מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן לז
לכבוד יד"נ הרבנים ה"ה הרב המאה"ג חו"פ בנש"ק כקש"ת מוהר"ש ז"ל אבד"ק קארטשין והרב הה"ג חו"ב בנש"ק מוה' אברהם יוסף יעקב נ"י אבד"ק יאשניצא וה"ה הרב הה"ג החו"ב בכחדר"ת סוע"ה המפורסים וכו' כש"ת מוה' דוד טעביל זעהמאן נ"י ראבד"ק דיקלא יע"א:
בדבר שאלתם באיש א' הי' לו שותפות עם חבירו איזה מארגיס יער היינו שבתחילה לקח אחד לבדו ואח"כ קיבל את השני לשותף ואמר לו כי עי"ז יוכלו ליקח יותר היער שיש שמה ואח"כ נתוועדו השותפים ונודע לזה שקנה מכבר שעומד הדבר למכור והשתדל אצל הזאנציע ונתן לו רשות לילך לבקר היער והודיע לשותפיו וחפשו שותף שלישי ונגמר ביניהם שהממציא העסק יהי' לו ט"ו פס"צ בהעסק עבור השתדלות שלו ואמרו לו שמחייבים א"ע ליתן לו ט"ו פט"צ ועשו ע"ז ת"כ ושתו ליטקאף ואח"כ הלכו לבקר היער וגמרו עם האדון שהי' לו רשות עפ"י נימוסיהם למכור וקנו ממנו ששים מארג ונתנו לו ערבון ב' אלפים ר"כ והאדון עשה האנדשלאג עם כ"א ואח"כ נתהווה חדשות שנמכר כל היער והתפשרו עם האדון שיתן לכולם ביחד ערך ב' מאות ועשרים מארג ורק להקונים הראשונים יהי' להם בזה ארבעים פט"צ וקודם שעשו הפאטראג כ' ב' אנשים הנ"ל להממציא העסק שאין מסכימין על השותפות וטענו כי הקנין הראשון נתבטל והשתא פנים חדשות בא לכאן גם כי הי' צריך ליתן מעות ועוד טענות זה תורף שאלתם:
והנה יש בזה לדון הואיל שבשעה שעשו השותפות עדיין לא קנו את היער והוי דשלב"ל א"כ לא חל בזה שום קנין דהוי כמוכר לו שדה זו לכשאקחנה דל"מ למ"ד אין אמדשלב"ל. ולכאורה הי' אפ"ל דאף דדעת הראב"ד בפ"ד משולחין ושותפין דיכול להקנות עצמו כדין העבד וכדמצינו בקידשו ידי לעושיהן דמהני וכ' הכ"מ דל"ד דשם משעבד גופו בפי' אבל הכא מאן לימא דמשעבד גופו. וי"ל דהנה בש"ס גיטין דע"ז פריך ידה מי קניא לי' והקשה בתוס' דהא חצירו ג"כ ל"ק לי' ותירצו דהתם הפירות יוצאים מגוף הקרקע אבל הכא מ"י מעלמא אתי ול"ח כאילו יש לו קנין בגוף הידים. והנה בהא דבעי בש"ס גיטין דמ"ג עבד לקנס אי מהני ופי' הרמב"ן והרשב"א דהס' משום דקנס דמעלמא אתי ול"ד לדקל לפירותיו ועיין בשו"ת רמ"א סי' ז' שכ' דמעות לפירות ל"מ ועיין בקצה"ח סי' ר"ט תיקשי לכאורה היכי מהני ידים לעושיהן הא מי' מעלמא אתי וכ' בשטמ"ק כתובות דנ"ט דכיון דעכ"פ בא ע"י טרחת הידים מהני דעכ"פ חשיב קנין לשעה בידים:
וא"כ י"ל דכ"ז באומנים שנשתתפו במה שירויחו ע"י הידים אז י"ל כיון דבא ע"י טרחת הידים חשיב כמו דקל לפירותיו אבל בנשתתפו בריוח שיבוא מעלמא ושלא ע"י טרחת הגוף י"ל דדמי למעות לפירות דל"מ. אך התוס' פי' בהא דעבד לקנס משום דל"ח עבידי דאתי ושיטת כמ"פ דמטות לפירות נמי מהני ושוב י"ל דבמשעבד גופו לכ"מ שיריוח הן ע"י טרחת הידים או ע"י מעותיו מ"מ הוי כמקנה לו גופו ומעותיו לפירות דמהני ובפרט כי כל ריוח מעסק יש לזה טרחת הגוף ומהני וכמ"ש השטמ"ק בדקל לפירותיו. ובפרט דשם כ' עוד דמש"ה קאמר ידה מי קניא לי' משום שיוכל לומר א"נ וכ' הרשב"א דכיון שמקבלת הגט הוי ככבר אמרה א"נ. ונשמע דמ"ד דא"י לומר א"נ חשיב כיש לו קנין בידים אף דמ"י מעלמא אתי מכ"ש דמהני גופו לכל הרוחים שירויחו אך כ"ז לשיטת הראב"ד אבל לשיטת הרמב"ם אף קנין ל"מ בזה דל"א דשיעבד לו גופו ושוב ל"מ קנין דהוי דשלב"ל ומוכח שיטת הר"מ דאף אחר שכבר הרויח מ"מ מהני חזרה. ודעת הנה"מ דבאם הי' בקנין א"י לחזור דשיטת הר"מ והרמב"ן הוי דעת יחיד ובלא קנין עכ"פ א"י לחזור במה שכבר הרויח כמ"ש בסעיף א':
אך באמת כ' בשו"ת ד"ח חו"מ סי' ע"ו דדעת הרמב"ן דאף לאחר שהרויח מ"מ יוכל לחזור דל"ח בזה כשלוחו דבשלמא באמר זבין לי הוי כשליחו וכמ"ש בסי' קפ"ג ולשיטת הסמ"ע שם אם נתן לו בפי' בשם המשלח ל"מ חזרת השליח אף קודם המשיכה. ולפמ"ש הקצה"ח והנה"מ שם בטעם הסמ"ע אם צוה לו המשלח ליתן המעות קודם משיכת החפץ דאז נעשה מיד לוה על המעות א"י לחזור אף קודם משיכת החפץ אבל הכא בסתם שנשתתפו ל"ח שליח כלל ומ"מ כ' הד"ח דלענין מה שהרויחו כבר רוב הפוסקים חלקו על הרמב"ן אבל לענין מה שירויחו אז אף בקנין יוכל לטעון קי"ל כהפוסקים דל"מ קנין דהוי דשלב"ל והנה"מ כ' דהוי דעת יחיד ובשו"ת ד"ח חו"מ סי' ע"ח מביא בשם הרשד"ם די"ל קי"ל וכ"ה שיטת הא"ז. נשמע דאם חזרו טרם שקנו בודאי אף דהי' בקנין י"ל קי"ל דל"מ בזה קנין דהוי דשלב"ל וכשיטת הר"מ והרמב"ן. ואף די"ל לכאורה דבעיקר הא דמועיל טענת קי"ל משום דרוב ל"מ להוציא ממון והראי' דנודע מ"ש המהריב"ל הובא בספר גט פשוט כלל ב' דבעי עכ"פ שיהי' ב' פוסקים. ותיקשי לפ"ז לפמ"ש בתוס' כתובות דט"ו דמש"ה ברוב ישראל צריך להחזיר לו אבידה ול"א בזה אין הולכין בממון אחה"ר דזה דוקא היכי דמדעתו נתנו לו הלוקח אבל הכא דיש ס' על תחילת הזכיה מהני רוב לחייבו בהשבה א"כ הכ"נ כיון דלשיטת רוב הפוסקים מועיל הקנין בדשלב"ל בשותפים א"כ יש ס' שמא לא זכה כלל רק במחצה הריוח א"כ בכה"ג צריך לילך אחה"ר. אך באמת י"ל כיון דעיקר הטעם דהפוסקים דמועיל בשותפין קנין בדשלב"ל משום דגופו נשתעבד ובזה ל"ש לומר נישיילי מה הי' בדעתו כמ"ש בתוס' שבועות דכ' דהי' בדעתו כ"מ שיפרשו חז"ל לשונם אבל עכ"פ כשם שאדם מוחזק בממונו מכ"ש דמוחזק בגופו ומס' א"א להטיל עליו שיעבוד הגוף דבזה בודאי הי' מוחזק מקודם ומפורש בתוס' גיטין די"ז דבגט שחרור שאין בו זמן ומכרו א"י הלוקח להשתעבד בו דהעבד מוחזק בעצמו ואף דע"כ הי' ע"ע משועבד מ"מ כיון דממ"נ יצא מרשות רבו הראשון או ע"י מכירה או ע"ו שחרור ועיין בקצה"ח סי' רמ"א מכ"ש הכא דיש ס' על התחלת שיעבוד הגוף בודאי דחשיב מוחזק בעצמו ול"מ רוב וא"ש הא די"ל קי"ל:
אבל עכ"פ בלא חזר רק עד אחר שקנו בזה כ' הד"ח דל"מ חזרה על מה שכבר קנה די"ל דנהי דלא חל הקנין מטעם דהוי דשלב"ל מ"מ עכ"פ בשעה שקנה קודם חזרה נעשה שליחו וקנה בשביל כל השותפין ואף דשותף זה לא נתן מעות מ"מ באמר זבין לי נעשה לוה על המעות והוי כקנה במעות המשלח וא"כ בנ"ד דכבר נתנו ערבון ב' אלפים ר"כ וזכה המוכר המעות בשביל כולם ושוב הוי ככבר קנה וי"ל דל"מ חזרה. ואף דמפורש שם בסי' קפ"ג דאם חזר השליח קודם המשיכה מהני חזרה היכי דנתן מעות עצמו מ"מ לפמ"ש הקצה"ח והנה"מ שם עיקר הטעם משום דקודם משיכת החפץ לא נעשה המשלח לוה על המעות דהוא לא צוה ליתן המעות קודם משיכת החפץ אבל בנ"ד דגם שותף זה שלא נתן מעות שלו הי' שמה כשנתנו הערבון והסכים ט"ז א"כ נעשה מיד לוה על המעות ושוב זכה עכ"פ מה"ת בהס' מארג בקבלת האדון הערבון בשביל כולם. ובפרט שהאדון דיבר עם כולם ומכר לכולם ביחד ונהי דנימא דמצד המוכר לא נגמר עוד הקנין דממ"נ אי אילנות אלו דינם כמטלטלין א"כ אף בקנה מישראל בעי משיכה ובפרט אי דינם כקרקע בעי שטר ועיין שו"ת בי"ש חו"מ סי' ע"ב א"כ המוכר יוכל לחזור אבל אם המוכר אינו חוזר גם השליח א"י לחזור משליחתו אחר שכבר נעשה לוה על המעות א"כ בנ"ד יען שהמוכר לא חזר מהמקח ונהי דגמר המקח הי' באופן אחר מ"מ עכ"פ נצמח הקנין ע"י הערבון שנתנו מקודם א"כ זה הי' עבור כולם וי"ל דגם אח"כ לא פקע זכות שותף הג':
ואף דלכאורה י"ל כיון דהמוכר הוא נכרו ונהי דהמה קנו אצל אדווקאט שהוא ישראל מ"מ גוף היער הוא של נכרי נהי דנימא דמועיל מכירת השליח ולא נימא בזה אשל"ע א' כיון דהוא פועל ובא בשכרו מהני בזה עפמ"ש במח"א הלכות שלוחין סי' י"א וגם עכ"פ מועיל מצד מנהג הסוחרים ול"ש לומר בזה אשל"ע כמ"ש בשו"ת שו"מ מהד"ת חו"מ סי' ז' אבל עכ"פ א"נ דאילנות אלו דינם כמטלטלין א"כ דעת כמ"פ דישראל מעכו"ם ל"ק רק במשיכה א"כ לא התחיל הקנין כלל אף מה"ת ושוב י"ל דהוי כמו חזר קודם הקנין דמהני:
אך עדיין י"ל דא"נ דחשיב כמטלטלין א"כ עכ"פ הוי כמו ס"ס שמא כשיטת רש"י דעכו"ם כל קנינו בכסף ושמא כשיטת הרמב"ם דישראל מנכרי קונה בתרוייהו ועי' בריט"א פ"ב מבכורות שהעיר בזה ועי' ביו"ד סי' קל"ב ובסמ"ע סי' קצ"ד ובפרט דכיון דעכ"פ מהני כסף בדיניהם לענין כפלת הערבון א"כ ישראל ונכרי שבאו לדון אם אתה יכול לזכותו בדא"ה אומרים כן דינכם ועי' בנה"מ סי' ס"ו ס"ק ל"ה ובמק"ח סי' תמ"ח א"כ שוב י"ל דחשיב ככבר קנה ושוב א"י לחזור כמ"ש בשו"ת ד"ח סי' כ"ו דאחר שכבר קנה א"י לטעון קי"ל ואף א"נ דזה ל"ח ככבר קנה ונימא דישראל מעכו"ם ל"ק כלל בכסף ונימא דזה ל"ח ס"ס וכמ"ש בחו"י דעיקר סברת הס"ס משום דיותר מסתבר לתלות בא' מב' צדדים להיתר מלתלות ב' צדדים לאיסור כמו בהא דפ"פ בש"ס כתובות ד"ט להיתר די דנימא או דהי' באונס או דלאו תחתיו ולאיסור מוכרחין לצרף שהי' תחתיו וברצון א"כ יותר מסתבר לתלות בצ"א להיתר ועי' תוס' כתובות דע"ו ע"א ד"ה חדא אבל הכא תיכף שנימא כסף ל"ק בעכו"ם שוב ליכא צד זכות א"כ כמו דבצד ההיתר מוכרחין לומר דכסף קונה ה"ה צד האיסור הוא דכסף ל"ק ושוב י"ל דיוכל לומר קי"ל דל"מ שום קנין בשותפות בדשנב"נ ומועיל חזרה קודם שקנו. אך דאכתי י"ל דהואיל דאמר בלשון חיוב מהני אף בדשלב"ל וכמפורש בסי' ס':
ומ"ש הה"ג מוה' טעביל נ"י עפמ"ש הנה"מ בסי' ס' דלשיטת הסוברים דבשועבוד דאקני מהני חזרה קודם שב"ל וה"ה בחיוב. ולפ"ז ה"נ שכ' די"ל דאף מה"ת ל"ק בכסף דישראל מנכרי ל"ק מטלטלין רק במשיכה א"כ מהני חזרה. והרב מיאשניצע כ' דממ"ש הרמ"א בסי' ר"ט פלוגתא בשיעבוד דאקני אי מהני ומוכח שם דחיוב עדיף ולפמ"ש בסמ"ע וש"ך שם אף היש חולקין מודים דמהני שיעבוד דאקני רק דמהני חזרה קודם שב"ל ונשמע דבחיוב ל"מ חזרה. הנה באמת י"ל דהרמ"א מפרש בהיש חולקין דל"מ שיעבוד דאקני כלל דבאמת כ' הנמ"י והקצה"ח בסי' קי"ב דהוא רק משום נעילת דלת. ובזה י"ל דהכונה דחיוב עדיף היינו דמהני מה"ת אבל עדין י"ל דלא עדיף מקנין לר"מ ומהני חזרה קודם שב"ל. אך באמת יפה כ' הרב מיאשניצע דהש"ך כ' בסי' קי"ב ובסי' ר"ט דגם בשיעבוד דאקני ל"מ חזרה קודם שב"ל ומכ"ש בחיוב דל"מ חזרה והנה"מ בעצמו בסי' ר"ט הכריע כשיטת הש"ך א"כ נהי דבסי' ס' מביא דברי הכנה"ג שכ' דחיוב לא עדיף משיעבוד אך באמת קיי"ל דבשיעבוד נמי ל"מ חזרה ומכ"ש בחיוב. וכ"מ בט"ז סי' קע"ו ובשו"ת ד"ח חו"מ סי' ע"ו ובשו"ת שו"מ מהד"ק סי' ב' וכנראה שהוא גוף השאלה שבשו"ת ד"ח סי' ע"ו ושניהם הסכימו דבלשון חיוב מהני ול"מ חזרה אך באמת כיון דלא הי' בזה קנין המועיל א"כ מפורש בסי' ס' דנהי דבלשון חיוב מהני אף בדשלב"ל מ"מ בעי קנין רק דנהי דקנין ל"מ בדשלב"ל מ"מ בלשון חיוב מהני א"כ הכא דלא הי' ק"ס א"כ גם לשון חיוב ל"מ כמפורש שם סעיף ו' ואף שכ' הש"ך שם בס"ק כ"ו דמהני אף בלי קנין וכ' דדוחק לחלק בין דשלב"ל. אך באו"ת כ' דבדשלב"ל בעי קנין ועיי"ש בנה"מ ס"ק י"ג א"כ גם בזה בלי קנין ל"מ:
אך באמת כיון דעשו האנדשלאג ושתו ליטקאף א"כ י"ל דחשיב ק"ס ואף א"נ דבדשלב"ל נ"מ ק"ס מ"מ כיון דעכ"פ מועיל בדשב"ל שוב מהני לשון חיוב לסלק הריעותא דדבר שלא ב"ל דעכ"פ לא גרע ק"ס מק"ס. יצא דא"נ דהאנדשלאג חשיב ק"ס לענין עשיית שותפות בדשב"ל ה"ה בנ"ד אף דהוי דשלב"ל מ"מ מהני לפי שהי' בלשון חיוב וחוץ לזה אף אי ל"א לשון חיוב מ"מ א"נ דהאנדשלאג הוי מנהג לקנות בו א"כ ידוע שיטה הרא"ש דק"ס מועיל בדשלב"ל. והנה הרב ר' טעביל הרבה בראיות דקנין סודר ל"מ בדבר שלא בא לעולם מהא דמוכח דקנין חלופין הוא ק"ס ומ"מ ל"מ בדשלב"ל:
הנה לפלא לדבריו מדוע נסתפק הש"ך בסי' ר"א אי קנין סודר מהני בקרקע הא חזינן דקנין חלופין מהני בקרקע ובאמת מפורש הדבר במהרי"ט בחדושי קידושין שעל הרי"ף דקאמר דקנין חלופין הוי מנהג הקדים. אך דנלע"ד דמ"מ אחר שניתנה תורה ונתחדשה הלכה עשאו התורה כמו שאר קנינים ואין אנו נוהגין בקנין חלופין בשביל המנהג רק בשביל שעשאו התורה לקנין כן ביארתי בחו"י עפ"י דברי המהרי"ט. ולפלא על הה"ג הנ"ל שלא הביא דברי המהרי"ט. ועי' בש"ס חולין דק"א במתני' לענין גיד דאמרו בסיני נאמר ועיי"ש בפי' המשנה להר"מ ז"ל:
א"כ באמת בחלופין אינו המנהג לקנות ע"י דבר שלא בא לעולם מש"ה ל"מ בדשלב"ל אבל במידי שהמנהג בפי' לקנות בו דשלב"ל א"כ שפיר י"ל כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' ס' ובשו"ת ד"ח סי' ע"ח דמהני אף בדשלב"ל ומש"ה שפיר כ' הש"ך די"ל דבסתם אין המנהג לקנות קרקע בקנין סודר ורק חלופין הוי קנין גמור אחר שניתנה תורה. וראי' לזה דהא דקאמר הש"ס ס"ד אשה נמי מיקני בחלופין ואי כל קנין חלופין הוא רק מכח מנהג מאי ס"ד דיועיל באשה כיון דלא נהגו לקנות בו אשה וע"כ דאחר שניתנה התורה הוי קנין גמור ולכך ס"ד דנילף קיחה משדה עפרון קמ"ל דל"מ דהתורה לא ריבתה רק קנין גמור היינו כסף. ובאמת י"ל דבאשה לא שייך כלל קנין סודר דקנין איסור ל"מ ע"י מנהג הסוחרים ואין לך רק מה שגילתה התורה ובזה אזדא נמי ראיתו מהא דקאמר רבי בש"ס קידושין דס"ג דלוקח עבד ע"מ לחררו מהני ונשמע דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושמא מיירי שעשה האנדשלאג לשחררו. ולענ"ד נראה בקנין איסור ל"מ ק"ס דאף א"נ דקנין סודר מהני מה"ת כמ"ש בשו"ת הרדב"ז ובח"ס שם מ"מ בג"ש דהוי איסור ל"מ ק"ס דגם במפקיר צריך גט שחרור ובפרט דגם לענין הקנאת הגט דעת הרשב"א דל"מ קנין אגב רק קנין חצר דבעי ונתן בידה ועי' בר"ן פ"ק דגיטין שנסתפק אי מהני קנין מעמ"ש בנ"ש אך כ"ז לענין קניית הגט אבל שיועיל קנין סודר להפקיע קנין איסור של העבד זה לא מצינו:
והנה בחו"י כ' דאף א"נ דק"ס מהני מה"ת מ"מ בדבר שלא בא לעולם לא מהני מה"ת עפמ"ש הרשב"א גיטין די"ג בהא דמעמ"ש דקאמר נעשה וכ' הרשב"א דס"ד דהש"ס דתיקון חז"ל ל"מ רק במידי שיוכל בעצמו להשתעבד אבל לנולדים דל"מ אף שיעבוד מפורש א"י חז"ל לעשות זאת ורק דמסיק הש"ס משום תקנת הלוין תקנו אף בנולדים עכ"פ לענין ק"ס שיועיל מה"ת בודאי ל"מ רק במידי שמשכחת בי' קנין עכ"פ מדרבנן יוכלו לתקן אף במידי דל"ש בי' קנין א"כ אזדא כל הראיות של הרב ר' טעביל נ"י. עכ"פ לדינא כ' הח"ס דמהני ק"ס בדשלב"ל היכי שהמנהג בפי' שקונין בו דשלב"ל וכ"פ בשו"ת ד"ח סי' ע"ח ובשו"ת שו"מ סי' ל"ט ומהד"ת סי' ז' ועי' בשו"ת בי"ש סי' ס"ח וסי' פ"ז פ"ח פ"ט וסי' צ"א שכ' בפי' דל"מ טענת קי"ל נגד זה ומהני אף להוציא מהמוחזק א"כ מדוע ניזול בתר הפוסקים הכותבים להיפך וכדאי הם הח"ס והד"ח והשו"מ והבי"ש לסמוך עליהם וע"ע בשו"ת ד"ח ח"ב חו"מ סי' כ"ו שכ' כן. אך כ"ז אי הי' ברור שהמנהג לקנות בהאנדשלאג אבל אם ליכא ברור בזה י"ל דל"מ ובשלמא דראהן ושלוסצעטיל הוי מנהג ברור לקנות ע"י וכמ"ש בשו"ת רעק"א סי' קל"ד אבל הנדשלאג לבד אין ברור שהמנהג לקנות בו א"כ שוב ל"ח ק"ס ושוב י"ל דאף לשון חיוב ל"מ דנהי דחיוב מהני אף בדשלב"ל מ"מ בעי שיהי' בקנין המועיל לקנות עכ"פ בדבר שב"ל כמ"ש בש"ע סי' ס'. והד"ח בסי' ע"ח כ' שאין ברור דהמנהג לקנות בהאנדשלאג וכ"פ בשו"ת בי"ש סי' ס"ח ועי' בשו"ת בי"צ יו"ד ח"ב סי' קכ"ה שכ' מהריטש והאנדשלאג יש פוסקים דקנה קנין גמור ויש פוסקים רק למ"ש ואף די"ל דהכא דלפי דבריו דלא הי' צריך ליתן מעות א"כ הא האודשלאג לבד הוי מגהג לקנות ע"י וכמ"ש המק"ח סי' תמ"ח דבמגבהו בחובו דלא מחסרא כסף מהני משיכה וכן כ' הקצה"ח בסי' ר"ד. אך באמת הד"ח כ' דגם בשותפות אין בירור שיהיה מנהג לקנות בהאנדשלאג א"כ שוב הוי בכלל ס' שמא זה ל"ח ק"ס וממילא גם חיוב ל"מ בדשלב"ל בלי קנין. ומ"ש הרב מיאשניצא עפמ"ש המהרי"ק דהיכי דכבר נשתתפו באוהיו"מ אז אם חדשו אח"כ תנאים מהני בדיבור בעלמא ולפמ"ש בהג"ה מוהרל"ח דבאם כבר התחילו לישא וליתן ומכ"ש היכי דמקודם הי' קנין כד"ת שוב מהני אח"כ בדיבור בעלמא א"כ הכא עכ"פ נגד שותף א' שכבר נשתתף עמו מקודם באיזה מארג יער שוב מהני שותפות אח"כ על קניה השני בדיבור בעלמא:
הנה אף שכ"פ הב"ח מ"מ הב"י חולק ועיין שו"ת בי"ש חו"מ סי' ע"ד שכ' דגם דינו דהמהרי"ק הוי ס' דדינא ויוכל הנתבע לומר קי"ל וחוץ לזה אף דבשו"ת שו"מ סי' ב' פסק כן כשיטת המהרי"ק מ"מ הכא כפי הנראה כבר נשלם זמן המכירה מאיזה מארג שקנו כבר ושוב הוי כשותפות חדש כמ"ש המהרל"ח שם דבעובדא דהרא"ש נראה שהי' בסוף זמן ומש"ה מוכח דס"ל כשיטת הראב"ד א"כ אף לשיטת המהרי"ק ל"מ הכא ובפרט די"ל דהמהרי"ק מיירי היכי שהם שותפים בכל עסקים א"כ כשנתהווה תנאי חדש הוי מעות של שותפות הראשון גם ע"ז ומש"ה מהני בדיבור אבל הכא דלא עשו שותפות מתחילה רק באיזה מארג א"כ קניה השני הוי פנים חדשות. ובפרט שנראה שרא"ח לבד לא הי' ביכלתו לקנות והוצרך לחפש שותף אחד בודאי הוי כפנ"ח וצריך קנין המועיל א"כ לכאורה הצדק עם הרב ר' טעביל נ"י:
אך באמת כבר כ' די"ל דזה הוי ככבר קנה דבכסף לחוד א"נ דאלנות שעומדים לקצץ דינם כקרקע א"כ מה"ת נקנה עכ"פ בכסף ושוב נעשה לוה על המעות ושוב ל"מ חזרת השליח ובכבר קנה פסק הד"ח כשיטת הנה"מ דל"מ חזרה אף בלי קנין וגם אי דינם כמטלטלין מ"מ עכ"פ יש ס"ס דקנה בכסף ובפרט עכ"פ מדד"מ מהני עכ"פ לכפול הערבון ושוב נעשה לוה על המעות ונגמר השליחות ול"מ חזרה וחוץ לזה בגלילות שלנו מעשים בכל יום שאנשים הבקיאים בטוב מו"מ נעשים שותפים לעשירים ונגמר השותפות בהאנדשלאג וא"כ חשיב ק"ס ומהני עכ"פ בדשלב"ל ושוב מועיל לשון חיוב לענין שיועיל אף בדשלב"ל ובפרט דגם בדשלב"ל כ' כל האחרונים דמהני ק"ס ובשו"ת בי"ש סי' ס"ח כ' דמהני אף להוציא ע"י ק"ס בדשלב"ל. וחוץ לזה כיון דהכא הבטיחו לו הט"ו פט"צ בשביל שכר סרסרות ובשביל טרחתו לגמור העסק א"כ שכר פעולה נקנה בדיבור לבד וכמ"ש הרא"ש בפ"ב דע"ז ועיין בקצה"ח סי' של"ב שכ' דבהבטחו לו בשביל שכר פעולה אף דשלב"ל מהני ונודע מחלוקת השו"מ ע"ד הד"ח ועיין בשו"ת תוע"ר ובשו"ת בי"צ יו"ד ח"ב סי' ע'. ואף דבהבטיחו שכר סרסרות יותר מכפי הראוי אין לו אלא שכרו כמפורש בסי' רס"ד מ"מ כ' הקצה"ח דאם הפסיד מכיסו עכ"פ קצת מעות מגלגלין עליו את הכל והכא ראה שהממציא העסק עשה הוצאות מכיסו. וחוץ לזה הכל הוא כפי הפעולה שעשה ואפשר שלא הי' יכולים לגמור העסק בלעדו בכה"ג בודאי חייבים ליתן לו כפי תנאי ועיי"ש בשו"ת ד"ח סי' ע"ח שכ' בזה עפמ"ש המרדכי ריש פ' הגוזל דהיכי שגורם קצת היזק לחבירו אף דהוי רק גרמא מ"מ מהני בק"ע אף בדיבור לבד לשלם לו ההפסד והסברא י"ל דכיון דעכ"פ גרמא אסור לכתחילה א"כ כשק"ע לשלם ההיזק בודאי גמר ומקני אף בדיבור לבד וכמ"ש בתוס' בכורות די"ח לענין רועה כהן ועיי"ש בריט"א ועיין ר"ן קידושין ד"ח ובא"מ סי' כ"ט ובמנ"ח מצוה של"ו ובמק"ח סי' תל"ד ועיין שו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ט מ"ש בשם השטמ"ק בהא דאם אוביר אשלם במיטב עיי"ש ע"כ מכל הני טעמי נלענ"ד דיש לזכות את התובע ובפרט שכבר סמך אדעתי' ודמי להא דמפורש בש"ס ב"ב שאני דגים דייהבי סירייהו ופי' המפורשים משום דסמך אדעתי':
ומ"ש הה"ג ר' טעביל נ"י משו"ת מהרי"א הלוי סי' צ"א שכ' דאף א"נ דק"ס מהני בדשלב"ל מ"מ מהני חזרה קודם שב"ל. הנה הבאתי דבריו בתשובה בשנת תר"ס להרב מקארטשין ז"ל אך לפמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב סי' כ"ו דק"ס מהני מטעם חיוב בודאי דל"מ חזרה אף קודם שב"ל כמו בחיוב. וחוץ לזה מובא בכל הפוסקים הסוברים דק"ס מהני בדשלב"ל דל"מ חזרה דגם זה הוא בכלל תקנת הסוחרים שלא יועיל חזרה שיהי' בטוחים בקנין ח"ב ופשוט. ומ"ש הרב הנ"ל דהי' תנאי שיתן ה' מאות ר"כ. מ"מ כ' הרמ"א בסי' קע"ו סעיף ח' ובש"ע סעיף מ"א דכ"ז של"א שלא יתן לו לא הפסיד זכותו מהשותפות א"כ מכל הנ"ל נלע"ד דיש לזכות את התובע ואם יש איזה הכחשה בניהם יש לפסוק שבועה דהצדק עם הרב מיאשניצא דזה חשיב תביעת מעון דעיקר אנו דנין אם השותפות קיים ול"ח שבועה על שבועה דאם יודו יתקיים השותפות ואולי יתברר אח"כ שיהי' ריוח ואם כי קשה להוציא ממון בלי ראי' ברורה עכ"ז נלענ"ד דהדין עם התובע עכ"פ בהזכות מהס' מארג ואף שהאדון החליף זאת על קניה חדשה מ"מ לא הפסיד הממציא העסק זכותו ויען שיש לצדד לכאן ולכאן ע"כ] טוב לפשר ורק שהפשר יהו' יותר נוטה לזכות התובע כי עפדתה"ק הצדק עמו והש"י יצילנו משגיאות:
בעה"ח יום ג' ויצא תרס"ג לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידם דו"ש הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל,