אור ברסלב
מהרש חלק א סימן לו

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן לו

סימן לה

לכבוד הרב החו"ב בנש"ק המפורסים מוה' ליבש מרדכי האלברשטאם נ"י בהרה"צ אבד"ק שוינאווע שליט"א:

בדבר שאלתו באיש א' שנשא אשה וכחודש אחר הנשואין נשתטית ובמשך ג' שנים חזרה לבריאתה ודר עמה חמשה שנים וילדה לו ג' בנים ואח"כ נשתטית שנית וזה תשע שנים אשר פירש ממנה וזה יותר משנה אשר חזרה לבריאתה והבעל אינו יכול לדור עמה ושואל אי מותר לגרשה. הנה מקור הדברים במתני' דיבמות פ' חרש נשתטית לא יוצא ובש"ס שם אר"י דבר תורה שוטה מתגרשת ורק מדרבנן שמא ינהגו בה מנהג הפקר. ופריך שם א"נ דמיירי באינה יודעת לשמור גיטה א"כ הא ד"ת אינה מתגרשת דתנא דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לו יד ותנא דר"י מי שמשלחה ואינה חוזרת. ואלא דמיירי ביודעת לשמור את גיטה ואינה יודעת לשמור את עצמה עכ"ל הש"ס:

והנה לכאורה מוכח בש"ס דאין חילוק בין הטעם דר' ינאי לתנא דבי ר' ישמעאל רק במשמעות דורשין אבל לענין דינא אין חילוק וכמו שכ' התוס' שם בשם ר"ת דאם יש לה אב מתגרשת בקטנותה ע"י אבי' אף בשוטות עכ"פ מה"ת ורק מדרבנן יש איסור דבשלמא בקטנה פקחית שפיר מתגרשת דבקטנותה אין לה תאוה לזנות ולכשתגדיל תהי' פקחות ותוכל לשמור את עצמה אבל בשוטות אף בקטנותה ל"מ לגרשה אף ע"י אבי' דאף דלע"ע אין לה תאוה לזנות מ"מ צריכין לחוש לתקנתה אף לכשתגדיל דאז תהי' להוטה אחר' זנות ולא יהי' לה דעת לשומרה ועיין שו"ת הג' רח"כ סי' נ"א מה שדחה דברי המקום שמואל ועיין במראה הפנים על הירושלמי שהביא דברי הרשב"א ז"ל דלשיטת ר' ינאי דירושלמי ל"מ הגירושין ע"י אבי' ג"כ בנשתטית ועיין בבית מאיר סי' קנ"ט שכ' דכוונת הה"מ רק דע"י אבי' עכ"פ מתגרשת מה"ת ונהי דאסור מחשש גרירה עכ"פ מגורשת בדיעבד ועיין ח"ס אה"ע ח"ב סי' ג' נחזור ולהנ"ל דשיטת ר"ת דאין חילוק בין דרשה דר' ינאי לדרשא דבי ר"י דלתרווייהו עכ"פ ע"י אבי' ליכא איסור תורה דלע"ע משלחה ואינה חוזרת דהאב יוכל להשיאה לאיש. אך באמת נלע"ד דיש חילוק בין דרשא דר' ינאי לדרשא דתר"י:

והנה באמת ידוע מה שהעיר המגי' במלמ"ל על מנהגינו בנשתטית ליתן גט ע"י שליח להולכה לגרשה בעת חלימתה דהא יש בזה חשש מחמת כ"מ דלא מצי עביד לא משוי שליח. והנה אנכי כתבתי בתשו' דשפיר מועיל השלשת הגט דכיון דאין אנו בקיאין בגדר אינה יודעת לשמור את הגט א"כ אם יגרשה עכשי' תהי' עכ"פ ס' מגורשת מה"ת ונודע שיטת הכ"מ בפ"ז מאישות דהיכי דבידו לעשות מס' ל"ח דשלב"ל ומכ"ש לענין לא מצי עביד דדעת המהרי"ט דבמשוי שליח בפירוש מהני ועיין שו"ת רח"כ ז"ל דהוכיח דגם דעת הרמב"ם ז"ל כן מכ"ש היכי דיועיל עכשי' עכ"פ מס' דמהני השליחות ואי דעכ"פ חשיבה בכלל אינה יודעת לשמור עצמה ומדרבנן ל"מ הגט מ"מ בדרבנן ל"א הך כללא דלא מצי עביד כמ"ש המ"ל בפ"ב מביאת מקדש. וראיתי אח"כ בתשו' מהרי"א הלוי שקדמני בסברא זו ודחה דשם בקידש ליבמה שפיר יחול קידושי ס' ול"ש לאוקמי' בחזקת פני' דבס' דדינא ל"מ חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה דינא. אבל הכא הוי ס' במציאות ומוקמינן אחא"א ולא חל אף מס':

הנה באמת י"ל לפמ"ש הפוסקים דס' ניקב הוושט ל"ח ס' בשחיטה דבשלמא בס' שהה הוי ס' במעשה המתיר אבל הכא נהי דניקב הוושט נבילה מ"מ הוי לו חזקה מחיים שאם ישחט כהוגן יועיל השחיטה והוי עכ"פ בגדר חזקה נגד חזקה כמ"ש הפמ"ג סי' ל"ג ולשיטת הח"ד חשיב חזקה להיתר כמ"ש התוס' יבמות ל"א וחולין מ"ג דבס' דרוסה חשיב חזקה להיתר אף דנולד ריעותא מחיים מ"מ הי' לה חזקה דאחר שחיטה תהי' מותרת א"כ לפמ"ש הש"ך בסי' נ' דזה נובע מסוגית הש"ס יבמות ל"א דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף דהס' נולד בחי' בעלה מ"מ חשיב חזקה להיתר דהי' לה חזקה דאם ימות בעלה תהי' מותרת לשוק ה"נ בנשתטית נהי דהס' נולד קודם הגירושין נהי דלע"ע יש עלה שם ח"א מ"מ יש לכל אשה חזקה דהגירושין יתורו אותה לעלמא וכשנולד ס' אם נתהווה מקרה שעי"ז לא יועיל הגירושין מוקמינן אחזקה שהי' לה דמעשה הגירושין ויתורו אותה ודמי' לס' ניקב הוושט דהס' במעשה האוסר א"כ ה"נ הס' במעשה האוסר ובודאי תהי' עכ"פ מגורשת מס' ובשלמא בס' אם הי' קרוב לה הוי ס' על מעשה המתיר אבל הכא הס' אם נתחדש מקרה שלא יועיל מעשה הגירושין שוב יש חזקה טובה שהי' לה מקודם שיועיל בה מעשה הגירושין. ואף שי"ל דכיון דעכ"פ הוית בכלל אינה יודעת לשמור את עצמה וא"כ ל"ש לאוקמי אחזקה שהי' לה דיועיל הגט להתירה דהא עכ"פ מדרבנן נעשה השתנות ונודע שיטת המהרי"ט סי' מ"א דהיכי דאיתרע ח"פ עכ"פ מדרבנן שוב לא מוקמינן אח"פ:

אך באמת יש לחלק דשם אנו דנין לענין קידושין דרבנן אם מועיל המיאון שפיר אמרינן דל"ש ס' דרבנן לקולא דהוי ח"א. ואין לומר דמוקמינן אח"פ דהא אין דנין רק על קידושי דרבנן ומדרבנן איתרע ח"פ אבל הכא אין אנו דנין על דרבנן דהא מדרבנן בודאי אינה בת' גירושין עכשיו רק דבדרבנן ל"ש האי כללא דלמ"ע א"כ עיקר אנו צריכין לדון אם הגט מועיל מה"ת עכ"פ כדי שיועיל מנוי השליחות א"כ שפיר אמרינן דעכ"פ הי' לה חזקה דיועיל הגט להתירה וכשנולד ס' אם נתחדש מקרה שלא יועיל הגט שוב אוקמינן אחזקה דמועיל הגט ועכ"פ חשובה בגדר חזקה נגד חזקה אף לשיטת הפמ"ג בסי' ל"ג ומכ"ש לשי' החוו"ד ושפיר תהי' עכ"פ מגורשת מס' ושוב היכי שמצי לעשות מס' מהני השליחות אף להחולקים על הכ"מ דלענין מינוי השליחות יש צירוף שיטת המהרי"ט ויש להאריך בזה:

ולכאורה הי' מקום לומר דלטעמא דרב ינאי דשוטה ל"ח ונתן בידה א"כ חשיב ס' על עצם המעשה הגירושין דשמא ל"ח בכלל נתינה לתוך ידה והוי כס' שהה דמעולם הוחלטנו דלא יועילו הגירושין אם לא יתנו לתוך ידה והכא הס' שמא ל"ח נתינה לתוך ידה:

אך לר"י שהטעם דבעי שלא יהי' משלחה וחוזרת א"כ באמת מעשה הגירושין נעשה כהוגן רק שגזה"כ דל"מ הגירושין א"כ דמי לס' ניקב הושט דחשיב חזקה להיתר משום דמעולם הוחלטנו שמעשה הגירושין יתירו אותה כמו דשם הוחזקנו דמעשה השחיטה יתיר ועכ"פ חשוב חזקה נגד חזקה ושוב בידו לעשות עכשיו מס' ושוב מועיל השליחות ועי' בשו"ת הג' רח"כ ז"ל בהגה מהרה"ג מוה' ראובן רא"פ ז"ל שהביא בשם גאון א' שכ' דהלכה כר' ישמעאל וא"כ א"ש דברנו בס"ד. ועי' בבית מאיר סי' קנ"ט שכ' בשיטת הרמב"ם ז"ל שפוסק ג"כ כתדר"י דהטעם משום דמשלחה וחוזרת א"כ פשיטא דחל הגט מס' וא"ש מנהג בהשלשת הגט.

ועוי"ל בישוב המנהג בהשלשת הגט דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"י מגירושין פסק דבעבר וגירשה בשעת שטותה מגורשת והראב"ד ז"ל כ' דהוא רק בשיודעת לשמור את גיטה דאז מה"ת מועיל הגט רק דמדרבנן אסור לגרשה ובד עבד מהני הגירושין כמבואר בירושלמי ועי' בנמ"י שם שכ' די"ל דאף לכתחלה מותרת לינשא אם גירשה בגט אבל בא"י לשמור גיטה אז מה"ת ל"מ הגט אף בדיעבד. אך בס' בית מאיר כ' דהרמב"ם ז"ל קאי בשיטת היש מפורשים דהפ' גרורה בירושלמי היינו משום דמשלחה וחוזרת ובזה מהני הגירושין בדיעבד עפ"י דברי התוס' תמורה ד"ד דבמידי דאין החסרון בגוף הגירושין אמרינן איתקש גירושין למיתה א"כ יצא דאף בא"י לשמור את גיטה עכ"פ בדיעבד מהני הגירושין ושוב ל"ש בזה כללא דכ"מ דלמ"ע לא מצי מ"ש דבמידי דמועול בדיעבד חשיב בכלל מצי עביד כמ"ש התוס' חולין ד"מ דמידי דבדיעבד הורצה חשיב ראוי לפתח אהל מועד ועי' תוס' פסחים ד"ה א"כ שפיר מועיל השלשת הגט ועיי"ש בשיורי קרבן על הירושלמי שכ' דלשיטת ר"י בירושלמי גם בשוטות לגמרי אפ"ה חשיב יש לה יד ודברי ר' ינאי בש"ס הוא רק לענין קטנה כאשר כן הוא שיטת ס' התרומה ועי' ח"ס סי' ג' וא"כ רק איסור דרבנן יש לגרש שוטות וא"כ בדרבנן שוב ל"ש הך כללא דלמ"ע כמ"ש המ"ל בפ"ב מביאת מקדש וא"ש הכל בס"ד:

נחזור לענינו דבש"ס דילן משמע דלטעמא דגרירה גם ביודעת לשמור את גיטה אסור. והנה בש"ס דילן מפורש רק הדין היכי דבשעת הגירושין היא א"י לשמור את עצמה אז אסור לגרשה אבל בעתים חלומה וע"ש אי אסור לגרשה בעת חלימותה אינו מפורש וראיתי בשו"ת רח"כ ז"ל סי' כ"ד שהעיר השואל דאמאי לא מתרץ בש"ס דר' יצחק מיירי בעתים שוטות ורוצה לדייק מזה דבעתים חלומה אסור לגרשה מה"ת. והג' רח"כ ז"ל דחה דהא קאמר ר"י ד"ת שונות מתגרשת מידי דהוי אפקחית בע"כ ואי מיירי בגירשה בעת חלימותה א"כ חשיב רצון גמור ובאמת זה תיקשו ג"כ אהא דהוקשו בתוס' דנוקמא ביש לה אב ובזה תיקשו ג"כ דל"צ בזה לטעם דהוי כפקחית בע"כ דהא מהני רצון האבא

אך באמת לפמ"ש בשו"ת רש"ל דבעתים חלומה מהני וה"ת אף בגירשה בעת שטותה ועי' שו"ת בי"צ סי' א' שכ' דהוי כמחוסר זמן דל"ח דשלב"ל וא"כ א"ש דקאמר דהוי פקחית בע"כ. אך באמת גוף הדבר שהעיר בשו"ת רח"כ ז"ל שם השואל דהוי מצי לאוקמי בעתים חלומה י"ל לכאורה דש"ס דילן ס"ל דהך תיקון חכמים דאסור לגרשה מחשש גרירה הוא רק היכי שהחשש הוא תיכף בשעת הגירושין אבל היכי דמגרשה בעת חלימתה נהי דאתחזק בעתים שוטות מ"מ י"ל כיון דהוא רק מתורת וסת י"ל דלא חששו לוסתות רק היכי שיזדמן עוד הוסת יהי' איסור ברור אבל הכא כיון דגם אם תחזור לשטותה אפ"ה לא יהי' איסור ברור דשמא לא תזנה בכה"ג אין לחוש לוסת דחזקה דוסת ג"כ ל"ח בירור והיכי דגם כשיגיע הדבר לא יהי' איסור ברור לא חששו. ועי' ברשב"א קידושין ס"ג דאם תלד אשתי בן ל"ח בכלל עבידי דאתי דיש חשש שמא תפיל הגם דרוב אינן מפילות מ"מ ל"ח עבידי דאתי:

ובאמת עפי"ז יש לפרש בש"ס דיבמות דמ"ב דמפלפל הש"ע בטעמא דמעוברת אסורה להנשא ורצה לומר מטעם דחסא ומסיק הש"ס מטעם דסתם מעוברת למניקה קיימא והעירו המפורשים דכי לא ידע הש"ס זאת מקודם ולפ"ז הי' מקום לומר דס"ד דהש"ס דעיקר האיסור משום חשש פיסוק חיותא וי"ל דקודם שיצא לאויר העולם בכה"ג דיש חשש שמא תפיל ולשיטת הרשב"א ל"ח בכלל עבידי דאתי א"כ בכה"ג דליכא בירור שיצא לאויר העולם בכה"ג לא חששו לפיסוק חיותא ומסיק הש"ס דבחשש גזל דמפורש בש"מ כתובות י"ט בשם שיטה ישנה דבגזל אמרי' יהרג ואל יעבור א"כ חוששין בזה אף למיעוט מכ"ש דרוב מסייע דתלד בן קיימא ויש לדבר בזה הרבה ואכ"מ:

עכ"פ י"ל דש"ס דילן סובר דבכה"ג אין חוששין לוסת דגם אם תשתטה עוד אפ"ה לא יהי' איסור ברור וא"ש קושית השואל בשו"ת רה"כ הנ"ל. אך באמת שיטת הירושלמי דגם בעתים חלימה ועתים שוטה אסור לגרשה אף בעת חלימתה. אך לשיטת ר"ת עכ"פ בעתים חלימה ליכא איסור תורה לגרש דהא יש לה יד בעת חלימותה וגם לע"ע הוא בכלל משלחה ואינה חוזרת ורק מדרבנן יש איסור דחוששין שתחזור לשטותה ותבוא לידי זנות אך לשי' הי"מ וכן הוא שיטת רש"י ז"ל דלטעם משלחה וחוזרת ל"מ אף בע"ח דבעי שלא תהי' אחר זמן ג"כ בכלל משלחה וחוזרת כאשר מפורש כן בתוס' ובנמ"י ובבי"מ שם האריך בזה דכן הוא ג"כ שיטת הר"מ ז"ל ועי' בח"ס שם שהאריך בזה. ולפ"ז י"ל דיש נ"מ היכי דלא היתה שוטה רק ב' פעמים דכ' הב"י דל"ח בכלל עתים שוטה וי"ל דלשי' הנמ"י ביבמות דרק בוסתות פסקינן כרשב"ג משום דוסתות דרבנן אזלי' לקולא אבל באיסור תורה מחמירין כרבי ועי' בתב"ש שחולק אט"ז בסי' ק' בענין ירקות שנמצא בהם תולעים דדעת הט"ז דבעי ג' והתב"ש מחמיר אף בב' ועי' בבכ"ש שם מ"ש בזה ועי' בב"ח לענין טבח שהוציא טרפות מת"י דבב' פעמים בודאי מעבירין אותו. א"כ י"ל לשי' הסוברים דבע"ש יש חשש איסור תורה א"כ יש לחוש אף בב"פ:

אך באמת שיטות רוב הפוסקים דגם לטעם דמשו"ח ליכא איסור בע"ח כיון דלע"ע הוא בכלל משיא"ח ורק חשש גרירה יש בזה היינו חשש מנהג הפקר ושוב כיון דליכא רק איד"ר שוב בעי ג"פ. ובפרט דעכ"פ הוי כעין ס"ס שמא הלכה כרשב"ג דבכ"מ בעי ג"פ ושמא כשי' הט"ז דבעי שיהי' שטותה בזמנים שונים ואל"ה אף בג"פ ל"ח בכלל עתים שוטה ועי' שו"ת רח"כ ז"ל סי' נ"ד שכ' ג"כ כן ובפרט דלשיטת רוב הפוסקים עכ"פ בדיעבד בעבר וגירש מהני עכ"פ בעתים חלימה כאשר כן הוא גירסת ר"ת בירושלמי ונהי דיש מחמירין אף בדיעבד כאשר פי' כן בנוב"י סי' פ"נ. אבל עכ"פ ס"ס במידי דרבנן ובודאי ליכא שום חשש ומותר לגרשה בלי שום חשש ופקפוק כלל והשי"ת יצילנו משגיאות:

בעה"ח אור יום ב' שלח תרס"ד ראדימושלא. הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה