מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן כד
להרב החריף ובקי המפורסים החו"ע וכו' כש"ת מוהר"ש וואגנער ז"ל מוצד"ק בילגורייא במדינת רו"פ:
בדבר שאלתו באשה אחת שאחר לידתה נקובה ערך ששה שבועות טבלה ושימשה בליל טבילה וראתה בשעת תשמיש ובאתה לפניו לעיין בדינה ושואל רו"מ אי אסורה לשמש בליל טבילה עכת"ד. והנה לכאורה הדין מפורש בש"ע דבראתה פ"א בליל טבילה אסורה לשמש בליל טבילה שני' כדין הרואה בפ"א דחוששת עכ"פ. אך לכאורה יש כאן היתר דהא הוי בימי טוהר ומפורש בש"ך ז"ל דבימי טוהר ל"ש הדין דרדמ"ת ולכאורה נראה דכיון דאף בראתה ג"פ אינה חוששת בימי טוהר מכ"ש דבשביל ראי' דפ"א דקיל טובא בודאי א"צ לחוש:
לכאורה י"ל דנודע קושית המפורשים דאמאי ברמ"ת בימי טוהר ח"ח הא קיי"ל מעון א' הוא וא"כ כיון דרדמ"ת בימי טוהר איתחזק דגם אח"כ תראה וכ' בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' צ"ה ובסד"ט סי' קפ"ז דכיון דרדמ"ת איסורו משום וסת וקיי"ל דמימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וסת. ובאמת בשו"ת ח"ס סי' קמ"ג תמה ע"ז דהא קיי"ל דגם בימי עיבור והנקה לא קבעה וסת לענין דנעקר בפ"א ואפ"ה קיי"ל דגם בימי עיבור שייך דין דרדמ"ת והטעם דעכ"פ למיחש צריכה וה"ה במימי טוהר קיי"ל כדעת הראב"ד דנהי דא"ק מ"מ צריכה לחוש וא"כ אמאי אינו נוהג בימי טוהר דין דרדמ"ת. ובאמת י"ל דכונת הש"ך היכי דלא בדקה א"ע מקודם תשמיש דבאמת דעת הראב"ד ז"ל דהיכי דלא בדקה א"ע קודם תשמיש ל"ש דין דרדמ"ת מטעם דהוי סד"ר ותולין דהי' הדם מקודם תשמיש וביארתי בתשו' דעפמ"ש בפתיחת הפמ"ג לטריפות דהיכי דמקודם הי' קדירות איסור וקדירות היתר ונפל איסור ל"א מהם ומעיקרא הוחלטנו שלתוך האיסור נפל ואח"ז נפל איסור לקדירות היתר ואם גם איסור הראשון נפל יש עכשיו שיעור ביטול אמרי' סד"ר להקל ונשמע דאף דהוחזקנו ע"ע שנפל לקדירות איסור ואמרנו דקדירה שני' הי' מותר מ"מ עתה אמרי' להיפוך דע"ע הי' איסור כדי שעכשיו יהי' מותר וה"ה הכא אף דקודם תשמיש הוחזקנו אותה בטהורה ועכשיו נצטרך לומר דע"ע היתה אסורה מ"מ מחזיקין איסור למפרע כדי שעכשיו תהי' מותרת. ואף להחולקים ע"ד הפמ"ג הנ"ל עיין בפמ"ג בשפ"ד סי' קי"א ס"ק י"ח ובשו"ת טוטו"ד מהד"ת סי' א' משום דהוי נגד החזקה וה"ה בדינו של הראב"ד דכיון דהותרנו לה לשמש והוחלטנו מכח החזקה דודאי טהורה היא א"כ עכשיו אאפ"ל להיפוך ואף בסד"ר נגד החזקה אזלינן לחומרא. מ"מ י"ל דכ"ז דוקא כשהיא בימים שראוי לטומאה. אבל בימי טוהר דאז ל"ש לומר דכבר הוחזקנו אותו בחזקת טהורה דבאמת לא הי' שום נ"מ בשום פעם אי תראה א"כ ליכא ח"ט הסותרת ושפיר י"ל דבלא בדקה לפני תשמיש תולין שהדם הי' מקודם תשמיש ואף לפמ"ש ה"ג רח"כ הובא בשו"ת נוב"י מה"ק יו"ד סי' ס"ג דגם בימי טומאתה שייך ח"ט דהוי חה"ג שלא ראתה ע"ע וא"כ י"ל דגם בימי טוהר שייך חזקה זו מ"מ בימי טוהר דשכיח דמים א"כ איתרע חזקתה ועיין בס' נתיבות לשבת דכ' דמש"ה אינה טובלת בכמ"ק עד ס פ' לפי שאותן ימים הוא בחזקת רואה והוי נגד ח"א דל"ש ת"י התוס' גיטין ד"ב דאינה בחזקת רואה וה"ה הכא י"ל כן:
נחזור להנ"ל דהח"ס כ' דבאמת דעת הט"ז דבשביל חשש וסת שא"ק אין אוסרין לבעלה וא"כ לכאורה הי' אפ"ל דבימי עיבורה דא"ק וסת רק דחוששות א"כ לא יהי' שייך דין דרדמ"ת דבשביל חשש אין אוסרין לבעלה רק דכיון דיש כמ"פ דס"ל דקבעה וסת בימי עיבורה מש"ה אוסרין אוסרין אותה לבעלהאבל בימי טוהר דלכ"ע לא הוי וסת קבוע רק חששא בעלמא כ"ע מודים דבשביל חשש אין אוסרין אותה לבעלה. א"כ הי' אפ"ל דרק היכי שראתה כבר ג"פ ואנו רוצים לאוסרה לבעלה שפיר י"ל דבשביל חשש וסת שא"ק דימי טוהר אינה נאסרת לבעלה אבל הכא דרק פ"א ראתה ועדין אין אנו רוצים לאוסרה רק לחוש פ"א שפיר י"ל דגם בימי טוהר חוששת. אך באמת י"ל דשפיר א"ח דהא קיי"ל דדוקא וסת כזו דבג"פ יהי' קביעות אז בפ"א חוששת עכ"פ אבל היכי דבג"פ לא יהי' קביעות אז בפ"א א"ח מש"ה בוסת דקפיצה א"ח לפ"א וגם בימי עיבור והנקה דעת הנקה"כ דא"ח לפ"א וגם בוסת מ"ת דעת הש"ך דמש"ה א"ח לפ"א דהוי כמו וסת דקפיצה וה"ה לענין וסת דימי זיבה כ' הנוב"י דכיון דימי זיבה א"ק וסת נהי דמיחש מיחשא מ"מ זה רק בג"פ וה"ה בימי טוהר דלא הוי רק חשש בודאי בפ"א א"צ לחוש וא"כ דוקא היכי דכבר ראתה ג"פ אז יפה הקשה הח"ס דכיון דאז עכ"פ צריכה לחוש לוסתה א"כ תאסר ומש"ה מוכרח הח"ס לחדש דבשביל חשש אין אוסרין אותה אבל הכא דראתה רק פ"א א"כ אף דל"ש בזה סברת הח"ס דהא אין אנו רוצים לאוסרה מ"מ בימי טוהר בודאי א"ח כ"ז שלא ראתה ג"פ דכיון דלא משכחת כלל קביעות וסת באופן דפשיטא לו דלדעת הנוב"י והסד"ט הנ"ל הכא בודאי א"צ לחוש אף לפ"א דליל טבילה וז"ב. אך באמת החוו"ד העיר ג"כ בקושי' הנ"ל. ותי' דלכאורה בכל רמ"ת כיון דהוי איד"ר י"ל סד"ר להקל ונימא שמא דם צדדים הוא אך כיון דלענין ז"נ על הדם הוי ס' ד"ת ומחמירין שדם מקור הוא שוב נאסרה לבעלה ג"כ וא"כ בימי טוהר דאין דנין על הדם שוב אמרי' סד"ר להקל ותולין דדם צדדין הוא:
ולכאורה צ"ל סברת החוו"ד דכיון דאין דנין על הדם אמרי' סד"ר להקל ותולין בדם צדדין הא באמת רוב דמים מהמקור הא רק שכ' בשו"ת טה"א דרק אם הדם בא בלי שום סיבה אז הוי רוב דבא מהמקור דשם יש רבוי דם אבל אם בא הדם ע"י סיבה שחיכך באבר התשמיש בזה י"ל מהצדדין דיוכל להוציא מן המקור כמו מהצדדין. וא"כ נודע דברי המרדכי דאשה שיש לה וסת אינה נאסרת ברמ"ת דתולין בדם צדדין והוקשו מש"ס דשבועות די"ז דקאמר שלא בשעת וסתה ואפרישה ונשמע דגם שלא בשעת וסת טמא. ותי' כמ"פ דבאמת סברת המרדכי דחזקה דוסת מגלה לנו שלא קבעה וסת אחר מש"ה דוקא היכי שכבר ראתה ג"פ ואתה רוצה לאוסרה ותרצה לומר דקבעה וסת לתשמיש בזה שפיר אמרי' כיון דבזה יש סתירת הוסת א"כ החזקת וסת מגלה שדם טהור הוא אבל בראי' דפ"א די"ל דבמקרה בא לזה ל"מ חזקה דוסת דאין תולין כלל בסיבת התשמיש והוסת אין מחזיק שלא תראה במקרה עכ"ד ועיין בשו"ת ה"ג רח"כ בסופו ובס"ט וחוו"ד ובישי"ע סי' קפ"ז וא"כ י"ל דדוקא היכי דכבר ראתה ג"פ בימי טוהר ואז כיון דרוצין לאוסרה א"כ אנו אומרין דסיבת התשמיש גרם בזה שפיר אמרי' דמחמת התשמיש יוכל לבוא דם צדדין כמו דם מקור וא"כ כיון דבימי טוהר אין נ"מ לענין נקיים שוב הוי לי' סד"ר להקל אבל הכא דרק פ"א ראתה דאין תולין כלל בסיבת התשמיש רק מחמת טבילה בזה ל"ש סברת החוו"ד דכיון דאינו בסיבת התשמיש שוב דם מקור הוי רוב ושוב י"ל דחוששת לליל טבילה שני' וא"כ לכאורה זה תלוי בשיטת הנ"ל דלשיטת הס"ט בכה"ג אצ"ל דבימי טוהר חוששת רק לג"פ:
ולשיטת החוו"ד יש לחוש אך באמת א"ש דבש"ע מפורש דאם עבר ליל טבילה א' ולא ראתה אצ"ל וכ' החוו"ד דלא משכחת שתהי' מותרת לשמש בליל טבילה רק כשעברה ושימשה בליל טבילה ולא ראתה דכשם שנקבע בהרכבה כך נעקר בהרכבה דהוא ס"ל דטבילה חשיב אונס ואם תראה פ"א בליל טבילה שלא בשעת תשמיש לא תצטרך לחוש על ליל טבילה שני' ועיקר החשש מכח דתולין דהתשמיש גרם לכך בעי שתעקר בהרכבה אבל הס"ט כ' כיון דרוב נשים אין רדמ"ת מש"ה כ"ז שלא ראתה ג"פ אין תולין כלל בסיבת התשמיש רק בליל טבילה ונעקר בפ"א אם לא ראתה בליל טבילה אף בלא שימשה מותרת לשמש בליל טבילה ג' וה"ה בראתה בליל טבילה בלא תשמיש ג"כ צריכה לחוש. וא"כ בנ"ד ממ"נ שרי דלשיטת הס"ט אף דהכא אין תולין עדין בסיבת התשמיש מ"מ לשי' כ' דבלא"ה הכא אצ"ל דבשביל ראי' אחת דימי טוהר בודאי אצ"ל. ולשיטת החוו"ד ממ"נ א"ש דאי לא ניתלי דסיבת התשמיש גרם א"כ בלא"ה אצ"ל דבשביל ראי' אחת דליל טבילה שלא ע"י התשמיש אצ"ל ועיקר החשש דתולין דהתשמיש גרם ושוב היכי דבא בסיבת התשמיש כ' דל"ש רוב דמים מהמקור באין ושוב הוי סד"ר דבימי טוהר אי ראתה פ"א בליל טבילה בודאי אצ"ל לליל טבילה ואף פ"א א"ח וכ"ע מודים בזה כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא:
בעה"ח ד' יתרו תרל"ז פה"ק בילגורייא. והנני ידידו מחו' הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.