אור ברסלב
מהרש חלק א סימן מא

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן מא

סימן מ

לכבוד יד"נ ה"ה הרה"ג חו"ב בחדר"ת המפורסם חו"ע וכו' כקש"ת מוה' יהודא ליבש נ"י אבד"ק ברזאסטיק יע"א:

בדבר שאלתו באיש א' שהי' לו פרה מבכרת ומכרה למשרתת ערלית וקיבל ממנה ערבון ואמר לה שתעשה משיכה בהפארהויז שלו בהקרעטשמי וכן עשתה שם משיכה ונתן לה רשות להחזיק הפרה בהרפת שלו שעמדה שמה ע"ע שתוכל להחזיק שם הפרה כ"ז שתרצה. זה תורף שאלתו וזה תשובתי בס"ד:

והנה יש בזה כמה ספיקות. הנה בדין כסף נודע דרוב שיטת הפוסקים ס"ל כר"ת דכסף אינו קונה בעכו"ם ובשלמא אי הי' מוכר בפירוש רק העובר אז הי' אפ"ל דכיון דבעובר ל"ש משיכה יש להקל בכסף וכמ"ש בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' שי"ב. אך הכא שמכר בפירוש הפרה א"כ לרוב הפוסקים ל"מ אף בדיעבד. וחוץ לזה אף אי נרצה לסמוך אשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל דעכ"פ כסף קונה בעכו"ם מ"מ י"ל הכא שאמר לה שתעשה משיכה א"כ ג"ד שאין רצונו לקנות בכסף לחוד. וא"כ שניהם לא נתכוונו שיהי' הקנין נגמר בכסף לחוד ושוב בודאי ל"מ דאף להסוברים דדא"מ מהני אף בעכו"ם בלא כוונה מ"מ יפה כ' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ג דזה רק במתנה אבל במקח לא דזה ל"ח זכות וכן כ' כמ"פ. וחוץ לזה אם גם המקנה אין מתכוין להקנות אז בודאי לא קנה א"כ בנ"ד כיון דלא גמרו לקנות באותו שעה ל"מ. ואף שהנמ"י ב"מ ד"י כ' דבקנין ד"ת אף באינו רוצה לקנות בקנין זה מ"מ קונה אפי' בע"כ. ועוד כ' כמ"פ דלא קיי"ל כהך תירוצא דגלי דעתיה דלא ניחא לי' דליקני. אך כ' הפוסקים דדוקא שם דחזינן שעכ"פ דעתו לקנות באותו שעה דהא חזינן דנפל וסבר לקנות בזה א"כ שפיר אין בכחו לגרע קנין ד"ת אבל הכא דאמר שרצונו שתעשה משיכה א"כ י"ל דלא רצה לקנות קודם שתעשה המשיכה א"כ י"ל דשפיר ל"מ הקנין ועי' שו"ת ח"ס סי' שי"ח. אך באמת י"ל דאדרבה בשלמא אי הי' ברור שקנין כסף מהני ואפ"ה הותנה שתעשה משיכה א"כ ג"ד דלא רצה לגמור הקנין באותו שעה אבל כיון דיש ס' שמא כסף אינו קונה בעכו"ם א"כ ליכא ג"ד דלא רצה לקנות בכסף לחוד רק רצה לעשות באוהיו"מ דהא באמת גם אחר המשיכה צריך לצרף קנין כסף דהא לשיטת רש"י משיכה אינו קונה וצריך לצרף הקנין כסף ג"כ. ואם אמר בפירוש בשעת קבלת הכסף שאינו מתכוין לקנין ל"מ ואף די"ל דעכ"פ כיון דקיבל הכסף ועכ"פ לא מחסרא כסף שוב מועיל משיכה אף לשיטת רש"י:

אך באמת יש בזה מחלוקת דכ"ה שיטת הב"ח דאם מגבהו בחובו מהני משיכה והש"ך חולק עיי"ש בסי' ש"ך ועי' בקצה"ח סי' ר"ד שכ' דעכ"פ כיון דלא מחסרא כסף משיכה קונה ועי' במק"ח סי' תמ"ח. ובאמת עי' בתוס' קידושין דכ"ז ע"ב בתירוץ א' משמע דעכ"פ נהי דמלוה במכר לא קנה מ"מ עכ"פ מהני חזקה דזה חשיב עכ"פ כלא מחסרא כסף ובתירוץ הב' מוכח להיפך. עכ"פ לפמ"ש הש"ך צריכין הכא לצרף הקנין כסף ג"כ וא"כ עכצ"ל דהוא באמת גמר בדעתו לקנות באותו הקנין שמועיל עפ"י ד"ת רק שידע הדין דיש ס' אי כסף לחוד קונה הותנה שיעשה הקנין היו"מ אבל באמת כונתו שבאותו קנין שקמי שמיא גליא שמועיל בזה מתכוין לקנות. א"כ להסוברים דבאמת כסף קונה בעכו"ם א"כ הי' מועיל הלא קנין כסף אף שהותנה לעשות קנין משיכה ג"כ. ובאמת מנהגנו בשט"מ חמץ לכתוב הרבה קנינים ואפ"ה ל"א דכל קנין מגרע קנין חבירו וכנ"ל דעושה כל הקנינים מחמת ס'. ואף שי"ל דלפי מנהגנו דקונין בכסף לחוד א"כ חשיב קנין סטימתא וא"כ הי' יכול לקנות בכסף לחוד בלי שום פקפוק ואפ"ה הותנה לקנות במשיכה א"ב ג"ד שלא רצה לקנות עד שימשוך וכיון דלא הי' משיכה כדינו דבעי או בסימטא או בחצר של שניהם א"כ הקנין ל"מ. אך באמת כיון דגם בזה הרבה פקפוקים יש דבאמת בעיקר ק"ס חששו דקנין דרבנן ל"מ להפקיע קדושת בכור וגם אין בזה בירור אי המנהג לקנות בכסף לחוד עכ"פ בשאר מטלטלין א"כ י"ל דהוא לא רצה להכניס א"ע בס' ועשה קנין היו"מ אבל באמת הי' כונתו שאם יתבטל קנין השני ישאר בתוקפו. יצא לנו דקנין הכסף נשאר בתוקפו אך יען שבכסף לחוד שיטת ר"ת דלא מהני בעכו"ם לזה אדבר קצת מזה:

והנה כת"ה צידד דעכ"פ י"ל דמועיל עכשיו שנהגו לקנות בכסף לחוד והביא מ"ש בשו"ת מהר"י אסאד דקנין כסף הוי כמו ק"ס וא"כ י"ל דקנין סטימתא מועיל בבכורה והביא מ"ש בשו"ת ח"ס סי' שי"ד דק"ס הוא מה"ת. כבר חידש זאת בשו"ת הרדב"ז ובפרט שכבר כ' בתשובה דבאמת הקשה הריט"א בפ"ב דבכורות דאמאי לא יועיל קנין כסף לחוד מכח ס"ס שמא כשיטת רש"י דישראל קונה במשיכה ועכו"ם בכסף ושמא כשיטת הרמב"ם דעכו"ם קונה בתרווייהו. ורק שכ' הריט"א דכיון שהנכרי א"י להוציא מישראל המוחזק דס"ס ל"מ להוציא ממון וכיון דנשאר ברשות הישראל שוב קדוש בבכורה ואיסורא בתר ממון גריר וכ' דאף שי"ל דיש להעכו"ם זכות ע"י תפיסה מ"מ אין זה מספיק לפוטרה מבכורה ועוד דקיי"ל ת"כ מוציאין מידו:

ובאמת י"ל דנודע מ"ש הרמב"ם בפ"כ מעדות דמידי דיש לו זכות ע"י תפיסה חשיב כמועיל לממון וחשיב כאשר זמם וכן כ' הרמב"ם בפ"ב מגניבה דהיכי דמועיל תפיסה חשיב אשר ירשיעון ומועיל בקנס וכן כ' ברשב"א שבועות דל"א לענין ק"ש וא"כ י"ל דעכ"פ חשיב כיד עכו"ם באמצע ובס"ס נהי דנימא דל"מ להוציא ממון אבל תפיסה בודאי מהני. וחוץ לזה י"ל כ"ז אי כסף ל"ח ק"ס א"כ שפיר הי' אפ"ל דכיון שא"י להוציא החפץ מרשות הישראל א"כ אף אי קמי שמיא גליא שהוא של עכו"ם מ"מ כיון שנשאר ברשות הישראל חייב בבכורה אבל אחר שתיקנו חז"ל דק"ס מועיל א"כ לענין הוצאת החפץ מרשות הישראל א"צ לבוא להס"ס דבזה מועיל מפח ק"ס וכיון דעכ"פ שייך החפץ להעכו"ם א"כ נהי דנחוש דקנין דרבנן ל"מ להפקיע קדושת בכור מ"מ שוב מהני מכח ס"ס דל"ש לומר דל"מ להוציא ז"א דהא בלא"ה קנה העכו"ם ושוב מועיל מטעם ס"ס. ויצא דאף א"נ דק"ס ל"מ לענין בכור מ"מ זה דוקא אי לא הי' רק שלוסצעטיל בזה, אף א"נ דזה חשיב ק"ס מ"מ י"ל דל"מ לענין בכור אבל בכסף כיון דיש ס"ס א"כ עכ"פ כיון דמועיל מכח ק"ס ויוכל להפקיע מרשות הישראל שוב מועיל מטעם ס"ס א"כ א"נ דכסף הוי כמו ק"ס בודאי דמועיל אף א"נ דק"ס הוא רק דרבנן ובפרט דהוי ס"ס שמא ק"ס הוי מה"ת ושמא דרבנן מהני לד"ת ובפרט שמא כסף קונה והכא ליכא נ"מ רק לענין איסור דזכות ממון יש להעכו"ם בודאי עכ"פ מדרבנן ושוב מועיל הס"ס לענין איסור. אך י"ל דכסף לחוד ל"ח כלל ק"ס דבק"ס בעי שיהי' הקנין מבורר וכל שיש ס' בהמנהג שוב מוקמינן אדינא ובודאי ל"מ. וחוץ לזה י"ל דבאמת הוי חשש הערמה בזה רק דבקנין שמועיל מצד חוקי התורה לא משגיחין מה דבלבו לא נתכוין לקנין גמור אבל אם באנו רק מצד המנהג א"כ בענין זה דאינו מקנה באמת לחלוטין א"כ בכה"ג ליכא מנהג וכיון דעכ"פ ליכא מנהג ברור להקנות בכור בכסף לחוד א"כ י"ל דל"ח ק"ס ושוב י"ל דל"מ ועי' בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ה' ובשו"ת ח"ס סי' שט"ז שהעירו בזה:

והנה כת"ה צידד כיון שנתן לה רשות להחזיק הפרה בהרפת שלו א"כ הוי כמשאיל לה חצירו ומועיל וגם בתורת חצר והביא דברי הריט"א שהביא דברי התוס' בכורות די"ח שכ' דאף בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשי'. והנה בריט"א האריך שם דשיטת הרמב"ם הוא רק באם כבר הי' של כהן ומועיל מטעם שימוש. אך בשיטת התוס' קאי דמיירי בלא קנה מקודם וא"כ אין לומר דנעשה חצר שלו ע"י שימוש דכ"ז שלא נעשה חצירו אינו זוכה בהבכור ושוב ל"ח שימוש וכמו שהוקשו אהמהרי"ט שמביא ראיה דלא כהרשב"ם בהא דחצר הנפקד קנוי להמפקיד מהא דש"ס גיטין דע"ז והוקשו דהא כ"ז שלא זכתה בהחצר ה"ה דלא זכתה בהגט ול"ח שימוש ועי' בשו"ת מ"כ סי' א' ומש"ה נדחקו בתוס' דזוכה מטעם דמשעבד נפשי' או דס"ל דגם לענין שימוש ל"מ קנין ע"י שימוש ורק לענין כליו של לוקח ברשות מוכר דבעי רק שיהי' לו רשות להניח שם כליו שפיר מהני:

ולכאורה הכא א"נ כשיטת הר"מ א"כ ל"מ רק היכי דכבר הי' החפץ שלו מקודם ונתן לו רשות להניח החפץ בחצירו א"כ שפיר עי"ז נעשה חצירו של השואל אבל אם צריך לקנות את החפץ ע"י החצר בעי שיעשה קנין מבחוץ בהחצר. אך לשיטת התוס' עכצ"ל דבניחותא דמצוה קונה את החצר בדיבור לבד ושוב יוכל להקנות את החפץ ע"י החצר א"כ הכא דכסף לחוד ל"מ א"כ ל"ש דקונה את החצר ע"י שימוש דהא עדיין החפץ אינו שלו. ורק לשיטת התוס' י"ל דקונה את החצר בדיבור לבד ושוב קונה את הפרה. ובדברי התוס' הנ"ל כבר העיר בא"מ סי' כ"ט ועי' בר"ן קידושין ד"ח ובמנ"ח מצוה של"ו מ"ש בזה ועיי"ש בקומץ למנחה שמתרץ קושית המק"ח בסי' תל"ד אהא דכ' הט"ז דא"צ לומר חמצו של פלוני בטל דבודאי מקני לי'. והקשה דבמאי קני לי'. ועפ"ז ניחא דבמצוה קני בדיבור בעלמא ובאמת אסברא זו דבמידי דמצוה קני בדיבור לבד קשה לסמוך ודברי התוס' הוא רק לענין שלא יהי' חשיב מוחזק אבל באמת לענין קנין דבעי שיהי' דומיא דידו בעי שיהי' לו איזה קנין גמור בהחצר. ומצינו רק במידי דמצוה כמו על יין קידוש העמידו על ד"ת וקונה בכסף לחוד ועי' בחו"מ סי' קצ"ט ובפמ"ג או"ח סי' תרמ"ו. אך לכאורה הי' אפ"ל דכיון דעכ"פ כסף הוי כמו ק"ס א"כ כבר זכה העכו"ם בהפרה עכ"פ מדרבנן נהי דנימא דקנין דרבנן ל"מ לענין איסור מ"מ י"ל דכיון דחפץ של נכרי שזכה בו מקודם מונח בהחצר משוי לי' קנין בהחצר ע"י השימוש ושוב החצר קונה להעכו"ם את החפץ אף מה"ת ושוב מהני אף לענין איסור. אך המהרי"ט משיג אדין זה דקונה ע"י שומוש וכ"ה שיטת התוס' והרא"ש עי' בריט"א שהביא דבריהם. ואף לשיטת הקצה"ח והנה"מ דשימוש משוי לי' קנין מ"מ כ' הנה"מ בסי' קצ"ב דאי רוצה לקנות ע"י החצר דבר מה בעי קנין כסף או שטר דקנין ע"י שימוש ל"מ רק לענין שימוש אבל ל"ח חצירו ובחו"י הבאתו ראי' לזה מרש"י ב"מ דמ"ט ע"ב. א"כ הכא נהי דנימא דע"ו שקנה הנכרי החפץ בק"ס וממילא מועיל השימוש אבל עי"ז ל"ח חצירו שיוקנה לו קנין ד"ת בהפרה ושוב ל"ח קנין חצר. ובפרט שי"ל עוד דאף א"נ דשימוש חשיב קנין גמור וחשיב לגמרי חצירו ויוכל לקנות ע"י החצר מ"מ י"ל דכיון דבאמת הוא קצת מכירה בהערמה ונהי דלא משגיחין על דברים שבלב לבטל קנין ד"ת אבל עכ"פ ל"ח משתמר לצורך העכו"ם כיון דבאמת אין נ"מ להנכרי אם יאבד החפץ דבין כך לא ישלם ונודע מ"ש המק"ח דלענין חמץ חשיב כאחריות אלים ונהי דבבכור אין חשש באחריות ישראל אבל עכ"פ ל"ש לומר שמשתמר לצורך הנכרי ושוב לא נעשה חצירו וי"ל דק"ס ל"מ לענין קדושת בכור. וחוץ לזה י"ל לשיטת הפוסקים דחזקה ג"כ ל"מ בעכו"ם בקרקע א"כ לא עדיף קנין ע"י שימוש מחזקה גמורה דל"מ בעכו"ם ועי' בשו"ת מ"כ או"ח סי' א' שהביא שיטת כמ"פ דנכרי קונה בחזקה וכ' עוד דיש עצה ליתן אח"כ שטר ושטר ראי' קונה למפרע וזה רק שם דעכ"פ הי' כסף על הקרקע אבל הכא דלא הי' רק חזקה וא"נ דל"מ בעכו"ם א"כ ל"ש לומר דנכתוב אח"כ שטר ועוד דבעיקר קנין חצר נסתפקו אי מועיל בעכו"ם ובפרט שהקשה הקצה"ח בסי' קצ"ה דא"נ דמשיכה ל"מ א"כ וכי עדיף חצירו מידו ועיי"ש בריט"א מ"ש בישוב דברי רש"י בכורות די"ג. אך בשו"ת ח"ס סי' ש"י כ' דעכ"פ אי בא כולו לתוך חצירו ונתן כסף בעד החפץ א"כ מועיל מצד הסברא. א"כ כ"ז אי שילם כסף בעד שכירות החצר ועשה חזקה א"כ מועיל מצד הסברא ושוב אף לגבי עכו"ם מועיל אבל אם לא עשה שום קנין לקנות החצר רק שנאמר דע"י שימוש יהי' לו קנין בהחצר זה בודאי אינו מצד הסברא ובודאי ל"מ בעכו"ם. וחוץ לזה נודע שיטת כמ"פ דקנין חצר בעי שיהי' חצירו מקודם אבל אם רק עכשיו נעשה שלו ל"מ לקנות על ידו וא"כ הכא דלא נעשה חצירו רק ע"י שימוש ושוב ל"מ קנין ע"י החצר ושוב א"נ דק"ס ל"מ להפקיע קדושת בכור ושוב ל"ש הסברא דקני לי' בשימוש ואהא דבמידי דמצוה קני אף בדיבור לבד ע"ז קשה לסמוך ומ"ש כת"ה על הח"ס שכ' להקל במכירת בכור לקטן דבדא"מ מהני לקטן מה"ת. ותמה ממ"ש הה"מ דבמקח כיון שא"י להקנות המעות מה"ת שוב לא קנה את החפץ ורק במתנה מהני מה"ת:

הנה כבר העיר בזה בשו"ת נוב"י תנינא סי' נ"ב לענין קידושי קטן שכ' דאף א"נ דקידושי שטר מהני דנימא דקידושין הוי דא"מ ואפ"ה קידושי כסף ל"מ כסברת הה"מ הנ"ל ועי' בא"מ סי' מ"ג ובשו"ת הרי"ם סי' מ"ד. והנה בחו"י כ' דאף א"נ דקנין דרבנן מהני לד"ת זה רק באופן שיהיה חשיב עובר ע"ד חז"ל אי לא יקיים הקנין כמו במעמ"ש וכיון דמצוה מל"ת חשיב קנין ד"ת אבל בקטן דאינו בל"ת בודאי דל"מ קנינו לד"ת וכמ"ש הנוב"י לענין מחויב מדרבנן אי מצי לברך דבסומא דאינו בל"ת א"כ ל"ש וצונו ומ"ש כת"ה עפמ"ש המק"ח דקנין דרבנן מהני להפקיע א"כ לענין יאוש וש"ר שכבר המעות הוא תח"י מהני א"כ היכי דכבר נתן הקטן הדמים י"ל דמועיל:

ובאמת ז"א דש"ה ביאוש וש"ר אף א"נ דצריכה להחזיר דמים אפ"ה ל"ח שיור בקנין כנודע קושית הג"ת על הרשב"א ועי' בקצה"ח סי' שי"ג ובשעה"מ דגרס בדברי הראב"ד בדמים וא"כ רק חיוב מוטל עליו להחזיר וממילא ל"ח נהנית ול"מ בקדושין וא"כ חז"ל יוכלו לפטור אותה וממילא יש לה קנין גמור בהמעות אבל (הכא נהי שהקטן נתן מעות מ"מ אין לו בהמעות רק קנין דרבנן ושוב גם הקטן לא קנה החפץ מה"ת. ומ"ש כת"ה דגבי בכור מהני קנין לזמן אף דל"ח רק ק"פ דעכ"פ חשיב יד עכו"ם באמצע. עי' בריט"א פ"ח מבכורות שכ' דבקנין לזמן ל"ח רק כמו שאלה וא"כ יוכל לפדות בו את הבכור היכי דאחר לא זכה בו רק לזמן. ובאמת בתוס' ב"מ דע"א ופסחים ד"ו כ' דהיכי דמעולם לא הי' של עכו"ם ל"מ ליפטור מבכורה אף ביש לו שיעבוד. וכעין זה כ' בתוס' ב"ב ד"נ עיי"ש לענין ק"פ. וא"נ כשיטת הר"א דגם מעמ"ל ל"ח רק קנין הגוף לזמן א"כ נשמע דבחמץ ג"כ מועיל מעמ"ל רק משום חומרא דחמץ:

נחזור להנ"ל דעכ"פ יש כמה צדדים להתיר א' מכח ס"ס וכמ"ש הריט"א שמא כשיטת רש"י ושמא כשיטת הרמב"ם וי"ל דבס"ס מוציאין ממון וכמ"ש בתוס' כתובות ד"ט ואף א"נ דס"ס ל"מ להוציא ממון מ"מ י"ל דעכ"פ מועיל לענין תפיסה והיכי שיש לו זכות ע"י תפיסה עכ"פ חשיב יד עכו"ם באמצע. וחוץ לזה כיון דעכ"פ קנה מדרבנן ושוב אין נ"מ לענין זכות ממון אי קנה מדרבנן אי מה"ת ושוב לענין איסור לחוד מועיל הס"ס וא"כ אי היה ברור דקנין כסף חשיב ק"ס הי' בזה ודאי היתר אך יען כי יש לפקפק אי זה חשיב כק"ס ושוב י"ל בזה. אך עכ"פ מוכח בש"ס בכורות הנ"ל דע"י שנתן לו רשות לגדל שם בכורות שלו חשיב עכ"פ כאין הבעלים מוחזקים ול"א בזה הממע"ה א"כ ה"נ עכ"פ חשיבי כאין הבעלים מוחזקים ע"י סברת ניחותא דמצוה ושוב מהני הס"ס וז"ב בס"ד:

ועכ"פ יש להתיר מום ע"י עכו"ם שיאמר הנכרי לנכרי אחר שיטיל בו מום וכמ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ד ובח"ס חו"מ סי' ק"ה. ואף דבס' בכור אוסר הח"ס להטיל בו מום דחושש לשיטת הפוסקים דגם בזה"ז איסור הטלת מום הוא מה"ת דחזי לגופא משום מקריבין אעפ"י שאין בית וגם שמא יובא ב"ד וחוץ מזה מיחזי כמטיל מום בקדשים כיון דעכ"פ נוהג איסור מס' ועי' בשו"ת הרי"ם שחושש דהוי ס' בנתגלגל. עכ"פ בכה"ג דקרוב לודאי שאין בזה קדושת בכור ע"כ יש להתיר הטלת מום ע"י עכו"ם אך יען כי הדבר הוא חמור מאד וכבר דשו בו רבים וגם אנכי הארכתי בזה הרבה ע"כ אקצר ואם יסכים כת"ה להתיר אזי גם דעתי יוכל לצרף. והש"י יצילנו משגיאות:

בעה"ח ג' ויקהל פקודי תרנ"ח לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידו אוהבו דו"ש הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה