מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן כא
להרב החו"ב המפורסים וכו' מוהר"צ הירש נ"י בן כמח"ו הה"ג אבד"ק זאטאר ז"ל וכעת הוא הרב הגדול אבד"ק זאטאר יע"א:
בדבר שאלתו בעיר קטנה הי' בית א' שייך לבעה"ב א' וקנו ממנו בית זה לבהמ"ד והתפללו שמה כמה שנים וזה איזה שנים אשר הבהמ"ד צריך תיקון ולא הי' ידם משגת וכעת נשרף בית ההקדש ויש מקום חרוב אשר מקודם הי' נבנה עלי' בהכ"נ ועומד חרוב כמה שנים ועושים שמה דברים בזוים ורצון אנשי העיר לעשות על מקום בהכ"נ החרוב בהמ"ד חדש ומבהמ"ד הישן רצונם לעשות בית הקדש לעניים על לינת לילה וטהרת מתים ר"ל ונפשם בשאלתם אי מותרין לשנות מהבהמ"ד על בית הקדש זה תורף שאלתו:
הנה מקור הדברים בש"ס מגילה דכ"ו בני העיר שמכרו בהכ"נ לוקחין בדמיו תיבה ושם בש"ס ל"ש בהכ"נ של כפרים אבל בהכ"נ של כרכים א"י למכור ויש בזה איזה שיטות בטעם דבשל כרכים א"י למכור י"א משום דרבים סייעו בבנינו ושמא הוא אינו מסכים במכירה ויצא לפ"ז דאם ידעינן דבני העיר בנאו מכיסם שפיר יכולים למכור דנהי דהרשו לכל העולם להתפלל בו מ"מ לא הקנו להם חלק בגוף הבהמ"ד ול"ח אנשים שאינם מבני העיר בעלים של בהכ"נ וי"ל דהוי כהא דמפורש בש"ס יומא ד"נ די"ל דשאר כהנים נהי שמתכפרי בדם הפר מ"מ רק מקופי' מתכפרי והבעלים הוא רק כה"ג לחוד דמתכפר מקביעתא הכ"נ עיקר הבעלים הם בני העיר ורק שנותנים רשות גם לאנשים שאינם מבני העיר להתפלל שמה ויש עוד שיטה דאף אי בנאו על הוצאות בני העיר מ"מ בבהכ"נ של כרכים א"י למכור והסברא י"ל או דנימא דהקנו לכל המתפללים חלק בגוף הבהכ"נ ויש להם חלק בגוף הבהמ"ד וכמו דאמרו בש"ס שם די"ל דכהנים מקביעתא מתכפרי והוי קרבן השותפין ואינו עושה תמורה ואי דתיקשי במה נקנה להאנשים שלא נתנו מעות חלק בבהמ"ד י"ל דנקנה במה שהתפללו בו דנודע שיטת הט"ז בסי' קצ"ב דמקומות של בהכ"נ נקנה בהילוך דהוי כשביל של כרמים ועיין בקצה"ח סי' קפ"ט שכ' דכל השוכר מקום נקנה בשימוש ועיי"ש בנה"מ שכ' דלענין שיהי' חשיב חצירו שיוכל לקנות ע"י בעי שיהי' לו קנין בגוף הקרקע ול"מ לזה שימוש עכ"פ בבהכ"נ דאין לו קנין רק לענין שיהי' שרי להתפלל בו נקנה בשימוש:
ובאמת י"ל דנודע דעת האגודה דמצא דבר בבהכ"נ זכה בו ול"א שיקנה החצר להקדש דאין יד להקדש ובקצה"ח סי' ר' העיר בזה דהא בהכ"נ מיקרי חצר השותפין וכ"א יוכל לקנות ע"י עיי"ש מה שהעיר מאה"ע סי' נ' ולפ"ז א"נ דיוכל לקנות ע"י בהכ"נ היכי דמזכין לו ע"י חלקו מ"מ כ"ז מי שנתן וסייע בבנינו דהכסף עושה לו קנין בגוף הקרקע שפיר יוכל לקנות ע"י אבל מי שלא סייע בבנינו נהי שנתנו לו רשות להתפלל בו וי"ל דהקנו לו חלק בבהמ"ד מ"מ לא עשה בו חזקה רק ע"י שימוש נקנה לו ובזה כ' הנה"מ דל"ק לי' רק לענין שימוש אבל א"י לקנות ע"י ושוב שפיר אין לו קנין ע"י חצר בהכ"נ וז"ב. נחזור להנ"ל די"ל אף מי שלא סייע בבנינו מ"מ הקנו להם בני העיר חלק בבהמ"ד:
אך מדברי הרשב"א משמע דהטעם דאמרי' דהקנו גוף הבהמ"ד לשמים והוי כהקדש דסילקו כוחם לגמרי מהזכות שהי' להם שסייעו בבנינו והוי של הקדש וכ"א משתמש רק בשל גבוה ול"ח כלל של בעלים והוי כמו שמפורש בש"ס קידושין המקדש בחלקו א"מ דחשיב ממון גבוה ועיי"ש בתוס' שכ' דנהי דבקידושין מהני הנאה לחוד מ"מ בעי שיהי' הנאה מדבר שלו ועיין ש"ס ביצה דכ"א דשלמי נדבה ל"ח א"נ לפי שמשולחן גבוה קזכי א"כ בכה"ג שום איש א"י לקנות ע"י החצר. ולפ"ז י"ל דברי האגודה שכ' הטעם דמצא דבר בבהכ"נ זכה לפי שאין חצר להקדש והקשה הקצה"ח דהא בהכ"נ הוי חצר השותפין ומהני בי' הקנין ועיין בקצה"ח סי' ר"ס שכ' די"ל דל"מ בחצר השותפין קנין במציאה ועיי"ש בנה"מ:
א"כ י"ל דהאגודה מיירי בבהכ"נ של כרכים דל"מ מכירה והסברא כ' ברשב"א מגילה שם דהבעלים בעצמם סילקו כוחם מהזכות שהי' להם בגוף הקרקע והקנו אותו לשמים שכל באי עולם יוכלו להשתמש בהקדש זה א"כ שפיר בכה"ג ל"ח כלל של שום אדם אבל פשיטא דשום איש אין לו קנין ע"י חצר בהכ"נ זה רק הי' הו"א דגוף ההקדש נקנה ע"י החצר ע"ז כ' האגודה דאין חצר להקדש וכמ"ש בתוס' ב"ב דע"ט אבל בהכ"נ של כפרים שפיר מיקרי חצר השותפין ויש להם קנין ע"י הבהכ"נ בתורת חצר. יצא דא"נ דעיקר הטעם בשל כרכים דאינו נמכר לפי שאחרים סייעו בבנינו ויש להם חלק בגוף הקרקע א"כ י"ל שכ"א יוכל להיות לו זכות ע"י חצר בהכ"נ. אבל א"נ דגם מי שלא סייע בבנינו מ"מ ל"מ המכירה היינו באם רק בני העיר בנו מכיסם אפ"ה א"י למכור י"ל בזה ב' טעמים א) דהקנו לאחרים ג"כ חלק בהקרקע והוי כמו שאמרו בפר של כה"ג דכל הכהנים מתכפרי מקביעתא. אך אכתי יש חילוק דאותן שנתנו מעות לבנינו יש להם חלק בגוף הקרקע ויוכלו לקנות ע"י חצר בהכ"נ אבל מי שלא סייע בבנינו דאין לו קנין רק ע"י השימוש בכה"ג אין לו קנין בגוף הקרקע וא"י לקנות ע"י החצר כמ"ש הנה"מ ובחי' הבאתי ראי' לזה מרש"י ב"מ דמ"ח ע"ב. ושיטת הרשב"א מוכח דהטעם דגם בני העיר סילקו כוחם מגוף הקרקע והוי לגמרי כשל הקדש ומש"ה מוכח שם בש"ס דס"ד דלא יהי' מטמא בנגעים והוי כמ"ש כמ"פ דאם א' כותב ס"ת והקדישו לציבור לא קיים מצות ועתה כתבו לכם דכיון שמסרו לציבור ל"ח שלו ומיושב שפיר שיטת האגודה דבבהכ"נ הוי לגמרי של הקדש ול"ח חצר השותפין וז"ב:
עוד טעם ג) כ' התוס' דמש"ה בהכ"נ של כרכים ל"מ מכירה לפי שחמירא קדושתו. ויצא דלטעם זה עכ"פ עיקר בהכ"נ הוא של בני העיר ויוכלו לקנות ע"י חצר בהכ"נ דהוי כחצר השותפין רק דל"מ מכירה להפקיע קדושתו והסברא כמ"ש הר"ן דעיקר הטעם דקדושת בהכ"נ אינו רק מדרבנן ומהני פדיון שיתפשט הקדושה של בהכ"נ אדמים דהוי רק כקדושת דמים ופקעה ע"י פדיון והדמים קיל יותר ופקע בכדי א"כ בקדושה של רבים חמיר וא"י אף ע"י פדיון. נחזור להנ"ל דשם דש"ס א"ר ל"ש שנא מכרו זט"ה במעא"ה אבל מכרו זט"ה במעא"ה אף למישתי בי' שכרא ח"ד ופי' כמ"פ דעי' זט"ה במעא"ה פקעה הקדושה מהבהכ"נ ומן הדמים. עתה נדבר מגוף הדין המפורש בש"ס ל"ש שלא מכרו זט"ה במעא"ה אבל מכרו זט"ה במעא"ה אף למישתי בי' שכרא ש"ד דעת כמ"פ דהפי' במתני' בני העיר שמכרו היינו זט"ה שמכרו ממכר אך עכ"פ הדמים א"י מקדושתן וזה כוונת הש"ס ל"ש שלא מכרו במעא"ה היינו אם בני העיר א"י ממכירתן נהי דמהני מכירתן דאמרי' מסתמא גם ע"ז נתמנו שיוכלו למכור בהכ"נ אבל מ"מ לא להפקיע הקדושה לגמרי אבל בעשו בידיעת הצבור ולא מיחו אף אם המיעוט מוחין מהני מכורה לגמרי אף להפקיע הקדושה מהדמים. אך דעת הר"ן דהכונה בש"ס הייני במתני' דבני העיר שמכרו שלא מדעת זט"ה נהי דמהני מכירתן מ"מ א"י להפקוע הקדושה מהדמים ואפ"ה כ' הר"ן דאם זט"ה מכרו שלא מדא"ה מ"מ מהני מכירתן רק דבעינן עילוי בדמים ומביא ראי' מדברי הירושלמי ז' מבני העיר כבני העיר כי אנן קיימנין בסתם ופי' הר"ן ד"ז מבני העיר כעיר היינו שזט"ה יש להם כח כמו בני העיר לבדן שמכרו דמהני רק שבעי עילוי בדמים ה"ה במכירת זט"ה וקמ"ל דל"ת שזט"ה לא נתמנו ע"ז שיוכלו למכור בהכ"נ קמ"ל דסתמא אף ע"ז נתמנו. ולהמפורשים דס"ל דהפי' במתני' בזט"ה שמכרו נשמע דמהני מכירת זט"ה אף בלי ידיעת העיר רק דבעי עילוי בדמים. ואף למ"ש הר"ן דהפי' במתני' דבני העיר ממש שמכרו מ"מ ס"ל דלפי פי' בירושלמי דזט"ה לבדן שמכרו מהני מכירתן. אך הרשב"א פי' דג' חלוקים בדבר דמתני' מיירי במכרו שלא בהסכמת זט"ה דנהי דמהני מכירתן מ"מ בעי עילוי בדמים וזט"ה שמכרו ל"מ מכירתן כלל אף להפקיע מאותו קדושה ואך זט"ה במעא"ה או להיפוך מהני מכירתן לגמרי וכ"ה שיטת המרדכי ב"ב שהביא שם שיטת ר"ת דהא דיכולין ציבור להסיע על קצתן הייני אי נעשה הדבר מדעת כולן אבל א"י לכוף ליחיד לקבל תקנתם וראבי"ה ס"ל דט"ה יכולין לתקן כ"מ אלא שעומד לנגדו מה שמפורש בש"ס אבל בכרכים ל"מ מכירה וכונת הקושי' דשיטת הראבי"ה הוא כשיטת רש"י דאף מי שלא סייע בבנינו מ"מ אם מתפלל בו א"י למכור בלי דעתו וע"כ לפי שבני העיר הקנו הדבר לכל מי שמתפלל בו שיהי' לו חלק בבהמ"ד ועפ"ז הקשה דכיון שכבר מינו עליהם זט"ה ונתנו להם כח אף ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ מאי מכר ראשון לשני כל זכות שהי"ל וכיון שכבר קבלו ט"ה כח זה שיוכלו למכור בהכ"נ א"כ וכי עדיף כח זה של המקבל מתנה מכח הנותן. וכ' דאם באמת בעת מינוי הי' מפרשין שממנין אותו ע"ד מכירת בהכ"נ אז אף בהקנו זכות הבהמ"ד לאנשי העולם מ"מ לא יגרע עי"ז כח זט"ה רק בסתם אמרי' דלא מינו אותם רק אדעתא שיוכלו לעשות שאר תקנות אבל ע"ד מכירת בהכ"נ ע"ז לא הי' המינוי ורק במכרו אח"כ והי' בידיעת בני העיר ולא מיחו אז אמרי' דהסכמה הוי כשתיקה א"כ שוב אם הוא של כרכים ל"מ המכירה דאנשים שאינן מבני העיר א"י מהמכירה שיאמרו שמסכימין על המכירה וכיון דמינוי הראשונה לא הי' ע"ז ל"מ מכירה עכ"פ נשמע דסתם מינוי לא הי' ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ י"ל דבמכרו שלא בדא"ה ל"מ המכירה כלל והכונה בירושלמי מה אנן קיימנין בסתם הייני בזט"ה בסתם נתמנו אד"א שיוכלו לתקן אף בלא דא"ה אבל מכירת בהכ"נ בסתם ל"מ שלא בדא"ה אף לענין שיחול המכירה ומכ"ש להפקיע הדמים מקדושתן רק אם הוא בדא"ה ורוב שותקין מהני:
נשמע דזט"ה שמכרו שלא בדא"ה י"ל דל"מ המכירה כלל ודעת הר"ן דהמכירה חל רק שהמעות והחפץ בקדושתיהו קיימי וכמו במכרו בני העיר לבדן ולשיטת הרשב"א כפי המוכח בראבי"ה הובא במרדכי וכפי שפי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ו' דבריו זט"ה שמכרו בלי דא"ה ל"מ המכירה כלל וז"ב. והנה בהא דקאמר הש"ס אבל בהכ"נ של כרכים א"י למכור וכפי השיטת שהבאתי לעיל. ולכאורה הי' אפ"ל דקאי רק אבני העיר לבדן שמכרו כמ"ש במתני' בזה שפיר י"ל דבשל כרכים א"י למכור אף היכי דבני עיר אחרת לא סייע בבנינו מ"מ כיון דבני העיר הקנו לאנשי עיר אחרת חלק בבהכ"נ א"כ חלק של אחרים א"י למכור. אבל באמת י"ל שזט"ה יכולין למכור אף בשל כרכים הייני א"נ דזט"ה נתמנו בסתם אכ"מ אף ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ עכ"פ היכי דבני העיר בנאוהו מכיסם ונהי שהקנו אח"כ חלק לבני העולם מ"מ לא עדיף כח מקבל מתנה מכח הנותן וכיון שהנותן כבר סילק זכותו לגבי זט"ה א"כ אף המקבל א"י לעכב מלמכור ויהי' הכונה בש"ס דהא דבשל כרכים א"י למכור היינו בני העיר לבדן:
א"כ הא דא"ר ל"ש אלא שלא מכרו זט"ה הייני דקאי אתרווייהו הא דמשמע במתני' דל"מ המכירה להפקיע הקדושה מהדמים ובשל כרכים ל"מ מכירה כלל הייני דמכרו בני העיר לבדן אז ל"מ להפקיע הקדושה לגמרי ובשל כרכים ל"מ מכירה אבל זט"ה מהני להפקיע הקדושה לגמרי ואף בשל כרכים מהני מכירה דזט"ה נתמנו אף ע"ז שיוכלו למכור בהכ"נ והוי כהקנו לזט"ה הבהכ"נ ומעות לבנות בהכ"נ א"כ היכי דאחרים לא סייע בבנינו א"כ נהי דהוי כבני העיר סילקו מקצת זכותם והקנו לכל העולם מ"מ לא עדיף המקבל מהנותן ואף שלהפקיע קדושת המעות בעי דעת בני העיר י"ל בשלמא בני העיר שבנאו מכיסם א"כ אף אחר המכירה יש להם חלק בהמעות ואין כח לזט"ה להפקיע קדושה מהמעות רק מרצון אנשי העיר אבל באמת בני עיר אחרת שלא סייע בבנינו רק שנאמר דבני העיר הקנו להם חלק בבהכ"נ. וכבר כ' די"ל במה קנו חלק בבהמ"ד הא בעי כסף או שטר וחזקה רק כ' דלשיטת הקצה"ח והנה"מ לשימוש מהני קנין שימוש אבל באמת אין להם חלק בגוף הקרקע וא"י לקנות ע"י החצר א"כ אי נמכר הבהכ"נ אין להם זכות בהמעות דהא לא הי' להם קה"ג בקרקע רק לשימוש וכיון שנמכר וליכא במה להשתמש שוב אין לו בזה שום זכות ושייך המעות לבני העיר לבדן ומהני מכירה מדא"ה אף להפקיע הדמים מקדושתן. יצא דהיכי דרבים שאינן מבני העיר סייעו בבנינו פשיטא דאף זט"ה א"י למכור אף בדא"ה. רק היכי דלא סייע בבנינו רק בני העיר אז א"נ דבשל כפרים מהני מכירת זט"ה אף בלי דא"ה וע"כ דבסתם נתמנו אף ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ ה"ה בשל כרכים כיון שכבר נתמנו ע"ז שיוכלו למקור בלי דא"ה א"כ הרבים שקנו זכות לשימוש לא עדיף כוחם מבני העיר ומהני מכירת זט"ה עכ"פ שיועיל המכירה ושוב אין זכות בהמעות רק למי שנתן על הבנין ושוב להפקיע קדושת המעות א"צ רק דעת בני העיר:
ובאמת בשה"ג סביב הרי"ף מביא לשון הריא"ז בשם מורו זקינו דזט"ה יכולין למכור אף בשל כרכים והביא דעת הרא"ש דבשל כרכים ל"מ המכירה אף מדעת זט"ה בצירוף דא"ה ואף אי רק בני העיר בנאוהו מכיסם וכ"מ דעת הראבי"ה הובא במרדכי ולפמ"ש דשיטת זקינו של הריא"ז הוא דהפי' בירושלמי דזט"ה שנתמנו בסתם אף ע"ד מכירת בהכ"נ נתמנו וכיון שכן עכ"פ אם אחרים לא סייעו בבנינו ואין להם כח רק מה שנתנו להם בני העיר א"כ לא עדיף כוחם מכח בני העיר ואין לגרע זכות זט"ה אבל שיטת הרא"ש והראבי"ה דבני העיר לא מינו בסתם זט"ה למכירת בהכ"נ ואם ימכרו שלא בדא"ה ל"מ המכירה כלל ורק אם מוכרין בדא"ה הוי כמינוי חדש וכיון שכבר הקנו זכות לאנשים אחרים א"כ ל"מ קבלה מחדש שלהן לגרע זכות אנשים אחרים. נשמע דזב"ז תלוי ולהסוברים דבשל כרכים ל"מ מכירת זט"ה ע"כ דאף בשל כפרים ל"מ מכירת זט"ה בלי דא"ה:
נשמע די"ל דזט"ה לבדן שלא בדא"ה ל"מ המכירה כלל אף לדעת ראבי"ה החולק אר"ת וס"ל דהצבור שמינו זט"ה יכולין לתקן כ"מ אבל עכ"פ בהכ"נ א"י למכור שלא בדא"ה א"כ כיון שהקנו מקצת זכותם לבני עיר אחרת א"י למכור בלי דעתם עכ"פ שיטת רוב הפוסקים דמדינא דהש"ס בבהכ"נ של כרכים א"י למכור אף מדעת זט"ה. ולכאורה קשה אהא דמפורש בש"ע סי' קנ"ג דזט"ה שמכרו לבדן דינו כבני העיר שמכרו דהדמים נשארו בקדושתן ונשמע דעכ"פ חל המכירה אף אי נמכר שלא בדא"ה ומ"מ סיים שם דשל כרכים אינו נמכר אף אי בני העיר בנאו מכיסם וקשה ע"ז כיון שס"ל דזט"ה נתמנו אף ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ היכי דרק בני העיר נתנו הוצאות הבנין א"כ קשה דנהי דהקנו אף לבני עיר אחרת מ"מ לא עדיף זכות המקבל מזכות הנותן. וע"כ מוכרחין לתרץ דטעם הש"ע די"ל דבהכ"נ של כרכים הטעם דחמירה קדושתי' א"כ אף זט"ה א"י לשנות. יצא דבשל כרכים היכי דאף בני עיר אחרת סייעו בבנינו אז אף א"נ דזט"ה יכולין למכור בהכ"נ של כפרים אף בלי דא"ה וע"כ דסתם מינוי הוא אף ע"ד מכירת בהכ"נ אפ"ה בשל כרכים א"י למכור דכיון שבני עיר אחרת סייעו בבנינו המה אין נגררים אחר בני העיר ואחר זט"ה רק אי אחרים לא סייעו בבנינו אז א"נ דזט"ה א"י למכור שלא בדא"ה ע"כ דסתם מינוי לא הי' ע"ז ומש"ה בעי מינוי מחודש הייני במה שעשו בפרסום ושתקו א"כ בני עיר אחרת א"י מזה אבל א"נ שיכולין למכור אף בלי דא"ה ע"כ דסתם מינוי הי' ע"ז א"כ לטעם דהקנו לכ"ע הי' כח להזט"ה למכור רק לטעם דחמירה קדושתי' א"י למכור וזה טעם הש"ע שס"ל דזט"ה שמכרו בשל כפרים אף בלי דא"ה מהני ומ"מ ס"ל דבשל כרכים ל"מ המכירה וע"כ הטעם לפי שחמירה קדושתה. עוד י"ל נ"מ בין הטעמים היכי דבאמת הוא בהכ"נ של כפרים היינו שלא באים בני עיר אחרת להתפלל שמה רק באקרעאי רק איזה מבני העיר שסייעו בבנינו עקרו דירתם למק"א והנה טעם דחמירה קדושתו ל"ש בזה רק עכ"פ שייך טעם הראשון דעכ"פ יש להם חלק בבהמ"ד. והנה בני העיר לבדן י"ל דא"י למכור כיון שהאנשים שעקרו דירתם יש להם חלק אך לענין זט"ה שמכרו אז א"נ דזט"ה לבדן א"י למכור כלל בלי דא"ה וכפי שפי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ו' שיטת הראבי"ה והא דמהני במעא"ה הייני כיון שיודעין ממכורה מחודש ואינן מוחין ע"כ שמקבלים עליהם את הזט"ה אף לענין זה א"כ היכי דבעת המכירה איזה אנשים שיש להם חלק א"י א"כ ל"מ מינוי החדש ומ"מ י"ל כיון דרק המיעוט עקרו דירתם ח"כ אף מחאת המיעוט ל"מ כמ"ש הראבי"ה וח"ס שם ואפ"ה י"ל להיפוך דהא דמחאת המיעוט ל"מ משום דרוב מועיל בכ"מ שבתורה והתורה אמרה אחה"ר להטות בכ"מ אף במינוי הראשים ועיין שו"ת הרא"ש ושו"ת דברי ריבות סי' ס"ח א"כ י"ל דעכ"פ בעינן רמת"כ כמ"ש כמ"פ דלענין מינוי רב או ט"ה בעי רמת"כ אבל אי זט"ה יכולין למכור אף בלי דא"ה א"כ ע"כ דסתם מינוי הקהל הוא אף לענין מכירת בהכ"נ א"כ נהי דבשל כרכים ל"מ מכירה היכי דסייעו בבנינו הטעם דהם אינם כפופים תחת רשות זט"ה אבל בנ"ד דבשעת שבנו הבהמ"ד הם ג"כ הי' כפופים תחת רשות זט"ה בוודאי מהני מכירת זט"ה. יצא דהיכי דלא באים בקביעות אנשי עיר אחרת להתפלל שמה רק בני העיר בנאו מכיסם ואף אי איזה אנשים עקרו דירתם מ"מ לפי"מ דפסק בש"ע דזט"ה יכולין למכור בשל כפרים אף שלא בדא"ה רק שבעי עילוי בדמים א"כ ה"ה אם איזה אנשים עקרו דירתם מ"מ יכולין זט"ה למכור כיון שנתמנו אף ע"ד מכירת בהכ"נ ובשעת בנין הבהמ"ד הי' כל המסייעים כפופים תחת רשות הקהל ונתנו כח לזט"ה א"כ מהני מכירתן. ומ"ש כת"ה להוכיח דשיטת רש"י ז"ל דזט"ה מהני אף בכרכים:
הנה באמת במגילה אהא דא"ר ל"ש פי' רש"י היינו הא דקאמר דהמעות בקדושתן ל"ש אלא שלא מכרו זט"ה ולסברתו הי' לרש"י לפרש הייני הא דבכרכים א"י למכור וע"כ דבכרכים ל"מ מכירה אף מדעת זט"ה. ומ"ש רו"מ ומפורש ראי' זו בהג"ה על הר"מ מה"ג ר"נ טריוביטש ז"ל מהא דש"ס ב"ב דכ"ג אחולי אחיל וכ' התוס' כדקאמר במגילה והא דרך הוי ככרכים דנתנו רשות לכ"ע לילך דרך שם וע"כ דזט"ה יכולין למכור בשל כרכים. הנה משיטת התוס' אין ראי' דהם ס"ל דהטעם בבהכ"נ לפי שחמורה קדושתי' א"כ בדרך ל"ש טעם זה ואף לשיטת רש"י דהטעם דהקנו לכל בני עולם. הנה באמת העיר הראבי"ה דכיון שזט"ה יכולין לתקן א"כ מאי מהני הא דהקנו לבני עיר אחרת הא לא עדיף זכות המקבל מזכות הנותן וע"כ הטעם כמ"ש הראבי"ה דבמכירת בהכ"נ מסתם ע"ז לא נתמנו א"כ כ"ז במכירת בהכ"נ אבל בשאר צרכי העיר כמו דרך הרבים דבזה פשיטא דמועיל מינוי הקהל בסתם כמו שיכולין לתקן כ"מ בלי דא"ה ה"ה דיכולין למחול דרך הצבור ליחיד א"כ נהי שנתנו רשות לבני עיר אחרת ג"כ להשתמש באותו דרך עכ"פ לא עדיף כוחם מבני העיר ושפיר זט"ה יכולין למחול ואין מזה ראי' לבהכ"נ של כרכים וז"ב. יצא דבעיר קטנה שאין באים שמה בקביעות אנשי עיר אחר להתפלל שמה אז אף אי איזה מבני העיר עקרו דירתם מ"מ להסוברים שזט"ה יכולין למכור בהכ"נ אף בלי דא"ה וע"כ לפי שנתמנו גם ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ כיון דבשעת בנין הבהמ"ד הי' כפופים תחת רשות זט"ה א"כ מהני מכירת ראשי העיר א"כ א"נ דזה ל"ח כשל כרכים אז פשיטא דלפסק הש"ע דזט"ה יכולין למכור בהמ"ד ה"ה דמהני אף אי איזה אנשים עקרו דירתם ואף אי הוי בהכ"נ של כרכים חוץ לזה דכמ"פ ס"ל דבלא סייעו בבנינו א"י לעכב מכירת בה"כ ואף להסוברים דאף שלא סייעו בבנינו מ"מ ל"מ מכירת אנשי העיר מ"מ א"נ דעיקר הטעם דבני העיר הקנו להם חלק מ"מ להסוברים דזט"ה יכולין למכור אף בלי דא"ה ע"כ דבסתם אף ע"ז נתמנו א"כ לא מגרע מה שהקנו חלק לבני עיר אחרת דלא עדיף כח מקבל מכח הנותן ובפרט דיפה כ' הפמ"ג דל"ב טעמים אלו אם בונים אח"כ בהמ"ד יותר גדול מהראשון א"כ מסתמא מסכימין כ"ע אך עיקר החשש משום שחמירה קדושתי':
ובאמת יש חילוק דלטעם דיש לבני העולם חלק בזה י"ל דל"מ מכירה אף מה"ת בלי דעתם דהם אינם כפופים תחת זט"ה וא"י למכור חלקם ואף שכ' בשו"ת בי"ג יו"ד בהשמטות די"ל דאף בשל כרכים מה"ת בטל חלקם של בני העולם ואף דממון בעלים ל"ב מ"מ י"ל דכח האיסור בטל ועיי"ש שכ' דטעם הסוברים דל"מ ביטול בממון בעלים הוא רק משום דאין הולכין בממון אחה"ר והוא רק מדרבנן לשיטת כמ"פ ועיין בא"מ סי' כ"ח שהביא דברי השעה"מ בהא דמקבלין שקלים מהקטנים ובלבד שימסרנו לצבור והקשה הא קטן א"י להקנות ותירץ דמה"ת בטל ברוב ורק שמדרבנן ד"ח לא בטל ומדרבנן מהני הקנאת קטן ודחה הא"מ דממון בעלים מה"ת ל"ב ובפרט כיון דיש להם חלק בגוף הקרקע א"כ נודע דעת כמ"פ הובא בחוו"ד סי' ק"י דקרקע בקרקע מה"ת ל"ב ועיי"ש בהג"ה אמ"ב. וראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' י' שהעיר דלמה ניחוש שמא א' מסוף העולם סייע בבנינו הא לשיטת הר"ן הוי קדושת בהכ"נ רק דרבנן והוי סד"ר ואף דהוי נגד ח"א דקודם שמכרו בודאי הי' עליו קדושה:
אך העיר דהוי תרי דרבנן א) דקדושת בהכ"נ אינו רק דרבנן ב) דמה"ת בטל חלקו בתרי דרבנן לשיטת החו"ד אזלינן בס' לקולא אף נגד ח"א. ולפענ"ד נראה דאף דקדושת בהכ"נ אינו רק דרבנן היינו רק אי הבעלים שהקדישו לצורך בהכ"נ רוצים לשנות הקדושה אבל בלי דעת בעלים הוי כגזל גמור כמפורש בש"ס בכמ"ק דשינוי שלא מדעת בעלים הוי גזל א"כ מה"ת אסור למכור דשמא א' מסוף העולם סייע בבנינו ואינו מסכים אמכירה. ובפרט שכבר כ' דקרקע בקרקע אף מה"ת ל"ב וז"ב. עכ"פ מטעם זה דיש לכ"ע חלק בו י"ל דמה"ת א"י למכור דחלקם מעכב אבל לטעם דחמירא קדושתי' א"כ עכ"פ כיון דלדעת הר"ן כל קדושת בהכ"נ אינו רק דרבנן א"כ אף בהכ"נ של כרכים אין קדושתי' רק מדרבנן ורק דחמיר קדושתי' דאינו יוצא ע"י פדיון כקושית הר"ן דנתנו עליו מדרבנן דין קה"ג יצא דבכה"ג דנ"ד ל"מ א"נ דעיר קטן כיון שאין מתפללין שמה בני עיר אחרת בקביעות א"כ אין לו דין בהכ"נ של כרכים וא"כ אף דאיזה מבני העיר שסייעו בבנין בהמ"ד עקרו דירתם מ"מ כיון דפסקינן בש"ע דזט"ה לחוד שמכרו בהכ"נ מהני אף שלא בדא"ה ע"כ דסתם מינוי ט"ה הוא אף על בנין בהכ"נ א"כ כיון שכל השותפין בעת בנינו הי' מבני העיר וכפופים תחת רשות ט"ה בודאי ע"ד בנאוהו ואף א"נ דזה מיקרי של כרכים מ"מ כיון דעכ"פ בני עיר אחרת לא סייעו בבנינו וא"כ באמת לדעת זקינו של המהריא"ז מהני מכירת זט"ה אף בשל כרכים היכי דלא סייעו בבנינו וכקושית המרדכי על ב"ב והתירוץ רק משום דסתם מינוי אינו ע"ד מכירת בהכ"נ ואנן לא קיי"ל כן רק דסתם מינוי ט"ה הוא אף ע"ד מכירת בהכ"נ דהא מכירה שלהן מהני אף בלי דא"ה א"כ עכ"פ מחשש חלק של אחרים ליכא חשש לדידן ורק עיקר החשש משום דחמיר קדושתי' א"כ עכ"פ ליכא בזה חשש ד"ת דבשלמא אי הי' בזה חשש מטעם חלק של אחרים הי' אפ"ל דמה"ת ל"ב א) משום דהוי מעות בעלים ב) דקרקע בקרקע מה"ת ל"ב אבל כיון שלא סייעו בבנינו א"כ ליכא חשש מכח חלק של אחרים רק משום דחמיר קדושתי' וזה הוא רק מדרבנן ואף לשיטת הרמב"ן דמשמע דבהכ"נ הוי כתשמישי מצוה וקדושתו מה"ת מ"מ י"ל דהרמב"ן ס"ל בהא דכרכים ל"מ מכירה משום דיש לאחרים חלק בו והכא ל"ש טעם זה ועיקר החשש לשיטת התוס' משום דבהכ"נ חמיר קדושתי' ועכ"פ כיון דליכא בזה רק חשש דרבנן שוב יש לסמוך אשיטת הסוברים דבכה"ג ל"ח של כרכים ועי' בשו"ת בי"צ בהשמטות סי' א' שהביא דברי הריא"ז דבזה"ז ליכא כלל בהכ"נ שיהי' נחשב של כרכים דאנו מתי מספר:
והנה במג"א ס"ק ל"ז מביא בשם מ"ב דבזה"ז אף בשל כרכים נמכר ועי' שו"ת בי"צ שם ובשו"ת הרי"ם או"ח סי' ב' ובשו"ת ד"ח או"ח ח"א סי' ג' ועיי"ש בשע"ת שהביא כן משו"ת פנ"י. ובפרט בכה"ג דקרוב הדבר דל"ח כלל של כרכים כיון שאינן מתפללים בו בקביעות רק בני העיר ודעת הריא"ז דזט"ה יכולין למכור אף בשל כרכים ובפרט היכי דלא סייעו בבנינו ובפרט שהוכחתי דליכא בזה רק חשש דרבנן ובפרט שהבהכ"נ צריך תיקון רב ובני העיר א"צ ליתן על הוצאות התיקון הואיל שהוא מקום דחוק א"כ היכי דא"ר להתפלל שמה בכה"ג פשיטא דיכולין למוכרו כדי להתפשט קדושתו על המעות כמ"ש הר"ן דמגוף הבהכ"נ א"א להפקיע הקדושה רק בתחלה יתחללו הקדושה על המעות ומהמעות פקעה הקדושה בכדי ע"י זט"ה ואח"כ פקעה הקדושה ע"י זט"ה כד"ת כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא ויען שהדבר חמור לזה ימחול לעיין בזה ואם יסכים להתיר אזי יוכל לצרף גם דעתי:
בעה"ח ד' תרומה תרס"ב לפ"ק פה"ק ראדמישלא. הנני ידידו מחו' הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.