אור ברסלב
מהרש חלק א סימן מו

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן מו

סימן מה

לכבוד ידידי הרב הה"ג חו"ב המפורסם ירו"ש כו' כש"ת מוה' יצחק צבי אמסעל נ"י ריש אבד"ק סטראפקוב במדינת הגר:

בדבר שאלתו באשה א' שזה כמה שנים שניסת לאיש ובעלה בגד בה ונסע לאמעריקא וכמה שנים לא נודע מקומו איה ולסוף נודע מקומו שהוא דר עם ערלית ר"ל והאשה נסעה שמה ואחר בקשה רבה נתגרשה מבעלה ושבה לביתה בחזקת מגורשת וזה ג"ש אשר הוא בביתה בחזקת מגורשת וכעת רצונה להינשא וכשראה כת"ה המעשה ב"ד ראה כי יש כמה ריעותות א' שלא נחתם רק דיין א' וגם אינו מקוים וחוץ לזה נכתב שם האשה בהמעשה ב"ד איטא ושמה יוטא וכ' כת"ה להרב דשם אשר הוא חתום על המעשה ב"ד גם לאיזה אנשים מקהלתו הדרים שמה שהם יקיימו חת"י הב"ד והשיב לו הרב שבגט נכתב יוטא רק בהמעשה ב"ד נכתב באלף בטעות גם כ' אמתלא ע"מ שלא חתמו כל הב"ד על הכתב שניתן לה וסיים שהאשה יוטא נתגרשה כד"ת מו"י ושא"א לחתום העדים והב"ד כי ברבות הימים נשכח ממנו מי הי' אצל הגט ואנשי קהלתו שניכר להם חת"י העידו כי הרב חתם בפניהם ושראו הג"פ אצל הרב. זה תורף שאלתו:

הנה בראשונה על המעשה ב"ד לבד יפה חשש כת"ה א' לפי שלא הי' חתום רק דין א' וגם לא הי' ניכר חת"י ובפרט כי הי' ריעותא זה שבהמעשה ב"ד נכתב איטא ויש לחוש שגם בהגט נכתב כן ונהי שי"ל דלא הוי שינוי גמור מ"מ עכ"פ פסול דרבנן יש בזה. והנה זה פשיטא דמצד שאין חתום רק דיין א' אף א"נ דע"א נאמן בכה"ג מ"מ אם יש חשש זיוף ל"מ לשי' הפוסקים דגם בעד מיתה ל"מ כתב שאינו מקוים כנודע פלוגתת הפוסקים הובא בח"מ סי' י"ז עם אבי הש"ך ז"ל והסברא דרק לענין ע"א דבאמת מצד עד"ל הוי בירור שאינו משקר ונהי שגזה"כ דבעי עדים דילפי' דדמ"מ בזה יוכלו להקל משום עגונה אבל היכי שיש חשש דבאמת לא מת בכה"ג אדרבה החמירו כמו במשאל"ס וכמפורש בש"ס בכורות דמ"ח דמה"ת מהני פ"פ בלי פדחת וחוטם. א"כ ה"נ היכי דיש חשש זיוף ל"מ ואף לשי' הסוברים דגם בכה"ג הקילו משום עגונה וכמפורש בתוס' גיטין ד"ב אך כ"ז באם יש ב' עדים דעכ"פ היה עדותן בירור גמור אז שפיר משום עגונה ל"ח לזיוף אבל בע"א ל"מ א"נ דרק מדרבנן נאמן א"כ שפיר היכי דיש חשש זיוף ל"ש להקל משום עגונה דעיקר הטעם דאמרי' אוקמי אד"ת והכא אדרבה מה"ת ל"מ כלל עדותו ומדרבנן שוב חוששין לזיוף וכמפורש ברמ"א אה"ע סי' מ"ב דקידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן ל"צ גט וע' שו"ת רע"א סי' צ"ד ועי' בשו"ת נוב"י קמא סי' ל"ג שכ' דאף אי ע"א ל"מ רק מדרבנן מ"מ עכ"פ חשש זיוף הוא מדרבנן ולענין עגונה הקילו וראייתו מש"ס גיטין ד"ג דמשני קיום שטרות דרבנן והא לשי' הר"מ כל עדות שבשטר הוא רק מדרבנן וע"כ דעכ"פ אחר שהכשירו מפי כתבם שוב חשש זיוף הוא רק מדרבנן וכבר קדמו בזה המהרי"ק ועי' בקצה"ח סי' מ"ו. אך באמת י"ל דשם הפסול מפי כתבם אינו מחמת חשש משקר אבל הכא באמת מה"ת ע"א ל"מ משום חשש משקר וחשש הב' הוא ג"כ שמא אין הדבר אמת ונהי דבחשש הא' הכשירו חז"ל מ"מ אחר שיש חשש מזויף החשש גדול מאד והוי כעין תרי מיעוטי דכ' הר"ן בפ' א"ט דחשיב כפלגא:

וי"ל עוד דאף אי ע"א נאמן מה"ת מ"מ ל"מ לפי"מ דמוכח משי' הר"מ כפי הבנת התשב"ץ דאף דס"ל דנאמן מה"ת מ"מ אי לאו קולת עגונה הי' חז"ל מחמירין א"כ י"ל דהיכי דיש חשש זיוף דג"כ צריכין לבוא לקולת עגונה א"כ י"ל דבכה"ג שיש ב' חששות ל"מ קולת עגונה וכדמצינו בט"ז יו"ד סי' צ"א דתרי קילי בהפ"מ ל"א ועי' בש"ך יו"ד סי' ע' וסי' נ"ה ועי' תוס' נדה ד"מ ובלח"מ פ"ד מיבום דבתרי פסולי לכתחלה אף בדיעבד אסור ועי' ברע"ב פ"ג מעירובין לענין ב' שבותין ובאעו"ז. ואף א"נ דע"א נאמן לגמרי אף בלי קולת עגונה מ"מ אי הטעם משום מדע"ל א"כ היכי דיש עכ"פ חשש זיוף א"כ תו ל"ח בכלל עד"ל דיוכל העד להתנצל שאין זה חת"י ושוב י"ל דאף מה"ת א"נ עכ"פ אחר שחשו חז"ל לזיוף וכמ"ש, הפמ"א והבר"א לענין ע"א במשאל"ס דאף אם ניסת תצא עכ"פ מכל הנ"ל פשיטא דאף אם היה הכא ג"כ ע"א נאמן מ"מ אם חת"י ע"א אינו מקוים בודאי ל"מ אף לשי' הרמ"א דקיום ב"ד מהני בלי קיום ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ר"י שהביא דברי הרשב"ץ דמהני כמו בעד מיתה במצאו כתוב בשטר דמהני ושם בע"א וחת"י אינו מקוים ל"מ מכ"ש הכא דל"מ ובפרט דהכא ע"א לא מהימן דהוי נגד ח"ש ודש"ב דאדרבה בהא דפריך בש"ס גיטין ד"ב גבי בפ"נ והא הוי דש"ב הקשה אחי הגדול בתורה כו' מוה' זאב נ"י וכבר קדמו בזה הרי"ם דלע"ע אינו דש"ב דהא קודם הנתינה עדין לא נתגרשה ודמי לדברי הרי"ף ביבמות דל"ט לענין הכרת אחי המת דלשי' כמ"פ אף כשמעיד בשעת חליצה נאמן ועי' שו"ת בי"ש אה"ע סי' קנ"ב ובשו"ת בי"צ סי' י"ב ורוב דבריו מפורש בבי"ש שם א"כ ליתקני שיגיד בפ"נ קודם נתינה ואז ל"ח דש"ב. אך כ' בח"י דהנה בתוס' הוקשו למ"ד ע"א נאמן אף נגד ח"א א"כ למ"ל וספרה ותי' דס"ד דחשיב דש"ב:

והנה ממ"נ לענין הטבילה פשיטא דנאמנת דמידי שבידו עכשיו מהני אף בדש"ב ורק עיקר הנאמנות לענין שפסקה מלראות וזה עדיין ל"ח סתירת דש"ב דאסורה עד אחר הטבילה ונשמע דגם בכה"ג חשיב דש"ב כיון דעכ"פ אמירתה הוא בעת שיורדת לטבול ודמי למ"ש הריב"ש דבשעת מעשה קרוב א"נ. אך כ"ז למ"ד ע"א נאמן אף נגד ח"א וקשה למ"ל וספרה ועכצ"ל כתי' התוס' ונשמע דהיכי דתיכף הוי סתירת דש"ב א"נ אבל א"נ דבמקום ח"א א"נ א"כ צריך וספרה לגופה א"כ שוב י"ל דהיכי דעדין ליכא סתירת ש"ב מהימן ולפ"ז פריך הש"ס ממ"נ א' מכח ח"א וא"נ דנגד חזקה מהימן א"כ קשה למ"ל וספרה ועכצ"ל כתי' התוס' ונשמע דגם בכה"ג אינו נאמן בדש"ב ושוב קשה מדבר שבמנין וא"ש:

עכ"פ בנ"ד שמעיד הרב שהוא כבר אחר הגירושין ואז לכ"ע חשיב נגד ח"א ודש"ב ובודאי ל"מ ועיי"ש בבי"ש שכ' דאחר החליצה בודאי ע"א א"נ ורק א"נ דהפי' ברי"ף משום דהוי מדע"ל א"כ י"ל דגם אחר מעשה יהי' נאמן. עכ"פ לשי' רוב הפוסקים ע"א א"נ ובפרט בנ"ד שיש ריעותא מחמת שה"ש נהי דאם הי' עדות מספיק על הגירושין בודאי היינו תולין השינוי בטעות כמ"ש בשו"ת הר"ן סי' ל"ג דהיכי שיש עדות מספיק להיתר עגונה רק שיש שינוי באיזה דבר אם יכולין לתרץ השינוי מתרצין בכ"מ דאפשר וחילו מש"ס ב"ב דקנ"ו דאמר"י סי' עשוין להשתנות ועי' בא"מ בסופו בתשו' הג' בעל ספ"י ועי' שו"ת ח"ס אה"ע סי' ע' וסי' ע"א ועי' בלח"מ שפלפל לענין אי סגי שם אביו ושמו וכ' דבאמת י"ל דל"צ שם עירו רק היכי דנשתנה צורתו נהי שי"ל דתולין בנשיכת נחש מ"מ כ"ז הוא רק אם יש שם עירו ג"כ אז הוי כבירור ושוב תולין השינוי בכ"מ דאפשר אבל אם יש רק שמו ושם אביו נהי די"ל דמועיל מ"מ אם יש קצת ריעותא תולין להחמיר נמצא בנ"ד בודאי קודם שנתברר הדבר לא הי' אפשר להכשיר. אך נדבר ממה שלפנינו לע"ע נפל החשש מחמת זיוף חוץ לזה כ' בשו"ת ח"ס סי' מ"ג דאם כותבין לא' ע"י הבי"ד ובא תשובה ע"י הבי"ד זה הוי כמקוים גם הא אנשי קהלתכם מקיימים חת"י הרב וגם חשש הב' ליכא דהא הרב נאמן לתרץ דבריו ולגלות דבגט השם נכתב כהוגן ובפרט דעכ"פ ל"ח שינוי גמור ונהי די"ל ללעז עכ"פ ליכא בזה רק חשש דרבנן ובאיסור דרבנן ע"א נאמן אף נגד ח"א כנודע מדברי הנוב"י שחולק על הב"ש בנידון נאמנות ע"א אי מתה אשתו להתיר חדר"ג ודעתו דנגד ד"ק ע"א נאמן אף נגד ח"א ועי' שו"ת ח"ס אה"ע סי' ב' ובפרט דיוכל לתרץ דבריו שלא הי' טעות בגט וחזקה ע"ח שעשה כהוגן אך עיקר החשש דעכ"פ ליכא רק ע"א על הגירושין היינו הרב לחוד ואף אי הי' מעיד בע"פ שנתגרשה לא הי' נאמן א"כ לא עדיף עדות בכתב מעדות בע"פ:

ומ"ש כת"ה שמא אתרמי שמא כשמא לענד"נ דבזה לית חשש א' כיון שהשיב לרו"מ נראה שידע שהמגרש וז' הם מקהלתכם והוי כהא דמפורש בש"ע באומר כשתלך למקום פלוני תאמרו שזה מת הוי כהוזכר שם עירו. ב' כיון דעכ"פ נראה שידוע שהאיש מקהלתכם הי' דר בק' הנ"ל א"כ אמרי' כנכ"ה ול"ח שמא גם אחר בשם זה נזדמן למקום הנ"ל ודמי לעובדא דהרא"ש בהא דמכליף בן מלל שנהרג סמוך לפאס דמיקל הרא"ש כיון שידענו דהלך ע"ד לילך לפאס ל"ח שמא אחר נמי בא לשם ואף החולקים שם לפי שלא ידענו אם בא לפאס וגם הנהרג נמצא רק סמוך לפאס אבל אם ידענו שאיש הזה הי' באותו מקום ממש ל"ח שמא גם אחר בא לשם ועי' שו"ת פר"מ סי' כ"ז א"כ ה"נ חשש זה אינו. אך העיקר דליכא רק ע"א וקיי"ל דבדש"ב ע"א א"נ ומפורש במהרש"א כתובות דכ"ג דאף באומר ע"א נתקדשה בפני ובפני עוד ע"א אפ"ה אם ניסת עיקר ל"ת ובמהרי"ט כ' דאף לכתחלה תנשא אך באמת יש לצדד ולהתיר. א) שי"ל דאשה בעצמה נאמנת באומרת נתגרשתי בב"ד פלוני אף באין בידה שום מעשה ב"ד די"ל דהוי כמדע"ל ב) מצד דעכ"פ הוחזקה לגרושה זה כמה שנים וי"ל דח"א כבר איתרע ושוב נאמן הרב דהוי כלא אתחזק וי"ל דנאמן ע"א אף בדש"ב:

והנה מצד די"ל דהאשה נאמנת משום דהוי מדע"ל הנה אף שבשו"ת ספ"י ובפת"ש העירו בזה. הנה הבאתי מ"ש המהרח"ש דמצד מדע"ל לחוד לא הי' מועיל בעגונה א' די"ל דנהי דיש בירור שאינו משקר מ"מ גזה"כ דבעי תו"ע. אך בזה יוכלו להקל משום עגונה או כמ"ש הרשב"א והריטב"א דעכ"פ מדרבנן היינו מחמירין אף במדע"ל לולא הטעם דעגונה וא"כ בגט דל"ש בזה קולא מצד עגונה כמ"ש בתוס' גיטין ד"ג דהא כל ענין גט הוא בשנים א"כ עכ"פ מדרבנן לא הי' מהני. אך עכ"פ כיון דמה"ת מועיל הסברא דמדע"ל ושוב לענין חשש דרבנן שוב ע"א נאמן אף נגד ח"א ושוב הי' אפ"ל דיבור האשה שאמרה נתגרשתי בב"ד פלוני עם עדותו של הרב שנתקיים חת"י. ואף דבאמת בש"ס יבמות דצ"ד משמע שנסתפקו די"ל בלי הסברא דדייקא ל"מ ולשיטת כמ"פ אף מה"ת ל"מ בלי סברת דייקא וא"כ בגירושין דלא דייקא דהא יכולה להכחישו א"כ שוב י"ל דא"נ אף מה"ת. אך באמת חוץ לזה איפשוט האבעי' מהא דדילגת ונשמע דטעמא דעד"ל הוא עיקר ובפרט דשם ל"ח עד"ל לגמרי דסברה שלא יתגלה רק ע"י דיוק דידה חושש שיתגלה שקרו אבל הכא דודאי חשיב מדע"ל עכ"פ נאמנת מה"ת ושוב נהי די"ל כסברת הריטב"א דעכ"פ חז"ל היו מחמירין בעגונה ורק משום עגונה הקילו אבל עכ"פ נהי דהכא ל"ש דייקא וליכא בזה קולת עגונה אבל עכ"פ לענין חשש דרבנן יש לצרף נאמנות הע"א. אך באמת י"ל למ"ש בשו"ת נוב"י קמא סי' כ"ז דיש ראי' דנוגע ל"מ אף במדע"ל וראי' מגר דל"מ אף באומר נתגיירתי בב"ד פלוני וע"כ דנוגע והיכי דהוי נגד ח"א ל"מ אף במדע"ל ועי' שו"ת השיב משה מ"ש בזה אך באמת י"ל דנכרי משקר אף במדע"ל ושוב ל"מ שנתגייר א"כ נכרי הוא וחזינן דנכרי א"נ בלי מסל"ת אף בעדות אשה ואף דקאמר בש"ס דעדות אשה חשיב מדע"ל וכ"מ בר"מ פי"ג מגירושין אף דהכא בודאי יתגלה שקרו מ"מ אין הנכרי חושש לזה ועי' בש"ש ש"ז פ"ו שכ' כן.וראי' לזה דא"נ דהטעם רק משום דהוי נגד ח"א א"כ תיקשו דהא בש"ס יבמות דפ"ח קאמר דמש"ה באומר ששאל על ההקדש נאמן משום דבידו לאתשולי והקשה הרשב"א נימא מי יימר דמזדקקי לי' ג' כדקאמר בקידושין דס"ב גבי גר. ותי' הרשב"א בתי' א' דדוקא בדבר שלא נעשה ונימא כאלו נעשה משום דהוי בידו ע"ז אמרי' דל"ח בידו דמי יימר אבל באומר שכבר נעשה חשיב בידו אעפ"י דבעי ג'. ולפ"ז נצמח דגר שאומר כבר נתגיירתי שפיר חשיב דבר שבידו דאף דבעי ב"ד ושוב בידו משוי כליכא ח"א ושוב צ"ל נאמן וע"כ משום דעכו"ם אין לו נאמנות כלל אף בלא אתחזק ושוב י"ל דאף נוגע נאמן במדע"ל:

וא"כ יש להצדיק שי' המתירין באשה שאומרת נתגרשתי בב"ד פלוני. ואף אם נחוש למ"ש הנוב"י דנגד ח"א האשה א"נ דנוגע א"נ אף במדע"ל ועיין שו"ת בי"צ אה"ע סי' י"ב שהאריך בזה ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' קצ"ד מה שדחה דבריו. אך עכ"פ יפה הביא כת"ה מ"ש בשו"ת הרדב"ז דהיכי דהוחזקה בגרושה כמה שנים שוב ליכא ח"א ונאמנת האשה לומר נתגרשתי דכיון דעכ"פ איתרע ח"א שוב גם נוגע נאמן עכ"פ במדע"ל ובפרט אם ליכא ח"א ע"א נאמן לשי' כמ"פ אף בדש"ב ובפרט די"ל להתיר ל"ש דש"ב כמ"ש. ובס' ט"ג כ' דהש"ס פריך ממ"נ א"נ דע"א נאמן אף נגד ח"א א"כ שוב נשמע מהא דוספרה דאף להתיר ל"מ ע"א בדש"ב ופריך הש"ס ממ"נ אבל בכה"ג דאיתרע החא"א שוב י"ל דע"א נאמן אף א"נ דבדש"ב לחוד ג"כ ל"מ מ"מ להתיר ל"ש דש"ב וא"כ שוב מהני עדותו של הרב שהעיד בכתב שנתגרשה כד"ת ונתקיים חת"י:

אך לפלא שלא העיר כת"ה ממ"ש בשו"ת ח"ס ח"ו סי' ס"ט דדוקא אם הוחזקה עפ"י אנשים אחרים ורק שלא העיד בב"ד אז עכ"פ חשיב חזקה ומועיל אף באיסור כרת כמ"ש לדחות דברי מהרי"ק וכפי שנראה מרש"י חולין דקנ"ד דבאיסור כרת ל"מ חזקה ועיין בפמ"ג בפתיחה לטריפות אבל בהוחזקה רק עפ"י עצמה אם דיבור שלה ל"מ א"כ החזקה ג"כ ל"מ ועיין בשו"ת בי"ש סי' קל"א וסי' קל"ב. והנה גם מצד קול שיצא קול שנתגרשה י"ל ג"כ דל"מ דקול ל"מ להתיר ובפרט נגד חזקה כמ"ש ברש"י כתובות דכ"ו דבתו"ת מוקמינן אחזקה וקול לאו עוררין הוא. אך נודע מ"ש בשו"ת נוב"י מה"ק אה"ע סי' ל"א דעפ"י קול עכ"פ איתרע חא"א ומקילין בס' גי'. א"כ הכ"נ י"ל דעכ"פ ע"י הקול איתרע ח"א וגם משמע שם בשו"ת בי"ש סי' קל"א דאף ע"י האשה בעצמה אם נמשך איזה זמן עכ"פ איתרע חזקתה דאף דאין סומכין על עצמם בהכרת השמות מ"מ בעבר יותר מל' יום מהני ונשמע דבמדע"ל עכ"פ בעבר זמן רב הוי כנתברר שכ"ה א"כ הכ"נ עכ"פ ע"י הקול נהי שכ' דקול לחוד ל"מ לענין עגונה ועיין שו"ת פר"מ סי' י"ט אבל עכ"פ ע"י הקול ונמשך החזקה כמה שנים עכ"פ איתרע חא"א ושוב נאמנת האשה עכ"פ באומרת נתגרשתי בב"ד פלוני דבמדע"ל וליכא ח"א לכ"ע אף נוגע מהימן וחוץ לזה כיון דעכ"פ חשיב כנסתלק חא"א שוב ע"א נאמן דבדש"ב בלי ח"א נאמן לשי' כמ"פ ובפרט שי"ל דלהתיר ל"ש דש"ב וא"כ שוב מהני עדותו של הרב:

וחוץ לזה כ' בשו"ת ח"ס סי' ס"ט דבאמת בזמן הש"ס האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ואף דשלב"פ בעלה ל"מ מ"מ באומרת ויודעת שיגיע לאזני בעלה שפיר י"ל דנאמנת. ואף דבאמת נודע מ"ש הריב"ש הובא בש"ע סי' י"ז דאם כבר אמרה שלב"פ יכולה להעיז אף בפניו ושי' הרשב"א ז"ל אינו כן וראייתו מש"ס דכתובות דכ"ב דפריך ומי חציפא והא אשה שאמרה גירשתני נאמנת והא שם כבר אמרה שלב"פ בעלה. יפה כ' בשו"ת נוב"י מה"ת סי' צ"א כיון דידעה שתצטרך להעיז בפניו שוב לא מעיזה. א"כ בנ"ד שאמרה לפני כת"ה נתגרשתי מב"ד פלוני ושמעה שכת"ה וכתוב שמה להרב לחקור על הדבר וידעה שיגיע הדבר לאזני בעלה א"כ הוי כאומרת בפני בעלה גירשתני כמ"ש בח"ס. שם וא"כ מטעם זה לבד היתה צ"ל נאמנות אף דעכשיו כ' ברמ"א דיש נשים החציפות וא"נ אבל מ"מ כ' הח"ס שם דעכ"פ איתרע החא"א עיי"ש היטב. א"כ הכא ע"י סברא זו חשיב עכ"פ כלא אתחזק ושוב מהני עדותו של הרב דבליכא ח"א ע"א נאמן אף בדש"ב ובפרט שי"ל דלהתיר אף בדש"ב נאמן:

יצא דיש כמה צדדי היתר א' די"ל דבאומרת נתגרשתי בב"ד פלוני דהוי מדע"ל נאמנת אף דהוי' נגד ח"א וכמ"ש בפ"ת ובספ"י ואף דבגר ל"מ י"ל דנכרי אין לו נאמנות אף במדע"ל וכמו דא"נ אף במידי דבידו לתי' א' שברשב"א. ב' י"ל משום דעכ"פ כיון דנמשך כמה שנים ליכא ח"א ושוב נוגע מהימן לכ"ע עכ"פ במדע"ל. ג' מכח סברת הח"ס כיון שידעה שכת"ה כותב שמה ויגיע לאזני בעלה הוי עכ"פ כאומרת בפני בעלה גירשתני דנאמנת דעכ"פ מכח צירוף כל הנ"ל חשיב עכ"פ כאיתרע הח"א ושלא כנגד חזקה מועיל ע"א ושוב מועיל עדות הרב דבדש"ב להתיר וליכא ח"א רבו המתירין ובפרט דבאמת כ' בפ"ת שם בשם שו"ת ב"ד דהמנהג שהרב חותם מעשה ב"ד ביחידי וכן כ' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' קצ"ד וכ"מ בשו"ת בי"צ סי' ס"ו הגם שכ' שא"י מקור לזה ועיין בשו"ת ד"ח אה"ע ח"א סי' פ"ח שכ' ג"כ דחת"י הרב לחוד ל"מ אבל עכ"פ בצירוף כ"ז ובפרט שיש לצרף מ"ש כת"ה שאנשי קהלתכם ראו את הגט קרוע שו"ע ביד הרב דזה הוי כסי' מובהק שניתן הגט כד"ת ונהי דע"ז לחוד קשה לסמוך מ"מ בצירוף עדותו של הרב בודאי דמועיל ע"כ הדבר פשוט דמותרת לינשא ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ד' שמקיל ג"כ בענין כזה אף ששם יש עוד צד היתר מצד דיבורו של הבעל מ"מ גם בנ"ד יש צדדים להתיר של"ש שמה ע"כ אם יסכים כת"ה להתיר ויצרף לזה גדול א' גם אנכי אצטרף לזה כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא:

בעה"ח ג' וירא תרס"ה ראדימושלא:

והנני ידידו דו"ש הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה