מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן יז
לכבוד' גיסי הרב המאה"ג חו"ב בחדרי תורה בנש"ק המפורסם כו' כש"ת מוה' טובי' האראוויטיץ נ"י האבד"ק שענדישוב יע"א:
בדבר שאלתו בטבח אחד שראה השו"ב שעשה שני חיתוכים במרה להוציא הליחה ועלתה בדעתו אולי יש שמה שני מרות והלך לראות אם כן הוא. ובאמת הי' שני מרות ונטרפה הבהמה ושאלו את הטבח מדוע לא עשה שום שאלה ע"ז ובלתי דיבור השו"ב הי' מוכר הבשר בחזקת כשרות. והתנצל שלא ראה הדבר היטב מחמת שהי' בלילה והטבח הלז כבר יצא עליו ערעור זה איזה שנים שהעיד ע"א עליו שמצא בתוך המעיים יתד תקועה מעבר לעבר והשליך את החתיכה לחוץ ואמר שעוד איש אחד ראה זאת והשני הכחיש אותו שלא ראה מאומה וכעת שקרה מקרה הזאת נתעוררו עליו עדים ע"א מעיד עליו שראה אותו הרבה פעמים שותה יין עם עכו"ם אשה אחת העידה כי ראתה אותו אוכל לחם וחמאה בבית נכרי ושני טבחים רוצים להעיד בב"ד שבר"ה הפשיט בהמה טריפה זה איזה שנים גם כבר יצא עליו קול רינון עם נכריות ורק דלא אתחזק קלא בב"ד גם מעולם לא שאל שום שאלה על שום אבר מאברים הפנימים והעדים מתיראים להעיד בפניו שלא ימסור אותם והוא טוען כי כל העדים המה שונאים אותו בתכלית השנאה ובפרט הטבחים. זה תורף השאלה בקצרה:
ויש בזה לברר איזה פרטים. א) אם מותר לקבל העדות שלא בפניו. ב) אם נוכל לפוסלו ע"י עדים הללו אף שהמה שונאים שלו. ג) אם יש בעדות זו ממש לפוסלו עולמות או עכ"פ על איזה זמן ונברר בס"ד כל פרט ופרט:
והנה זה דבר פשוט דמכח העד שהעיד שבשנה מקוד לזה מצא יתד תקוע במעיים מעבר לעבר והשליך לחוץ עפ"י אותו עד פשיטא דאין לאסור חוץ לזה כיון דליכא רק ע"א דאף שאמר שראה עוד איש אחד מ"מ כיון דהשני הכחיש אותו שלא ראה מאומה א"כ עכ"פ לא נשאר רק ע"א וע"א אינו מועיל לפסול את האדם ולהוציאו מחזקת כשרות. ואף דאומר שראה עוד עם אחד והשני אינו כאן מ"מ ל"ח רק ע"א ואף דשיטת המהרש"א כתובות כ"ג דאם ע"א אומר שנתקדשה בפניו ובפני עוד אחד אע"פ דהשני אינו לפנינו חוששין לקידושין ול"ח בכלל מקדש בע"א עיי"ש:
אך באמת במהרי"ט כ' איפכא אהא דכ' הרי"ף פ' מי שאחזו בשם התוספתא נסתרה עמו בפני ע"א שחרית ובפני ע"א ערבית אין חוששין לקידושין וכ' הר"ן ז"ל הטעם דקידושין דנוגע לד"נ ל"מ עדות מיוחדת ובב"י הקשם דבלא"ה בקידושין א"א לצרף עדות מיוחדת דקידושין בע"א ל"מ אף אם הדבר אמת ועי' שו"ת הג' בעל שאגת ארי' המובא בשו"ת ב"א סי' מ"א ובשו"ת רח"כ ז"ל סי' ט' אך כ' במהרי"ט דמיירי שכ"א אומר שנסתרה בפניו עם אחד בשחרית וכן אומר העד שראה בערבית וא"כ לדבריהם הי' קידושין גמורין ורק כיון דעדות מיוחדת לא מצטרף שוב אין חוששין לקידושין ונשמע דגם לכתחלה אין לחוש לע"א שאומר שנתקדשה בפניו ובפני עוד אחד. אך באמת י"ל דלכתחלה שפיר חוששין רק הכונה דאין מצטרפין היינו לענין דיעבד דבדיעבד גם מהרש"א מודה דל"מ עדות כזה כמפורש שם בתוס' כתובות כ"ג ד"ה תרוייהו שכ' שם דבלא"ה לא תצא דאין דבר שבערוה פחות משנים:
נשמע דגם אם לא היו העד השני לפנינו אפ"ה לא הי' חשיב רק בגדר ע"א ול"מ להוציא את האדם מחזקת כשרות ובפרט שהעד השני מכחישו א"כ לא נשאר כ"א ע"א ול"מ לפסול את האדם כמפורש בכל הפוסקים דאין אדם נפסל ע"פ ע"א ובתב"ש פסק דרק אם נראה להמורה שאמת הדבר לפי ענין השוחט כגון שכבר יצא עליו שם רע והעד הוא בר סמכא אז יש להעבירו. אבל בל"ז אין לפסול את האדם מחזקת כשרות ועי' במהרש"ל כתובות ד"כ בשיטת הסוברים דבס' פסול היינו בב' אומרים גזלן וב' אומרים לאו גזלן דנשאר כשר ומשום חזקת כשרות כמו שהוא שיטת התוס' אף דבתרי ותרי עכ"פ ס' דרבנן הוא מ"מ להוציא את האדם מחזקת כשרות לא מחמרינן דאחזיקי ברשיעי לא מחזקינן וכמ"ש התוס' בכורות ד"כ לענין דמאי דאף לר"מ ל"ח מה"ת. ואף דפסקינן דבתרי ותרי פסול ה"ט משום דיש חזקת ממון כנגדו כשיטת הרי"ף ז"ל. או דעכ"פ מדרבנן מחמירין כיון דנגד תרי ותרי א"א שיהיה החזקה חשיב בירור דתרי כמאה אבל בלא"ה ע"א ל"מ נגד חזקת כשרות. ובפרט כיון דלפי דברי הטבח ראה מעשה זו בשנה העברה ולפי דבריו האכיל הטבח אז טרפות לישראל. א"כ הוא שראה זאת והי' יכול להפריש מאיסור קעבר משום לפ"ע כמ"ש המל"מ בפ"א מהל' כלאים ה"ו דאם רואה חבירו עובר איסור ויכול למחות בידו ואינו מוחה עובר אלפ"ע ועי' פמ"ג או"ח סי' תמ"ד א"כ גם הוא לפי דבריו עבר אלפני עור וא"כ לא מהימן לעשות א"ע רשע. ואף שי"ל דבשביל זה שלא הגיד לאפרושי מאיסורא נהי דלשיטת המל"מ עובר בלפ"ע מ"מ אין לוקין ע"ז דעכ"פ הוי לאו שאין בו מעשה וגם דהוי לאו שבכללות כמפורש ברמב"ם פ"א מה' רוצח דביכול להציל ולא הציל חשיב לאו שאין בו מעשה וא"כ הא בנוב"י תנינא חאה"ע סי' קנ"ו נסתפק דבזה ל"ש אין אדם משים עצמו רשע לפי שבמכשיל אחרים אינו מתחייב מלקות ומיתה ועי' בשו"ת רע"א ז"ל ובח"ס אה"ע נ"א לענין חליצה ואומר שהוא איטר וכבר חלץ בימינו:
אך באמת מפורש ברשב"א כתובות י"ט דר"מ ס"ל דאע"פ שבכל דבר יעבור ואל יהרוג מ"מ מדת חסידות הוא למסור נפשו. ואם אינו עושה כן ל"ח מדת חסידות ולא מהימן לומר שעבר אמדת חסידות. ואף דרבנן פליגי ה"ט כיון דמצד הדין אין לו למסור נפשו ל"ש בזה אאמע"ר. ובאמת שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' יסודי התורה דבכל שהדין יעבור אסור למסור נפשו אך הרבה פוסקים חולקים כמפו' בתוס' ע"ז כ"ז ובכ"מ והרשב"א ז"ל קאי בשיטת הסוברים דמותר למסור נפשו ובאמת הדבר תמי' לכאורה דלפמ"ש המל"מ שם דהיכי דמכוין להנאת עצמו לכ"ע אסור למסור נפשו א"כ הכא דהמלוה מכוין להנאתו א"כ שוב אסור למסור נפשו וצ"ע לכאורה:
וי"ל דבאמת הרשב"א ז"ל מביא עוד שם שיטה ישנה דבגזל ס"ל לר"מ יהרג ואל יעבור ועי' בש"מ שם ועי' בש"מ ב"ק ד"פ בשם הראב"ד דבממון חבירו אסור להתרפאות אף במקום פק"נ ועי' תוס' ב"ק ד"ס ובפר"ד א"כ אף לשיטה הראשונה דס"ל דגם בגזל הדין דיעבור ואל יהרג ובפרט דהוא אינו גוזל בידים רק דהוי גורם לגוזל אבל עכ"פ י"ל דעכ"פ לענין זה חמיר דעכ"פ מותר למסור נפשו וס"ל להרשב"א ז"ל דשייך בזה לומר אאמע"ר ורבנן פליגי דעכ"פ כיון דאם הי' בא לב"ד היינו מורין לו דא"צ למסור נפשו ל"ח בכלל רשע עכ"פ חזינן דגם בדבר שאינו רק מדת חסידות ס"ל להרשב"א דלא מהימן לומר שעשה נגד מדת חסידות ומכ"ש בדבר שעובר אלאו דלפ"ע נהי דאין לוקין בזה מ"מ שייך בזה לומר אאמע"ר ובפרט שהכשיל רבים ועבירה דרבים חמיר כמו דמצינו בר"ן דהרבה זית נבילה חמיר מאיסור שבת ה"ה דבאם מכשיל רבים באיסור חמיר טפי. ועי' תוס' גיטין ל"ח דבשביל מכשיל רבים שהמה אנוסין מתירין לשחרר ועי' חו"מ סי' כ"ח דבאם יודע שבעלה של זו חי וב"ד רוצין להתירה לינשא גם אחר צריך להעיד דזה חשיב קום ועשה וכמ"ש התוס' שבועות ד"ל. ולכאורה הדבר תלוי בפלוגתת הר"מ והרא"ש בהא דהמוציא כלאים בבגדו דהר"מ ז"ל ס"ל דאף בבגד חבירו חשיב קו"ע ואינו נדחה מפני כבוד הבריות והרא"ש גורס רק בבגדו ועל בגד חבירו חשיב שוא"ת ובשא"ר סי' נ"ד מביא ראי' משיטת התוס' הנ"ל דס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל. אך לפמ"ש הנו"ב או"ח סי' ל"ה דבאיסור תמידי אף בשוא"ת אינו דוחה א"כ אין ראי' משיטת התוס' דס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל די"ל מש"ה צריך להעיד משום דהוא איסור תמידי ולפ"ז אין ראי' מדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ דלא ס"ל כשיטת הרא"ש ומש"ה פסקינן ביו"ד סי' שע"ב דבכהן ערום א"צ להגיד לו דסמכינן אשיטת הרא"ש ויש בזה הרבה לפלפל ואכ"מ. עכ"פ במכשול הרבים באיסור ויש בידו למחות אף שהמה שוגגים מ"מ עובר בלפ"ע ושוב א"נ לעשות עצמו רשע ועי' שו"ת מהרש"ם הנדפס כעת מהג' מבערזאן סי' מ"ב מה שכ' בזה. עכ"פ פשיטא דמשום העד הראשון אין לאוסרו:
עתה נדבר מעדות שארי דברים. הנה זה שהעידה אשה שאכל לחם עם חמאה אצל נכרי הנה חוץ לזה שאשה בודאי אין לה נאמנות לפסול את האדם הגם דשיטת הרבה פוסקים דכ"מ שע"א נאמן ה"ה דאשה ג"כ נאמנת. אך באמת שיטת כמה פוסקים דאשה אין לה נאמנות באיסורי תורה היכי דאינו בידה ועי' תוס' פסחים ד"ד ע"ב וברמב"ן ועי' שו"ת דברי אמת סי' א' חוץ לזה אף לדבריו לא נחשוד רק על איסור קל דחמאת עכו"ם אינו רק חומרא ונודע שיטת הנו"ב מה"ת סי' ב' דנחשד על דרבנן אינו חשוד על איסור תורה ומש"ה בנחשד על בדיקת הריאה אינו חשוד על שחיטה. ואף דבשו"ת בית אפרים כ' דבשחיטה יש ג"כ עניני איסור דרבנן מ"מ כ' כיון דעיקר השחיטה הוא איסור תורה וזהיר בי' א"כ הוא זהיר ג"כ בכל עניני שחיטה אף בדברים שאינם רק דרבנן. ובפרט דחמאת עכו"ם אינו בכלל אפילו איסור דרבנן ובהרבה מקומות נוהגין היתר ומש"ה בשביל זה בודאי אין להחזיק בפסול וגם מצד העד שהעיד ששתה יין עם עכו"ם ג"כ י"ל כיון דעתה ליכא רק סתם יינם. וא"כ לא נחשד רק על איסור דרבנן וא"כ שוב החשוד על דרבנן לא נחשד על ד"ת כמו שכ' בשם הנו"ב והב"א:
אך מצד שהפשיט בהמה בר"ה א"כ בזה עבר על איסור תורה ואף דרק בחילול שבת נעשה מומר לכל התורה כולה ועי' בח"ס חלק ו' דאפ"ה אינו חשוד לכל התורה כולה ומכ"ש דחילול יו"ט דל"ח מומר כמפורש באה"ע סי' קכ"ג וגם ביוה"כ נסתפק בתב"ש אי מחלל חשיב מומר לכל התורה הואיל דבזה אינו כופר במעשה בראשית. אך באה"ע סי' קכ"ג מפורש דשבת ויוה"כ שוה עי' פמ"ג או"ח בפתיחה כוללת אבל ביו"ט לכ"ע ל"ח מומר. וא"כ קיי"ל חשוד בדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה מ"מ כיון דעכ"פ כבר עבר איסורי דרבנן בעניני מאכלות אסורות רק דאמרינן דאכתי לא איתרע חזקת כשרות שלו מה"ת אבל כיון דחזינן דעבר אד"ת בחילול יו"ט ובפרט יו"ט של ר"ה דחמיר בעיני העולם ומפורש בתוס' חולין ק"א דהזיד בשבת ושגג ביוה"כ חשיב שב מידיעתו לפי שיוה"כ חמיר בעיני העולם לפי שהוא יום סליחה. וכן מפורש בסי' קיט דחשוד על חמיר חשוד על קל ורק אם הקל חמיר בעיני העולם לא נחשד ע"ז עיי"ש. א"כ הכא עכ"פ כיון דחזינן דעבר אאיסור תורה שוב איתרע חזקת כשרות שלו מה"ת וגם עבר אאיסור דרבנן באיסורי מאכלות א"כ איתרע נאמנות שלו לענין שיהי' נאמן בעניני טרפות וחזינן דעובר עבירה בשביל תאותו נחשד להאכיל טרפות בשביל חימוד ממון ואך בעיקר הדבר עכ"פ צריך לברר זאת עפ"י עדים והנה הכא אינם רוצים להעיד בפניו. והנה באמת בענין זה יש הרבה לדבר. דדעת הרבה פוסקים דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא רק מדרבנן עי' בב"י ולפי"ז כ' הנוב"י קמא סי' ע"ב דבאיסורין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דמה"ת נאסרה עפ"י עדות זה וחז"ל לא יוכלו להקל רק להחמיר:
אך עפי"ז יש מקום לומר דהא דהוכחתי דעפ"י עדות הטבחים שהפשיט בהמה ברה"ר לא נוכל לפוסלו דחשוד בדבר אחד אינו חשוד לכה"ת רק עפ"י עדות האיש ששתה יין עם עכו"ם דזה הוי עבירה בעניני מאכלות אסורות עי""ז איתרע נאמנות בעניני מאכלות. ולפ"ז י"ל דכיון דבזה ליכא רק איסור דרבנן. א"כ מה"ת לא נפסול עי"ז ומדרבנן שוב ל"מ עדות שהי' שלא בפני בע"ד וכמ"ש הר"ן פסחים ד"ל דהיכי דעכ"פ מדרבנן אין לו מתירין שפיר בטל כיון דמה"ת גם דשיל"מ בטל ועי' ברמ"א אה"ע סי' מ"ב דאעפ"י דקיי"ל קידש בפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין מ"מ בקידש קדושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן א"ח לקידושין דדרבנן מהני לדרבנן ועי' מ"ש בט"א ר"ה ד"ו דבכור בע"מ הואיל דרק מדרבנן צריך לאוכלו תוך שנתו הילכך בלא כלו חדשיו מחשבין השנה מיום ח' כיון דעכ"פ מדרבנן אסור לאוכלו עד יום ח' ועי' בשו"ת בי"צ חאה"ע סי' ל"ב דבעדות דבר מכוער ל"מ שלא בפניו כיון דרק מדרבנן נאסרה בעדי כיעור כמ"ש הא"מ סי' י"א א"כ מדרבנן ל"מ שלא בפני' עי' שו"ת ברית אברהם סי' צ"ב ויש לדבר בזה הרבה. וחוץ לזה להרבה שיטות דמה"ת ל"מ עדות שלא בפני'. ואף דבמאירי ב"ק פ' הגוזל מפורש דבאיסורין מקבלין עדות שלא בפניו מ"מ כ' בשו"ת מוה' בצ"א דהיכי דפתיך בי' ממונא ל"מ שלא בפני בע"ד ועי' שו"ת שו"מ קמא סי' י"ג שהאריך בזה דל"מ לפסול שוב עפ"י עדות שלא בפני' ועי' שו"ת ד"ח קמא חיו"ד סי' ז' שכ' דהיכי דע"א נאמן מהני גם שלא בפני בע"ד וא"כ הכא עפ"י עדות של השו"ב אודת השני מרות אף אם נימא שלא נוכל לפוסלו עי"ז כאשר נדבר מזה. אפ"ה חשיב יצא עלי' שם רע וא"כ מהני ע"א לפוסלו ושוב י"ל דמהני אף שלא בפני' וחוץ לזה מפורש ברמ"א סי' כ"ח דאם הוא גבר אלים ויראים להגיד בפניו מהני קבלת העדות שלא בפניו
וא"כ בכה"ג לפי מכתבו שהעדים יראים באמת ממנו יכולים לקבל עדות שלא בפניו. ואך מה שמתנצל הטבח שהעדים המה שונאים שלו הנה באמת מפורש בש"ע דשונא כשר לעדות רק לדין פסול. אך ידוע מ"ש בשו"ת רש"ל דשונא גמור פסול לעדות והדבר מפורש בתוס' מכות ד"ו בהא דהרוג יציל משום שהוא שונא יפסול לעדות וצ"ל דהכונה משום שהוא שונא גמור ועי' בשו"ת המזרחי סי' כ"ד כשיש רגל"ד שהם שונאים ורוצים להנקם הם נוגעים בדבר וגדולה שנאה ואהבת נצחון מאהבת ממון ועי' בשו"ת שו"מ סי' הנ"ל הביא דברי הכנה"ג סי' ל"ז מ"ש בשם מהריב"ל בת"ש דטבח המעיד על חבירו הטבח שהוציא טריפה מת"י הוי נוגע ופסול לפסול את חבירו:
ובאמת בשו"מ קמא ח"ב סי' י"ד מביא שם ג"כ דברי מהריב"ל וחולק עליו. ואפ"ה כ' שם דמוכרי בשר דרך הטבחים לומר זה על זה דמאכיל טרפות ואינו נאמן ועי' בכה"ג שכ' דאפי' אין בזה רק עשיית רצונם לבד מיקרי נוגע א"כ י"ל דעדות הטבחים אינו מועיל היכי דהוי רגל"ד שהמה שונאים ושונא גמור פסול לעדות אך אם נראה לב"ד שהעדים אינם שונאים לו בודאי מהני עדותן לפוסלו אף אם יעודו שלא בפני'. עתה נדבר מצד קול רינון שיצא קול רינון. הנה ידוע מ"ש המג"א סי' קנ"ג דאין מסלקין ש"צ בשביל קול רינון בעלמא ועיין שו"ת השיב משה או"ח מ"ש בענין זה:
אך בשו"ת ד"ח מה"ק יו"ד סי' ד' האריך והביא דברי הרשב"א דעכ"פ לכתחילה אין סומכין על עדותו אם יצא עלי' קול רינון ואעפ"י שהשו"ב כבר נתמנה אפ"ה מסיק שם דחיוב להעבירו. ובאמת מצינו כן ברמב"ם דאעפ"י דאין מוציאין אשה מבעלה בקלא דלא פסיק מ"מ עכ"פ יש חיוב ומצוה על הבעל לגרשה. וכ' בכנה"ג דיכול לגרשה בע"כ ולית בזה משום חדר"ג דלא תיקון בזה רק משום אנשים הפריצין. וא"כ פשיטא דגם טבח נכון לסלקו היכי דיש ממש בקול. אף דיש לחלק דנאמנות השו"ב הוא בדבר שהוא נגד ח"א אבל טבח שעיקר נאמנות שלו בדבר שאינו נגד ח"א דנשחטה הותרה דאף דאיתחזק טריפה במקילין אפ"ה ל"ח רק איקבע. וגם ניקר הגיד וחלב ל"ח ח"א כמ"ש ברמ"א סי' קכ"ז ובט"ז שם ועיין ט"ג ריש גיטין ובש"ש שם ובהגה"ה אימרי ברוך סי' קכ"ז. א"כ י"ל דכיון דיש לו חזקת כשרות וא"צ בעדותו לסתור ח"א י"ל דלא נפסול בשביל קול רינון. אבל עכ"פ י"ל דאדרבה בשו"ב אחר שכבר נתמנה י"ל דאין לפוסלו אבל בקצב דל"ש בי' מינוי כ"ע מודים דהיכי דיש עלי' קול פסול אין להאמינו ועיין ד"ח מה"ת חיו"ד סי' ה' אך עיין שם בד"ח סי' כ"ד דעכ"פ בעי שיהי' קלא דלא פסוק ויהי' ממש בקלא ובלא"ה גם בשו"ב אין לחוש ע"כ מצד הקול רינון אם יש ממש בקול יכולין לפוסלו משום זה לחוד. עתה נדבר מצד עיקר הענין שרצה למכור בחזקת כשרות בהמה שנטרפה מחמת יתר מרה. והנה כפי מכתבו משמע שנתברר דרצה למכור הבשר לולא דברי השו"ב שסופר הדבר:
א"כ מפורש הדבר בש"ע דטבח שיצא טרפות מת"י מעבירין אותו ושם בסי' קי"ט סעיף ט"ז מפורש שאם מעשי' מוכיחין שהי' רוצה להכשיל באכילת טרפות מסלקין אותו וכן מפורש בשמ"ח סי' ב' סעיף י"ח. והנה לפי שיטת הרמ"א משמע דאם ליכא בירור שהי' מזיד שאין מסלקין אותו בפעם ראשון. ואם נראה שהי' מזיד לכ"ע מעבירין אותו כמפורש בתב"ש ס"ק ל"א דגם הרמ"א מודה בזה. אך הש"ך חולק שם בסי' ב' ודעתו דבסתמא לא תלינן בשגגה. ובאמת מצינו כעין זה ביו"ד סי' רל"ב דמי שעבר על השבועה א"נ לומר שוגג או אונס הייתי. ועיין חו"מ סי' ל"ד ברמ"א ובנה"מ שם ובקצה"ח סי' כ"ח באורך. אך לשיטת הפר"ח באם יש חשש חימוד ממון אז בפעם ה"א ג"כ מעבירין אותו. ולדעת הפר"ת וכן הסכים הפמ"ג דאם הוא מוחזק בכשרות. אף ביש חשש חימוד ממון אין מעבירין אותו בפעם הראשון. אבל באין מוחזיק בכשרות אז היכי דיש חימוד ממון אז לכ"ע מעבירין אותו בפעם ה"א. והכא עכ"פ ע"י כל דברים דלעיל אף א"נ דלא נוכל עי"ז לפוסלו מ"מ עכ"פ איתרע חזקת כשרות. וא"כ אף דהש"ך הביא בשם מהר"י דבנראה שהוא אדם כשר תלינן בשגגה עיי"ש ס"ק ל"ג וכן מפורש בסוף סי' י"ח. א"כ בכה"ג דאיתרע חזקת כשרות בודאי אף בפ"א היכי דיש חימוד ממון לא תלינן בשגגה. וא"כ י"ל דבשביל הא לחוד שרצה למכור בהמה שהי' בה יתר מרה יש ג"כ לפוסלו דנראה דהי' מזיד בדבר ורצה להכשיל רבים בשביל חימוד עמון. ומה שהביא כת"ה דברי הש"ך ריש סי' קי"ט לחלק בין שו"ב לשאר דברים דבשו"ב דיש הרבה דינים יותר יש להחמיר. לא דמי דשם מיירי כ"ז שלא נחשד כ' הש"ך דלענין נאמנות ס"ל להמחבר דמסתמא מוקמינן לכל אדם בחזקת כשרות אבל בשו"ב מחמירין אבל בנחשד כבר הלא מפורש במחבר שם דאם נחשד בשום איסור עכ"פ אין לו נאמנות באותו דבר. א"כ הכא דכבר נחשד במכירת טרפות:
א"כ איתרע נאמנותו רק עיקר הס' אי נתלי בשגגה בזה שפיר באינו איש מדקדק במעשי' ויש חימוד ממון לא תלינן בשגגה. ומכ"ש הכא שהוא איש קל בודאי כיון דיש בו חימוד ממון לא תלינן בשגגת. ומה שהביא מסי' ס"ה דמשמע דלענין ניקור בעי מוחזיק בכשרות וכ' כבודו משום דנוקור חשוב טרחה יתירה. באמת בש"ך סי' ב' כ' דחשיד לאכול נבילות כשר לשחוט בשל אחרים וכ' הנו"ב מה"ק יו"ד סי' א' דעכ"פ אינו מטריח בבדיקת הסכין וכן כ' הפמ"ג שם. אך באמת י"ל דדוקא שם בסי' ס"ה דמיירי במנקר גיד הנשה כמפורש שם וזה הוי ודאי טרחה יתירה. אבל במדינה זו דאין מנקרין חלק אחורים וניקור חוטי חלב ודם ל"ח טרחה יתירה כמ"ש התוס' פסחים ד"ד ע"ב ד"ה הימנהו עיי"ש. אך פשיטא דגם בדבר דלית בי' טרחה מ"מ כיון דרצה להכשיל באכילת טרפות והוא איש שכבר איתרע חזקת כשרות שלו פשיטא דכיון דיש בו חימוד ממון ואין רגלים לדבר שהי' שוגג דלא תלינן בשגגה. אף לשיטת הרמ"א ומכ"ש לשי' הש"ך:
ולכאורה הי' מקום לומר דכיון דיתר מרה לשיטת רש"י ז"ל הטעם דיתר כניטל מתחילת ברייתו א"כ ל"ח רק ס' טרפות דהא רוב הפוסקים מכשירין חסרה המרה וחשיב רק ס' טרפה כמ"ש הפמ"ג שם דחסרה המרה הוי רק ס' טריפה ועיי"ש דל"ח בכלל ס' שמא כשיטת הרמב"ן דהעיקר כשיטת רש"י ז"ל דיתר מרה כחסר ולא כניקב והוי רק ס' טרפה. וא"כ לא נחשד רק על ס' טרפות. אבל באמת איש פשוט כזה אין יודע החילוק בין ס' טרפה לודאי טרפה. וחוץ לזה א"נ דעכ"פ עבר מקודם עכ"פ עבירה אחת א"כ נהי דהרבה פוסקים ס"ל דעד ג' פעמים תלינן בשגגה מ"מ דעת הב"ח דבאיסור ד"ת מחמירינן דבב' פעמים חשוב מוחזק כשיטת הנמ"י דרק בווסתות דרבנן אז בעי ג' פעמים אבל באיסור ד"ת סגי בב' פעמים ואף דדעת הט"ז בסי' ק' אינו כן באמת בתב"ש חולק על הט"ז ובבכור שור כ' דבאפשר לסנן מחמירינן ובשו"ת רח"כ סי' ב' מקיל עד ג' פעמים אך בשו"ת בית אפרים מחמיר בד"ת עפ"י שיטת המהרי"ט דרק בווסתות דהוי ענין טבעי בעי ג' פעמים ועיין שו"ת ד"ח סי' י"א ובשו"מ מה"ק ח"ב סי' י"ב מחמיר ג"כ בב' פעמים ובפרט הכא סגי אף פ"א לכ"ע ע"כ נראה לענ"ד ברור להלכה ולמעשה דאין לסמוך על נאמנות הטבח בשום דבר עד שיעשה תשובה הראוי וד' יצלנו משגיאות:
באעה"ח יום ו' ר"ח אדר תרס"ג לפ"ק פה"ק ראדימישלא. הק'
שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל