אור ברסלב
מהרש חלק א סימן לה

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן לה

סימן לד

לכבוד הרב הגדול חו"ב הישיש המפורסם מוה' זאב וואלף האלשיצער נ"י מוצד"ק ליזענסק יע"א:

בדבר אשר ערער על מנהג קהלתו שאיש אחד מוכר חמץ של רבים בתורת שליחות והשליח מקבל האדראהן ואינו נותן להמוכרים. וכ' כת"ה עפ"י שיטת התוס' ב"מ ע"א דאם ישראל עושה שליח לגבות חוב מנכרי צריך השליח להיות גם שליח של המזכה וכיון דאין שליחות לעכו"ם לא זכה הישראל המלוה בהמעות ע"י קבלת השליח את המעות מהנכרי ולפ"ז ה"נ כיון דהערל מזכה את המעות להמוכר ע"י שליח וע"ז ל"מ שליחות ושוב ליכא קנין כסף. הנה לכאורה לא אדע מה הרעש הא באמת אין מקנים כלל את החמץ לנכרי בקנין כסף דהא קיי"ל כר"י דישראל קונה בכסף ועכו"ם במשיכה. ובאמת מפורש בשו"ת רמ"א הובא בט"ז יו"ד סי' ש"כ דבקנה בכור מעכשיו בקנין כסף לית בי' משום קדושת בכור אף לחומרא ואף לשי' הש"ך ז"ל שם דהוי ס' בכור מ"מ ביארתי בחי' בבכור דיש בו חשש איסור כרת משום אוכל קדשים בחוץ בטומאת הגוף ל"מ רוב וחוששין לשי' רש"י ז"ל וכמ"ש המרדכי סוף יבמות דמש"ה ל"מ בבכור היתר חולבת דבאיסור כרת ל"מ רוב ודעת רש"י ז"ל חולין דקל"ד דבאיסור כרת ל"מ חזקה ועי' פמ"ג בפתיחה לטרפות ודעת שט"מ יבמות ד"ב דבאיסור כרת אף ס"ס ל"מ. אך כ"ז לחומרא וה"ה די"ל בקנה מעכו"ם חמץ ולא ביערו דעובר בב"י בפסח דמפורש במק"ח סי' תמ"ח דבקנה מעכו"ם בכסף לבד בעבר עליו הפסח יש לסמוך דקנין כסף ל"מ בעכו"ם אבל בנודע בפסח צריך לבער וי"ל הסברא כמ"ש התוס' כתובות ד"ב דבשביל חשש שלא תשב באיסור כל ימיה חששו אף במידי דל"ש וכ' בתשו' הסברא עפ"ד הר"ן ז"ל הנודע דהרבה זיתי נבילה חמירי מאיסור שבת וא"כ כמו דבאיסור א"א חוששין למיעוט אף במיעוט דל"ש כמו במשאל"ס אף דהוי בגדר מיעוט גרוע כמ"ש התוס' בכורות ד"כ ויבמות ל"ו ועי' תוס' קידושין ד"נ ע"ב ה"ה דבאיסור תמידי חוששין אף למידי דל"ש וה"ה לענין איסור ב"י דהוי בכל רגע חוששין אף למיעוט היינו דחוששין לשי' רש"י ז"ל דשמא עכו"ם מקנה בכסף:

אך כ"ז לחומרא אבל לקולא בודאי אין מועיל המכירה בקנין כסף ושוב ע"כ צריכין לסמוך אקנינים אחרים ושוב לא איכפת לן אי המוכר לא זכה בהכסף דעיקר קבלת הכסף הוא על מכירת הקרקע של השליח אבל החמץ ע"כ יקנה בקנינים אחרים. הגם דבאמת ברי"ט אלגזי פ"ב דבכורות העיר די"ל במכר בכור בכסף יועיל משום דהוי ס"ס שמא כשי' רש"י ז"ל דקיי"ל כר"ל ואת"ל דקיי"ל כר"י מ"מ שמא כשיטת הרמב"ם ז"ל דאף לר"י מ"מ עכו"ם קונה בין בכסף בין במשיכה. ולפ"ז י"ל דמהני במכירת חמץ קנין כסף מטעם ס"ס:

והנה ברי"ט אלגזי כ' דכיון דהעכו"ם לא יוכל להוציא מרשות ישראל די"ל דס"ס לא מהני להוציא ממון וכיון דנשאר ברשות הישראל שוב איסור בתר ממון גרור אך הביא שיטת המהריב"ל דדייקא מתוס' כתובות ד"ט דס"ס מהני להוציא ממון. ובאמת בתשו' ביארתי דמדברי התוס' אין ראי' דבאמת יש לתמוה על המהרי"ט בתשו' סי' קל"א שכ' בפשיטות דס' מחילה היכי דחבירו יש לו שטר מכירה ל"מ דאין ס' מחילה מוציא מידי ודאי חיוב והא בהא דבעי במס' ב"ב דקל"ב בבריא היאך ונשאר בתיקו דעת הרי"ף ז"ל דהבעל צריך להביא ראי' דמחלה ודעת רוב הפוסקים דמס' אין יכולה לגבות כתובתה. ונשמע דס' מחילה מהני אף לענין שטר וכתבתי לתרץ עפ"י מ"ש הש"ך בסי' פ"ב דאף דבשטר מהני מיגו להוציא מ"מ בכתובה לא לפי שלא לוה ממנה כלום והחיוב מתחיל רק לאחר מיתה עיי"ש. והנה חזינן דעת הרבה פוסקים דבכתובה ל"ש שדר"נ וגרע מחוב שלא הגיע זמן הפרעון דיש ס' שמא לא יגיע לידי חיוב ועי' תוס' ב"מ ד"כ וגיטין י"ג ובכתובות נ"ג ברש"י שם א"כ שפיר י"ל דבכתובה מהני ס' מחילה דל"ש לומר אין ס' מוציא מידי ודאי דאכתי לא התחיל החיוב אבל בשאר חיוב שבשטר שפיר ס' מחילה אינו מוציא מידי ודאי חיוב שבשטר:

ולפ"ז י"ל בהא דהקשו התוס' כתובות שם דאמאי בהא דמשארסתני נאנסתי אף לר"י מגיע לה מנה הא יש ס' שמא זינתה ברצון. והנה באמת העיר בהפלאה די"ל לענין מנה הוי איא"פ. אך י"ל דהנה בטעם דאיא"פ חייב כ' בס' בית מאיר סי' קע"ח דאין ס' פטור מוציא מידי חיוב ודאי ומש"ה חידש שם דאף בטען הלוה איא"פ ומת אפ"ה היורשים פטורים דאצלם הוי ס' בחיוב. ולפ"ז י"ל בכתובה דליכא חיוב ברור מחיים לכך גם בס' שמא זינתה ברצון ל"ח בכלל איא"פ דעדין לא חל חיוב ודאי אך עכ"פ י"ל לפמ"ש בטור סי' רל"ב דבלקח שור ונמצא נגחן ורובא לשחיטה זבני אף דלא נתן הלוקח מעות צריך ליתן ול"א בזה אין הולכין בממון אחה"ר וכ' הדרישה שם לפי שעכ"פ כבר קנה הלוקח והוחלטנו שיתקיים המקח ויצטרך לשלם נהי דעתה נולד ריעותא על התחלת המקח שפיר מועיל רוב להחזיק החיוב שהוחלטנו עד עכשיו עיי"ש. ולפ"ז י"ל ה"נ לענין מנה דעכ"פ בשעת נישואין הוחלטנו דודאי יתחייב מנה רק דיש ס' שמא נתחדש אח"כ סיבה דזינתה ברצון והפסידה גם מה שהוחלטנו אז דודאי יתחייב לה נהי דל"ח בכלל איא"פ דהכא לא חל עוד חיוב ברור אבל עכ"פ מועיל ס"ס לחזק החיוב שהוחלטנו עד עכשיו ולא גרע מלקח שור ונמצא נגחן ורובא לשחיטה דצריך לשלם אף דשם יש ריעותא על התחלת המקח מכ"ש הכא אבל באמת י"ל דהיכי דתיכף בשעת התחלת המקח יש ס' על חלות המקח שפיר אף דיש ס"ס לזכות הלוקח אפ"ה אינו מועיל לחדש עפ"ז התחלת הקנין דס"ס לא עדיף מרובא ול"מ בממון א"כ לפ"ז ע"כ דלא סמכינן אקנין כסף ורק אשאר קנינים ושוב לא איכפת לן מה דהמוכר לא זכה בהכסף ואך אכתי יש לעורר דבאמת מצד קנין אגב העירו המפורשים דהא קנין אגב לשיטת הרבה פוסקים אינו רק דרבנן ואינו מועיל לענין איסור ב"י ד"ת ורק שכ' המפורשים דאם יש קנין כסף ג"כ אז עכ"פ מכח שיטת הרמב"ם ז"ל עכ"פ חשיב ס' קנין דשמא כסף קונה בעכו"ם אף דבחו"מ סי' קצ"ח מפורש דהלכה כר"י מ"מ עכ"פ יש ס' שמא כשי' הרמב"ם ז"ל וא"כ מה"ת ס' לקולא ולענין דרבנן מהני קנין דרבנן. ולפ"ז י"ל דכ"ז באם המוכר מקבל הכסף בעצמו אבל ע"י שליח דצריך להיות ג"כ שליח של המזכה ואין שליחות לנכרי א"כ ל"ח כלל קנין כסף ולא נשאר רק קנין אגב ושוב י"ל דאינו מועיל לענין איסור ב"י ד"ת ובאמת כסברת כת"ה מפורש ברא"ש ובהה"מ דאע"פ דשוטה יש לו קנין בדעת אחרת מקנה זה דוקא במתנה אבל במקח כיון שאין לו דעת להקנות הכסף ממילא אין המוכר מזכה לו החפץ ועי' נוב"י תנינא חאה"ע סי' נ"ב ובא"מ סי' מ"ג. אך בעיקר פקפוק שלו י"ל דבאמת נהי דנימא דכסף אינו קונה בעכו"ם מ"מ כ' הרבה פוסקים דעכשיו במכר בכור בקנין כסף דמהני עכ"פ מטעם קנין סטימתא ובפרט כסף ושלוסצעטיל כ' בשו"ת הגרע"א ז"ל דחשיב בודאי קנין סטימתא א"כ נודע מ"ש בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"ג סי' ז' דבקנין סטימתא גם ע"י שליח עכו"ם מהני ול"ש בזה לומר אין שליחות לעכו"ם כיון דנהגו בזה לקנות ע"י שליח עכו"ם ובח"י כ' דזה תלוי בפלוגתת רבונו יחיאל עם הרא"ש דא"נ דבדשלב"ל ל"מ קנין סטימתא וחזינן דבדבר דלא משכחת בי' קנין לא עדיף קנין מצד, המנהג מכל קניני התורה א"כ ה"ה ע"י שליח עכו"ם דלא נתפס בו קנין ה"ה דל"מ מנהג. אבל לשי' הרא"ש דקנין סטימתא מהני אף בדשלב"ל וכן פסק הח"ס חו"מ סי' ס"ו ועי' שו"ת ד"ח חו"מ סי' כ"ו ובח"ב סי' ל' ובשו"מ בכמה תשובות א"כ מהני גם ע"י שליח עכו"ם ואף שיש לחוש דקנין סטימתא אינו רק דרבנן ואינו מועיל באיסור ב"י מ"מ לשיטת הח"ס סי' שי"ד קנין סטימתא מועיל מה"ת וכבר קדמו בזה בתשו' הרדב"ז ועי' במהרי"ט בחי' קידושין שעל הרי"ף שכ' דקנין חליפין הוא כמו סטימתא א"כ שוב אף אי לא נסמוך אקנין אגב ורק בצירוף כסף מ"מ כיון דהמנהג בפירוש להקנות החמץ לעכו"ם ע"י שליח ואף דאין המנהג הזה בכל העולם מ"מ כל עיר יכולין לעשות מנהג לעצמם ועי"ז נעשה בכלל קנין סטימתא ושוב מועיל אף ע"י שליח עכו"ם:

ועוי"ל דכיון דעכ"פ השליח מקבל הכסף בעד שכירות הקרקע וגם בעד מכירת החמץ א"כ ל"ש בזה אין שליחות לעכו"ם כיון דהשליח זוכה הכסף גם בשביל עצמו א"כ מפורש בשו"ת בית שלמה חו"מ סי' כ"א וביותר ביאור בסי' ק"ב דהיכי דהשליח יש לו חלק בהמקח אמרינן מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וכמו שהיא שיטת רש"י ז"ל דלענין שלד"ע מהני בשותפין דאמרינן מגו דזכי לנפשי' ה"ה לענין אין שליחות לעכו"ם אמרינן סברא זו. וא"כ דהשליח זכה בחלקו המעות בשביל שכירות קרקע ה"ה דהמוכרים זכו חלק בהמעות ע"י קבלת השליח ושוב יש קנין כסף ג"כ ושוב אפשר לצרפו לשאר הקנינים ובפרט דע"י קנין כסף לשי' הרי"ט אלגזי יש ס"ס לזכות העכו"ם וי"ל דמועיל לענין איסור ב"י ורק שכ' הריט"א דא"נ דס"ס אינו מועיל להוציא ממון ושוב איסור בתר ממון גרור. אבל אם מקנה גם בקנין אגב דעכ"פ מדרבנן יהי' של העכו"ם שוב אין נ"מ לענין ממון ורק די"ל דקנין דרבנן ל"מ לענין איסור ב"י ושוב לענין איסור מהני קנין כסף מטעם ס"ס עכ"פ הדבר ברור דמהני אף אם השליח מקבל הכסף ועפ"י כל הסברות שכ'. וחוץ לזה אף אם נחוש דצריך לצרף קנין כסף ואינו מועיל ע"י שליח כיון דהמזכה הכסף הוא עכו"ם מ"מ י"ל עפמ"ש הט"ז או"ח סי' תל"ד דמש"ה מהני ביטול ע"ו שליח דאמרינן דאם אינו מועיל הביטול ע"י שליח אמרינן דהקנה לו את החמץ כדי שיוכל לבטל וכמ"ש הרא"ש דבהשאיל טבעת לקדש בו אשה אמרינן דנתן לו באופן המועיל במעמ"ל וה"נ כיון דמינה שליח למכור החמץ להנצל מאיסור ב"י ואי קמי שמיא גליא דל"מ ע"י שליח משום דלא זכה המשלח בהכסף שוב אמרינן דהקנה גוף החמץ להשליח כדי שיועיל המכירה. ואף דהקשה המק"ח שם בסי' תליד דבמה קנה השליח את החמץ כבר מיישב במנ"ח מצוה של"ו עפ"י שיטת התוס' בכורות די"ח דבמידי דמצוה מקני אף בדיבור בעלמא והביא דברי הר"ן קידושין ד"ט ודברי הא"מ בסי' כ"ט ועיי"ש בקומץ למנחה מ"ש בישוב קושית הט"א על המהרש"א מהא דהילך טלה ותלין שפחתך אצל עבדי א"כ ה"נ שייך סברא זו ובפרט דבסברת התוס' ב"מ הרבה חולקין כמ"ש המח"א שם ובפרט דעיקר קנין חמץ הוא ע"י קנין אגב ובפרט דעיקר פקפוקו ל"ק כלל דהוי כאומר תן מנה לפלוני ותהא שדי קנויה לך דמהני כמפורש בחו"מ סי' ק"צ ומקורו מש"ס דקידושין ד"ז וה"נ כיון דיודע שהמעות נשאר ביד השליח הוי כאמר במה שיקבל השליח המעות מקנה לו החמץ וז"ב א"כ פשיטא דאין לערער על מנהגן של ישראל למכור ע"י שליח את החמץ וז"ב. והנה מה שערער עוד על מה שהשליח משכיר גם את החצירות של המוכרים להנכרי:

והנה מה שהביא דנכרי לא קנה בשטר רק עיקר קנינו בכסף זה אמת וצדק שכן כ' המפורשים דקנין שטר נלמד מוכי יקח וזה בישראל ורק קנין שטר בנכרי הוא אך לראי' וא"כ לכאורה הדר החשש שכ' כת"ה דע"י שליח לא קנה הישראל את הכסף דבעי שיהי' שליח של המזכה ואין שליחות לעכו"ם. אך מה שכ' כת"ה דאם השכירות בטל שוב הוי החמץ אף דנקנה לעכו"ם מ"מ הוא באחריות הישראל ואסור לאחה"פ ובפרט דמגיע לו חוב על החמץ אסור לאחה"פ אף לשי' הח"י עכת"ד:

הנה באמת לכאורה אם נחוש לשיטת המק"ח דבכל מכירות שלנו יש חשש מכח אחריות דהקונה הוא עני א"כ אף אם המוכר בעצמו מקבל הכסף בעד שכירות החדר אפ"ה אסור כיון דשכירות לא קני' ואכתי קרי ביתו של ישראל ושוב עובר אב"י מטעם אחריות. ואם נסמוך על שיטת ר"ת דבאחריות מהני יחוד לו בית. א"כ אף באם לא חל השכירות מכח דלא קיבל בעצמו דמי השכירות ועפ"י חשש כת"ה דעל קבלת הכסף אמרינן אין שליחות לעכו"ם. עכ"פ כיון דהמוכר צוה לו להשכיר החדר עכ"פ לא גרע מיחוד לו בית ועיין שו"ת משיב כהלכה שהאריך בזה דגם אי בטל מכירת הקרקע עכ"פ אם קנה את החמץ לא גרע מיחוד לו בית. ואם נחיש לשיטת רש"י ז"ל דקיבל אחריות ל"מ יחוד לו בית שוב אף בשכירות גמור עדין יש חשש מכח אחריות לשי' המק"ח ובאמת דעת המק"ח שיש לכתוב חצר במכירה מחשש זה אך אנן שנוהגין לכתוב חצר בשכירות ע"כ דזה ל"ח בכלל אחריות אלם כמ"ש בשו"ת ד"ח דהא הנכרי לא יכוף אותו לשלם בעד החמץ רק החסרון שהערל הוא עני אבל אין האחריות על גוף החמץ וכי נאמר דאם ישראל מגיע לו חוב אצל העכו"ם והעכו"ם יש לו חמץ שלו ואין לו לשלם החוב ממק"א רק מזה החמץ בשביל זה נאמר שיחשב כמו קיבל עלי' אחריות זה בודאי אינו וכן כ' כל האחרונים א"כ גם חשש זה ליכא:

אך אכתי י"ל דהא באמת על קנין אגב פקפקו הרבה פוסקים ובקצה"ח סי' קצ"ד כ' דהעיקר קנין בחמץ צריך להיות מטעם קנין חצר וא"כ שוב בעי שיהי' גוף המקום שעומד בו החמץ נקנה להעכו"ם עכ"פ בשכירות כדי שיוכל לזכות בו מתורת חצר או דעכ"פ אם החצר נקנה להעכו"ם בשכירות נהי דנימא דחצר מטעם שליחות ואינו מועיל בעכו"ם מ"מ שוב יוכל לקנות את החמץ ע"י קנין כסף דהוי עכ"פ כלא מחסרא משוכה ומהני מטעם קנין כסף. וכהא דמפורש בש"ס ב"מ מ"ח דבבלן דלא מחסרא משיכה כסף קונה ושוב כיון דהישראל לא זכה בהכסף ע"י קבלת השליח דבעי שיהי' גם שליח של המזכה א"כ עכ"פ החצר אינו נקנה להעכו"ם ושוב י"ל דלא קנה ג"כ את החמץ. הגם דלכאורה י"ל כיון דעכ"פ קנה העכו"ם את החמץ בקנין אגב נהי די"ל דל"מ לענין איסור ב"י מ"מ עכ"פ כיון דחפץ העכו"ם מונח ברשות הישראל א"כ לשיטת הרשב"ם ב"ב פ"ה חצר הנפקד קנוי להמפקיד ושוב נעשה חצירו של העכו"ם ונקנה החמץ להעכו"ם שוב בתורת חצר. אך באמת עיקר סברת הרשב"ם כ' בקצה"ח סי' קפ"ט דנקנה לו בשימוש וא"כ כ' בנה"מ סי' קצ"ב דהיכי דלא קני' רק בשימוש לא יוכל לקנות ע"י החצר ובחי' הבאתי ראי' לזה מדברי רש"י ז"ל ב"מ מ"ט ע"ב א"כ שוב ל"ח קנין חצר והדרא חשש שכ' כת"ה אך ע"כ צ"ל כסברא הנ"ל ועיין בשו"ת משיב כהלכה מ"ש בישוב שיטת המהרי"ט דפליג אשיטת הרשב"ם וראייתו מסוגיא דגיטין בהא דתיזיל ותיחוד ותפתח וע"כ לשיטת הרשב"ם מוכרחין לומר כסברת הנה"מ ויש להאריך בזה:

אך באמת כבר הבאתי לעיל כמה סברות בדבר דל"ש לומר בזה אין שליחות לעכו"ם ושפיר חשיב כאלו הישראל קיבל הכסף. וממילא נקנה החצר להעכו"ם ושפיר אפשר לצרף כל הקנינים ובפרט דהעיקר כשי' הסוברים דחלות הקנין בחמץ הוא מטעם קנין אג"ק ושכירות החצירות שהחמץ עומד שם הוא רק לרווחא דמלתא א"כ פשיטא דלית בזה שום חשש. אך זה אמת וצדק כדברי כת"ה דבעי שהשליח בעצמו יקנה חדר שיש לו עכ"פ בשכירות ויקנה לו אג"ק כל החמוצים. ומה שערער כת"ה דמי שיש לו רק חצר בשכירות א"י להשכיר לעכו"ם בשכירות ולהוסיף דיורין. באמת זה דוקא במשכיר לעכו"ם שידור שמה שפיר המשכיר מעכב עלי' אבל הכא דאינו משכיר לו רק כדי שיקנה את החמץ והמשכיר גופא ניחא לי' בכך שיתעבד מצוה על ידו. ובאמת אם שכירות קרקע חל עכ"פ על רגע אחת שוב מהני לקנין אג"ק כמפורש בש"ס בכ"מ דמוכר בשנת היובל אי אמרינן מכירה ויצאה מהני למקני מטלטלין אגבן ובמידי דל"ל פסידא אמרינן ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני א"כ שפיר מהני השכרת הרשות אף בלי דעת בעה"ב שגוף הבית שלו. מכל הני טעמי נלע"ד דאין להרהר אחר מנהגן של ישראל שנהגו כן בכמה עיירות עפ"י הסכמת גדולי הדור ז"ל. ובפרט שלשיטות כ"פ מוכרחין לומר דחמץ שנמכר הוא בכלל הביטול וכמ"ש בס' אגרא רמה ובס' מק"ח וכבר פלפלתי בזה בכמה תשובות דבאמת על כל אחד מהקנינים שאנו נוהגין לכתוב בש"מ יש פקפוקין כנודע ורק שאנו סומכין על הביטול ובדרבנן סמכינן אכל הנהי קנינים ושוב כיון דהוי רק מידי דרבנן שוב יש לסמוך אכל הני סברות דלעיל. ואת אשר כת"ה דעתו ולהקנות בק"ס להשמש כל החמוצים ואח"כ ימכור הוא הכל להעכו"ם. אמת דדרך זה נכון מאד ובהיותי במדינת פולין שמה המנהג כן עוד משנים קדמונים. אך גם בזה יש פקפוק מכח השכרת החצר יש שיטת התוס' ב"מ י"א וקידושין כ"ח דשאלה ושכירות אינו נקנה בחליפין והובא דעה זו בש"ע חו"מ סי' קצ"ה בשם י"א. אך באמת גם ע"ז יש לצדד הרבה ע"כ באמת הדרך שכ' כת"ה הוא ג"כ טוב. אך באמת גם ע"ז פקפוק הג' בעל תועפת ראם כנודע מהתשו' שנדפס בסוף ס' נאות דשא ועכ"ז במקום שנהגו כן אין להרהר אחריהם כי הרבה מגדולי הדור החזיקו מנהג זה כמפורש שם בנאות דשא. אך גם במקום שנהגו להקנות ע"י השליח ואג"ק של השליח ג"כ אין להרהר כאשר נהגו כן עפ"י דעת המק"ח שכדאי לסמוך עלי'. ואם אמנם דבשו"ת שואל ומשיב ראיתי בחד מקום שכ' דל"מ כלל מכירת חמץ עיי"ש. אבל באמת הוא בעצמו בכמה מקומות כ' להיפך ועיין בשו"ת הג' רח"כ ז"ל שצירף במכירת חמץ סברת הר"ן ז"ל דבג"ד בעלמא סגי א"כ הדבר ברור ופשוט דאין להרהר על המנהג למכור ע"י שליח החמץ אף דכסף הדראהן נשאר ביד השליח והשי"ת יצילנו משגיאות:

בעה"ח ה' ויקרא ה' ניסן תרס"ג פה"ק ראדימושלא יע"א. הק'

שמואל עגגעל אבד"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה