מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן מב
להרב המאה"ג החריף ובקי וכו' כש"ת מוה' יצחק נפתלי יחיאל נ"י הראבד"ק רימנאב יע"א:
בדבר שאלתו בכהן שכ"מ שרוצה ליתן ג"פ לאשתו אך לא לחלוטין כי רצונו שתשמשנו ושואל רו"מ איזה דרך עדיף אי ליתן לה בתורת תנאי או למסור לה הגט עי"ש שיתנו לה קודם מיתתו. והנה כת"ה כ' דאם יתן הג"פ ליד שליח יש ב' חששות א) שמא יזדמן הזמן שיהי' מטורף בשבת ולא יוכל ליתן לה. ב) שמא יתעלף בפתאום ולא יהי' פנאי לבודקו. זה תורף שאלתו:
והנה מחמת החשש שמא יתעלף היינו שישתתק מחמת חוליו הנה באמת לדעת בעה"ט נשתתק מחליו א"צ לבודקו דהוא אינו מחזיק נשתתק לשוטה. ואף להפוסקים דגם נשתתק מחליו בעי בדיקה מ"מ כ' דאם עכ"פ מינה שליח בבריא עכ"פ אינו מעכב וכ' הב"י דעכ"פ בדיעבד כשר בלא בדיקה והב"ש חולק אך כ' לשיטת הרמב"ם דנשתטה בשעת כתיבה כשר ובפרט בנשתטה לאחר כתיבה גם לדעת הטור כשר מה"ת א"כ יש להקל בלא בדקו. אך באמת העירו כולם דבירושלמי מוכח דאף בשעת חלות הגירושין בעי שיהי' שפוי בדעתו. אך באמת א"ש. דהנה באמת צ"ל סברת הב"ש במ"ש דאף לדעת הטור מ"מ בנשתטה בשעת נתינה כשר מה"ת. בשלמא בשיטת הר"מ י"ל דס"ל כמ"ש בשו"ת שעא"פ דבכל עניני שליחות א"צ לייחס הפעולה להמשלח רק להשליח כיון דמסר לו כח הבעלים מהני עשיית השליח א"כ שפיר י"ל דכיון דמינה שליח בעודו בריא כבר קיבל כח הבעלים ויוכל לכתוב אף בשעת שטותו. אבל בשיטת הטור ע"כ דס"ל דהפעולה מתייחס להמשלח א"כ אף בנשתטה בשעת נתינה יופסל מה"ת. אך באמת י"ל עפי"מ דנודע שיטת המהרי"ט דהקדש ל"מ עי"ש משום דהוי לי' מילי. והקשו דהא שליח ראשון מהני אף במילי כמו שליח על כתובת הגט:
אך באמת ניחא דש"ה דבשעת גמר השליחות הוי לי' מעשה ועל מעשה יוכל לחול כח הבעלים אבל הכא בשעת גמר השליחות ג"כ אינו רק מילי א"כ א"י ע"ז לחול כח הבעלים. נשמע דעל דיבור אינו חל כח בעלים רק שגזה"כ דיוכל למנות שליח במידי דיתהווה מזה מעשה אבל כ"ז דלא הוי מעשה אינו מוסר לו כח בעלים וזה כונת הטור דכ"ז שלא נכתב אין לו עוד כח בעלים וא"כ ל"מ בנשתטה אבל אחר שכבר נגמר הגט וקיבל כח בעלים יוכל ליתנו אח"כ אף כשנשתטה. נשמע דעכ"פ לכל השיטות אם מינה בעודו בריא ונגמר הגט בבריא יוכל ליתנו אח"כ בעת שטותו מה"ת. וכ"ז במינה לשליח אבל בנותן הגט בעצמו שפיר בעי שיהי' שפוי בדעתו בשעת חלות הגט. והנה עפ"י הנ"ל י"ל קושית התוס' בערובין דל"ב בהא דקתני השולח עירובו ביד חש"ו אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו הימנו הר"ז עירוב ופריך ודילמא לא ממטי לי' ומשני בעומד ורואהו ופריך ודילמא לא שקל מיני' ומשני חשע"ש והקשה בתוס' דהא ממתני' שמעינן דביד פיקח הר"ז עירוב. והנ"ל דבאמת העירו המפורשים דנימא מטעם סד"ר להקל וכ' דיש חזקת תחום ביתו אך כ' דתיכף שעשה שליח הפסיד תחום ביתו אך י"ל דאי כבר מסר לשליח כח בעלים אז הפסיד תחום ביתו אבל כ"ז שלא מסר כח בעלים עדין יש לו תחום ביתו. ועפ"ז א"ש דמדיוק ליכא למידק דחשע"ש די"ל דהיכי דמסר לו העירוב א"כ על מעשה חל כח בעלים והפסיד תחום ביתו ושוב י"ל דמותר מטעם סד"ר אבל הכא קשה שמא לא שקל מיני' וא"כ לא קיבל כח בעלים ושוב יש חזקת תחום ביתו וא"א להקל מטעם סד"ר וע"כ דחשע"ש ומיושב קושית התוס' ע"נ בס"ד:
נחזור להנ"ל דנשתטה בשעת נתינה וכבר מינה השליח בעודו בריא בודאי מהני מה"ת. וע"כ כיון דלא הוי פסול רק מדרבנן עכ"פ בלא בדקו יש להקל. ולפ"ז הא דמקשה הקצה"ח לשיטת הר"מ מהא דלא יתנו לאחר מיתה קשה גם לשיטת הטור דהא הי' בריא בעודו לאחר כתיבה. ולפ"ז י"ל בהא שכ' הרא"ש דנהי דגוסס א"י לגרש דעכ"פ במינה שליח יוכל לגרש והמהרי"ט כ' דכיון דלמ"ע ל"מ ולפי הנ"ל הא באמת גם במת כ' הקצה"ח דעיקר הטעם דכבר חייל רשות יורשין אבל בגוסס עדין היא אשתו ושוב לא פקע השליחות ושוב לא הוי פסול רק מדרבנן אף בודאי נשתטה בחולי ובס' הוי סד"ר ואף שי"ל דהוי נגד ח"א מ"מ באמת לאחר מיתה בודאי פקע חא"א ואף דנימא מחזיקין מאל"א כמ"ש המהרי"ט מ"מ זה דוקא היכי שהגט אינו חל מה"ת שפיר י"ל מחזיקין מאל"א אבל הכא ח"א ד"ת בודאי ליכא ונהי דסד"ר נגד ח"א ל"מ מ"מ בזה בעי ח"א גמור ול"א מחזיקון מאל"א דמקורו נצמח רק מדברי הרשב"א ז"ל חולין ד"ט וזה ל"ש באיסור דרבנן. וחוץ לזה כ' הר"ש בפ"ב דמקוואות דהיכי דכבר יצא מח"א ד"ת שוב ל"מ חזקה. ואף שבחי' כ' כונה אחרת בזה דבאמת העירו המפורשים מחולין ד"י בטבל ועלה ונמצא עליו ד"ח דלא עלתה טבילה אף דמיעוט המקפיד אינו רק מדרבנן עיין בב"י סי' קצ"ט. וכ' דענין חזקה י"ל בב' פנים. א) דלא נעשה השתנות או דחד שם איסור הוא ונודע דאיסור ד"ת חשיב חפצא ודרבנן חשיב גברא. ולפ"ז שם ממ"נ אי הלך בשאובין תחילה הי' טהור ורק הס' שמא הלך בכשירה תחילה וכיון דע"כ נעשה השתנות גם לענין הדרבנן ורק שי"ל מכח שם האיסור וכיון שיצא מאיסור ד"ת ע"כ לא נשאר שם הראשון ושוב ל"ש חזקה אבל שם בחולין די"ל דלענין הדרבנן לא נעשה השתנות שפיר הוי לי' ס' נגד ח"א ול"מ ודו"ק כי זה נפלא מאד:
ולפ"ז הכ"נ הוי לי' ח"א אך באמת נעשה השתנות ורק דנימא מחזיקין מאל"א וזה ל"א בדרבנן. נשמע דעכ"פ אי ימסור ליד שליח אף אי ישתתק אח"כ ולא נוכל לבודקו מ"מ יש להקל ובפרט במק"ע. ומה שחשש שמא יזדמן בשבת. הנה באמת יש עצה המפורש בש"ס דתיחוד ותפתח. והנה רש"י ז"ל פי' מטעם אגב. והנה בש"ס פריך חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה והוקשו דהא במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. והרשב"א והר"ן ז"ל כ' דמיירי במסר להשליח מע"ש ובעי שהשליח יקנה לה מקום הגט ומזה דייקו דל"מ אגב בגט דל"ח נתינה דאל"ה יוכל הבעל להקנות לה מק"א דאגב לא בעי ציבורין. והמפורשים דייקו מזה דס"ל דקנין דרבנן מהני בגט דאל"ה למ"ל דל"ח נתינה. אך לפענ"ד הי' עצה שהבעל יקנה לה מק"א והשליח יקנה לה מקום הגט וממ"נ נתגרשה מה"ת ע"י חצר השליח דמה"ת אין להבעל פירות ומדרבנן שוב מהני ע"י קנין אגב וע"כ דאגב ל"מ בגט אף מדרבנן דל"ח נתינה. אך לפי הנ"ל מיושב קושית הפנ"י דהוי לי' מוקדם ז"א דכיון דכבר נמסר לשליח מע"ש א"כ במזכה גט במקום יבם עכ"פ הוי ס' מגורשת מע"ש ושוב ל"ש שמא יחפה וז"ב:
והנה המפורשים הקשה דהא דנהי דנשאר בתיקו מ"מ תוכל לומר בפי' דזכות הוא לה ושוב יזכה השליח בגט. אך י"ל דכיון דבשעת מעשה לא הי' זכות א"כ ל"מ דבעי חזרה שליחות או דבשבת אסור בטילטול וחצירו של שליח לקבלה לשיטת רוב הפוסקים ל"מ וז"ב. נחזור להנ"ל דבשבת יש ג"כ עצה ובפרט בזה"ז כ' הרמ"א דמותר בטילטול אך מ"מ טפי עדיף ליתן גט ע"ת כמפורש בש"ע. ומה שהקשו המפורשים דהא בש"ס דגיטין דייק מר"י דא"ל י"ב ואנן קיי"ל דא"ב. וכבר האריכו בזה כולם ואנכי בחי' הארכתי בזה ג"כ. ובפשיטות י"ל דהנה הקשו בתוס' דאמאי לא מקשה דר"י אדר"י. וכ' דש"ה דעומד הדבר להתברר והקשה המהרש"א דא"כ היכי דייק דר"י ס"ל י"ב הא עומד להתברר ובמהרש"א נדחק דלר"י דס"ל דחלות הגט משעה ראשונה א"כ הוי עומד להתברר או ימות או לא ול"ד לאיזה שארצה אגרש דשם אינו עומד להתברר דשמא לא יתרצה לשום אחת אבל לר"י דחלות הגט הוא שעה אחת לפני מיתתו וא"כ ל"ח עומד להתברר דשמא לא ימות כלל. ועיין בשו"ת ב"א שהאריך בזה. אך באמת דברי המהרש"א צ"ב דהא באמת ר"י מספקא לי' אי חייל מעכשיו וא"כ תיקשי א"נ דלא חייל רק שעה א' לפני מיתתו א"כ שוב א"ע להתברר וא"כ אמאי חייל לכשימות וע"כ דס"ל י"ב ובפני' נדחק בזה ועיי"ש בב"א. ולפענד"נ דבאמת ד"ז ברור דהיכי דעומד להתברר בודאי י"ב. אך נודע דברי הה"מ דבנותן גט מחמת יבום כונתו לאחר הגט כ"מ שיוכל וא"כ אי י"ב א"כ אף אי חלות הגט יהי' רק שעה א' קודם מיתתו ג"כ יועיל אף דבכה"ג א"ע להתברר מ"מ מהני למ"ד י"ב א"כ אמרי' דכונתו רק שיחול שעה א' קודם מיתתו אבל אי אמרי' א"ב א"כ אם יתלה חלות הגט שעה א' קודם מיתתו לא יועיל משום דא"ב א"כ ע"כ כונתו שיחול מעתה. ומאן דמספקא לי' אי י"ב באמת מספקא לי' אי חל מהשתא דאי י"ב א"כ בודאי אינו חל רק שעה א' קודם מיתתו אבל אי א"ב ע"כ דחל מעתה:
ולפ"ז מיושב קושית התוס' דהא דדייק הש"ס דר"י א"ל ברירה אין הדיוק מהא דס"ל לכו מיית הוי גיטא די"ל כקושית המהרש"א רק דדייק מהא דס"ל הרי היא כא"א לכל דברי' וא"כ ע"כ דס"ל דחלות הגט הוא קודם מיתתו ונשמע די"ב אבל מר' יוסי א"א למידק דממ"נ אי חייל מהשתא א"כ עומד להתברר ולא תיקשי דלפי"מ דמספקא לי' שמא אינו חל מעתה ואפ"ה חייל לכשימות ז"א דהכא מיירי לשיטת התוס' במהיום וא"כ זה ספיקו דאי א"ב א"כ בודאי כונתו שיחול מעתה ומהני משום דעומד להתברר ורק לפי שמספקא שמא י"ב מש"ה הוי ס' מגורשת ומיושב הכל ע"נ בס"ד. באופן דא"ש מנהגינו שנותנין גט שכ"מ ע"ת וז"ב. עוד מהנכון מ"ש בזה בס' חי' ל"ג דבמתנה תנאי בשעת נתינה מהני אף דא"ב דעכ"פ ל"ג מסתמא עכ"פ בתולה בד"א אף למסקנת הש"ס בזבחים ונתינת הגט א"צ להיות מבורר לשמה רק שלא יהי' לשם פקדון. ואנכי בחי' הבאתי ראי' לדבריו מהא דפליגי בש"ס גיטין דס"ד בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין דר"ה ס"ל בעל מהימן ור"ח ס"ל שליש נאמן דהא הימני' ופי' בתוס' דאפי' נתנו בתורת פקדון הי' כונתו שאם יאמר השליש לגירושין יהי' בתורת גירושין וקשה לכאורה דהא צ"ל מטעם ברירה לומר הוברר הדבר למפרע שהשליש ירצה ליתנו לידה והא אנן קיי"ל דא"ב ובאמת הי' מקום לומר דכונתו שיחול מאז ובכה"ג נודע מ"ש הרשב"א הובא בב"י אה"ע סי' קמ"א דהיכי דאצ"ל שיחול למפרע מהני לכ"ע אף למ"ד א"ב ועיין בר"ש פ"ה ממע"ש ועיין בקצה"ח ונה"מ חו"מ סי' ס"א ועיין בשאג"א שהאריך בזה:
אך באמת תוקשו דשוב הוי לי' כמו עלי גיטך מעג"ק דבאמת הקשה הרשב"א ז"ל דבאם נותן גט שיחול לאח"ז נימא דהוי כטלי גיטך מעג"ק. ותירץ דכיון דעכ"פ בתורת גירושין בא לידה מהני אבל הכא דבא לידו בתורת פקדון א"כ שוב הוי לי' כטלי גיטך מעג"ק דנהי דפקדון ברשותא דמ"ק מ"מ עכ"פ ל"ח נתינה ובשלמא אי אמרי' י"ב י"ל דאמ"ל שתיכף מתחילה נתנו בתורת גירושין וא"כ שפיר חשיב נתינה אבל אי א"ב וא"א לחול רק מכאן ולהבא א"כ שוב הוי לי' כטלי גיטך מעג"ק ובשלמא א"נ דחצירו של שליח לקבלה מהני א"כ י"ל לפמ"ש ברשב"ם ב"ב דפ"ה דחצר הנפקד קנוי להמפקיד ומש"ה דעת הט"ז בסי' קפ"ט דהמפקיד א"י להקנות להנפקד ע"י החצר אך בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ס"ה כ' דעכ"פ מהני מטעם חצירו וקנינו באין כאחד ועיין בקצה"ח סי' קפ"ט וא"כ י"ל דהוי מקודם חצר הבעל ע"י הפקדון ואח"כ נקנה להשליח לקבלה ע"י החצר והוי שפיר נתינה מידו ליד השליח כמ"ש רש"י ז"ל דמהני בנותן להחצירו והגט מונח בו דחצירו משום יד איתרבאי. אבל לשיטת הפוסקים דחצירו של שליח לקבלה ל"מ משום דא"י לעשות שליח אחר א"כ שוב ע"כ דצריך לקבלו לידו א"כ ממ"נ אי חל מכאן ולהבא דאז מהני אף למ"ד א"ב א"כ תיקשי דהא הוי לי' טלי גיטך מעג"ק וא"נ דחל למפרע א"כ תיקשי למ"ד א"ב וע"כ מוכח דבנתינת הגט אצ"ל לברירה דעכ"פ בתולה בד"א ל"ג מסתמא ושוב מהני אף אי א"ב דעכ"פ ל"ג מסתמא ונתינה ל"צ לבוא לשמה וא"כ א"ש מנהגינו שנותנין גט שכ"מ ע"ת בשעה"ד. אך זה צריכין ליזהר שיהי' הגט ברשותה ממש דאם מונח ברשות אחרים שוב י"ל דהוי טלי גיטך מעג"ק כיון דבשעת חלות הגט אינה ברשותה ואף שי"ל דלפי שיטת הרשב"ם דחצר הנפקד קנוי להמפקיד א"כ הוי חצירה. אך מזה יש ראי' לשיטת הנה"מ בסי' קצ"ב דבאמת מקשה המהרי"ט דבמאי קנוי לו ותירץ הקצה"ח מטעם שימוש והנה"מ כ' דשימוש לא הוי קנין רק לענין שימוש אבל לקנות ע"י החצר בעי קנין גמור ובחי' הבאתי ראי' לדבריו מדברי רש"י ב"מ דמ"ט ע"ב בהא דמשני הש"ס דאם חצירו מושכר למוכר מהני וכ' רש"י ז"ל דאינו מטעם חצר דכיון דקיבל השכר חצירו של שוכר הוא והקשו דלמ"ל למינקט שקיבל השכר. ועפ"ז א"ש דבאמת שיטת הר"מ ז"ל דחצר המושכר קונה למשכיר אך דעת רש"י ז"ל ב"מ דק"ב אינו כן כנודע וכ"ז אם קיבל השכר אז הוי חצר של שוכר אבל אי לא נתן מעות נהי דקנה בשימוש רק לענין שימוש אבל קנין החצר עדיין למשכיר וז"ב ונכון:
עכ"פ לשיטת הנה"מ נהי דהחצר קנוי לה רק לענין שימוש אבל עדין החצר לא הוי כידה לכך לא הוי כחצר המושכר לה לגמרי דמהני לזה צריכין ליזהר שיהי' הגט מונח ברשותה ממש עד קיום התנאי. ואופני התנאי אינו צריך לכתוב כי הכל מפורש בש"ע ועיי"ש בפת"ש שהביא שיתנה שיחול משעה זו ממש. ע"כ אחר שכת"ה ידקדק היטב בהתנאי שיהי' כד"ת וכדין המפורש בש"ע ובפוסקים. אזי גם דעתו יוכל לצרף לזה ובלבד שיסכים לזה עוד רב ח"א כי היכי דלמטי שיבא. כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא:
ובדבר שאלתו במגרש א' ששמו דוד אלימלך לעלי' לס"ת ולחתימה ובפ"כ נקרא דוד מלך וכ' רו"מ שלא לכתוב רק דוד אלימלך לבדו עכת"ד:
אנכי לא אבין דבריו דהא באמת במי שנקרא מלידה בב' שמות ועולה בהם לס"ת ובפ"כ נקרא רק בשם א' דעת הט"ג דמדינא כשר אם כ' רק ב' השמות שי"ל דמה שנקרא רק בשם א' הוי כקיצור השם ואפ"ה כ' שיש לכתוב גם השם שקורין אותו ויש לכתוב אברהם משה דמתקרי משה ומדבריו משמע דעכ"פ מדינא כשר אך כמ"פ חולקים וכ' דזה לא מיקרי קיצור השם וגם הט"ג בעצמו כ' דיש להסתפק אי מיקרי קיצור השם או דהוי כשם אחר וא"כ בודאי צריך לכותבו והנה באמת מוכח מדברי הט"ג דמלך הוי שם הקודש ויש לכתוב עליו דמתקרי וכן כ' בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ק"נ ועיין שו"ת שו"מ ח"ב שכ' כן א"כ בזה ל"ש פלוגתת הב"ש והנוב"י בשם משה ליב דשם כותבין המכונה א"כ דעת הב"ש דמכונה קאי על השם א"כ יש לכתוב משה יהודה המכונה ליב והנוב"י והנמשכים אחריו כ' דמכונה קאי על האדם א"כ יסברו דהאדם נקרא ליב ולכך יש לכתוב דמתקרי משה ליב וכן אנו נוהגין אבל הכא בשם מלך דצריך לכתוב דמתקרי ומתקרי קאי רק על האדם בודאי אף לדעת הב"ש צריך לכתוב אח"כ ב' השמות וא"כ אף דמלך הוי קיצור השם מאלימלך מ"מ כוון שנקרא ג"כ בשם דוד וצריך לכפול שם דוד צריך לכתוב דמתקרי דוד מלך וכן כ' בשו"ת ד"ח שם דיש לכתוב צבי אלימלך דמתקרי הירש מלך. ובאמת אי לא כ' רק דוד אלימלך בדיעבד יש להכשיר דהא באמת דעת הט"ג דהיכי דעולה בשניהם לס"ת ונקרא ב"א מיקרי קיצור השם ובדיעבד כשר בלא כ' רק ב' השמות ביחד ואי בשביל הכינוי מלך הא זה הוי ג"כ קיצור והראי' דבמלך לחוד אין כותבין דמתקרי מלך. ואף א"נ דהוי כשם המיוחד מ"מ כיון דעכ"פ נכתב שם שקורין בו לס"ת ולחתימה בודאי דהוי עכ"פ עיקר השם לגבי שם הקריאה בפ"כ וא"כ ב"כ שם העיקר לבדו כשר בדיעבד לדעת כמ"פ וכמ"ש התוס' בשם הירושלמי דבשני שמות במקום א' כשר בדיעבד בכ' שם העיקר ואף אי אינו עולה לס"ת רק לעתים רחוקים דבכה"ג כ' דל"ח עיקר השם מ"מ עכ"פ בצירוף החתימה בודאי דמיקרי רוב דהא כ' הט"ג דאם רוב קורין בשם א' ומיעוט בב' שמות דאם חותמת א"ע בב' שמות יש לכתוב ב' שמות עיקר ועל האחד דמתקרי וחזינן דצירוף חתימה לשם מיעוט חשיב כרוב מכ"ש שם הס"ת וחתימה בודאי דחשיב כעיקר השם ובפרט דגם בכ' שם הטפל לבדו ג"כ כשר בדיעבד לדעת הטור וגם בדעת הר"מ ז"ל מפרש הב"י כן ואף דהב"ש פוסל בכ' שם הטפל לבדו מ"מ בזה יש כמה צדדים להקל א' דעת הט"ג הזה הוי רק קיצור השם ועוד דעכ"פ מועיל סברתו דחשיב עכ"פ שם הס"ת וחתימה לעיקר השם ובודאי כשר בדיעבד ושמא גם בשם הטפל כשר בדיעבד בלא כ' על עיקר וכל שום א"כ בודאי בדיעבד כשר אי כ' דוד אלימלך לבד. אך לכתחילה בודאי דצ"ל דוד אלימלך דמתקרי דיד מלך וז"ב בס"ד:
ונידון שם המגורשת בודאי דיש לכתוב באשא כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב סי' קי"ב. אך בשם אבי' שהאשה אמרה שהי' נקרא אבוש ורו"מ כ' דרוב יודעים רק משם אברהם אבוש רק מיעוטא דמיעוטא יודעין משם ליב ארי' הנה שם ארי' ליב בודאי דא"צ לכתוב דשם המיעוט ל"ח נשתקע מ"מ שם מיעוטא דמיעוטא חשיב נשתקע וחוץ מזה כ' בשו"ת חא"ש דרק אם נקרא בשם המיעוט במקום כתיבה ונתינה יש לכותבו אבל שם שיש לו במק"א שאינו מקום כתיבה ונתינה נהי דיש לכותבו דוקא אם רוב קורין אותו אבל שם המיעוט שיש לו במק"א בודאי דא"צ לכותבו. אך בזה יש לעיין הנה אי עולה ס"ת רק בשם אברהם יש לכתוב אברהם המכונה אבוש ואי נקרא לס"ת בשניהם דעת הט"ג כפי שמביא בשם הח"ס דיש לכתוב אברהם אבוש דמתקרי אבוש ועיין בל"ש ס"ק ל"ד שכ' אף דליפא הוי כינוי לעז מ"מ כיון שמחזיק בו לעלי' לס"ת הוי כעיקר השם א"כ אי כ' המכונה צ"ע. והנה באמת בשו"ת חא"ש חולק ומביא משו"ת ב"א סי' צ"א שמתיר לכתוב יהושע המכונה העשיל אף דעולה לס"ת יהושע העשיל וכ' דבמעשה דח"ס הי' בע"א ועיי"ש סי' צ"ח ועיין שו"ת שו"מ מהד"ת ח"ג סי' ח' ועיי"ש סי' קי"א בא' ששם אביו יצחק המכונה אייזיק ונודע שעולה לס"ת יצחק אייזיק וכ' דאין להחמיר מכח דברי הט"ג בשם הח"ס דז"א ועוד דדוקא לענין יעקב ישראל אם יכתוב דמתקרי ישראל פסול כיון דמתקרי קאי על האדם והאדם לא נקרא בשם ישראל לחוד אבל המכונה לדעת הב"ש קאי על השם א"כ לא הוי כחולק השם ובדיעבד יש לסמוך על הב"ש ואדרבה אי כ' יצחק אייזיק דמתקרי אייזיק יש ב' חששות א' חשש הב"מ ויש שיטת הב"ח הפוסל בכ' דמתקרי ע"ש חול עיי"ש ודעתו לכתוב לכתחילה אייזיק דמתקרי יצחק אייזיק ובדיעבד יצחק אייזיק המכונה אייזיק ג"כ כשר ויצחק המכונה אייזיק בודאי כשר. אך אנו נוהגין כדעת הט"ג וא"כ אי ידוע בבירור ששם אבי' נקרא לס"ת אברהם אבוש יש לכתוב אברהם אבוש דמתקרי אבוש או אבוש דמתקרי אברהם אבוש דהא בשם ליב כ' הט"ג דלהב"ש דבמשה ליב כותבין המכונה ליב א"כ בליב לחודה כותבין ליב דמתקרי משה יהודה אך להנוב"י כותבין המכונה ליב וכאן שיש עוד חשש הג' רש"ק ז"ל שמא לא מיקרי אבוש שם הקודש ואין לכתוב עליו דמתקרי לשיטת הב"ח בודאי עדיף טפי לכתוב עליו אבוש דמתקרי אברהם אבוש ע"כ יש לחקור בעיר מולדתה איך הי' נקרא לס"ת ובאם אין פנאי להמתין יש כמה צדדים וליתן ב' גיטין אין דעתי נוחה דאין נותנים אלא מדוחק:
וחוץ לזה כיון דבעי שיהי' הגט קיים עד שעת קיום התנאי ובאם נתקרע הגט רוב הפוסקים מחמירין א"כ קשה בנתינת ב' גיטין ולהשמיט שם אבי האשה אף דבזה בודאי כשר מ"מ מחמיר בזה בס' ד"ח ע"ש שעכ"פ היכי דאפשר יש לכותבו ולכתוב כינוי אבוש לבד ג"כ יש מקום להכשיר דהוי עכ"פ חניכה שהכל קורין ולדעת הרא"ש כשר אף לכתחילה ולדעת הב"ש אף לדעת הר"מ ז"ל כשר אף לכתחילה מ"מ לפענ"ד עדיף לכתוב אברהם המכונה אבוש ולסמוך ע"ד הג' רש"ק דבכה"ג נמי מיקרי שם לעז ובשם לעז יש לכתוב המכונה ולא הוי כחולק השמות והא באמת דעת כמ"פ דדוקא בנקרא בב' השמות וחולק השמות אז פסול אבל אי נקרא רק בא' אף שעולה לס"ת בשניהם יש לכתוב דמתקרי ואף דאנן לא קיי"ל כן דוקא היכי דעולה לס"ת יצחק משה ונקרא משה אז יש לכתוב יצחק משה ביחד ולא יכתוב יצחק דמתקרי משה דהוי כחולק דמתקרי קאי על האדם אבל מכונה קאי על השם ולא הוי כחולק ועיין בפ"ת ס"ק ל"ט שמביא בהא דפוסל הט"ג במי שנקרא לס"ת צבי דוב וכינויו הירש בער באם כ' צבי המכונה הירש דוד המכונה בער וכ' לדעת הב"ש בשם משה ליב כשר ומביא שיטת כמ"פ המקילין בדיעבד ובפרט בשם אביו דחסר כשר אף דשינוי פוסל לרוב הפוסקים חוץ מבעה"ט והעה"ג מ"מ באינו שינוי גמור מביא הג' בעל חא"ש בשם כמ"פ להתיר. והכא עכ"פ ל"ח שינוי גמור א"כ לפ"ז אם יתברר שנקרא לס"ת אברהם אבוש יש לכתוב אבוש דמתקרי אברהם אבוש דאף שכ' הט"ג להקדים שם אליעזר ליפא מ"מ בזה יש לסמוך ע"ד הג' רש"ק דהא במפרש השמות אין קפידא בדיעבד בהקדים הטפל חוץ המהראנ"ח דפוסל דלשיטת ר"ת ג"כ לעיכוב ועכ"פ יש לסמוך ע"ד הג' רש"ק ולכתוב אבוש דמתקרי אברהם אבוש ואם ירצה לכתוב אברהם אבוש דמתקרי אבוש ג"כ יוכל לכתוב כן כמ"ש הט"ג וכן נוהגין אך באם א"א להתברר אין לכתוב אברהם אבוש דמתקרי אבוש דשמא עולה רק בשם אברהם לבד והוי שינוי בשם עלי' לס"ת ובשינוי רוב הפוסקים מחמירין ואם יכתוב רק אברהם המכונה אבוש ממ"נ כשר דאי אינו עולה רק אברהם בודאי טוב ואפי' נקרא בשניהם מ"מ לדעת הג' רש"ק יש לכתוב המכונה ואף אי הוי כב' שמות מ"מ לדעת הב"ש המכונה קאי על השם א"כ לא הוי כחולק השם וגדולה מזו כ' בשו"ת חא"ש סי' קצ"ד בא' שעולה לס"ת זאב וואלף ונקרא בפ"כ זאב וכ' זאב המכונה וואלף יש להכשיר במק"ע די"ל לשיטת הב"ש דכינוי קאי על השם דשם זאב יש לו כינוי וואלף ומ"מ נקרא בשניהם ואף דבזה יש לעיין מ"מ עכ"פ בנ"ד ובפרט בשם אבי' דגם בשינוי יש מקילין בודאי דכשר בדיעבד בלי שום חשש ופקפוק. עכ"פ נלענ"ד דבאם אפ"ל צ"ל ואי נקרא בשניהם יש לכתוב אברהם אבוש דמתקרי אבוש כמ"ש הט"ג או עכ"פ אבוש דמתקרי אברהם אבוש כדברי הג' רש"ק ז"ל ובאם יש חשש עיגון להמתין נלענ"ד דיש לכתוב אברהם המכונה אבוש דבזה יהי' כשר בדיעבד כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא:
בעה"ח ד' ויקהל פקודי תרמ"ה פה"ק דיקלא. והנני ידידו דו"ש הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל