מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן כב
בדבר השאלה באשה אחת שדרה עם בעל כ' שנים ולא זכתה להבנות ממנו ונתאלמנה ואחר זה ניסת לאיש ותיכף בביאה ראשונה שהי' בלי בדיקה לפני תשמיש הרגישה כאב בשעת תשמיש מצאה דם על הכתונת שלה. ואח"ז טבלה ושימשה בליל טבילה ג"כ בלי בדיקה לפני תשמיש כי לא ידעה שצריכה בדיקה והרגישה ג"כ כאב גדול ומצאה דם על הסדין וטבלה פעם ג' ובדקה א"ע קודם תשמיש והיתה נקיה ומצאה דם אחר תשמיש ג"כ על הכתונת ובפעם הג' הרגישה ג"כ כאב גדול בשעת תשמיש והאשה הנ"ל יש לה וסת קבוע לראיית נדה וכל תשמישין שלה הי' שלא בשעת וסת ואח"ז שאלה לדיין אחד והורה לה כי צריכה לדרוש ברופאים ולפי"ד הרופא יש לה איזה חולאת בהאם ועשה לה רעפעראציע ולפי"ד הרופא ברור לו כי עכשיו עוד לא תראה ויש להסתפק בכ"ז אי יש להתירה לשמש עוד עם בעלה. זה תורף השאלה:
הנה מקור הדברים בש"ס דנדה דס"ו ת"ר הרדמ"ת משמשת פ"א וב' וג' מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותינשא לאחר ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם אחת וב' וג' מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק את עצמה עכ"ל הש"ס. והנה המעיין בש"ס הנ"ל קשה לי דברי רש"י בד"ה הרואה דם ופירש"י לאו בבתולה קמיירי אלא בדם נדות. מה כונת רש"י בזה הא ע"כ הפי' בש"ס דדנין על דם נדות דע"י דם בתולים לא נאסרה גם בד"ה ותינשא לאחר פירש"י בכולה גרסינן ושלישית וקשה מאי בעי רש"י ז"ל בזה:
ולכאורה בפשיטות י"ל דבאמת בזה מחולקים רש"י ותוס' דצש"י ס"ל דלרבי דס"ל בתרי זימנו הוי חזקה ה"ה דבתרי זימני חשיבה ראתה דם מחמת תשמיש לאסור עי"ז לבעלה ותוס' ס"ל דהכא חשיב כמו וסת גרוע דאף לרבי בעי ג' פעמים ובאמת כ"ה דעת הנוב"י דוסת הבאה מחמת תשמיש לא חשיב וסת קבוע ובזה אף סמוך לוסתה הוא רק דרבנן כמ"ש הש"ך ז"ל דחשיבה כמו וסת שאינה קבוע ודעת הנוב"י דלא חשיב רק כמו וסת שאינה קבוע ואם אח"כ קבעה וסת גמור שוב נסתלק החשש דוסת שאינה קבוע בראתה דם מחמת תשמיש עיי"ש. א"כ באמת י"ל דכיון דבאמת לרבי נקבעין כל הוסתות ע"י ב' פעמים ורק הכא משום דהוי וסת גרוע בעי ג' פעמים א"כ כל זה בבעל ראשון אבל אחר שנתחזקה בבעל הראשון בראתה דם מחמת תשמיש נהי דמתירין לבעל שני מחמת הסברא דאין כל האצבעות שוות ובאמת זה ג"כ אינו דבר ברור וכמ"ש הב"ח דבדם הבא מהמקור אמרינן כל האצבעות שוות ורק לענין בעל שני י"ל דהיה מהצדדין ולא תראה עוד דבזה יש לחלק בין האצבעות. וא"כ שגם בבעל השני ראתה ב' פעמים ולרבי ע"י ב' פעמים הוי חזקה א"כ לענין הסברא דאין כל האצבעות שוות יועיל החזקה ע"י ב' פעמים כמו בכל הווסתות לרבי. וא"כ הי' חילוק דבבעל הב' לא צריך ג' פעמים. אך רש"י ז"ל שכ' בא"ד דקאי לרשב"ג דבעי ג' פעמים בכל הווסתות א"כ שפיר כ' דבכולהו גרסינן ושלישית דלרשב"ג שפיר אף לענין הסברא דשמא אין כל האצבעות שוות בעי ג' פעמים כן י"ל הפי' הפשוט בדברי רש"י וא"ש מ"ש מקודם דתלתא זימני הוי חזקה דקאי לרשב"ג ואח"ז תיכף כ' דבכולהו גרסינן ושלישית דהא זה בזה תלוי וא"ש:
עוי"ל דידוע מחלוקת הפוסקים בהא דראתה דם מחמת תשמיש דדעת הרמב"ם ז"ל דאם אירע לה שראתה מחמת תשמיש משמשת עוד ב' פעמים וראיה הראשונה גם כן מצטרף וכן כ' בש"ך סי' קפ"ז ודעת הראב"ד דראיה ראשונה לא מצטרף לפי שהיתה בלי בדיקה ויש לומר שהדם היה קודם התשמיש ורק עכ"פ חשיב נולד ריעותא לענין שצריכה לשמש אח"כ בבדיקה ואם תר תראה ג' פעמים תאסור והמנ"י כ' דהר"מ ז"ל לשיטתו דגם אשה שיש לה וסת עכ"פ הצניעות בודקת א"ע קודם תשמיש אם כן מסתמא שימשה בבדיקה א"כ גם ראיה הראשונה מצטרף והראב"ד סד"ל דאף אשה שאין לה ווסת ל"ל בדיקה מש"ה אף באשה שאין לה ווסת אין ראיה הראשונה מצטרפת. ומביא דברי הטור דבסי' קפ"ו נראה מלשונו כדעת הר"מ ובסי' קפ"ז נקט כלשון הש"ס והטעם דס"ל דבאשה שאין לה ווסת בעי בדיקה ומש"ה ראיה הראשונה מצטרף אך בסי' קפ"ז מיירי באשה שיש לה וסת מש"ה אין ראיה הראשונה מצטרף. והקשה טל הש"ך ז"ל שפסק דאף אשה שאין לה ווסת ל"צ בדיקה א"כ למה כ' בסי' קפ"ז דהכונה עוד ב"פ נהי דנימא דמיירי באשה שאין לה ווסת מ"מ לשיטתו דס"ל דל"צ בדיקה א"כ ביאה הראשונה לא מצטרף. והנה בעיקר דברי המנ"י י"ל דבאשה שאין לה ווסת מצטרף ביאה הראשונה אף שהיתה בלי בדיקה מקודם. דהנה בעיקר דברי הראב"ד ז"ל שכ' דבלי בדיקה ל"ח רדמ"ת והוקשו כמ"פ דהא כיון דהתרנו לשמש בלי בדיקה מטעם חזקת טהרה א"כ הח"ט מברר דלא הי' קודם תשמיש א"כ ל"מ א"נ דאיסור רדמ"ת הוא מה"ת א"כ פשיטא ד"ס ד"ת לחומרא ואף א"נ דל"ח רק איסור דרבנן כמ"ש הנוב"י מ"מ גם בסד"ר היכי דחזקה מסייע לאיסור לחומרא אזלינן:
אך י"ל דנודע מ"ש הפוסקים להבין סברת המרדכי שכ' בהא דאשה שיש לה ווסת תולין בווסתה והטעם דאשה שיש לה ווסת יש חזקה דלא תקבע ווסת אחר למעשה התשמיש אבל ע"ז ל"מ חזקת הווסת לומר שלא תראה ראיה מיקרית. א"כ י"ל דאף לדידן דלא ס"ל כהמרדכי מ"מ מודים לסברא זו דחזקת הווסת מסייע דלא קבעה ווסת אחד למעשה התשמיש אך אפ"ה ס"ל דבשביל זה אין לתלות בדם צדדין דהוי מיעוט גרוע אך עכ"פ ראיה מיקרית אינו נגד חזקת הווסת ושפיר בלא בדקה לפני תשמיש יש להקל דהא איסור דרדמ"ת הוא רק דרבנן ויש להקל בס' מאי אמרת דהוי נגד ח"ט ז"א דא"נ בשעת תשמיש הי' א"כ קבעה וסת לתשמיש ונסתר חזקת הוסת א"כ חזקת הוסת מגלה שהי' מקודם וראי' מיקרית אינו נגד חזקת הוסת וא"כ חזקת הוסת עומד נגד הח"ט ושוב הוי סד"ר לקולא. וכ"ז באשה שיש לה וסת אבל באשה שאין לה וסת נהי דל"צ בדיקה מ"מ אין לתלות שהדם בא מקודם תשמיש ז"א דח"ט מברר דעכשיו בא והוי לי' סד"ר נגד ח"א ולחומרא ולפ"ז א"ש דברי הש"ך ז"ל נהי דפסק דאף אשה שאין לה וסת ל"צ בדיקה מ"מ באשה שאין לה וסת פסק דראיה הראשונה מצטרף ובאמת ביש לה וסת שפיר י"ל דראיה הראשונה אינו מצטרף הואיל שלא בדקה וז"ב:
יצא דבאשה שיש לה ווסת י"ל דלכ"ע בלא בדקה א"ע לפני תשמיש לא נאסרת. נחזור לשיטת הראב"ד דבלא בדקה א"ע לפני תשמיש לא נאסרת. ונודע מ"ש החוו"ד בסי' קפ"ו דאף באשה שיש לה ווסת נהי דבודאי ל"צ בדיקה לפני תשמיש מ"מ אם פ"א מצאה דם אחר תשמיש אף במופלג מהתשמיש עכ"פ אסורה לשמש אח"כ בלי בדיקה רק באשה שיש לה ווסת סגי אח"כ בדיקה בתשמיש א' ובאשה שאין לה ווסת בעי בדיקה בג' תשמישין וזה כונת הש"ס ראתה דם מחמת תשמיש הייני בלי בדיקה א"כ ביאה זו לא מצטרף ורק משמשת ג' פעמים אח"כ בבדיקה לפי דמיירי לשיטת הראב"ד באשה שאין לה ווסת ואם ראתה בג' פעמים נאסרה יצא דלשיטת הראב"ד הפי' בש"ס דביאה ראשונה אינו מהמנין לפי שהי' בלי בדיקה. ובאמת בהא דמתירין לבעל שני לפי דאמרי' אין כל האצבעות שוות כ' הסה"ת והסמ"ג הטעם משום ס"ס והנה הרשב"א דייק מזה דבס"ס ל"צ לברר והנוב"י כ' די"ל לפי שא"א לברר רק ס' א' הייני הס' דמן המקור ואח"ז כ' דאפשר לבדוק בג' שפופרת ושוב יהי' בירור גמור אך כ' הטעם דס"ס בדרבנן א"צ לברר עיי"ש והנה לפ"ז דהפי' בש"ס ושלישית היינו בלי תשמיש הראשון והטעם לפי שהי' בלי בדיקה וא"כ הי' הו"א דעכ"פ אחר שנתחזקה באיסור בבעל ראשון נהי דמתירין לבעל שני מטעם ס"ס מ"מ חשיב כנולד ריעותא ועכ"פ תהי' אסורה לשמש עם בעל שני בלי בדיקה כמו במצאה במופלג מתשמיש ושוב יצטרף גם ביאה ראשונה וא"כ יהי' חילוק בון בעל ראשון דבראשון אינה נאסרה רק בד' ביאות ובבעל הב' סגי ב' ביאות חוץ תשמיש ראשון וע"ז כ' רש"י דבכולהו גרסינן ושלישית דהייני דמתירין לבעל ב' בלי בדיקה והטעם דקיי"ל אין מחזיקין ריעותא מרל"ר וכ' החוו"ד בסי' ק"ה ובמק"ח סי' תס"ז דהיכי דאפשר למיתלי הריבותא בהמקום אין מחזיקין מרל"ר וא"כ זה כונת הש"ס דאפ"ל שאין כל האצבעות שוות וכיון שאפשר לתלות הריעותא באצבע זה שוב אין מחזיקין ריעותא מרל"ר ושוב מותרת לשמש בלי בדיקה ושוב ביאה ראשונה אינו מצטרף ושוב בעי ג"פ בלי תשמיש הראשון ושפיר גרס בכולהו ושלישית וז"ב בס"ד:
נשמע דרש"י ס"ל כשיטת הראב"ד דבלא בדקה ראיה הראשונה אינו מצטרף דא"נ כשיטת הר"מ א"כ הפי' ושלישית הייני בצירוף ראי' ראשונה א"כ פשיטא דבכולהו בעי ג"פ וע"כ דקאי בשיטת הראב"ד ומחדש דבכולהו אין הראיה הראשונה מצטרף. ועכ"פ אף די"ל דלשיטת רש"י רישא דברייתא ג"כ מיירי באשה שיש לה ווסת דהא מפרש להך דאם יש לה ווסת דלא כפי' הראב"ד והמרדכי אבל עכ"פ נשמע דבאשה שיש לה ווסת היכי דלא בדקה לפני תשמיש אין הראיה מצטרף לענין איסור דרדמ"ת וכפי מש"ל וז"ב. עוד י"ל דאף א"נ דגם באשה שיש לה ווסת מ"מ ראיה הראשונה מצטרף ואף בלא בדקה מ"מ י"ל דנודע דעת מקצת פוסקים דכל איסור דרדמ"ת הוא רק היכי דלא איתחזקה בביאת היתר אבל היכי דכבר הי' לה ביאת של היתר ואח"כ נתקלקלה ל"ח בכלל רדמ"ת ובאמת רוב הפוסקים חולקים דאין חילוק ושיטת המקילין לפי שגרסי בש"ס נישאת ורדמ"ת מכלל דעיקר האיסור היכי שראתה תיכף בתחילת נישואין. ובסברתם י"ל עפמ"ש התב"ש בסי' כ"ט בהא דמים בראש ולא בדקו אי מוח מקיף דאסור ומשום דנולד ריעותא מחיים ל"א בתר חזקה וכ' התב"ש דזה רק לענין מים בראש דליכא ע"ז חזקה בתולדה כמ"ש התוס' דחשיב חזקה שלא נתבררה ורק משום חזקה דאתי מכח רוב וכיון דעכ"פ יצא מהרוב דרוב כשירות אין להם מים במוח וזו יצאה מהרוב דיש לה מים שוב י"ל דהי' באופן המטריף אבל לענין דרוסה דהוי חזקה בתולדה שפיר אף בעל הדורס ונולד ריעותא מ"מ אוקמי אחזקה דלא נטרפה אריעותא זו עיי"ש:
א"כ ה"נ באמת י"ל לענין רדמ"ת כיון דהוי איסור דרבנן וחשיב ס' שמא מהצדדין דאף דרוב דמים מהמקור בא מ"מ כבר כ' בשו"ת טה"א דהיכי דבא הדם ע"י חיכוך מאבר התשמיש יוכל להביא מהצדדין ג"כ ובפרט דרוב נשים אין רדמ"ת א"כ י"ל דמהצדדין בא אך כיון דרוב אין רואין אף דם מהצדדין ושוב ע"כ יצא מהרוב א"כ שוב יש לחוש דהריעותא הוא הי' באופן האוסר היינו דם מקור אבל באיתחזקה בביאת היתר א"כ יש לה ח"ה לבעלה ושפיר אמרינן דנהי דנולד ריעותא ויצאה מהרוב עכ"פ מוקמינן אח"ה לבעלה ובודאי מהצדדין הוא ול"ש לומר דהוי נגד רוב דעדיף מחזקה ז"א דאם בא בסיבת התשמיש יוכל להביא מהצדדין כמו מהמקור ושוב מועיל החזקה וא"ש שיטת הסוברים דבאתחזקה בביאת של היתר ל"ח רדמ"ת ועי' בב"ח סי' קפ"ז שכ' דאף א"נ דבאתחזקה בביאת של היתר ל"ח רדמ"ת מ"מ כ' דאף באלמנה שניסת אם ראתה תיכף בתחלת נשואין חשיבה רדמ"ת ומפרש בזה מה שפרש"י בד"ה הרואה לאו בבתולה מיירי רק בדם נדות היינו דרש"י ס"ל דעיקר דין דרדמ"ת אינו רק בלא הוחזקה בביאת של היתר וא"כ הי' ס"ד דמיירי בבתולה שראתה תיכף אחר הנישואין וע"ז כ' דבבתולה תולין בדם בתולים רק דמיירי באלמנה שראתה תיכף בתחלת נישואין. והנה לענד"נ אף דהוחזקה בביאת של היתר בבעל אחר מ"מ עכ"פ לענין האשה יש לאוקמי אחזקתה שהוחזקה לשמש בהיתר ואף שכ' בשו"ת נוב"י אה"ע סי' ל"א דכמו דאין מחזיקין טומאה ממל"מ ה"ה דאין מחזיקין טהרה ממל"מ ומפרש בזה דברי הש"ס נדה ד"ד דמחלק בין ראה חי מבערב:
אך כבר כ' החוו"ד ובמק"ח ומקורו מתוס' נדה דבאשה אין חילוק רשויות והכונה דא"א לתלות ראית הדם במקום וא"כ לפמ"ש כמ"פ דלחומרא ל"א אין כל אצבעות שוות וא"כ אין לתלות השינוי באצבעות ושוב שפיר מחזיקין ההיתר שהי' לה בבעל ראשון אבעל שני ושוב לא משכחת דינא דרדמ"ת רק בבתולה וראתה בתחלת נשואין. ובפרט לפמ"ש הל"ש בח"ד ס"ק ע"ב דבדרבנן אם נצמח קולא ע"י שנחזיק ממל"מ מחזיקין א"כ לענין רדמ"ת דהוי איסור דרבנן מחזיקין טהרה ממל"מ ועי' שו"ת מהרש"ם סי' קפ"ו וא"כ זה כונת רש"י לפי שס"ל דלא משכחת דין דרדמ"ת רק בלא היה ביאת היתר כלל וע"כ דמיירי בבתולה ונשמע מזה דאין תולין בבתולים כדעת החולקים דאי תולין בבתולים א"כ לא משכחת דין דרדמ"ת ברואה בתחלת הנישואין דאז תולין בבתולים ע"ז כ' רש"י דבאמת כ"ז שלא חייתה המכה תולין בבתולין רק דין דרדמ"ת הוא אחר שחייתה המכה היינו שהי' תשמיש א' בלי דם או אחר יב"ח דשיטת הר"מ דאחר יב"ח חין תולין בבתולים אף בלא הגיע זמנה לראות ועי' בסד"ט סי' קפ"ז. ואי דתיקשי דא"כ כיון דביאות הראשונות הוחזקנו בהיתר א"כ שוב לא נאסרה ז"א דדוקא באם הביאות היו בלי דם כלל אז חשיב נתחזקה בהיתר ושוב בראתה אח"כ תולין בצדדין אבל הכא דלא הי' ג' ביאות בלי דם נהי דהותרנו לתלות בדם בתולים ג"כ הטעם משום דרוב נשים אינן רדמ"ת אבל עכ"פ ל"ח הוחזקה בהיתר וודאי דיוכל להיות שגם מתחלה הי' דם נדות וכמפורש בסי' ק"צ לענין הא דתולין תחתון בעליון דבעי יודעת שלא נזדקרה ואף דבלמעלה מחגור מסתמא טהור מ"מ אם רוצין לתלות תחתון בעליון אם העליון ג"כ אין בירור ההיתר אין תולין מכ"ש הכא דהתליה בדם בתולים הוא ע"צ הדוחק עכ"פ ל"ח חזקה להיתר ועי' בס"ט שכ' דבספירת ז"נ אין תולין במכה דעכ"פ ל"ח ספורין לפנינו ועי' בחוו"ד סי' קצ"ו לענין רואה במ"ר שכ' כזה:
נשמע דר"שי ס"ל כר"י דבאתחזק בביאת של היתר ואף בבעל אחר ל"ח רדמ"ת ולא משכחת דין דרדמ"ת רק בבתולה ולא הי' ביאה של היתר ואף דבתחלת התרנו לתלות בדם בתולים מ"מ ל"ח חזקה להיתר וז"ב. אך לדינא קשה לסמוך ע"ז דכל הפוסקים כ' כשיטת המרדכי והרשב"א דאף בהוחזקה בביאת היתר ונתקלקלה אח"כ מ"מ חשיבה רדמ"ת ונאסרה וכ"פ להלכה בש"ע סי' קפ"ז אך עכ"פ זה נ"ל ברור דעכ"פ בהוחזקה בביאת היתר ושימשה בלי בדיקה בודאי ל"ח בכלל רדמ"ת. דבאמת יפה כ' הראבד ז"ל דיש לתלות דהדם היה קודם תשמיש ובפרט א"נ דרדמ"ת הוא רק איסור דרבנן ורק שי"ל בסברת האוסרין דכיון שהותרנו לה לשמש משום ח"ט בלי בדיקה א"כ החזקה מסייע דבא אח"כ בשעת תשמיש וחזקה לאיסור אף בדרבנן לחומרא. אך שי"ל נהי דהותרנו לה לשמש משום ה"ט זה רק כ"ז שלא ראינו ריעותא אבל הכא שיש דם לפניך שוב איתרע החזקה ויש להקל בדרבנן אך באמת ילפינן מנגע דחזקה דהשתא לגבי חזקה דמעיקרא כמאן דליתא ושוב יש להחמיר אך באמת בתרל"ר בתר חזקה דהשתא אזלינן ועי' תוס' כתובות דע"ו שהקשה גבי מומין נימא תרל"ר ועיי"ש בפנ"י ועי' תוס' כתובות ד"ט בהא דכ' דחה"ג עדיף מח"כ לכהונה והקשה דנימא תרל"ר ועיי"ש בהפלאה ועי' חו"מ סי' ל"ד ובקצה"ח ונה"מ שם. ועפ"ז י"ל דבלא הוחזקה בביאת היתר א"כ שפיר מחמירין אף בלא בדקה דח"ט מסייע דהשתא בא הדם בשעת תשמיש ואף שהרי דם לפניך מ"מ חזקה דמעיקרא עדיף אבל בהוחזקה בביאת של היתר א"כ שפיר בלא בדקה נהי שח"ט מסייע שהיה בשעת תשמיש מ"מ כיון דח"ט איתרע שפיר אזלינן בתר ח"ה לבעלה ותולין שהדם הי' קודם תשמיש וז"ב א"כ לפמש"ל דאף בהוחזקה בביאת של היתר בבעל אחר מ"מ חשיב ח"ה דהאשה יש לה ח"ה לשמש עם בעלה וכיון דלחומרא ל"א אין כל האצבעות שוות והיכי דא"א למיתלי השינוי ברשות שפיר מחזיקין מרל"ר ושפיר חשיב ח"ה ושוב עכ"פ בלא בדקה ל"ח בכלל רדמ"ת וז"ב. נשמע דאף א"נ דאף בהוחזקה בביאת של היתר חשובה רד"מת מ"מ בלא בדקה לפני תשמיש בכה"ג כ"ע מודים לסברת הראב"ד דל"ח רדמ"ת ובאמת י"ל דאף כונת הראב"ד הוא רק בהוחזקה בביאת של היתר ול"ג ונישאת ואף דבבעל שני הו"ל ריעותא אתחלת הנשואין וא"כ אמאי נקט ושלישית אך מזה ראי' למש"ל דמחזיקין ההיתר מבעל לבעל ובאמת י"ל בהא דפירש"י לאו בבתולה מיירי זה הכונה דהיה קשה לו לרש"י למה נקט ושלישית הא אפשר לצרף גם ביאה הראשונה ונהי דהיה בלי בדיקה מ"מ ח"ט מסייע דהיה בשעת תשמיש ולזה כ' דלא מיירי בבתולה ונתקלקלה בתחלת הנשואין ז"א דבכה"ג גם ביאה הראשונה הי' מצרפין רק דמיירי בדם נדות היינו שכבר כלו בתוליה ואח"ז הוחזקה בביאת של היתר ונתקלקלה אח"כ דאז שפיר תשמיש בלי בדיקה לא מצטרף ולכן בעי ושלישית דחזקת דם לפנינו מסייע לח"ה דודאי היה מקודם יצא דבהוחזקה עכ"פ בביאת של היתר בבעל אחר ג"כ ל"ח ראתה דם מחמת תשמיש היכי דשימשה בלי בדיקה וז"ב:
עוי"ל דאף א"נ דגם בתשמיש בלי בדיקה חשיבה רדמ"ת מ"מ י"ל דעכ"פ מועיל בדיקת שפופרת אף בבעל ראשון אף לדעת רש"י דהנה בסברת הראב"ד כ' בח"י דעפמ"ש בס' הרזה דמש"ה בא"י אי וסתה קודם הנץ או אחר הנץ דאינה נאסרת רק ביום וכ' שם דקביעות הוסת ל"ח רק בדבר ברור וכיון שיש ס' שמא אחר הנץ א"כ לא הוי בירור דאותן הג' פעמים ראתה קודם הנץ א"כ שוב א"א להחזיק מזה וסת אלהבא דקביעות הוסת בעי שעכ"פ על אותו זמן יהי' בירור עיי"ש א"כ לפמ"ש בשו"ת עט"ח ובהג"ה לאה"ע דחזקה דמעיקרא שיש חזקה דהשתא נגדו נהי דילפי' מנגע דחזקה דמעיקרא עדיף מ"מ לא חשיב בירור ול"מ בד"נ עכ"ד א"כ כיון דעיקר איסור דין דראתה דם מחמת תשמיש הוא מטעם וסת בעי שיהיה בירור גמור שאותן הג"פ הי' הראיה בשעת תשמיש א"כ בלא בדקה כיון שי"ל שהדם היה מקודם נהי שח"ט מסייע שהיה בשעת תשמיש מ"מ כיון שיש דם לפניך ונהי דחזקה דמעיקרא עדיף מ"מ ל"ח בירור ול"מ בד"נ א"כ ה"ה דל"ח וסת דוסת אינו נקבע רק בדבר ברור:
אך כ"ז א"נ דאיסור דרדמ"ת הוא מדין וסת אבל א"נ כמ"ש החו"ד דהוא חולי הממלאה ונופצת א"כ אזדא ד"ז. והנה החו"ד כ' דלענין חולי הממלאה ונופצת אם הדם בא מהמקור צריכה לראות בכל האצבעות ובשפופרת ג"כ אך אם הוא מדין וסת י"ל דאין כל האצבעות שוות ושפופרת ל"ד לאצבע הבעל מש"ה ע"י שפופרת נתברר רק דאינו מהמקור מחמת חולי אבל עדיין יש חשש שמא הוא מהמקור מחמת וסת והא דלא ראה בשפופרת לפי של"ד לאצבע. ועפ"ז א"ש הא דפריך הש"ס ותבדוק בבעל א' ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות ולשיטת רש"י הקושיא דיועיל בדיקה ולא א"ש התירוץ ונדחקו המפורשים דלפי שיש לה היתר לבעל ב' אין מתירין הבדיקה והעיקר חסר מן הספר:
ולפ"ז א"ש דאין כל האצבעות שוות היינו הכונה דשפופרת ל"ד לאצבע א"כ ל"ח בירור ע"י בדיקה. ולפ"ז דבאמת החשש דמחמת חולי הממלאה ונופצת אזדא ע"י שפופרת דאינו מהמקור רק שיש חשש מחמת וסת וכיון דליכא חשש רק מחמת וסת א"כ שפיר בלא בדקה ל"ח רדמ"ת כיון שי"ל שהדם היה קודם תשמיש וחזקה דאיתרע ל"ח בירור שוב ל"מ לקבוע עי"ז וסת דוסת ל"ח רק בדבר ברור. נשמע דעכ"פ בראתה ג"פ בלי בדיקה עכ"פ מועיל בדיקה בבעל הא'. ולפ"ז א"ש הכא דנקט משמשת פ"א וב' וג' וקשה אמאי לא מצטרף הראשונה וע"כ דהיה בלי בדיקה א"כ ע"כ דשאר הביאות הי' בבדיקה ושפיר ס"ל לרש"י דבבעל הא' ל"מ בדיקה וז"ב. ועפ"ז י"ל שיטת הראב"ד ז"ל שכ' דבזה"ז שהחמירו בחומרא דר"ז דטיפת דם כחרדל יושבת ז"נ ל"מ בדיקת שפופרת ודבריו צע"ג. כמו שהעיר הנוב"י והח"ס והארכתי בזה:
ועפ"ז י"ל דהנה באיסור דין דרדמ"ת יש ב' חששות אן משום חולי הממלאה ונופצת ובזה יש חשש איסור ד"ת ב) לפי שקבעה וסת למעשה התשמיש ע"י חימוד ולא הוי רק איסור דרבנן דהוי וסת גרוע וחוץ לזה באשה שיש לה וסת א"נ דקבעה וסת למעשה התשמיש א"כ יהיה סתירת וסת הראשון א"כ חזקת הוסת מגלה שהיה דם צדדין ול"ש לומר דהוי נגד הרוב דאם בא בסיבת התשמיש יוכל להיות שמחמת חיכוך נגעה בצדדין כמ"ש בהג"ה אמ"ב וגם כמ"ש כמ"פ דאם אבר התשמיש היה בפנים חשיב כלקח במקום הקביעות א"כ מכח חזקת הוסת אזדא לה החשש דרדמ"ת אך החולקים על המרדכי ס"ל דעכ"פ יש חשש דממלאה ונופצת אך ע"י בדיקת שפופרת נסתלק עכ"פ החשש דממלאה ונופצת כמ"ש בחוו"ד סי' קפ"ז דבזה צריכה לראות בשפופרת ג"כ ורק שי"ל דנשאר חשש דוסת כמ"ש החוו"ד ובזה אין ראי' מבדיקת שפופרת די"ל דבשפופרת ליכא חימוד שוב לענין זה כיון דברוב נשים שיש להם וסת ליכא חששה זו א"כ גם במיעוט נשים שאין להם וסת ונשאר חשש דראתה מחמת וסת התשמיש ובזה אין ראי' מבדיקת שפופרת מ"מ כיון דחשש וסת גרוע הוי רק דרבנן וברוב נשים ליכא חששה זו א"כ בשביל מיעוט נשים ל"ג איסור אחר בדיקת שפופרת. ובזה י"ל שיטת רש"י דס"ל דבאשה שאין לה וסת יש לחוש מחמת חשש חימוד של וסת דבזה אין ראי' מבדיקת שפופרת מש"ה ל"מ בדיקה בבעל ראשון אבל באמת באשה שיש לה וסת מודה רש"י דמהני בדיקה בבעל ראשון דלענין חשש דממלאה ונופצת מהני הבדיקה ולענין חששא דוסת שוב חזקת הוסת מגלה שהוא דם צדדין וכן כ' בשו"ת ח"ס סי' ק"ס דבאשה שיש לה וסת מהני בדיקה בבעל ראשון. יצא דאם לא היה ראי' מחזקת הוסת דלא קבעה וסת אחר לא הי' מועיל בדיקת שפופרת כקושית החוו"ד והנה בהא דחומרא דר"ז כ' כמ"פ לפי שאין בקיאין בין ימי נדה לימי זיבה ותמיד יש לספק שמא ע"ע הי' ימי זיבה ועכשיו מתחיל תחלת נדה וגם שמא עומדת בימי זיבה הסותרת וגם על טיפה אחת צריכה ז"נ כמ"ש בב"י סי' קפ"ג:
ונודע דלדינא דהש"ס לא היתה קביעת וסת לא בימי נדה ולא בימי זיבה. אך עכשיו כ' הרמב"ן דקובעת וסת אף בימי נדה וזיבה דשמא תחלת ראיתה היה בימים שא"ר לקביעות וסת ועכשיו תחלת נדה הוא ועי' בס"ט ובחוו"ד סי' קפ"ד וסי' קפ"ט. נשמע דעכשיו לפי שאין בקיאין בין ימי נדה וזיבה כל הוסתות הם רק לחומרא אבל לקולא ל"מ דשמא הי' ראיה זו בימים שא"ר לקביעות וסת א"כ שפיר כ' הראב"ד דעכשיו יש חשש ברדמ"ת שמא קבעה וסת למעשה התשמיש ואין לומר דחזקת הוסת מגלה שלא קבעה וסת אחר ז"א דעכשיו שנוהגין חומרא דר"ז ע"כ לפי שאין בקיאין בין ימי נדה לימי זיבה א"כ כל הוסת הם רק לחומרא אבל אין לצמוח מזה קולא א"כ שוב ל"מ בדיקת שפופרת דנהי שנסתלק החשש דממלאה ונופצת מ"מ נשאר חשש דראתה מחמת וסת התשמיש היינו ע"י חימוד ובזה אין ראי' מבדיקת שפופרת דבשפופרת ליכא חימוד וא"ש שיטת הראב"ד ע"נ וז"ב בס"ד:
נחזור להנ"ל די"ל דהיכי דהוחזקה בביאת של היתר אף בבעל אחר מ"מ ל"ח כלל רדמ"ת ואף א"נ דאין חילוק מ"מ בלא בדקה חוץ מזה שדעת הראב"ד דהראיה לא מצטרף ולפמ"ש המנ"י כ"ע מודים כן ואף א"נ דלא כדבריו מ"מ כבר כ' דביש לה וסת שלא בשעת וסתה בודאי יש להקל בשימשה בלי בדיקה לתלות שהי' הדם קודם תשמיש ובפרט בהוחזקה בביאת של היתר בודאי עכ"פ בלא בדקה דתולין שהי' מקודם. יצא דבנ"ד יש כמה צדדי היתר כיון שכבר הוחזקה בביאת של היתר בבעל הא' מכמה שנים. ויש לה וסת קבוע ולא בדקה א"ע בב' פעמים הראשונים בודאי י"ל ולסמוך שהי' הדם קודם תשמיש דיש ב' חזקות נגד הח"ט היינו דהרי דם לפניך וח"ה לשמש א"כ בודאי י"ל אשיטת הראב"ד ולא נשאר רק ראיה ג' שהיה בבדיקה וכ"ז שלא הוחזקה ג"פ עדיין ליכא איסור ויש עצה שלא לשמש בליל טבילה כמפורש בש"ע וגם קודם שתתחזק י"ל ארופא שאומר שנתרפאה ואף שאמרה שהרגישה כאב בשעת תשמיש מ"מ י"ל שהיה הדם מקודם והכאב הי' מתשמיש לחוד דהא כאב לא מגלה על דם דהא כאב אינו כמכה ואף אי היתה אומרת שהרגישה בשעת תשמיש מ"מ י"ל שהרגשת שימוש הי' כמפורש בש"ס ונודע מחלוקת הפוסקים אי הכונה בש"ס שבאמת לא הרגישה רק דתולין שטעתה בהרגשת שימוש או דהפי' שאומרת שהרגישה ורק בנמצא לאח"ז אמרינן שהי' הרגשת שימוש עי' בשב"י ובכו"פ ובס"ט סי' קפ"ג וסי' ק"צ עכ"פ כלם כ' דאף דאמרינן שטעתה בהרגשת עד או שמש זה רק היכי דידעינן שבא בשעת בדיקה או בשעת תשמיש אז מכח חזקת דם שבא בהרגשה תלינן שטעתה בהרגשת שמש אבל היכי דאיכא למיתלי במידי באמת תולין דלא הי' הרגשה. ועי' ביו"ד סי' ק"צ בט"ז ס"ק כ"ג וס"ק כ"ט ומשמע דבאיכא מה לתלות אמרינן שלא היה הרגשה ועיי"ש בס"ט שכ' דבעד שא"ב וטחתו ביריכה אף במקום שיוכל ליפול שמה מהמקור מ"מ טהור ומצרפין ס' שמא לא ארגשה ועי' בס"ט ריש סי' ק"צ שכ' דאף א"נ כשיטת התה"ד דבארגשה ובדקה ולא מצאה כלל טמאה זה רק הרגשת פתיחת המקור דזה מורה על דם אבל הרגשת זיבת דבר לח ובדקה ולא מצאה כלל טהורה דזה אינו מגלה שהיה דם רק דביש דם וגזה"כ דבעי הרגשה אמרינן דזה חשיב הרגשה:
יצא דהרגשת זיבת דבר ל"ח אינו מברר שבא דם בשעת הרגשה זו ובפרט שיש לתלות בהרגשת שמש בודאי יש לתלות מכח הח"ה שהי"ל לתלות שהדם בב' תשמישי הראשונים הי' מקודם תשמיש ובפרט שלא הרגישה רק צער וכאב בודאי י"ל דהי' מקודם תשמיש ובפרט שיש לה וסת א"כ יש לנו שיטת הראב"ד ולפי הבנת המנ"י בלא בדקה לכ"ע אינו מצטרף ובפרט באשה לה וסת והי' ח"ה בבעל ה"א בודאי בלא בדקה יש להקל ועיין בשו"ת ח"ס סי' קס"ד שמביא כונת הנוב"י בסי' פ"ז לסמוך אדעת הראב"ד וגם הח"ס סומך א"ע אדעת הראב"ד עכ"פ אחר שכבר שימשה ג"פ שלא נחשוב רק ב"פ ולסמוך ארופא. ואף שמפורש ברמ"א סי' קפ"ז וא"ח בין ראתה מיד אחר הנישואין או נתקלקלה אח"כ י"ל דמיירי בשימשה בבדיקה אבל בלא בדיקה נלענ"ד לכ"ע בהוחזקה בביאת של היתר ל"ח רדמ"ת. יצא דבנ"ד יש עמוד גדול לסמוך ושלא לצרף ב' ראיות הראשונות ול"ח רק כראתה פ"א בליל טבילה דצריכה לפרוש ליל טבילה שניה ואם לא תראה שוב תהי' מותרת ואף דלשיטת החוו"ד אסורה שוב לעולם לשמש בליל דטבילה אך לדעת הס"ט קודם פעם הג' אין תולין בסיבת התשמיש רק דצינת הטבילה לחוד גרמא ובתשו' הארכתי בזה עכ"פ יש צד היתר. עוד י"ל בשריותא דהך אשה כיון שהראיות הי' בליל טבילה י"ל דרק התשמיש של ליל טבילה גרם הדם די"ל דצינת הטבילה וחימוד גרם ראיית הדם וכדמצינו דאם ראתה בליל טבילה צריכה לפרוש ליל טבילה שניה ולשיטת הס"ט אף אי ראתה בליל טבילה שלא ע"י תשמיש מ"מ צריכה לחוש לליל טבילה והטעם שי"ל שקבעה וסת למעשה הטבילה דטבילה חשיב כוסת הפיהןק דהא וסת הבאה מחמת אונס אינה חוששת בפ"א ועכ"פ כיון דרדמ"ת הוא דרבנן י"ל ולתלות הראיה בליל טבילה דהא אם ניתלו שהחשמוש גרם א"כ הוי לי' וסת הבאה מחמת אונס ול"ש וראי' דאין לו דין קביעת הוסת לדעת הנוב"י א"כ יותר יש לתלות דהטבילה גורם דזה חשיב וסת גמור וכמ"ש הס"ט דאם יש חשש ב' וסתות יותר תולין בוסת הפלגה מבשאר וסתות ויותר תולין בוסת החודש מבוסת הדילוג ה"ה הכא דיותר יש לתלות בוסת הטבילה דהוי וסת גמור מלתלות בוסת התשמיש דהוי רק וסת שא"ק:
והנה בתשו' זה זמן כביר העירותי דניתלי בליל טבילה דהואיל דליל טבילה בלא"ה אסורה שוב הוי כמו דבדרבנן אמרי' איסור לתוך איסור נפל. וכ' עפמ"ש החוו"ד דאם על האיסור יתחדש איסור גדול הייני מדרבנן לד"ת שוב לא תלינן דשייך מאי חזית דמקלקלת לי' וא"כ הכא א"נ רק דהתשמיש גורם א"כ יהי' רק וסת הבאה מחמת אונס ולא יהי' רק איסור דרבנן אבל א"נ שהטבילה גורם א"כ בליל טבילה יהי' סמוך לוסתה אסור מה"ת ול"א שאני אומר. אך כעת נ"ל דאדרבה יותר יש לחוש דהטבילה גורם דהוי וסת גמור ובשלמא לדעת החוו"ד אדרבה טבילה חשיב כמו וסת דקפיצה ותשמיש חשיב וסת גמור אבל לשיטת הס"ט טבילה חשיב וסת גמור ויש לתלות בו. ונודע דעת המנ"י דאם ראתה ג"פ בלילה טבילה אף דלא הי' תשמיש של היתר בנתים מ"מ מותרת לשמש בליל ב' של הטבילה וי"ל סברתו כנ"ל דס"ל כדעת הש"ך דוסת ע"י תשמיש חשיב כאונס א"כ יותר יש לתלות בליל טבילה דהוי וסת גמור. והנה כמ"פ חלקו על המנ"י עיין ס"ט וחוו"ד ובשו"ת נוב"י מהד"ת סי' צ"ב מקשה דניתלי בליל טבילה דהוי ס"ס שמא מצדדין בא ושמא הטבילה גורם וכ' דאם לא תראה שוב נתיר אף בליל טבילה דניתלי להיפוך שמא התשמיש גרם וע"כ דנתרפאה וא"כ הוי ס"ס דסתרי אהדדי. ועפ"ז י"ל ג"כ קושית המפורשים דאמאי בראתה בכשיעור דכדי שתושיט מוחזקת ברדמ"ת נימא הואיל דעכ"פ יש ס' שמא אחר תשמיש בא והראי' דא"ח רק א"ת למ"ד דל"צ ב' חתיכות וא"כ לענין איסור על בעלה הוי סד"ר:
ונ"ל עפמ"ש החוו"ד דבאם רואה אחר תשמיש אסורה לשמש ב' תשמישין בלילה אחת דכיון דאין הראיה מובלע בתוך הקפיצה אסורה לשמש עד סוף העונה. וא"כ הוי ס' דסתרי דתחילה נתיר לשמש ונאמר דאחר תשמיש בא הדם ואם לא תראה שוב נרצה להתיר אותה ב' תשמישין בלילה אחת דנימא דמעיקרא בא הדם בשעת תשמיש וע"כ דנתרפאה והיכי דסתרי ל"מ סד"ר וז"ב:
אך מ"מ מסיק שם הנוב"י דאם יש לתלות בבתולים אך דאינה מרגשת כאב אף דקשה להתיר מכח זה עכ"פ מצרפין ההיתר דליל טבילה וא"כ הכ"נ דיש כמה צדדי היתר א' דוש לה וסת ולדעת המרדכי מותר וגם דעכ"פ מרגשת כאב ואף דכאב אינו כמכה מ"מ עכ"פ לענין כתמים דרבנן מהני כאב כמכה ועיין שו"ת ח"ס סי' קנ"ח דמביא דעת הרדב"ז דמצרף היתר דמרגשת צער וכאב לענין רדמ"ת ובפרט דב' תשמישין הראשונים הי' בלי בדיקה ויש היתר גדול עפ"י שיטת הראב"ד ובודאי כל הני היתרים עדיפי מההיתר דדם בתולים בלי הרגשת כאב ושוב מועיל ההיתר דס' צדדין וס' טבילה גורם ועיין שו"ת ח"ס סי' קפ"ג שמצדד הרבה בההיתר דניתלי בליל טבילה ומצרף שם ההיתר דיש לה וסת עם שהי"ל תשמישין של היתר. א"כ בנ"ד שייך ההיתר דהוחזקה בביאת של היתר ונהי שהי' בבעל אחר מ"מ כ' לעיל דחשיב ח"ה דלחומרא ל"א אין כל האצבעות שוות ושוב היכי דאין לתלות השינוי מחמת הרשות שפיר מחזיקין מרל"ר וגם יש לה וסת וגם דהרגישה כאב וי"ל לענין איסור דרדמ"ת דקיל י"ל כאב כמכה והעיקר די"ל שכבר הי' הדם קודם תשמיש א"כ בודאי יש לתלות בליל טבילה וי"ל דמותרת לשמש בליל ב' של הטבילה ועכ"פ יכולה לסמוך ארופא כיון דלא נתחזקה עדין לראות בכל התשמישין להתיר השימוש בליל ב' של הטבילה וגם בבדיקה קודם תשמיש ואחר תשמיש דעכ"פ חשיב נולד ריעותא ול"ג ממצאה במופלג מתשמיש שכ' החוו"ד דאף באשה שיש לה וסת מ"מ צריכה פ"א לשמש בבדיקה א"כ יש לנו כמה צדדי היתר:
עוד י"ל בנ"ד הואיל שכבר דרשה ברופאים ולפי"ד הרופאים שנתרפאה ותולין סיבת הדם מחמת כי לא הי"ל בנים מבעל ראשון קצר המקום להכניס שם האבר ומחמת שהולך בדוחק מחכך הרבה ומוציא דם ועי"ז מרגשת הכאב ובאמת עפי"ד הרופא א"א לאסור דאינו אומר אי החיכוך מוציא דם מהמקור שמא הוא מצדדין אך מ"מ עתה מחליט שכבר נתרפאה אך י"ל דאחר שנחזקה באיסור י"ל דרופא נכרי א"נ כמ"ש דהרופא לא משוי רק לס' ורק בפק"נ ס' פק"נ נמי דו"ש אבל הכא א"י להגיד רק על כוללת העולם שיוכל להיות במציאות שע"י סיבה כזו מביא דם ובזה תתרפא אבל על גוף פרטי א"י לדון דאיכא גופא דלא מקבלי סמא ועיין בח"ס שהאריך בזה. ואף דלכאורה הי' אפ"ל דכיון דעכ"פ הרופא משוי לס' א"כ רדמ"ת דהוי רק איסור דרבנן ניתלי להקל מ"מ ז"א דחוץ מזה דדעת החמ"ח בסי' קי"ט דרדמ"ת הוי ד"ת וכ' הח"ס שאפשר לצמוח מזה איסור כרת היינו אי תרגיש באמצע תשמיש והוא יפרוש באבר חי. גם כיון שכבר הוחזק איסור דרדמ"ת רק שס' שמא נתרפאה א"כ הוי לי' סד"ר נגד ח"א ואזלינן לחומרא אבל לעולם י"ל דעכ"פ דיבור הרופא עכ"פ משוי לס' ועיין שו"ת ח"ס סי' קע"ה שהאריך בזה ועכ"פ דיבר הרופא לס' יחשב ועיי"ש בסי' קנ"ח שצירף ג"כ קצת עפי"ד הרופא ונהי שכ' דאין להקל מטעם סד"ר נגד ח"א אך הכא דיש עוד כמה ס' להקל ולומר שלא התחיל האיסור שפיר עכ"פ ל"ח ח"א וכמש"ל שחזקה אינו רק בדבר ברור א"כ יש לסמוך אדיבר הרופא דמשוי לס' ול"ש לומר דהוי ח"א דעכ"פ אינו דבר ברור שהתחיל האיסור ועיין בס"ט שמביא דברי הרדב"ז דאם כל ימי' שימשה בלי צער ועכשיו בצער יש לסמוך ארופא ומותרת לשמש פ"ד. כללו של דבר דבנ"ד יש כמה צדדי היתר. א) שיטת המרדכי דביש לה וסת שלא בשעת וסתה ל"ח כלל רדמ"ת. ב) שי"ל לענין רדמ"ת דרבנן מהני כאב כמכה וכיון שהרגישה צער בשעת תשמיש י"ל דאינו מהמכה. ג) הואיל שהוחזקה בבעל הא' בביאת של היתר ולפמ"ש הוי כהוחזקה בבעל זה בביאת של היתר ויש בזה דעות להקל. ד) הואיל שב"פ לא בדקה א"ע קודם תשמיש א"כ דעת הראב"ד להקל ולשיטת המנ"י היכי דלא בדקה כ"ע מודים דאין הביאות מצטרפות. ובפרט ביש לה וסת כ' לעיל דאף הש"ך מודה שהראיה שהי' בלי בדיקה אינו מצטרף וגם בהוחזקה בביאת של היתר לכ"ע הראיה שהי' בלי בדיקה אינו מצטרף כמש"ל. ה) מצד שי"ל דליל טבילה גורם ובכה"ג מכל הני היתרים עדיפי מההיתר דדם בתולים דמצרף בשו"ת נוב"י סי' צ"ב ובשו"ת ח"ס סי' קפ"ג עם היתר דליל טבילה והח"ס מצרף היתר זה לשאר היתרים. ו) מצד דיבר הרופא דמשוי עכ"פ לס' ונהי דאין להקל בדרבנן מטעם ס' דהוי נגד ח"א:
אבל בצירוף כל הנ"ל א"כ הוי לי' ס"ס בדרבנן דמהני אף נגד ח"א. ובפרט דעכ"פ מחמת כל הני ס' עכ"פ ל"ח ח"א גמור דחזקה בעי דבר ברור וכיון דליכא בירור שהתחיל האיסור שוב י"ל עפי"ד של הרופא דמשוי עכ"פ לס' ולהקל מטעם סד"ר. ובפרט שהוא מקום עיגון דקשה גירושין ואף דהכא אפשר בבדיקה דאף לשיטת רש"י מהני הכא בדיקה בבעל ראשון. א) מחמת שהרגישה צער וכאב מפורש בש"ע דמהני בדיקה. ב) כיון די"ל מקודם התשמיש בא כ' לעיל דע"י בדיקה בודאי מותרת. ג) עפי"ד הרופא שאומר שנתרפאה עכ"פ מהני בדיקה אף בבעל ראשון וכמ"ש בשו"ת ח"ס סי' קע"ה בשם שו"ת עבוה"ג. עכ"ז גם הבדיקה קשה מאד ע"כ נלענ"ד להלכה דעכ"פ לע"ע מותרת עוד לשמש פ"א אך לא תשמש בליל טבילה ורק בליל שניה של הטבילה וג"כ רק אם תבדוק א"ע לפני תשמיש ואחר תשמיש אולי יעזור הש"י שתתרפא מחוליה והש"י יצילנו משגיאות. אך ת"ל נתרפאה האשה ויצא דברינו בהיתר כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא:
באעה"ח ג' פנחס תרנ"ט לפ"ק פה ראדאמישלא. הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל