מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן טז
לכבוד גיסי הרב המאה"ג חו"ב בחדרי תורה בנש"ק המפורסם כו' כש"ת מוה' טובי' האראוויטץ נ"י האבד"ק שענדישוב יע"א:
בדבר שאלתו באיש אחד שהי' דר בבית חמיו ודר עם אשתו ח"י חדשים ונפטרה והניחה בן קטן וסחורתו ורכושו הי' בבית חמיו וכאשר רצה ליקח את שלו לא הניח חמיו ליקח את שלו והופרח להתפשר עם חמיו וליתן איזה סך עבור ילד הקטן ונשאר המעות ביד חותנו והניחו בקאססע על שמו ואח"ז תבע האיש הנ"ל את חותנו שישליש הביכעל ת"י שליש וכן עשה אך נכתב בהשלישית שאם ח"ו יפטור הילד קודם נשואין יתנו המעות ליד חותנו וחותנו שבק לן חיים זה כמה שנים ועתה נפטר הילד הנ"ל בן ט"ז שנים ורוצים יורשי חותנו לזכות בהסך המושלש והאיש הנ"ל טוען כי הי' אונס בנתינת הסך הנ"ל כי כל רכושו הי' בבית חמיו והי' ירא לילך בדינא ודיינא. וגם אח"כ מה שחתם א"ע על השלישית הי' ג"כ באונס כי רצה שיהי' סך הנ"ל עכ"פ בטוח עבור הילד ובפרט כי לא רצה כלל להתוכח אודת מיתת פרי בטנו אבל באמת לא רצה כלל למחול המעות. זה תורף השאלה בקצרה:
והנח כת"ה העיר דמתנה באונס ל"מ והביא מריש סי' רמ"ב דבמתנה היכי דהכירו באונסו אף בלא מסר מודעא המתנה בטילה. הנה באמת לכאורה כפי הנראה הי' לו רכוש רב בבית חמיו והתפשרו שסך מאה וחמשים ר"כ ישאר עבור הילד והמותר החזירו להאיש הנ"ל א"כ הוי כפשרה ומפורש בסי' ר"ה סעיף ג' דפשרה דינו כמכר ומפורש שם במהרי"ט דל"מ הכרה באונס בלי מסירת מודעא ועיי"ש בנה"מ סק"ט שרוצה לצדד דרק מסירת מודעא לחוד ל"מ אבל הכרה באונס מהני אבל כ' שם דבטלה דעתו נגד דברי המהרי"ט. אך באמת בקצה"ח שם סק"ב וכן בנה"מ שם הכריחו דדוקא בפשרה מחמת דין מסופק אז י"ל דדינו כמכר דמחמת שהי' מסופק שמא לא יזכה בדין ושייך הסברא אגב דבעי למי קני גמור ומקני וכמו במכר דאמרינן אגב אונסא דזוזי גמר ומקני אבל בדין ברור שהתובע יזכה בדין אז הוי פשרה כמתנה ומחילה וטענת אונסא לחוד מבטל הפשר ועיי"ש עוד בנה"מ דהיכי שאפ"ל שידע התובע שהדין עמו ונתפשר מחמת אונס בטלה הפשרה. והכא הדין ברור דהאיש שנפטרה אשתו זכה בכל נכסיו דאין כאן שום זכות להאב לא מצד שיטת ר"ת בתוס' כתובות מ"ו דמתה הבת כ"ז שלא בא ליד החתן לא זכה בהן הבעל ומפורש שם בש"ע סי' נ"ג דמספיקא לא מפקינן ממונא. אך מפורש שם ברמ"א דאם כבר בא ליד החתן פ"א אף שהחזיר ליד אבי' מ"מ כבר זכה בהן והכא כפי הנראה כבר בא המעות ליד חתנו וכבר עשה מסחר ורק שהי' דר בבית חמיו ועיקל הסחורה אבל עכ"פ פשיטא דאף לשיטת ר"ת כבר זכה בהן הבעל. ואף דהכא מתה תוך שנה שני' לנשואי' ובזה יש תקנה דמחזיר עכ"פ חצי הנדוניא ועי' בפ"ת שמביא תקנת סלוצק דעד ג' שנים יחזור הכל ועי' שו"ת מהרי"א הלוי שכ' אם אינו מפורש שיתנהגו כתקנת סלוצק לא דנין כן אך מפורש שם דוקא אם מתה בלי זרע קיימא ומפורש שם בב"ש סקי"ח דאם בעת מיתתה הי' הילד בן ל' אף אם מת יום אחד אחר מיתתה אפ"ה הבעל יורש הכל. א"כ פשיטא דהכא דבעת מיתת האשה הי' לו זרע קיימא מאשה זו א"כ פשיטא דהכל הי' שלו א"כ ל"ח בכלל דין מסופק. א"כ פשרה כזו חשיב פשרה באונס דלא רצה לילך בדינא עם חותנו וא"כ פשיטא בפשרה כזו בודאי אם הי' באונס בטלה המתנה וא"כ י"ל דאף אם הי' הילד קיים והי' רוצה לדון עם בנו בעצמו ג"כ הי' יכול לבטל המתנה ואף שהסכים אח"כ להשליש הביכעל ביד שליש עבור בנו מ"מ י"ל דהכל הי' מחמת אונס דעכ"פ רצה שלא יהי' נשאר ת"י חותנו ויותר ניחא לי' שיהי' עכ"פ הסך הנ"ל בטוח עבור בנו אבל באמת כל הענין נעשה מחמת אונסו כי לא רצה לדון עם חותנו שמא לא יזכה בדין וי"ל דדמי לעובדא דפרדיסא המפורש בסעיף ז' ואף דלכאורה י"ל דאף שהוכחנו דבפשרה היכי שהדין ברור שהצדק עם התובע רק שהי' אונס על הפשר בטלה הפשרה מ"מ י"ל דעיקר הטעם כיון דל"ש אונסא דזוזי גמר ומקני א"כ לא מקני בלב שלם א"כ י"ל דלפמ"ש השעה"מ פכ"ב מה' מכירה והביא שם שיטת המבי"ט דאם יזכה לבנו דשלב"ל מהני דכמו דאמרינן בש"ס דמזכה לעובר בנו קני משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ה"ה במקנה דשלב"ל והסברא דבהא דל"מ קנין בדשלב"ל כתבו הרבה פוסקים דהטעם משום דליכא ס"ד ועי' באוה"ח פ' תולדות וא"כ בבנו שפיר גמר ומקני בלב שלם ה"ה די"ל דבבנו אם נאנס להתפשר עבור בנו י"ל דגמר ומקני בלב שלם וא"כ שפיר קנה הבן:
אך באמת קשה להוציא ממון עפ"י סברא שלא נזכר בש"ס וגם בהא דמועיל במקנה דשלב"ל הביא השעה"מ שמה הרבה פוסקים החולקים ודעתם דרק בש"מ אמרינן סברא זו והרבה פוסקים חולקים לגמרי אסברא זו א"כ שוב י"ל דהפשרה בטילה ולא זכה הבן כלל וחוץ לזה אף אם נאמר דהבן זכה בהמעות דהוי כזיכה האב להבן ע"י חותנו ובדעת אחרת מקנה יש זכי' לקטן להרבה פוסקים מה"ת ואף דלכאורה יש להעיר דהיכי הי' יכול האיש להקנות המעות לבנו ע"י חותנו הא כיון דחותנו לא רצה להחזיר לו המעות א"כ הוי כפקדון דכפרי' דקיי"ל דא"י להקדיש ולהקנות ועי' חו"מ סי' ל"ז בקצה"ח שם ובנה"מ סי' ר"ה. ואף די"ל דאח"כ כשנותנו להקאססע בשביל הילד הוי כמזכה לו ע"י הקאסע. אך באמת י"ל כיון דמנהיגי הקאססע המה מסתמא נכרים א"כ אין זכי' ע"י נכרים:
אך באמת מפורש באה"ע סי' כ"ח ברמ"א דאם גזלה ממנו חפץ וקידשה בו מקודשת אם אמרה הן. וכ' הב"ש דכיון דאמרה הן נעשה מגזלה פקדון ושוב מועיל בקידושין א"כ ה"נ כיון דאחר הפשר נתרצה להחזיר הכל ליד חתנו רק באופן שיתן סך מסוים עבור נכדו א"כ הוי כרצונו להחזיר הפקדון ושוב יוכל להקנות לבנו ע"י חותנו. וא"כ אם נאמר דלא הוי בכלל מתנה א"כ אף באונס הפשרה קיימת ושפיר זכה הבן בהמעות אך גם בזה יש לפקפק הרבה דכיון דלא הי' פשרה מחמת דין מסופק א"כ פשרה באונס בטל ובפרט אף אם נימא דזכה והבן בהמעות מ"מ אחר שמת הבן זכה האב בתורת ירושה כמפורש בש"ע ריש הלכות נחלות דאב יורש את בנו. אף אם הי' האב כותב בפירוש שנותן לו במתנה את המעות אחר שיירש את בנו מ"מ ל"מ דמפורש בש"ס ב"מ ט"ז שאירש מכור לך דל"מ דחשוב דשלב"ל. ואף דבש"ע סי' רי"א מביא הרמ"א דאם פירש שדה זו שאירש מאבא מהני מ"מ שיטת המחבר הוא עיקר ועיי"ש בנה"מ. וכיון דבשעה שהתפשר עם חותנו ונשאר המעות ביד חותנו לא הותנה תנאי זה שיהי' המעות אחר מיתת הילד שייך לחותנו. וכבר כתבתי דהוי כזוכה להילד ע"י חותנו. וא"כ כבר המעות הוי של הילד א"כ אח"כ בשעה שהשליש הביכעל אף אם אמר לו בפירוש שנותן לו המעות במתנה אחר שיפול לו בירושה אפ"ה ל"מ משום דהוי דשלב"ל ובשלמא אם תיכף בשעת הפשר הי' אומר לו שמזכה המעות לבנו ואחר שיפול לפניו בירושה נותנו במתנה לחותנו הי' מקום לומר דכיון דבשעה שמזכה המעות לחותנו אחר שיטלו בירושה אז עדיין לא נותנו לבנו ובידו להקנות מעתה לחותנו א"כ אף שאינו מזכהו לחותנו רק אחר שיפול לפניו בירושה מ"מ כל שבידו עכשיו ל"ח דשלב"ל וכהא דמפורש בש"ס כתובות נ"ט שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדש דמהני משום שבידו להקדישה עכשיו אף שאינו מקנה להקדש רק אחר שיקחנה אפ"ה מהני הואיל שבידו להקדישה עכשיו ועי' בהא דבעי רב אושעיא בנותן שתי פרוטות לאשה קידושין ס"ב ודעת הרמב"ם ז"ל דמקודשת וכ' הרשב"א ז"ל דפשיט לי' מהא דשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדשי דמהני והר"ן ז"ל דחה דהכא קידושין השניים אינם בידו עיי"ש בקידושין ובנדרים ד"ל ונשמע דחד קידושין באומר לפני' הרי את מקודשת לי לאחר שתחקדש ותתגרש דמהני וכן כ' בא"מ סי' מ' ושם בח"מ וב"ש מפורש ג"כ כן ובדג"מ תמה מדברי הרשב"א ז"ל שפי' דבעיא דרב אושעיא הס' משום שיגיע זמן שלא יהי' ראוי לקידוש. וא"כ כיון דבעיא דרב אושעיא חשוב ספק. א"כ גם בדינו דח"מ יהי' ספק:
ובאמת הדבר תמי' דבחד קידושין נשמע מהא דשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדשי דמהני ובתשו' הארכתי בזה והבאתי דברי הירושלמי ר"פ האומר דנשמע דאף בחד קידושין אינו מועיל אבל עכ"פ אם הי' תיכף בשעה שהי' מזכה המעות לבנו הי' אומר מעות זה שאני מזכה לבני אחר מותו יהי' במתנה לחותני הי' מקום לומר דמועיל דל"ח דשלב"ל לפי שעכשיו הוא בידו וכשיטת הר"ן וגם הי' מקום לומר דחשיב כאומר ואחריך לפלוני דבבריא מהני אף אם הראשון ראוי ליורשו דבבריא הוי רק בלשון מתנה ושוב מהני אחריך לפלוני ועי' בסי' רמ"ח. ומ"ש כת"ה דכיון שמת המקבל קודם שמת הילד בטלה המתנה כמפורש בסי' רנ"ח דנותן מתנה לאחר ל' יום ומת המקבל קודם ל' בטלה המתנה באמת לפמ"ש שם הפוסקים הטעם דל"ש זמנו של שטר מוכיח עליו דשמא כתב הזמן כדי שנדע מתי מתחילין הל' יום א"כ הכא דנכתב שאחר מיתת הילד יהי' חל המתנה א"כ לא הי' צריך לכתוב זמן שבשטר וא"כ הי' מקום לומר דכיון דנכתב זמן שבשטר הוי כהותנה שאם ימות הילד יזכה חותנו למפרע באותו מעות:
ובזה הי' מקום לומר דבודאי מועיל ול"ח דשלב"ל אף אי נימא כסברת הרשב"א ז"ל דמש"ה נסתפקו בש"ס בבעיא דרב אושיעא די"ל דבעי שכל הזמן משעת אמירה עד שעת חלות הקידושין לא יהי' באמצע שום זמן שלא יהי' ראוי לקידושין אפ"ה הכא י"ל דהוי כהותנה שאם ימות הילד יזכה חותנו למפרע באותן המעות. אך כ"ז אם הי' אומר תיכף בשעת הפשר שמזכה המעות לחותנו אחר מיתת הילד אז הי' מקום לומר דחל המתנה למפרע אבל כיון דבשעת הפשר לא הזכיר האב כלל שמזכה המעות לחותנו אחר מיתת בנו והבן קנה תיכף המעות ע"י זכיות חותנו עבור הילד. ואח"כ שוב לא הי' להאב שום זכות בהמעות להקנות לחותנו רק די"ל דהקנה לו במתנה אחר שיפול לפניו בירושה ושוב הוי דשלב"ל ול"מ הקנין ושוב זוכה האב בהמעות מירושת בנו ולא חלה מתנתו לחותנו. ואף דמפורש בש"ע חו"מ סי' ר"ט ברמ"א דסילוק מהני בדשלב"ל ומקורו מהא דש"ס כתובות פ"ג בכותב דין ודברים אין לי בנכסיך דמהני בכותב לה בעודה ארוסה. וא"כ י"ל דהכא הכונה שחתם א"ע שמסלק א"ע מירושת בנו:
אך באמת שיטת הרבה פוסקים דדוקא ירושת הבעל דהוי רק דרבנן יוכל לסלק א"ע ורק קודם נישואין א"כ הכא בירושת בנו דהוי ד"ת ל"מ אף לשון סילוק. ואף לשיטת הר"ן דגם למ"ד ירושת הבעל ד"ת אפ"ה מהני סילוק אבל עכ"פ רק בנחלה הבאה לו ממקום אחר אבל בירושת אביו או בנו לכ"ע ל"מ סילוק ועיי"ש בקצה"ח סי' כ"ט סקי"א וי"ב ובנה"מ סק"ו באורך ועי' שו"ת בית יצחק חאה"ע סי' קי"ב מה שפלפל הרבה בדברי המהרי"ט דמהני מחילה בדשלב"ל והוא להיפך מדברי הרמ"א כאן ובתשו' פלפלתי הרבה בזה עכ"פ הכא דלא אמר לשון סילוק בודאי דל"מ ובפרט דהכא כיון שכבר נתן המתנה לבנו הוי כאין לו שום זכות בהמעות א"כ דמי להא שכ' הפוסקים דקודם אירוסין ל"מ סילוק עיי"ש בנה"מ. ואף אם הי' אומר לשון מתנה ג"כ ל"מ כיון שכבר זכה הבן בשעת הפשר ע"י זכיית חותנו עבורו א"כ הוי כנותן דבר שאינו שלו ואף דכותב לו שמזכה לו אחר מיתת בנו ואז שוב יהי' שלו מתורת ירושה מ"מ גם מה שאירש מכור לך ל"מ דהוי דשלב"ל ובפרט שנראה שהכל הי' באונס דפשרה היכי שאינו מדין מסופק דינו כמתנה. ואם יש אונס בהפשר בטל הפשר א"כ מכל הני צדדים נלע"ד דהדין עם אבי הילד והרבה יש להאריך בזה וקשה עלי האריכות והשי"ת יצילנו משגיאות:
באעה"ח ג' תצא תרס"ג לפ"ק פה ראדאמישלא. הק
שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל