני חליצה מ"מ כ' ברשב"א יבמות ד"ב דבמודרת הנאה מיבמה הי' הו"א שלא יועיל חליצה דהוי א"ר ליבום ועיין בשעה"מ פ"ו מיבום. אך שי"ל בזה דבח"ל בדיעבד אם בעלו קני דאמרי' עדל"ת אבל בנדר ל"ש עדל"ת דהוי עשה דפשיעה או דנדר הוי איסור חפצא ול"א בזה עדל"ת כמ"ש הנמ"י פ"ב מנדרים א"כ י"ל דשייך בזה כללא דכל שא"ע ליבום ומש"ה הרשב"א מוכרח לדחוק משום דד"א גרם לה לאסור. עכ"פ לענין חדר"ג דעכ"פ ל"ג מח"ל שוב מועיל חליצה. ובזה א"ש הדין דבנפלה לפניו שומרת יבם אסור לשדך עם אשה ולישא אותה ואין הטעם משום דזיקה ככניסה. ועובר אחדר"ג בהנישואין דהא נודע מ"ש הח"צ דזיקה לא עדיף מארוסה ואדרבה בתוס' כתובות ד"ב כ' דארוסה אגידא בי' טפי מיבמתו אך עיקר הטעם דאח"כ יהי' חליצה שא"ר ליבום ול"ש לומר דעדל"ת דהא הוי עשה דפשיעה במה שנשא אשה וא"ש דעת הרמ"א ועיין שו"ת ח"ס אה"ע סי' א'. עכ"פ יש כמ"פ דל"ג במקום יבום דהוי ביטול מצוה ולדידי' ל"ב כלל היתר דק"ר כיון דבזה לא הי' הגזירה כלל:

והנה בדין שהה י"ש ולא ילדה דעת הריטב"א דליכא בזה חדר"ג דאדרבה אף להסוברים דר"ג גזר במקום יבום הטעם דאפשר בחליצה ודעת הר"י מינץ להיפוך דאף להמתירין במקום יבום הוא רק משום דאשה הקנו לו משמים אבל בשהה י"ש שפיר גזר אף במקום ביטול מצוה נמצא דיש בזה מחלוקת אי גזר ר"ג בשהה י"ש ולא ילדה ובד"מ סי' א' כ' בשם הרשב"א דל"ג רק בפני הפרוצין המעוללין בנשותיהן ובאותן שמה"ד לגרשה או לישא אחרת ל"ג. א"כ משמע דלא התחיל הגזירה כלל והוי כמו לדין התלמיד או יגרשה או ישא אחרת הראויה לילד אך בסופו הביא דברי הכלבו דאין להתיר החרם רק בק"ר ואם יראו טעם מבורר ובש"ע סי' א' הביא המחבר שיטת כמ"פ דל"ג במקום ביטול מצוה היינו במקום יבום וכ' הרמ"א דה"ה בשהה י"ש ולא ילדה וכונת הרמ"א דהי' הו"א דרק ביבום ל"ג משום דאשה הקנו לו מן שמים ולכן כ' דעיקר הטעם דל"ג במקום מצוה וה"ה בשהה י"ש והביא דיש חולקים דגם במ"מ גזר ואף במקום יבום אף דשם שייכי ב' הטעמים מ"מ גזר וסיים רמ"א דהיכי שהראשונה אינה בת גירושין היינו שנשתטית או שמה"ד לגרשה ואינה רוצית לקבל גט יש להתיר לישא אשה אחרת ומשמע לכאורה כונת הרמ"א דל"צ כלל ק"ר דהא כלל נשתטית עם היכי שמה"ד לגרשה והכונה בעע"ד ובזה מפורש לקמן דל"ג ר"ג ומותר לגרשה בע"כ וה"ה דשרי לישא אשה אחרת ורק בעע"ד דאפשר בגט הברירה בידו או לגרשה בע"כ או לישא אשה אחרת אבל בנשתטית דא"א בגירושין שוב מתירין אשה אחרת כיון דא"א לדור עמה דאף שברמ"א הביא ב' דעות אי גזר במקום מצוה מ"מ הכריע הד"מ דעיקר הטעם משום קטטה ובס' אזלינן לקולא ובפרט חרם דב' נשים אחר אלף ה"ה אינו רק מנהג מש"ה בעע"ד אזלינן לקולא. ונשמע דהרמ"א פסק דר"ג ל"ג במ"מ וסברתו כיון שאינו רק משום קטטה מקינין בס' פלוגתא וכ"ה דעת הב"ש בדעת הרמ"א דמתיר אף בלי ק"ר דהא כלל נשתטית עם היכי שמה"ד לגרשה ובעע"ד כ' ברמ"א סי' קט"ו סעיף ד' דיוכל לגרשה בע"כ אף אחר חדר"ג וכמ"ש הרשב"א דר"ג ל"ג רק בפני הפריצין וס"ל להב"ש דאין חילוק בין גט בע"כ בין ב' נשים דכמו דל"ג לגרש בע"כ ה"ה היכי שא"א בגט בע"כ יוכל לישא אשה אחרת וי"ל עוד אדרבה חרם דב' נשים קיל אחר אלף ה"ה עכ"פ ורק דבאם א"א למיקם בסופקייהו או דכ"ז שנא יגרשה לא יהבי לי' אחריתא שרי לגרשה בע"כ:

אך באמת שיטת השב"י דרק בעע"ד דפשעה אז פשיטא דל"ג ר"ג ובאמת אז מתירין בין גט בע"כ בין ב' נשים אבל בשהה י"ש דלא פשעה י"ל דלא מתירין כלל לגרש בע"כ וגם לישא אשה אחרת בעי ק"ר דלעולם י"ל דחרם ב' נשים קיל מצ"א וחמיר מצ"א קיל דק"ר יכולין להתיר כל שרואין טעם מבורר ול"ד בנשתטית רק אי נתחדש סיבה שא"י לדור עמה כמ"ש בב"ח סי' א' ובשו"ת ח"ס אה"ע סי' ג' וחמיר דבלי ק"ר א"א להתיר אף בביטול מצוה. א"כ בעע"ד יש להתיר גט בע"כ אף בלי ק"ר ובאם א"א בגט בע"כ אז לישא ב' נשים בעי ק"ר. ובשהה י"ש א"א להתיר רק ב' נשים ובעי קיר. ולפ"ז הכונה ברמ"א בשהה י"ש דאז לא מתירין גט בע"כ רק ב' נשים ובזה דעת הר"י מינץ דגזר אף במ"מ ורק שק"ר יכולין להתיר ויצא לפ"ז דהרמ"א ס"ל דבעע"ד אז יש להתיר גט בע"כ ובזה אף הר"י מינץ מודה דל"ג במ"מ ורק בשהה י"ש דלא פשעה מש"ה א"א להתיר גט בע"כ ולישא ב' נשים בזה שוב גזר אף במ"מ ובעי ק"ר:

עכ"פ נשמע דאף לדעת הר"י מינץ מ"מ ע"י ק"ר יש להתיר אף בשהה י"ש ולדעת המהרמ"פ אמרי' להיפוך דבאמת אין חילוק בין עע"ד לשהה י"ש דלגרש בע"כ ל"צ ק"ר דחרם זה ל"ג במ"מ וחרם דב' נשים חמיר ומש"ה מיישב השואל בנוב"י סי' א' הא דהרמ"א בסי' א' הביא ב' השיטות אי גזר במ"מ ובעע"ד כ' דליכא בזה משום חדר"ג דשם בסי' קט"ו מיירי לענין גט בע"כ זה ל"ג במ"מ ובסי' א' מיירי בא"א לגרשה בע"כ ולענין לישא ב' נשים בזה מביא ב' דעות די"ל דחרם זה חמיר והנוב"י דחה דא"כ אכתי מהיכן דייק הב"ש דמקיל הרמ"א בלי ק"ר שמא באמת אף בעע"ד אסור לישא אשה אחרת בלי ק"ר. ובאמת דעת הנוב"י דלענין שהה י"ש ב' נשים קיל וכן כ' כמ"פ. וראיתי לח"א שכ' בהסברת שיטת המהרמ"פ דס"ל דרק גט בע"כ שרי במ"מ והטעם דבשלמא גט בע"כ אין עובר רק המגרש ושפיר מותר לו לעבור משום קיום מצוה אבל ב' נשים דאף האשה עוברת א"כ היא א"צ לעבור בשביל מצוה דידי' וכמ"ש בתוס' גיטין דמ"א דבדידה ליכא עשה. והנה באמת העיר די"ל דאמרי' להאשה חטא בחרם כדי שיזכה הוא במצות פ"ו דרק ל"ת החמיר א"צ לעבור בשביל קיום מצוה דידי'. והנה בתשובה כ' דבס' ל"ת שפיר נאמר להאשה חטא. ובאמת לפמ"ש המנ"ח מצוה א' לתרץ קושית המפורשים דהיכי ס"ד דהש"ס דנימא ביבום עדל"ת הא עשה דיבום אינו על האשה. וכ' דבאמת איסורי עריות עיקר על האיש רק כל היכי דאיהו מוזהר איהו מוזהר א"כ כיון דלדידי' אמרי' עדל"ת שוב לגבה ליכא איסור כלל אבל ל"ת דלא יהי' קדש נאמר על האשה בעצם א"כ ל"ש לומר עדל"ת ולפ"ז א"ש שיטת הרשב"א דבמודרת הנאה מיבמה הי' הו"א דלא תהי' חולצת דא"ע ליבום אף דבח"ל חולצת שם שייך גם בדיעבד לומר עדל"ת אף דהעשה אינו באשה מ"מ עיקר הל"ת ג"כ אינו באשה רק משום לתא דבעל אבל בנדרה דהאיסור הוא בעצם עלי' א"כ ל"ש עדל"ת דהעשה אינו באשה ומש"ה הוי בכלל א"ע ליבום ומש"ה נדחק הרשב"א לומר הטעם משום דד"א גרם לה לאסור וז"ב בס"ד:

עכ"פ א"נ דהחרם הוא על האשה ג"כ א"כ הוי כנדר דהאיסור הוא בעצם על האשה א"כ ל"ש עדל"ת דהעשה אינו באשה. חוץ לזה כ' בחו"י די"ל דהא דאמרי' לאדם חטא כדי שיזכה חבירך הוא מדין ערבות א"כ לפמ"ש ברא"ש ברכות ד"כ דנשים אינם בכלל ערבות א"כ ל"א לאשה חטא כדי שיזכה הבעל ויצא לפ"ז דבח"ע של אשה אין כופין. ואכ"מ. אך בעיקר מ"ש הג' הנ"ל יש להעיר דבאמת בחדר"ג אאפ"ל דהא דמותר במ"מ הוא מדין דחוי' דאף שי"ל דבכה"ג ל"צ שיהי' בעידנא דמחמיר לקל ל"צ שיהי' בעידנא כמ"ש בתוס' פסחים דנ"ט אך כיון שהחרם לטובתה ניתקן אף דעת הר"ן דל"מ ריצוי האשה שיוכל לישא אשה אחרת אבל עכ"פ עיקר לטובתה ניתקן וכיון שיש בזה הפסד להאשה ראשונה ול"ש בזה לומר עדל"ת דלהפסיד זכות חבירו ל"א עדל"ת כמו בגזל וכנודע דממון חבירו אסור אף במקום פק"נ. וע"כ צ"ל בטעם המתירין דר"ג ל"ג כלל במ"מ והוי הותרה ממש דע"ז לא הי' התקנה וכמ"ש הרמב"ן דטומאת כ"ג למ"מ הוי הותרה וכמו קרבנות בשבת א"כ ל"ש לומר דהאשה א"צ לעבור דבאמת שניהם אינם עוברים:

נחזור להנ"ל דלדעת הב"ש שרי בשהה י"ש לדעת הרמ"א בין גט בע"כ בין ב' נשים אף בלי ק"ר וכמ"ש הב"ש בסי' קנ"ד ולדעת השב"י בשהה י"ש הואיל דלא פשעה גזר אף במ"מ וא"כ בלי ק"ר א"א להתיר שום חרם כדעת הר"י מינץ וע"י ק"ר עכ"פ יש להתיר ב' נשים ולשיטת המהרמ"פ לפמ"ש השואל בנוב"י י"ל דגט בע"כ תמיד שרי אף בלי ק"ר וב' נשים בעי ק"ר והנוב"י כ' להיפוך דב' נשים קיל א"כ לדעת הנוב"י בעע"ד דפשעה אז מתירין גט בע"כ אף בלי ק"ר אבל בסי' א' מיירי לענין שהה י"ש בזה אין מתירין גט בע"כ ולענין ב' נשים מחמירין כשיטת הר"י מינץ דבגזר אף במ"מ. אך עכ"פ י"ל דל"ג מנשתטית דעכ"פ ע"י ק"ר יש להתיר. וחוץ לזה יפה כ' האחרונים דלפי דעת הרא"ש דבנכפה הואיל שכופין להבעל לגרש שוב ל"ג ר"ג ע"ז ומותר לגרשה בע"כ א"כ הכ"נ בשהה י"ש דכופין להבעל לגרש בודאי דלא עדיף כוחה והוי כמו ס"ס להתיר שמא ל"ג כלל ר"ג במ"מ ושמא כופין להבעל לגרש בשהה י"ש וא"כ לא עדיף כוחה. ואף שהב"ש סי' קי"ז כ' להחמיר דאף בנכפה יש חדר"ג ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת סי' ק"ד מ"מ כ' בשו"ת ד"ח סי' נ"א דבאם הב"ד מתרין בה שתקבל גט ואינה רוצית יוכל לגרשה בע"כ כיון דהוי עע"ד עיי"ש ובזה מפרש דברי הנמ"י שכ' כיון דהיא גרמה לו היינו שבאם תרצה בגירושין אסור לו לישא אחרת כיון דאפלק"ש ורק ע"י שאינה רוצית בגירושין מוכרח לעבור א"כ הוי עע"ד. יצא דיש כמה סברות להתיר א"נ דהרמ"א הכריע דבס' אזלינן לקולא כשיטת הסוברין דר"ג ל"ג במ"מ ול"צ כלל ק"ר ואף א"נ דרק בעע"ד מקילין כדעת השב"י וגם י"ל כדעת המהרמ"פ דב' נשים חמיר אבל עכ"פ ע"י ק"ר מתירין כמו בנשתטית ובפרט א"נ דכופין להבעל לגרש בשהה י"ש א"כ כופין להאשה לקבל גט דאם הב"ד מתרין בה שלא תגרום ביטול מ"ע דפ"ו והיא מסרבת חשיבא עע"ד כמ"ש הד"ח ועכ"פ י"ל דשרי לו לגרש בע"כ אף לשיטת השב"י דס"ל דרק בעע"ד שרי לגרשה בע"כ אבל ע"י התראת ב"ד חשיבא עע"ד ואף לשיטת המהחמ"פ דב' נשים חמיר מ"מ ע"י ק"ר יש להתיר וכ"פ כל הפוסקים:

אך באמת יש איזה סברות המפורש בפוסקים דא"א להתיר בשהה י"ש א' דתולין בעון חו"ל גורם א"כ י"ל דהוי רק ס' ביטול מ"ע דשמא אף מאחרת לא יהי' לו בנים בעון חו"ל ואף דרוב יולדין אף בחו"ל מ"מ כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות ול"ח תלוי במעשה כמ"ש בתוס' בכורות ד"כ וא"כ עכצ"ל דהיא מן המיעוט ושוב יש צד לתלות לחומרא שמא עון חו"ל גורם ושוב מס' אזלינן לחומרא ואף למ"ש הד"מ דמקילין בס' חרם זה כ"ז אי יש ס' דדינא שמא באופן זה לא התחיל החרם בזה אזלינן לקולא אבל בס' במציאות והיכי שצד ההיתר ל"ש שוב חוששין לאיסור ג"כ במידי דל"ש וכמפורש בש"ס ביצה ד"ז דבספנא מארעא בבדק אזלינן לחומרא נהי דל"ש שיהי' יולדת בלילה כמ"ש בתוס' שם דמה"ט מקילין אף דהוי דשיל"מ משום דחשיב כרוב להיתר ועיי"ש בר"ן מ"מ בבדק דהא דיצאה והחזירה ל"ש שוב תולין לאיסור אף במידי דל"ש. אך באמת יפה כ' בשו"ת ב"ש סי' ע"ז דאם יש רגל"ד שאינה יולדת מחמת חולי שבה אז שוב ל"א דעון חו"ל גורם וסברתו כיון דיש בה חולאת א"כ א"נ שהחולאת גורם אינו נגד הרוב נשים שיולדין דרוב נשים אין להם חולאת והך דיש לה חולאת יצאה מהרוב וכמ"ש התב"ש סי' כ"ט לענין מים בראש עיי"ש. אבל א"נ דעון חו"ל גורם לענין זה לא יצאה מהרוב דרוב נשים יולדין בחו"ל ושוב תולין במידי שאינו נגד הרוב ועיי"ש בבי"ש סי' הנ"ל שכ' דנאמנות הרופאים מהני לענין הזה לתלות דהא דאינה יולדת הוא מחמת החולאת דאף דרופאים ל"מ באיסורין מ"מ עכ"פ הכא מהני ומכ"ש הכא דניטל האם שלה דודאי לא תלד עוד א"כ פשיטא דשרי עכ"פ ע"י ק"ר. אך עוד כ' המפורשים טעם די"ל דאין מתירין בי"ש דנהי דכופין לדידי' משום דמבטל מצות פ"ו אבל באם היא אינה רוצה בגירושין א"כ הוא אנוס מלקיים המצוה מחמת חדר"ג ול"ח מבטל המצוה כלל וכעין שכ' בתוס' שבת ד"ד דהיכי דאנוס מלרדות הפת חשיב כאינו עובר באיסור שבת ועי' כ"מ פ"ו מחמץ שכ' לענין מוצא חמץ ביו"ט דאף בלא ביטלו מ"מ א"י לשרוף דהיכי דאנוס מלבער מחמת איסור יו"ט א"ע אעשה דתשביתו ובב"י א"כ סברא זו י"ל גם בכה"ג. אך באמת ז"א דכ"ז ל"ש רק לענין עבירה דבעובר מחמת אונס בודאי ל"צ כפרה אבל במ"ע דאף בנאנס מ"מ ל"ח כמקיים המצוה דאונסא כמאן דעביד ל"א ובאמת כמ"פ כ' דהא דקיי"ל עדל"ת הוא ג"כ מטעם זה דהל"ת ל"ח כעובר כיון דאנוס הוא מחמת העשה אבל להיפך אי יבטל העשה אף דיהי' אונס מחמת הל"ת מ"מ לא יהי' כמאן דעביד א"כ בשלמא בעשה דתשביתו לדעת כמ"פ א"צ לקנות חמץ ולבערו רק במה שאין לו חמץ מקיים המ"ע א"כ אם הוא אנוס מלבער מחמת איסור יו"ט הוי כאין לו חמץ לע"ע אבל הכא שהוא קיום מ"ע בפועל אף אם יבטל מחמת אונס מ"מ לא יהי' חשיב כמקיים המצוה ושפיר י"ל דבמ"מ ל"ג:

ועוד יש טעם דמש"ה אין מתירין בשהה י"ש ולא ילדה דיש לחוש לסכנת האשה כשהיא חפצה בו ורק בעע"ד כיון שפשעה ל"ח לתקנתה ובנשתטית כיון שאין לה דעת לע"ע אבל הכא חוששין לסכנתה ובזה ל"מ קיום מצוה דחשש פק"נ אסור אף במ"מ וכמ"ש הפוסקים דבגזל ל"א עדל"ת ומכ"ש דחשש סכנה אסור אף במקום ביטול מצוה דבמקום פק"נ מותר לעבור כל איסורין אף בפועל מכ"ש ביטול מצוה בשוא"ת בודאי דשרי במקום סכנה ועי' רש"י חולין דמ"ז נשמע דאי הי' הדין דבכל איסורין יהרג ואל יעבור ה"ה בביטול מצוה בשוא"ת ג"כ הי' הדין דיהרג ואל יעבור אך דיש לחלק דדוקא מצוה שיש בביטולו כרת אז שוא"ת שוה לקו"ע אבל מצוה שאין בביטולו כרת שוא"ת קיל כדמצינו בש"ס ברכות ד"כ לענין כבוד הבריות שדוחה בשוא"ת ובפרט דבמקום סכנה אף בקו"ע שרי ועי' שו"ת הרי"ם סי' ל"ו. אך באמת בנ"ד שניטל האם שלה ולפי אמירת הרופאים אם ישמש עמה יבא לידי חולי גדול היינו שיפסיד ג"א ויגיע לידי חולאת ר"ל א"כ אין מחויב להכניס א"ע בס' סכנה בשביל חשש סכנה דידה כמ"ש בתוס' בכמ"ק דאף במקום פק"נ אם אומרים הנח לזרוק עצמך על תינוק א"צ למסור נפשו דאמרינן להיפך מאי חזית וה"ה בנ"ד א"צ להכניס א"ע בס' סכנה בשביל חשש סכנה שלה ונודע מ"ש כמ"פ דבצמקה דדיה אין לה דין מניקת לפי שסכנה לה לינק ואינה חייבת להכניס א"ע בס' סכנה בשביל חשש סכנת הולד ואי דעכ"פ יש לו ברירה שלא יזדקק לה כלל מ"מ אי לא ישמש כלל בודאי יבא לידי חולאת אם לא יהי' לו אשה וגם אי ישב בלי אשה יבא לידי הרהורים בפועל א"כ פשיטא דבכה"ג ודאי אין לו לישב בלי אשה ולעמוד בהרהורי תמידי בשביל טובתה ע"כ הדבר פשוט דבכה"ג שפיר עדיף מהא דשהה י"ש דשם ג"כ מתירין לדעת כמ"פ מכ"ש בנ"ד בודאי מותר לישא אשה על אשתו. אך עכ"פ כיון שדעת המהרמ"פ דלעולם אין מתירין במ"מ רק גט בע"כ אבל ב' נשים לא ולדעת השב"י בשהה י"ש גרע מהא דעע"ד ואוסרין אף במ"מ ועכ"פ כיון שחוששין לדעת הר"י מינץ דאף במ"מ גזר ר"ג ורק דיש להתיר ע"י ק"ר כמ"ש הח"ס דקיר יכולין להתיר אף שלא במ"מ ורק היכי שרואין שהדבר נחוץ מתירין. אך מ"מ כ' הב"ח בסי' קי"ט דבהיתר דק"ר א' מתנאי ההיתר שיתן גט ביד שליח להולכה שיהי' מוכן בידו לכשתתפתה תקבל הגט מיד השליח א"כ גם בשהה י"ש בעי למסור הגט ליד השליח שיהי' מוכן לכשתתרצה לקבל הגט ואדרבה הכא דודאי בעי שיהי' הגט מוכן דעיקר הטעם דמתירין בשהה י"ש היכי שהאשה אינה רוצה לקבל הגט א"כ ע"כ צריך הוא לעבור או לגרשה בע"כ או לישא ב' נשים ושוב עדיף לישא אשה דב' נשים קיל לדעת כמ"פ אבל היכי שרוצה לקבל גט א"כ לא יצמח עי"ז ביטול פ"ו ושוב אסור לישא אשה אחרת כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"א סי' נ' ה"ה באינה רוצה לקבל גט כעת ומתירין לו לישא אבל עכ"פ קיי"ל דאף בנשא בהיתר מ"מ אי נתחדש אח"כ סיבה שיש לו ב' נשים צריך לגרשה א"כ שוב בשעה שתרצה לקבל הגט ואם לא יגרשה יעבור באיסור דב' נשים א"כ צריך שיהי' הגט מוכן שבעת שתרצה לקבל גט יוכל לגרשה ועיי"ש בבי"ש סי' ע"ז שכ' כן. ואף דבאמת משמע בש"ע דיוכל לישא אחרת י"ל דהש"ע קאי בדעת הסוברים דר"ג ל"ג כלל במ"מ וא"צ ק"ר א"כ י"ל דמותר לישא אחרת אבל באם נחמיר כהפוסקים דר"ג גזר אף במ"מ ורק שעכ"פ ק"ר יוכלו להתיר א"כ לשיטת הב"ח והב"ש א' מתנאי ההיתר שיהי' הגט מוכן לגרשה בעת שתהי' ראויה לקבל גט וה"ה בשהה י"ש בשעה שתרצה לקבל גט ובאמת אף דבב"ח סי' א' לא נזכר השלשת הגט י"ל דרק בנשתטית לפי שאפ"ל דל"מ כלל השלשת הגט דכבר פקפקו ע"ז המפורשים משום חשש כ"מ דלמ"ע גם מכח שיטת הר"מ דאם נכתב בשעה שא"ר לגירושין חשיב כשל"ש גם חשש הפ"י משום דבעי שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה והגם שבחו"י השבתי כ"ז בטוטו"ד ובאמת אף דבח"ס סי' י"א מוכח דהבעל בעצמו יוכל לגרש בהגט והשליח נמי יוכל לגרשה אח"כ אם יהי' לו אשה אחרת מטעם זכי' אך הנוב"י כ' שצריך לגרשה בגט אחר ועי' שו"ת רח"כ סי' ג' שכ' ג"כ דכמ"פ הקילו בלי השלשת הגט וכ' שם דאם היא בגדר א"י לשמור גיטה א"צ להשליש גט רק שמס' צריך להשליש שמא היא בגדר יודעת אבל עכ"פ מותר לישא ע"י השלשת הגט ממ"נ א"כ י"ל דכ"ז בנשתטית אבל בנ"ד דראויה היא לקבל גט א"כ נהי דלע"ע אינה רוצה אבל מ"מ אם תרצה לקבל הגט אח"כ יועיל גט זה דחשיב מילתא דמ"ע ואף דבבי"ש שם הביא שיטת הר"י מינץ דל"מ בגט שנכתב בעת שלא רצתה אך באמת הבי"ש דחה ד"ז ועי' שו"ת פר"מ סי' מ"ו שכ' בסתירת דברי הב"ח דבסי' א' מתיר בלי השלשת הגט ובסי' קי"ט מצריך השלשת הגט וכ' דבסי' קי"ט מיירי בעתים חלומה דאז באמת בת גירושין היא מה"ת ואיסור גרירה ל"ש היכי דלא מגרשה עכשיו מש"ה בעי השלשת הגט אבל בסי' א' מיירי בא"י לשמור גיטה אז ל"מ הגט כלל מה"ח מש"ה ל"צ השלשת הגט א"כ בנ"ד דודאי בת גירושין היא שפיר י"ל דלכ"ע בעי השלשת הגט:

ועוי"ל דלפמ"ש עוד הפר"מ שם בתירוץ הא' דבאין לו שום ולד אז יש מ"ע דלא תוהו ול"ג ר"ג ול"צ כלל השלשת הגט א"כ י"ל דבנ"ד ג"כ ל"צ השלשת הגט. אך העיקר כתירוץ הב' שם דהיכי שמה"ת בת גירושין אז בעי השלשת הגט ושוב גם בנ"ד בעי השלשת הגט א"כ אם יתייחד עמה אחר השלשת הגט יהי' חשש על הגט מטעם גט ישן ונהי דאפשר דבדיעבד מועיל הגט וגם בגט עי"ש חוץ מזה דעכ"פ בניסת ל"ת וגם באמת ל"ש החשש שמא יבא עלי' כיון שיודע ממסירת הגט ליד האשה מ"מ עכ"פ לכתחלה אסור לעשות פעולה שיצטרך לסמוך על גט שאינו כשר רק בדיעבד ובשלמא בנשתטית כיון דא"א בע"א דהא באמת הוא מוסר גט כשר רק החסרון מצד דל"מ הגירושין עכשיו מטעם דעכ"פ הוי בגדר א"י לשמור א"ע ושייך טעם דגרירה מ"מ כיון דבדיעבד לדעת כמ"פ מגורשת היכי דליכא איסור מטעם גרירה א"כ ל"ש כ"מ דלמ"ע וכשר הגט לגרש בו לכתחלה דגדולה מזו כ' המל"מ בפ"ב מביאת מקדש דהיכי דרק מדרבנן למ"ע ל"ש הך כללא דלמ"ע והתם אף בשעת עשיית השליח הדבר מ"מ המשלח למ"ע אז דהא כ"ג א"ע באנינות מ"מ משוי שליח מכ"ש הכא דבשעת נתינת הגט אף המשלח יוכל לגרשה נהי דבעי שיהי' בר עשיה בעת מינוי השליחות מ"מ כיון דעכ"פ מה"ת יועיל הגט עכשיו הוי בר עשיית השליחות ויועיל הגט לכתחלה וגם שייך שם סברת המרכבת דמועיל אח"כ מטעם זכי' ובאמת כמ"פ מחמירין דמס' בעי גט חדש דשמא היתה בגדר א"י אבל עכ"פ א"א בע"א אבל הכא דאם לא יתייחד עמה יהי' הגט כשר לגרש בו לכתחלה ורק ע"י שמתירין לו להתייחד עי"ז נעשה גט ישן ואינו כשר לגרש בו לכתחלה א"כ י"ל דבכה"ג שהגט אינו כשר לגרש בו לכתחלה אינו מקיים התקנה דהשלשת הגט ובפרט דאף לענין סד"ר מצינו דאסור לגרום סד"ר בידים ונודע דעת הרז"ה דאסור למול בשבת היכי דידעינן שיצטרך לחלל שבת אח"כ משום פק"נ וכ' בשו"ת עט"ח סי' ד' דא"נ דשבת אצל פק"נ דחוי' אסור לגרום דיחוי ונודע מ"ש המפורשים בטעם דאין מבטלין איסור לכתחלה דביטול הוי רק דיחוי ואסור לגרום דיחוי לכתחלה א"כ ה"נ גט שאינו כשר רק בדיעבד אסור לעשות פעולה בידים שנצטרך אח"כ לסמוך אדיעבד ובפרט דשם בנשתטית אם היא בגדר א"י ל"צ כלל השלשת הגט אבל הכא דראוי לקבל גט א"כ מתנאי ההיתר שיהי' הגט מוכן והוא גורם פסול בגט לכתחלה א"כ י"ל דאינו מקיים תנאי ההשלשה:

ומ"ש כת"ה דהכא שא"ר להוליד ל"ש החשש דגיטה קודם לבנה ואף די"ל דאסור משום ל"פ הביא מ"ש הט"ז דאם חילוק בין אדם לאדם ל"א ל"פ. ולכאורה מוכח בתוס' נדה ד"ג לענין שוטה דמודה שמאי בשוטה אע"פ שכ' התוס' דאף בלא ארגשה מ"מ ל"ג טומאת מעל"ע מ"מ בשוטה מחלוקת משאר נשים ל"א ל"פ והוא כעין סברת הט"ז אך באמת כ' הר"ש הזקן דמותר בגרושה מניקת ודעת הר"ת לאסור וכ' הריב"ש דבאמת מודה הר"ת דבגרושה דלא משתעבדא להניק אין עליה שם מניקת ורק דאסור מטעם ל"פ וחזינן דאף דבגרושה ל"ש כלל האיסור מ"מ אסרינן מטעם ל"פ ומדברי התוס' נדה אין ראי' דשם הוי הל"פ לקולא שפיר אמרי' דבשוטה הואיל דל"ש טעם דהרגשה גזרו בה טומאת מעל"ע אבל היכי דהל"פ הוי לחומרא א"ח א"כ י"ל דגם באשה שא"ר לילד מ"מ פסלו גט ישן ואך די"ל דכיון שאשה זו ניטל האם שלה והוי בגדר מיעוט דל"ש בכה"ג י"ל דל"א בזה ל"ת רבנן יעי' במל"מ פ"ד מהל' מלוה ולוה. עכ"פ י"ל דנהי דלא תיקנו במידי דל"ש אבל עכ"פ לא הוציאו מכלל התקנה ומ"ש כת"ה דבכה"ג אין חשש שיבא עלי' לפי שאם יבא עלי' יופסל הגט ויעבור עלי' חדר"ג וכמ"ש הפוסקים דבאם יש לו אשה ל"א דבעל לשם קידושין:

הנה באמת ד"ז מפורש בשו"ת סה"ד סי' ר"ט והוא כמ"ש הרדב"ז דבאם בא עלי' בנדתה לא אמרינן הך חזקה דאאעב"ז כנודע מ"ש במשנה למלך פ"י מגירושין ואף להחולקים מ"מ כ' בא"מ סי' ל"ב לענין נתייחד עם גרושתו שניסת ונתארמלה דאינה צריכה גט ולא אמרינן דבעל לשם קידושין כיון דא"נ דלא בטל לשם קידושין א"כ במחזיר גרושתו בעל אינו לוקה א"כ אמאי נימא דבעל לשם קידושין ולא רצה לעבור אאיסור ביאת פנויה נימא להיפך שלא רצה לעבור אאיסור דמחזיר גרושתו ובגליון הא"מ שלי ציינתי משו"ת תה"ד הנ"ל אך כ"ז בעלמא דשייך חדר"ג א"כ אמרינן דחדר"ג חמיר לי' כביאת פנויה דלשיטת כמה פוסקים אינו רק דרבנן אבל הכא י"ל אם יבא עלי' אפ"ה אף שיופסל הגט מ"מ אין בירור שיעבור אחדר"ג דלכמ"פ באשה שא"ר לילד ל"ג ר"ג א"כ י"ל אף דאנו מחמירין דגם במ"מ גזר ר"ג ובעי ק"ר והשלשת הגט אבל מ"מ יש חשש שמא יבא עלי' ויורה לו היתר לעצמו דלא עבר בזה אחדר"ג. אך באמת יפה כ' כת"ה כיון דלכמ"פ בכה"ג שא"ר לילד ל"ג כלל ר"ג ולדעת הב"ש בשיטת הרמ"א ל"צ ק"ר כלל ושוב מותר לדור עמה כמ"ש הב"ש בסי' קי"ז דהיכי דמיתר לדור עם שניהם ל"ש החשש שיאמרו זאת אשתו וזאת זונתו ואף דאנו מחמירין דאף בכה"ג בעי ק"ר כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב בהשמטות דרק מחמת חומרא בעי קדר ויש לצרף ג"כ מ"ש הפר"מ בתירוץ הא' דבאין לו ולד כלל ל"צ השלשת הגט דבמ"מ רבה ל"ג ר"ג וא"כ אף דנחמיר גם בהשלשת גט מ"מ גם אי יתייחד מ"מ לא יהי' הגט פסול בדיעבד ומידי שבדיעבד כשר חשיב ראוי אף לכתחלה כמ"ש בתוס' חולין דמ' ועי' בט"א מ"ש ע"ז מש"ס כריתות ד"ז ובתוס' פסחים ד"ה ובתוס' יומא דס"ד א"כ לענין החומרא דלכתחלה יש לצרף ג"כ הסבכות שכ' כת"ה דבא"ר לילד ל"ש החשש דגיטה קודם לבנה גם כיון דמאוסה בעיניו א"כ נודע מ"ש הר"ן בפ' הכותב דמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה וכמ"פ מצינו דבשעה"ד כדיעבד דמי עכ"ז אין דעתי נוחה בזה יען שהוא הוראה תמי' בעיני העולם ויוכל לצמוח מזה מכשול גדול וגם פרצה בחדר"ג במק"א דבשלמא במרחיקה מביתו ונושא אשה אחרת ע"י היתר ק"ר כבר נודע שמתירין האיסור דחדר"ג לפעמים ע"י ק"ר וליכא בזה חה"ש כמ"ש בשו"ת ד"ה אבל בכה"ג שתשב בביתו והוא ישא אשה אחרת זה דבר שלא נשמע עוד. ויוכל לצמוח מזה מכשולות עד בלי די וגם לאשתו הראשונה לא יוצמח טובה מזה בראותה שצרתה יושבת עם בעלה ויהי' לה בנים ובודאי יראה יותר אהבה להשניה ויקוים בה ח"ו הקרא המפורש בפנינה וחנה ע"כ בעיקר הדין להתיר לו לישא אשה על אשתו ע"י ק"ר והשלשת הגט וכתובה כפי המנהג שהוא בנשתטית אז גם אנכי מסכים ורק באופן שאשתו הראשונה לא תדור עמו. וע"ז שתשאר בביתו ותתייחד עמו בזה אין רצוני להצטרף והש"י יצילני משגיאות:

בעה"ח יום ג' תצוה תרס"ב לפ"ק פה ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה