מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן מג
לכבוד הרב החו"ב החסיד הישיש כו' כש"ת מוה' רפאל צבי נ"י מו"צ דפה:
בדבר שאלתו באחד שקנה שט"ח מחבירו בכומ"ס כד"ת ואח"ז קנה מאחד קרקע ולא נתן לו דמים על המקח רק בעד דמי המקח הקנה לו את השט"ח שקנה מחבירו והקנה לו את השטר בכומ"ס והלוקח התחיל להשתמש בהקרקע ולא עשה חזקה רק שימוש לבד וכעת רוצה המוכר לחזור מן המקח ויש להסתפק אי מהני חזרתו זה תורף השאלה בקצרה:
והנה מקודם שנבוא לבירור הדין נקדים סוגית הש"ס קידושין דמ"ז ע"ב קידשה בשט"ח ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת וקאמר הש"ס בלישנא קמא דמיירי בלא הקנה רק במסירה ופליגי אי אותיות נקנית במסירה או דפליגי בדר"פ ומיירי בלא אמר קני לך איהו וכל שיעבודי' ובלשון הג' וד' קאמר דטעמא דרבנן משום דלו ס"ד. והנה בש"ע אה"ע סי' כ"ח מפורש דקידשה בשט"ח הוי ס' מקודשת וכ' הח"מ דאם הנייר שו"פ הוי לדעת הטור קידושי ודאי ולדעת המחבר הוי ס' קידושין דשמא אין דעתו לקדשה בהנייר רק בהחוב ומשמע משיטת הח"מ דאם אמר בפירוש שמקדשה רק בהחוב לא הוי אף קידושי ס'. ודעת הב"ש דבגוף השט"ח הוי עכ"פ קידושי ס' שמא קיי"ל כב' לישנא קמאי דבהקנה בכומ"ס מקודשת ולהבין שיטת הח"מ י"ל ונקדים הא דנסתפקתי בהא דקיי"ל בנתן הוא ואמרה היא דהוי ס"ק כמפורש בש"ס קידושין ד"ה ע"ב ועיי"ש ברי"ף ור"ן אי הוי רק חשש דרבנן אי דהוי ס"ק ד"ת. ולפ"ז יש להסתפק באדם חשיב דקיי"ל בנתנה היא מהני כמפו' שם ד"ז אי מהני באדם חשוב נתנה היא היא ואמרה היא שיהי' עכ"פ ס"ק דהא באדם חשוב הוי נתינה דידה כנתן הוא וא"כ הוי כנתן הוא ואמרה היא דחשוב ס"ק אך בב"ש שם בסי' כ"ז משמע דבכהאי גונא לא חשיב אף ס"ק והטעם י"ל דהנה בש"ע סי' נ' מפורש שיטת המחבר דבס' קידושין צריכה להחזיר הכ"ק ואפ"ה הוי מקודשת אף דלא נהנית כלום דלא גרע ממעמ"ל דמהני מה"ת דעכ"פ חשיב נתינה ולע"ע הוא מתנה גמורה כשי' הרא"ש רק דצריך לחזור ולהקנות לו ורק דכ' הח"מ והב"ש דא"צ להחזיר הכסף קידושין משום דיש חשש שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה ונשמע דבמקום דאם תצטרך להחזיר הכסף לא יהי' אף ס"ק שוב צריכה להחזיר דלא שייך הגזירה שמא יאמרו דהא באמת לא יהי' אף ס"ק. ועי' בחי' הרי"ם שכ' בישוב קושית הפ"י דנימא לב"ש אם קידש בחפץ שאינו שוה דינר שיהי' ס"ק שמא שוה דינר במדי וכ' דלכאורה לשי' הרמב"ם ז"ל דבעי שיהי' מתקיים להוליכו למדי וא"כ כיון דהוי ס"ק א"כ צריכה להחזיר וממילא א"א להוליכו למדי ושוב ליכא אף ס"ק והכא בודאי צריכה להחזיר דל"ש החשש שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה דהא אם תצטרך לחזור לא יהי' אף ס"ק ורק דפחות משו"פ ליכא חיוב השבה ושוב מתקיים להוליכו למדי ושוב חשיב ס"ק. אך כ"ז בפחות משו"פ אבל בפחות מדינר דעכ"פ כיון ששוה יותר מפרוטה שוב יש חיוב השבה וכיון דעכ"פ ל"ח ודאי קידושין א"כ צריכה להחזיר ושוב ל"ח דבר המתקיים וממילא ל"ח אף ס"ק עיי"ש היטב:
ועפ"ז י"ל דהנה בר"ן פ"ק דקידושין ד"ז כ' דמש"ה ל"מ חליפין בכליו של מקנה אף באדם חשוב נהי דחזינן דבאדם חשיב מהני נתנה היא מ"מ זה דוקא אם האדם חשוב מקבל מתנה גמורה אז חשיב כאלו הנותן נהנה שו"פ אבל אם נותן לאדם חשוב רק מעמ"ל אז ל"ח כלל כנהנה הנותן שו"פ ומש"ה בחליפין דדרך להחזיר ל"מ בכליו של מקנה אף באדם חשוב עיי"ש ועי' בקצה"ח סי' ק"ץ. ולפ"ז נשמע דאם אשה נתנה לאדם חשוב מעמ"ל ומקדשה בו דל"מ כיון דהא דמהני באדם חשוב הוא רק מצד הנאה ובמעמ"ל ליכא הנאה. ולפ"ז א"ש דבאם נתנה היא ואמרה היא אף באדם חשוב ל"ה אף ס"ק דכיון דעכ"פ ל"ה רק ס"ק ושוב יצטרך להחזיר לה ושוב במעמ"ל לגבי דידיה ל"ח לגבי דידה שום הנאה ושוב לא ישאר אף ק"ס ושוב ל"ש החשש שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה דהא באמת לא יהי' אף ס"ק וא"ש דברי הב"ש דבנתנה היא ואמרה היא אף באדם חשוב ל"ה אף ס"ק וז"ב:
נחזור להנ"ל דבס"ק היכי דל"ש החשש שמא יאמרו צריכה להחזיר הכסף קידושין. והנה ידוע מחלוקת הר"י עם הב"י בקידשה במעמ"ש או בשע"ח למ"ד מכירת שטרות דרבנן דלשיטת הר"י אינו רק קידושי דרבנן ולשיטת הב"י הוי קד"ת והנה ראיתי בס' עמק יהושע סי' י"ג הביא ראי' מסוגיא דידן דקאמר דלר"מ מהני בקידשה בשט"ח ולרבנן אינה מקודשת והנה לאוקימתא קמייתא דהטעם משום דאותיות אין נקנית במסירה א"כ קנתה עכ"פ הנייר דלזה ל"צ כומ"ס וא"כ אף אם אין הנייר שו"פ אפ"ה חשיב קידושי דרבנן משום שמא שו"פ במדי וע"כ דהכונה בש"ס אינה מקודשת היינו קידושי ד"ת וע"כ דר"מ ס"ל דהוי קידושי תורה ונשמע דאף דקנין שטרות הוא רק מדרבנן אפ"ה מהני לקידושי תורה וכשיטת הב"י עכת"ד:
ובאמת י"ל דלשיטת התומים לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל בודאי מהני קנין שט"ח מה"ת ועי' בקצה"ח שכ' לתרץ קושית התומים דלא יועיל מחילה לר"מ וכ' דקודם שבא לעולם יוכל לחזור בו עכ"פ ר"מ לשיטתו דקנין שט"ח הוא מה"ת ולא נשמע דדרבנן מהני לד"ת. ועוי"ל לפי מה שהוכיח בא"מ סי' כ"ח דנשמע מסוגיא דיבמות דס"ו בהא דמפורש שם דבנכסים מועטים עובר אינו פוסל ואוכלים העבדים בשביל הבנות קשה הא זכות הבנות הוא רק מדרבנן ונשמע דדרבנן מהני לד"ת. אך למ"ד סד"ת מה"ת לקולא י"ל דמה"ת אוכלים בשביל הבנים דשמא העובר הוא נקבה ואין לו זכות ומדרבנן שוב אוכלים בשביל הבנות אך למ"ד סד"ת מה"ת לחומרא ע"כ נשמע דדרבנן מהני לד"ת עיי"ש. וא"כ ידוע מ"ש המהרי"ט סי' א' דלמ"ד דל"ב חתיכה אחת משתי חתיכות ס"ל סד"ת מה"ת לחומרא ואף דבשו"ת דברי אמת חולק ע"ז עכ"פ מסיק דלמ"ד דל"ב ח"א מב' חתיכות ס"ל דבאיסור כרת עכ"פ ס' מה"ת לחומרא ומאן דבעי ח"א מב' חתיכות ס"ל דבעי איסור כרת ואיקבע. וידוע שיטת הש"א דאיסור שיש בו מיתה בי"ש שוה לאיסור כרת לענין דחיית עשה לל"ת. ולפ"ז ר"מ לשיטתו דס"ל כריתות י"ז דל"ב ח"א מב' חתיכות א"כ ע"כ דס"ל ס' כרת מה"ת לחומרא א"כ ה"ה לענין איסור תרומה לזר דהוי במיתה ג"כ הוי ס' מה"ת לחומרא ושוב נשמע דהא דאוכלים העבדים הוא רק בשביל הבנות ונשמע דדרבנן מהני לד"ת ושפיר לדידי' מהני בקידשה בשט"ח אף לענין קידושי ד"ת. אבל לדידן דס"ל דבעי חתיכה מב' חתיכות ושוב גם באיסור תרומה הוי ס' מה"ת לקולא ושוב לא נשמע דדרבנן מהני לד"ת דאין ראי' מסוגיא דיבמות דשם מה"ת מותר לאכול בשביל הבנים ושוב יש לחוש לשי' הר"י דבמע"ש ל"ח רק קידושי דרבנן וה"ה בקידשה בשט"ח לא יהי' רק קידושי דרבנן. ובפרט דשיטת הירושלמי דשם ביבמות מיירי רק לענין תרומה דרבנן ונשמע דלכאורה דקנין דרבנן לא מהני לד"ת הגם דיפה כ' בס' עמק יהושע סי' י"א דשם חז"ל בעצמם לא עשאו לזכות הבנות כמו ד"ת דהא קיי"ל דיתומים שמכרו בנכסים מועטים מהני מכירתן ושפיר בכה"ג ל"מ לד"ת וכעין שכ' המפורשים בישוב שיטת הרמב"ן ז"ל בהא דמכירת שטרות עי' ישוי"ע סי' תמ"ח אך עכ"פ לא נשמע דדרבנן יועיל לד"ת. ובאמת בהא דכ' הרמב"ם ז"ל דכהן שמכר פרה לישראל בכסף דאסור להאכילה בתרומה וכ' הא"מ דנשמע דדרבנן ל"מ לד"ת:
וקשה לכאורה הא כל האיסור להאכיל פרת ישראל תרומה משום דאסור בהנאה של כילוי ולשיטת הרבה פוסקים איסור הנאה של כילוי הוא רק מדרבנן ועי' במ"ל פ"י דתרומות ושוב נימא דדרבנן מהני לדרבנן ועכצ"ל כשיטת הרז"ה דקודם קבלת מש"פ לא עקרו הקנין ויש בזה הרבה לדבר:
נחזור להנ"ל די"ל דא"נ דקנין שט"ח הוא רק מדרבנן לא יועיל לענין קידושי ד"ת אך בס' א"מ סי' כ"ח כ' דאף א"נ דקנין דרבנן ל"מ לענין אתרוג אפ"ה בקידושין כיון דל"ב נתינת כסף רק אם מהנה אותה הנאת פרוטה מקודשת כמו במדבר עלי לשלטון או רקוד לפני א"כ היכי דקידשה בשט"ח עכ"פ חשיב כנהנית מאתו פרוטה ושוב מהני קידושין מה"ת נמצא מדרבנן חשיב נתינה ממש ומה"ת מקודשת מצד הנאה וכמ"ש הר"ן דבשט"ח דאחרים דעתה אהנאה נשמע דאם מקנה לה שט"ח דאחרים במעמ"ל אז י"ל דאינה מקודשת מה"ת דהא במעמ"ל אין לה הנאה רק דאפ"ה מקודשת מטעם דחשיב נתינה והכא דאין לה בהשט"ח זכות רק מדרבנן א"כ שוב ל"ח נתינה מה"ת ולפ"ז י"ל הנה ידוע דאם נולד ס"ק מה"ת אז י"ל דאזלינן מה"ת לחומרא ובפרט בס' דדינא ל"ש חזקת פני' כנודע דבשביל חזקה לא ישתנה הדין עי' ר"ן פ"ק דקידושין ובפמ"ג בפתיחה לטריפות. אך אם נולד ס' על קידושי דרבנן אז אזלינן בס' לקולא כמו בכל ס' דרבנן:
ולפ"ז י"ל דאם נולד ס' אם אשה נתקדשה במעמ"ש או אם נתקדשה בשט"ח אז לכאורה לשיטת הר"י דבמעמ"ש ל"ח רק קידושי דרבנן א"כ הוי ס' בדרבנן ולקולא אך לשיטת הא"מ דהוי קידושי תורה א"כ הוי ס' ד"ת ולחומרא אך באמת לשיטת הא"מ דהא דהוי קידושי תורה הוא רק מצד הנאה א"כ כ"ז אם הוא ודאי קידושין אף דלא זכתה בהשט"ח רק מדרבנן אפ"ה מקודשת מה"ת מטעם הנאה. אבל אם הוא רק ס' קידושין אז שוב צריכה להחזיר וממילא אין לה הנאה ושוב לא נשאר רק קידושי דרבנן דמדרבנן חשיב נתינה ומועיל אף באין לה הנאה מ"מ לענין דרבנן שוב הוי ס' דרבנן ולקולא והכא ל"ש חשש שמא יאמרו כו' דהא אם תצטרך להחזיר לא יהי' ס' קידושין כלל דהא ל"ח הנאה ולענין דרבנן נימא סד"ר להקל ושפיר צריכה להחזיר וממילא אין לה הנאה. ולפ"ז י"ל דזה סברת הח"מ דקאי בשיטת הסוברים דקנין שט"ח הוא מדרבנן ולפ"ז שפיר כ' דבהשט"ח לחוד ליכא אף ס' קידושין אף דיש ס' שמא הלכה כלישנא קמאי מ"מ באמת הוי ס' דרבנן ורק אי פשיטא לן דעכ"פ מקודשת מדרבנן היינו דסמכא אדעתי' א"כ ממילא י"ל דהוי קידושי תורה מצד הנאה כמ"ש הא"מ אבל כיון דעכ"פ מספקא לן שמא לא ס"ד ועכ"פ לא יהי' רק ס"ק וא"כ תצטרך להחזיר ולא יהי' לה הנאה ושוב ע"כ דלא הוי רק ס"ק דרבנן ושוב ניזיל בס' להקל ולא ישאר אף ס"ק וממילא ל"ש החשש שמא יאמרו כמ"ש בחי' הרי"ם ולכך לא הוי אף ס"ק וא"ש דברי הח"מ אבל הב"ש קאי בשיטת רוב הפוסקים דס"ל דקנין שטרות ד"ת כמ"ש הש"ך ריש סי' ס"ו א"כ שוב שפיר בהשט"ח גופא הוי ס"ק דהא ללישנא קמאי הוי קידושי ד"ת מצד נתינה אף אם יתנה במעמ"ל מ"מ מהני מצד נתינה וא"כ אף לדידן דלא הוי רק ס"ק מ"מ אף אם תצטרך להחזיר מ"מ ישאר ס"ק כמו במעמ"ל וכיון דישאר ס"ק ממילא א"צ להחזיר דשייך החשש שמא יאמרו ושפיר הוי ס"ק וא"ש הכל בס"ד:
יצא לנו שעכ"פ הוי ס' אי הלכה כלישנא קמאי דבאמת יש ס"ד בקידשה בשט"ח רק הא דנקט הח"מ דקאי בשיטת הפוסקים דקנין שט"ח אינו רק דרבנן והוי ס"ק דרבנן ואי דמועיל מה"ת מטעם הנאה ז"א דכאן צריכה להחזיר. ול"ח הנאה ושוב לא נשאר רק ס"ק דרבנן ואזלינן בס' לקולא. עכ"פ נחזור לענינו דבאמת בקידשה בשט"ח יש ס' שמא ס"ד וא"כ לכאורה גם בקנה קרקע ונתן לו שט"ח דאחרים בעד דמי הקרקע ג"כ תלוי בס' הנ"ל דא"נ כלישנא בתראי לא קנה הקרקע דלא ס"ד המוכר דמתירא שמא ימחול אבל ללישנא קמאי מהני הקנין וא"כ לכאורה הוי ס' בקנין וי"ל דתלוי בפלוגתת הרשב"ם ב"ב דל"ב עם תוס' בשם דלשיטת הרשב"ם בס' דדינא במכירת קרקע אזלינן בתר חזקת מי שמוחזק בו עתה ולא בתר חזקת בעלים הראשונים א"כ הוי ג"כ ס' דדינא אי מועיל הקנין ע"י השט"ח ושוב מהני חזקת הלוקח דעכ"פ כבר מוחזק בהבית ע"י השימוש נהי דשימוש לא משוי לי' קנין בגוף הבית כמ"ש הקצה"ח סי' קפ"ט דלקנות גוף הקרקע ל"מ שימוש אבל עכ"פ אזלינן בתר חזקת מי שמוחזק בו עתה ואף דבתוס' שם חלקו ע"ז אבל ידוע שיטת רוב הפוסקים כשיטת הרשב"ם כמ"ש המ"ל בפ"ז משכירות ועי' שו"ת בית שלמה סי' מ"ז.
אך באמת י"ל דאף לשיטת הב"ש דהוי ס"ק בקידשה בשט"ח דשמא קיי"ל כלישנא קמאי מ"מ י"ל דכ"ז דוקא לענין קידושין די"ל דגם רבנן ס"ל הסברא דלא שביק לדידי ומחיל לאחריני ותלוי באם הלכה כלישנא קמאי אבל י"ל דבקרקע גם ר"מ מודה דל"מ דשפיר לא ס"ד דמתירא שמא ימחול וא"כ שוב לענין קרקע ל"ח אף ס' קנין. ובאמת כן פירש"י ז"ל בקידושין שם דקאמר בטעמא דר"מ דסבר לא שביק לדידי ומחיל לאחריני וכ' דבקרקע גם לר"מ לא מהני דלא ס"ד. ועי' בש"ך סי' ק"ץ שכ' כן דבקרקע אם קנה בשט"ח ל"מ דלא ס"ד ואף דבקידושין הוי ס"ק רק משום דשייך הסברא דלא שביק לדידי אבל בקרקע בודאי ל"מ דלא ס"ד. ואך בקצה"ח ונה"מ שם כ' דבקרקע בודאי מהני דבאמת הוקשו בתוס' ב"ב דקמ"ח דהיכי שייך לומר דלא ס"ד הא אם ימחול יצטרך לשלם מדד"ג רק התירוץ דלא ניחא לאשה לתבוע מבעלה דכסיפא לה מילתא וכ"ז אשה לגבי בעלה אבל במקח ל"ש זה ושפיר יש ס"ד דאם ימחול יצטרך לשלם מדד"ג עיי"ש. יצא דא"נ דגם בקרקע יש ס' אי ס"ד כמו בקידושין א"כ בס' קנין אזלינן בחזקת מי שמוחזק בו עתה ובפרט לשיטת הקצה"ח ונה"מ הכא בודאי יש ס"ד דאם ימחול יצטרך לשלם מדד"ג. אך לשיטת רש"י ז"ל והש"ך בקרקע בודאי ל"מ אם קנה בשט"ח דלא ס"ד וא"כ לכאורה יוכל המוכר לטעון קי"ל כשיטת הש"ך ואך עכ"פ הוי ס' בקנין דשמא כשיטת הקצה"ח והנה"מ ולשיטת הרשב"ם בס' דדינא מועיל חזקת הלוקח. ובפרט דלע"ד י"ל דבר חדש. ואקדים הא דקאמר בש"ס שם התקדשו בשטר ר"מ אומר אינה מקודשת ופריך א"נ בשט"ח דאחרים קשיא ר"מ אדר"מ וקשה שמה מיירי היכי דקידשה בשט"ח שקנה מאחרים דמפורש בחו"מ סי' ס"ו סעיף ל"א הלוקח ראשון אינו יכול למחול דהא כל זכותו מכר להשני רק דהמוכר הראשון יוכל למחול כמפורש שם בס"ק ק' וא"כ שפיר גם לר"מ אינה מקודשת דשפיר מתיראה האשה שמא ימחול המוכר הראשון דל"ש הסברא דלא שביק לדידי דהא המוחל אינו בעלה. ומצאתי בס' מקצוע בתורה שהרגיש בזה וכ' דבאמת קשה קושית התוס' דהא יש ס"ד דאם ימחול יצטרך לשלם מדד"ג רק דאשה כסיפא מלתא לתבוע מבעלה אבל בכה"ג דהמוחל היא איש זר ל"ש זה והיא כסברת הקצה"ח ונה"מ והעיר שם דהא שיטת רש"י ז"ל דבקרקע גם לר"מ לא מהני אף דל"ש הסברא דאשה כסיפא מלתא וא"כ הדרא קושיא הנ"ל ונשמע לכאורה מכח קושיא הנ"ל דהעיקר כשי' הקצה"ח ונה"מ דהיכי דל"ש הסברא דאשה כסיפא מלתא מהני וא"כ גם בקרקע מהני בקנה בשט"ח:
אך לפעד"נ ליישב קושיא הנ"ל דבאמת הדרא קושית התוס' דהא יש ס"ד דיצטרך לשלם לה מדד"ג. והנלע"ד עפ"י המבואר בש"ס בסנהדרין ל"ה בהא דדן את הדין חייב את הזכאי מה שעשה עשוי וישלם מביתו וקאמר רב חסדא דמיירי בשנשא ונתן ביד ונחלקו הקדמונים דדעת הבעה"מ והרא"ש דלדידן דקיי"ל כר"מ בדד"ג אף בלא נו"נ ביד חייב ודעת הרי"ף והרמב"ן ז"ל דבלא נשא ונתן ביד פטור וס' הרמב"ן דבדד"ג היכי דאפשר שלא יהי' פסידא לא דנין דד"ג והכא אמרינן הדר דינא וממילא ל"ח פסידא ואף דע"י שנדין דד"ג אף אם נימא קם דינא אפ"ה לא יהי' פסידא אפ"ה אמרינן הדר דינא כדי שלא יצטרך לשלם דד"ג עיי"ש. ולפ"ז י"ל דאף דמפורש בש"ס דבמוחל צריך לשלם מדד"ג זה דוקא במכר שט"ח לחבירו דקנה הלוקח השט"ח נמצא מגיע לו פסידא ע"י המחילה ומש"ה צריך לשלם מדד"ג אבל בקידשה בשט"ח ואח"כ מתל אי יתחייב לשלם לה זה תלוי בפלוגתא דר"מ ורבנן דלר"מ דס"ל אשה ס"ד א"כ הוית מקודשת וזכתה בהשט"ח א"כ מגיע לה פסידא ע"י המחילה ושפיר מחיוב נשלם לה אבל לרבנן דס"ל אשה לא ס"ד א"כ לא זכתה כלל בהשט"ח דהא אינה מקודשת ולא מגיע לה שום פסידא ע"י המחילה מה תאמר דתהא מקודשת משום דיצטרך לשלם לה מדד"ג ז"א דהא כל עיקר הפסידא יהי' אם נדין דד"ג אבל אם לא נדין דד"ג שוב לא יהי' פסידא דהא לא תהי' מקודשת א"כ ממילא לא דנין דד"ג ועבדינן בענין שלא יהי' פסידא היינו שאינה מקודשת ומיושב שפיר קושית התוס':
ונשמע לפ"ז דאין חילוק בין קידושי אשה לקנין קרקע ואדרבה בקנין קרקע גרע בודאי לא ס"ד דהכא ל"ש הסברא דלא שביק לדידי ואי דיצטרך לשלם מדד"ג ז"א דבכה"ג לא נדין דד"ג כיון שאפשר שלא יהי' פסידא. וממילא מיושב קושית המקציע בתורה דמאי פריך הש"ס קשיא דר"מ אדר"מ שמא מיירי הכא דהמקדש אינו המלוה רק שקנה השט"ח א"כ שפיר גם לר"מ אינה מקודשת שמתיראת שמא ימחול המוכר ולפי הנ"ל ניחא דכאן שפיר ס"ד דהא יצטרך לשלם לה מדד"ג דהא אף א"נ דאינה מקודשת מ"מ ע"י המחילה מפסיד להלוקח ראשון ושוב כיון דע"כ גרם פסידא ע"י מחילתו א"כ שוב דנין דד"ג ושוב צריך לשלם להאשה ושפיר מקודשת ומיושב קושיא הנ"ל בס"ד ע"נ וז"ב:
ועפ"ז מיושב נמי קושית הראשונים בהא דקאמר בש"ס שמין את הנייר אם שו"פ מקודשת והא אם ימחול תצטרך להחזיר את הנייר ולפ"ז ניחא דבעד הנייר מפורש בש"ס דצריך לשלם מדין מזיק וא"כ שפיר יצטרך לשלם לה בעד הנייר דהא לענין הנייר דהחיוב היא מדין מזיק אז חייב אף אם אפשר שלא יהי' פסידא וכיון דלע"ע נתקדשה וא"נ דצריך לשלם לה שוב תהי' מקודשת ויגיע לה פסידא שפיר מחיוב לשלם לה. ומיושב ג"כ קושית הפ"י דנימא שמא הנייר שו"פ במדי ולפ"ז ניחא דבאמת תצטרך להחזיר הנייר רק דמש"ה מקודשת לפי שיצטרך לשלם לה בעד הנייר וא"כ הא לא יצטרך לשלם לה רק כפי מה ששוה כאן ומיושב הכל בס"ד:
ונשמע לענין דינא דבלוקח שקנה שט"ח ואח"כ לקח בו שדה דשפיר מועיל הקנין דליכא חשש שמא ימחול המוכר ז"א דכיון דע"כ יצטרך לשלם ע"י המחילה או ללוקח ראשון או ללוקח שני שוב דנין דד"ג ושפיר ס"ד דלוקח שני דהא יצטרך לשלם לו ושפיר מהני בקנין. יצא לענין דינא דלשיטת הקצה"ח והנה"מ תמיד בלוקח בעד שט"ח מהני קנינו דל"ש לומר דלא ס"ד דהא יצטרך לשלם מדד"ג ול"ש הסברא דכסיפא לה לתבוע מבעלה ואף דלשיטת הש"ך גם בקרקע ל"מ ומקורו מדברי רש"י ז"ל. אך לכאורה מכח קושית המקצוע בתורה נשמע דלכאורה הנכון כשיטת הקצה"ח דעכ"פ היכי דל"ש הסברא דכסיפא לה לתבוע מבעלה מהני בקידושין וה"ה דמהני בקרקע תמיד אף אם המלוה בעצמו קנה בעד השט"ח. אך באמת לפי מ"ש אני בישוב קושית התוס' שפיר י"ל דגם בקנה קרקע בעד שט"ח דל"מ דליכא ס"ד דאף אם ימחול לא יצטרך לשלם מדד"ג. אבל עכ"פ נשמע דהיכי שלקח שט"ח ואח"ז הלוקח הראשון קנה בעד השט"ח קרקע דודאי מהני דל"ש לומר דלא ס"ד דהא ממ"נ יצטרך המוכר לשלם ושוב יש ס"ד. עכ"פ בנידון שאלתינו דלוקח ראשון קנה בעד השט"ח שפיר ל"מ לשיטת הקצה"ח והנה"מ בודאי מהני הקנין דל"ש הסברא דלא ס"ד דהכא אין לו כסיפא לתבוע את המוחל שישלם לו מדד"ג ואף די"ל דחשוב עכ"פ ס' דדינא שמא כשי' רש"י והש"ך דגם בקרקע שייך הסברא דלא ס"ד מ"מ בס' בקנין דעת הרשב"ם דמהני חזקת הלוקח והכא עכ"פ ע"י השימוש חשוב כאלו עתה מוחזק בו הלוקח ואף אם נחוש לשי' התוס' ב"ב דגם בס' דדינא אזלינן בתר חזקת מ"ק מ"מ הכא לכאורה יש הוכחה שי' הקצה"ח מכח קושית המקצוע בתורה רק דעפ"י מה שכתבתי בישוב קושית התוס' אין הוכחה לשי' הקצה"ח ושוב י"ל דבאם מלוה קנה קרקע בעד שט"ח דהוי ס' בקנין דשמא כשי' הש"ך אבל עכ"פ בלוקח שקנה שט"ח ואח"כ קנה מאחר שדה בעד שט"ח זה דאז גם לסברתי שייך ס"ד דהא ע"כ יצטרך המוכר לשלם וא"כ בודאי מהני הקנין גם לשי' הש"ך ואף א"נ די"ל דגם בכה"ג ליכא ס"ד כשארי התירוצים שנאמרו בפוסקים דלא ניחא למיזל בדינא ודיינא חוץ מזה דא"כ הדרא קושית המקצוע בתורה ונשמע עכ"פ דלא כשיטת הנ"ל. ועכ"פ אף אם חשיב רק ס' דדינא אפ"ה רוב הפוסקים הסכימו כשיטה הרשב"ם דבס' דדינא מהני חזקת הלוקח ועכ"פ חשיב כעין ס"ס שמא כשיטת הקצה"ח דתמיד מהני לקנות קרקע בשט"ח דאחרים הואיל דל"ש הסברא דכסיפא ואף א"נ כשי' הש"ך מ"מ שמא בלוקח שט"ח שקנה מאחרים עכ"פ מועיל דהכא בודאי יש ס"ד דהמוחל ממ"נ צריך לשלם או לזה או לזה ושפיר יש ס"ד וס"ס בקרקע בודאי מהני להוציא כמ"ש הקצה"ח סי' ר"פ דבקרקע ל"ש הסברא דאין הולכין אחר הרוב ומכ"ש ס"ס דלשיטת כמ"פ מועיל אף במטלטלין להוציא דעדיף מרוב כמ"ש התוס' כתובות ד"ט. א"כ מכ"ש בקרקע דרוב מהני להוציא ומכ"ש בס"ס ובפרט בס' דדינא העיקר כשי' הרשב"ם דגם בס' אין מוציאין מלוקח ובפרט דהוכחתי דהעיקר כשיטה זו דעכ"פ בלוקח שקנה שט"ח וקנה בו קרקע או קידש בו אשה בודאי מהני א"כ פשיטא דהכא הקנין קיים אך כ"ז אם הותנה בפירוש שיקנה בכסף דבלא"ה לדידן ל"מ קנין כסף בקרקע בלי שטר וז"ב בס"ד
בעה"ח יום ג' יתרו תרס"ה לפ"ק פה ראדימושלא. הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.