מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן יח
לכבוד הרב הה"ג חריף ובקי המפורסים פאר היוחסין וכו' כש"ת מוה' משה גינז נ"י האב"ד ד"ק קרעסטיהר במדינת הגר:
בדבר שאלתו באיש א' שנסע לאמעריקא עם ז' והי' שם איזה זמן ואח"ז נסע לביתו ואשתו נשארה שמה והתפשרו א"ע שתקבל ג"פ ושלח לה גט ע"י הבי"ד כד"ת וטרם בא לידה הייני שלא רצתה לשלם שכר הבד"צ וכתבו להבעל שישלח מעות וביני לביני נחלתה האשה והיא מונחת בבית החולים שמחוץ לעיר ולפי אמירת הרופאים יש לה ר"ל חולי המתדבק וזה בא מחמת שהיתה מופקרת לזנות ובוודאי הפילה כמה פעמים ומזה נצמח לה חולי הנ"ל ואין מניחים לבוא שמה יותר משני אנשים ביחד ולזה א"א לסדר שמה גט ולפי אמירת הרופאים בוודאי לא תצא משם עד ב' שנים ואומרים כי סכנה גדולה ליכנס שמה יותר מב' אנשים. ונגבה עדות בפני הבד"צ בנאוירק איך כי ב' שנים אחר נסיעתו לביתו ראו שם שהיא מעוברת והוכר עוברה גם ראו אותה שהניקתה לילד ועי"ז החליטו הבד"צ שהיא אסורה לבעלה:
ועתה שהבד"צ החליטו שהיא אסורה לו הלך הבעל והתקשר א"ע עם נערה אחת בקשר עפ"י נימוסי העכו"ם והוא רך בשנים יעוד לא קיים פ"ו והעולה על כולנה לישב בלי אשה זמן רב וח"ו יהי' שרוי בהרהור עבירה ע"כ נפשו בשאלתו אי יש מקום להתיר לו לישא אשה על אשתו ועכ"פ ע"י ק' רבנים זה תורף שאלתו בקצרה. והנה לפי דברי השואל יש כמה עצות בזה א) להתיר לו לישא אשה עפ"י ק' רבנים. גם יש עצה שיעשו ב' שלוחים וילכו שמה ויתנו לה הג"פ דהא קיי"ל שליח נעשה עד. ועוד יש עצה שב' אנשים ילכו שמה ותמנה בפניהם שליח לקבלה ואח"כ יבואו העדים לנאוירק ויעידו בפני הבד"צ שמינתה בפניהם את פב"פ לשליח לקבלה לקבל מיד שליח בעלה ושליח בעלה ימסור בפניהם את הגט ליד שליח לקבלה וצריכין לברר עפ"י ההלכה איזה דרך נכון יותר:
והנה מקודם נברר אי לא הי' עצה אחרת אי הי' מותר לו לישא על אשתו. ומקור הדברים הוא ברמ"א אה"ע סי' א' דיש ב' דעות אי חדר"ג נוהג אף במקום ביטול מצוה הייני בשהה י' שנים ולא ילדה וברמ"א לא הכריע רק הביא דעת יש חולקין דאף במקום מצוה שייך החרם באחרונה. אך הב"ש שם הביא דעת הד"מ דמיקיל בדין זה ולכן כלל ב' הדינים דהיינו נשתטית או כשהוא מה"ד לגרשה וכיון דבסי' קט"ו כ' דבעע"ד יוכל לגרשה בע"כ א"כ ה"ה הכא הכוונה דיש להתיר לו לישא אשה על אשתו אף בלי ק"ר וס"ל להב"ש דהד"מ הכריע כשיטה זו דהיכי דמה"ד לגרשה ל"צ ק' רבנים ויש להתיר לו או גט בע"כ או ב' נשים. והנה בעיקר הדבר בהא דפליגי אי ר"ג גזר במקום מצוה. ראיתי להאחרונים שנסתפקו היכי דכבר קיים פו"ר אי הצלה מעבירה ג"כ חשיב מצוה ול"ג הגאון. הנה באמת מצינו בש"ס גיטין דל"ח דהתירו לשחרר בשביל הצלה מעבירה וכ' התוס' משום דמכשלת רבים והם חשיבי אנוסים. ומוכח דגם בשביל הצלה מעבירה דוחין העשה דלעולם בהם תעבודו. ואף שידוע שיטת הר"ן דעיקר האיסור משום לא תחנם וכשהוא לצורך מצוה ל"ש חנינה וא"כ י"ל דוקא שם דל"ח כלל עובר בעשה. אך באמת הקשה במג"א סי' צ' מהא דפריך בש"ס ברכות דמ"ז והא מה"ב. וכ' בשו"ת חת"ס חלק חו"מ סי' פ"ו ובחת"ס חיו"ד סי' שכ"ב דאם אינו עושה לצורך מצוה היותר גדולה חשיב חנינה ובאמת בתר דמשני מצוה דרבים שאני שוב ל"ח כלל מבטל עשה. עכ"פ נשמע דא"נ דעבירת ל"ת קיל מביטול עשה שוב חשיב חנינה וע"כ צ"ל דהצלה מעבירה נמי חשיב מצוה רבה. ובפרט להציל מאיסור תמידי דחמיר וכמ"ש בתוס' כתובות ד"ב ובתוס' גיטין די"ז דבשביל חשש איסור תמידי חשו אף למידי דל"ש. ועיין בתוס' ע"ז דט"ו ע"א עיי"ש לענין מחמר ועיין בתוס' גיטין דל"ה ע"ב וברא"ש נדרים ד"צ ובר"ן יומא דפ"ג הנודע ועיין בש"ס יומא דל"ב לענין אי בגדי לבן עדיף וקאמר הש"ס דבגדי זהב עדיף שכן כפרתן מרובה והרבה יש להאריך:
אך זה תלוי א"נ דהא דל"ג במקום מצוה הייני דמצות פ"ו דוחה לחדר"ג אז הי' מקום לומר דהיכי דליכא ביטול מצוה בקו"ע אינו דוחה דל"ת אין בכוחה לדחות כנודע מדברי הרי"ף ורש"י ב"מ דל"ב שכ' דהך דהשבת אבידה הוי ג"כ ל"ת מ"מ ל"ת אין בכחה לדחות ועיין במג"א סי' תמ"ו והסברא כמ"ש הרמב"ן ז"ל בטעם דעדל"ת אבל באמת לא שייך בזה לומר עדל"ת מכמה טעמים והעיקר כיון דנתקן לטובת האשה ויש בזה היזק להאשה א"כ הוי כמו גזל דל"ש בי' עדל"ת דהפסד ממון חבירו אסור אף במקום פק"נ כמ"ש הראב"ד הובא בשטמ"ק ב"ק ד"פ דממון חבירו אסור גם במקום פק"נ ועי' בתוס' ב"ק ד"ס ע"ב ובספר פר"ד דרוש דרך החיים שהאריך בזה. וע"כ צ"ל בטעם המקילין דר"ג לג' כלל במקום מצוה ולא התחיל כלל האיסור א"כ הוי הותרה וכמ"ש ברש"י ברכות ד"כ דהא דכה"ג מטמא למ"מ הוא הותרה ועפ"י סברת הרמב"ן ז"ל הנודע. וא"כ כיון דאמרינן דלא התחיל האיסור א"כ בודאי הותנה דגם במקום עבירת ל"ת לא יחול גזירתו דבאמת ל"ת חמיר מעשה ורק היכי דאתי מטעם דחויה אז עשה עדיף. ובפרט דבאמת כ' הפוסקים דהיכי אפשר לומר כלל דר"ג גזר במקום מצוה הא לא עדיף מנשבע דלא חל בביטול מצוה ואף שי"ל דיחול בכולל מ"מ רק לבטל מצוה בשוא"ת חל בכולל אבל ש לעבור בפועל ל"מ כולל כנודע א"כ במקום דאתי לידי עבירה בפועל בודאי כיון דנשבע בפירוש ל"מ ה"ה דלא עדיף גזירת ה"ג וז"ב:
עכ"פ נשמע דלשיטת הסוברים דר"ג גזר אף במקום ביטול מצוה י"ל דל"ש כלל בזה לומר עדל"ת. ובזה ניחא בהא דכ' הריטב"א והב"ש בסוף סי' קס"א דאם יש גדול הנשוי אשה וצריך לחלוץ יחלוץ הקטן הפנוי דגבי הגדול הוי קצת בכלל חליצה שא"ר ליבום והאחרונים האריכו בזה. ובאמת הדבר תמי' לכאורה דהא החרם לא גרע מח"ל דגילתה התורה דחולצת. אך באמת נודע שיטת הרשב"א יבמות ד"ב דהיכי שדבר אחר גרם לה לאסור ל"ש הך כללא דכל שא"ע ליבום ומביא ראי' מהא דנודרת הנאה מיבמה דחולצת. והקשה בשעה"מ בפ"ו מהלכות יבום דהא בנודרת בלא"ה ניחא דבח"ל גילתה התורה דחולצת ועיין ב"ס בי"מ אה"ע ח"ב סי' קנ"ט. אך באמת ניחא דבח"ל בדיעבד אם בעל קני דאמרינן עדל"ת וכיון דבדיעבד יהי' היבום בהיתר חשיב ראוי אבל בנדר ל"ש עדל"ת משום דכתיב לה' כמ"ש החינוך וגם דהוי עשה דפשיעה כמ"ש השעה"מ בפ"י מנדרים או כמ"ש הנמ"י פ"ב מנדרים דכיון דהל"ת הוא בחפצא והמצוה הוא בגברא לא אמרינן עדל"ת ושוב חשיב בכלל א"ע ליבום וצ"ל הסברא משום דדבר אחר גרם לה לאסור וא"כ הכ"נ כיון דל"ש לומר בזה עדל"ת כיון שהוא לטובת האשה א"כ י"ל דהוי בכלל א"ע ליבום. ועפ"ז יש לדחות נמי בהא דדעת המהר"ם פאדוואה לפי הבנת הרבה פוסקים דרק גט בע"כ מותר במקום מצוה אבל ב' נשים לא. וראיתי בשו"ת בית שלמה אה"ע סי' ה' שכ' לפרש דבשלמא גט בע"כ אינו עובר רק המגרש שייך לומר עדל"ת אבל ב' נשים דגם אשתו השניה עוברת א"כ אין לה לעבור בשביל קיום מצוה דידי' וכמ"ש בתוס' גיטין דמ"א. והעיר די"ל דכמו דאומרין להרב חטא כדי שיזכה העבד וה"ה דנימא להאשה חטא כדי שיזכה הבעל. ובפרט די"ל לפי שיטת הר"ן ז"ל בקידושין דמ"א דהאשה ג"כ עושית מצוה בהנשואין שמסייעת להבעל:
והנה באמת בתשובה ביארתי דכבר העיר בזה בספר תו"ג. אך דנ"ל די"ל דהא דאומרין חטא הוא מדין ערבות וכמו דמצינו דבישראל מצוין להפרישו אף בלא קאי בתרי עברא דנהרא ועיין בתוס' שבת ד"ג ובר"ן ע"ז ד"ב ובש"ך ודג"מ יו"ד סי' קנ"א א"כ י"ל לפמ"ש הרא"ש במס' ברכות דכ' דנשים אינם בכלל ערבות א"כ בנשים אין אומרין חטא. ועוד י"ל דבאמת נודע מ"ש הר"ן דעיקר האיסור דמשחרר הוא משום חנינה ורק כמ"ש הח"ס בסי' הנ"ל דאף אם משחרר לצורך מצוה מ"מ אם אינו עושה לצורך מצוה היותר גדולה ממצות לעולם בהם תעבודו חשיב חנינה ולכך חידשו בתוס' דפ"ו הוי מצוה רבה וממילא ל"ח חנינה וא"כ שוב הרב אינו עושה שום איסור אבל הכא עכ"פ האשה תעבור בל"ת דלא יהי' קדש ושוב אין אומרין חטא וא"ש. עכ"פ נחזור להנ"ל דלזה יש איסור לישא ב' נשים אף במקום מצוה דבדידה ליכא עשה. ובאמת לכאורה ז"א דבשלמא אי הי' הדבר מצד דחויית עשה לל"ת שפיר הי' מקום לומר דהאשה אין לה לעבור בשביל עשה דידי. אך באמת הוכחתי דאין לומר בזה עדל"ת לפי שהוא לטובת האשה והוי כמו גזל דל"ש בזה לומר עדל"ת וע"כ צ"ל דר"ג ל"ג כלל במקום מצוה והוי הותרה ממש א"כ ל"ש לומר דבדידה ליכא עשה ז"א דשניהם אינם עוברים כלל והוי כמ"ש בסברת התוס' דאם משתחרר בשביל מצות פ"ו אינו עובר כלל בעשה וז"ב:
אך באמת י"ל דשפיר י"ל כנ"ל דהיתר דגט בע"כ הוא מטעם דחיית עשה לל"ת דחדר"ג ואי די"ל דהיזק פרנסת האשה הוי כמו גזל ול"ש לומר עדל"ת מ"מ י"ל עפמ"ש הרשב"א בגיטין דע"ה בהא דמהני בגט נתינה בע"כ לפי שא"צ לזכות שום דבר ע"י הנתינה ורק לסלק שיעבודו מהני נתינה בע"כ דעכ"פ א"א לומר דלא יועיל נתינה ויתחייב בשיעבודה. א"כ י"ל כמ"ש התוס' ביבמות דנ"ג לענין פק"נ דאם אומרין הנח לזרוק עצמך על תינוק דא"צ למסור נפשו דשייך להיפוך מאי חזית א"כ הכ"נ דוקא בגזל דמזיק בידים ממון חבירו י"ל כמ"ש השטמ"ק כתובות די"ט בשם שיטה ישינה דבגזל אמרינן יהרג ואל יעבור א"כ הכא דהוי רק סילוק שיעבודו שפיר י"ל דא"צ לבטל מצותו כדי להספיק לאשה שיעבודה דשייך לומר להיפוך מאי חזית וא"כ שוב י"ל דשפיר רק חדר"ג בגט בע"כ דאינו עובר רק הבעל שפיר י"ל עדל"ת ואף דבגזל לא אמרינן עדל"ת מ"מ הכא דאינו מפסיד דבר ממש שהוא של חבירו רק מסלק השיעבוד זה ל"ח כמו גזל ושפיר אמרינן עדל"ת אבל בשתי נשים דהאיסור הוא על האשה א"כ אין לה לעבור ולהפסיד שיעבוד של האשה דגם מזיק שיעבוד חבירו יש איסור ונהי דשייך לומר חטא כדי שיזכה חבירך אבל עכ"פ אין לה לגרום ולהפסיד שיעבוד האשה ושוב אפשר להצדיק דינו של מהר"ם פאדוואה דרק גט בע"כ יש להתיר במקום מצוה אבל ב' נשים אין להתיר אף במקום מצוה דאסור לה לגרום ולהזיק שיעבוד של האשה שיש לה על הבעל. ולפ"ז י"ל דהיכי דכבר נאסרה על הבעל והפסידה כתובתה ומזונות א"כ ל"ח הפסד שיעבוד חבירו. ואף די"ל דגם דנאסרה עליו אפ"ה יש איסור לישא אשה על אשתו דשייך משום לא פליג ועכ"פ כיון דליכא בזה הפסד לאשה שוב עכ"פ במקום מצוה יש להתיר אף ב' נשים. נחזור להנ"ל דלשיטת הב"ש היכי דמן הדין לגרשה בין ב' נשים בין גט בע"כ מותר. ולדעת השב יעקב היכי דפשעה ג"כ יש להתיר בין גט בע"כ בין ב' נשים:
ואף למ"ש בשו"ת דוקא נוב"י אה"ע סי' א' מ"מ זה דווקא היכי דאפשר שאח"כ תחזור בה אז גט בע"כ עדיף אבל בכה"ג דזינתה א"כ שוב ב' נשים עדיף ועכ"פ א"נ דשתיהם שוין מ"מ היכי דא"א בגט בע"כ שוב מותר לישא ואף א"נ כפשטות שיטת המהר"ם פאדוואה דרק גט בע"כ מתירין אבל ב' נשים לא נוכל להתיר מ"מ א"נ כסברא הנ"ל דהטעם דהאשה אין לה לעבור ולהזיק פרנסת האשה אבל בכה"ג דכבר זינתה ולא מגיע לה מבעלה שום דבר א"כ אף א"נ דגם בכה"ג חל החרם משום לא פלוג אבל הוא רק כמו איסור שבין אדם למקום ושוב במקום מצוה גם האשה מותרה להינשא דאומרין חטא כדי שיזכה חבירך. יצא דשיטת רוב הפוסקים דהיכי דעע"ד מותר בין גט בע"כ בין ב' נשים. ובפרט שזינתה ונאסרה על בעלה דאז שוב ליכא פסידא להאשה הראשונה שוב שפיר מתירין אף ב' נשים ובשו"ת ח"ס סי' ג' החליט ג"כ דבפשעה מתירין גט בע"כ אף בלי ק"ר ואם א"א בגט בע"כ עכ"פ מותר לישא אשה אחרת עפ"י ק"ר ועיין בשו"ת ד"ח חאה"ע מהד"ק סי' ה' ובמהד"ת חאה"ע סי' ו' וסי' ט' שכ' ג"כ דבמרשעת מותר לישא אשה על אשתו ועיין שו"ת בי"ש אה"ע סי' ז' שהאריך בדברי המהרי"ק דהיכי דנאסרה על בעלה בודאי ליכא חדר"ג דזה עדיף מעע"ד. עכ"פ כמ"פ מתירין ע"י ק"ר דבעצם קיל ב' נשים מגט בע"כ דגט בע"כ א"א להתיר רק במקום מצוה וב' נשים אפשר להתיר היכי שיש טעם מבורר אף שלא במקום מצוה וכמ"ש בב"ח סי' א' דבכ"מ שרואין הב"ד שא"א להם לדור ביחד מתירין החרם עפ"י ק"ר א"כ בכה"ג דכבר נאסרה עליו וא"א עוד לישב עמה בודאי בכה"ג ל"ג ר"ג. ויש עוד לומר דבאמת העירו המפורשים די"ל בנשתטית או בשהה י' שנים אומדנא דאדעתא דהכי לא נשאה:
אך כ' הפוסקים דהוי תלוי בדעת שניהם ול"א אומדנא כמ"ש בתוס' כתובות דמ"ז א"כ כ"ז אם ראוי עכ"פ לדור עוד עמה אז י"ל דמקפדת שלא יוכל לישא אשה אחרת עלי' וממילא יהי' מוכרח לדור עמה וכ"ז היכי דאפשר לדור עמה אבל בזינתה דא"א עוד לדור עמה א"כ אין נ"מ לה אם יוכל לישא אחרת דבלא"ה פטור מחיובים שיש לה על בעלה וגם א"א עוד לדור עמה א"כ שוב אינה מקפדת ושוב מועיל האומדנא והוי כמ"ש בתוס' שם דאינה מקפיד אם יתבטלו הקידושין אחר מותו ועיין שו"ת ד"ח חאה"ע סי' ג' ובשו"ת ה"ג רח"כ סי' ג'. עתה נברר מה שחשש כת"ה די"ל דרק בשהה י"ש ולא ילדה דאז כיון דיתבטל ממצות פו"ר לעולם אז י"ל דשפיר מתירין החרם אבל כאן אפשר להמתין עד שתתרפא ותוכל לקבל הגט דהא הרופאים אמרו שאחר ב' שנים תתרפא וגם י"ל כיון דבאמת אין נאמנות לרופא עכו"ם באיסורין וכמפורש ביו"ד סי' קפ"ז ונודע קושית הרא"ש בתשובותיו בהא דש"ס נדה דכ"ב המפלת כמין שערות דקאמר בש"ס תטיל למים ולמה שאלו לרופאים ועי' בשו"ת בש"ר סי' ק"ו שהאריך בזה ועי' שו"ת ח"ס חיו"ד סי' קנ"ח וסי' קנ"ג וסי' ק"ס וסי' קע"ח מ"ש שם א"כ יוכל להיות שתתרפא עוד קודם אך באמת ז"א דלא מבעי' א"נ דר"ג ל"ג כלל במקום מצוה היינו היכי שנאסרה עליו ול"צ כלל ק"ר א"כ הוי הותרה והיכי דהוי הותרה מהני אף באפשר לקיים שניהם וכמ"ש בתוס' מנחות ד"מ דמה"ת אף באפלק"ש שרי וכ' המפורשים דכיון דכלאים בציצית הוי הותרה ממש לכך מותר אף באפלק"ש. ועי' בישוע"י הלכות יו"ט מ"ש בזה ואף א"נ דהוא רק מטעם דחויה מ"מ כ' הרשב"א בשבת דכ"ו די"ל דשריפת קדשים ל"ח אפלק"ש לפי שצריכין להמתין עד למחר וזה ל"ח אפלק"ש. ועי' בתוס' יבמות ד"ה ע"ב שכ' דא"א למילף משריפת קדשים דאין עדל"ת די"ל דשם משום דאפשר להמתין ואפ"ה אי לאו קרא הו"א דזה ל"ח בכלל אפלק"ש. א"כ ה"נ כיון דלפי דברי הרופאים יצטרך לבטל ממצוה ב' שנים שוב בודאי דזה ל"ח בכלל אפלק"ש. ועי' שו"ת מהרי"ט סי' מ"ז הובא בגליון שו"ע יו"ד סי' רל"ט והבן:
וא"נ דלא נאמין להרופאים וכמ"ש הח"ס בחידושיו לע"ז דל"א דהרופא יוכל לדון על כללות אבל לא על גוף פרטי מ"מ עכ"פ כ' הח"ס שם שדיבורו של הרופא משוי לה לס' ושוב לשיטת הד"מ בס' חרם אזלינן לקולא וכן החליט הנוב"י דעכ"פ לא עדיף מד"ק וס' לקולא א"כ פשיטא דכיון דהשתא א"א בע"א שפיר מהני להתיר עפ"י ק"ר ובפרט דבאמת רוב הפוסקים החליטו דהיכי דא"א כלל לדור עמה אז יש להתיר אף בלא ק"ר ובפרט דבאמת י"ל אומדנא היכי דנולד סיבה שנשתנה מכפי שהוא בכל הנשים היינו בשהה י' שנים ולא ילדה רק די"ל בדבר התלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא וכ"ז בעכ"פ ראוי לדור עמה ורק דמצוה לגרשה בזה ל"ח אומדנא גדולה דהרבה לא זהירי במדת חסידות כנודע דעת הה"מ בפ"א מהלכות אישות הלכה ד' שכ' דאי ביאת פנויה אינו רק דרבנן ל"ש חזקה אאעבב"ז דהרבה אנשים לא זהירי בדרבנן מכ"ש במדת חסידות א"כ שפיר אומדנא כזו ל"מ בתלוי בדעת שניהם ונהי דאמרינן דגם כשאינה נוהגת במדת חסידות מותר לגרשה מ"מ עכ"פ צריך ק"ר אבל בזינתה וא"א לדור עמה וא"א לגרשה א"כ הוי אומדנא גדולה דמהני אף בתלוי בדעת שניהם כנודע משו"ת הרא"ש בהמורה אחות המשודכת ועי' שו"ת נוב"י קמא יו"ד סי' ס"ט א"כ באמת יש להתיר אף בלי ק"ר ונהי דנכון להחמיר כשיטת הסוברים דגם בכה"ג צריך ק"ר אבל עכ"פ ע"י ק"ר בודאי מותר וממילא פשיטא דא"צ לעכב ההיתר בשביל החיובים המוזכר בשו"ע סי' קי"ט בשם הרשב"א דהיכי דמן הדין לגרשה אין פרעון הכתובה מעכב הגירושין א"כ גם אחר תקנת ר"ג מ"מ היכי דאפשר לגרש בע"כ או לישא ב' נשים שוב דמילדין התלמוד ופרעון כתובה אינו מעכב ההיתר:
אך כ' המפורשים דכיון דבאמת גזר ר"ג אף במקום מצוה רק שעשה תנאי שק"ר יוכלו להתיר זה ג"כ הי' בכלל התנאי דלא יתירו בלי השלשת כתובה אבל בנ"ד שנאסרה עליו ע"ז בודאי ל"ג ר"ג א"כ שוב פרעון הכתובה אינו מעכב ההיתר. ובפרט דבאמת כ' בשו"ת ד"ח אה"ע ח"א סי' ג' דמש"ה בעי להשליש לה כתובה כדי שנוכל לומר אומדנא דאם אינו משליש שייך סברת התוס' הנ"ל דבמידי דתלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא א"כ הכא דהוי אומדנא גדולה היכי שאסור לדור עמה ומהני אף בתלוי בדעת שניהם א"כ שוב מהני ההיתר אף באינו משליש ובפרט דבאמת רוב הפוסקים מקילין גם בנשתטית אף באין לו להשליש ועי' שו"ת הג' רח"כ אה"ע סי' ג' ובפרט בנ"ד בודאי מהני ההיתר אף בלי השלשת החיובים ובפרט אם זינתה הפסידה כתובתה ובענין השלשת הגט כבר מושלש הוא. ויפה כ' כת"ה דבכה"ג ל"ש לומר כ"מ דלמ"ע כיון דבשעת מינוי השליחות הי' אפשר ליתן לה הגט א"כ נודע מ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות גירושין דבמינה שליח בעודו בריא מהני מה"ת אם יכתוב בעת שטותו כיון דכבר מסר כח להשליח ושיטת הטור אה"ע סי' ק"כ דאם נשתטה בשעת כתיבה דפסול מ"מ כ' הב"ש שם דבנשתטה בשעת נתינה כשר מה"ת ובפרט בנשתטה בין כתיבה לנתינה ולא נתנו את הגט עד אחר שחזר לדעתו מכ"ש דמהני ועי' בב"י שם שמביא די"ל דאף בנשתטה בין כתיבה לנתינה יופסל ואפ"ה קיי"ל דכשר בכה"נ ולא אמרינן דפסק כח השליחות בשעה שלא הי' ראוי לנתינה א"כ פשיטא דאף א"נ דאם ממנה שליח בשעת שטותה דהוי בכלל למ"ע כמ"ש המגי' במל"מ מ"מ באם בשעת כתיבה היתה שפוי בדעתה נהי דנשתטתה בין כתיבה לנתינה בודאי לא בטול השליחות ויוכל לגרשה אח"כ אחר שכבר חזרה לדעתה. ובפרט דהכא באמת גם עתה אין חסרון בגוף האשה רק מכח אמירת הרופאים שלא יכנסו אצלה ועכ"פ כיון דאין החסרון בגוף המגורשת והמגרש בודאי לא בטל השליחות. ומה שחושש כת"ה שצריכין ליתן לה הגט בתורת זיכוי וכמפורש באה"ע סי' ק"מ מלבד דיפה כ' כת"ה דכעת אין לפניו זכות שבלא"ה פורשים ממנה מחמת חולי המתדבק ובפרט כיון שכ' כת"ה דגילתה דעתה שאינה רוצה לקבל הגט כ"א יהי' אחי בעלה שם א"כ במוחה בפירוש ל"מ זיכוי ואף שכ' ברשב"א קידושין דכ"ג דבזכות גמור ובפרט במקום שאפשר לכופו מהני אף בעומד וצוח מ"מ בכה"ג שכבר נמסר ליד שליח להולכה א"א שוב ליתן בתורת זיכוי וודאי דאינו מעכב. ואף שאפשר לבטל את השליחות ויעשה שליח אחר שיתן לה בתורת זיכוי מ"מ עי' בשו"ת שו"מ תנינא ה"א סי' קפ"ה שכ' דאם כבר הגט ביד שליח אין יכול הבעל למנות שליח אחר שלב"פ דהוי כטלי גיטך מעג"ק אבל עכ"פ מפורש בשו"ע דצריך תחלה ליתנו בתורת זיכוי אבל אם כבר עשה שליח להולכה שוב א"א בזיכוי:
עתה נדבר במה שחשש כת"ה במה שקבלו העדות שלב"פ הבעל והאשה. אך יפה הביא מ"ש בשו"ת נוב" קמא אה"ע סי' ע"ב א' דבדיעבד לכמ"פ מועיל בקבלו עדות שלא בפני בע"ד וכמ"ש הב"י בחו"מ סי' כ"ח דמה"ת מהני קבלת עדות שלב"פ וגם דעכ"פ אף א"נ דל"מ אף בדיעבד מ"מ י"ל דכ"ז רק לענין לאוסרה מדינא אז י"ל ע"י קבלת עדות שלב"פ נהי דחשיב כרגל"ד שהדבר אמת מ"מ גזה"כ שא"א לאוסרה רק עפ"י ב' עדים דהוי דש"ב ובמעידין שלב"פ אין עליו תורת עדות מ"מ לענין חדר"ג דגם בעע"ד ליכא חדר"ג מה"ט כמ"ש הרשב"א דר"ג ל"ג רק בפני נשים הכשרות א"כ היכי דנתקבל העדות שלב"פ נהי דאין עליו תורה עדות וא"א לאוסרה עי"ז מ"מ יש רגל"ד שזינתה וחשיבה עכ"פ עע"ד ושוב. ליכא חדר"ג:
ובאמת א"נ כסברא זו דבאמת לא נאסרה עוד על בעלה א"כ שוב ליכא לפניו זכות ברור ול"צ ליתן בתורת זיכוי. אך דא"נ כסברא הנ"ל דעכ"פ א"א לאוסרה ע"י קבלת עדות שלב"פ א"כ שוב אזדא סברא שכתבתי דהוי אומדנא גדולה ושוב נהי דבעע"ד ג"כ ליכא חדר"ג מ"מ לענין להפסידה כתובתה בעי התראה ולענין לגרשה בע"כ הסכימו כמ"פ דל"צ התראה עי' שו"ת נוב"י תנינא סי' כ"ו ודלא כמ"ש בשו"ת ח"ס חחו"מ סי' ר"ג ושוב י"ל דא"א להתיר רק בהשלשת כתובה אך באמת הוכחתי דגם בנשתטית אפ"ה באין לו אפשר להתיר אף בלי השלשת כתובה ובפרט דנראה שכבר נתרצתה בני כתובה ובפרט דלשיטת הנוב"י היכי שא"א לקבל בפניו מהני אף שלב"פ ושוב יש. להתיר אף בלי השלשת כתובה כנ"ל. ומה שהעיר כת"ה עוד שא"א לאוסרה עפ"י העדות שנגבה דיש ס"ס שמא בא ע"י שם ושמא באונס וס' אונס מצרף לס"ס כמפורש בש"ס כתובות ד"ט:
הנה באמת יפה הביא רו"מ דברי הפוסקים דהיכי שהבעל לפנינו ואינו טוען שבא עליה הוי ודאי ממזר. ועוי"ל דדוקא בס' ממזר דכ' הפוסקים דגם ברוב לאיסור או חזקה לאיסור מ"מ ל"ח ודאי ממזר כיון דבפירוש גילתה התורה שס' ממזר יבא א"כ גם רוב וחזקה לאיסור ל"ח רק ס' ממזר דרו"ח נמי ל"ח בירור לשיטת השטמ"ק ב"מ ד"ו ועי' בס' שב שמעתתא א' שהביא כן בשם הפנ"י והפר"ח ז"ל א"כ ס' שמא בא ע"י שם ג"כ ל"ח עכ"פ ודאי ממזר. ואף לשיטת הש"ש דברוב לאיסור גם בס' ממזר אסור דרובא דליתא קמן חשיב בירור ועיי"ש בהגהות הג' מלייפניק. אבל הכא ל"ח רק מצוי לאיסור א"כ בודאי בס' ממזר מותר ועי' בפמ"ג יו"ד סי' נ' שנסתפק אי מצוי חשיב כמו רוב אבל לענין איסור זנות דכ' בתוס' כתובות ד"ט דאם הי' הרוב דברצון רוב גמור לא הי' מצטרף לס"ס א"כ פשיטא דס' שמא בא ע"י שם דהוי מצוי לאיסור לא מצטרף לס"ס ובפרט אף למ"ש בתוס' נדה די"ט דס' אף כשרוב נוטה לאיסור מצטרף לס"ס מ"מ זה רק היכי דעכ"פ בס' א' הוי צד האיסור וההיתר שקול אז ס' השני מצטרף לס"ס אף כשהרוב נוטה אבל הכא דבשני הס' בכ"א רוב נוטה לאיסור דשמא בא ע"י שם ל"ש וס' אונס נמי ל"ש ושפיר ל"ח ס"ס. אך באמת י"ל דנהי דל"ח ס"ס מ"מ עכ"פ יש ב' צדדים להתיר ועכ"פ חשיב בגדר ב' מיעוטי להתיר ונודע שיטת הר"ן בחולין פ' א"ט דב' מיעוטי חשיב כפלגא ושוב יש לאוקמה בחזקת היתר כקושית התוס' ונהי דאפשר לומר כקושית הפנ"י דמדרבנן ל"מ חזקה היכי דנולד ריעותא מ"מ הי' מקום לומר דבאמת נתקבל העדות שלב"פ ורק שהבאתי שיטת כמ"פ דבזנות מהני קבלת עדות שלב"פ והסברא עפמ"ש הב"י דמה"ת מהני קבלת עדות שלב"פ וע"י תיקון חז"ל א"א להקל בס' סוטה וכ"ז היכי דנאסרה מה"ת אבל הכא ממ"נ מה"ת יש ב' מיעוטי וחשיב כפלגא ומהני חזקת היתר ומדרבנן שוב ל"מ קבלת שלב"פ וכדמצינו בשו"ע אה"ע סי' מ"ב דאעפ"י שהמקדש לפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקדושין וא"א לבטל קידושי ד"ת אבל בקידש קידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן א"צ גט ממ"נ. א"כ ה"נ י"ל כנ"ל. אך שי"ל דכמ"ש הריב"ש דבדבר שאינו תלוי בחיוב וטבע ל"ש לומר סמוך מיעוט לפלגא ה"ה לענין צירוף ב' מיעוטי ג"כ י"ל דרק מיעוט דעופות טמאים בצירוף נבילות הוי פלגא אבל כא א"א לצרף ב' ס' ששכיחים לאיסור ועי' בסד"ט סי' קפ"ז ובשו"ת אדב"ע האריך בזה. וחוץ לזה י"ל דבאמת בהא דפריך בש"ס כתובות ד"ט ואמאי ס"ס הוא והקשה השטמ"ק דהוי ס' טומאה ברה"י ול"מ ס"ס ופלפלתי בזה הרבה אך די"ל עפמ"ש המבי"ט בקרית ספר דהא דס"ס ברה"י ל"מ הוא רק מדרבנן ובדרבנן שוב ל"ש לומר שאחד"א א"כ שוב י"ל הכא דכריסה בין שיניה א"כ י"ל דגם ס"ס לא יועיל מטעם דס' א"א שזינתה הוי ס' סוטה ורק אי הי' ס"ס טובא הי' מקום לומר כנ"ל דעכ"פ כיון דנתקבל שלב"פ א"כ ממ"נ מה"ת מהני ס"ס אף בס' טומאה ברה"י ומדרבנן שוב ל"מ לפי שנתקבל שלב"פ ועפמ"ש ברמ"א אה"ע סי' מ"ב דקידש קידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן דא"צ גט:
אך כיון דבאמת כל ס' שכיח לאיסור ורק שכתבתי דעכ"פ י"ל דב' מיעוטי חשיב כפלגא ולפ"ז י"ל דכיון דחשיב רק כפלגא א"כ בס' א' בס' סוטה מה"ת הס' אסור ול"מ חזקה ושוב נאסרה מה"ת אף בקבלת עדות שלב"פ ונהי דמדרבנן ל"מ שלב"פ מ"מ א"א להקל נגד ס' סוטה מה"ת וז"ב בס"ד. וחוץ לזה כיון דחזינן דנחלתה מחמת הזנות א"כ ע"כ דזינתה כמה פעמים ולומר שכל הזנותים שזנתה הי' באונס זה בודאי ל"ש דרוב נשים מופקרות הם ברצון ואדרבה בתוס' גיטין דל"ח כ' שהם משתדלים לזנות והמזנים חשיבי אנוסים ואף שהרופא אין לו נאמנות באיסורין מ"מ כ' בשו"ת הרדב"ז דברגל"ד מהימני והכא כיון דעכ"פ נתברר מפי עדים שזינתה א"כ יש רגל"ד שהרופא אומר אמת א"כ שוב א"א למתלי בס' אונס וגם יפה כ' כת"ה כיון שעכ"פ הבעל יודע שלא בא עליה א"כ שוב אסורה עליו ונהי דבזה"ז מפורש בסי' קע"ח לחד דעה דאינו יכול לומר שמאמין לדברי העד שם יש ס' בעיקר הזנות אבל הכא באמת בלא"ה נולד לנו ס' ע"י העדים וקרוב לאיסור דלא בא ע"י שם א"כ בודאי מהימן הבעל ושוב נאסרה עליו וממילא ליכא חדר"ג. ובפרט דיפה הביא כת"ה דברי הכנה"ג שכ' דאע"פ שיש להתיר מכח ס"ס מ"מ אם אין רצונו לסמוך על הס"ס עכ"פ ליכא חדר"ג כיון דעכ"פ אזדא חז"כ א"כ מכל הני טעמי נלע"ד אף אי לא נוכל להחליט לאוסרה עכ"פ פשיטא דע"י ק' רבנים מג' מדינות יש להתיר כיון דאין לו להשליש עבור כתובתה יצא דבנ"ד אם נחליט דליכא שום עצה לגרשה כעת פשיטא דא"צ להמתין עד שתתרפא ומותר לישא אשה אחרת עכ"פ ע"י ק"ר אם אינו נגד חוקי הקיר"ה וז"ב. ועי' שו"ת מהרי"א סי' ע"ה:
עתה נדבר אי יש עצה לגרש ע"ו שליח להולכה שילכו שמה ב' שלוחים והם יהי' עדים בדבר. והנה כת"ה הביא שיש בזה כמה חששות א) דצריך י' אנשים ועכ"פ בעי שיתנו בפני ב"ד ולדעת הנוב"י עיקרו דבעי ב"ד בשעת נתינה ולדעת החת"ס צריך ג' בשעת קבלת העדות. והביא שיטת הפוסקים החולקים אי השליח עומד במקום העד דיש בזה מחלוקת הרמב"ם והרא"ש ולפי הבנת הב"י יש חילוק דמינוי השליחות בעי בפני עדים אחרים אבל בשעת קבלת או נתינת הגט השליח נעשה עד. והנה באמת בש"ס משמע דהא דשליח נעשה עד היינו שא"צ למסור לה הקידושין בפני עדים אחרים רק הם עצמם עדים בדבר. והנה רו"מ הביא מ"ש התו"ג דדוקא באם באמת בשעת הקידושין הי' עדים אחרים ורק אח"כ יוכל השליח להעיד שכבר נתקדשה דאח"כ כבר נסתלק מהשליח תורת הבע"ד אבל בשעת נתינת הקידושין בעי עדים אחרים דגזה"כ דקידושין בלי עדים ל"מ. והנה באמת משמע כן בדברי הריב"ש שהקשה בהא דקאמר בש"ס שם בקידושין דמ"ג חד אמר שליח אינו נעשה עד משום דהוי לי' כגופו והקשה דבאמת אמאי נימא שליח נעשה עד ותירוץ דכיון דאחר המעשה פרח מיני' שם בע"ד שפיר נעשה עד. ומשמע כאורה דמיירי באמת שהשליח בא עתה לפני הב"ד להעיד שנתקדשה בפני עדים דאז שפיר מהני דעתה כבר נסתלק ממנו שם בע"ד ושפיר יוכלו הב"ד לדון עפ"י עדותו. אבל באם באמת לא הי' בשעת קידושין עדים אחרים ל"מ דגזה"כ דבעי עדים בשעת קידושין ואז הי' על השליח שם בע"ד.
אך באמת מלשון הש"ס משמע דגם באם בשעת הקידושין לא הי' בלעדי השליח אפ"ה מהני. ובכוונת הריב"ש י"ל דנודע פלוגתת הרמב"ם והטור באה"ע סי' ק"כ דבנשתטה המשלח בשעת כתיבת הגט דלדעת הרמב"ם ז"ל מהני מה"ת ולשיטת הטור ל"מ וכ' המפורשים דהרמב"ם ז"ל ס"ל דבענין שליחות א"צ לייחס הפעולה להמשלח רק שגזה"כ כיון דמסר לו כח הבעלים מהני עשיית השליח ולדעת הטור דצריכין לייחס הפעולה להמשלח והוי כאלו בעצמו עשה הפעולה. ונ"מ דלשיטת הרמב"ם יש להשליח יחוס להפעולה תמיד אף אחר עשיית הדבר דמיקרי הדבר נעשה. עי"ש ולשיטת הטור אחר עשיית הדבר אין להשליח שום יחוס להפעולה. ולפ"ז א"נ דהפעולה מתייחס להשליח א"כ שפיר חשיב השליח בע"ד של הפעולה אבל א"נ דהפעולה מתייחס להמשלח א"כ אף בשעת עשיית הדבר ל"ח השליח בע"ד של הדבר רק המשלח לכך שפיר שליח נעשה עד א"כ זה כוונת הריב"ש דכיון דאח"כ פרח מיני' שם בע"ד הייני דכיון דאמרינן שהשליח אין לו שום יחוס להפעולה רק דהוי כאלו המשלח בעצמו עשה הפעולה א"כ שוב אף בשעת מעשה אין על השליח שם בע"ד ושפיר נעשה עד ומוכח באמת דגם בשעת הקידושין או הגירושין א"צ עדים אחרים. ובאמת עפי"ז א"ש מ"ש הב"י שם שיש לחלק דעל מינוי השליחות צריך עדים אחרים ועל קבלת ונתינת הגט ל"צ עדים אחרים, והקשה בטו"ז דכי גרע מינוי השליחות מגמר השליחות דל"צ עדים אחרים:
ולפ"ז ניחא דעל מינוי השליחות עיקר הענין להעיד דהשליח נעשה במקום הבעלים א"כ עיקר העדות נוגע להשליח א"כ שפיר חשיב אז בע"ד ואינו נעשה עד אבל בשעת נתינת הגט אז צריך לייחס הפעולה להמשלח והראי' דנשתטה אז פסול א"כ אז השליח ל"ח בע"ד ושפיר נעשה עד. יצא דא"ש חילוק הב"י וי"ל לדינא דא"צ עדים אחרים א"כ שפיר הי' עצה זו דהשליח של הבעל יעשה ב' שליחים והם בעצמם ימסרו לה. אך באמת לדינא יש לחוש לשיטת התו"ג דבשעת עשיית הדבר צריך עדים אחרים וכמ"ש הרמ"א בסי' קמ"ב סעיף ד' ובאמת מלשון הריב"ש י"ל דהפי' כמ"ש התו"ג. א"כ יש הרבה חששות בדבר א) מכח דבעו ב"ד ועכ"פ ע"מ. ובפרט שצ"ל שליח ב"ד אני ואף שמפורש ברמ"א שם דבמקום עיגון יש להקל אף בלא אמר שליח ב"ד אני אם יש בידו הרשאה ובפרט בשנים דא"צ לומר בפ"נ וה"ה דא"צ לומר שליח ב"ד אני מ"מ לפמ"ש דברי השו"מ לעיל דאם אין הגט ביד הבעל וכבר הוא ביד השליח אין יכול הבעל לעשות שליח אחר שלב"פ דהוי כמו לי גיטך מענ"ק ורק יש עצה שהשליח יעשה במקומו ב' שלוחים מ"מ כיון דהבעל לא עשאם שלוחים שוב שייך ערעור הבעל א"כ שוב צריכים לומר שליחי ב"ד אנו וצריך ב"ד ואי דבמקום עיגון יש להקל כמ"ש הרמ"א בסעיף ט' מ"מ חדא כאן אינו מקום עיגון לפי דאפשר להמתין עד שתתרפא וגם אי לא יהי' אפשר בגט שוב ניקיל לישא אשה על אשתו ולענין האשה שתהי' מגורשת, ל"ח מקום עיגון דכ"ז שהיא חולנית בלא"ה לא תינשא ואח"כ תקבל הגט מיד השליח להולכה:
ובפרט דכמה ריעותות א"א להקל במקום עיגון וכמ"ש ש כת"ה. וי"ל דדמי למ"ש הט"ז ביו"ד סי' צ"א דתרי קילי בהפ"מ ל"א ועיין בש"ך יו"ד סי' ע' ובחידושי רעק"א על היו"ד בסי' נ"ה ובהגהות לב"ש שם. והכא יש ריעותא מצד דליכא ב"ד ומצד דלא יוכלו לומר שליחי ב"ד אנו וגם שליח הבעל א"י לומר בפ"נ ולשיטת התו"ג הוי כליכא ע"מ ולשיטת כמ"פ בלא ע"מ הגט בטל מה"ת ועיין בתוס' גיטין ד"ד א"כ יש יותר להקל לישא אשה על אשתו דלשיטת כמ"פ ליכא בזה חשש ד"ת ואף א"נ דנוגע לד"ת אבל עכ"פ ליכא בזה חשש איסור מיתה ולהכשיר גט כזה יש חשש באיסור א"א ע"כ פשיטא דלא נסמוך אשני שלוחים שיהי' הם ע"מ. עתה נבוא לדבר מעצה השניה ששני אנשים ילכו אצלה ותמנה בפניהם איש אחר לשליח לקבלה והעדים ועודו לפני הבד"צ שמינתה את פב"פ לשליח לקבלה והם יהי' ג"כ בשעה שימסור שליח הבעל הגט ליד השליח לקבלה. והנה יש בזה הרבה לדבר. הנה באמת כ' ר' פרץ דאינו נכון לעשות שליח לקבלה והובא ברמ"א סעיף כ"ט אך באמת בעיקר הטעם משום שא"א לקיים חתימות כל הג' דיינים וא"כ הכא דהעדים שתמנה בפניהם הם בעצמם יעודו לפני הב"ד שנתמנה פב"פ לשליח והם בעצמם יהי' ע"מ א"כ יהי' בירור והב"ש הביא כן בשם שו"ת הב"ח ועיין שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' מ"ב:
והנה לכאורה י"ל דכיון דכעת א"א שהיא בעצמה תקבל הגט מחמת שא"א ליכנס אצלה א"כ י"ל דלא תוכל למנות שליח לקבלה ג"כ דקיי"ל בש"ס נזיר די"ב דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח. ובפרט הכא דגם בשעת גמר הקבלה ג"כ לא תוכל לקבל בעצמה ואף דשיטת המהרי"ט דבעשאו שליח בפי' מהני מ"מ ידוע שדבריו מופרכין. אך באמת י"ל דאף אם נחליט דגם בשליח לקבלה מ"מ אמרינן הך כללא דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח דבחמת יש בזה פלוגתא. מ"מ ניחא דבאמת יש עצה גם עתה לגרש אותה הייני שהשליח עם עוד אחד ילכו אצלה והשליח יצטרף לעד מסירה. אך כתבתי דיש כמה חששות בדבר א) דא"י לומר שליח ב"ד אני ויוכל הבעל לערער ב) דלשיטת הרא"ש השליח אינו מצטרף לעד והוי כגירש בלי ע"מ א"כ מצד דא"י לומר שליח ב"ד אני א"כ עיקר החשש שמא יבוא תבעל ויערער וכ"ז אינו רק חשש דרבנן ולשיטת כמ"פ אם ניסת ל"ת וכמפורש שם בב"ש סי' קמ"ב ודוקא באם באמת מערער אז צריך קיום מה"ת לשיטת הר"א הובא בש"ך חו"מ סי' מ"ו אבל כ"ז שאינו מערער בודאי ליכא רק חשש דרבנן וא"כ עכ"פ מה"ת יחולו הגירושין א"כ מה"ת הוי בכלל מצי עביד ובדרבנן ל"א הך כללא דכ"מ דלמ"ע כמ"ש המלמ"ל בפ"ב מהלכות ביאת מקדש. וחשש השני מצד דאין השליח נעשה עד א"כ אף אם נחמיר כשיטת התו"ג עכ"פ הוי רק כגירשה שלא בע"מ ל"מ א"נ כפשטות דברי הש"ע בסי' קל"ג דשלא בע"מ הוי רק פסול א"כ אינו רק פסול דרבנן ושוב מה"ת מועיל הגט ושוב מה"ת הוי מ"ע ובדרבנן לא איכפת לנו בהכלל דכ"מ דלמ"ע. ובאמת לפ"ז י"ל דא"צ לחוש לסברת התו"ג בזה דעכ"פ ליכא בזה חשש ד"ת דהא מה"ת כשר בע"ח לחוד. ואף לפמ"ש הב"ש דבתוס' ורא"ש משמע דשלא בע"מ הגט בטל ולפ"ז י"ל דאף מה"ת ל"מ כמ"ש בתוס' גיטין דף ד' דבגיטין הואיל דל"מ הודאת בע"ד בעי ע"מ דוקא מ"מ אכתי יש עצה דהנה באמת בב"ש ריש סי' קל"ג הביא אי מהני עדות מיוחדת להצטרף בגט והביא דברי הר"ן בגיטין דל"מ וראי' מדברי הרי"ף גבי קידושין ודחה דשם גזה"כ דקידושין בלי עדים נ"מ אבל הכא י"ל דמצטרפי ומסיק הב"ש דעכ"פ אינו רק פסול ושוב יש עצה ששליח הבעל ילך מקודם עם אחד וימסור לה הגט בפני העד ואח"כ תתן לו בחזרה ותקנה לו ואח"כ ילך עוד הפעם עם אחד וימסור לה שנית דאז עכ"פ ליכא בזה פסול ד"ת בודאי דממ"נ א"נ שליח ועד מצטרפי א"כ כבר נתגרשה בפעם הראשון ואי שליח אינו מצטרף א"כ עוד לא עשה שליחתו ומועיל הנתינה שניה ועכ"פ מה"ת עדות מיוחדת מצטרף ושוב ליכא רק פסול דרבנן ובדרבנן לא איכפת לנו בהכלל דכ"מ דלמ"ע:
ובאמת י"ל דיועיל הגט מכח ס"ס שמא שליח ועד מצטרף ושמא עדות מיוחדת מצטרף. וליכא רק פסול משום דלא אמר בפ"נ וזה ודאי הוא רק מדרבנן ושוב הוי בכלל מ"ע ושוב מהני מינוי שליח לקבלה. וחוץ לזה אף דדעת הח"ס דגם בשליח לקבלה ל"מ היכי דלא מצי עביד עיי"ש בסי' מ"ב אך עיין בשו"ת שי"צ סי' פ"ו שחולק על הח"ס ודעתו דשליח לקבלה מהני אף היכי דלמ"ע. והגם דלפמ"ש בתשובה לחלק בין שליח לקבלה לשליח להולכה הוא דידוע שיטת הרמב"ם ז"ל דמינוי שליח להולכה א"צ עדים דלע"ע אינו דש"ב וכ' בספר חידושי הרי"ם על גיטין בסופו דף ע' דבשלמא בשליח להולכה דל"ח מילי א"כ תיכף נגמר השליחות וחל על השליח שם בעלים א"כ לע"ע אין כאן דבש"ב אבל שליחות לקבלה דהוי מילי א"כ נהי דשליח ראשון מהני במילי מ"מ עיקר השליחות נגמר בשעה שמקבל הגט ואז הוי דש"ב ולכך בעי עדים. ולפ"ז י"ל דבשלמא בשליח להולכה דאמרינן דתיכף מקבל השליח כח הבעלים א"כ י"ל דהיכי דלמ"ע אין יכול למסור לו כח הבעלים. אבל שליח לקבלה דעדין לא חל כח השליחות ורק בשעה שמקבל הגט אז נעשה במקום הבעלים א"כ לא איכפת לנו מה דבשעת מינוי לא הי' מ"ע דבלא"ה לא חל אז על השליחות כח הבעלים. א"כ י"ל כ"ז בנידון הח"ס דמינתה שליח לקבלה בעת שטותו דעכ"פ בשעת קבלה יוכלה לקבל הגט בעצמה א"כ שפיר אמרינן כיון דבלא"ה בשליח לקבלה אינו במקום הבעלים רק בשעת קבלה ואז האשה בעצמה יכולה לקבל הגט וחל אז על השליח שם בעלים אבל הכא דגם בשעת שיקבל השליח הגט ג"כ לא תוכל לקבל בעצמה א"כ גם אז א"א שיהי' השליח עומד במקומה אך לסברת הג' השו"צ ז"ל גם בכה"ג ל"ש הסברא דלמ"ע ובפרט שהוכחתי דעכ"פ יש עצה שתקבל בעצמה הגט ותהי' עכ"פ מגורשת מה"ת ובדרבנן ל"ש הך כללא דלמ"ע ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת או"ח סי' ל"ט:
אך עכ"פ יפה כ' כת"ה דשייך חשש השני דשליח לקבלה מיד שליח בעלה ל"מ משום חצירה הבאה לאחר מכאן ולזה ל"מ ריצוי הבעל אך דהב"ש בריש סי' ק"מ הביא דבשעה"ד מתירין ששליח שלה יקבל מיד שליח בעלה אבל י"ל דכאן לא מיקרי שעת הדחק שאפשר להתיר ע"י ק" ונהי דהיכי שאפשר לעשות בהיתר אין מתירין החרם מ"מ כיון דגם במינוי שליח לקבלה יש חשש משום חצירה הבאה לאחר מכאן א"כ ע"כ נצטרך לדחוק דמשום מקום עיגון נתיר מ"מ יותר יש להקל בענין חדר"ג מלהקל באיסור א"א אף בחשש פסול דרבנן ובפרט דהכא דזינתה לרוב הפוסקים א"צ כלל היתר דק"ר רק מצד החומרא אנו מצריכים ק"ר אבל א"א להקל בשביל זה להכשיר חומרא דנוהג בגט גופא ויוכל לצמוח מזה חשש ד"ת. ובפרט לפמ"ש רו"מ בשם הרב מנאוירק גם עצה דשליח לקבלה קשה מאד ע"כ הדרינן לדלעיל דיש מקום להתיר לו לישא אשה על אשתו ע"י ק"ר מג' ארצות כד"ת ואח"כ כשתוכל לקבל הגט ימסור לה השליח הגט. וע"ד ההכתובה יקוב הדין ביניהם אז ולע"ע אינו מעכב ההיתר ואנכי מצטרף למנין להתיר לו חדר"ג ואנחנו שלוחת דרגמ"ה עבדינן ובלבד שלא יהי' נגד חוקי המדינה. והש"י וצלנו משגיאות:
בעה"ח ג' בשלח תרס"א ראדאמישלא. והנני ידידו דו"ש הק'
שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל.
שולי המכתב. עוד יש לדבר בזה במה שראיתי בשו"ת מהרי"א הלוי סי' ע"ו שהביא שאלה באשה אחת הזקיקה ליבום ובמשך הזמן נשתדך החלוץ עב"ג והזקוקה זינתה וילדה בת ודרה עם הבועל באיסור אי מותר הבחור לישא משודכתו כיון שעתה א"א לחלוץ שהיא מינקת ואולי תתעבר אחר ההנקה עיי"ש שהשואל כ' כי לכאורה הדבר מפורש ברמ"א סי' קנ"ט דאסור להיבם לישא אשה עד שיחלוץ. אך הכא כיון שא"י לחלוץ בימי מניקתה דהוי חליצה שא"ר ליבום מחמת איסור מניקת א"כ במקום עיגון אפשר להתיר לישא משודכתו. וה"ג הנ"ל דחה די"ל דיועיל החליצה א' דכיון דמופקרת לזנות ל"ש גבה איסור מניקת וא"כ היא עולה ליבום ולחליצה. ועוד הא מפורש במתני' דח"ל חולצת ומוכח דגם במקום לאו ד"ת אפ"ה מהני החליצה מכ"ש באיסור מניקת דרבנן. עכ"ד:
והנה באמת מ"ש די"ל דשרי להתייבם מחמת דהוי מופקרת לזנות. הנה באמת י"ל דכיון דלא נחשדה לזנות רק עם איש ידוע ל"ח נכלל מופקרת דבאמת בשו"ת צה"ב שבסו"ס בית מאיר סי' ה' העיר די"ל דאף במופקרת לא נתיר איסור מניקת דבשלמא מצות לעולם בהם תעבודו דהוי עשה שבין אדם למקום לכך מתירין במקום הצלה מעבירה וכסברת התוס' דבכה"ג אומרין חטא אבל הכא דהוי משום היזק פרנסת הילד א"כ אין מתירין אף במקום הצלה מאיסור כמ"ש הראב"ד וכבר הבאתי לעיל דבריו בשם השטמ"ק ב"ק דף פ' דאף במקום פק"נ אסור להתרפאות בממון חבירו. ואך י"ל דבמופקרת לזנות כיון שמכשלת הרבים וחשיבי אנוסים כמ"ש בתוס' גיטין דל"ח א"כ י"ל דניחא לי' להקטן גופא שינצלו רבים מעבירה ולא יגרום על ידו מכשול לרבים והוי כאומר א"א בתק"ח שומעין לו ואף שקטן אין לו דעת מ"מ במידי שזכות גמור יש לו שליחות וכמ"ש בתוס' כתובות דף י"א. וכ"ז במופקרת לאנשים רבים שייך הסברא הנ"ל. וגם שייך שאר הסברות דבוודאי אף אם נאסור לה להינשא תתעבר בזנות ובלא"ה תתעבר חלבה ועכ"פ אין בזה ענין סכנ' להילד ואף שי"ל דשייך לא פלוג כסברת הריב"ש דאף ר"ת האוסר בגרושה הוא רק משום לא פלוג אבל עכ"פ הוי רק איסור שבין אדם למקום ומתירין בשביל הצלת הרבים דחשיבי אנוסים. אבל הכא דאינה מפקרת עצמה לרבים רק יושבת עם איש אחד בזנות והוא בודאי מזנה עמה ברצון ול"ש הצלת הרבים ובפרט כיון שאינה מפקרת עצמה לרבים א"כ אף אם תתעבר עוד הפעם מהמזנה הזה מ"מ כיון שהוא ולד שלו חייס עליו וממסמס לי' בבעי וחלב א"כ כיון שיש בזה היזק פרנסת הולד אין מתירין פק"נ של הולד בשביל הצלת האשה מאיסור אף להצילה מאיסור זקוקה ליבם ושוב חשיב א"ע ליבום וי"ל דאף החליצה ל"מ:
ובאמת שם בצה"ב מפורש דאי לא נתברר שהיא מופקרת לכל אדם בעי שיהי' ידוע עכ"פ שהיא זינתה עם ג' בני אדם מישראל והכא דלא זינתה רק עם אחד אף שזינתה עמו הרבה פעמים מ"מ כיון דהבועל ג"כ מזיד א"כ לא דמי להא דהאי אמתא דשם רק התירו בשביל שמכשלת הרבים והם חשיבי אנוסים. ובפרט די"ל כסברת הבי"מ דחשש הצלת נפשות אין מתירין בשביל הצלה מעבירה ורק היכי דמופקרת לכל בלא"ה תתעבר ותעכר חלבה ושוב אין נ"מ להילד אבל הכא אם לא נתיר לה להינשא תשאר אצל הבועל אבי הילד ויממסמס לי' בבעי וחלב א"כ בודאי דליכא היתר להתייבם. ומ"ש עוד ה"ג הנ"ל דמתני' שלימה שנינו דח"ל חולצת ומוכח דבח"ל ל"א הכלל דכל שא"ע ליבום. הנה באמת י"ל דכבר הבאתי לעיל מ"ש הרשב"א יבמות ד"ב דמש"ה בנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה חולצת דכיון דד"א גרם לה לאסור ל"ש הכלל דכל שא"ע ליבום והקשה בשעה"מ פ"ו מיבום דהא בלא"ה מפורש בש"ס דגבי ח"ל חולצת ונשמע דבח"ל חשיב עולה ליבום.
אך באמת א"ש דבשלמא באלמנה לכה"ג כיון דעיקר הטעם משום דאין עדל"ת ועשה ובדיעבד אם בעלו קני דאמרינן להיפוך מאי חזית דהאי אילמא לכך שפיר חשיב עולה ליבום כיון דבדיעבד מהני ומידי דמועיל בדיעבד חשיב ראוי כמ"ש בתוס' פסחים ד"ה ובתוס' חולין ד"מ אבל במודרת הנאה ל"ש לומר עדל"ת. א) דבא ע"י פשיעה ב) כיון דבנדר הל"ת הוא בחפצא ל"ש לומר עדל"ת כמ"ש הנמ"י פ"ב מנדרים ושוב י"ל דחשיב בכלל א"ע ליבום. וע"כ מדחזינן דבנודרת חולצת ונשמע ע"כ דבד"א גרם לה לאסור חולצת וה"ה בהא דע"מ שלא תינשא לפלוני דחולצת. א"כ ממילא הכא במניקת חבירו דהאיסור הוא משום היזק פרנסת הולד ופשיטא דל"ש לומר בזה עדל"ת דבשביל מצוה דידי' ודידה אין להזיק להולד דנודע דבגזל ל"א עדל"ת ועיין בס' יד המלך מ"ש בזה א"כ שפיר י"ל דחשיב בכלל א"ע ליבום והארכתי בזה לעיל. ומה שהביא עוד ראי' מהא דעמדה ונתקדשה דחולצת ולרוב הפוסקים א"צ לגרשה קודם חליצה הרי דגם כשהיא א"א עולה לחליצה ומכ"ש הכא. באמת דבריו תמוהים דבח"מ פשיטא דחשיב בכלל א"ע ליבום. וע"כ דשם טעם אחר יש בדבר דבאמת שיטת הלבוש דצריך לגרשה קודם חליצה כדי שלא יהי' בכלל חליצה שא"ר ליבום ודעת השב דא"צ לגרשה כיון דאם ירצה לייבם נכוף לגרשה והוי ככבר גירשה וחשיב עולה ליבום ובתשובה ביארתי דכיון דרק מס' תפסי הקידושין א"כ עכ"פ חשיב ראוי ליבום מס' וגם דכופין לגרש מש"ה הוי בכלל עולה ליבום אבל אם היתה ודאי א"א ובפרט במקום דאין כופין לגרש אף דאפשר בגירושין אפ"ה הוי בכלל א"ע ליבום ועיין בספר בי"מ אה"ע סי' קנ"ט שכ' דאי תפסי קידושין פקעי זיקה רק דצריכה חליצה שמא לא תפסי קידושין אבל עכ"פ כיון דא"צ חליצה רק מס' מהני אעפ"י שא"ע ליבום ובפרט דשייך ממ"נ אי באמת תפסי קידושין שוב פקעה זיקה ואי לא תפסי קידושין שוב ל"ח א"א ועולה ליבום. ובאמת בזה יש לפקפק כיון דעכ"פ מס' אסור לייבמה דשמא הוא א"א א"כ שוב קשה שמא לא תפסי קידושין וצריכה חליצה והחליצה ל"מ דא"ע ליבום עכ"פ מחמת ס'. אך באמת הבי"מ דחה זה עפ"י דברי התוס' יבמות דט"ז והעיקר כשיטת השב"י דכיון דיכולין לכוף לגרש ל"ח בכלל א"ר ליבום ועיין בשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ה שכ' דבס' זקוקה אז בנתקדשה צריך לגרש מקודם החליצה דהכא ל"ש סברת השב"י דבס' זקוקה א"א לכוף דהוי ס' גט מעושה. ונשמע דגם בס' זקוקה אפ"ה בעי שיהי' ראוי ליבום. עכ"פ הכא במניקת חבירו שליכא שום מציאות להתיר היבום בתוך כד"ח ושוב י"ל דהוי בכלל א"ר ליבום ול"מ החליצה:
אך באמת שיטת רוב הפוסקים דבדיעבד מהני החליצה בתוך ג"ח וחזינן דבדרבנן ל"א הך כללא דכל שא"ר ליבום וכיון דבאמת מה"ת חשיב ראוי אם יבוא אליהו ויאמר שאינה מעוברת רק דקאמר הש"ס דעכ"פ מדרבנן אסורה תוך ג"ח אף אם ידעינן דלא מיעברא ובזה שוב מהני בדיעבד החליצה וחזינן דהיכי דרק מדרבנן א"ר להתייבם מועיל החליצה בדיעבד וא"כ נהי דיש שיטת מקצת פוסקים דבדיעבד ג"כ ל"מ חליצת תוך ג"ח ובפרט לכתחלה מחמירין אף בא"ר ליבום מדרבנן מ"מ הכא כיון דיושבת תחתיו בזנות ונכשלת באיסור יבמה לשוק בכל ביאה וביאה בודאי חשיב עכ"פ כדיעבד ומתירין החליצה אף באינו ראוי ליבום מדרבנן דע"י מכשול האיסור חשיב כדיעבד דהשתא לענין פסידת התנור או הכלי כ' בתוס' פסחים דכ"ו ובד"ל דחשיב דיעבד מכ"ש ע"י חשש איסור תמידי עכ"פ חשיב כדיעבד ובפרט דעוי"ל דבשלמא תוך ג"ח יש ס' שמא היא מעוברת ומעולם לא תהי' ראוי ליבום אבל הכא ידעינן בבירור דאחר כד"ח תהי' ראוי ליבום וזמן ממילא קאתי וכמ"ש המל"מ בפ"ד מהלכות אישות הלכה ז' דבמחוסר זמן ל"ח דשלב"ל א"כ שפיר מועיל החליצה:
ועי"ל דעיקר הא דאמרינן כל שא"ע ליבום הוא רק היכי דהאיסור הוא על האשה א"כ יש עליה שם איסור אבל במניקת מזנה דבאמת דעת הר"ש הזקן דבגרושה מותר וכן במזנה לרוב הפוסקים אך הנוב"י כ' דגבי אלמנה כיון דמשתעבדא להניק חל עלה שם איסור אבל בגרושה באמת אין האיסור עליה דהברירה בידה שלא תניק רק דכ"ז שמניקתו חל האיסור על הבעל דלמה לו לגרום היזק פרנסת הילד והוא מדין מערופיא. ובזה מיישב הנוב"י סתירת הסוגיות מכתובות ליבמות עיי"ש במהד"ק אה"ע סי' י"ד א"כ עכ"פ לא נקרא על האשה שם איסור א"כ ל"ח בכלל כל שא"ר ליבום ומועיל החליצה וגם אפשר לומר דהוי כמו דא' גרם לה לאסור דכ' הרשב"א ביבמות ד"ב דל"ש גבי' הכלל דכל שא"ר ליבום ע"כ פשיטא דמהני החליצה אף בימי מניקתה ומצוה גדולה לחלוץ להצילם מאיסור יבמה לשוק ואף דיעברו על איסור נדות ואיסור זנות אבל כ"מ שאפשר למיעבד בהיתר עבדון והנה אם נחליט דל"מ החליצה ונחוש מחמת שיטת הרמ"א דאסור לישא אשה עד שיחלוץ ליבמתו והקשה בשו"ת ח"צ סי' א' דלא גרע זיקה מארוסה. וכ' בס' עצי ארזים הביאו בשו"ת חת"ס אה"ע סי' א' ובשו"ת ד"ח סי' נ"ב הטעם דלכתחלה חוששין שיהי' חליצה הראוי ליבום ולא יהי' העיכוב מחמת חדר"ג אף דבאמת בח"ל קיי"ל דמהני החליצה מ"מ היכי דאפשר שיהי' באמת ראוי ליבום חוששין שלא יהי' עיכוב אף מחמת איסור לאו ועי' בספר בי"מ סי' קנ"ט שכ' בכונת הרשב"א הנ"ל בהא דמודרת הנאה מיבמה דהי' הו"א דצריך לשאול על הנדר כדי שיהי' ראוי ממש ליבום וכמו דבאפלק"ש לא אמרינן עדל"ת ה"ה דחוששין שיהי' ראוי ליבום ממש ומש"ה אסור לישא עד שיחלוץ וכ"ז היכי דאפשר תיכף לחלוץ שפיר חוששין שיהי' ממש ראוי ליבום אבל הכא דבפשיעתה גרמה שלא יהי' ראוי לחלוץ ב' שנים ויתבטל ממצות פ"ו ולישב שתי שנים בכה"ג ל"ח בכלל אפשר לקיים שניהם כמ"ש הרשב"א בשבת דכ"ו דשריפת קדשים ל"ח בכלל אפלק"ש לפי שצריך להמתין ועי' בתוס' יבמות ד"ה ע"ב ועי' בשו"ת מהרי"ט סי' מ"ז הובא בגליון יו"ד סי' רל"ט הבאתי זאת לעיל א"כ שוב מותר לישא דלע"ע אין זיקה ככנוסה ולא עבר בחדר"ג ואח"כ שוב נסמוך דמועיל החליצה דחדר"ג לא גרע מח"ל דחולצת, יצא דאם הי' לע"ע איסור לחלוץ פשיטא דהי' מותר לישא ואך כבר הוכחתי דמועיל החליצה אף בימי מניקתה ושוב כיון דאפשר לחלוץ תיכף שוב חוששין דאח"כ יהי' א"ר ליבום מחמת החדר"ג ואף דגם עכשיו א"ר ליבום מחמת האיסור וע"כ סמכינן דבדרבנן לא אמרינן הך כללא שא"ע ליבום וא"כ גם בחדר"ג ל"ש הך כללא:
אך ז"א דחדר"ג לשיטת כמ"פ הוי איסור תורה א"כ יותר יש לחוש במעוכב מחמת החרם למעוכב מחמת איסור מניקת. א"כ פשיטא דצריך לחלוץ תיכף ובפרט להצילם מאיסור יבמה לשוק ובפרט דלשיטת כמ"פ זיקה ככנוסה הוי ועובר תיכף אחדר"ג בשעת נישואין א"כ בודאי כיון דאפשר בחליצה אסור לישא עד שיחלוץ כנלענ"ד לדינא:
שוב ראיתי בשו"ת מנחת עני סי' מ"ט שנסתפק אי במניקת ע"י זנות אי ראוי לחלוץ והרגיש בהא דבדרבנן ל"ש הך כללא דכל שא"ע ליבום ועיי"ש בסי' נ' שנסתפק אי מותר לישא משודכתו עיי"ש. ועי' בפת"ש אה"ע סי' קנ"ט. וזה ברור:
דברי הנ"ל.